עיקרי האמונה היהודית

יהדות

עיקרי האמונה היהודית הם קבוצה של אמונות שפרשני היהדות והוגיה מתקופות שונות ייחסו להן מעמד מרכזי יותר מאשר לאחרות. בעיקר בימי הביניים חוברו כמה חיבורים בנושא זה. אף אחד מהם לא הפך לקאנוני כמעמדם של חיבורים דומים בנצרות ובאסלאם; אולם עיקרי האמונה נחשבים כמסגרת התוחמת ומגדירה את הדת היהודית.

בין מוני העיקרים: פילון האלכסנדרוני, רבי חננאל בן חושיאל, רב סעדיה גאון בפירושו לתורה (מונה 10 עיקרים), רמב"ם בפירושו למשנה (מונה 13 עיקרים), רבי חסדאי קרשקש (מונה 6 עיקרים), ורבי יוסף אלבו (מונה 3 עיקרים). גם החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי קבע עיקרים (מניינו כלל 10 עיקרים).

מניין העיקרים שמנה הרמב"ם הוא המוכר והמקובל ביותר. אף שמבחינה טכנית לא התקבע מעולם רשמית בספרי הלכה וכדומה, קיבל בפועל מעמד מחייב וכיום נחשב ככזה בעיני הרוב המוחלט של היהדות האורתודוקסית.

יש מעיקרי האמונה שנקבעו על ידי הרמב"ם אשר מוני עיקרים אחרים חלקו עליהם. כך, למשל, האמונה לפיה יש לאלוהים גוף נחשבת על ידי הרמב"ם כמנוגדת ליסוד האמונה היהודית, והוא אף פסק שהמאמין בזה אין לו חלק בעולם הבא; אבל הראב"ד סבר שהמאמין בכך, אף שהוא טועה, אינו מאבד בכך את זכותו לחיי העולם הבא.

העיקרים לפי פילון האלכסנדרוני

הראשון שחיבר עיקרים לתורה היה הפילוסוף פילון האלכסנדרוני, אשר מונה חמישה עיקרים^{[דרוש מקור]}:

1. מציאות ה'
2. אחדות ה'
3. בריאת העולם
4. היות האדם נוצר יחידי
5. השגחת ה' בכל הבריאה

יסודות התורה אצל חז"ל

גם אצל חז"ל ניכר הניסיון לקבוע יסודות לתורה. מפורסמים דברי הלל הזקן ורבי עקיבא, שראו בפסוק ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה (בבלי, שבת ל"א). פחות מפורסמים הם דברי בן עזאי שטען כנגד רבי עקיבא חברו: ”"זה ספר תולדות אדם" זה כלל גדול מזה”. רבי שמלאי קבע במאמר אגדי שדוד העמיד את התורה על 11 עקרונות מוסריים, ישעיה על 6, מיכה על 3, ישעיה (במקום אחר) על 2, ועמוס על עיקרון אחד (ולדעה אחרת - חבקוק הוא זה שקבע עיקרון בסיסי אחד).

בא דוד והעמידן על אחת עשרה, דכתיב: "מִזְמוֹר לְדָוִד. ה', מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ, מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ? הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפֹעֵל צֶדֶק, וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ; לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ, לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה, וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ; נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס, וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד, נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר; כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ, וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח." (תהלים, ט"ו, א'–ה')

1. הוֹלֵךְ תָּמִים – זה אברהם, דכתיב "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית, י"ז, א').
2. וּפֹעֵל צֶדֶק – כגון אבא חלקיהו.
3. וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ – כגון רב ספרא.
4. לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ – זה יעקב אבינו, דכתיב "אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ" (בראשית, כ"ז, י"ב).
5. לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה – שלא ירד לאומנות חבירו.
6. וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ – זה המקרב את קרוביו.
7. נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס – זה חזקיהו המלך, שגירר עצמות אביו במטה של חבלים.
8. וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד – זה יהושפט מלך יהודה, שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו "אבי אבי, רבי רבי, מרי מרי".
9. נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר – כר' יוחנן, דאמר ר' יוחנן: "אהא בתענית עד שאבוא לביתי".
10. כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ – אפילו בריבית עובד כוכבים.
11. וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח – כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי. [...]

בא ישעיהו והעמידן על שש, דכתיב: "הֹלֵךְ צְדָקוֹת, וְדֹבֵר מֵישָׁרִים, מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת, נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד, אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים, וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע." (ישעיהו, ל"ג, ט"ו)

1. הֹלֵךְ צְדָקוֹת – זה אברהם אבינו, דכתיב "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה" (בראשית, י"ח, י"ט).
2. וְדֹבֵר מֵישָׁרִים – זה שאינו מקניט פני חבירו ברבים.
3. מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת – כגון ר' ישמעאל בן אלישע.
4. נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד – כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי.
5. אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים – דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן ושתיק, כגון רבי אלעזר ברבי שמעון.
6. וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע – כדרבי חייא בר אבא, דאמר ר' חייא בר אבא בזה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה, וכתיב "הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן" (ישעיהו, ל"ג, ט"ז).

בא מיכה והעמידן על שלש, דכתיב: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ." (מיכה, ו', ח')

1. עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט – זה הדין.
2. וְאַהֲבַת חֶסֶד – זה גמילות חסדים.
3. וְהַצְנֵעַ לֶכֶת – זה הוצאת המת והכנסת כלה. [...]

חזר ישעיהו והעמידן על שתים, שנאמר: "כֹּה אָמַר ה' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה" (ישעיהו, נ"ו, א').

בא עמוס והעמידן על אחת, שנאמר: "כֹה אָמַר ה' לְבֵית יִשְׂרָאֵל, דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ" (עמוס, ה', ד').

מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אמא "דִּרְשׁוּנִי" בכל התורה כולה? אלא בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק, ב', ד').

— תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף כ"ד, עמוד א'

אף לאלו הסוברים כי אין מספר מסוים של עיקרים, אמונות תורניות שונות כבר מצויות אצל חז"ל, וכבר במשנה הם קובעים למשל שתורה מן שמים ותחיית המתים הן אמונות יסוד של היהדות - שהכופר בהן אין לו חלק לעולם הבא.

העיקרים לפי רס"ג

עיקרי האמונה ביהדות גובשו לראשונה על ידי רב סעדיה גאון בפירושו לספר שמות.

הוא מונה עשרה עיקרים:

1. ה' נצחי ואין לו ראשית - נצחיות האל.
2. ה' כולל את הדברים, וקיומם ומעמדם תלוי בו - החזקת היקום ואחזקתו.
3. ה' בורא המציאות ומוציאה אל היש - ה' בורא העולם יש מאין.
4. יאמין שהוא אלוהים והוא חייב להישמע לו, כלומר שיעשה מה שציווה יהיה שכלי או שמעי - ה' הוא המחוקק של עם ישראל.
5. יקבל ברצון כל מה שיבוא עליו ואל יהרהר אחר הנהגתו בשום דבר - ביטחון בה'.
6. חובה על המאמין לשעבד עצמו לכל מה שציווה ה' עליו על ידי שליחו - קבלת עול מצוות.
7. ה' מקור הישועה. חובה שיאמין שה' יושיע את עמו וימלטם מן השיעבוד הזה שהם בו ויקיים להם בריתו לימות המשיח - אמונה בגאולה עתידה.
8. שיאמין שה' ימנע מהם מלחמות העמים הבאים עם גוג ועם דורשי רעתם - הימלטות מחבלי משיח.
9. ה' יגמול לצדיקים הגמול התמידי לעולם הבא שאינו כלה - אמונה בגמול לצדיקים.
10. שיאמין שה' מעניש עונש חמור למי שכופר ומורד בו - אמונה בעונש לרשעים.

עיקרים אלו משתקפים גם בספר האמונות והדעות, המחולק לעשרה פרקים, אף על פי שבו הוא לא מזכיר את רשימת העיקרים.

העיקרים לפי רבנו חננאל

בפירושו לשמות י"ד ל"א הוא מונה ארבעה עיקרים:

1. אמונה בקב"ה
2. אמונה בנביאים
3. אמונה בעולם הבא ובשכר ועונש
4. אמונה בביאת המשיח

הרב אברהם אבן דאוד

הרב אברהם אבן דאוד מנה בספרו "אמונה רמה" ^{[דרוש מקור: איפה]} שישה עיקרים:

1. שורש האמונה
2. אחדות
3. בתאריו יתברך ובמה שיתואר בו בהעברה המונית ובמה שיתואר בו בהעברה סגולית ובירור הקושי לתאר יתברך בתאר אמיתי עצמותי
4. בפעולותיו יתברך ובסידור המשך הנמצאת ממנו
5. באמונה האחרונה והוא האמונה בנביאים ובקבלה ובתנאים אשר בהם יתאמת ויקויים דבר הנביא ויחויב להאמינו ובתואר מיני הנבואה וחלוף מדרגות האנשים בה
6. באמונה וההערה על אמות שכל מה שידומה עליו הוא נאמר בדרך ההעברה והוא נבדל ממנו

י"ג העיקרים לפי הרמב"ם

הרמב"ם ניסח את עיקרי האמונה כשלושה עשר עיקרים, שאותם חייב כל יהודי לדעת, ושהכופר בהם נחשב אפיקורס, יוצא מכלל ישראל ומאבד את חלקו בעולם הבא. בספרו מורה הנבוכים מרחיב על האופן שבו צריך לדעת אמיתות:

”דע אתה המעיין בספרי זה, שהאמונה אינה העניין הנאמר אלא העניין המצטייר בנפש כאשר מקבלים-כאמת שהוא כך כפי שהצטייר.” (מיכאל שוורץ, מורה הנבוכים לרבנו משה בן מימון, תל-אביב: הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2002, עמ' 112–113 (ח"א פרק נ'))

הרמב"ם מונה את העיקרים בהקדמתו לפירושו לפרק "חלק" ממסכת סנהדרין מן המשנה:

1. מציאות הבורא - כל הדברים הקיימים במציאות נמצאים מכוחו, והוא המציאות היחידה שאיננה תלויה בדבר אחר.
2. הבורא אחד - כלומר אינו ניתן לחלוקה מופשטת, ואין דומה לו במהותו.
3. הבורא אינו גשמי ושום התנהגות גשמית אינה משפיעה עליו.
4. הבורא הוא 'קדמון' - כלומר כל הדברים מלבדו (הן בעולם הגשמי והן ברוחני) נתהוו אחריו.
5. הוא היחיד שראוי לעבדו ולהתפלל אליו, וכל שאר הנבראים אינם יכולים לעשות דבר כנגד רצון ה' ולפיכך אין לעבוד את ה' דרכם.
6. קיום מושג הנבואה; בני אדם יכולים להיות נביאים.
7. נבואתו המיוחדת של משה רבנו - נבואתו גדולה משל שאר הנביאים שהיו או שיהיו בארבעה דברים: הוא היחיד שניבא בלא מסך, ללא חולשה, בהקיץ ובכל זמן שרצה. מתוך כך, הגיע משה לדרגה גבוהה יותר מכל אדם אחר בידיעת האל.
8. תורה מן השמים - כל חמשת חומשי התורה כולם העתקה שהעתיק משה מדברי ה', ומשה לא כתב מעצמו אפילו אות אחת, וכן התורה שבעל פה אף היא נתקבלה בסיני והועברה במסורת מדור לדור.
9. התורה לא תשתנה לעולם ולא ישתנו חלקים ממנה.
10. הבורא יודע את כל מעשי בני האדם.
11. הבורא נותן שכר למקיימי התורה, ועונש לעוברים עליה.
12. ביאת המשיח - אמונה שיגיע המשיח מבית דוד והוא גדול מכל המלכים.
13. המתים יקומו לתחייה.

ניתן לחלק את העיקרים לשלוש קבוצות:

• מציאות אלוהים ואחדותו.
• תורה מן השמים ונבואה.
• הקבוצה השלישית עוסקת במעשי האל בעולם כגון שכר ועונש.

ניסוחים המבוססים על מניינו של הרמב"ם

אני מאמין הוא נוסח מתומצת של שלושה עשר עיקרי האמונה היהודית שקבע הרמב"ם בהקדמתו לפירוש פרק חלק ממסכת סנהדרין. אמירת כל עיקר פותחת בלשון "אני מאמין באמונה שלמה ש...". הניסוח חובר על ידי מחבר אנונימי, והוכנס בראשית העת החדשה לתוך רבים מסידורי התפילה. גרסה זו מחליפה את הידיעה באמונה, וגם בעיקרים עצמם לוקה באי-דיוקים ביחס לדברי הרמב"ם. יש הנוהגים לומר נוסח זה לאחר תפילת שחרית.

הפסקה השתים עשרה, העוסקת בביאת המשיח ("אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח" וגו'), הולחנה כמה פעמים. בחסידות מודז'יץ נפוץ הניגון אני מאמין, שלפי המסורת הושר ברכבת מוורשה למחנה ההשמדה טרבלינקה. קטע זה מושר פעמים רבות באירועים ממלכתיים־דתיים לאחר המנון התקווה.

עם הפופולריות שצבר קטע תפילה זה, שינו אותו אישים, תנועות וארגונים בהתאם להשקפותיהם, ו"אני מאמין" הפך לכינוי כולל למניפסטים.

גם הפיוט יגדל אלוהים חי מבוסס על מניין העיקרים של הרמב"ם, כאשר כל שורה בפיוט מציינת עיקר אחד. בקהילות רבות שרים את הפיוט לאחר סיום תפילת ליל שבת או חג, ויש הנוהגים לאומרו לפני תפילת שחרית או בסופה.

הרב חסדאי קרשקש

הרב חסדאי קרשקש (רח"ק) חילק בספרו אור השם, את העיקרים לשישה חלקים, כאשר חשיבותו של כל חלק עולה או יורדת בצורה היררכית^{[דרוש מקור]}.

עיקרי האמונה שהוא מציג הם:

1. ידיעת האל בנמצאות.
2. השגחה.
3. יכולת.
4. נבואה.
5. בחירה.
6. תכלית.

רבי יוסף אלבו

רבי יוסף אלבו מציין בספר העיקרים שלושה עיקרים אשר לדעתו מהווים את מהות היהדות והם:

1. מציאות השם
2. תורה מן השמיים
3. שכר ועונש

העיקרים במסורת החסידית

הבעל שם טוב הוסיף שני עיקרים: א. שבכל דור ודור יש צדיקים כמו שלושת האבות ושבעת הרועים ב. לפי גרסת הרב שמעון זעליחובער שכל המאורעות בעולם הם בשביל ישראל ולפי גרסת האדמו"ר מויז'ניץ-מונסי שכל המאורעות בעולם אף בדומם הם בהשגחה פרטית.

היחס בין העיקרים ביהדות ובין עיקרים בדתות אחרות

בניגוד לנצרות ולאסלאם, שניסחו את עיקרי האמונה שלהן עוד בשלבי התגבשותן, עיקרי האמונה היהודית לא פורטו כרשימה עד המאה העשירית לספירה, מועד שבו התעצם השיח הפילוסופי במקומות שבהם ישבו היהודים בשכנות לנוצרים ולמוסלמים. פרנץ רוזנצווייג הצביע על עובדה זו על מנת לבסס את הטענה שהיהדות במקורה איננה דת המדגישה עיקרי אמונה, וניסוח העיקרים ביהדות הוא אפולוגטיקה מאוחרת, מתוך אילוץ לעמת בין הדת היהודית לבין דתות יריבות^{[דרוש מקור]}.

י"ג העיקרים של הרמב"ם מנוסחים באופן דומה ל"קרדו" הנוצרי של ועידת ניקיאה הראשונה, אולי מתוך רצון ליצור פולמוס^{[דרוש מקור]}. הקרדו של ועידת ניקאה נוסח בשנת 325 לספירה, והפך לאחת התפילות הנוצריות המרכזיות, ולביטוי העיקרי לקבלת הדת הנוצרית. באסלאם מקובלת הצהרת אמונה קצרה יותר, המכונה "שהאדה" ("עדות"): "אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא שליחו". גם באסלאם הצהרת האמונה נחשבת לביטוי לקבלת הדת המוסלמית, והיא חלק מטקס ההתאסלמות.

י"ג העיקרים של הרמב"ם, כמו גם החיבורים הדומים האחרים, לא קיבלו ביהדות מעמד דומה למעמד ה"קרדו" בנצרות או ה"שהאדה" באסלאם. אף נוסח שלהם אינו נאמר כתפילה מחייבת, וגיור, או כל טקס יהודי אחר, אינו כולל קבלה מפורשת שלהם. ברוב הקהילות היהודיות נחשבים החיבורים האלה כהדרכה למאמין וכמסגרת התוחמת את האמונה היהודית, אך קבלת העיקרים לבדה אינה מספיקה כדי להפוך אדם ליהודי.

ביקורת

רבי יצחק אברבנאל, ובעקבותיו רדב"ז, ביקרו סידור של עיקרים ליהדות, מתוך אמונה שכל התורה ניתנה מפי הגבורה ושאין לאדם רשות לקבוע מה עיקר בה ומה טפל, וכן היא דעת המקובלים. משה מנדלסון טען כי תורת משה ניתנה כדי לחייב במצוות מעשיות, ולא בכדי לגלות עיקרי אמונה כלשהם, שכן אלה האחרונים ניתנים למשפט התבונה ואינם זקוקים להתגלות נבואית מיוחדת. רש"ר הירש טען כי "היהדות מכירה תרי״ג מצוות, לא פקודות-אמונה" ו"שאולי מבוססת עליהם היהדות, אך לעולם אינה מורכבת מהם". ישעיהו ליבוביץ טען כי האמונה איננה באה בדת היהודית כבסיס מוקדם לתורה ולמצווה, ולכן התקיימו במשך הדורות מחלוקות תאולוגיות עמוקות ומשמעותיות בין יהודים שונים, אך הדבר לא פסל אותם מלהיחשב יהודים כשרים כל עוד צייתו למרותה של ההלכה.

ביהדות הקראית

החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי מנה עשרה עיקרים שרובם דומים לעיקרים של היהדות הרבנית (מלבד העובדה שהתורה שבעל פה אינה מופיעה שם):

1. העולם נברא יש מאין (מלא דבר).
2. יש בורא והוא אלוהי ישראל.
3. הבורא הוא אחד ויחיד, ולא יושג לו שום ריבוי; אין לו דמות, ככתוב: "ומה דמות תערכון לו"; והוא רוחני ואינו גשמי.
4. אלהים שלח את משה הנביא עליו השלום והוא אב וראש הנביאים.
5. אלהים שלח עם משה הנביא ע"ה תורה אחת תמימה, היא התורה שבכתב.
6. חובה ללמוד את לשון התורה כדי לקיים את כל חוקיו ומצוותיו של הבורא.
7. אלהים שלח את שאר הנביאים להורות את דרך התורה לעמו ישראל.
8. להאמין בתחיית המתים ובבוא יום הדין.
9. להאמין כי אלוהים נותן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו וכי יש שכר ועונש.
10. להאמין כי אלהים לא מאס אותנו (אנשי הגלות) ובבא היום ישלח לנו את משיחו אשר ישיב לבבנו לעבודתו

ראו גם

• תורה מן השמים
• נצחיות התורה

קישורים חיצוניים

• י"ג עיקרים של הרמב"ם, הנוסח המלא באתר דעת
• עקרי אמונת ישראל, שורשי הדת, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• יעקב שטיגליץ, מאמר על י"ג העיקרים להרמב"ם, באתר "דעת"
• שיעור על יג' העיקרים לרמב"ם להורדה בפורמט mp3
• הקדמת רמב"ם לפרק "חלק", באתר "דעת"
• מלך שפירא, The Last Word in Jewish Theology? Maimonidies' Thirteen Principles, ישיבה יוניברסיטי אונליין.
• אליעזר שביד, בין משנת העיקרים של ר' יוסף אלבו למשנת העיקרים של הרמב"ם. תרביץ, לג (א), 74-84.