התקרית בנמל התעופה פרישטינה (1999) – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 44: | שורה 44: | ||
לאחר מכן הומלץ לווסלי קלארק על ידי הגנרל [[הנרי שלטון|יו שלטון]], [[יושב ראש המטות המשולבים]] של ארצות הברית, לעזוב את תפקידו בנאט"ו מוקדם.<ref name="NT">{{Cite news|last=Norton-Taylor|first=Richard|author-link=Richard Norton-Taylor|date=3 August 1999|title=Robertson's plum job in a warring Nato|url=https://www.theguardian.com/world/1999/aug/03/balkans|work=[[The Guardian]]|location=London|access-date=2 March 2014}}</ref> |
לאחר מכן הומלץ לווסלי קלארק על ידי הגנרל [[הנרי שלטון|יו שלטון]], [[יושב ראש המטות המשולבים]] של ארצות הברית, לעזוב את תפקידו בנאט"ו מוקדם.<ref name="NT">{{Cite news|last=Norton-Taylor|first=Richard|author-link=Richard Norton-Taylor|date=3 August 1999|title=Robertson's plum job in a warring Nato|url=https://www.theguardian.com/world/1999/aug/03/balkans|work=[[The Guardian]]|location=London|access-date=2 March 2014}}</ref> |
||
התקרית עובדה לסרט עלילתי סרבי-רוסי בשם "[[הגבול הבלקני]]". |
|||
== הערות שוליים == |
== הערות שוליים == |
||
גרסה מ־23:44, 20 בנובמבר 2020
שגיאות פרמטריות בתבנית:סכסוך צבאי
פרמטרים [ ראש מדינה ראשון, ראש מדינה שני ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | ||||||||||||||||||
| מפת הדרכים לנמל התעופה פרישטינה | ||||||||||||||||||
| מערכה: מבצע כוח מאוחד | ||||||||||||||||||
| מלחמה: השלכות מלחמת קוסובו | ||||||||||||||||||
| תאריך הסכסוך | 12 ביוני 1999 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | נמל התעופה פרישטינה | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
| |||||||||||||||||
| תוצאה | כיבוש נמל התעופה פרישטינה על ידי צבא רוסיה, המשך שיתוף פעולה רוסי עם משימות שמירת שלום בקוסובו | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
התקרית בנמל התעופה פרישטינה הייתה עימות בין כוחות רוסיה לכוחות נאט"ו סביב שדה התעופה הבינלאומי פרישטינה ב-12 ביוני 1999, בעקבות מלחמת קוסובו. חיילים רוסים כבשו את שדה התעופה לקראת פריסת נאט"ו, וכתוצאה מכך התעוררה מתיחות שנפתרה בדרכי שלום בהמשך.
רקע כללי
מלחמת קוסובו הסתיימה ב-11 ביוני 1999, ובקוסובו אמור היה להתפרס כוח משותף לשמירת שלום של נאט"ו ורוסיה. רוסיה ציפתה לקבל גזרה שמירת שלום בלתי תלויה בנאט"ו, והתרגזה כאשר בנאט"ו סירבו לכך. היה חשש שגזרה רוסית נפרדת עלולה להוביל לחלוקה של קוסובו בין הצפון הנשלט על ידי הסרבים לדרום האלבני.[1]
חיל התגובה המהיר של בעלות הברית (ARRC) התפרס בסקופיה שברפובליקה של מקדוניה הצפונית בתחילת מרץ 1999. המטרה הייתה לספק פיקוד מאוחד של נאט"ו לכמה כוחות לאומיים, כולל גדוד אמריקאי שהיה בצפון מקדוניה זה כמה שנים, יחד עם גדודים בריטים, גרמנים, צרפתים ואיטלקים שזה עתה הגיעו. הכוח היה ידוע ככוח קוסובו (KFOR). מפקד KFOR היה קצין בריטי בשם מייק ג'קסון. קצין בכיר נוסף היה האדמירל האמריקני ג'יימס או אליס, מפקד נאט"ו בדרום אירופה, שבסיסו בנאפולי. אליס דיווח לווסלי קלארק, המפקד העליון של בעלות הברית באירופה, אם כי בפועל קלארק עקף את אליס לעתים קרובות כדי לתקשר ישירות עם ג'קסון.[1]
התקרית
בתחילת ה-11 ביוני 1999 עבר טור של כ-30 כלי רכב משוריינים רוסיים שנשאו 250 חיילים רוסים, שהיו חלק מכוח שמירת השלום הבינלאומי בבוסניה, לסרביה. בשעה 10:30 באישור המטה העליון של מעצמות בעלות הברית באירופה ותמונות של CNN שהראו כי הרוסים ציירו במהירות את המילים "KFOR" באותיות לבנות על כלי הרכב שלהם במקום בו היו בעבר "SFOR". ההנחה הייתה שהטור פונה לכיוון שדה התעופה הבינלאומי פרישטינה לקראת הגעת כוחות נאט"ו.[2]
לאחר ששמע על הפריסה, התקשר מפקד בעלות הברית של נאט"ו באירופה, גנרל ווסלי קלארק, למזכ"ל נאט"ו חוויאר סולנה, ואמר לו "יש לך העברת סמכות" באזור. לאחר מכן הורה קלארק לשלוח מסוק של צנחנים בריטים וצרפתים כדי לתפוס את שדה התעופה בכוח. לקציני המטה היו חששות כבדים שמסוקים עלולים להיות מיורטים על ידי כוחות סרבים וכי כניסה לקוסובו לפני הזמן המוסכם עלולה לגרום לסרבים לפרוש מההסכם. אם הכוח האווירי היה מסתבך היה קשה מאוד להגיע אליהם דרך הארץ ההררית, שם ידוע שהגשרים והמנהרות מוכנים לקראת הריסה. מכיוון שמבצע זה היה מחוץ להסכם שנחתם לאחרונה, על כוחות נאט"ו הוטל לעבור לקוסובו למחרת, בעוד שלממשלות הלאומיות הייתה הזכות להסיג את כוחותיהן כשממשלת צרפת הוציאה את הגדוד שלה החוצה. צנחנים בריטיים ישבו ליד מסוקי צ'ינוק בשדה תירס חם במשך כל שעות אחר הצהריים לפני שקיבלו הורה להתכונן למעבר למחרת לקוסובו.[2]
בשעה 5:00 בבוקר ב-12 ביוני, החטיבה המוטסת החמישית הבריטית החלה לטוס לקוסובו מסקופיה כדי להבטיח את ערוץ קאצ'ניק שאורכו עשרה קילומטרים כדי שחטיבת השריון הרביעית תעבור לפרישטינה. משם פיקד על חייל הסיור הראשי במרוץ לפרישטינה הקפטן הבריטי ג'יימס בלאנט. כוחות נאט"ו הראשונים שנכנסו לפרישטינה ב-12 ביוני 1999 היו חיילי Forsvarets Spesialkommando (FSK) הנורבגיים וחיילי SAS הבריטי, אם כי למבוכתם הדיפלומטית של נאט"ו הגיעו כוחות רוסיים ראשונים לשדה התעופה. חיילי FSK היו הראשונים שבאו במגע עם הכוחות הרוסים בשדה התעופה ודיווחו על ההתפתחויות לגנרל ג'קסון.[3][4] ג'קסון טס במסוק לפרישטינה בערב כדי לקיים מסיבת עיתונאים, ואז הלך לפגוש את הגנרל ויקטור זווארזין שפיקד על הכוח הרוסי הקטן. על פי מקורות אחרים היה אדם רוסי נוסף בשם "קולונל בראנוב", שהיה למעשה מפקד יחידת ספצנאז ששלטה על בסיס האוויר ועל כל המשימה. אדם זה (שחבש מסיכת פנים כל העת), הידוע גם בשמות הקוד שלו "רועה הזאבים" או "קין", היה קצין מודיעין צבאי רוסי בכיר שנצפה פעמים רבות במהלך משימות רוסיות ברחבי העולם, אף שזהותו האמיתית נותרה עלומה. כשהוא מסתתר מגשם כבד במסוף שדה התעופה ההרוס, ג'קסון חלק עם זאוורזין בקבוק ויסקי, מה שהוביל לחימום היחסים, אם כי "אלוף משנה בראנוב" סירב באופן מוחלט להשתתף בשיחה. באותו ערב הגנרל קלארק עדיין נראה אובססיבי לגבי האפשרות שיוטסו עוד חיילים רוסים למרות שנאט"ו שלטה במרחב האווירי.[2] רוסיה הציבה כמה בסיסי אוויר בכוננות, והכינה גדודי צנחנים ליציאה לפרישטינה בכלי טיס מדגם אליושין 76. מחשש שמטוסים רוסיים יגיעו לשדה התעופה, קלארק תכנן להזמין מסוקים שיחסמו את המסלול וביקש את תמיכת המסוקים מאדמירל אליס. צוותו של ג'קסון יצר קשר עם החטיבה האמריקאית ונאמר להם שהאמריקאים משתמשים בזכותם לבטל את הצטרפותם למבצע. כעבור שעתיים הם התקשרו לומר שהמבצע חזר לפעולה. עם זאת, תנאי מזג אוויר גרועים הפכו את זה לבלתי אפשרי באותו זמן.
למחרת בבוקר, יום ראשון ה-13 ביוני, הגיע קלארק למפקדתו של ג'קסון בסקופיה. הוזכר בפני קלארק שהרוסים מבודדים ולא יכולים לקבל תגבורת מהאוויר וכי התמיכה הרוסית הייתה חלק חיוני בקבלת הסכם שלום; התנגדות להם תהיה רק מניעה. קלארק סירב לקבל זאת והמשיך להורות על חסימת המסלול וטען שהוא נתמך על ידי מזכ"ל נאט"ו.[2] ג'קסון סירב לאכוף את פקודותיו של קלארק, ועל פי הדיווחים אמר לו "אני לא הולך להתחיל את מלחמת העולם השלישית עבורך."[5] כשהורה שוב ישירות לחסום את המסלול, ג'קסון הציע שטנקים בריטיים ורק"מים משוריינים יתאימו יותר, מתוך ידיעה כי כמעט בוודאות יוטל וטו על ידי ממשלת בריטניה. קלארק הסכים.
ג'קסון היה מוכן להתפטר במקום למלא אחר פקודתו של קלארק. משרד ההגנה הבריטי אישר למפקד הכוח הבריטי ריצ'רד דנאט להשתמש בחטיבת שריון 4 לבידוד שדה התעופה אך לא לחסימת המסלולים.[2] ג'יימס בלאנט צוטט באומרו שהוא מעדיף להתמודד עם לחימה בבית משפט מאשר להשתמש בכוח נגד הרוסים.[6][7] פקודותיו של קלארק לא בוצעו, וארצות הברית במקום הפעילה לחץ פוליטי על מדינות שכנות לא לאפשר לרוסיה להשתמש במרחב האווירי שלהן כדי להעביר תגבורת. רוסיה נאלצה לבטל את התגבור לאחר שבולגריה, הונגריה ורומניה סירבו לבקשותיה של רוסיה להשתמש במרחב האווירי שלהן.[5][8]
המשא ומתן נערך לאורך כל המעמד, במהלכו רוסיה התעקשה שחייליה יהיו כפופיים למפקדים הרוסים בלבד, וכי היא תשמור על אזור בלעדי לשומרי השלום שלה. נאט"ו סירבה לוויתורים אלה וחזתה שהיא תוביל לחלוקת קוסובו לדרום אלבני ולצפון סרבי. בסופו של דבר שני הצדדים סיכמו כי שומרי שלום רוסים יתפרסו ברחבי קוסובו, אך ללא תלות בנאט"ו.[7]
השלכות
לאחר הבטחת הסכם, שדה התעופה פרישטינה הופעל מחדש על ידי טייסת השדה 53 (תמיכה אווירית) של חיל ההנדסה המלכותי של בריטניה כבסיס אוויר צבאי ב-15 באוקטובר 1999, ואז התחדשה התחבורה האווירית הבינלאומית למספר ערים אירופיות. באותה תקופה, כוח KFOR הרוסי יחד עם כוחות נאט"ו היו אחראים על הביטחון בשדה התעופה.
לאחר מכן הומלץ לווסלי קלארק על ידי הגנרל יו שלטון, יושב ראש המטות המשולבים של ארצות הברית, לעזוב את תפקידו בנאט"ו מוקדם.[8]
התקרית עובדה לסרט עלילתי סרבי-רוסי בשם "הגבול הבלקני".
הערות שוליים
- ^ 1 2 Jackson, Mike (2007). Soldier. Transworld Publishers. pp. 216–254. ISBN 9780593059074.
- ^ 1 2 3 4 5 Jackson, Mike (2007). Soldier. Transworld Publishers. pp. 255–275. ISBN 9780593059074.
- ^ "Krigere og diplomater" (בנורווגית). Norli.no. אורכב מ-המקור ב-7 במרץ 2016. נבדק ב-26 בינואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Tittel" (בנורווגית). Norli.no. אורכב מ-המקור ב-21 באפריל 2014. נבדק ב-26 בינואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Confrontation over Pristina airport". BBC News. 9 במרץ 2000. נבדק ב-27 באוקטובר 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Shaw, William (ביולי 2006). ""You're Beautiful" got me Laid". Q. pp. 52–56.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Peck, Tom (15 בנובמבר 2010). "How James Blunt saved us from World War 3". The Independent. London. נבדק ב-2 במרץ 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Norton-Taylor, Richard (3 באוגוסט 1999). "Robertson's plum job in a warring Nato". The Guardian. London. נבדק ב-2 במרץ 2014.
{{cite news}}: (עזרה)