פלפל חריף – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 11: שורה 11:
|שם מדעי=Capsicum annuum
|שם מדעי=Capsicum annuum
}}
}}
'''פלפלת צ'ילי''' (ידועה גם בשמות '''צ'ילי''', '''פלפל צ'ילי, פלפל חריף''') הוא שם כולל למספר [[זן (טקסונומיה)|זנים]] מכחמש [[מין (טקסונומיה)|מינים]] שונים של [[פלפלת]], העיקרי ביניהם הוא ''Capsicum annuum''. היחוד של זנים אלו אלו מזנים אחרים של פלפלת (המכונים פלפלים מתוקים וגם משתייכים ל P. annuum) הוא שהם מכילים [[קפסאיצין]], תרכובת האחראית על תחושת החריף. מקור השם מהמילה ''chilli'' בשפת ה[[נאוואטל]], ממנה הגיעו גם שמותיהם של ה[[קקאו]], ה[[אבוקדו]] ומאכלים רבים אחרים.
'''פלפלת צ'ילי''' (ידועה גם בשמות '''צ'ילי''', '''פלפל צ'ילי, פלפל חריף''') הוא שם כולל למספר [[זן (טקסונומיה)|זנים]] מכחמש [[מין (טקסונומיה)|מינים]] שונים של [[פלפלת]], העיקרי ביניהם הוא ''Capsicum annuum'', הידוע גם בשם פלפלת שנתית. זנים אלו נבדלים מזנים אחרים של פלפלת (המכונים פלפלים מתוקים וגם משתייכים ל P. annuum) בכך שהם מכילים [[קפסאיצין]], תרכובת האחראית על תחושת ה[[חריפות]]. מקור השם מהמילה ''chilli'' בשפת ה[[נאוואטל]], ממנה הגיעו גם שמותיהם של ה[[קקאו]], ה[[אבוקדו]] ומאכלים רבים אחרים.


==היסטוריה==
==היסטוריה==
פלפלת הצ'ילי [[תירבות צמחי בר|בויתה]] ב[[אמריקה הצפונית]] לפני כ-6,000 שנה. [[ממצא ארכאולוגי|עדויות ארכאולוגיות]] מצביעות על כך שגידול פלפלת הצ'ילי היה מהגידולים הראשונים בעלי [[האבקה עצמית]]. [[כריסטופר קולומבוס]] היה האדם האירופאי הראשון שנתקל בהם בביקורו ב[[האיים הקריביים|קריביים]], ונתן להם את הכינוי '''פלפל''', ככל הנראה בגלל שאפקט החריפות הזכיר לו את ה[[פלפל שחור|פלפל השחור]] המוכר למטבח האירופי. בשנת [[1493]], הביא עמו [[:es:Diego_Álvarez_Chanca|דייגו אלוורז צ'אנצה]], רופא במשלחת המסע השני של קולומבוס לאיי הודו המזרחית, את פלפלת הצ'ילי ל[[ספרד]], כתרופה חדשה. עם השתלטות הספרדים על [[מקסיקו]] ועל נתיבי המסחר באוקיינוס השקט, התפשטה פלפלת הצ'ילי לכיוון [[הפיליפינים]], [[יפן]], [[סין (אזור)|סין]], [[הודו]] ו[[קוריאה]]. הצ'ילי הגיע להודו גם דרך נתיבי הסחר ה[[פורטוגל|פורטוגזים]].
הסוג פלפלת [[תירבות צמחי בר|בוית]] ב[[אמריקה הצפונית]] לפני כ-6,000 שנה. [[ממצא ארכאולוגי|עדויות ארכאולוגיות]] מצביעות על כך שגידול פלפלים חריפים היה מהגידולים הראשונים בעלי [[האבקה עצמית]]. [[כריסטופר קולומבוס]] היה האירופאי הראשון שנתקל בהם בביקורו ב[[האיים הקריביים|קריביים]], ונתן להם את הכינוי '''פלפל''', ככל הנראה בגלל שאפקט החריפות הזכיר לו את ה[[פלפל שחור|פלפל השחור]] המוכר למטבח האירופי. בשנת [[1493]], הביא עמו [[:es:Diego_Álvarez_Chanca|דייגו אלוורז צ'אנצה]], רופא במשלחת המסע השני של קולומבוס לאיי הודו המזרחית, את פלפלת הצ'ילי ל[[ספרד]], כתרופה חדשה. עם השתלטות הספרדים על [[מקסיקו]] ועל נתיבי המסחר באוקיינוס השקט, התפשטה פלפלת הצ'ילי לכיוון [[הפיליפינים]], [[יפן]], [[סין (אזור)|סין]], [[הודו]] ו[[קוריאה]]. הצ'ילי הגיע להודו גם דרך נתיבי הסחר ה[[פורטוגל|פורטוגזים]].


==מינים==
==מינים==
*''Capsicum annuum'': המין הנפוץ ביותר בגידולו, אליו משתייכים הזנים [[פלפל קאיין|קאיין]], [[חלפניו]], צ'ילטפין (שנחשב העתיק ביותר מהזנים) ו[[גמבה|פלפל מתוק]].
*''Capsicum annuum'': המין הנפוץ ביותר בגידולו, אליו משתייכים הזנים [[פלפל קאיין|קאיין]], [[חלפניו]], צ'ילטפין (שנחשב הזן המבוית העתיק ביותר) ו[[גמבה|פלפל מתוק]].
*''Capsicum frutescens'': למין זה משתייך פלפל הטבסקו (ממנו עשוי רוטב [[טבסקו]]) והפירי-פירי האפריקאי.
*''Capsicum frutescens'': למין זה משתייך פלפל הטבסקו (ממנו עשוי רוטב [[טבסקו]]) והפירי-פירי האפריקאי.
*''Capsicum chinense'': אליו משתייכים הזנים נאגה, הבנרו, דטיל וסקוטש בונט. למין זה גם משתייכים רוב הפלפלים המכונים "חריפי על".
*''Capsicum chinense'': אליו משתייכים הזנים נאגה, הבנרו, דטיל וסקוטש בונט. למין זה משתייכים רוב הפלפלים המכונים "חריפי על".
*''Capsicum pubescens'': מין הנפוץ ב[[אמריקה הדרומית]], אליו משתייכים פלפלי הרוקוטו.
*''Capsicum pubescens'': מין הנפוץ ב[[אמריקה הדרומית]], אליו משתייכים פלפלי הרוקוטו.
*''Capsicum baccatum'': מין הנפוץ באמריקה הדרומית, אליו משתייך פלפל האחי (aji) ה[[פרו]]אני.
*''Capsicum baccatum'': מין הנפוץ באמריקה הדרומית, אליו משתייך פלפל האחי (aji) ה[[פרו]]אני.


==חריפות==
==חריפות==
[[חריף|חריפות]] הפרי של פלפל הצ'ילי נובעת מריכוז ה[[קפסאיצין]] הגבוה ברקמת החיבור שבין הגרעינים לפרי ובגרעינים עצמם. בכל זן פלפל כמות שונה של קפסאיצין וחומרי טעם נלווים אליו, הקרויים קפסאיצינואידים (capsaicinoids). הקפסאיצין הוא החומר הפעיל ב[[תרסיס פלפל|תרסיסי גז פלפל]], והוא מוצק נטול ריח וצבע במצבו הטהור. עם אכילת פלפלת הצ'ילי, הקפסיאיצין נקשר ל[[קולטן חישה|קולטני כאב]] ב[[לשון (איבר)|לשון]] וב[[לוע]] המשויכים בדרך כלל לזיהוי [[חום (פיזיקה)|חום]]. אותה תחושת חום מדידה על בסיס [[סולם סקוביל]] ביחידות הקרויות SHU, המייצגות את מידת המים הנדרשת למהילת הקפסאיצין עד כדי העלמת תחושת החריפות. פלפלים מתוקים ([[גמבה|גמבות]]) נמדדים ב-0 יחידות SHU, ופלפלי הבנרו, למשל, ב-100,000 עד 350,000 יחידות.
[[חריף|חריפות]] הפרי של פלפל הצ'ילי נובעת מריכוז ה[[קפסאיצין]] הגבוה ברקמת החיבור שבין הגרעינים לפרי ובגרעינים עצמם. בכל זן פלפל כמות שונה של קפסאיצין וחומרי טעם נלווים אליו, הקרויים קפסאיצינואידים (capsaicinoids). הקפסאיצין הוא גם החומר הפעיל ב[[תרסיס פלפל|תרסיסי גז פלפל]], והוא מוצק נטול ריח וצבע במצבו הטהור. עם אכילת פלפלת הצ'ילי, הקפסיאיצין נקשר ל[[קולטן חישה|קולטני כאב]] ב[[לשון (איבר)|לשון]] וב[[לוע]] המשויכים בדרך כלל לזיהוי [[חום (פיזיקה)|חום]]. אותה תחושת חום מדידה על בסיס [[סולם סקוביל]] ביחידות הקרויות SHU, המייצגות את מידת המים הנדרשת למהילת הקפסאיצין עד כדי העלמת תחושת החריפות. פלפלים מתוקים ([[גמבה|גמבות]]) נמדדים ב-0 יחידות SHU, ופלפלי הבנרו, למשל, ב-100,000 עד 350,000 יחידות.


==שימושים במטבח==
==שימושים במטבח==


פלפלת הצ'ילי היא חלק חשוב ב[[המטבח המקסיקני|מטבח המקסיקני]] וב[[מטבח דרום ארצות הברית]], ומהווה חלק עיקרי במספר תבשילים ידועים, כגון התבשיל הלאומי של [[טקסס]], [[צ'ילי קון קרנה]]. אף על פי שב[[אפריקה]] וב[[אסיה]] הצ'ילי הוא תוספת מאוחרת (לאחר גילוי העולם החדש), פלפלת הצ'ילי מהווה חלק נכבד במטבחים מזרח אסייתים רבים, ופופולרית גם במטבחי [[צפון אפריקה]]. היא חלק עיקרי בממרחים כגון ה[[אריסה]] ה[[תוניס]]אית, תבשילי [[מאכלי קארי|קארי]] [[הודו|הודיים]], וב[[סמבל]] ה[[מלזיה|מלזי]] וה[[המטבח האינדונזי|אינדונזי]]. בצפון הודו נהוג לנגוס בפלפל צ'ילי טרי במהלך הארוחה, וחלק מהמאכלים מוגשים עם פלפלי צ'ילי ירוקים כתוספת, לצד פרוסות [[עגבנייה|עגבניות]] ו[[ליים]]. ב[[איטליה]] נהוג לפזר פלפלי צ'ילי חתוכים דק כתוספת ל[[פיצה]]. עלי צמח פלפלת הצ'ילי הם מרכיב ב[[המטבח היפני|מטבח היפני]], [[המטבח הקוריאני|הקוריאני]] ו[[המטבח הפיליפיני|הפיליפיני]].
פלפלת הצ'ילי היא חלק חשוב ב[[המטבח המקסיקני|מטבח המקסיקני]] וב[[מטבח דרום ארצות הברית]], ומהווה חלק עיקרי במספר תבשילים ידועים, כגון התבשיל הלאומי של [[טקסס]], [[צ'ילי קון קרנה]]. אף על פי שהגיע ל[[אפריקה]] ול[[אסיה]] רק לאחר [[גילוי אמריקה]], הצ'ילי משמש רבות במטבחים מזרח אסייתים רבים, למשל המטבח ה[[תאילנד|תאילנדי]] וה[[סין (אזור)|סיני]], ושם אף פותחו מספר זנים של צ'ילי (לדוגמה הזן {{קישור שפה|אנגלית|Facing heaven pepper|פלפל פונה שמיים}} הסיני ו{{קישור שפה|אנגלית|Bird's eye chili|פלפל עין הציפור}} התאילנדי). הצ'ילי פופולרי גם במטבחי [[צפון אפריקה]] וב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], לדוגמה בממרחים כמו [[זחוק]] ו[[אריסה]]. בצפון הודו נהוג לנגוס בפלפל צ'ילי טרי במהלך הארוחה, וחלק מהמאכלים מוגשים עם פלפלי צ'ילי ירוקים כתוספת, לצד פרוסות [[עגבנייה|עגבניות]] ו[[ליים]]. ב[[איטליה]] נהוג לפזר פתיתי צ'ילי מיובש כתוספת ל[[פיצה]]. ה[[המטבח היפני|מטבח היפני]], [[המטבח הקוריאני|הקוריאני]] ו[[המטבח הפיליפיני|הפיליפיני]] עושים אף שימוש בעלי הצמח {{מקור|סיבה=}}.


== קישורים חיצוניים ==
== קישורים חיצוניים ==

גרסה מ־00:28, 7 בדצמבר 2020

קריאת טבלת מיוןפלפלת
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: סולנאים
משפחה: סולניים
סוג: פלפלת
מין: פלפלת צ'ילי
שם מדעי
Capsicum annuum

פלפלת צ'ילי (ידועה גם בשמות צ'ילי, פלפל צ'ילי, פלפל חריף) הוא שם כולל למספר זנים מכחמש מינים שונים של פלפלת, העיקרי ביניהם הוא Capsicum annuum, הידוע גם בשם פלפלת שנתית. זנים אלו נבדלים מזנים אחרים של פלפלת (המכונים פלפלים מתוקים וגם משתייכים ל P. annuum) בכך שהם מכילים קפסאיצין, תרכובת האחראית על תחושת החריפות. מקור השם מהמילה chilli בשפת הנאוואטל, ממנה הגיעו גם שמותיהם של הקקאו, האבוקדו ומאכלים רבים אחרים.

היסטוריה

הסוג פלפלת בוית באמריקה הצפונית לפני כ-6,000 שנה. עדויות ארכאולוגיות מצביעות על כך שגידול פלפלים חריפים היה מהגידולים הראשונים בעלי האבקה עצמית. כריסטופר קולומבוס היה האירופאי הראשון שנתקל בהם בביקורו בקריביים, ונתן להם את הכינוי פלפל, ככל הנראה בגלל שאפקט החריפות הזכיר לו את הפלפל השחור המוכר למטבח האירופי. בשנת 1493, הביא עמו דייגו אלוורז צ'אנצה, רופא במשלחת המסע השני של קולומבוס לאיי הודו המזרחית, את פלפלת הצ'ילי לספרד, כתרופה חדשה. עם השתלטות הספרדים על מקסיקו ועל נתיבי המסחר באוקיינוס השקט, התפשטה פלפלת הצ'ילי לכיוון הפיליפינים, יפן, סין, הודו וקוריאה. הצ'ילי הגיע להודו גם דרך נתיבי הסחר הפורטוגזים.

מינים

  • Capsicum annuum: המין הנפוץ ביותר בגידולו, אליו משתייכים הזנים קאיין, חלפניו, צ'ילטפין (שנחשב הזן המבוית העתיק ביותר) ופלפל מתוק.
  • Capsicum frutescens: למין זה משתייך פלפל הטבסקו (ממנו עשוי רוטב טבסקו) והפירי-פירי האפריקאי.
  • Capsicum chinense: אליו משתייכים הזנים נאגה, הבנרו, דטיל וסקוטש בונט. למין זה משתייכים רוב הפלפלים המכונים "חריפי על".
  • Capsicum pubescens: מין הנפוץ באמריקה הדרומית, אליו משתייכים פלפלי הרוקוטו.
  • Capsicum baccatum: מין הנפוץ באמריקה הדרומית, אליו משתייך פלפל האחי (aji) הפרואני.

חריפות

חריפות הפרי של פלפל הצ'ילי נובעת מריכוז הקפסאיצין הגבוה ברקמת החיבור שבין הגרעינים לפרי ובגרעינים עצמם. בכל זן פלפל כמות שונה של קפסאיצין וחומרי טעם נלווים אליו, הקרויים קפסאיצינואידים (capsaicinoids). הקפסאיצין הוא גם החומר הפעיל בתרסיסי גז פלפל, והוא מוצק נטול ריח וצבע במצבו הטהור. עם אכילת פלפלת הצ'ילי, הקפסיאיצין נקשר לקולטני כאב בלשון ובלוע המשויכים בדרך כלל לזיהוי חום. אותה תחושת חום מדידה על בסיס סולם סקוביל ביחידות הקרויות SHU, המייצגות את מידת המים הנדרשת למהילת הקפסאיצין עד כדי העלמת תחושת החריפות. פלפלים מתוקים (גמבות) נמדדים ב-0 יחידות SHU, ופלפלי הבנרו, למשל, ב-100,000 עד 350,000 יחידות.

שימושים במטבח

פלפלת הצ'ילי היא חלק חשוב במטבח המקסיקני ובמטבח דרום ארצות הברית, ומהווה חלק עיקרי במספר תבשילים ידועים, כגון התבשיל הלאומי של טקסס, צ'ילי קון קרנה. אף על פי שהגיע לאפריקה ולאסיה רק לאחר גילוי אמריקה, הצ'ילי משמש רבות במטבחים מזרח אסייתים רבים, למשל המטבח התאילנדי והסיני, ושם אף פותחו מספר זנים של צ'ילי (לדוגמה הזן פלפל פונה שמיים (אנ') הסיני ופלפל עין הציפור (אנ') התאילנדי). הצ'ילי פופולרי גם במטבחי צפון אפריקה ובמזרח התיכון, לדוגמה בממרחים כמו זחוק ואריסה. בצפון הודו נהוג לנגוס בפלפל צ'ילי טרי במהלך הארוחה, וחלק מהמאכלים מוגשים עם פלפלי צ'ילי ירוקים כתוספת, לצד פרוסות עגבניות וליים. באיטליה נהוג לפזר פתיתי צ'ילי מיובש כתוספת לפיצה. המטבח היפני, הקוריאני והפיליפיני עושים אף שימוש בעלי הצמח [דרוש מקור].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פלפל חריף בוויקישיתוף