רובה בריחי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג)
הוספת מקורות,מידע,ושיפור הניסוח.
שורה 6: שורה 6:


== היסטוריה ==
== היסטוריה ==
בגלגולם הראשון, הייתה טעינת הרובים מתבצעת דרך קצה ה[[קנה (נשק)|קנה]] ממנו נורים ה[[קליע|קליעים]]. המפעיל היה צריך לדחוס [[אבק שרפה|אבק שריפה]] בכמות מדודה לתוך הקנה ולדחוס אותו בעזרת חוטר, ולאחר מכן לדחוף את הקליע לקנה עד לתחילתו. אולם מתחילת [[המאה ה-19]], החלו לייצר רובים בריחיים ונעשה בהם שימוש כ[[רובה שירות|רובי שירות]] ב[[צבא]]ות רבים בשתי [[מלחמת עולם|מלחמות העולם]]. כעבור זמן החליפו אותם [[רובה חצי-אוטומטי|רובים חצי-אוטומטיים]], בהם טעינת הכדור הבא לאחר הירי מתבצעת בצורה [[אוטומציה|אוטומטית]], ו[[רובה אוטומטי|רובים אוטומטיים]], בהם מתאפשר אף ירי של [[צרור (מצב ירי)|צרור]] בלחיצת אחת על ה[[הדק]].
בגלגולם הראשון, הייתה טעינת הרובים מתבצעת דרך קצה ה[[קנה (נשק)|קנה]] ממנו נורים ה[[קליע|קליעים]]. המפעיל היה צריך לדחוס [[אבק שרפה|אבק שריפה]] בכמות מדודה לתוך הקנה ולדחוס אותו בעזרת חוטר, ולאחר מכן לדחוף את הקליע לקנה עד לתחילתו. אולם מתחילת [[המאה ה-19]], החלו לייצר רובים בריחיים ונעשה בהם שימוש כ[[רובה שירות|רובי שירות]] ב[[צבא]]ות רבים בשתי [[מלחמת עולם|מלחמות העולם]]. כבר באמצע מלחמת העולם השניה התחילו הנאצים להשתמש בנשק שאינו בריחי ([[StG 44|StG44]]) וכעבור זמן הוחלפו הרובים הבריחיים לגמרי על ידי [[רובה חצי-אוטומטי|רובים חצי-אוטומטיים]], בהם טעינת הכדור הבא לאחר הירי מתבצעת בצורה [[אוטומציה|אוטומטית]], ו[[רובה אוטומטי|רובים אוטומטיים]], בהם מתאפשר אף ירי של [[צרור (מצב ירי)|צרור]] בלחיצת אחת על ה[[הדק]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.wikiwand.com/he/%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%A9%D7%9C_%D7%9B%D7%9C%D7%99_%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%99|הכותב=|כותרת=ההיסטוריה של כלי הירי ובכללה נשק בריחי|אתר=|תאריך=}}</ref>.


== שימוש כיום ==
== שימוש כיום ==
יתרונות הרובה הבריחי הם: [[אמינות#אמינות בהנדסה|אמינות]] ופשטות, דיוק פוטנציאלי ו[[משקל (פיזיקה)|משקל]] ו[[עלות]] נמוכים. חסרונו הוא קצב האש, הנמוך יחסית לרובים בעלי [[רובה חצי-אוטומטי|מנגנון הפעלה מתקדם יותר]]. נתונים אלה הופכים את הרובה הבריחי למועדף כ[[רובה צלפים]]: ל[[ציד]], ל[[צליפה]] צבאית ומשטרתית וכ[[תחביב]].
יתרונות הרובה הבריחי הם: [[אמינות#אמינות בהנדסה|אמינות]] ופשטות, דיוק פוטנציאלי ו[[משקל (פיזיקה)|משקל]] ו[[עלות]] נמוכים. חסרונו הוא קצב האש, הנמוך יחסית לרובים בעלי [[רובה חצי-אוטומטי|מנגנון הפעלה מתקדם יותר]]. נתונים אלה הופכים את הרובה הבריחי למועדף כ[[רובה צלפים]]: ל[[ציד]], ל[[צליפה]] צבאית ומשטרתית וכ[[תחביב]] רובי הצלפים הבריחיים נחשבים לרובי הצלפים המדוייקים ביותר<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001190175|הכותב=|כותרת=צלף חיסל לוחם דעא"ש ממרחק 2.5 ק"מ עם רובה צלפים בריחי|אתר=|תאריך=}}</ref>.


== אופן הפעולה ==
== אופן הפעולה ==


=== טעינת הכדור הראשון ===
=== טעינת הכדור הראשון ===
הרובה הבריחי נטען מהקצה האחורי של ה[[קנה (נשק)|קנה]]. הבריח הוא חלק מרכזי במכלול שאחראי על דחיפת ה[[כדור (תחמושת)|כדור]] לבית הבליעה לשם ביצוע ירי. לפני הירי יש לשחרר את נעילת הבריח, לרוב על ידי סיבובו בעזרת ידית קטנה שמחוברת אליו, ולמשכו לאחור ולפנים כדי להכניס כדור ראשון לבית הבליעה. לאחר מכן נועלים את הבריח, באמצעות סיבוב הידית בחזרה לתוך חריץ ייעודי ב[[מעצה]] הנשק, על מנת שה[[גז|גזים]] הנוצרים בעת הירי לא ייפלטו אחורה לכיוון היורה, אלא ינוצלו במלואם לדחיפת הקליע קדימה דרך הקנה.
הרובה הבריחי נטען מהקצה האחורי של ה[[קנה (נשק)|קנה]]. הבריח הוא חלק מרכזי במכלול שאחראי על דחיפת ה[[כדור (תחמושת)|כדור]] לבית הבליעה לשם ביצוע ירי. לפני הירי יש לשחרר את נעילת הבריח, לרוב על ידי סיבובו בעזרת ידית קטנה שמחוברת אליו, ולמשכו לאחור ולפנים כדי להכניס כדור ראשון לבית הבליעה. לאחר מכן נועלים את הבריח, באמצעות סיבוב הידית בחזרה לתוך חריץ ייעודי ב[[מעצה]] הנשק, על מנת שה[[גז|גזים]] הנוצרים בעת הירי לא ייפלטו אחורה לכיוון היורה, אלא ינוצלו במלואם לדחיפת הקליע קדימה דרך הקנה מה שמגביר את מהירות הקליע וכתוצאה מכך את הדיוק בפגיעה במטרה <ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.haslik.co.il/forum/viewtopic.php?f=1&t=11276|הכותב=|כותרת=הסבר מפורט יותר על יתרונות הנשק הבריחי|אתר=|תאריך=}}</ref>.


=== טעינת הכדור הבא ===
=== טעינת הכדור הבא ===
לאחר הירי, מסובבים את הבריח כדי לשחרר את נעילתו, ומושכים אותו לאחור כדי לרוקן את בית הבליעה. לאחר מכן דוחפים אותו קדימה כדי לגרוף לבית הבליעה כדור מהמחסנית ולבצע ירי נוסף, ונועלים שוב את הבריח.
לאחר הירי, מסובבים את הבריח כדי לשחרר את נעילתו, ומושכים אותו לאחור כדי לרוקן את בית הבליעה. לאחר מכן דוחפים אותו קדימה כדי לגרוף לבית הבליעה כדור מהמחסנית ולבצע ירי נוסף, ונועלים שוב את הבריח.{{עריכה}}

== סוגי בריחים ==
{{עריכה|פסקה=כן|סיבה=}}


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
{{ויקישיתוף בשורה}}

== לקריאה נוספת ==
[[רובה צלפים]]

[[טנגו 51]]

[[רמינגטון M24]]
* {{בריטניקה}}
* {{בריטניקה}}



גרסה מ־19:51, 20 בדצמבר 2020


שגיאות פרמטריות בתבנית:מקורות

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
צלף מתפעל רובה צלפים בריחי M40A3 הנמצא בשירות חיל הנחתים האמריקני. מנגנון הפעולה הבריחי מאפשר דיוק רב יותר.
רובה צלפים M24 SWS המבוסס על רמינגטון מודל 700 בריחי הוא רובה אמין ומדויק מאוד (דיוק של חצי דקת קשת).
הבארט MRAD הוא רובה צלפים מודרני ועדיין נותר נאמן למכלול הבריחי המאפשר דיוק גבוה (0.5–0.35 דקת קשת)

רובה בריחי (bolt-action rifle) הוא סוג של רובה שמנגנון הטעינה שלו ידני. כדי לרוקן את בית הבליעה על המפעיל למשוך בריח לאחור, וכדי לגרוף כדור ממחסנית הרובה לתוך בית הבליעה עליו לדחוף אותו קדימה. לפני הירי יש לנעול את הבריח למקומו מאחורי הכדור, כדי שיישאר שם ולא יזוז בעקבות רתע הירי.

מנגנון הפעולה הבריחי נמצא בשימוש גם באקדחים.

היסטוריה

בגלגולם הראשון, הייתה טעינת הרובים מתבצעת דרך קצה הקנה ממנו נורים הקליעים. המפעיל היה צריך לדחוס אבק שריפה בכמות מדודה לתוך הקנה ולדחוס אותו בעזרת חוטר, ולאחר מכן לדחוף את הקליע לקנה עד לתחילתו. אולם מתחילת המאה ה-19, החלו לייצר רובים בריחיים ונעשה בהם שימוש כרובי שירות בצבאות רבים בשתי מלחמות העולם. כבר באמצע מלחמת העולם השניה התחילו הנאצים להשתמש בנשק שאינו בריחי (StG44) וכעבור זמן הוחלפו הרובים הבריחיים לגמרי על ידי רובים חצי-אוטומטיים, בהם טעינת הכדור הבא לאחר הירי מתבצעת בצורה אוטומטית, ורובים אוטומטיים, בהם מתאפשר אף ירי של צרור בלחיצת אחת על ההדק[1].

שימוש כיום

יתרונות הרובה הבריחי הם: אמינות ופשטות, דיוק פוטנציאלי ומשקל ועלות נמוכים. חסרונו הוא קצב האש, הנמוך יחסית לרובים בעלי מנגנון הפעלה מתקדם יותר. נתונים אלה הופכים את הרובה הבריחי למועדף כרובה צלפים: לציד, לצליפה צבאית ומשטרתית וכתחביב רובי הצלפים הבריחיים נחשבים לרובי הצלפים המדוייקים ביותר[2].

אופן הפעולה

טעינת הכדור הראשון

הרובה הבריחי נטען מהקצה האחורי של הקנה. הבריח הוא חלק מרכזי במכלול שאחראי על דחיפת הכדור לבית הבליעה לשם ביצוע ירי. לפני הירי יש לשחרר את נעילת הבריח, לרוב על ידי סיבובו בעזרת ידית קטנה שמחוברת אליו, ולמשכו לאחור ולפנים כדי להכניס כדור ראשון לבית הבליעה. לאחר מכן נועלים את הבריח, באמצעות סיבוב הידית בחזרה לתוך חריץ ייעודי במעצה הנשק, על מנת שהגזים הנוצרים בעת הירי לא ייפלטו אחורה לכיוון היורה, אלא ינוצלו במלואם לדחיפת הקליע קדימה דרך הקנה מה שמגביר את מהירות הקליע וכתוצאה מכך את הדיוק בפגיעה במטרה [3].

טעינת הכדור הבא

לאחר הירי, מסובבים את הבריח כדי לשחרר את נעילתו, ומושכים אותו לאחור כדי לרוקן את בית הבליעה. לאחר מכן דוחפים אותו קדימה כדי לגרוף לבית הבליעה כדור מהמחסנית ולבצע ירי נוסף, ונועלים שוב את הבריח.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רובה בריחי בוויקישיתוף

לקריאה נוספת

רובה צלפים

טנגו 51

רמינגטון M24