מזון חלל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־19:03, 26 בדצמבר 2020

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא בעיית תרגמת, ניסוחים לא מובנים, ויקיזציה, חוסר במקורות.

מזון חלל הוא מוצר מזון, שנוצר ומעובד לצריכה של אסטרונאוטים בחלל החיצון, כך שיתאים לדרישות האריזה והאחסון של טיסות לחלל ויספק את צורכי התזונה של האסטרונאוטים.

מזון החלל מאוחסן בשקיות ואקום מיוחדת. המזון יכול להגיע בצורה מוצקה המוכנה לאכילה, או בצורה נוזלית שניתנת לשתייה ישירות מהאריזה. עם זאת, חלק מהמזון מיובש לפני המשלוח ועל כן מצריך הוספת מים לפני הצריכה. בנוסף למנות אלו, מקבלים האסטרונאוטים גם מזון טרי שמגיע בחלליות אספקה מכדור הארץ.

בשנים האחרונות, נעשה שימוש במזון חלל על ידי מדינות שונות העוסקות בתוכניות חלל, כדרך להציג ולחלוק את הזהות התרבותית שלהן, מתוך מטרה להקל על תקשורת בין-תרבותית. אף על פי שהאסטרונאוטים צורכים מגוון רחב של מאכלים ומשקאות בחלל, הרעיון הראשוני של "ועדת האדם בחלל" של מועצת מדעי החלל ב-1963 היה לספק לאסטרונאוטים נוסחה דיאטטית שתספק את כל הויטמינים והרכיבים התזונתיים הדרושים.

היסטוריה ופיתוח מזון החלל

אסטרונאוטים מכינים ואוכלים המבורגרים על סיפון ה-ISS באוגוסט 2007.

חוקרים ומבקרים לאורך ההיסטוריה נאלצו לפתח שיטות לשימור מזון ולנשיאת מזון לנסיעותיהם. בעיה זו הייתה קשה במיוחד בתקופה שבה אנשים עשו הפלגות ארוכות על ספינות מפרש. חוקרים גדולים כמו קולומבוס, מגלן וקוק נשאו מזונות יבשים ומזונות שנשמרו במלח ובתמלחות. לאחרונה, קירור ושימורים סיפקו פתרונות לבעיה של שימור מזון. עם זאת, נסיעה בחלל דורשת שיטות חדשות לשמירה על מזון אכיל. מזון שנלקח לחלל חייב להיות קל, קומפקטי, טעים ומזין. הוא חייב גם להישמר לתקופות ארוכות ללא קירור.

מפני שהטיסה הראשונה לחלל נמשכה רק כמה דקות, לא היה הרבה צורך לשאת מזון על המעבורת. אבל בתחילת שנות השישים, ג'ון גלן והאסטרונאוטים של פרויקט מרקורי שהו בחלל למשך זמן רב יותר והיו צריכים לאכול. מזונות החלל הראשונים לא היו מעוררי תיאבון, בלשון המעטה. רובם היו נוזלים למחצה שנדחסו מצינורות ונאכלו דרך קש. היו גם קוביות בגודל של נגיסה של מזונות דחוסים ומיובשים שחוזרו על ידי הרוק בפיות האסטרונאוטים.

כאשר יצאה לפועל משימת ג'מיני בשנת 1965, שופר המזון משמעותית ולאסטרונאוטים ניתנה אפשרות בחירה מתוך מגוון רחב יותר של מזונות, כולל קוקטיילים, שרימפס, נגיסות הודו ומרק עוף. האוכל היה מיובש בהקפאה, כלומר הוא מבושל, מוקפא, ואז מוכנס לתא ואקום כדי להסיר את המים. הקפאת הייבוש שימרה את המזון עבור הטיסה מבלי להתפשר על הטעם. כדי לרענן את המזון, האסטרונאוטים פשוט הזריקו מים לתוך החבילה עם אקדח מים. לארוחת צהריים בווסטוק (1961) יורי גגארין אכל משלוש שפופרות במשקל 160 גרם כל אחת. שתיים מהן הכילו מנות של בשר, ואחת שהכילה רוטב שוקולד.

באוגוסט 1961, הקוסמונאוט הסובייטי גרמן טיטוב הפך לאדם הראשון שחווה מחלת חלל על ווסטוק 2. הוא מחזיק ברשומות על היותו האדם הראשון להקיא בחלל. לדברי ליין, האירוע הזה "בישר את הצורך בתזונת חלל."

אחת המטלות הרבות של ג'ון גלן, כאמריקאי הראשון שהקיף את כדור הארץ בשנת 1962, הייתה להתנסות באכילה בתנאים נטולי משקל. היו מומחים שחששו שחוסר המשקל יפגע בבליעה. גלן לא חווה קשיים כאלה, ונקבע כי מיקרוסקרבציה אינה משפיעה על תהליך הבליעה הטבעי, המאופשר על ידי הפריסטלים של הוושט.

אסטרונאוטים במשימות מרקורי מאוחרות יותר (1959–1963) לא אהבו את המזון שסופק. הם אכלו קוביות בגודל ביס, אבקות מיובשות והקפאה. האסטרונאוטים מצאו את זה לא מעורר תיאבון, חוו קשיים בהתייבשות של מזון מיובש בהקפאה, ולא אהבו לסחוט צינורות או לאסוף פירורים. לפני השליחות, האסטרונאוטים זכו גם לארוחות בוקר דלות סיבים לפני השיגור, כדי להקטין את הסיכויים שהם יעשו את צורכיהם בעת הטיסה^[1].

פרויקט ג'מיני (1965–1966)

כמה מנושאי המזון ממשימות מרקורי הועברו למשימות ג'מיני המאוחרות יותר (1965–1966). ציפוי של ג'לטין עזר למנוע קוביות בגודל של פירור. שיטות רדיאציה פשוטה יותר פותחו. התפריטים התרחבו גם כדי לכלול פריטים מגוונים יותר כגון קוקטייל שרימפס, עוף וירקות, ריבות, טוסטים, ואפילו מיץ תפוחים.

הצוות של ג'מיני השלישי הגניב סנדוויץ' למעבורת המשימה. מפקד המשלחת גאס גריסום אהב כריכי בקר מבושלים, כך שהטייס ג'ון יאנג הביא אחד מהם, לאחר שעודד אותו האסטרונאוט וולטר שיירה. עם זאת, יאנג היה אמור לאכול רק מזון מאושר. קערות לחם צפות עודדו את גרייסום להעלות את הכריך למעבורת. האסטרונאוטים ננזפו על ידי נאס"א בגלל המעשה. נקרא שימוע בקונגרס, ואילץ את הסגן של נאס"א, ג'ורג' מילן לפרוש ולא לחזור. לאחר המקרה נאס"א טיפלה והקפידה במה שהביאו אסטרונאוטים למשימות עתידיות.

הארוחה הראשונה בחלל

ג'ון גלן האדם האמריקאי הראשון שהיה בתנאי חוסר-משקל מסביב לכדור הארץ והאמריקאי הראשון שאכל בחלל ב 1962, טען שמשימת האכילה בחלל הייתה מאוד קלה, אך הוא טען שהתפריט אינו מגוון^[1].

באותו זמן לא היה ידוע אם בליעה וקליטה של חומרים מזינים היו אפשריים במצב של אפס כבידה. טבליות גלוקוז עם מים, הוכיח כי אנשים יכולים לאכול, לבלוע, ולעכל מזון בסביבה חסרת משקל. אוכל החלל של מרקורי בתחילת שנות השישים התבסס על מנות הישרדות של הצבא, והורכב מאוכל "טהור" שנארז לתוך צינורות אלומיניום ונמצץ דרך קש. בעוד ג'ון גלן והאסטרונאוטים האחרים של מרקורי לא חוו שום בעיות בלעיסה, שתייה, בליעה או עיכול, האוכל לא נחשב לטעים מאוד.

מזון שלרוב נבחר לאכילה בחלל

מזון האסטרונאוטים השתנה רבות במהלך השנים מאז החלו טיסות החלל.

בחלל מערכת הבליעה והעיכול עובדות בצורה נורמלית, ולכן המזון הנבחר לשימוש בחלל הוא לרוב מזון רגיל ולא מעובד לצורות נוזליות או מוצקות שונות כפי שהיה בעבר. טייסי החלל לרוב ניזונים ממזון רגיל במהלך השהות בחלל, שהוכן בצורת מנות קטנות לצורך אכילה נוחה. לצורך התזונה בחלל נלקחים בעיקר מוצרי מזון שונים, חלקם מזון מעובד, שלרוב אינו עובר התאמה מיוחדת כלשהי.

מוצרי המזון האלו צריכים לעמוד בשלושה תנאים:

מזונות שאינם מכילים לחות (מוצרי מזון יבשים)
מזונות שניתן לאחסן ולצרוך בטמפרטורת החדר
מוצרי מזון שלא נוטים להתפורר או להשפריץ נוזלים

לרוב למשל תהיה העדפה לטורטיות במקום לחם, שנוטה יותר להתפורר.

מזונות נוספים שלרוב נלקחים לחלל: ממרחים שונים, מעדני חלב, נקניקים, פירות יבשים, דגנים, שוקולד, וכמו כן מנות מבושלות המכילות כמות תבלינים גבוהה הנשמרות בשקיות ואקום מיוחדות.

תנאי חוסר הכבידה והצטברות הנוזלים בחללי הפנים בחלל משפיעים על חוש הטעם, ולכן כמות התבלינים הגבוהה שמשתמשים בה במנות המוכנות מראש.

בתחנת החלל הבינלאומית יש תנור חשמלי שמגיע ל-180 מעלות ומחמם אוכל, ויש גם מקרר שמכיל ציוד רפואי ולעיתים מאוכסנת בו גם גלידה^[2].

לפני הטיסה בוחרים האסטרונאוטים לעצמם תפריט מתוך מגוון רחב של פריטי מזון. ניתנות דיאטות בכדי לספק לכל אסטרונאוט כמות המינרלים והוויטמינים הדרושים להם להתמודד במהלך השהות בחלל. המזונות הנבחרים להילקח בטיסות מאוישות נחקרים ומעובדים במעבדת מערכות מזון חלל אשר במרכז החלל ג'ונסון ביוסטון. מעבדה זו מאוישת במדעני מזון, דיאטנים, ומהנדסים. במעבדה עוברים מוצרי המזון אנליזות תזונתיות, נערכים מחקרים לגבי השהות באחסנה, נעשות הערכות לגבי עטיפה ואריזה אופטימאלית של דברי המזון ועוד^[3].

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מזון חלל בוויקישיתוף

החדשות - מה שותים אסטרונאוטים בחלל? אל תשאלו, באתר mako, ‏2008-11-16
[1]
אבי בליזובסקי, נאס"א וחברה מטקסס בוחנות את האפשרות של שימוש במדפסת תלת ממדית להכנת מזון במשימות לחלל העמוק באתר הידען
מה שותים האסטרונאוטים בחלל?, באתר ynet, ‏2017-07-22

הערות שוליים

^ ¹ ² ארוחות בחלל, באתר הידען, ‏2005-12-16
^ 50 Years After Apollo 11, Here's What (And How) Astronauts Are Eating, NPR.org (באנגלית)
^ מה אוכלים בחלל, באתר ynet, ‏2005-12-19

[הידען-1] ¹ ² ארוחות בחלל, באתר הידען, ‏2005-12-16

[2] 50 Years After Apollo 11, Here's What (And How) Astronauts Are Eating, NPR.org (באנגלית)

[3] מה אוכלים בחלל, באתר ynet, ‏2005-12-19

[1]

[2]

[3]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{לשכתב|סיבה=בעיית תרגמת, ניסוחים לא מובנים, ויקיזציה, חוסר במקורות|נושא=אוכל}}
 [[File:ISS-51 crew members share a meal inside the Unity module.jpg|thumb|ארוחה של צוות אסטרונאוטים בחלל]]
+[[File:ISS-61 Jessica Meir dines on fresh Mizuna mustard greens inside the Unity module.jpg|thumb|צריכה של מזון טרי בחלל]]
 '''מזון חלל''' הוא [[מוצר]] [[מזון]], שנוצר ו[[מזון מעובד|מעובד]] לצריכה של [[אסטרונאוט]]ים ב[[חלל]] החיצון, כך שיתאים לדרישות ה[[אריזה]] והאחסון של טיסות לחלל ויספק את צורכי ה[[תזונה]] של האסטרונאוטים.