Honky Château – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
ביטול גרסה 30233072 של 2.53.8.122 (שיחה)
תגיות: ביטול הסרה או הוספה של תבנית הדורשת שינוי בערך
ביטול גרסה 30233209 של King G.A (שיחה)
תגיות: ביטול שוחזרה הסרה או הוספה של תבנית הדורשת שינוי בערך
שורה 1: שורה 1:
{{שכתוב|תרגמת|נושא=מוזיקה}}
{{אלבום
{{אלבום
| סוג = אולפן
| סוג = אולפן

גרסה מ־15:47, 29 בדצמבר 2020


שגיאות פרמטריות בתבנית:אלבום
פרמטרים [ תאריך אלבום, אלבום אחרי, אלבום לפני, סינגל1, סינגל2, תאריך סינגל2, תאריך אלבום אחרי, תאריך סינגל1, תאריך אלבום לפני ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

Honky Château
אלבום אולפן מאת אלטון ג'ון
יצא לאור 19 במאי 1972
הוקלט ינואר 1972
אולפני Strawberry‏[1][2] (אחד השמות לאולפני Château d'Hérouville (אנ')), ‏Hérouville-en-Vexin (אנ'), צרפת
מיקס באולפני טרידנט (אנ'), לונדון
סוגה רוק • פופ
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 45:15
חברת תקליטים DJM רקורדס (אנ') (בריטניה) • ‏Uni רקורדס (אנ') (ארצות הברית)
הפקה גאס דאג'ן (אנ')
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

Honky Château הוא אלבום האולפן החמישי של הזמר והיוצר הבריטי אלטון ג'ון. הוא יצא לאור ב־19 במאי 1972 על ידי DJM רקורדס (אנ') ו־‏Uni רקורדס (אנ'). החצי השני של שם האלבום קרוי על שם השאטו הצרפתי בן המאה ה־18 ‏Château d'Hérouville (אנ'), שבו נמצא אולפן ההקלטות שבו הוקלט האלבום[א]. "Honky" היא מילה שהייתה אופנתית בתקופה בה הוקלט האלבום, והיא בעלת משמעויות שונות תלויות הקשר[ב]. האלבום הגיע למקום הראשון במצעד בילבורד 200 בארצות הברית, והיה הראשון מבין שבעה אלבומים רצופים של ג'ון שהגיעו להישג זה[6].

שני סינגלים יצאו מן האלבום: "Rocket Man" ו־"Honky Cat". ‏"Honky Château" הוא האלבום האחרון שיצא בארצות הברית וקנדה בלייבל "Uni", לפני שחברת האם, "MCA", איחדה את כל הלייבלים שלה ללייבל הגג MCA (אנ'). אלבום זה (כיתר אלבומיו המוקדמים של ג'ון) יצא לימים מחדש בלייבל "MCA".

ב־2020, דירג מגזין "רולינג סטון" את האלבום במקום ה־251 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים[7]. בארצות הברית, האלבום הגיע למעמד אלבום זהב ביולי 1972, ולמעמד אלבום פלטינה באוקטובר 1995[8].

רקע

האלבום היה הראשון שבו חברי להקת ההופעות של ג'ון מאז 1970, הבסיסט די מארי (אנ') והמתופף נייג'ל אולסון (אנ'), הצטרפו כנגנים קבועים גם בהקלטות האולפן. באלבומי האולפן הקודמים הם הורשו להשתתף רק בהקלטת רצועה אחת – בשאר הרצועות ניגנו מוזיקאי אולפן (אנ'), מפאת התנגדות המפיק וחברת ההקלטות. גם הגיטריסט דייווי ג'ונסטון (אנ') (בן 20 אז), הצטרף כחבר קבוע ללהקה. באלבום האולפן הקודם, "Madman Across the Water", ג'ונסטון ניגן בכמה רצועות, ולאחריו קיבל הזמנה להצטרף כחבר להקה קבוע[9][10].

האלבום הוקלט בצרפת, והיה הראשון מבין אלבומיו של ג'ון שלא הוקלט בבריטניה. שיקול מרכזי ליציאה מבריטניה היה הרצון לחסוך את עלויות המיסוי הגבוה בבריטניה לבעלי הכנסות גבוהות (כפי שג'ון הפך להיות) – מס שולי של 75%[11][12] (אם כי לימים ג'ון התעלם משיקול זה, והקליט בבריטניה על אף המיסוי הגבוה). שיקול נוסף היה רצונו של ג'ון להתרחק מלונדון, בניסיון להתרחק מהלחצים שליוו את יצירת אלבום האולפן הקודם שלו. לכן ג'ון חיפש מקום רחוק ושלו, שיסייע לו להתרכז בהיבט היצירתי בלבד[11]. המפיק גאס דאג'ן הציע את אולפן ההקלטות שבשאטו הצרפתי Château d'Hérouville[ג], אולפן שהקליטו בו ממיטב האמנים וההרכבים שבאותה התקופה, בהם גרייטפול דד, דייוויד בואי, בי ג'יז, איגי פופ ועוד[13]. למיקום היו יתרונות גדולים מבחינת ג'ון והצוות: הנגישות ממנו לפריז הייתה קלה, אפשר היה להתגורר בו (וכך לעבוד בכל שעה שרצו), הקייטרינג היה מפורסם באיכותו, היו בו אמצעי בידור כמו בריכת שחייה ומגרש טניס, ובשטחו נמצא כרם[1].

ג'ון, הלהקה ואנשי ההפקה הגיעו למקום בינואר 1972. העבודה הייתה אינטנסיבית. ג'ון וטופין הגיעו למקום עם שני שירים מוכנים, ובתוך שלושה ימים הם כתבו עוד תשעה. לפי עדות דאג'ן, 'Rocket Man' הולחן בכחצי שעה במהלך אחד הבקרים. שיטת העבודה התנהלה כרגיל בין הצמד: טופין הביא שיר, ג'ון הלחין אותו, הלהקה הצטרפה והם נכנסו לאולפן להקליט. ג'ון מספר שחברי הלהקה עישנו מריחואנה (אם כי הוא עצמו עדיין לא התנסה בשלב זה), אף כי נדרש מהם לא להפריז, כדי שיעמדו בעומס העבודה הגדול. ג'ון היה מרוצה מהשירים ללא התזמור שעטף אותם באלבומי האולפן הקודמים – הוא הרגיש צורך להוכיח שאינו נזקק לו[11].

בנוסף לתפקידי הנגינה שלהם, אולסון, מארי וג'ונסטון שימשו גם כזמרי רקע. הצליל הייחודי והאופייני שהופק מהשילוב ביניהם (לראשונה בסינגל "Rocket Man") היה גם למאפיין של צליל הסינגלים והאלבומים של ג'ון בשנים הקרובות (עד לפיטוריהם של אולסון ומארי ב־1975, לאחר צאת האלבום "Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy").

ב־1995 יצאה גרסת רימסטר לאלבום, גרסה אותה הפיק דאג'ן. רצועת הבונוס היחידה הייתה גרסת רוק אנד רול קצבית יותר של "Slave", שהייתה בתחילה אמורה להיות הגרסה שתכלל באלבום המקורי, אך לבסוף הוחלפה בגרסה איטית יותר[1]. הגרסה המהירה הייתה אמורה להיות צד ב' של השיר "Hercules", שתוכנן בתחילה לצאת כסינגל מהאלבום המקורי, אך לבסוף סינגל זה לא יצא, והגרסה המהירה של "Slave" נגנזה.

הצלחה

"Honky Château" הוא הראשון מבין שבעה אלבומים רצופים של ג'ון שהגיעו למקום הראשון במצעד "בילבורד 200". האלבום נשאר בראש המצעד במשך חמישה שבועות, ובסך הכל שהה במצעד במשך למעלה משנה[1]. האלבום הגיע למעמד אלבום זהב בארצות הברית ביולי 1972, ולמעמד אלבום פלטינה באוקטובר 1995[8]. שני הסינגלים היו להיטי טופ־10 בבילבורד הוט 100: "Rocket Man" הגיע למקום השישי, ו־"Honky Cat" הגיע למקום השמיני[14].

בבריטניה, האלבום היה הראשון של ג'ון שהגיע לטופ־3, ובנוסף היה הראשון ששני סינגלים ממנו היו להיטים: "Rocket Man" היה הסינגל הראשון של ג'ון שהגיע לטופ־3 במצעד הסינגלים הבריטי, בהגיעו למקום השני. הסינגל היה גם הלהיט השני של ג'ון במולדתו (אחרי "Your Song"), ומבחינה זו היה חשוב במיוחד, משום שג'ון הצליח בארצות הברית מוקדם באופן ניכר מאשר בבריטניה, שבה זכה עד אז ליחס קריר יחסית (לשם השוואה, הסינגל היה הלהיט השישי של ג'ון בארצות הברית). הסינגל השני, "Honky Cat", דורג בטופ־45, בהגיעו למקום ה־31[1][15].

בקנדה, האלבום הגיע למקום השלישי במצעד האלבומים הקנדי ב־29 ביולי 1972, לאחר מכן ירד שני שלבים למקום החמישי, ואז חזר למקום השלישי למשך 12 שבועות רצופים – לפני שירד למקום התשיעי ב־4 בנובמבר אותה שנה.

ב־2020, דירג מגזין "רולינג סטון" את האלבום במקום ה־251 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים[7], לאחר שהיה מדורג במקום ה־357 ברשימה המקורית שפרסם המגזין ב־2003, ובמקום ה־359 ברשימה המעודכנת שפרסם המגזין ב־2012[16].

ביקורת

דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור ציון
AllMusic
שגיאות פרמטריות בתבנית:דירוג
פרמטרים ריקים [ 3, 4, 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית [17]
מדריך האלבומים של קריסטיגו (אנ') ‏-A[18]
רולינג סטון (לא מדורג)[19]
מדריך האלבומים של רולינג סטון (אנ')
שגיאות פרמטריות בתבנית:דירוג
פרמטרים ריקים [ 3, 4, 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית [20]

מבחינת מבקרי המוזיקה, "Honky Château" נחשב לאחד מאלבומיו הטובים ביותר של ג'ון.

ג'ון לנדאו, מבקר "רולינג סטון", כתב ב־1972 (מומלץ להשוות עם ביקורתו ל־'Tumbleweed Connection'):

"Honky Château" של אלטון ג'ון הוא אלבום עשיר, חם, מספק [...] תוך שהוא מוזיקלית יותר מגוון, רגשית פחות מעושה ופזמונאית יותר בהיר מ־'Tumbleweed Connection', ‏'Chateau' מתחרה עם 'Elton John' על התואר עבודתו הטובה ביותר [של ג'ון] [...]

הליבה של 'Tumbleweed' הייתה ההזכרה המבולבלת של הפזמונאי ברני טופין לעבר האמריקאי, בעיקר של תקופת מלחמת האזרחים. ב־'Chateau', העניין שלו במיתוס הפך לדיבוק לפנטזיה. ג'ון ממשיך ללבוש אישיויות שונות שמציגות את הבחינות שלהן מול רקעים חברתיים משכנעים – במיוחד ב־'Slave', שבו הוא שר על כך ששוחרר, ועל הצורך שלו לשחרר עכשיו את האחים והאחיות שלו, או ב־'Rocket Man', בו הוא משחק תפקיד של אסטרונאוט שלמעשה אבד בחלל [...]

אבל ב־'I Think I'm Gonna Kill Myself', ‏'Amy' ו־'Hercules', הוא שר כאנשים לא פחות דימיוניים, אבל הרבה יותר קרובים לבית: כל שיר נוגע לדיבוק של מתבגר לאישה בלתי מושגת, ויחסים שלא ניתן לממש אותם.

שאר האלבום נופל איפשהו בין שני הקצוות הליריים האלה, תוך שהמוזיקה מספקת את החדות הבסיסית וההצללה שמבחינות את הרגשות ומצבי הרוח השונים שבכל שיר ושיר. כך, [...] 'Honky Cat' [...], שיר שמספר על הדברים הלא נעימים שבעיר הגדולה ומשתמש בניו אורלינס כסמל לפיתויים שאי אפשר לעמוד בפניהם, מנוגן עם ביצוע כלי נשיפה בסגנון ניו אורלינס. "Mellow", המספר על מציאת והחזקת האישה הנכונה, נעשה בביצוע מלא נשמה. "Salvation", עוד שיר מעורר השראה של ג'ון־טופין בסגנון "Border Song", מבוצע עם צלילים עיליים של גוספל, ‏"I Think I'm Gonna Kill Myself" הוא אירוני, עם אווירת מיוזיק הול כיפית.

אם יש סדק במוזיקה הוא נמצא באינטראקציה של ג'ון עם הלהקה. הוא שר בדרך כלל בקצה העליון של המנעד הקולי שלו בלי יותר מדי גיוון בדינמיות הקולית. בתהליך הזה הוא כופה על הלהקה ועל העיבוד לספק את מרבית הצבע. התוצאה היא שהמוזיקה מתפזרת, והאפקט הופך מעט יותר מדי מרופט.

מצד שני, אף אלבום של אלטון ג'ון מעולם לא נשמע יותר משוחרר, ופחות עמוס. אין עדות להפקת היתר המזויפת שפגמה בשני האלבומים הקודמים ברגעים מכריעים, והאלבום נשמע יותר קרוב ואישי מאשר כל אחד משני קודמיו. ג'ון ועמיתיו הם בעליל אנשי אולפן ולכן לא נרתעים משום דבר במונחים של טכניקה – יש די והותר שימוש בדאבל טרקינג (אנ') קולי, אבל השימוש בו הוא יותר טבעי מאי פעם.

"Mona Lisas and Mad Hatters" [שיר על ניו יורק] מראה עד כמה באמת יכול ג'ון לעשות במרחב של שיר אחד. תוך שהוא עושה שימוש בתזמור מינימלי ושר את אחד השירים הישירים ביותר של טופין, ג'ון חושף ללא מאמץ את המיתוס שמתחת למיתוס של '... ורד בהארלם הספרדית'. הוא מבטא את הקשר שלו לעיר, את הצורך שלו בבני אדם, ולבסוף את חפצו להיות לבד – באחד השירים הטובים ביותר שלו, אחד התזמורים הפשוטים שלו ואחד הביצועים הקוליים הפשוטים ביותר שלו.

'Honky Chateau' הוא בסופו של דבר עבודה מוצקה עם מספיק התרחשות להאזין לו במשך שבועות כדי לספוג את כל מה שקורה בו. [...] מתגמל כל האזנה נוספת, עם הארה והנאה שמתגברים עם כל האזנה.

סטיבן תומאס ארלווין, מבקר "Allmusic", כתב בביקורת רטרוספקטיבית:

תוך שהוא באופן משמעותי קל יותר מ־"Madman Across the Water", ‏"Honky Château" הוא אוסף מהנה של בלדות ושירי רוק, בלוז, קאנטרי־רוק ונשמה. על הנייר זה נראה כמו בלגן אקלקטי, אבל זה מתנגן כמו סדרת השירים הממוקדת והמושלמת ביותר שאלטון ג'ון וברני טופין כתבו אי פעם. הבוגי הרחפני של 'Honky Cat' והפופ הפסיכדלי הקליל של 'Rocket Man' עזרו לשלוח את "Honky Château" לראש המצעדים, אבל מה שבאמת מרשים בנוגע לאלבום זה העומק של החומר. החל מ־"I Think I'm Going to Kill Myself" המפתיע, הציני והזדוני ועד לבלדה המרגשת "Mona Lisas and Mad Hatters", ג'ון הוא בשיא כושרו, תוך שהוא מעצב במיומנות שירי פופ ללא רבב עם מנגינות זכירות [...] תוך שהמילים של טופין לא מובנות יותר מבעבר באופן משמעותי, ג'ון מעביר אותן במיומנות ובתשוקה, ונותן להן את התחושה שהן משמעותיות יותר ממה שהן באמת. אבל מה שהופך את "Honky Château" לקלסיקה זה עיצוב השירים המיומן, והדרך שבה ג'ון קושר יחד גדילים שונים לגמרי של מוזיקת שורשים (אנ') לפופ מובחן וייחודי – זהו אחד מהאוספים הטובים ביותר של שירי פופ מיינסטרים משנות ה־70 המוקדמות.

כריס רוברטס, מבקר "BBC", כתב בביקורת רטרוספקטיבית[21]:

האלבום החמישי[ד], והראשון מאז אלבום הבכורה 'Empty Sky" שאינו טובע בכלי קשת, 'Honky Château' שמ־1972 עומד כאחד מהאוספים האקלקטיים והברי קיימא שלו. תוך שהוא מוּכר בעיקר מפאת הלהיטים שלו 'Rocket Man' ו־'Honky Cat', האלבום מוצא את האיזון שבין פופ־רוק של מחנה קיץ ובין בלדות קולחות, שלאחר מכן ישרתו את הקריירה שלו כל כך טוב. הוא גם היה הראשון שבו להקת ההופעות המצוינת שלו הורשתה להתגבש באולפן, ולא מוזיקאי אולפן הם שהיו בחזית [כפי שהיה באלבומים הקודמים].

[...] יש לו תחושה חמה, נינוחה שהולמת הן את השירים הכנים הן את השירים האירוניים. 'Rocket Man' משתבץ איכשהו לשתי הקטגוריות. קלאסיקה מסקרנת, בבירור מושפעת מ־'Space Oddity' של בואי, שלא ניתן להתכחש לכוח המלודי והעצב שלה, אבל המילים שלה נכנסות לתסבוכת. קלישאה שחוקה ומסורבלת, מרכזית בין רבות אחרות: מאדים הוא לא המקום לגדל בו את הילדים שלך/ ואין אף אחד לגדל אותם, אם היינו.

'Honky Cat' הוא בוגי פסנתר קל דעת [...] אבל יש גוונים עמוקים וכהים יותר שמגיעים בהמשך, תוך שברני טופין מצמצם למינימום את הבדיחות הפרטיות. 'I Think I’m Going to Kill Myself' הוא סאטירה על חרדות גיל ההתבגרות, אבל פוגע בכמה עצבים בדרך. 'Susie (Dramas)' הוא עוד שיר על התאהבות, שמתחת לניואנסים של ההונקי־טונק שלו מסתתרת תעוזה. 'Salvation' הוא גוספל לבן, עם נגיעות דת בתוכו, בעוד 'Slave' מוצא את טופין חוזר לאובססיית האמריקנה שלו וב־"Amy" אלטון מחקה את מיק ג'אגר.

'Mona Lisas and Mad Hatters' המצוין הוא ספר לימוד המציג לראווה את כישרון הכתיבה של הצמד: על הנייר, הוא בכייני ובסגנון המנון. במציאות, זה עובד. [...]: מקום ראשון בארצות הברית ומקום שני בבריטניה, 'Honky Château' היה היכן שאלטון ג'ון הניח יסודות מוצקים.

רשימת השירים

מילות השירים נכתבו על ידי ברני טופין, המוזיקה לשירים הולחנה על ידי אלטון ג'ון.

צד א'
מס' שם משך
1. Honky Cat 5:13
2. Mellow 5:33
3. I Think I'm Going to Kill Myself 3:35
4. Susie (Dramas) 3:25
5. Rocket Man 4:42
צד ב'
מס' שם משך
1. Salvation 3:59
2. Slave 4:22
3. Amy 4:03
4. Mona Lisas and Mad Hatters 5:01
5. Hercules 5:01
משך כולל:
 45:15
  • צד א' וצד ב' צורפו כרצועות 1–10 במהדורות התקליטור.

רצועת בונוס – ההוצאות המחודשות לאור של "Mercury" ב־1995, ושל "Rocket" ב־1996

מס' שם משך
11. Slave (גרסה חלופית) 2:53
משך כולל:
 48:08
  • מהדורת SACD של האלבום (כולל רצועת הבונוס) יצאה לאור ב־2004, במיקס סראונד 5.1. מהדורת ה־SACD זכתה לביקורות טובות ממאזינים[22].

משתתפים

מספרי הרצועות מתייחסים למהדורות הקומפקט דיסק והמהדורות הדיגיטליות של האלבום.

הפקה

מצעדים

מצעדים שבועיים


שגיאות פרמטריות בתבנית:מיקומי שיא
פרמטרים [ תואר ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

‏
‏‏  מצעד שבועי (1972)
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 4[23]
איטליה מצעד האלבומים האיטלקי 5[25]
ארצות הברית בילבורד 200 1[6]
בריטניה מצעד האלבומים הבריטי 2[15]
גרמניה GfK – טופ 100 43[29]
הולנד מצעד 100 האלבומים ההולנדיים 9[24]
יפן אוריקון 21[26]
נורווגיה VG-lista 8[27]
ספרד PROMUSICAE 1[28]
קנדה מצעד האלבומים הקנדי 3

מצעדים שנתיים


שגיאות פרמטריות בתבנית:מיקומי שיא
פרמטרים [ תואר ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

‏
‏‏  מצעד שנתי (1972)
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 15[23]
איטליה מצעד האלבומים האיטלקי 18[25]
ארצות הברית בילבורד 200 24[30]


שגיאות פרמטריות בתבנית:מיקומי שיא
פרמטרים [ תואר ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

‏
‏‏  מצעד שנתי (1973)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 80

נתוני מכירות

מקום הסמכה מכירות
ארצות הברית (RIAA) פלטינה[8] 1,000,000^
^אומדן היחידות המופצות מבוסס על הסמכת האלבום בלבד

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. ^ Château d'Hérouville הוא שאטו צרפתי מן המאה ה־18 ‏(1740). Château d'Hérouville נקרא על שם המקום שבו הוא ממוקם, הכפר Hérouville-en-Vexin (אנ') שבמחוז הצרפתי ואל ד'ואז (אנ') שבסמוך לפריז. ב־Château d'Hérouville היה ממוקם אולפן הקלטות שבו הוקלטו כמה אלבומים מפורסמים בשנות ה־70.
  2. ^ Honky-tonk (אנ') הוא הן בר שבו מושמעת מוזיקת קאנטרי הן כינוי לסגנון המוזיקה שמנוגן במפגשים כאלה. מקור הביטוי מתייחס באופן כללי למופעים עם הקשר מפוקפק שהתקיימו במערב הישן של אמריקה לבני מעמד הפועלים, כמו גם למקומות הפיזיים בהם התקיימו מופעים אלה, מופעים שבהם הוגשו משקאות חריפים. הביטוי מתועד לראשונה ב־1874. "Honky-tonk" עשוי גם להתייחס לסוג הפסנתר שניגנו בו באותן הופעות, Tack piano (אנ') (לסוג המוזיקה שנוגן בכלים כאלה הייתה השפעה חשובה על התפתחות סגנון הבוגי ווגי). לפני מלחמת העולם השנייה, תעשיית המוזיקה החלה להתייחס ל"hillbilly music" ("מוזיקת הילבילי") שנוגנה מטקסס ואוקלהומה עד לחוף המערבי כאל מוזיקת "honky-tonk" (‏"hillbilly music" נחשב בזמנו כלייבל מוזיקה, שנוסד ב־1925, שנוגנה בו מוזיקה שנקראת כיום מוזיקת קאנטרי – ובהמשך כינוי למגוון רחב של סוגות מוזיקליות הכוללות בלוגראס, קאנטרי, ווסטרן וגוספל).
    Honky (אנ') הוא כינוי גנאי ללבנים[3], הנשמע בעיקר בארצות הברית. הפופולריות שלו שם גברה בשנות ה־60 המאוחרות בהשפעת האקטיביסט השחור ג׳מיל אל-אמין (אנ')‏[4]. השימוש המתועד הראשון במילה בהקשר הזה עשוי להיות ב־1946[5], אם כי הצירוף "Honky-tonk" קדום יותר כאמור לעיל.
  3. ^ לאולפן היו כמה שמות. באותה תקופה הוא נקרא "אולפני Strawberry", וזה השם שמוזכר בהערות האלבום.
  4. ^ אלבום האולפן החמישי, והשביעי בכלל.

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 4 5 הערות אלבום, באתר albumlinernotes.com, בדיקה אחרונה 15 בדצמבר 2020
  2. ^ האולפן, באתר Discogs, בדיקה אחרונה 15 בדצמבר 2020
  3. ^ המילה 'Honky' במילון קיימברידג', באתר dictionary.cambridge.org, בדיקה אחרונה 15 בדצמבר 2020
  4. ^ Wright, Nathan (בדצמבר 1969). "Black Power vs. Black Genocide". The Black Scholar. Paradigm Publishers. 1 (2): 47–52. doi:10.1080/00064246.1969.11430663. JSTOR 41202828. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ ג'יימס קמפבל, Linguistic Notes: The jive descendants of the `hipikat, באתר אינדפנדנט, ‏27 במאי 1999, בדיקה אחרונה 15 בדצמבר 2020
  6. ^ 1 2 היסטוריית אלטון ג'ון בבילבורד 200, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה 2 בדצמבר 2020
  7. ^ 1 2 המקום ה־251 ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים" שמ־2020, באתר רולינג סטון, בדיקה אחרונה 13 בדצמבר 2020
  8. ^ 1 2 3 אלבום פלטינה בארצות הברית, באתר איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי, בדיקה אחרונה 14 בדצמבר 2020
  9. ^ ג'ף גיילס, איך אלטון ג'ון התבגר ב'Madman Across the Water', באתר ultimateclassicrock.com, ‏5 בנובמבר 2016, בדיקה אחרונה 28 בדצמבר 2020
  10. ^ הערות אלבום "Madman Across the Water", באתר albumlinernotes.com, בדיקה אחרונה 28 בדצמבר 2020
  11. ^ 1 2 3 טום דויל, Captain Fantastic: Elton John's Stellar Trip Through the '70s, מהדורה ראשונה, Ballantine Books, 2017, עמ' 82–85, ISBN 978-1-101-88418-8, הספר מבוסס על ראיונות עומק של המחבר עם אלטון ג'ון.
  12. ^ ריק קלארק, גאס דאג'ן, 1942 – 2002, באתר mixonline.com, ‏10 בינואר 2002, בדיקה אחרונה 28 בדצמבר 2020
  13. ^ קים וילשר, למכירה: 'הונקי שטו', היכן שאלטון ובואי הקליטו להיטים קלאסיים, באתר הגרדיאן, ‏4 באוגוסט 2013, בדיקה אחרונה 28 בדצמבר 2020
  14. ^ היסטוריית אלטון ג'ון בבילבורד הוט 100, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה 28 בדצמבר 2020
  15. ^ 1 2 אלטון ג'ון בחברת המצעדים הרשמית, באתר חברת המצעדים הרשמית, כדי לראות את הנתון יש ללחוץ על הקישור הראשון, "Elton John", ואחר כך לבחור בלשונית הרצויה (שצמודה לרשימה): "Albums" לאלבומים או "Singles" לסינגלים. בדיקה אחרונה 2 בדצמבר 2020
  16. ^ המקום ה־359 ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים" שמ־2012, באתר רולינג סטון, בדיקה אחרונה 13 בדצמבר 2020
  17. ^ ביקורת ‏"AllMusic", באתר AllMusic, בדיקה אחרונה 13 בדצמבר 2020
  18. ^ רוברט קריסטיגאו, Christgau's Record Guide: Rock Albums of the Seventies, Ticknor & Fields, 1981, ISBN 089919026X, (באמצעות robertchristgau.com), בדיקה אחרונה 14 בדצמבר 2020
  19. ^ ג'ון לנדאו, ביקורת "רולינג סטון", באתר ארכיון האינטרנט, ‏17 באוגוסט 1972, בדיקה אחרונה 14 בדצמבר 2020
  20. ^ דייוויד הוארד ונתן ברקט, The New Rolling Stone Album Guide, מהדורה רביעית מעודכנת, סיימון ושוסטר, ISBN 978-0-7432-0169-8
  21. ^ כריס רוברטס, ביקורת BBC, באתר BBC, ‏2010, בדיקה אחרונה 29 בדצמבר 2020
  22. ^ ביקורות מאזינים למהדורת ה־SACD, באתר sa-cd.net, בדיקה אחרונה 14 בדצמבר 2020
  23. ^ 1 2 דייוויד קנט, Australian Chart Book: 1970-1992, Kent Music Report, ISBN 0-646-11917-6
  24. ^ המצעד ההולנדי, באתר dutchcharts.nl, בדיקה אחרונה 28 בדצמבר 2020
  25. ^ 1 2 המצעד האיטלקי, באתר hitparadeitalia.it, בדיקה אחרונה 28 בדצמבר 2020
  26. ^ Oricon Album Chart Book: Complete Edition 1970–2005, Roppongi, Tokyo: Oricon Entertainment, 2006, ISBN 4-87131-077-9
  27. ^ המצעד הנורווגי, באתר archive.vn, בדיקה אחרונה 28 בדצמבר 2020
  28. ^ פרננדו סלוורי, (September 2005). Sólo éxitos: año a año, 1959–2002, מהדורה ראשונה, Spain: Fundación Autor-SGAE, 2005, ISBN 84-8048-639-2
  29. ^ המצעד הגרמני, יש ללחוץ בפינה הימנית העליונה לקבלת שורת חיפוש, להקליד את שם האלבום, ללחוץ על אישור וללחוץ על ‏"Album", באתר offiziellecharts.de, בדיקה אחרונה 28 בדצמבר 2020
  30. ^ "Top Pop Albums of 1972", באתר בילבורד
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Honky_Château&oldid=30233347"