קרלו אלברטו ויטרבו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־02:23, 16 בינואר 2021

קרלו אלברטו ויטרבו (באיטלקית: Carlo Alberto Viterbo‏; 23 בינואר 1889 - 8 באוגוסט 1974) היה מנהיג ציוני איטלקי, עורך דין, עיתונאי ובלשן, פעיל למען יהדות ביתא ישראל.

קורות חייו

ויטרבו יליד פירנצה, למד באוניברסיטת פירנצה. במלחמת העולם הראשונה היה קצין ביחידת פרשים, שירת ב-1917 בחזית האלבנית.

את פעילותו הציונית החל בהשפעת הרב שמואל צבי מרגליות ו- Alfonso Pacifici (שייסד יחד עם דנטה לאטס את השבועון "Israel"), השתתף במספר קונגרסים ציוניים, נבחר לתפקיד נשיא הפדרציה הציונית האיטלקית ב-1921 וכיהן בתפקיד זה גם ב-1931^[1], 1933, 1935.

לאחר כיבוש אתיופיה במלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה נשלח ב-1936 לאתיופיה למסע מטעם איגוד הקהילות היהודיות של איטליה ובהסכמת הממשלה האיטלקית, ליצירת קשר עם הקהילות היהודיות במדינה^[2]. הוא סייר במדינה מלווה בתאמרת עמנואל, משכיל יהודי אתיופי, ותיעד בדוחות ^[3] ובאלפי צילומים את אורח החיים המסורתי של בני הפלאשמורה בפרט, ואת אתיופיה תחת הכיבוש האיטלקי בכלל. ויטרבו המשיך במשך שנים רבות לפרסם מחקרים אודות קהילת יהודי אתיופיה, ושמר על קשרים עם חבריה. בזכות הקשר הממושך פנה ב-1967 יונה בוגלה, מחנך ואיש ציבור מיהודי אתיופיה, לבקש את עזרתו של ויטרבו בתמיכה בחינוך היהודי באתיופיה^[4]. באותה שנה תקבלו בעזרת ויטרבו שנים מבני הקהילה לישיבה הרבנית בטורינו^[5].

במהלך מלחמת העולם השנייה נאסר ב-1940 למשך כשנה במחנה המאסר ב-Sforzacosta בעיירה מצ'רטה. ב-1943 לאחר הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה, בתקופה של שנה וחצי בה הייתה איטליה לשדה קרב בין הגרמנים ובין בעלות הברית, ולשדה קרב במלחמת אזרחים בין איטלקים משתפי פעולה עם הגרמנים ובין תנועה פרטיזנית עממית, חי ברומא בשם בדוי. עם שחרורה של רומא בדצמבר 1944 חזר לפרסם את השבועון "Israel" בעריכתו, וערך אותו עשרות שנים. המשיך בפעילות ציונית מקומית וארצית^[6]^[7]^[8]^[9]^[10], נבחר לחבר מועצת איגוד הקהילות היהודיות^[11]^[12] ולנשיא ההסתדרות הציונית באיטליה^[13]^[14]. פרסם מספר ספרי בלשנות עברית ולימד עברית באוניברסיטה ברומא^[15].

נפטר בגיל 80 ברומא, הובא לקבורה בעיר הולדתו בפירנצה. בצוואתו תרם את ספריית היודאיקה העשירה שלו למרכז הקהילה היהודית ברומא^[16].

מורשתו

דוחותיו וצילומיו מסיורו באתיופיה מהווים מקור חשוב לחקר אתיופיה ויהודיה בשנות השלושים של המאה ה-20. אוסף הצילומים שמור בארכיון הציוני המרכזי.

צילומים ממסעו באתיופיה

בכפר אזאזו סמוך לגונדר (לפי תיאור הצילום - כפרו של גטה ירמיהו), ינואר 1937
אוהל הממשל בגונדר, 19.1.1937

קישורים חיצוניים

Viterbo, Carlo Alberto, באתר המכון המרכזי לדוקומנטציה יהודית בת זמננו.
Viterbo, Carlo Alberto, באתר Encyclopedia.com
אוסף ויטרבו, באתר הארכיון הציוני המרכזי

הערות שוליים

^ צירי איטליה בכנסיה הציונית, דואר היום, 5 ביוני 1931
^ תזכיר על מצב הפלשים, דבר, 21 באוקטובר 1937
^ Annuario di Studi Ebraici, 2 (1937), 125ff
^ הפלשים קוראים לעזרה, חוששים מהשפעה מסיונרית, מעריב, 26 בפברואר 1967
^ אליהו ארביב, חובה עלינו להציל את הפלשים, מעריב, 25 באוגוסט 1974
^ לא למדו מאומה..., חרות, 28 במאי 1952
^ חגיגת ב' בנובמבר ברומא, לחייל, 3 בנובמבר 1944
^ קיבוצי הכשרה וסניפים ציוניים באיטליה, משמר, 10 בינואר 1945
^ 12 חלוצים יבואו מאיטליה, מעריב, 19 ביולי 1953
^ בועידת החינוך היהודי בפאריס, חרות, 26 בנובמבר 1950
^ יהדות איטליה - למדינה יהודית, דבר, 31 במרץ 1946
^ ועידת יהודי איטליה, על המשמר, 29 בדצמבר 1954
^ לנשיא ההסתדרות הציונית באיטליה, לחייל, 19 בינואר 1945
^ נציגי היהדות מ‭12-‬ ארצות ישתתפו בעצרת הרצל בבאזל, חרות, 13 במאי 1960
^ קורס לעברית נפתח השבוע, דבר, 14 בפברואר 1951
^ ברומא נפטר אחד מראשי הקהילה היהודית, מעריב, 13 באוגוסט 1974

[1] צירי איטליה בכנסיה הציונית, דואר היום, 5 ביוני 1931

[2] תזכיר על מצב הפלשים, דבר, 21 באוקטובר 1937

[3] Annuario di Studi Ebraici, 2 (1937), 125ff

[4] הפלשים קוראים לעזרה, חוששים מהשפעה מסיונרית, מעריב, 26 בפברואר 1967

[5] אליהו ארביב, חובה עלינו להציל את הפלשים, מעריב, 25 באוגוסט 1974

[6] לא למדו מאומה..., חרות, 28 במאי 1952

[7] חגיגת ב' בנובמבר ברומא, לחייל, 3 בנובמבר 1944

[8] קיבוצי הכשרה וסניפים ציוניים באיטליה, משמר, 10 בינואר 1945

[9] 12 חלוצים יבואו מאיטליה, מעריב, 19 ביולי 1953

[10] בועידת החינוך היהודי בפאריס, חרות, 26 בנובמבר 1950

[11] יהדות איטליה - למדינה יהודית, דבר, 31 במרץ 1946

[12] ועידת יהודי איטליה, על המשמר, 29 בדצמבר 1954

[13] לנשיא ההסתדרות הציונית באיטליה, לחייל, 19 בינואר 1945

[14] נציגי היהדות מ‭12-‬ ארצות ישתתפו בעצרת הרצל בבאזל, חרות, 13 במאי 1960

[15] קורס לעברית נפתח השבוע, דבר, 14 בפברואר 1951

[16] ברומא נפטר אחד מראשי הקהילה היהודית, מעריב, 13 באוגוסט 1974

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 '''קרלו אלברטו ויטרבו''' (ב[[איטלקית]]: Carlo Alberto Viterbo{{כ}}; [[23 בינואר]] [[1889]] - [[8 באוגוסט]] [[1974]]) היה מנהיג ציוני [[יהדות איטליה|איטלקי]], [[עורך דין]], [[עיתונאי]] ו[[בלשן]], פעיל למען יהדות [[ביתא ישראל]].
+== קורות חייו ==
-יליד [[פירנצה]], למד ב[[אוניברסיטת פירנצה]]. ב[[מלחמת העולם הראשונה]] היה קצין ביחידת פרשים, שירת ב-[[1917]] ב[[המערכה בבלקן במלחמת העולם הראשונה|חזית האלבנית]].
+ויטרבו יליד [[פירנצה]], למד ב[[אוניברסיטת פירנצה]]. ב[[מלחמת העולם הראשונה]] היה קצין ביחידת פרשים, שירת ב-[[1917]] ב[[המערכה בבלקן במלחמת העולם הראשונה|חזית האלבנית]].
-את פעילותו הציונית החל בהשפעת הרב [[שמואל צבי מרגליות]] ו- Alfonso Pacifici (שייסד יחד עם [[דנטה לאטס]] את השבועון "Israel"), השתתף במספר [[הקונגרס הציוני|קונגרסים ציוניים]], נבחר לתפקיד נשיא הפדרציה הציונית האיטלקית ב-[[1921]] וכיהן בתפקיד זה גם ב-[[1931]], [[1933]], [[1935]].
+את פעילותו הציונית החל בהשפעת הרב [[שמואל צבי מרגליות]] ו- Alfonso Pacifici (שייסד יחד עם [[דנטה לאטס]] את השבועון "Israel"), השתתף במספר [[הקונגרס הציוני|קונגרסים ציוניים]], נבחר לתפקיד נשיא הפדרציה הציונית האיטלקית ב-[[1921]] וכיהן בתפקיד זה גם ב-[[1931]]{{הערה|{{דואר היום||צירי איטליה בכנסיה הציונית|19310605|12}}}}, [[1933]], [[1935]].
-לאחר [[כיבוש אתיופיה]] ב[[המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה|מלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה]] נשלח ב-[[1936]] לאתיופיה למסע מטעם [[איגוד הקהילות היהודיות של איטליה]] ובהסכמת הממשלה האיטלקית, ליצירת קשר עם הקהילות היהודיות במדינה{{הערה|{{דבר||תזכיר על מצב הפלשים|19371021|38}}}}. הוא סייר במדינה מלווה ב[[תאמרת עמנואל]], משכיל יהודי אתיופי, ותיעד בדוחות {{הערה|Annuario di Studi Ebraici, 2 (1937), 125ff}} ובאלפי צילומים את אורח החיים המסורתי של בני ה[[פלאשמורה]] בפרט, ואת אתיופיה תחת הכיבוש האיטלקי בכלל. ויטרבו המשיך במשך שנים רבות לפרסם מחקרים אודות קהילת יהודי אתיופיה, ושמר על קשרים עם חבריה, ב-[[1967]] התקבלו בעזרתו שנים מבני הקהילה לישיבה הרבנית ב[[טורינו]]{{הערה|{{מעריב|אליהו ארביב|חובה עלינו להציל את הפלשים|19740825|146}}}}.
+לאחר [[כיבוש אתיופיה]] ב[[המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה|מלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה]] נשלח ב-[[1936]] לאתיופיה למסע מטעם [[איגוד הקהילות היהודיות של איטליה]] ובהסכמת הממשלה האיטלקית, ליצירת קשר עם הקהילות היהודיות במדינה{{הערה|{{דבר||תזכיר על מצב הפלשים|19371021|38}}}}. הוא סייר במדינה מלווה ב[[תאמרת עמנואל]], משכיל יהודי אתיופי, ותיעד בדוחות {{הערה|Annuario di Studi Ebraici, 2 (1937), 125ff}} ובאלפי צילומים את אורח החיים המסורתי של בני ה[[פלאשמורה]] בפרט, ואת אתיופיה תחת הכיבוש האיטלקי בכלל. ויטרבו המשיך במשך שנים רבות לפרסם מחקרים אודות קהילת יהודי אתיופיה, ושמר על קשרים עם חבריה. בזכות הקשר הממושך פנה ב-[[1967]] [[יונה בוגלה]], מחנך ואיש ציבור מיהודי אתיופיה, לבקש את עזרתו של ויטרבו בתמיכה בחינוך היהודי באתיופיה{{הערה|{{מעריב||הפלשים קוראים לעזרה, חוששים מהשפעה מסיונרית|19670226|24}}}}. באותה שנה תקבלו בעזרת ויטרבו שנים מבני הקהילה לישיבה הרבנית ב[[טורינו]]{{הערה|{{מעריב|אליהו ארביב|חובה עלינו להציל את הפלשים|19740825|146}}}}.
-במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] נאסר ב-[[1940]] למשך כשנה במחנה המאסר ב-Sforzacosta בעיירה [[מצ'רטה]]. ב-[[1943]] לאחר [[הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה]], בתקופה של שנה וחצי בה הייתה איטליה לשדה קרב בין הגרמנים ובין בעלות הברית, ולשדה קרב במלחמת אזרחים בין איטלקים משתפי פעולה עם הגרמנים ובין תנועה פרטיזנית עממית, חי ב[[רומא]] בשם בדוי. עם שחרורה של רומא בדצמבר [[1944]] חזר לפרסם את השבועון "Israel" בעריכתו, וערך אותו עשרות שנים. המשיך בפעילות ציונית מקומית וארצית{{הערה|{{חרות||לא למדו מאומה...|19520528|50}}}}, נבחר לחבר מועצת איגוד הקהילות היהודיות{{הערה|{{דבר||יהדות איטליה - למדינה יהודית|19460331|10}}}}{{הערה|{{על המשמר||ועידת יהודי איטליה|19541229|81}}}} ולנשיא ההסתדרות הציונית באיטליה{{הערה|{{לחייל||לנשיא ההסתדרות הציונית באיטליה|19450119|21}}}}. פרסם מספר ספרי [[בלשנות]] [[עברית]] ולימד עברית באויברסיטה ברומא{{הערה|{{דבר||קורס לעברית נפתח השבוע|19510214|54}}}}.
+במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] נאסר ב-[[1940]] למשך כשנה במחנה המאסר ב-Sforzacosta בעיירה [[מצ'רטה]]. ב-[[1943]] לאחר [[הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה]], בתקופה של שנה וחצי בה הייתה איטליה לשדה קרב בין הגרמנים ובין בעלות הברית, ולשדה קרב במלחמת אזרחים בין איטלקים משתפי פעולה עם הגרמנים ובין תנועה פרטיזנית עממית, חי ב[[רומא]] בשם בדוי. עם שחרורה של רומא בדצמבר [[1944]] חזר לפרסם את השבועון "Israel" בעריכתו, וערך אותו עשרות שנים. המשיך בפעילות ציונית מקומית וארצית{{הערה|{{חרות||לא למדו מאומה...|19520528|50}}}}{{הערה|{{לחייל||חגיגת ב' בנובמבר ברומא|19441103|12}}}}{{הערה|{{על המשמר||קיבוצי הכשרה וסניפים ציוניים באיטליה|19450110|24}}}}{{הערה|{{מעריב||12 חלוצים יבואו מאיטליה|19530719|23}}}}{{הערה|{{חרות||בועידת החינוך היהודי בפאריס|19501126|45}}}}, נבחר לחבר מועצת איגוד הקהילות היהודיות{{הערה|{{דבר||יהדות איטליה - למדינה יהודית|19460331|10}}}}{{הערה|{{על המשמר||ועידת יהודי איטליה|19541229|81}}}} ולנשיא ההסתדרות הציונית באיטליה{{הערה|{{לחייל||לנשיא ההסתדרות הציונית באיטליה|19450119|21}}}}{{הערה|{{חרות||נציגי היהדות מ‭12-‬ ארצות ישתתפו בעצרת הרצל בבאזל|19600513|33}}}}. פרסם מספר ספרי [[בלשנות]] [[עברית]] ולימד עברית באוניברסיטה ברומא{{הערה|{{דבר||קורס לעברית נפתח השבוע|19510214|54}}}}.
 נפטר בגיל 80 ברומא, הובא לקבורה בעיר הולדתו בפירנצה. בצוואתו תרם את ספריית ה[[יודאיקה]] העשירה שלו למרכז הקהילה היהודית ברומא{{הערה|{{מעריב||ברומא נפטר אחד מראשי הקהילה היהודית|19740813|24}}}}.

	הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
	אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.	שיחה

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.