מורפמה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏מוספית: תיקון דוגמת השלילה בערבית (במצרים קיימת גם גרסה שמסתיימת ב"שי" במקום "ש", אך היא פחות נפוצה והשימוש בה הולך ומצטמצם).
ניסוח והגהה
שורה 1: שורה 1:
ב[[בלשנות]], '''מוֹרְפֶמַה''' (בעברית: '''צוּרָן''') היא היחידה הלשונית הקטנה ביותר הנושאת [[משמעות]] (להבדיל מ[[פונמה]], שהיא היחידה הקטנה ביותר העשויה להשפיע על המשמעות, אך אין לה משמעות משל עצמה). היא עשויה להיות מילה או חלק ממילה, עצמאית או כבולה.
ב[[בלשנות]], '''מוֹרְפֶמַה''' (בעברית: '''צוּרָן''') היא היחידה הלשונית הקטנה ביותר היוצרת [[משמעות]] למילה בצורתה, אף שלצורן עצמו אין בהכרח משמעות.


לדוגמה בשפה העברית, השורש שמ"ר שהוטה בתבנית הבניין של הפועל השתמ"ר וסופית הנטיה -נוּ עבור [[גוף (בלשנות)|גוף ראשון]] [[מספר דקדוקי|רבים]] (מדברים) ב[[זמן (בלשנות)|זמן עבר]] יוצרים יחד את המילה בצורתה '''השתמרנו'''. הצורנים הבונים מילה זו בצורתה הם: השורש, בניין התפעל והמוספית -נוּ. הטיה לבניין אחר, לזמן אחר, לגוף אחר, מותיר את המילה במשמעותה המילונית אך יוצר לה צורה חדשה בהטיה שונה. דוגמה אחרת למורפמות היוצרות מילה מאותו השורש שמ"ר הפעם ב[[גזרה (דקדוק)|גזירה]] עם [[משקל (בלשנות)|תבנית המשקל]] מיקט"ל ל[[חלקי הדיבר|שמות עצם]] ו[[מוספית|סופית]] הריבוי לנקבות -וֹת יוצרים יחד את המילה הדקדוקית הנפרדת '''מישמרות'''. הפעם הצורנים היוצרים את המילה הם השורש, המשקל הדקדוקי והסופית.
==תפקוד==
מורפמות עשויות לתפקד בתוך מערכת נטייה דקדוקית אחת; למשל, בעברית המורפמות -תי, -נו, -תָ, -תְ וכדומה הן מורפמות המשפיעות על הגוף הדקדוקי ב[[פועל (בלשנות)|פועל]] בזמן עבר (שמרתי, שמרנו, שמרתָ, שמרתְ). במקרה כזה נקראים הצורנים '''צורני נטייה'''. לחלופין, מורפמות יכולות לשמש ליצירת ערכים [[מילון|מילוניים]] חדשים (למשל: המורפמה -וּת להוספת משמעות מופשטת: נכון-נכונות, מלך-מלכוּת), ואז הן נקראות '''צורני גזירה'''.


== סוגי מורפמות והבחנתן מפונמות =
שתי צורות לשוניות העשויות להתחלף זו בזו בלי שינוי במשמעות נקראות '''אלומורפים''' של אותה מורפמה (השווּ ל[[אלופון|אלופונים]] של [[פונמה]], או ל[[אלוגרף|אלוגרפים]] של [[גרפמה]]). חילוף בין אלומורפים יכול להיות חופשי או מותנה. למשל, בעברית החילוף בין משקל קִטְלָה ומשקל קִטְלַת הוא חילוף מותנה: במעמד של [[סמיכות]] תופיע הצורה קִטְלַת (שִׂמְלַת הַיַּלְדָּה) ובמעמד נפרד תופיע הצורה קִטְלָה (שִׂמְלָה יָפָה). אלומורפים יכולים עם הזמן להפוך לשתי מורפמות נפרדות: למשל, ב[[לשון חז"ל]] המשקלים הַקְטָלָה ואַקְטָלָה הם אלומורפים בחילוף חופשי, ואילו ב[[עברית חדשה|עברית החדשה]] היה תהליך של [[בידול משמעות]] והצורות הפכו לשתי מורפמות שונות (יש הבדל במשמעות בין הבטחה לאבטחה, השכבה ואשכבה, הזעקה ואזעקה וכיוצא בזה).
המורפמה עשויה להיות בעלת משמעות מילונית או אך ורק בעלת משמעות בהקשר למילה שאת צורתה היא יוצרת.

או חלק ממילה, עצמאית או כבולה.
המורפמות - יחידות הבסיס היוצרות את צורת המילה, מובחנת מ[[פונמה]] יחידות הבסיס הצליליות היוצרות את הגיית המילה. בעבר נהוג היה להגדיר את המורפמה (הצורן) בכך שהיא נושאת משמעות לעומת הפונמה (ההגיין) שאינה, אך כיום ננטש אופן הצגה זה.

== תפקוד ==
=== צורני נטיה וצורני גזירה ===
הצורנים נחלקים לפי תפקודם הדקדוקי לצורני נטיה (מורפמות אינפלקצייה) שאינם משנים את משמעותה המילונית הלקסיקלית של המילה למרות צורתה החדשה, וצורני גזירה (מורפמות דריבציה) המשנות ויוצרות מילה בעלת ערך מילוני חדש, עם שינוי צורתה ממילה אחרת.

==== צורני נטיה ====
'''צורני נטייה''' או '''מורפמות אִינְפֿ'''לֶ'''קצְיַה''' inflection (מלשון נגיעה פנימית בתוך עצמם): צורן שאינו משנה את [[מילון|משמעותה המילונית]] (הלקסיקלית) של המילה.

מורפמות עשויות לשנות את צורת המילה אך להותיר את המילה המילונית על כנה בלי לשנות את משמעותה. למשל סופית הריבוי המציינת את המספר הדקדוקי, -ִים לזכר -וֹת לנקבה אינו משנה את משמעותה המילונית של המילה. המילה סוסים והמילה וסוסות עדיין מדברות על המילה המילונית (הלקסיקלית) סוס. כך גם הוספת כינוי שייכות חבור לשם העצם אינו משנה את המילה. וכך סוסי סוסך סוסינו אינו משנה את משמעותה המילונית של המילה.

פעולה זו של שינוי צורה, שאינה משנה את משמעותה המילונית של המילה נקראת הטייה (או אינפלקציה בלעז), וצורנים כאלו, שאינם משנים את משמעותה המילונית של המילה אלא רק את הטייתה נקראים '''צורני נטייה''' או '''מורפמות אינפלקציה'''.

במערכת ה[[פועל (בלשנות)|פועל]] בעברית ובשפות שמיות אחרות הטיית המילה בגוף, בזמן, במספר ואפילו בבניין משאירות את המילה המילונית ללא שינוי. כך לדוגמה בזמן עבר שינויי צורה של פועל באמצעות המורפמות -תי, -נו, -תָ, -תְ לא יְשָנוּ את משמעותה המילונית של המילה. לדוגמה הטיית הפועל שמר ימשיך להופיע בהוראת שמירה גם בהטיות שמרתי, שמרנו שמרתָּ ושמרתְּ. כך גם הטיית אותו השורש (בדוגמה שלנו: השורש שמ"ר) לכל אחת מ[[בניין (שפה)|תבניות הבניין של הפועל]], למשל הטיית שמ"ר לבניין '''התפעל''' או לבניין '''הפעיל''' לא תשנה את משמעותה המילונית של המילה. תוצאות ההטיה, לדוגמה ''השתמרתי השתמרת השתמרנו'', בדיוק כמו המילים ''שמרתי שמרת שמרנו'' עדיין שומרות על אותה משמעות הקשורה בשמירה ושימור, וכולם יופיעו במילון תחת ערך אחד, שמר (או ב[[מילון ההווה]] תחת הערך שומר).

ערבית, ארמית, אמהרית, טגרינית ובגז(השפה האתיופית העתיקה) דומות בכך לעברית. בשפות אירופיות אין גזירה מסורגת של פעלים באמצעות בניין, אלא מילות הפועל הן מילים ייחודיות השונות בדרך כלל ומבחנות בעיצוריהם מהמילים בשמות העצם ובשמות התואר. הטיה לזמן עבר הוא בדרך כלל פשוט על ידי הוספת הסופית ed-. וכך <br>
walk+ed->walked, help+ed->helped

המילה המתקבלת אינה משנה את משמעותה המילונית: הלך או עזר - שמשמעותו עם כינוי הגוף המתאים I, we, you, they עזרתי, עזרנו, עזרת או עזרתם ועזרתן, ועזרו, או הלכתי הלכנו וכה הלאה.

==== צורני גזירה ====
'''צורני גזירה''' או מורפמות דֶרִיבַֿציַה derivation מלשון הפקה ותוצר: צורן שבהצטרפו למילה משנה את משמעותה המילונית (הלקסיקלית). לעומת צורני הנטייה, קיימים צורנים ההופכים את המילה בצורתה החדשה למילה מילונית לקסיקלית חדשה. ב[[חלקי דיבר|מערכת השם]] כלומר בשם העצם ושם התואר, וגם בתואר השם בעברית, ובאחיותיה השפות השמיות, צורן [[משקל (בלשנות)|'''המשקל''']] גוזר מהמילה המקורית מילה מילונית (לקסיקלית) אחרת. לדוגמה כל אחת מהמילים משמרת, שְמָרים, שומר, שמרן ושמרנות, הן מילים שיקבלו כל אחת ערך מילוני מעצמה אף שכולם נובעים קרוב לודאי משורש שמ"ר. על שורש זה הופעל בכל מילה משקל דקדוקי אחר: משקל מקטל"ת - אשר בנוסף לתנועותיה מוסיפה מוספית תחילית מִ- וסופית +-ֶת, קֶטֶ"ל - במשקל הסגוליים לסוג דבר, קוט"ל - במשקל הבינוני לתפקיד, קטלן - סופית +־ַן במשקל התכונה, וגזירה משנית של הבסיס שמרן אחר שנגזר במשקל קטל"ן, במשקל התכונה קטלוּ"ת בצורתה לשורשים מרובעים (קטלנות) על ידי הוספת סופית +-וּת. כל אחת מהמוספיות התחיליות והסופיות נחשבת צורן (מורפמה) ויש המחשיבים את השורש והמשקל בלי לנתח את הסופיות.

מוספיות תחיליות וסופיות המתווספות במסגרת המשקל לבסיס נחשבות '''צורני גזירה''' או '''מורפמות דֶרײבַציה'''. ה'''בסיס''' הוא חלק המילה ללא מוספיות העובר שינוי. ה'''גזיר''' הוא חלק הבסיס ללא מוספיות שעבר את השינוי. המוספיות הן כל מה שנוסף על הבסיס. ניתן לנתח מלים בעברית תוך "קילוף" המוספיות מהן וכך יתקבלו בסיסים מילוליים שונים לפי "עומק" הניתוח. כך המילה ''שמרנות'' התקבלה מהבסיס [שמרן] ועוד הסופית -וּת. ניתוח ברמה מעמיקה יותר תראה ש[שמרן] עצמו הגיע מבסיס השורש [שמר] ועוד הסופית ־ָן. המוספית הסופית -וּת היא צורן המשנה את צורתה של המילה ונותן לה משמעות חדשה של תכונה או משמעות מופשטת, כמו בצמדים נכון-נכונוּת, מלך-מלכוּת, ומתקבלת מילה אחרת בעלת ערך מילוני חדש.

'''חלופת צורן''' - '''אלומורף''': שני צורנים העשויים להתחלף זה בזה בלי שינוי במשמעות נקראים - '''אלומורפים''' של אותה מורפמה (השווּ ל[[אלופון|אלופונים]] של [[פונמה]], או ל[[אלוגרף|אלוגרפים]] של [[גרפמה]]), למשל סופית צורן הנקבה +-ָה (אישה, ילדה, טובה), סופית צורן הנקבה +-ִית (ספרית, בלנית), וסופית צורן הנקבה +-ֶת (חיילת, גחלת) הם כולם אלומורפים של המורפמה לציון המין הדקדוקי של מילה כנקבה.

אלומורף אחד יכול להחליף אחר באופן חופשי או מותנה. למשל, בעברית החילוף בין משקל קִטְלָה ומשקל קִטְלַת - שניהם צורן משקל של שם עצם מתואר, הוא חילוף מותנה: במעמד של [[סמיכות]] תופיע הצורה קִטְלַת (שִׂמְלַת הַיַּלְדָּה) ובמעמד נפרד תופיע הצורה קִטְלָה (שִׂמְלָה יָפָה). אלומורפים יכולים עם הזמן להפוך לשתי מורפמות נפרדות: למשל, ב[[לשון חז"ל]] המשקלים הַקְטָלָה ואַקְטָלָה הם אלומורפים בחילוף חופשי, ואילו ב[[עברית חדשה|עברית החדשה]] הם עברו תהליך של [[בידול משמעות]] והצורות הפכו לשתי מורפמות שונות (יש הבדל במשמעות בין הבטחה לאבטחה, השכבה ואשכבה, הזעקה ואזעקה וכיוצא בזה.


התחום הבלשני העוסק בחקר המורפמות ודרכי צירופן נקרא '''[[מורפולוגיה (בלשנות)|מורפולוגיה]]''', או תורת הצורות.
התחום הבלשני העוסק בחקר המורפמות ודרכי צירופן נקרא '''[[מורפולוגיה (בלשנות)|מורפולוגיה]]''', או תורת הצורות.

גרסה מ־21:28, 17 בינואר 2021

בבלשנות, מוֹרְפֶמַה (בעברית: צוּרָן) היא היחידה הלשונית הקטנה ביותר היוצרת משמעות למילה בצורתה, אף שלצורן עצמו אין בהכרח משמעות.

לדוגמה בשפה העברית, השורש שמ"ר שהוטה בתבנית הבניין של הפועל השתמ"ר וסופית הנטיה -נוּ עבור גוף ראשון רבים (מדברים) בזמן עבר יוצרים יחד את המילה בצורתה השתמרנו. הצורנים הבונים מילה זו בצורתה הם: השורש, בניין התפעל והמוספית -נוּ. הטיה לבניין אחר, לזמן אחר, לגוף אחר, מותיר את המילה במשמעותה המילונית אך יוצר לה צורה חדשה בהטיה שונה. דוגמה אחרת למורפמות היוצרות מילה מאותו השורש שמ"ר הפעם בגזירה עם תבנית המשקל מיקט"ל לשמות עצם וסופית הריבוי לנקבות -וֹת יוצרים יחד את המילה הדקדוקית הנפרדת מישמרות. הפעם הצורנים היוצרים את המילה הם השורש, המשקל הדקדוקי והסופית.

= סוגי מורפמות והבחנתן מפונמות

המורפמה עשויה להיות בעלת משמעות מילונית או אך ורק בעלת משמעות בהקשר למילה שאת צורתה היא יוצרת.

או חלק ממילה, עצמאית או כבולה. המורפמות - יחידות הבסיס היוצרות את צורת המילה, מובחנת מפונמה יחידות הבסיס הצליליות היוצרות את הגיית המילה. בעבר נהוג היה להגדיר את המורפמה (הצורן) בכך שהיא נושאת משמעות לעומת הפונמה (ההגיין) שאינה, אך כיום ננטש אופן הצגה זה.

תפקוד

צורני נטיה וצורני גזירה

הצורנים נחלקים לפי תפקודם הדקדוקי לצורני נטיה (מורפמות אינפלקצייה) שאינם משנים את משמעותה המילונית הלקסיקלית של המילה למרות צורתה החדשה, וצורני גזירה (מורפמות דריבציה) המשנות ויוצרות מילה בעלת ערך מילוני חדש, עם שינוי צורתה ממילה אחרת.

צורני נטיה

צורני נטייה או מורפמות אִינְפֿלֶקצְיַה inflection (מלשון נגיעה פנימית בתוך עצמם): צורן שאינו משנה את משמעותה המילונית (הלקסיקלית) של המילה.

מורפמות עשויות לשנות את צורת המילה אך להותיר את המילה המילונית על כנה בלי לשנות את משמעותה. למשל סופית הריבוי המציינת את המספר הדקדוקי, -ִים לזכר -וֹת לנקבה אינו משנה את משמעותה המילונית של המילה. המילה סוסים והמילה וסוסות עדיין מדברות על המילה המילונית (הלקסיקלית) סוס. כך גם הוספת כינוי שייכות חבור לשם העצם אינו משנה את המילה. וכך סוסי סוסך סוסינו אינו משנה את משמעותה המילונית של המילה.

פעולה זו של שינוי צורה, שאינה משנה את משמעותה המילונית של המילה נקראת הטייה (או אינפלקציה בלעז), וצורנים כאלו, שאינם משנים את משמעותה המילונית של המילה אלא רק את הטייתה נקראים צורני נטייה או מורפמות אינפלקציה.

במערכת הפועל בעברית ובשפות שמיות אחרות הטיית המילה בגוף, בזמן, במספר ואפילו בבניין משאירות את המילה המילונית ללא שינוי. כך לדוגמה בזמן עבר שינויי צורה של פועל באמצעות המורפמות -תי, -נו, -תָ, -תְ לא יְשָנוּ את משמעותה המילונית של המילה. לדוגמה הטיית הפועל שמר ימשיך להופיע בהוראת שמירה גם בהטיות שמרתי, שמרנו שמרתָּ ושמרתְּ. כך גם הטיית אותו השורש (בדוגמה שלנו: השורש שמ"ר) לכל אחת מתבניות הבניין של הפועל, למשל הטיית שמ"ר לבניין התפעל או לבניין הפעיל לא תשנה את משמעותה המילונית של המילה. תוצאות ההטיה, לדוגמה השתמרתי השתמרת השתמרנו, בדיוק כמו המילים שמרתי שמרת שמרנו עדיין שומרות על אותה משמעות הקשורה בשמירה ושימור, וכולם יופיעו במילון תחת ערך אחד, שמר (או במילון ההווה תחת הערך שומר).

ערבית, ארמית, אמהרית, טגרינית ובגז(השפה האתיופית העתיקה) דומות בכך לעברית. בשפות אירופיות אין גזירה מסורגת של פעלים באמצעות בניין, אלא מילות הפועל הן מילים ייחודיות השונות בדרך כלל ומבחנות בעיצוריהם מהמילים בשמות העצם ובשמות התואר. הטיה לזמן עבר הוא בדרך כלל פשוט על ידי הוספת הסופית ed-. וכך
walk+ed->walked, help+ed->helped

המילה המתקבלת אינה משנה את משמעותה המילונית: הלך או עזר - שמשמעותו עם כינוי הגוף המתאים I, we, you, they עזרתי, עזרנו, עזרת או עזרתם ועזרתן, ועזרו, או הלכתי הלכנו וכה הלאה.

צורני גזירה

צורני גזירה או מורפמות דֶרִיבַֿציַה derivation מלשון הפקה ותוצר: צורן שבהצטרפו למילה משנה את משמעותה המילונית (הלקסיקלית). לעומת צורני הנטייה, קיימים צורנים ההופכים את המילה בצורתה החדשה למילה מילונית לקסיקלית חדשה. במערכת השם כלומר בשם העצם ושם התואר, וגם בתואר השם בעברית, ובאחיותיה השפות השמיות, צורן המשקל גוזר מהמילה המקורית מילה מילונית (לקסיקלית) אחרת. לדוגמה כל אחת מהמילים משמרת, שְמָרים, שומר, שמרן ושמרנות, הן מילים שיקבלו כל אחת ערך מילוני מעצמה אף שכולם נובעים קרוב לודאי משורש שמ"ר. על שורש זה הופעל בכל מילה משקל דקדוקי אחר: משקל מקטל"ת - אשר בנוסף לתנועותיה מוסיפה מוספית תחילית מִ- וסופית +-ֶת, קֶטֶ"ל - במשקל הסגוליים לסוג דבר, קוט"ל - במשקל הבינוני לתפקיד, קטלן - סופית +־ַן במשקל התכונה, וגזירה משנית של הבסיס שמרן אחר שנגזר במשקל קטל"ן, במשקל התכונה קטלוּ"ת בצורתה לשורשים מרובעים (קטלנות) על ידי הוספת סופית +-וּת. כל אחת מהמוספיות התחיליות והסופיות נחשבת צורן (מורפמה) ויש המחשיבים את השורש והמשקל בלי לנתח את הסופיות.

מוספיות תחיליות וסופיות המתווספות במסגרת המשקל לבסיס נחשבות צורני גזירה או מורפמות דֶרײבַציה. הבסיס הוא חלק המילה ללא מוספיות העובר שינוי. הגזיר הוא חלק הבסיס ללא מוספיות שעבר את השינוי. המוספיות הן כל מה שנוסף על הבסיס. ניתן לנתח מלים בעברית תוך "קילוף" המוספיות מהן וכך יתקבלו בסיסים מילוליים שונים לפי "עומק" הניתוח. כך המילה שמרנות התקבלה מהבסיס [שמרן] ועוד הסופית -וּת. ניתוח ברמה מעמיקה יותר תראה ש[שמרן] עצמו הגיע מבסיס השורש [שמר] ועוד הסופית ־ָן. המוספית הסופית -וּת היא צורן המשנה את צורתה של המילה ונותן לה משמעות חדשה של תכונה או משמעות מופשטת, כמו בצמדים נכון-נכונוּת, מלך-מלכוּת, ומתקבלת מילה אחרת בעלת ערך מילוני חדש.

חלופת צורן - אלומורף: שני צורנים העשויים להתחלף זה בזה בלי שינוי במשמעות נקראים - אלומורפים של אותה מורפמה (השווּ לאלופונים של פונמה, או לאלוגרפים של גרפמה), למשל סופית צורן הנקבה +-ָה (אישה, ילדה, טובה), סופית צורן הנקבה +-ִית (ספרית, בלנית), וסופית צורן הנקבה +-ֶת (חיילת, גחלת) הם כולם אלומורפים של המורפמה לציון המין הדקדוקי של מילה כנקבה.

אלומורף אחד יכול להחליף אחר באופן חופשי או מותנה. למשל, בעברית החילוף בין משקל קִטְלָה ומשקל קִטְלַת - שניהם צורן משקל של שם עצם מתואר, הוא חילוף מותנה: במעמד של סמיכות תופיע הצורה קִטְלַת (שִׂמְלַת הַיַּלְדָּה) ובמעמד נפרד תופיע הצורה קִטְלָה (שִׂמְלָה יָפָה). אלומורפים יכולים עם הזמן להפוך לשתי מורפמות נפרדות: למשל, בלשון חז"ל המשקלים הַקְטָלָה ואַקְטָלָה הם אלומורפים בחילוף חופשי, ואילו בעברית החדשה הם עברו תהליך של בידול משמעות והצורות הפכו לשתי מורפמות שונות (יש הבדל במשמעות בין הבטחה לאבטחה, השכבה ואשכבה, הזעקה ואזעקה וכיוצא בזה.

התחום הבלשני העוסק בחקר המורפמות ודרכי צירופן נקרא מורפולוגיה, או תורת הצורות.

מבנה

מורפמות (כלומר צורנים) עשויות להתחבר זו לזו בכמה דרכים. בשפות אירופיות רווח החיבור הצורני על ידי שרשור כלומר צירוף צורנים זה אחר זה בתצורה קווית כאשר הצורנים שומרים על צורתם המקורית ורק משורשרים זה לזה בלא שינוי. לדוגמה הבסיס "שָמַר" וצורן גוף ראשון רבים "נוּ" יוצרים על ידי שרשור את המילה "שָמַרְנוּ". בשפות האירופיות דרך תצורה זו היא הרווחת, למשל המילה unbreakable מורכבת משרשור של שלושה צורנים: un+break+able. בעברית רווח יותר חיבור של שזירה בין מורפמות בתצורה משורגת שבה הצורנים המוטמעים יחד משפיעים זה על זה, ונשזרות האחת בשנייה. למשל את השורש גד"ל משבצים בתוך המשקל מִקְטָל ומקבלים את המילה מִגְדָּל. הצורן המקורי גדל הושפע והשתנה וצורתו המקורית השתנתה.

מוספית

מורפמה המצטרפת למילה על ידי שרשור, נקראת גם מוספית. המוספית יכולה להיות תחילית - כאשר זו באה לפני המילה המצורפת, סופית - בסוף המילה, מוספית מסגרת - כאשר היא מקיפה את המילה משני צדדיו (כמו בערבית מדוברת: מַ-...-ש - להבעת שלילה, או בעברית: הת-ממש-ות, כדי ליצור שם פעולה מן השורש ממ"ש), ומוספית מסורגת כאשר היא גם משולבת בתוך המילה וגם בתחילתו או סופו. דוגמה רווחת בשפה העברית היא המוספיות המתווספות לפועל (בלשנות), לצורך הטיית הזמן והגוף, כמו השורש שמ"ר המקבל תחילית נשמר וסופית שמרתי במקרה של יחיד עבר.

קליטיק - צורן נתמך

אם המוספית אינה בתבנית, כלומר אינה נוספת כתוצאה מבניין של פועל או ממשקל של שם עצם, אלא התווספה חיצונית, המוספית נקראת: צורן נתמך, ובלועזית קליטיק (מיוונית: נשענת). אם הצורן הנתמך נצמד לתחילת המילה הוא נקרא נתמך תחילי ובלועזית פרוקליטיק, ואם הוא מצטרף לסוף המילה הוא נקרא נתמך סופי ובלועזית אֶנקליטיק. לדוגמה במילה הדקדוקית "בְּארגז" שני צורנים, המילית בְּ היא מוספית תחילית כלומר פרוקליטיק proclitic, ואילו במילה "ארצנו" - שני צורנים, כשהצורן השני - שמילית השיוך נו - היא מוספית סופית - אנקליטית enclitic.

צורנים עצמאיים (חפשיים) או כבולים וצורן הבסיס

כאמור, מורפמות עשויות להיות מורפמות עצמאיות (נקראות גם צורן חפשי) או מורפמות כבולות. למשל, בשפה האנגלית, בהרכבה (כלומר המילה המורכבת) un+break+able, המורפמה un היא כבולה, כי איננה יכולה לעמוד לבדה. לעומת זאת המורפמה break היא מורפמה עצמאית. בעברית, מורפמות השיוך והמשקל בשמות עצם, ומורפמות ההטיה בפעלים הן מורפמות כבולות, ואינן יכולות לעמוד בפני עצמן.

מורפמה עצמאית שהיא היסוד למשמעות המילה גם במקרה של צירוף מוספיות עצמאיות או כבולות נקראת בסיס.

דוגמה מסכמת

דוגמה המסכמת את כל סוגי הצורנים האמורים, קיימת במילה אנטישמית, שמקורה בלועזית. - המילה [שם] היא הבסיס. התחילית [אנטי] היא אמנם בעלת משמעות ולכן אולי תיחשב צורן חופשי (כלומר עצמאי), אך אינה נותנת את המשמעות למילה כולה, ולכן אינה הבסיס.

לכל זה מתווספות הסופיות [י] - צורן גזירה מילוני-לקסיקלי כבול, כי עתה התקבלה מילה חדשה: תפקיד האלחוטאי, שאיננו לפי משקל או בניין.

כך גם הסופית [ת] חסרת משמעות עצמית, לכן גם היא צורן כבול, אך הפעם דקדוקי, כי משמעותה הטיית הגרעין של מוספית זו (אלחוטאי) לפי מין: נקבה.

ראו גם

קישורים חיצוניים