נחום סוקולוב – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏קישורים חיצוניים: הוספתי קישור uli לספר ארץ חמדה וקישור לסריקת המפות מתוכו #1lib1ref
שורה 72: שורה 72:
* '''שנאת עולם לעם עולם''': זה ספר תולדות השנאה לישראל, ורשה: [[י. גאלדמאן]], תרמ"ב-1882
* '''שנאת עולם לעם עולם''': זה ספר תולדות השנאה לישראל, ורשה: [[י. גאלדמאן]], תרמ"ב-1882
**מהדורה חדשה (עיבוד, עריכה והערות: משה שניצר), תל אביב: [[מכון ז'בוטינסקי]] בישראל, תשס"ז-2007
**מהדורה חדשה (עיבוד, עריכה והערות: משה שניצר), תל אביב: [[מכון ז'בוטינסקי]] בישראל, תשס"ז-2007
* '''ארץ חמדה''', 1885.{{ULI|004180788}}
* '''ארץ חמדה''', 1885.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://merhav.nli.org.il/primo-explore/search?query=any,contains,סוקולוב%20MAP&tab=default_tab&search_scope=Local&vid=NLI&lang=iw_IL&offset=0|הכותב=|כותרת=מפת ארץ ישראל מתוך הספר|אתר=סריקה מונגשת באתר [[הספרייה הלאומית]]|תאריך=}}}}
*'''למרנן ורבנן''': ספר כולל שטה מסודרת וברורה ע"ד עבודת האומה והציוניות השלמה, ורשה: בני ציון, תרס"א
*'''למרנן ורבנן''': ספר כולל שטה מסודרת וברורה ע"ד עבודת האומה והציוניות השלמה, ורשה: בני ציון, תרס"א
* '''אישים''': קבץ של כרקטריסטיקות ספרותיות, ורשה: הצפירה, תרע"א-1911
* '''אישים''': קבץ של כרקטריסטיקות ספרותיות, ורשה: הצפירה, תרע"א-1911
שורה 106: שורה 106:
*[https://drive.google.com/file/d/1f1X1BzkT7Fkm5beSssDGj4qU7esoYlXX/view?fbclid=IwAR1MSl2zN3TzMgT6AjJAZu4Cg5n1ygIcgAEprKiKG8bsjJ5u98FoxSIt_RU במה תזכה העיתונאות את ארחה?], מסה על העיתונאות, עיתון "העולם" 1932, כולל מקורות והערות
*[https://drive.google.com/file/d/1f1X1BzkT7Fkm5beSssDGj4qU7esoYlXX/view?fbclid=IwAR1MSl2zN3TzMgT6AjJAZu4Cg5n1ygIcgAEprKiKG8bsjJ5u98FoxSIt_RU במה תזכה העיתונאות את ארחה?], מסה על העיתונאות, עיתון "העולם" 1932, כולל מקורות והערות
* {{בריטניקה}}
* {{בריטניקה}}
*[https://merhav.nli.org.il/primo-explore/search?query=any,contains,%D7%A1%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%91%20MAP&sortby=date&vid=NLI&facet=frbrgroupid,include,965723969&mfacet=tlevel,include,online_resources,1&lang=iw_IL&offset=0 מפת ארץ ישראל מתוך ספרו "ארץ חמדה" 1885], מאוסף המפות ע"ש ערן לאור ומאוסף אמיר כהנוביץ', [[הספרייה הלאומית]]


==הערות שוליים==
==הערות שוליים==

גרסה מ־17:20, 21 בינואר 2021

נחום סוקולוב
נחום סוקולוב
נחום סוקולוב
לידה 10 בינואר 1859
האימפריה הרוסית (1858-1883)האימפריה הרוסית (1858-1883) וישוגרוד, פולין הקונגרסאית
פטירה 17 במאי 1936 (בגיל 77)
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת לונדון, הממלכה המאוחדת
מדינה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת, פולין הקונגרסאית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה ישראלישראל הר הרצל, ירושלים


שגיאות פרמטריות בתבנית:תפקיד מנהיג

פרמטרים ריקים [ סגן ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

נשיא ההסתדרות הציונית העולמית ה־5
19311935
(כ־4 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סוקולוב, דוד וולפסון, שאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר)
נחום סוקולוב (במרכז התמונה, עומד, חבוש בכובע, ליד הרב יעקב מאיר היושב אל השולחן) נואם מטעם ההסתדרות הציונית בטקס קבלת פנים לווינסטון צ'רצ'יל (יושב ליד השולחן ואוחז בכובעו) בהר הצופים 1921
קברו של נחום סוקולוב בהר הרצל

נחום ט' סוקולובכתיב יידי: סאָקאָלאָוו; 10 בינואר 1859, וישוגרוד, ליד פלוצק17 במאי 1936, לונדון) היה הנשיא החמישי של ההסתדרות הציונית העולמית, מנהיג ציוני, סופר, מתרגם, משורר, חוקר, ומחלוצי העיתונות העברית.

קורות חייו

סוקולוב נולד בעיירה וישוגרוד שליד פלוצק שבאימפריה הרוסית (בתחומי פולין של ימינו) למשפחה רבנית. אביו, נצר לרבי נתן נטע שפירא (ה"מגלה עמוקות"), עקר בשנת 1865 לפלוצק, ובהּ התחנך סוקולוב. מילדותו מילא את כרסו בש"ס ופוסקים, שימש צדיקים, ובבחרותו שקד על לימוד חכמה ומדעים ושפות. משנת 1884 היה כתב ובעל טור בעיתון העברי "הצפירה" בוורשה ולאחר מכן שימש כעורך וכבעלים של העיתון, שבין קוראיו נמנו יהודים משכילים ודתיים כאחד.

בשנת ה'תרמ"ה (1884) ייסד את האלמנך הספרותי "האסיף", אשר יצא לאור מדי שנה בשנה עד לשנת ה'תרמ"ט (1889), ושמהדורתו השישית והאחרונה התפרסמה בשנת ה'תרנ"ד (1894). בהמשך הוציא לאור בוורשה את "ספר השנה", הנחשב לממשיכו של "האסיף", בין השנים 18991902. בנוסף, ערך סוקולוב בשנת ה'תרמ"ט את "ספר זיכרון לסופרי ישראל החיים עמנו היום" – מקבץ ביוגרפי של הסופרים היהודיים בני זמנו, אשר הופיע כנספח ל"האסיף". היה בין המשתתפים הבולטים בכתב העת עברי אנכי.

סוקולוב נחשב לאבי העיתונות העברית המודרנית. הוא יצר במידה רבה את דמותה של העיתונות העברית המודרנית והעמידה על סטנדרטים אירופאים. מתוך הכרה בחשיבותו של מידע עובדתי מעודכן ומדויק הפך את "הצפירה" לכלי חדשותי מהימן ומעמיק. סוקולוב יצר את צורת ולשון הכתבה החדשותית (הרפורטאז'ה) העברית וטבע נוסח לשוני ייחודי, המורכב מפסיפס של כל רובדי הלשון העברית המשובץ בתחדישים משלו למלים לועזיות. סוקולוב העביר לעברית את הפיליטון היידישיסטי, ביסס את סוגת רשימות-המסע והיה הראשון שצירף לעיתונו מוסף ספרותי שבועי סדיר. כמו כן היה סוקולוב העיתונאי העברי הראשון שהגדיר אתיקה עיתונאית שבמרכזה חתירה לאמת ולדיוק תוך הימנעות מסנסציוניות צעקנית.[1]

במסגרת תפקידו כעיתונאי סיקר סוקולוב בשנת 1897 את הקונגרס הציוני הראשון. סביב 1900 נשלח על ידי בנימין זאב הרצל לפגישה עם הרבי מגור, שהיה אחד ממנהיגי יהדות פולין, במטרה לקרבו לציונות, אך הפגישה לא השיגה את מטרתה.[2]

בשנת 1902, כשתרגם סוקולוב את ספרו של הרצל "אלטנוילנד" לעברית, טבע עבורו את השם "תל אביב" (שכעבור 8 שנים נבחר לשמה של העיר העברית הראשונה). לדבריו, זהו שילוב של חדש עם ישן: 'תל' מלשון תל חורבות ישן ועזוב, ו'אביב' מלשון התחדשות ולבלוב.

לאחר מותו של הרצל הוזמן סוקולוב לקלן שבגרמניה, שבה היה קיים מרכז ההסתדרות הציונית העולמית. הוא התבקש לשמש המזכיר הכללי שלה וכיהן בתפקיד זה בין השנים 1905–1909. החל משנת 1906 ערך את ביטאונה המרכזי של ההסתדרות הציונית בשפה הגרמנית, "די ולט". בשנת 1908 ייסד את השבועון העברי "העולם". בשנת 1910, בעקבות הסכסוך בין הציונים המדיניים ובין הציונים המעשיים, התפטר מכל תפקידיו.

בשנת 1911 נבחר בקונגרס הציוני ה-10 להיות חבר הוועד הפועל הציוני המצומצם (ההנהלה הציונית של התקופה) וניהל את ענייניה המדיניים של ההנהגה הציונית החדשה. סוקולוב וחיים ויצמן היו מהאישים הבולטים בפעילות המדינית מול בריטניה שהובילה להצהרת בלפור. באותה שנה יצאה לאור "אישים", יצירת המופת של סוקולוב שנכתבה במשך שנים רבות, הכוללת דיוקנאות מעמיקים של יהודים משפיעים בתקופתו.

בקונגרס הציוני ה-12, בשנת 1921, נבחר סוקולוב ליושב ראש ההנהלה הציונית וכיהן בתפקיד זה עד הקונגרס הציוני ה-17, בשנת 1931. בשנת 1932 התמנה לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית. בשנת 1935 פינה את מקומו לחיים ויצמן, והיה לנשיא כבוד של ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית ולנשיא קרן היסוד.

בשנת 1932 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מבית המדרש לרבנים באמריקה.[3]

סוקולוב מת מיתה חטופה בלונדון בשנת 1936. בשנת 1956 הועלו עצמותיו לישראל ונקברו בהר הרצל.

על שמו נקראים קיבוץ שדה נחום,[4] "בית סוקולוב" – בית העיתונאים בתל אביב[5] המעניק על שמו את פרס סוקולוב לעיתונות, "גימנסיה גן-נחום" בראשון לציון ורחובות בכל הארץ.

נקבר בחלקת ראשי ההסתדרות הציונית העולמית ומשפחת הרצל בהר הרצל בירושלים. ארכיונו האישי נמסר לארכיון הציוני המרכזי בירושלים.[6]

ד"ר דוד לאזר כתב עליו:

"דורנו זה הפרוזאי והציני, אינו מסוגל עוד להבין את מידת ההערצה שהפכה למין פולחן ממש - אשר כהילת מסתורין אפפה את דמותו של ר' נחום סוקולוב, "האורח לשבת" - כפי שחתם על הפליטונים שלו ב"הצפירה" ועל ההשפעה העצומה שהייתה לכתיבתן על ציבור הקוראים העבריים באותה תקופה. לא קראו את דבריו - "למדו" אותם, כאילו היה זה דף גמרא".

נחום סוקולוב והעברית

שיר מוקדם בכתב ידו של סוקולוב

סוקולוב לחם בעוז ובהתמדה לכינון השפה העברית כשפה הלאומית של היהודים. במשך אלפי שנים שימשה העברית כלשון הקודש, הכתיבה והקריאה, אך לא לשון הדיבור. סוקולוב דאג במאמריו, ובייחוד בפיליטונים שכתב, להנחיל גם את השפה המדוברת לכלל הקהילה. בסדרת מאמרים בשם: "לתחית השפה" שפרסם בשנת 1890 בעיתון הצפירה, הוא טען, שהשפה המדוברת יפה לשכלול הלשון. לעברית חסרות המילים לשימוש יומיומי, "יש לה כלי זהב, אבל אין לה פכים קטנים". רק הדיבור עצמו יאנוס את הדובר לקרוא שם לכל דבר ויהפוך את השפה מקדושה לשימושית. הקדושה - גרס סוקולוב - חונטת את השפה, בעוד שהמדברים יחיו אותה.[7]

כאשר לא נמצאו המילים המתאימות לצרכיי כתיבתו הרבה, נקט באחת מהאפשרויות הבאות: או שנעזר במילה הלועזית הידועה, בין שהיא יידיש, רוסית, פולנית, גרמנית, או כל שפה אחרת שבה שלט. אך כשהיה לו במה להיאחז בתוך העברית - הוא חידש, עדכן, או שפשוט המציא מילה חדשה בעברית.[8] 

זלמן שזר, התלהב משליטתו של סוקולוב בכל רבדיה של העברית. וכך כתב בלשונו המליצית על תרומתו של נחום סוקולוב לשפה:

במצולות הלשון לכל סגנונותיה בכל הדורות צלל באותה מידת התיאבון ומנבכי כולן העלה אוצרות, שפוני טמוני לשון, אשר שיבץ אותם לתוך כתביו כשיירי עתיקות ומרגליות-תפארת למכביר, וציווה עליהם חיים חדשים

זלמן שז"ר, אור אישים, עמ' 74–80

מכתביו

האסיף
  • שנאת עולם לעם עולם: זה ספר תולדות השנאה לישראל, ורשה: י. גאלדמאן, תרמ"ב-1882
    • מהדורה חדשה (עיבוד, עריכה והערות: משה שניצר), תל אביב: מכון ז'בוטינסקי בישראל, תשס"ז-2007
  • ארץ חמדה, 1885.(הספר בקטלוג ULI)
  • למרנן ורבנן: ספר כולל שטה מסודרת וברורה ע"ד עבודת האומה והציוניות השלמה, ורשה: בני ציון, תרס"א
  • אישים: קבץ של כרקטריסטיקות ספרותיות, ורשה: הצפירה, תרע"א-1911
  • נחום סאָקאָלאָוו, וואס מיר ווילען: רעדע געהאלטען אויף דער ציוניסטישער פאלקס-קאנפערענץ אין לאנדאן, קופנהגן: החבר, תרע"ו-1916. (ביידיש)
  • תולדות הציונות 1600-1918, בשני חלקים, לונדון 1919 (באנגלית)
  • ברוך שפינוזה וזמנו: מדרש בפילוסופיה ובקורות העתים, פריז: [חמו"ל], תרפ"ט
  • האני הקיבוצי: פרקים בתורת הנפש הצבורית, ניו יורק: עגן, תר"ץ
  • החשבון האחרון: מחזה (הוצג בתיאטרון הבימה ב-1936)
  • מסע באיטליה: ניאפול - וויניציה - פלורנץ, ירושלים: עפר, 1946
  • במראות הקשת, ירושלים: הספרייה ציונית, תש"ך-1960

לקריאה נוספת

  • שושנה אניש שטיפטל, המגשר: מנהיגותו של נחום סוקולוב בין המסורת לציונות, הוצאת הספרייה הציונית, תשע"ב 2012 (הספר בקטלוג ULI)
  • גדעון קוץ, חדשות וקורות הימים: מחקרים בתולדות העיתונות והתקשורת העברית והיהודית, הוצאת הספרייה הציונית - אוניברסיטת תל אביב, 2013
  • יהודה ארז, אגרות דוד בן-גוריון, הוצאת עם עובד ואוניברסיטת תל אביב, 1971, ערך: נחום סוקולוב, כרך ראשון, עמוד 455
  • פלוריאן סוקולוב, אבי, נחום סוקולוב, הוצאת הספרייה הציונית, 1970

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נחום סוקולוב בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ נחום סוקולוב, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
  2. ^ בר דרורא, צפרירים מדמדומי השחרות, דואר היום, 2 בדצמבר 1932
  3. ^ סוקולוב – דוקטור כבוד, דואר היום, 12 ביוני 1932; המשך.
  4. ^ אוסישקין על גאולת הקרקע ופעולות התישבותיות חדשות, העולם, 8 באפריל 1937
  5. ^ נחנך בית העתונאים ע"ש נחום סוקולוב, דבר, 4 באפריל 1957
  6. ^ נחום סוקולוב, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
  7. ^ נחום סוקולוב, "לתחיית השפה", הצפירה, שנת השבע עשרה, גיליון 58, 65, 77
  8. ^ תמימה אידלסון, "משבת לשבת": פיליטונים בשירות הציונות בעיתון הצפירה של נחום סוקולוב", גלעד (כתב עת), המרכז לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, כר' 23 (תשע"ג), 59–103