כשרות

הכשרת כלים לפסח במאה שערים.

שילוט להבחנה בין מאפים חלביים למאפים שאינם חלביים, במאפייה ישראלית. מימין "פרווה", משמאל "חלבי".

ביהדות, המונח כשרות מתייחס למערכת כללים הקובעת מהם סוגי המזון המותרים והאסורים באכילה. המונח אינו אופייני רק ליהדות, ואיסורים על מאכלים מסוימים קיימים גם בדתות ותרבויות אחרות.

המילה כשר מציינת שדבר הנושא שם זה עשוי כדרוש לפי קריטריונים ברורים וידועים. יש מסבירים ששורשו מהמילה כשורה כלומר עשוי ותקון כפי שורת-ישרות הדרושה.

אף שהאיסור על מאכלים אסורים אינו בגדר "ייהרג ואל יעבור", ידועים מקרים (כבגזרות אנטיוכוס המתוארות בספר חשמונאים) על רבים שמסרו נפשם על מנת שלא לעבור על איסור זה, מפני שזו הייתה "שעת השמד". כיום ישנם יהודים רבים המקפידים רק על חלק מכללי הכשרות, ולרוב לאו דווקא על אלו שההלכה רואה בחומרה הרבה ביותר. כך למשל, ישנם יהודים המקפידים שלא לאכול בשר חזיר, אך אינם מקפידים על אכילה משחיטה כשרה והסרת הדם, וישנם יהודים המקפידים על כשרות בביתם אך לא מחוצה לו.

כשרות במזון מן החי

איור מאנגליה מהמאה ה-15 המתאר שחיטה כשרה

דגים עם חותם כשרות לצד לובסטר שאינו כשר

בהלכה קיימת מערכת כללים וחוקים מסועפת באשר לכשרות המזון מן החי. מערכת זו מבוססת על רשימת בעלי החיים המותרים והאסורים באכילה, המופיעה בתורה (ספר ויקרא, פרק י"א, וספר דברים, פרק י"ד). מזון המופק מן החי דינו כבעל החיים ממנו הופק. כך ביצים וחלב מותרים רק אם מקורם מבעל חיים טהור. יוצא מכלל זה דבש המותר באכילה אף על פי שדבורים אסורות באכילה. הנימוק להיתר אכילת דבש הוא שהדבש לא מכיל חלק אינטגרלי מהדבורה אלא רק עובר בגופה תהליך עיבוד.

בעלי חיים מותרים ואסורים

ערך מורחב – סימני כשרות בבעלי חיים

• חיות: חיות טהורות, המותרות באכילה, הן חיות בעלות פרסה שסועה שהן גם מעלות גרה. חיה שלה רק אחד משני סימנים אלו איננה כשרה לאכילה, כגון גמל שהוא מעלה גרה אבל לא מפריס פרסה, והחזיר שהוא מפריס פרסה, אבל אינו מעלה גרה. חיות נוספות חסרות את שני הסימנים ואינן כשרות.
• דגים: מותרים באכילה רק דגים בעלי סנפיר וקשקשת. חז"ל קבעו כלל: "כל שיש לו קשקשת, יש לו סנפיר". ולכן הימצאותם של קשקשים מהווה סימן כשרות מובהק, ואין צורך לחפש את הסנפירים.
• עופות: בתורה ניתנה רשימה של עופות אסורים באכילה, וכל היתר הותרו. במשך הדורות נשכח זיהויים של חלק מהעופות האסורים והתעוררו ספקות לגבי עופות שונים. בשל הבלבול ניתנו בספרות ההלכה סימנים שונים לזיהוי עופות טהורים, כך למשל נמסר כי עופות דורסים אסורים כולם, וכן סימנים נוספים. בסופו של דבר נקבע בהלכה כי כל עוף שאין מסורת רצופה על אכילתו אסור באכילה.
• כל בעלי החיים השורצים על הארץ, למעט סוגים מסוימים של ארבה, אינם כשרים לאכילה. חז"ל דרשו מכך שאיסורים אלה אינם חלים על פגיות ותולעים השורצות בתוך הפרי או הגבינה ולא על הארץ, או שאינן ניתנות לצפייה באופן טבעי (קרי, בתאורה טבעית וללא מכשור אופטי). עקב אי כשרות החרקים והרמשים למיניהם, יש לבדוק את כל הירקות והפירות, וכן קמח וקטניות, ולוודא את ניקיונם, או להשתמש בירקות שגידולם נעשה בשיטות המונעות מחרקים להגיע אליהם ("ירקות ללא חרקים").

בעלי חיים מותרים (רשימה חלקית):

• בהמות - בקר הבית (פרה), עז הבית, כבש הבית.
• חיות - אייל, צבי, יחמור, אקו, דישון, תאו, זמר וג'ירף.
• עופות - תרנגול הבית, תרנגול הודו, אווז, ברווז, ברבור, שלווים ויונים.
• חרקים - חגב, חרגול וארבה.

בעלי חיים אסורים (רשימה חלקית):

• יונקים - גמל, ארנבת, שפן, חזיר
• בעלי כנף - דאה, תחמס, איה, עורב, בת יענה, שחף, נץ, כוס, שלך, ינשוף, תנשמת, לילית, שקנאי, רחם, חסידה לבנה, אנפה, דוכיפת, עטלף, נשר, פרס, עוזנייה.
• פירות ים.

חלקי גוף אסורים

• איסור איבר מן החי
• איסור אכילת דם: במקומות שונים בתורה מוזכר איסור אכילת הדם או שתייתו, ולכן תנאי הכרחי בהכשרת בשר לאכילה היא הוצאת הדם ממנו. הדבר נעשה על ידי 'מליחה' (תהליך המורכב משריית הבשר במים חצי שעה, ומפיזור מלח רב על הבשר במשך שעה, ושטיפתו במים), או על ידי צלייה על אש. איברים רוויי דם (כמו כבד) אינם כשרים לאכילה אלא רק בצלייה. איסור זה אינו חל על דם דגים.
• איסור אכילת חלב
• איסור אכילת גיד הנשה

כשרות בהכנת המזון

ערך מורחב – הכשרת בשר

כל הבהמות, החיות והעופות, המותרים באכילה, אסורים באכילה ללא שחיטה והכשרה על פי כללי ההלכה. דגים מותרים באכילה בכל צורה מיד לאחר מותם, אולם גם הם אסורים באכילה בעודם חיים.

• טרפה: איסור אכילה על כל בעל חיים כשר שנטרף על ידי בעל חיים אחר והוא עומד למות, וכן כל חיה שיש לה פציעה או מחלה קשה שמהן היא תמות.

כלים בשריים. גרמניה, המאה ה-18 וראשית המאה ה-20. המוזיאון היהודי בברלין

כלים חלביים. גרמניה, המאה ה-19. המוזיאון היהודי בברלין

הפרדת בשר וחלב

ערכים מורחבים – גדי בחלב אמו, המתנה בין בשר לחלב

הפרדה בין מאכלי בשר ומאכלי חלב כוללת אכילה, בישול והנאה. שלושה איסורים אלו נלמדים משלוש פעמים שבהן מופיע בתורה האיסור "לא תבשל גדי בחלב אמו" (פעמיים בספר שמות ופעם בספר דברים). חז"ל הרחיבו איסור זה על אכילת כל בשר חיה ובהמה בחלב, ומאוחר יותר אף על עוף. אכילת בשר דגים בחלב מעיקר הדין נפסק בשולחן ערוך שאין איסור באכילת דג בחלב, אמנם יש שכתבו להימנע מלאוכלם ביחד מטעמי בריאות. האיסורים כוללים גם עירוב מאכלים או כליהם (בכלי ראשון לדוגמה) לפיכך, במטבחים שומרי כשרות נהוג למצוא מערכות כלים (צלחות וסכו"ם) נפרדות עבור מאכלי בשר ומאכלי חלב. יתר על כן, ניתן למצוא במטבחים אלה שני כיורים המשמשים להפרדה בין בשר ובין חלב. הרמב"ם הוא הראשון שהעלה את הסברה כי הציווי בא כנגד המנהג האלילי לבשל גדי בחלב אימו, בפולחן של אלילים שונים, אם כי לא נמצאו עדויות מובהקות לכך. עד היום השתמר מאכל זה אצל הבדואים בשם "ג'די בחליב אמו", והוא נחשב למאכל תאווה, שמכינים אותו לאורחים מכובדים. לאיסור אכילת בשר וחלב מספר טעמים לפי דעות שונות ביהדות. לפי ספר הזוהר ניתן פירוש קבלי לכך; החלב הלבן מסמל מידת הרחמים ואילו הבשר האדום מסמל את מידת הדין ואסור לערבבם. הרב קוק, ב"חזון הצמחונות והשלום", סבר כי התורה מחנכת להבחנה בין דרגות של מעשים. לתפיסתו אף שהתורה התירה לשתות חלב בהמה ולאכול את בשרה, אסור לערבב בין השניים, כי שתיית החלב כרוכה רק בגזל החלב שנועד לצאצאיה, בעוד שאכילת הבשר כרוכה בהרג הבהמה. לדעת קאסוטו, בהמשך לשיטת הרמב"ם, מדובר בהרחקה מעבודת אלילים כפי שנמצא בשירה האוגריתית "טב[ח גד] בחלב, אננח בחמאת", אולם חוקרים אחרים כמנחם הרן שוללים פרשנות זו בין השאר בשל השענותה על שחזור ספקולטיבי. הוגים מודרניים, כפרופ' שלום רוזנברג, סוברים כי מדובר בהרחקה מאכזריות וציניות, של בישול הגדי דווקא בחלב אמו.

מקור איסורי אכילת בעלי חיים

ערך מורחב – אכילת בשר ביהדות

טעמים שונים ניתנו לאיסור אכילת בעלי חיים. הרמב"ם סבר כי כל החיות שנאסרו בתורה תזונתם גרועה ומשפיעם על האדם מבחינה בריאותית לרעה (מורה נבוכים, חלק ב', פרק מ"ז). לעומתו, האברבנאל טען שלא ייתכן שהתורה היא ספר רפואה לבריאות האדם ומה גם שהגויים אוכלים בשר לא כשר מבחינת היהדות והם חזקים ובריאים. לטענת האברבנאל, אכילת החיות האסורות הופכות את האדם וילדיו לרעי מזג. ספר החינוך (מצווה עג) תמך בדעת הרמב"ם. רבי יצחק עראמה טען טענה דומה לזו של האברבנאל שאכילת חיות שאסורים בתורה משפיעים לרעה מבחינה נפשית, "מאטימים של הכח השכלי, מולידים שיבושי דעות ובולמוס של תאוות נכריות ובהמיות" (עקידת יצחק ויקרא, פרשת שמיני, שער ס דף ל"ג ע"ב, ל"ח ע"ב). הרמב"ן שילב את שתי הגישות גם יחד וסבר כי גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה נפשית ישנה השפעה שלילית על האדם האוכל בשר חיות שנאסרו בתורה (רמב"ן ויקרא י"א י"ג). היו שטענו טענות הקשורות לאיכות הסביבה ואקולוגיה, ויצחק דב פריז חישב כי לייצור ק"ג "סטייק נמר" נדרשים כשבעה ק"ג בשר בקר, שלייצורו נדרשים כארבעים ותשעה ק"ג דגנים". טענה אחרת היא שאיסור אכילת חיות בר וצמצום לאכילת חיות מבויתות שמגודלות על ידי האדם גורמת לכך שמינים וזנים שונים לא יכחדו מן העולם.

איסורי אכילת בעלי חיים מסוימים קיימים גם בדתות אחרות, כגון מצוות החלאל המוסלמי. מקורם של מנהגים אלו בקרב עמי ערב קודם לאסלאם. סברה נפוצה היא שגידול חזירים היה נפוץ בקרב יושבי הקבע (שכן אי אפשר לנדוד עם חזירים), ומתוך איבה לאוכלוסיות אלו נקבעה מסורת בקרב עמים נודדים (ובכללם בני ישמעאל ובני ישראל) שלא לאכול חזירים.

לטענת מדרש ספרא, איסור אכילת בעלי מסוימים נובע מכך שיש צורך לגרום לאדם לקבל עול מלכות שמים ובלשונו:"ר' אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם " אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה" אבל "אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך"? תלמוד לומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"-- נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים."(מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת קדושים פרק יב ).

לפי טענת משה גרינברג, האיסור על אכילת בעלי חיים מסוימים נובע מרצון לצמצם את ההתנהגות הבהמית של האדם ולהכניסו לנתיב הקדושה.

כשרות במזון מן הצומח

במזון מן הצומח ישנם כמה כללים הלכתיים, חלקם אינם נוהגים אלא בגידולים שצמחו בארץ ישראל ומכונים "מצוות התלויות בארץ", וחלקם נוהג בצומח בכל מקום בעולם.

טבל

ערך מורחב – טבל

כל יבול חקלאי הגדל בארץ ישראל מחויב בתרומות ומעשרות, וכל מאפה הנעשה מחמשת מיני דגן בשיעור של מעבר לקילו וחצי קמח חייב בהפרשת שיעור מסוים מן העיסה, חלק המכונה 'חלה'. יבול שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות או בצק שלא הופרשה ממנו חלה נחשב טבל ואסור באכילה ובהנאה. כמו כן קיים מעמד ביניים של יבול שהוא במעמד ספק אם הופרשו ממנו מעשרות המכונה "דמאי".

תרומות ומעשרות

• "תרומה גדולה" - אחוז מסוים מהיבול הניתן לכהן.
• "מעשר ראשון" - עשרה אחוזים מהיבול הנותר ניתנים ללוי (או לכהן).
• "תרומת מעשר" - עשירית מ"מעשר ראשון" מוסר הלוי לכהן.
• מעשר שני מופרש על ידי החקלאי אחרי שהופרש מעשר ראשון ללוי. מעשר שני נותר ברשות בעל הפירות ועליו לאכלם בירושלים בטהרה. מעשר שני נוהג בשנים א׳, ב׳, ד׳ וה׳ של מחזור שמיטה בת שבע שנים. בשנים ג׳ וו׳ נוהגת מעשר עני.
• מעשר עני ניתן בשנים ג׳ וו׳ של מחזור שמיטה על ידי בעל הפירות לעניים. כמעשה שני הוא מופרש אחרי שהופרשו עשרה אחוזים עבור הלוי במעשר ראשון.

הפרשת חלה

החלה המופרשת אמורה להינתן לכהן שיאכלה בטהרה, אך מאחר שדיני טומאה וטהרה אינם נוהגים היום בארץ ישראל, החלה המופרשת כיום נשרפת, וזאת כמקביל לחוצה לארץ שהבעלים רשאים לתת את חלתם לכהן לאכילה.

ערלה, נטע רבעי ושמיטה

• דיני ערלה ונטע רבעי.
• דיני שמיטה.

בדיקת חרקים

ערך מורחב – ירקות ללא חרקים

נושא נוסף הקשור לכשרות במזון מן הצומח הוא בדיקתו מחרקים, האסורים באכילה. האיסור על אכילת חרקים הוא דווקא על חרקים השורצים על הארץ (ולא בתוך הפרי) ושנראים בעין האנושית, ולא על יצורים קטנים יותר. בדיקה זאת נעשית באמצעים שונים ובאופן משתנה לפי שכיחות החרקים בפירות ובירקות. ישנם פירות הנחשבים לנגועים מאוד בחרקים, לדוגמה תאנים, כרובית ותותים ומשום כך נמנעים שומרי הכשרות לאוכלם אלא לאחר בדיקה מקיפה או על ידי הקפדה על קניית ירקות שגודלו באופן מיוחד למניעה ככל האפשר של הימצאות חרקים בהם ("ירקות ללא חרקים"). מקובל לנפות את הקמח בנפה לפני השימוש בו, מחשש להימצאות חרקים, וכן לברור את גרעיני האורז וסוגי הקטניות השונים קודם בישולם.

איסור כלאיים

ערכים מורחבים – כלאיים, כלאי הכרם

• כלאי זרעים אסור ליהודי לזרוע או לשתול שני מיני זרעים או שתילים בסמוך זה לזה. במקרה שעבר על איסור זה עליו לעקור את הזרעים, אבל הגידולים אינם נאסרים.
• כלאי הכרם: אסור ליהודי לזרוע או לשתול סמוך לכרם זרעי מינים אחרים. כשנעשה איסור זה, במרבית המקרים הגידולים נאסרים.

לינת לילה של בצלים ושומים

ערך מורחב – איסור לינת לילה

יש המקפידים על איסור לינת לילה של בצל קלוף ושום קלוף, שמקורו בתלמוד הבבלי, משום רוח רעה השורה בלילה על מאכלים קלופים אלה.

מאכלי נכרים

ערך מורחב – הלכות הרחקה מגויים

מעבר לכך שגוי פסול מלשחוט שחיטה כשרה, להפריש תרומות ומעשרות, או לבצע פעולות מיוחדות אחרות לצורך הכשרת המזון, ישנן הלכות הרחקה מגויים המטילות הגבלות מיוחדות על כשרות מזונות שהוכנו בידי גוי. ביניהן איסורי האכילה הבאים:

• יין נסך - יין שגוי מזג או נגע בו, אינו כשר.
• חלב נוכרי - חלב שנחלב בידי גוי, ללא השגחה יהודית.
• פת עכו"ם - לחם שנאפה על ידי גוי.
• בישולי גויים - מאכלים שבושלו על ידי גויים.
• שמן זית של גוי נאסר גם הוא בשלב מסוים, אך לאחר מכן הותר.

חלק מהאיסורים מותרים כשיהודי משתתף בהכנת המזון, למשל מדליק את האש לבישול ומניח עליה את הסיר.

פסח

ערך מורחב – חמץ

בחג הפסח ישנן הקפדות נוספות, על אכילת מזון כשר לפסח: חמץ, קטניות ומצה שרויה.

גדרים וסייגים הלכתיים

ערך מורחב – איסור והיתר

לסיוע על שמירת כללי הכשרות וכהתגברות על מכשולים המטשטשים את הדברים האסורים נוספו במשך הדורות גדרים וסייגים שונים המורים על מכשולים אלה. להלן דוגמאות לכך:

• בכלל איסור אכילת בהמה טמאה, ישנו איסור לשתות חלב בהמה טמאה. כדי לא להיכשל באיסור זה נהגו ישראל לא לשתות חלב (אפילו חלב בהמה טהורה) אם הוא לא נחלב בפני יהודי ירא שמים שיעיד שלא עירבו שם חלב בהמה טמאה. מנהג זה לא נהוג בכל תפוצות ישראל ורבים מקלים בזה.
• אמרו חכמים, אם הובא לפניך דג שעורו מופשט מעליו אינך יכול לדעת איזה סוג דג הוא, ואם הוא כשר או לא.
• באיסור בשר בחלב הרחיקו חכמים ואמרו שמכיוון שדרכו של בשר להישאר בשיני האוכל עד שש שעות, נאסרה אכילת מאכלי חלב שש שעות לאחר שטעם ממאכלי בשר.

הבדלי גישות בכשרות

בנושא הכשרות, כבנושאים הלכתיים רבים אחרים, קיימים הבדלים בהלכה בין פסיקתו של הבית יוסף המקובל על בני עדות המזרח, לבין שיטתו של הרמ"א המקובל על יוצאי עדות אשכנז. הדוגמאות הבולטות הן:

• בשר גלאט - מקור הכינוי "גלאט" הוא במילה היידית שפירושה "חלק", כלומר ללא כל שאלות. בהלכה היהודית קיימים 18 סוגי טרפות שקיימת מחלוקת לגביהן. ברובן הרמ"א מחמיר והבית יוסף מקל, אולם בסירכת הריאה מחמיר הבית יוסף יותר מהרמ"א, מה שגרם במרוצת השנים לכך שרבים מבני עדות המזרח לא אכלו בשר בהמה בהשגחה אשכנזית - תהיה מהודרת ככל שתהיה.

מהדרין מכל העדות הקפידו לאכול מבשר שלא נשאלה בו שום שאלה וזאת כהידור וחומרה, וגם זה קרוי "גלאט".

• שחיטה חסידית - חסידים מכל החצרות החסידיות מקפידים שהשוחט יהיה חסיד.
• בישולי גויים - קיימת מחלוקת הלכתית בין הבית יוסף לרמ"א, כשהאחרון מקל באופני ההיתר לבישול. הכוונה היא, שעל פי דעת הרמ"א מספיק רק שהאש תודלק על ידי יהודי על-מנת להתיר את התבשיל. אולם, דעת הבית יוסף להחמיר בזה שגם ההכנסה לתנור תתבצע על ידי יהודי.
• בשר בחלב - מאכלים שבושלו בסיר שבושל בו בשר במהלך היממה האחרונה (בן יומו), הם בשריים ואסור לאכול אותם עם מאכלי חלב לדעת הרמ"א. לעומתו מקל הבית יוסף ומתיר לאוכלם יחד עם מאכלי חלב, אמנם ההיתר הוא רק כאשר כבר נתבשל, ולא לבשל לכתחילה על מנת לאוכלו בחלב.

בכשרויות המהדרין משתדלים להקפיד על החומרות של כל העדות, על מנת שכל יהודי באשר הוא יוכל לאכול ללא חשש כשרותי.

כדי להבהיר נושאים שכוללת הכשרות מצוין לעיתים "ללא חשש קטניות", "ללא חשש לינת לילה", "ללא חשש שרויה" וכדומה.

השגחת כשרות בישראל

תעודת כשרות לבית קפה

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

במדינת ישראל מספר חוקים שנועדו להוריד את הזמינות של אוכל לא כשר מסוגים מסוימים. חוקים אלו כוללים את חוק איסור גידול חזיר, האוסר על גידול חזירים, וחוק הרשויות המקומיות (הסמכה מיוחדת), תשי"ז-1956, המסמיך רשות מקומית להתקין חוק עזר עירוני שיגביל או יאסור מכירת בשר חזיר ומוצריו המיועדים לאכילה. חוקים אלה משקפים את מעמדו המיוחד של החזיר, שהפך במהלך הדורות לסמל של שלילת היהדות. בשנת 1994 נחקק חוק יבוא בשר ומוצריו, התשנ"ד–1994, שבאותה שנה שונה שמו לחוק בשר ומוצריו, התשנ"ד–1994. חוק זה קובע שאין לייבא בשר לישראל, אלא אם ניתנה לו תעודת הכשר מטעם מועצת הרבנות הראשית לישראל. לשר התעשייה והמסחר ניתנה סמכות מוגבלת למתן רישיונות לייבוא בשר חסר תעודת הכשר.

רבים מיצרני המזון ומספקי המזון בישראל מצטיידים בתעודת כשרות, לעיתים רק מתוך שיקול מסחרי השואף לכלול בקהל היעד של המוצר את ציבור שומרי הכשרות. העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים הביאה אוכלוסייה גדולה שמגלה עניין במזון לא כשר, ובעקבות זאת נפתחו חנויות רבות המציעות מזון שאינו כשר.

בנוסף להלכה, גם אחדים מחוקי מדינת ישראל עוסקים בכשרות. בחוקי מדינת ישראל ניתן משקל מיוחד לשמירת הכשרות כסימן לאורח חיים דתי. נערה המבקשת פטור משירות בצה"ל מטעמי הכרה דתית חייבת להצהיר על קיום שני תנאים כדי שתהיה ראויה לפטור זה: "היא שומרת על כשרות בבית ומחוצה לו", ו"היא אינה נוסעת בשבת" (סעיף 40 לחוק שירות ביטחון).

חוק איסור הונאה בכשרות

ערך מורחב – חוק איסור הונאה בכשרות

חוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-1983, מייחד את הסמכות להעניק תעודת הכשר לרבנות הראשית ולרבנים שהוסמכו על-ידה לצורך כך, לרבנים מקומיים ולרבנות הצבאית עבור מקומות המגישים אוכל למערכת הביטחון. בין השאר נקבע בחוק "בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר", וכן "בעל בית אוכל שבידו תעודת הכשר ובית האוכל מוצג בכתב ככשר, לא יגיש ולא ימכור בו מצרכים שאינם כשרים לפי דין תורה". כללים אלה חלים על העוסקים בייצור מזון, מכירתו והגשתו במסעדות. מאחר שסמכות זאת ניתנה על פי חוק רק לגופי כשרות רשמיים, גופי כשרות פרטיים עוקפים הנחיה זו באמצעות הימנעות משימוש במילה 'כשר' והחלפתה בציון כי מקום או מוצר נמצאים בהשגחת גוף כשרות מסוים.

לגבי מוצרי מזון מיובאים, הרבנות הראשית דורשת קבלת אישור שלה על מנת למכרם בישראל ככשרים, גם אם יש עליהם חותמת כשרות מחוץ לארץ. עתירה לבג"ץ שדרשה שהרבנות הראשית תחויב לאשר כשרות לכל מזון מיובא שיש עליו פיקוח כשרות מחוץ לארץ נדחתה על ידי בית המשפט.

הרבנות הראשית, באמצעות הרבנות המקומית, מעמידה משגיחים במקומות המייצרים מזון, אשר מקבלים לעיתים את שכרם מבעל העסק עצמו. יש הטוענים שדבר זה הוא ניגוד אינטרסים מובהק, שגורם לפגיעה בהקפדה על הכשרות. בעקבות זאת התקבלה החלטה ברבנות הראשית, להעביר את שכרם של משגיחי הכשרות דרך חברת כוח אדם. דבר שיצמצם את ניגוד האינטרסים במידת מה. בנוסף למשגיחים, מעמידה הרבנות "מפקחים" אשר מקבלים את שכרם מהרבנות, ותפקידם לפקח על עבודת המשגיחים. מפקחים אלו, כיוון שאינם מקבלים את שכרם מבעל העסק, אמורים להיות נקיים יותר מהאינטרסים האמורים.

בסעיף 11 לחוק איסור הונאה בכשרות נאמר "במתן תעודת הכשר יתחשב הרב בדיני כשרות בלבד". שאלת התנאים שמותר לרבנות להציב לקבלת תעודת כשרות לבית עסק עלתה מספר פעמים לדיון בפני בג"ץ, שדרש מהרבנות שלא להציב תנאים שאינם נוגעים ישירות לכשרות המזון. כך לדוגמה, כאשר נמנעה הרבנות ממתן תעודת כשרות לאולם בו נערכו ריקודי בטן - אסר עליה בג"ץ לעשות כן. במקרה אחר חייב בג"ץ את הרבנות באשדוד להעניק תעודת כשרות ליהודיה משיחית, ללא הצבת תנאים מיוחדים הנדרשים משאינם יהודים. השופטים קבעו כי כללי האמון של הרבנות במבקש תעודת כשרות צריכים להתבסס על החוק ולא על ההלכה. לעומת זאת, הכיר בג"ץ בזכותה של הרבנות לדרוש ממסעדות שלא לבשל אוכל בשבת כתנאי לקבלת תעודת כשרות, לאור העובדה שדעת המגן אברהם היא שבישול בשבת פוסל גם את הכלים בהם בושל המזון בשבת ודורש הגעלה להכשירם.

אחדות מהרבנויות המקומיות הממלכתיות בארץ הקימו מערכות כשרות "מהדרין", מחמירות, לצד מערכת הכשרות הרגילה, בעיקר בערים בעלות צביון חרדי או ציבור חרדי גדול. בין הערים שבהן הקימו רבני הערים מערכת כשרות מחמירה: ירושלים, צפת, רחובות, טבריה וקריית גת.

גופי כשרות פרטיים

גופי בד"צ

רוב מוחלט של הציבור החרדי ומיעוט בקרב הציבור הדתי אינם סומכים על פיקוח הכשרות הממלכתי של רוב הרבנויות המקומית, ואוכלים רק מזון שניתנה לו כשרות מטעם גופים פרטיים מסוימים ("בד"צים") שכשרותם נחשבת מהודרת יותר. הנימוקים העיקריים לכך הם:

• דרישה להצבת תנאים הלכתיים מחמירים יותר להענקת כשרות מהתנאים המוצבים על ידי הרבנות.
• טענות על ליקויים במערכות הפיקוח ברבנויות השונות.
• סטנדרטים לכשרות שאינם אחידים בקרב רבנויות שונות.^{[דרוש מקור]}

בקרב חלקים ניכרים מהציבור הצורך מזון בכשרות גופים פרטיים נפוצה תופעה של הסתמכות דווקא על גוף כשרות מסוים או כמה גופים, ואי הסתמכות על גופי כשרות פרטיים אחרים. לעיתים באירועים להם מוזמנים אורחים המקפידים על כשרות מחמירה, מוקצים מספר שולחנות נפרדים לאורחים אלו, ולהם מוגשות בנפרד מנות מזון בכשרות המחמירה.

במשך השנים הוקמו מספר גופים פרטיים המספקים פיקוח כשרותי הנחשב למחמיר יותר ממערכת הכשרות הממלכתית של הרבנות. הרבנות אינה מתנגדת לכך כל עוד הגופים המושגחים עומדים בכלליה ומחזיקים גם בתעודת כשרות מטעמה. לעיתים מכונה כשרות זו מהדרין, כמילת מותג הבאה לציין תנאים מחמירים יותר לכשרות, אך אין תקן אחיד לשימוש במילה מהדרין. גוף כשרות מכונה על פי רוב במילת המותג בד"ץ, על שם גוף הכשרות הפרטי המוביל "הבד"ץ של העדה החרדית" (בד"ץ הוא למעשה ראשי תיבות של 'בית דין צדק'), וזאת אף על פי שעיסוקם של גופים אלו הוא בכשרות ולא במשפט עברי. גופים אלו מעניקים השגחה ליצרני מזון המעוניינים בכך תמורת הענות לתנאי הכשרות שלהם, בצירוף תשלום שכר המשגיחים ואגרה.

תחום בולט בגופי הכשרות הפרטיים הוא תחום כשרות בשר. גופי כשרות רבים מבצעים שחיטה עצמאית (שחיטת בקר מבוצעת לרוב בדרום אמריקה), ומשווקים את הבשר לאחר שעבר הכשרה בעיקר בריכוזי אוכלוסייה חרדים. מחירו של בשר זה יקר ממחירו של בשר בכשרות רגילה.

גופי הכשרות הפרטיים אינם נמצאים בפיקוח הרבנות הראשית, אלא כפופים לסמכות הרבנית שבראשותם. עם השנים הפכה סוגיית הכשרות המחמירה ושאלת הסמכות שעליה לסוגיה פוליטית בחברה החרדית, וקבוצות וקהילות רבות בחרו להפגין את עצמאותן באמצעות הפעלת גוף כשרות עצמאי משלהם. ריבוי הגופים הפרטיים פוגע למעשה בהחמרות בתנאים לכשרות, שכן התחרות בין הגופים הפרטיים השונים מורידה מאמצעי הלחץ שגופי הכשרות יכולים להפעיל על היצרנים, בעוד ליצרן ישנה בחירה בין מספר גופי כשרות פרטיים.

בסמוך לגופי הכשרות הפרטיים הוותיקים צצו גם מספר גופי כשרות פרטיים חדשים, שרמת הפיקוח הירודה בהם הובילה את הרבנות הראשית לפרסם כי אין להסתמך על חותמת הכשרות המונפקת על ידי גופים אלו.

יתרה מכך, בהתאם לחוק איסור ההונאה בכשרות, הרבנות מטילה קנסות על מי שמציג תעודת כשרות ללא אישור הרבנות. בעקבות עתירה לבג"ץ של שני בעלי מסעדות שביקשו לאפשר להם להציג את מסעדותיהם ככשרות, אף כאשר אין בידיהם תעודת הכשר מטעם הרבנות הראשית או לחלופין לקבוע שסעיף 3(א) לחוק איסור הונאה בכשרות בטל, השיב היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין כי החוק אינו אוסר על בתי עסק להציג תעודות כשרות מטעם גוף שאינו הרבנות, כל עוד ההצהרה היא רק על השגחת אותו גוף ולא שהאוכל כשר. ביוני 2016 דחה בג"ץ את העתירה, אך קבע כי פסק הדין יחול במשך שנתיים בלבד ובתקופה הזו המערכת מחויבת לשנות את הזיקה בין משגיחי הכשרות ובין המסעדות כך שהמשגיחים לא יהיו יותר כפופים למסעדות. בעקבות פסק הדין שונה נוסח התעודה שמעניק ארגון "השגחה פרטית". בדיון נוסף נדחתה שנית עתירה זו, ונקבע כי אסור לבית אוכל שאינו מחזיק בתעודת הכשר להציג כל מצג כשרותי, אולם מותר לו להציג מצג אמת בדבר הסטנדרטים עליהם הוא מקפיד ואופן הפיקוח על שמירתם, הכולל גם הבהרה מפורשת כי אין בידו תעודת הכשר. הרבנות הראשית אמרה בתגובה כי מדובר ב"יום שחור עבור כלל צרכני הכשרות במדינת ישראל". ארגון צהר הקים מיזם לפיקוח על מסעדות, המנפיק תעודות המוגדרות כמצג של בית העסק ועומדות בכללי בג"ץ.

כוח הקנייה החזק של המסתמכים אך ורק על חותמת הכשרות של הגופים הפרטיים הביא חברות המזון רבות בישראל לספק כשרות כזאת למוצריהן, דבר המשליך גם על יצרני המשנה של חומרי הגלם הנדרשים אף הם לעמוד בתנאי הגופים הפרטיים.

רשימת גופי כשרות פרטיים בישראל

גופי כשרות פרטיים המחזיקים מערכות בפריסה ארצית הם:

• בד"ץ העדה החרדית, הגוף הגדול הוותיק והמפורסם שבגופי הכשרות הפרטיים, המעניק כשרות לרבים מיצרני המזון הגדולים בישראל, ובהם מאפיות אנג'ל, מאפיית ברמן, תנובה, טרה, אסם, המותג "מגדים" של עלית, טמפו, ועוד מותגים מפורסמים רבים. מעמדו החזק של גוף זה עומד בניגוד לשיעור המצומצם של אנשי העדה החרדית בקרב הציבור הדתי והחרדי בישראל.
• מערכת כשרות הרב לנדא, גוף כשרות ותיק המקובל על רבים מהציבור החרדי שהוקם על ידי הרב יעקב לנדא. מערך הכשרות מעניק הכשר בעיקר לחנויות ומסעדות ברחבי העיר בני ברק. בין החברות הנושאות את ההכשר נמנות החברה המרכזית לייצור משקאות קלים (יצרנית קוקה-קולה בישראל) וחברת הבת מבשלות בירה ישראל (יצרנית פריגת וזכיינית טובורג, קרלסברג, סטלה ועוד), מעדני מיקי, פריגת, מותג הוופלים מן (עד תחילת 2010 גם מוצרי החלב וחלק ממוצרי הגלידה של שטראוס) ועוד.
• בד"ץ חוג חת"ם סופר פתח תקווה. החברה הידועה שתחת כשרות זו היא יקבי ברקן.
• בד"ץ אגודת ישראל, במשך שישים שנה היה נותן הכשרות למחלבת טרה, ועתה היקפו מצומצם למדי, וזאת בניגוד לחלקו היחסי הרב בציבור החרדי.
• בד"ץ מהדרין. הוקם על ידי הרבנים שמחה קוק, רבה של רחובות והרב אברהם רובין. מערכת כשרות זו הוקמה בשל ההגבלות החוקיות שהוטלו על מערכת הכשרות המחמירה של הרבנות ברחובות בראשה עמדו. ממערכת כשרות מקומית ברחובות הפך הבד"ץ למעניק כשרות בפריסה ארצית, ובשירותיו משתמשים יקבי כרמל, יפאורה-תבורי, שטראוס מוצרי חלב ועוד.
• בד"ץ חוג חת"ם סופר בני ברק.
• בד"ץ בית יוסף של הרב משה יוסף, היה בנשיאות הרב עובדיה יוסף עד לפטירתו.
• בד"ץ יורה דעה של הרב שלמה מחפוד, מרבני יהדות תימן.
• בד"ץ מחזיקי הדת של חסידות בעלז.
• בד"ץ שארית ישראל שמזוהה עם מפלגת דגל התורה הליטאית. עם המפעלים הגדולים שבהשגחת "שארית ישראל" נמנים מוצרי הסלטים והרביולי של שטראוס גרופ והמותג 'קריסטל' של יפאורה-תבורי. גם פעילות הבד"ץ הזה ברוב ענפי המזון היא קטנה, בניגוד לחלקה היחסי הגדול של הקבוצה איתה הוא מזוהה בציבור החרדי, עם זאת, לבד"ץ שארית ישראל פעילות נרחבת יותר בשחיטת עופות וייבוא בשר, ובכמה מותגים כגון "הקר" "טעם מן" "גלאט ירושלים" ועוד.
• מערכת "כשרות למהדרין" בראשות הרב יוסף אפרתי, מקורב לרב יוסף שלום אלישיב. מערכת כשרות המתמחה בתחום כשרויות פירות וירקות.
• בד"ץ קהילות, נפתח כמערכת שחיטה של הרב ישראל פישביין מחסידות גור. בהמשך הצטרפה אליו חסידות בעלז. עם השנים התרחב הבד"צ והוא החל להשגיח גם על חנויות מזון ומפעלים.

בהתאם לחוק איסור הונאה בכשרות, השימוש במילה "כשר" להטיותיה שמורה לרבנות הראשית ולמי שהסמיכה לכך. הרבנות מתירה לבד"צים לספק השגחה נוספת למוצרים שהכשרות שלהם כבר נמצאת בהשגחתה. עקב כך, בסמלילים של הבד"צים לא מופיעה המילה "כשר", אלא רק "בהשגחת". לעיתים ניתן מספר רב של כשרויות, כדי לרצות קהלים שונים.

גופי הצהרה על פיקוח

נכון לספטמבר 2020 רק לגורמים הקשורים לרבנות הראשית יש את הסמכות להנפיק תעודת כשרות. מצב זה עורר טענות של מסעדנים שונים שאין הצדקה לסכומי הכסף הגבוהים של תעודת הכשרות, ושביכולתם למצוא דרכים אלטרנטיבות לוודא ולהצהיר שהם מקפידים על מסורת ישראל.

בשנת 2014 עתרו שני מסעדנים לבג"ץ בדרישה שיותר להם להציג בבית העסק שלהם הצהרה בדבר כשרות האוכל, גם ללא תעודה רשמית של הרבנות, אלא בהסתמכות על גורמים אחרים. בשנת 2018 התקבלה החלטת בית המשפט, שנתנה פרשנות מקלה לחוק איסור ההונאה בכשרות, שהתירה תעודת הצהרה בה מחויבים לציין שזוהי אינה תעודת כשרות מטעם הרבנות אלא הצהרה עצמית (אולם ניתן לציין את הגורם המפקח). בנוסף, אסר בית המשפט על שימוש בתעודה בשורש כ.ש.ר ובמילים "השגחה", "הלכה" ו-"מהדרין".

בהמשך שנת 2018 הקים ארגון רבני צהר מערך דמוי-כשרות. אף על פי כן, בשלב זה פרשה הרבנות את פסיקת בג"ץ לחומרה, ורשמה קנסות כספיים לעסקים שהציגו תעודות דמויות-כשרות אלו.

בספטמבר 2020 עדכנה הרבנות הראשית את מדיניות האכיפה הרשמית שהיא מציגה לציבור, והתאימה את מדיניותה לפסיקת בג"ץ, בנימוק שהתקשתה למצות את הדין עם העבריינים שקנסה, בעקבות ריבוי הפרשנויות של החוק. במדיניות החדשה תתיר הרבנות הצגת הצהרות בבתי עסק, בהתאם למגבלות שקבע בג"ץ, עם תוספת האיסור לשימוש במילה "תעודה".

ארגוני כשרות ופיקוח על הכשרות בעולם

ברחבי העולם מתגוררים יהודים רבים שומרי כשרות, ולשירותם פועלים גופי כשרות פרטיים. בולטים בהם שני ארגונים שמרכזם בארצות הברית, אך פעילותם כלל עולמית: ארגון הכשרות OK וארגון הכשרות OU. לשני ארגונים אלה גם נציגות מצומצמת בישראל. ארגוני כשרות נוספים הממוקם בניו יורק הם משולש K, התאחדות הרבנים דארצות הברית וקנדא (המקבילה של העדה החרדית), וארגון הרבנות הראשית לרוסיה. ישנם עוד מאות ארגוני כשרות קטנים יותר שבדרך כלל פועלים באזור מצומצם. החוק במדינת ניו יורק מחייב לספק לצרכני מזון כשר מידע על האדם או הגוף שאישר את כשרותו של מוצר, ולמשרד החקלאות העירוני מחלקת אכיפה עם מפקחי שטח. חקיקה לפיקוח על הכשרות קיימת גם במדינת ניו ג'רזי ובמדינות נוספות בארצות הברית.

ראו גם

• שחיטה כשרה
• משגיח כשרות
• מס כשר
• איסור והיתר
• חלאל - באסלאם

קישורים חיצוניים

• חוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-1983, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• נטע משה, ‏תיאור מערך כשרות מזון ומשקאות בישראל ואומדן עלויות, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 15 בינואר 2017

כתבות ומאמרים

• אברהם שטינברג, כשרות, באתר "דעת"
• כשרות בצה"ל, באתר "דעת"
• הרב משה כ"ץ, כשרות ממלכתית: בין מציאות לחזון, באתר "כושרות"
• ynet, הציבור החרדי משתמש ב-23 סוגי כשרויות בקניית מזון, באתר ynet, 20 בפברואר 2007
• תבנית:בשבע
• המערכת עם מיקי חיימוביץ', מונופול הכשרות – תחקיר/סקירה של תופעת (ריבוי) הבד"צים בישראל, ערוץ 2 (רשת), 28 בדצמבר 2015
• רוני זינגר, כמה עולה שחיטת עוף כשרה? 1.2 מיליארד שקל בשנה, באתר כלכליסט, 4 בינואר 2016
• מוטי טליאס, הכשרות הפרטית בישראל, רגולציה וולנטרית כתוצר משולב של ביקוש והיצע, מכון ירושלים לחקר ישראל, 2015
• מאמרים ומושגים בנושא כשרות, באתר בית חב"ד
• "בד"ץ" או "מהדרין"?, באתר "ישיבה"
• topic/kosher כשרות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הלכות

• הלכות מאכלות אסורים בקיצור שולחן ערוך
• הלכות מאכלות אסורות במשנה תורה לרמב"ם, באתר "מכון ממרא"
• כשרות בווידאו, הרב יוסי שטיינברגר
• כשרות חלק א - הצומח והחי הרב אליעזר מלמד באתר פניני הלכה
• מידע והלכה בכלל נושאי הכשרות, באתר כושרות.
• אליעזר מלמד, הלכות תולעים, באתר "ישיבה"
• אינדקס חרקים במזון - אתר כושרות
• כשרות - צעד אחר צעד, מושגים והלכות באתר בית חב"ד
• כשרות באתר "צעירי אגודת חב"ד" בישראל
• מידע מקצועי על כשרות ומזון באתר גלאט כשר

אתרי גופי כשרות פרטיים

• אתר "חיפוש כשר", אינדקס מוצרים לפי הכשרים, ועדכוני כשרות
• אתר גוף הכשרות "בד"ץ בית יוסף"
• אתר בד"ץ איגוד רבנים
• אינדקס של מעל 300 גופי כשרות פרטיים בארץ ובעולם*
• אתר בד"ץ אגודת ישראל באמריקה הלטינית
• אתר "כושרות"

שונות

• המוקד להכשרת המטבח, של צעירי אגודת חב"ד
• הסברים על מנהגי הכשרות, באתר הידברות
• אוסף תעודות כשרות לפסח, באתר הארכיון הציוני

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.