סלמה אנגל-וינברג – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Edenmalka1989 (שיחה | תרומות)
תיקון שגיאת הקלדה
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
Edenmalka1989 (שיחה | תרומות)
תיקון שגיאת הקלדה
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
שורה 7: שורה 7:


== ראשית חיים ==
== ראשית חיים ==
ווינברג נולדה למשפחה יהודית [[חרונינגן (עיר)|בחרונינגן, הולנד]]. היא גדלה ב[[זוולה]], שם ניהלו הוריה מלון שהיה בעלותם, ושם למדה בבתי ספר מקומיים. ב-10 במאי 1940, חמישה ימים לפני שלווינברג מלאו 18, פלשו הגרמנים להולנד. עד מהרה החלה רדיפת היהודים. בספטמבר 1942 הסתרה ויינברג תחילה ב[[אוטרכט]], ואחר כך בדה בילט .<ref name="HP">{{Cite web|url=http://www.holocaustresearchproject.org/survivor/selma%20engel.html|title=Interview: Saartje (Selma) Engel nee Wijnberg|publisher=Holocaust Research Project, US Holocaust Memorial Museum|date=16 July 1990|accessdate=4 December 2018}}</ref>
ווינברג נולדה למשפחה יהודית [[חרונינגן (עיר)|בחרונינגן, הולנד]]. היא גדלה ב[[זוולה]], שם ניהלו הוריה מלון שהיה בעלותם, ושם למדה בבתי ספר מקומיים. ב-10 במאי 1940, חמישה ימים לפני שלווינברג מלאו 18, פלשו הגרמנים להולנד. עד מהרה החלה רדיפת היהודים. בספטמבר 1942 הסתתרה ויינברג תחילה ב[[אוטרכט]], ואחר כך בדה בילט .<ref name="HP">{{Cite web|url=http://www.holocaustresearchproject.org/survivor/selma%20engel.html|title=Interview: Saartje (Selma) Engel nee Wijnberg|publisher=Holocaust Research Project, US Holocaust Memorial Museum|date=16 July 1990|accessdate=4 December 2018}}</ref>


== שנות השואה ==
== שנות השואה ==

גרסה מ־11:36, 1 בפברואר 2021

Selma Engel-Wijnberg
לידה 15 במאי 1922
חרונינגן, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 בדצמבר 2018 (בגיל 96)
East Haven, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת ארצות השפלה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ברנפורד עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Knight of the Order of Oranje-Nassau
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סלמה אנגל- ווינברג (נולדה כ- Saartje "Selme" Wijnberg ;[1] [2] 15 במאי 1922 - 4 בדצמבר 2018) הייתה אחת משני ניצולי השואה היהודים ההולנדים היחידים ממחנה ההשמדה סוביבור. היא ברחה במהלך המרד בשנת 1943, התחבאה בפולין ושרדה את המלחמה. אנגל-ווינברג היגרה לארצות הברית מישראל עם משפחתה בשנת 1957, והתיישבה בברנפורד, קונטיקט. היא חזרה לאירופה רק כדי להעיד נגד פושעי המלחמה של סוביבור. [3] בשנת 2010 קיבלה בהולנד את אות הכבוד של האביר במסדר אורנג'ה-נסאו .

ראשית חיים

ווינברג נולדה למשפחה יהודית בחרונינגן, הולנד. היא גדלה בזוולה, שם ניהלו הוריה מלון שהיה בעלותם, ושם למדה בבתי ספר מקומיים. ב-10 במאי 1940, חמישה ימים לפני שלווינברג מלאו 18, פלשו הגרמנים להולנד. עד מהרה החלה רדיפת היהודים. בספטמבר 1942 הסתתרה ויינברג תחילה באוטרכט, ואחר כך בדה בילט .[4]

שנות השואה

בזמן שהותה במסתור היא השתמשה בשם "גרריטה ואן דן ברג" אך נתפסה על ידי הנאצים ב־18 בדצמבר 1942. כעבור חודשיים היא הועברה למחנה פיכט, אחר כך למחנה המעבר ווסטרבורק, ולבסוף גורשה למחנה ההשמדה סוביבור ב־9 באפריל 1943. היא שרדה את הסלקציה עם הגעתה, ושובצה ליחידת ארבייטשפטלינגה בלאגר השני. שם נאלצה למיין את בגדיהם של קורבנות תאי הגזים. [5] כששומרים הביטו בכיוון השני, היא הייתה מחביאה בחשאי פריטים בעלי ערך כדי למנוע מהגרמנים את השימוש בהם. [6]

בצריף המיון פגשה ווינברג את בעלה לעתיד, חיים אנגל (10 בינואר 1916 - 4 ביולי 2003), יהודי פולני מברודזב,[7] [8] שהיה מבוגר ממנה בשש שנים. הם הצליחו לתקשר בגרמנית והוא עזר לה לשרוד; למשל, כשהיא חלתה בטיפוס ונחלשה, הוא נשא אותה ועזר לה לנוח כשהשומרים לא הסתכלו.[9]

במהלך המרד בסוביבור ב־14 באוקטובר 1943 ברחו ויינברג ואנגל יחד.[7] היא סיפקה לאנגל סכין שבאמצעותה דקר למוות את קצין האס אס רודולף בקמן, ובני הזוג נמלטו בזמן הבריחה מהירי דרך השער הראשי ליער.[10] הם מצאו מקלט אצל שני איכרים פולנים - אדם וסטפקה, זוג נשוי, ושילמו להם עבור הסתרתם.[9] הזוג שהה תשעה חודשים במחבוא באסם עד נסיגת גרמניה הנאצית מפולין הכבושה ביולי 1944 במהלך מבצע בגראציה, המתקפה הנגדית של הצבא האדום . [11] באותו זמן סלמה הייתה בהריון.

בני הזוג התחתנו,[4] נסעו דרך פולין שם נולד בנם אמיאל בלובלין .[10] הם חצו את אוקראינה ברכבת לצ'רנוביץ ולאודסה, ועד מהרה יצאו בספינה למרסיי, צרפת. היה צורך להבריח את חיים על סיפונה של הספינה, משום שפולנים לא הורשו להגיע לאירופה. עקב זאת סלמה הייתה עצבנית ולחוצה ולא יכלה להניק את בנה אמיאל. היא הלכה למטבח, וביקשה חלב. היא קיבלה 'חלב שמנת כבד מאוד' אותו האכילה את בנה. בעקבות זאת הילד חלה ומת תוך 24 שעות. גופתו נקברה בים ליד נקסוס. ממרסיי נסעו בני הזוג צפונה ברכבת לזוולה וחזרו לבית הוריה של סלמה, מלון וינברג, בהולנד. [12]

אחרי מלחמת העולם השנייה

בהולנד חיים וסלמה נישאו שוב ב־18 בספטמבר 1945.[13] משטרת זוולה החליטה כי סלמה, עקב נישואיה לאנגל איבדה את אזרחותה ההולנדית והפכה לאזרחית פולנית. לא ניתן היה להחזיר את בני הזוג לפולין מכיוון שממשלתה של האחרונה לא קיבלה עוד את חזרתם של אזרחים פולנים שגורשו ממדינות זרות. גורמים רשמיים בהולנד החליטו שלא לקבל את אנגל למחנה עקורים למען זרים ליד וולקנוונס מכיוון שהמחנה היה בתפוסה מלאה וגם לא את ויינברג כיוון שהייתה ילידת הולנד. [14]

בזמן שהם התגוררו בזוולה, אנגל-ווינברג ילדה שני ילדים נוספים, בן ובת.[13] הם הקימו חנות בדים וקטיפה ואופנה. [15][7] בראיון משנת 2015 אמרה כי היא וחיים שונאים את הולנד על יחסה אליהם לאחר המלחמה, כאשר ניסו לשלול ממנה את אזרחותה והתכוונו לגרשם.[9] המשפחה עלתה לישראל בשנת 1951. עם זאת, אנגל לא הרגישה שם בנוח, ולכן בשנת 1957 הם החליטו להגר לארצות הברית. הם התיישבו בברנפורד, קונטיקט .[10][16] בני הזוג חזרו לאירופה אך ורק כדי להעיד נגד פושעי המלחמה של סוביבור. [3]

ב -12 באפריל 2010 התנצל השר אב קלינק בפני אנגל-ווינברג על הטיפול בה לאחר המלחמה, מטעם ממשלת הולנד, במהלך טקס הזיכרון למחנה וסטרבורק.[17] אף על פי שדחתה את ההתנצלות, אנגל-ווינברג קיבלה את אות כבוד הממשלה לאביר במסדר אורנג'ה-נסאו .[16] אירוע זה היה הפעם הראשונה בה ביקרה בהולנד מאז שעזבה אותה בשנת 1951. [18] [19] חיים אנגל נפטר בברנפורד, קונטיקט בשנת 2003. אנגל-ווינברג נפטרה בברנפורד, קונטיקט, ב -4 בדצמבר 2018 בגיל 96.[16] לאחר מותה נותר בחיים ניצול סוביבור האחרון סמיון רוזנפלד שנפטר בישראל בשנת 2019.

אזכורים נוספים

  • בסרט " הבריחה מסוביבור" משנת 1987 גילמה את דמותה אליס ואן מארסווין. [20]
  • אד ואן לימפ כתב ביוגרפיה משנת 2010 על אנגל-ווינברג בשם Selma: De vrouw die Sobibor overleefde (סלמה: האישה ששרדה את סוביבור); (ISBN 978-90-74274-42-5 ) [21]
  • ואן ליפט גם עשה סרט דוקומנטרי באותו הכותרת על אנגל-ווינברג, ששודר על ידי ה- NOS בטלוויזיה ההולנדית בשנת 2010. [דרוש מקור]

הערות שוליים

  1. ^ Holocaust Encyclopedia. "Selma Wijnberg". Profile. United States Holocaust Memorial Museum. נבדק ב-25 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Ann Markham Walsh & Saartje (Selme) Wijnberg Engel (2012). Dancing Through Darkness: The Inspiring Story of Nazi Death Camp Survivors, Chaim and Selma Engel (באנגלית). Dunham Books. ISBN 0985532882.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  3. ^ 1 2 Liempt 2010, p. 120-21.
  4. ^ 1 2 "Interview: Saartje (Selma) Engel nee Wijnberg". Holocaust Research Project, US Holocaust Memorial Museum. 16 ביולי 1990. נבדק ב-4 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Schelvis 2014, p. 88.
  6. ^ Rashke 1982, p. 159.
  7. ^ 1 2 3 De Ree Archiefsystemen. "Chaim Engel". Sobibor Interviews. Netherlands Institute for War Documentation (NIOD).
  8. ^ Chaim Engel (16 ביולי 1990). Oral history interview (video recording) (באנגלית). Miles Lerman Center for the Study of Jewish Resistance: United States Holocaust Memorial Museum Oral History Branch. Event occurs at 25:37. נבדק ב-25 במאי 2016. Linda Kuzmack interview with Chaim Engel. Permanent Collection {{cite AV media}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 3 "Selma Wijnberg was de laatste Nederlandse overlevende van Sobibór". Trouw (בהולנדית). 4 בדצמבר 2015. נבדק ב-5 בדצמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 3 "Holocaust survivor from Branford tells of love amid horror (video)". New Haven Register. נבדק ב-4 בדצמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Liempt 2010, p. 104.
  12. ^ Liempt 2010, p. 113.
  13. ^ 1 2 "Chaim Engel, 87, a Sobibor Escapee, Dies". The New York Times. נבדק ב-4 בדצמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Liempt 2010, p. 118.
  15. ^ Liempt 2010, p. 119.
  16. ^ 1 2 3 "Last Dutch Sobibór survivor (96) died". Teller Report. נבדק ב-4 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Dutch American death camp survivor receives apology and knighthood". Godutch. n.d. נבדק ב-4 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Officiële excuses voor Sobibor-overlevende, nos.nl, 8 April 2010.
  19. ^ "Dutch death camp survivor knighted". rnw.org.
  20. ^ "Selma Wijnberg: de vrouw die Sobibor overleefde". Drentheindeoorlog. נבדק ב-4 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Selma: De vrouw die Sobibor overleefde" at Historiek.net

בִּיבּלִיוֹגְרָפִיָה

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סלמה אנגל-וינברג בוויקישיתוף