חיזוי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 28: שורה 28:


המוח שואף למזער את ההבדל בין הצפי שלו כלפי מצבים עתידיים, לבין ההתרחשויות האמתיות בעולם החיצוני והפנימי, כלומר - להקטין ככל הניתן את טעות החיזוי{{הערה|שם=Perrykkad2020|Perrykkad, K., & Hohwy, J. (2020). Fidgeting as self-evidencing: A predictive processing account of non-goal-directed action. New Ideas in Psychology, 56, 100750.}}.
המוח שואף למזער את ההבדל בין הצפי שלו כלפי מצבים עתידיים, לבין ההתרחשויות האמתיות בעולם החיצוני והפנימי, כלומר - להקטין ככל הניתן את טעות החיזוי{{הערה|שם=Perrykkad2020|Perrykkad, K., & Hohwy, J. (2020). Fidgeting as self-evidencing: A predictive processing account of non-goal-directed action. New Ideas in Psychology, 56, 100750.}}.
באופן כללי המוליכים העצביים הם השליחים הכימיים של ה[[מוח]]{{הערה|שם=Litner2003|Litner, B. (2003). Teens with ADHD: The Challenge of High School. Child & Youth Care Forum, 32(3), 137-158.}}. הם מאפשרים העברת מסרים בין תאי העצב במערכת העצבים באמצעות תהליך של [[העברה סינפטית]].
המוליכים העצביים הם השליחים הכימיים של ה[[מוח]]{{הערה|שם=Litner2003|Litner, B. (2003). Teens with ADHD: The Challenge of High School. Child & Youth Care Forum, 32(3), 137-158.}}, שמאפשרים העברת מסרים בין תאי העצב במערכת העצבים באמצעות [[העברה סינפטית]].
תאי עצב דופמינרגיים מקודדים את טעות החיזוי של ה[[חיזוק|גמול]] באופן דו-כיווני, כך שהתגובה הדופמינרגית שווה לגמול שהתרחש פחות הגמול שנצפה{{הערה|שם=Schultz2006|Schultz, W. (2006). Behavioral theories and the neurophysiology of reward.Annu. Rev. Psychol., 57, 87-115.}}.
תאי עצב דופמינרגיים מקודדים את טעות החיזוי של ה[[חיזוק|גמול]] באופן דו-כיווני, כך שהתגובה הדופמינרגית שווה לגמול שהתרחש פחות הגמול שנצפה{{הערה|שם=Schultz2006|Schultz, W. (2006). Behavioral theories and the neurophysiology of reward.Annu. Rev. Psychol., 57, 87-115.}}.
קידוד דו כיווני מסוג זה יכול לשמש כ[[אות (תקשורת)|אות]] [[למידה|לימודי]] אידיאלי עבור [[הפלסטיות של מערכת העצבים]]{{הערה|שם=Schultz2006}}, משום שהוא מאפשר למערכת העצבים להתאים ולשפר את התפקוד שלה ביחס למידע המופק מתוך ההתנסות עם הסביבה.
קידוד דו כיווני מסוג זה יכול לשמש כ[[אות (תקשורת)|אות]] [[למידה|לימודי]] אידיאלי עבור [[הפלסטיות של מערכת העצבים]]{{הערה|שם=Schultz2006}}, משום שהוא מאפשר למערכת העצבים להתאים ולשפר את התפקוד שלה ביחס למידע המופק מתוך ההתנסות עם הסביבה.

גרסה מ־19:19, 8 בפברואר 2021

חיזוי או ניבוי הוא פעולה של הערכת ההסתברות שמאורע כלשהו יתרחש במסגרת זמן עתידית מסוימת[1]. החיזוי עשוי להיות לטווחי זמן שונים, מימים אחדים ועד שנים רבות. ככל שהחיזוי הוא לטווח ארוך יותר, כך, בדרך כלל, אמינותו נמוכה יותר, משום שגדל מספר הנעלמים המשפיעים עליו. החיזוי הוא תהליך של הסקת מסקנות המתבצע על סמך עיבוד של המידע הקיים. על כן כל גורם המעורב בשלבי איסוף המידע, עיבודו ופירושו יכול להשפיע על דיוק הניבוי. בהתאם לכך, למידת אי-הוודאות יש קשר חיובי עם דיוק החיזוי[1].

היבטים התפתחותיים וחברתיים

תהליך ההתפתחות של התינוק הוא תוצאת של יחסי הגומלין הקבועים בינו לבין סביבתו[2]. לאחר הלידה קיימת אצל התינוק תלות פיזית מרבית[3], שכן התינוק הוא חסר ישע ואינו יכול להתקיים בכוחות עצמו. כתוצאה מכך, בתחילה התינוקות תלויים בדמות מטפלת כלשהי ברוב ההיבטים של קיומם[4]. התאוריה של תודעה היא יכולת שמתפתחת אצל התינוק מרגע הלידה ועוזרת לו להגיב להתנהגות האדם שמולו ולנבא התנהגות הורית[3]. במהלך השנים הראשונות לחיים, התינוק קולט ומפנים בדרך תקשורתית עם ההורה את המשמעות של החשיבה של האחר, מכאן הוא יוכל להקיש על התנהגותו של הזולת[3]. יכולתו של הילד לחזות על סמך ניסיון קודם את השלב הבא בהתנהגות סביבתו, בונה בהדרגה את יכולת שימור האובייקט, מפנימה אותו ומשחררת אותו מתלות באירועים מיידיים[3].

היבטים קוגניטיביים

ערכים מורחבים – אינטואיציה

תבנית:השלמה בפסיכולוגיה תהליכי חיזוי הם בבסיסם תהליכי חשיבה של המיינד המתרחשים בכל רגע ורגע. לפני פעולות מוטורית רבות יש צורך לנבא היכן מנח הגוף יימצא בעקבות הפעלת מערכת השרירים ואיך הסביבה תשתנה בעקבות התזוזה, פרשנותו של מידע הנקלט בחוש מצריכה הנחות אפריוריות (הנחות הניתנות מראש) על הקלט המגלמות בתוכן השערות על תוכנו, וקבלת החלטה מודעת לוקחת בחשבון לעיתים קרובות השלכות עתידיות של ההחלטה. מלבד זאת אנו גם מסוגלים לחזות אספקטים רגשיים על עצמינו לאורך זמן בתהליך הנקרא חיזוי רגשי.

הטיות קוגניטיביות

ערך מורחב – הטיה קוגניטיבית

החיזוי, כמבוסס על תהליכים קוגניטיביים נתון להיות מוטה בעקבות הטיות הקיימות בתהליכים אלו. לדוגמה:

  • נבואה המגשימה את עצמה: מצב שבו חיזוי גורם להתנהגות של בעל הציפייה, הגוררת התנהגות תואמת מן הסביבה (פסיכולוגיה), דבר הגורם בסופו של דבר לאישוש הציפייה הראשונה והופך אותה למציאות.
  • הטיית הצופה המשתתף: הנטייה של אנשים לייחס את פעולותיהם שלהם לנסיבות החיצוניות, אך לייחס פעולות של אחרים לעולמם הפנימי. ובכך ליצור חיזוי שגוי לגבי אופים של אנשים בסביבתם
  • מסגור: השפעה לא רציונלית של צורת הצגת הנתונים על ההערכה של האדם. השפעה זו עלולה לגרום לחיזוי שגוי של תופעות, בעקבות הצגה ממסגרת של המידע.

היבטים עצביים

מערכת העצבים היא רשת תקשורת עצבית מפותחת שבאמצעותה פועל הגוף כיחידה מבוקרת ומתואמת. מערכת העצבים מקבלת ממערכות החישה מידע על גירויים בסביבה החיצונית[5] והפנימית, ומשתמשת במידע זה על מנת לפקח על תהליכי ההתנהגות, המודעת והלא מודעת. כל מה שאנחנו יכולים לעשות מתאפשר הודות לפעילות האינטגרטיבית של התאים במערכת העצבים[6] אשר מכונים תאי עצב. בין היתר, מערכת העצבים מעורבת גם ביכולת החיזוי ולמוליך העצבי דופמין יש תפקיד מרכזי ביכולת זו.

המוח שואף למזער את ההבדל בין הצפי שלו כלפי מצבים עתידיים, לבין ההתרחשויות האמתיות בעולם החיצוני והפנימי, כלומר - להקטין ככל הניתן את טעות החיזוי[7]. המוליכים העצביים הם השליחים הכימיים של המוח[8], שמאפשרים העברת מסרים בין תאי העצב במערכת העצבים באמצעות העברה סינפטית. תאי עצב דופמינרגיים מקודדים את טעות החיזוי של הגמול באופן דו-כיווני, כך שהתגובה הדופמינרגית שווה לגמול שהתרחש פחות הגמול שנצפה[9]. קידוד דו כיווני מסוג זה יכול לשמש כאות לימודי אידיאלי עבור הפלסטיות של מערכת העצבים[9], משום שהוא מאפשר למערכת העצבים להתאים ולשפר את התפקוד שלה ביחס למידע המופק מתוך ההתנסות עם הסביבה.

חיזוי בתחומי דעת שונים

החיזוי יכול להתבצע עבור מגוון של תחומי דעת, אשר לכל אחד מהם מאפיינים ייחודיים משלו. כמו כן, ישנן תופעות המערבות מספר תחומי דעת.

דוגמה לתחזית מזג אוויר בעיתון אמריקני

חיזוי עוסק לעיתים בתופעות פיזיקליות, ומתבסס על חוקי הפיזיקה. חיזוי מסוג זה הוא ודאי כאשר ידועים היטב החוקים המשפיעים על אירוע מסוים, כגון ליקוי חמה או ליקוי ירח. חיזוי זה ודאי פחות כאשר הידע על אודות הפרטים המשפיעים על אירוע מסוים אינם ידועים בשלמותם, ודוגמה בולטת לכך היא תחזית מזג האוויר. במקרים אחרים אין כמעט ידע המאפשר חיזוי סביר, למשל בכל הנוגע לחיזוי רעידות אדמה לטווח רחוק.

חיזוי התנהגות אנושית אינו מבוסס באופן ישיר על חוקי הפיזיקה, אלא על עקרונות מתחום מדעי החברה, כגון פסיכולוגיה – לחיזוי התנהגות של יחיד, או סוציולוגיה – לחיזוי התנהגות של קבוצה. חיזוי מסוג זה מתקיים בתחום רבים, כמו הערכות לגבי פריצת מלחמה במודיעין צבאי, שער מטבע ושוקי ניירות ערך בכלכלה, או שינויים בהרכב האוכלוסייה בדמוגרפיה.

ישנם מספר הבדלים בין מאפייני המדידה בתחומי דעת שונים. למשל במדעים המדויקים מדידה היא מציאת גודלו של מאפיין ניתן לתצפית של עצם נתון, והבעת גודל זה ביחידות המידה המתאימות. לעריכת המדידה נעזרים לרוב מכשיר מדידה מתאים. במדעי החברה המושגים מדידה והערכה מתייחסים להתאמה של ערכים מספריים לתכונות או לגדלים על פי כללים.

עם זאת, בכל התחומים מטרת המדידה היא איסוף המידע הרלוונטי ברמת הדיוק והאמינות הגבוהות ביותר. ישנם מספר גורמים אשר יכולים להשפיע על איכות המדידה והיכולת שלה להגשים מטרה זו. דיוק ונכונות המדידה מתייחסים למידת הקרבה שלתוצאות המדידה לערך הממשי, וכן טעויות מדידה הנובעות ממכשיר המדידה או משגיאות של המודד עלולות להשפיע גם הן.

החיזוי מחוץ לקונצנזוס המדעי

ישנם העוסקים בחיזוי אשר משלח ידם אינו עולה בקנה מידה אחד עם השיטה המדעית. מן העוסקים בסוג זה נמנים נומרולוגים, קוראים בכף היד, העוסקים באסטרולוגיה, רפלקסולוגים וכדומה. מקצועות אלו אינם נסמכים על תצפית ובחינה סטטיסטית לתיקוף דבריהם, אלא על מסורות ואינטואיציה.

מלבד מקצועות אלו אשר מוסכם בספרות המדעית כי אין להן תוקף, ישנן כמה אסכולות אשר מעמדם נמצא במחלוקת הקהילה המדעית. עתידנות לדוגמה היא דיסציפלינה אשר עוסקים בה אנשים בעלי השכלה אקדמית העוסקת בחיזוי העתיד, אך מדענים רבים טוענים שמדובר בפסאודו-מדע[10]. כמו עתידנות גם מספר אסכולות פסיכולוגיות אשר עיקר פיתוחן מבוסס על תצפיות ואינטרוספקציה כמו פסיכואנליזה, לוגותרפיה וכדומה. כתוצאה מכך מבחנים פסיכולוגים אשר פותחו על פי שיטות אלו על מנת לנבא את תכונות אישיות אינן מקובלים על חוקרים רבים.

החיזוי בדת

ערך מורחב – נבואה

דת היא סוג של התארגנות חברתית או תרבותית הכוללת מערכת של אמונות והשקפות עולם המקשרות את האנושות לרוחניות או לעקרונות מוסריים מחייבים. דתות רבות מכירות בכוח הניבוי של אנשים מסוימים על בסיס אלמנטים המוכרים ומקובלים באותה דת. אנשים אלו מכונים נביאים ואופן פעולתם יכול להשתנות מדת לדת בתתי-קבוצות של דת מסוימת. בדתות ובפילוסופיות שונות, נבואה היא תופעה רוחנית בה נאצלת על האדם רוח ממקור עליון והוא מתרומם למצב תודעתי אחר, בו נגלים לעיניו מסתרי הבריאה וידיעות על העבר ועל העתיד.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חיזוי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 Fiorillo, C. D., Tobler, P. N., & Schultz, W. (2003). Discrete coding of reward probability and uncertainty by dopamine neurons. Science, 299(5614), 1898-1902.
  2. ^ אפטר, א., הטב, י., ויצמן, א., וטיאנו, ש. (2010). פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון, אוניברסיטת תל אביב.
  3. ^ 1 2 3 4 מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
  4. ^ Berger, Andrea, (2011). Self-regulation: Brain, cognition, and development. Human brain development series., (pp. 3-17). Washington, DC, US: American Psychological Association
  5. ^ רמי רחמימוב (2004). מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים. רעננה: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד.
  6. ^ Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  7. ^ Perrykkad, K., & Hohwy, J. (2020). Fidgeting as self-evidencing: A predictive processing account of non-goal-directed action. New Ideas in Psychology, 56, 100750.
  8. ^ Litner, B. (2003). Teens with ADHD: The Challenge of High School. Child & Youth Care Forum, 32(3), 137-158.
  9. ^ 1 2 Schultz, W. (2006). Behavioral theories and the neurophysiology of reward.Annu. Rev. Psychol., 57, 87-115.
  10. ^ William, F. Williams (2013-12-02). Encyclopedia of Pseudoscience: From Alien Abductions to Zone Therapy. pp. 122–123. ISBN 9781135955229. Many scientists reject the notion of futurology being a science, while others quibble at the use of the unscholarly word 'futurology'.