אבי סבח – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאין תקציר עריכה
מ Matanya העביר את הדף משתמש:Black.Swan.L/טיוטה לשם משתמש:Black.Swan.LTD/טיוטה: הדף הועבר אוטומטית בעת שינוי שם המשתמש "Black.Swan.L" אל "Black.Swan.LTD"
(אין הבדלים)

גרסה מ־21:06, 22 בפברואר 2021


דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של אבי סבח.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של אבי סבח.


אבי סבח

אבי סבח הוא אמן ישראלי, יליד 1977, מעלות-תרשיחא, מתגורר ויוצר על הקו בין בתל אביב לקוימברה, פורטוגל.

אבי סבח הוא בוגר בהצטיינות של המחלקה לאמנות בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב וכיום מכהן בה כמרצה. ממקימי ברבור, גלריה חברתית לאמנות בירושלים. עבודותיו הוצגו בגלריות ובמוזיאונים רבים בארץ ובעולם ונמצאות באוספי מוזיאון ישראל, מוזיאון חיפה ועוד.היה חבר בהרכב הסאונד "שלישיית אותו עולם" עם האמנים גבי קריכלי ופסח סלבוסקי.

עבודותיו של סבח מושפעות ומונעת מזיכרון וריאקציות בין חומרים: במפגש בין חומרים פיזיים לחומרים מנטליים. עבודותיו נעשות בעיקר על נייר ונגזרותיו, תוך התכתבות עם מסורות ובמקביל לכך חריגה מאופני פעולה מקובלים- בחיפוש אחר תגובות כימיות בחומר הקשורות מהותית לאירועים בחיים. כשנשאל על תהליך עבודה מחקרי זו השיב: "בשלבים מוקדמים יותר כשהתלבטתי מה ללמוד, התלבטתי בין אמנות לכימיה. ואז הבנתי שבאמנות יש את כל הכימיה שאני צריך, ולא להיפך."[1]

סבח גדל בגליל המערבי בתחילת שנות ה80, עבודותיו מושפעות מן המראות שספג בילדותו: אזור לחימה, שהייה במקלטים ומנוסת אנשים.

סבח יוצר בסדרות, ונוהג לעבוד על כמה במקביל, כאשר כל סדרה יכולה להכיל יחידות בודדות עד מאוד עבודות. תשע, שמונים או אלף יחידות. בתחילת יצירתו השתמש סבח בצבעוניות עזה מובחנת- כחול, אדום ובמהלך השנים עבודותיו "דהו" הצבעים העזים פינו את מקומם לפלטות מצומצמות, והן כרומטיות, בצבע גרפיט, הדי צבע. "הציור של אבי סבח הוא ציור ישראלי עכשווי, הניזון מחומרי המציאות, אבל בה בעת ספוג בכמיהה למציאות אחרת, לציור אחר" כך כתבה רותי דיקרטור על עבודתיו בשנת 2008.[2] כשנה לאחר סיום לימודיו לתואר הראשון במחלקה אמנות בבצלאל, בשנת 2005, הקים סבח עם כמה מחבריו ללימודים את 'גלריה ברבור' הפועלת עד היום בירושלים. הגלריה הוקמה במטרה לתת מענה לצורך של אמנים צעירים המתגוררים בעיר ומחוצה לה להציג אמנות עכשווית בתוך ירושלים, דבר שטרם הקמת הגלריה לא היה נגיש בעיר. במסגרת עבודתו בגלריה, לבד מהיותו חבר בניהול פעילותה השוטפת, פעל סבח לעשייה חברתית וקהילתית בגלריה ואצר תערוכות רבות.


צאלים

בשנת 2014 הוצגה "צאלים" בסדנאות האמנים, תל-אביב, באוצרות ד"ר ורד זפרן גני. שמה של התערוכה מרפרר אל שני אסונות צבאיים שהתרחשו בתאונות אימונים במהלך שנות התשעים, והיא בעלת מימד אוטוביוגרפי של האמן על תקופת שירותו הצבאי במקום.

התמה המרכזית אשר העסיקה את האמן בתערוכה זו היא אפשרות קיומה של תנועת מטוטלת: בין הפיזיקלי לאקראי. התערוכה הורכבה "משפה הויזואלית השוצפת יוצרת תחושה של סחרור וחוסר יציבות ושל השחתה והתמוססות": עבודות שצוירו בגירי שמן, פוליפטיך בן תשעה חלקים בצבעי פסטל- ורוד ותכלת- בהם פיגמנט מקושר עם שומן ואובייקטים מלוחות ומוטות נחושת. החומריות של העבודות, הן הציורים והן האובייקטים, יצרו מתח בין משטחים מנוגדים אחד לשני- הציורים המלאים בחומר גירי השמן השמנוני והחי, לעומת והמתכת הקרה של נחושת הסכינים והעמודים בחלל. עבודותיו של סבח בתערוכה זו היו בריאקציה חומרית מתמדת- הציור ספוג השמן החשוף אל החוץ, המתכות הלא מוגנות. גוף העבודות הדו מימדיות אשר הוצגו בתערוכה, מכילות בחומריותן זיקה לגוף, בשר, שרוט ופצוע. עבודות הוצבו בגלריה כסדרות, כיחידים, תלויות על הקירות, מהתקרה באופן לא צפוי: "העבודות הניצבות או תלויות בחלל מחברות תחושות גופניות למשל תודעת קיומם של אברים פנימיים התלויים ונעים עם תנועת הגוף החי ותובנות שכלתניות אודות החיים הדורשים חיבור של רקמות מתכלות ושלד עמיד, אל חוויה כוללת העוטפת את הצופה, מאיימת ומנחמת בו זמנית." הדימויים החוזרים בתערוכה זו, המדורות, מגדלי העץ הממוטטים והסכינים, הינם מוטיבים חוזרים בגוף עבודתו של סבח. [3]3


עונשין

בין השנים 2018-2015, יצר סבח את הסדרה הארוכה ביותר שלו – "עונשין".

הסדרה החלה להתהוות כשנולד בנו השני של סבח, מתוך כורח המציאות החדשה היה לו צורך לעבוד עם חומרים זמינים ולא מזיקים, כך 'שעונשין' כולה צויירה בעפרונות צבעוניים על ניירות בגודל A4.

הסדרה צוירה במשך שלוש שנים, מרגע הולדת הבן, עם פרוץ אינתיפאדת הסכינים והמשיכה לתוך אירועי שגרה וחולין, אותה צייר סבח כמעט יום יום. הסדרה מונה כמעל אלף רישומים. המבקר עוזי צור כתב על חלק מסדרת עבודתו של סבח שהוצגה בגלריה שתיל, תל אביב בשנת 2016:

"מעין יומן של חזיונות אפוקליפטיים של סוף, אלימות ומיתות משונות, במושבת העונשין קפקאית הנובעת מחרדותיו הקיומיות של האב לילדיו — שיש בהם צמצום כבמחזותיו של בקט. רישומים בעלי איכות פלסטית סיפורית יוצאת דופן." [4]


אפיים ארצה

באוקטובר 2020 הציג סבח תערוכת יחיד במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, תחת הכותרת "אפיים ארצה", באוצרות טלי בן נון.

התערוכה הוצגה כחלק מאנסמבל של שבע תערוכות יחיד במוזיאון תחת הכותרת "החלום השלישי". התערוכה נוצרה כתולדה ממפגש מכונן של האמן עם ציור קיר מתקופת הקיסרות הרומית הקדומה, במוזיאון המטרופוליטן בניו־יורק: המסה השחורה ומתכתית ששרה בחדר התצוגה המלבני והצר בניו-יורק, הניעה את סבח לרקוח אמולסיה חומרית של אבקת גרפיט ולקבע אותה על גבי שכבת שמן שחורה בכדי להשיג מסה שחורה- פטינה כסופה- "חומריות שיש בה גם קור מתכתי וגם חום של שריפה." בתערוכה הוצגו שמונים לוחות הנייר, תלויים וסדורים בשורות לאורך קירותיו של החלל, יוצרים 'חדר שחור' עכשווי ורדוף. שמה של התערוכה לקוח מהפעולה הציורית של סבח, בה השתמש בכל גופו ליצירת הציור, כורע על ארבע על הריצפה בכדי לדחוס את הגרפיט אל הצבע, ולהעלות מעומקי המסה החומרית את הדימויים המופיעים בעבודות.

ב'אפיים ארצה' לצד גוף העבודות החדש ניתן לחוש בהדי עבודותיו הקודמות של סבח, דימויים שהיכרות עם מכלול עבודותיו חושפת שפה ציורית הרוקחת את האישי עם הקולקטיבי.[5]

השכלה

בוגר המחלקה לאמנות בהצטיינות,האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל,ירושלים, 2004

פרסים ומלגות

  • 2018 פרס שרת התרבות לאמנות
  • 2018 פרס מרצה מצטיין עבור מרצים מן החוץ, בצלאל, ירושלים
  • 2014 מענק מפעל הפיס עבור קטלוג "צאלים"
  • 2014 מלגת קרן רבינוביץ'
  • 2011 פרס לאמן צעיר מטעם משרד התרבות
  • 2008 פרס לציור ע"ש אסנת מוזס
  • 2004 פרס על הצטיינות בלימודים, בצלאל, ירושלים

תערוכות יחיד

  • 2020 אפיים ארצה, מוזיאון הרצליה לאמנות, הרצליה, אוצרת: טלי בן נון
  • 2017 עונשין, במסגרת הביאנלה בקוריטיבה, ברזיל, אוצרים: רויס סמית ודניס מונטנס דה אוקה
  • 2017 עונשין 2, במסגרת הביאנלה באסונסיון, פארגוואי, אוצרים: רויס סמית ודניס מונטנס דה אוקה
  • 2016 18 לילות, חלל פרויקטים, גלריה רג'ינה רקס, ניו יורק, אוצרת: יבגניה באראס
  • 2016 עורף, גלריה עודד שתיל ליברמן 8, תל אביב
  • 2016 עונשין, המחלקה לאמנות, בצלאל, ירושלים, אוצרת: דרורה דומיני
  • 2014 צאלים, סדנאות האמנים, תל אביב, אוצרת: ורד זפרן גני
  • 2011 שכוח אל, גלריה 39, תל אביב, אוצרת: טלי בן נון
  • 2010 משמרת לילה, מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה, אוצרת: רותם רוף
  • 2009 בדד, הגלריה ע"ש ברר, מעלות, אוצרת: מרים אסא
  • 2008 לילה כפול, בית האמנים, ירושלים
  • 2005 ג'סי k, בית האמנים, ירושלים, אוצרת: אירית חמו
  • 2005 Wax, סדנאות האמנים, תל אביב

תערוכות קבוצתיות נבחרות

  • 2020:
  • מקיר לקיר, גלריה גבעון, תל אביב, אוצרת: נעמי גבעון
  • NDA-,AGE פרום גבעון לאמנות, תל אביב, אוצרת: נעמי גבעון
  • 2019:
  • משת"פים, תערוכה זוגית עם דור אבן-חן, אתר, יפו
  • המאמינים, מוזיאון בת ים לאמנות, בת ים, אוצרת: הילה כהן שניידרמן
  • אגודת לרווה לחקר העל טבעי, בית האמנים, ירושלים, אוצרות: מאיה אטון, מיטל כץ מינרבו, טלי בן-נון, סאלי הפטל
  • מעט אש בכלי, תערוכה זוגית עם נטלי אילון, אורנים, אוצרת: אורית בולגרו
  • לא גוף, לא אדמה, לא דם, לא ארץ, מוזיאון בר-דוד לאמנות, קבוץ ברעם, אוצר: אבי איפרגן
  • 2018:
  • מידה, פורום גבעון לאמנות, תל אביב, אוצרת: נעמי גבעון
  • עוד רגע, תערוכה זוגית עם דרורה דומיני, מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, אדשות יעקב מאוחד, אוצרת: סמדר קרן
  • חומר קריאה, בית אוסף קופפרמן, לוחמי הגטאות, אוצרת: אירית כרמון פופר
  • נימוסי שולחן, הגלריה האונברסיטאית, אוניברסיטת תל אביב, אוצרת: נירית נלסון
  • בחירת המורה, גלריה בסיס, הרצליה אוצרת: שלומית ברויר (בחירה: טלי בן נון)
  • 2017:
  • צירוף לא מקרי, האטליה בקיבוץ כברי, אוצרת: סמדר שינדלר
  • Dangerous Professors, טריומף, שיקאגו, אוצרת: רוסלנה ליכטציאר
  • 2016:
  • הופעה חיה, גלריה גבעון, תל אביב, אוצרת: טלי בן-נון
  • רשמים 6 – שובו של הנייר, הביאנלה לרישום, בית האמנים, ירושלים, אוצרות: עדנה מושנזון וסאלי הפטל נווה
  • התלוש, מוזיאון תל אביב, תל אביב, אוצרת: דלית מתתיהו
  • מעגל החיים, נורדארט, בודלסדורף, גרמניה, אוצרת: כרמית בלומנזון
  • 2015:
  • נוף ושכחה, מגזין 4, ברגאנץ, אוסטריה, אוצר: כרסטן פוק
  • חשד ליצר, גבירול, תל אביב, אוצרת: רוני קרני
  • 2014:
  • The Museum as Workshop, Central Museum, אוטרכט, הולנד
  • נחש הנחושת, גלריה שלוש, תל אביב, אוצר: אורי גרשוני
  • מזל וברכה, בית התפוצות, תל אביב, אוצרת: כרמית בלומנזון
  • 2013:
  • Deadwood, סדנאות האמנים, תל אביב, אוצרת: ורד זפרן גני
  • Encounter, גלריה זורצ'ר, ניו יורק, אוצרת: יבגניה באראס
  • אדומים, גלריה הקיבוץ, תל אביב, אוצרת: יעל קייני
  • 2012:
  • הזוכים, מוזיאון פתח תקווה, אוצרת: נעמי אביב
  • Re:Visiting Rockefeller, אמנות ישראלית עכשווית במוזיאון רוקפלר לארכיאולוגיה, ירושלים. אוצרים: סאלי הפטל נווה וינאי סגל
  • יש קציצות במקרר, הגלריה של המדרשה, תל אביב, אוצר: בועז ארד
  • לילה טוב, מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצר: קובי בן מאיר
  • חיפה-ירושלים-תל אביב, מוזיאון חיפה, חיפה. אוצרת: רותי דירקטור
  • 2011:
  • נאמן למקור, בית הגפן, חיפה, אוצרת: יעלה חזות
  • נשל, גלריה הרצל 121, תל אביב, אוצרת: כרמית בלומנזון
  • ט"ו איש על תיבת מת, גלריה גל-און, תל אביב, אוצרת: אילת בן דור
  • התיבה, בית מאני, תל אביב, אוצר: עידו בר אל
  • 2010:
  • No Soul for Sale, טייט מודרן, לונדון
  • איווט, הגלריה של המדרשה, תל אביב, אוצרת: דורית לויטה
  • בחברה הכי יפה, גלריה ברבור, ירושלים, אוצר: פסח סלבוסקי
  • ציור, הגלריה במכללת אורנים, טבעון, אוצר: דויד וקשטיין
  • Hamburg Subvision, המבורג, גרמניה
  • 2009:
  • ריו, גלריה הפנרנד, המבורג, גרמניה
  • סופרמרקט, סטוקהולם, שוודיה
  • אחרי המבול, בניין עלית, שנקר, רמת גן, אוצרת: ורד גני
  • דחף מאולף, גלריה ברוורמן, תל אביב, אוצרות: עדי גורה ויעל קרון
  • 2008:
  • עוד שקיעה, גלריה ברבור, ירושלים, אוצר: ינאי סגל
  • What Game Shell We Play T.W.S שיבויה, טוקיו, יפן
  • קצוות, הגלריה החדשה, ירושלים
  • 2007:
  • Marking Space, גלריה לינדה, המבורג, גרמניה
  • פוליגרף, הביאנלה לרישום, רשמים III, ירושלים
  • לדעת אש, גלריה פלורנטין 45, תל אביב, אוצרות: אירנה גורדון וגילת נדיבי
  • 2005:
  • פנים חדשות, גלריה נגא, תל אביב

אוצרות

במסגרת גלריה "ברבור" והפעלתה אצר תערוכות יחיד וקבוצתיות רבות בנוסף לכך:


קישורים חיצוניים

אבי סבח במרכז המידע לאמנות ישראלית

מערכת ערב רב: אור מוצק, באתר ערב רב, 6 באפריל, 2019

יונתן אמיר, המלצת השבוע: ״המאמינים״ במוזיאון בת-ים, באתר ערב רב, 2 במאי, 2019

גליה יהב, איך מציגים תערוכה של אמנים שהם גם מוזיקאים, באתר הארץ, 12 באפריל 2017

לקריאה נוספת

דירקטור, רותי, אבי סבח עבודות: 2005-2008, ירושלים:בית האמנים, 2008

הערות שוליים

  1. ^ יונתן צופי, שיחה עם האמן אבי סבח, באתר מרבה עיניים, ‏2 ביולי, 2019
  2. ^ רותי דיקרטור, ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח הבהייה, באתר בית האמנים, ‏נובמבר 2008
  3. ^ זפרן-גני, ורד, אבי סבח: צאלים, סדנאות האמנים בתל אביב, 2014
  4. ^ עוזי צור, העורף כשטח מת, לא רואה, ההיפך מפנים, באתר הארץ, ‏נובמבר 2016
  5. ^ טלי בן נון, אבי סבח, אפיים ארצה, באתר מוזיאון הרצליה, ‏אוקטובר 2020