הטיית נאמנות – הבדלי גרסאות
מ ←היסטוריה: + |
מ ←פסיכותרפיה: תקלדה בקישור פנימי |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
הפסיכולוגים ג'וזף ניקולוסי וצ'ארלס סוקרידס, שניהם אנשי דת, פיתחו שיטת טיפול הבאה לתת מענה לאותו דחף מתקן, והם מתארים אותה בספר "תרפיה רפראטיבית להומוסקסואליות בגברים – גישה קלינית חדשה" ("Reparative Therapy of Male Homosexuality: A New Clinical Approach") אותו פרסמו ב-[[1997]]. גישה זו, המתעלמת מהעובדה שלא ניתן וגם אין סיבה קלינית לשנות נטייה מינית, היא דוגמה להטייה בעקבות ערכים ואמונות, כאשר הסיבות לעצם הטיפול הן דתיות יותר מאשר קליניות. |
הפסיכולוגים ג'וזף ניקולוסי וצ'ארלס סוקרידס, שניהם אנשי דת, פיתחו שיטת טיפול הבאה לתת מענה לאותו דחף מתקן, והם מתארים אותה בספר "תרפיה רפראטיבית להומוסקסואליות בגברים – גישה קלינית חדשה" ("Reparative Therapy of Male Homosexuality: A New Clinical Approach") אותו פרסמו ב-[[1997]]. גישה זו, המתעלמת מהעובדה שלא ניתן וגם אין סיבה קלינית לשנות נטייה מינית, היא דוגמה להטייה בעקבות ערכים ואמונות, כאשר הסיבות לעצם הטיפול הן דתיות יותר מאשר קליניות. |
||
דוגמה מקובלת נוספת וקיצונית להטיית נאמנות היא מחלת ה[[ |
דוגמה מקובלת נוספת וקיצונית להטיית נאמנות היא מחלת ה[[דראפטומניה]], שהוגדרה במאה ה-19 על ידי פסיכיאטרים כמחלה של הנפש, לכאורה, הגורמת ל[[עבדות בארצות הברית|עבדים בארצות הברית]] לאבד שליטה ו[[עבדים נמלטים בארצות הברית|לברוח מעבדות]]. |
||
=== פסיכולוגיה משפטית === |
=== פסיכולוגיה משפטית === |
||
גרסה מ־19:34, 23 בפברואר 2021
הטיית נאמנות (אנגלית: Allegiance bias), במדעי ההתנהגות, היא מקרה פרטי של הטיה קוגניטיבית. מונח זה מתאר הטיה הנובעת מנאמנות של מדען, חוקר או מטפל, לאסכולה ספציפית. [1] [2] חוקרים נחשפים במהלך חייהם המקצועיים לסוגים רבים של תיאוריות מקצועיות, וחלקן נקשרות אליהן יותר מאחרות, מסיבות רבות ושונות, ומקבלות את הערכתם. התייחסות של המטפל לגישה או לתיאוריה המועדפת עליו היא דבר טבעי. הטיית נאמנות באה לידי ביטוי כאשר היא גורמת למטפלים ולחוקרים להאמין כי אסכולתם או הטיפול שלהם עדיפים על אחרים, תוך הקטנה של ביקורת או ספק, והתעלמות מגישות או פתרונות אחרים. [3] ההתמקדות בגישה בה החוקר מאמין ותומך, תוך התעלמות או הפחתה בערך של גישות אחרות או של הביקורת על הגישה, עלולה להשאירו מקובע בתוך פרדיגמת חשיבה, אף אם אינה יעילה, ועלולה להוביל לשגיאות מהותיות בתוצאות המחקר או ביכולת למצוא טיפולים יעילים יותר שיעזרו למטופל, לחולה או לסיטואציה הנחקרת.
היסטוריה
הטיית נאמנות תוארה לראשונה בכתב עת מקצועי במאמר של זינגר ולוברסקי שהתפרסם בשנת 1975. [3] [4] בסיס המחקר שלהם חיפש השוואות בין כמה גישות בפסיכותרפיה. הם מצאו כי הטיפול היה מוצלח יותר במקרים בהם נעשה שימוש בטיפולים משולבים של טיפולים לעומת טיפול לפי אסכולה אחת בלבד. למרות זאת, הם מצאו כי ישנם מטפלים המביעים נאמנות חזקה לשיטות בהן הם מאמינים, ונוטים שלא לשלב גישות טיפוליות אחרות, אף אם מחקרים אוביקטיביים מראים כי שילוב כזה הוא לטובת המטופל.
פסיכותרפיה
הטיית נאמנות מתרחשת לעתים בפסיכותרפיה. לעתים, מערכת האמונות של החוקר כה חזקה, והוא באמת ובתמים משוכנע בצדקת הדרך מבחינתו, עד כדי עיוורון לביקורת ואפשרויות חליפיות. גם פסיכותרפיסטים המטפלים באחרים עשויים לנקוט בהטיית נאמנות, לעתים מבלי להיות מודעים לכך. [5] דוגמא ידועה לכך היא התרפיה הרפראטיבית בטיפולי המרה, המתיימרת "לרפא" נטיות הומוסקסואליות ולשנותן. גישה זו, שהייתה מקובלת בקרב גורמים דתיים, לרוב נוצריים אדוקים, נחשבת כיום כדוגמה קלאסית להטיית נאמנות. התרפיה הרפראטיבית לקחה את שמה מתוך הספר "הומוסקסואליות: אתיקה נוצרית חדשה" ("Homosexuality: A new Christian ethic") אותו פרסמה התאולוגית והפסיכולוגית הבריטית, ד"ר אליזבת מוֹבּרלי (אנ'), בשנות ה-80. בספרה היא טוענת ד״ר מוֹבּרלי שנטייה מינית הומוסקסואליות היא ביטוי לדחף מתקן, ״רפראטיבי״, באמצעותו מנסה האדם להתמודד לכאורה עם מערכת יחסים לא תקינה עם אביו בילדות.
הפסיכולוגים ג'וזף ניקולוסי וצ'ארלס סוקרידס, שניהם אנשי דת, פיתחו שיטת טיפול הבאה לתת מענה לאותו דחף מתקן, והם מתארים אותה בספר "תרפיה רפראטיבית להומוסקסואליות בגברים – גישה קלינית חדשה" ("Reparative Therapy of Male Homosexuality: A New Clinical Approach") אותו פרסמו ב-1997. גישה זו, המתעלמת מהעובדה שלא ניתן וגם אין סיבה קלינית לשנות נטייה מינית, היא דוגמה להטייה בעקבות ערכים ואמונות, כאשר הסיבות לעצם הטיפול הן דתיות יותר מאשר קליניות.
דוגמה מקובלת נוספת וקיצונית להטיית נאמנות היא מחלת הדראפטומניה, שהוגדרה במאה ה-19 על ידי פסיכיאטרים כמחלה של הנפש, לכאורה, הגורמת לעבדים בארצות הברית לאבד שליטה ולברוח מעבדות.
פסיכולוגיה משפטית
מוכרים מקרים, בהם מומחים לזיהוי פלילי גיבשו את עמדתם בהתאם לדעה מוטה, ופירשו את הראיות הקיימות כך שיתאימו לעמדתם. במחקרים נערכו בהערכת תיקים משפטיים, בארצות הברית, נמצא כי לקוחות אפרו אמריקאים הואשמו באופן גורף יותר מלקוחות לבנים, כאשר עמדו בפני החוקרים אותם ראיות. הטיות אלה עלולות לשבש את הצדק בתיקים משפטיים. [6] איגוד הפסיכולוגים האמריקאי הכין הנחיות לפסיכוגים בשירות המשטרה, על מנת לנטרל במידת האפשר עמדות והטיות קיימות, בכדי לסייע לפסיכולוגים פליליים להיות אובייקטיביים בבחירת תיקים לבית משפט. [7]
ניתוחי מחקרים
תחום נוסף שמצוי בהטיית נאמנות הוא, כאשר חוקרים הכותבים מאמר, מותחים ביקורת על עבודתו של חוקר אחר, שמחקרו חופף למחקר אחר או מאיים על הממצאים. לתעים מופגנת הטיית הנאמנות על ידי בחירה דקדקנית של מאמרים קודמים מתנגדים לממצאים, תוך התעלמות או אי שימת דגש מספיק על ממצאים שתומכים בעמדה החדשה. יש מקרים בהם חוקרים משתמשים באופן אירוני בהטיית נאמנות כדי לאמת את עבודתם כנכונה ולשלול עבודות של אחרים. [8]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הצהרת PRISMA - מי צריך להשתמש ב- PRISMA? (באנגלית)
- מנגנונים וכיוון של הטיית הקצאה בניסויים קליניים אקראיים (באנגלית)
- נאמנות חוקרים במחקר תוצאות פסיכותרפיה: סקירה כללית של ביקורות (באנגלית)
- עידן חדש ללימודי פיתוח התערבות (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Wilson, G. Terence; Wilfley, Denise E.; Agras, W. Stewart; Bryson, Susan W. (2017-03-31). "Allegiance Bias and Therapist Effects: Results of a Randomized Controlled Trial of Binge Eating Disorder". Clinical Psychology. 18 (2): 119–125. doi:10.1111/j.1468-2850.2011.01243.x. ISSN 0969-5893. PMC 4118818. PMID 25089079.
- ^ Dragioti, Elena; Dimoliatis, Ioannis; Evangelou, Evangelos (2015-05-30). "Disclosure of researcher allegiance in meta-analyses and randomised controlled trials of psychotherapy: a systematic appraisal". BMJ Open. 5 (6): e007206. doi:10.1136/bmjopen-2014-007206. ISSN 2044-6055. PMC 4458582. PMID 26033943.
- ^ 1 2 Leykin, Yan; DeRubeis, Robert J. (2009). "Allegiance in Psychotherapy Outcome Research: Separating Association From Bias". Clinical Psychology: Science and Practice (באנגלית). 16 (1): 54–65. doi:10.1111/j.1468-2850.2009.01143.x. ISSN 1468-2850. שגיאת ציטוט: תג
<ref>בלתי־תקין; השם ":7" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה - ^ Comparative studies of psychotherapies: Is it true that "everyone has won and all must have prizes"?
- ^ Dragioti, Elena; Dimoliatis, Ioannis; Fountoulakis, Konstantinos N.; Evangelou, Evangelos (2015-09-15). "A systematic appraisal of allegiance effect in randomized controlled trials of psychotherapy". Annals of General Psychiatry. 14: 25. doi:10.1186/s12991-015-0063-1. ISSN 1744-859X. PMC 4570291. PMID 26379758.
- ^ Gianni Pirelli; Patricia A. Zapf (2008-04-16). "An Investigation of Psychologists' Practices and Attitudes toward Participation in Capital Evaluations". Journal of Forensic Psychology Practice. 8 (1): 39–66. doi:10.1080/15228930801947294. ISSN 1522-8932.
- ^ "Identifying and managing potential bias in forensic evaluations". apadivisions.org (באנגלית). נבדק ב-2019-11-21.
- ^ Lieb, Klaus; von der Osten-Sacken, Jan; Stoffers-Winterling, Jutta; Reiss, Neele; Barth, Jürgen (2016-04-26). "Conflicts of interest and spin in reviews of psychological therapies: a systematic review". BMJ Open. 6 (4): e010606. doi:10.1136/bmjopen-2015-010606. ISSN 2044-6055. PMC 4853969. PMID 27118287.
- ^ Leykin, Yan; DeRubeis, Robert J. (2009-03-01). "Allegiance in Psychotherapy Outcome Research: Separating Association From Bias". Clinical Psychology: Science and Practice (באנגלית). 16 (1): 54–65. doi:10.1111/j.1468-2850.2009.01143.x. ISSN 1468-2850.