חרסינה – הבדלי גרסאות
יאיר-חקלאי (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
יאיר-חקלאי (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:Meissen-Porcelain-Table.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[שולחן]] ערוך בכלי אוכל מחרסינה, ב[[מוזיאון]] החרסינה ב[[מייסן]]]] |
[[קובץ:Meissen-Porcelain-Table.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[שולחן]] ערוך בכלי אוכל מחרסינה, ב[[מוזיאון]] החרסינה ב[[מייסן]]]] |
||
[[קובץ:Bettelweib_Limbach_ca_1785_rem.jpg|ממוזער|שמאל|250px|בובת חרסינה]] |
[[קובץ:Bettelweib_Limbach_ca_1785_rem.jpg|ממוזער|שמאל|250px|בובת חרסינה]] |
||
[[קובץ:Capitano Spavento and Lucinda and Octavio from the series Commedia Dell'Arte by Anton Bustelli.jpg|ממוזער|שמאל|250px|דמויות [[קומדיה דל'ארטה]] מחרסינה (פורצלן נימפנבורג) מאת פרנץ אנטון בּוסטֶלי, בהיכל לגיון הכבוד ב[[סן פרנסיסקו]]]] |
[[קובץ:Capitano Spavento and Lucinda and Octavio from the series Commedia Dell'Arte by Anton Bustelli.jpg|ממוזער|שמאל|250px|דמויות [[קומדיה דל'ארטה]] [[קפיטנו]] אוקטביו ולוסינדה מחרסינה (פורצלן נימפנבורג) מאת פרנץ אנטון בּוסטֶלי, בהיכל לגיון הכבוד ב[[סן פרנסיסקו]]]] |
||
'''החרסינה''' שייכת למשפחת ה[[חומר קרמי|חומרים הקרמיים]]. [[צבע]]ה הטבעי הוא [[לבן]], אך אפשר לקשטה ולגוונה בשלל צבעים. בחרסינה משתמשים בעיקר לכלי אוכל (צלחות, כוסות וכדומה), לאגרטלים וליצירת [[בובת חרסינה|בובות חרסינה]]. |
'''החרסינה''' שייכת למשפחת ה[[חומר קרמי|חומרים הקרמיים]]. [[צבע]]ה הטבעי הוא [[לבן]], אך אפשר לקשטה ולגוונה בשלל צבעים. בחרסינה משתמשים בעיקר לכלי אוכל (צלחות, כוסות וכדומה), לאגרטלים וליצירת [[בובת חרסינה|בובות חרסינה]]. |
||
גרסה מ־11:36, 28 בפברואר 2021
החרסינה שייכת למשפחת החומרים הקרמיים. צבעה הטבעי הוא לבן, אך אפשר לקשטה ולגוונה בשלל צבעים. בחרסינה משתמשים בעיקר לכלי אוכל (צלחות, כוסות וכדומה), לאגרטלים וליצירת בובות חרסינה.
שמה של החרסינה בעברית הושפע ממקורה ההיסטורי, והוא הלחם המילים חרס+סין. גם בשפות רבות אחרות חרסינה ("פורצלן" באנגלית) מכונה לעיתים כשם נרדף "סין" (china באנגלית, למשל). המילה "פורצלן" הגיעה ללשונות אירופה מאיטלקית, porcellana, שם היא מופיעה לראשונה במאה ה-13, ומציינת צדף מסוג "פי-הכושי" - הקשר לחרסינה הוא כנראה המראה המזכיר צדף. שמו של הצדף נגזר מהמילה "porcella", שפירושו "חזירה קטנה" או "פות", בגלל דמיונם של הצדפים לאיבר המין הנשי.[1]
סוגי קרמיקה
משפחת כלי הקרמיקה כוללת שלוש קבוצות:
- כלי חרס
- כלי טין אבן (אנ')
- חרסינה
המשותף לשלושת סוגי הקרמיקה הוא השימוש בחרסית, שאותה מערבבים עם חומרים אחרים ועם מים. לאחר עיצוב הכלים מייבשים אותם בשמש או בחום. ניתן לצבעם ולזגגם או להשאירם בצבעם המקורי.
החרסינה שונה במרכיביה מכלי קרמיקה אחרים. בעוד שהקרמיקה המוכרת עשויה חומר פשוט, ורוב הכלים המיוצרים ממנה עבים, כבדים ואטומים לאור, החרסינה היא שילוב בין שני חומרים: חרסית לבנה - קאולין ופצלת שדה מותכת מסוג פטונטס. שילוב זה מאפשר קבלת חומר חזק במיוחד, קל, דקיק ובעל שקיפות.
היסטוריה
הסינים היו הראשונים שייצרו כלי חרסינה. כלי חרסינה נעשו החל בתקופת שושלת האן במאה השנייה. כבר במאה ה-7 כלי החרסינה הסיניים נודעו למרחוק ונחשבו לכלי יוקרה מבוקשים ביותר בקרב מעמדות האצולה האירופיים. אחד הסגנונות הפופולריים היה סגנון סנקאי שהשפיע על צורות החרסינה במזרח התיכון וגם באיטליה. הסינים שמרו בקפדנות על סוד ייצור החרסינה ורק במאה ה-18 הצליחו באירופה ליצור חרסינה בעיר מייסן, סקסוניה (כיום בגרמניה) ב-1708. חלוצי עיבוד החרסינה באירופה היו הסקסונים אהרנפריד ולטר פון צ'ירנהאוס ויוהאן פרידריך בטגר.
ייצור החרסינה
כדי לייצר חרסינה מערבבים יחד קאוליניט ופטונטס, שוחקים אותם לאבקה עדינה, ומוסיפים לה מים. מהתערובת שנוצרה מעצבים את הצורה הרצויה למוצר, מייבשים אותו ושורפים אותו בתנור בטמפרטורה גבוהה במיוחד - כ-1160 מעלות צלזיוס. לאחר השרפה בא שלב העיטורים, בסופו מושחים זיגוג על המוצר, דבר הנותן לו את הברק הסופי. בסיום תהליך הזיגוג שורפים את המוצר פעם שנייה. כלי החרסינה הראשונים היו לרוב לבנים וחסרי עיטורים, אך עם הזמן נוספו להם עיטורים רבים מסוגים וטכניקות שונות.
סוגי חרסינה
קיימים סוגים שונים של חרסינה, השוני ביניהם נובע מהיחס בין שני מרכיבי החומר וטמפרטורת השרפה. ככל שהחרסינה עוברת שרפה בטמפרטורה גבוהה יותר, כך החומר שמתקבל חזק יותר, עמיד יותר, שקוף יותר, דק ואיכותי יותר. שינוי ריכוז המרכיבים קאולין ופטונטס או הוספה של מרכיבים נוספים כמו גיר, קוורץ או אפר עצמות משפיעים על תכונות המוצר הסופי כגון שקיפות, הגוון והגמישות של החומר. לדוגמה תוספת של אבק עצמות מעניקה לחרסינה את הגוון הלבן הנקי.
צביעת החרסינה בתוספת העיטור המקשט אותה מעניק את המראה הייחודי לכל כלי ומהווה למעשה מעיין חותם אישי של בית מלאכה. הפורצלנים הסיניים עוטרו בהרבה ציורי עלים, פרחים או דמויות מיתולוגיות. כלי החרסינה הקדומים היו בצבע כחול על רקע לבן ורק בתקופות מאוחרות יותר החלו לייצר כלי חרסינה צבעוניים.
תכונות
חרסינה היא שבירה, אטומה לנוזלים, אינה סובלת משיתוך, עמידה לרוב הכימיקלים, רוב סוגי החרסינה לא מעבירים גם גזים.
חרסינה היא בעלת כושר בידוד חשמלי גבוה ומוליכות חשמלית נמוכה.
ממפעלי החרסינה המפורסמים בעולם
- רוזנטל, גרמניה - נפתח בשנת 1879 בעיר זלב בגרמניה
- ספוד (אנגלית Spode), אנגליה
- מייסן, פורצלן דרזדן, גרמניה, הייצור התחיל בשנת 1708
- פורצלן דלפט, הולנד
- פורצלן לימוז', צרפת
- קוזניצובה, פופוב, רוסיה
- הרנד - הונגריה
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אילנה גרף, החרסינה הכחולה של דלפט
- "PM&M - German and related porcelain marks and manufacturer history", אתר מקיף למדי (באנגלית) המתאר סמלים מסחריים והיסטוריה של יצרני פורצלן שונים, בעיקר בגרמניה ובמזרח אירופה
- חרסינה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)