תאופאנס המודה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תבנית קישור לערך באנגלית
מ עיצוב
שורה 26: שורה 26:
תאופנס נולד ב[[קונסטנטינופול]] למשפחת [[אצולה]] ביזנטית. אביו איסאק (יצחק) היה מושל אימפריאלי של איי [[הים השחור]] אמו תאודורה הייתה בת אצולה ביזנטית אך דבר לא ידוע על משפחתה. תאופנס היה בן 3 כאשר אביו מת והילד עבר לחסותו של [[קונסטנטינוס החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית]] שדאג לחינוך של תאופנס בחצר הקיסרית. משהגיע לבגרות מילא תאופנס תפקידים שונים בשירות פטרונו הקיסר.
תאופנס נולד ב[[קונסטנטינופול]] למשפחת [[אצולה]] ביזנטית. אביו איסאק (יצחק) היה מושל אימפריאלי של איי [[הים השחור]] אמו תאודורה הייתה בת אצולה ביזנטית אך דבר לא ידוע על משפחתה. תאופנס היה בן 3 כאשר אביו מת והילד עבר לחסותו של [[קונסטנטינוס החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית]] שדאג לחינוך של תאופנס בחצר הקיסרית. משהגיע לבגרות מילא תאופנס תפקידים שונים בשירות פטרונו הקיסר.


תאופנס התחתן בגיל 12 ושכנע את אשתו לקיים אורח חיים של [[פרישות]] ובשנת [[799]], לאחר מות [[חותן|חותנו]] התגרשו בני הזוג ונשבעו לנהל אורח חיים המוקדש לדת הנוצרית. אשתו של תאופנס בחרה לפרוש ל[[מנזר]] בסמוך לקונסטנטינופול ותאופנס עצמו פרש למנזר בשם '''פוליכרוניוס''' שבסמוך לעיר העתיקה [[קיזיקוס]] (ב[[יוונית]]: '''Κύζικος''')
תאופנס התחתן בגיל 12 ושכנע את אשתו לקיים אורח חיים של [[פרישות]] ובשנת [[799]], לאחר מות [[חותן|חותנו]] התגרשו בני הזוג ונשבעו לנהל אורח חיים המוקדש לדת הנוצרית. אשתו של תאופנס בחרה לפרוש ל[[מנזר]] בסמוך לקונסטנטינופול ותאופנס עצמו פרש למנזר בשם פוליכרוניוס שבסמוך לעיר העתיקה [[קיזיקוס]].


לאחר מספר שנים שימש תאופנס כ[[אב מנזר]] אותו ייסד בסמוך לקיזיקוס ומתוקף מעמדו השתתף ב[[ועידת ניקיאה השנייה]], ה[[ועידה אקומנית|וועידה האקומנית]] השביעית של [[נצרות|הכנסייה]]; התכנסה בשנת [[787]] בעיר ניקאה, היא [[איזניק]] של ימינו ב[[טורקיה]]. הוועידה החזירה את מנהג כיבוד ה[[איקונין]] אשר בוטל וגונה ב[[ועידת האיקונוקלסטים]] בשנת [[754]], וסיימה את [[איקונין#איקונוקלאזמה (ניפוץ אלילים) והרפורמציה|מלחמת האיקונין]] (איקונוקלאזמוס) הראשונה. ועידת ניקיאה השנייה היא הוועידה האקומנית האחרונה שמקובלת גם על ה[[נצרות אורתודוקסית|נצרות האורתודוקסית]] וגם על [[נצרות קתולית|נצרות הקתולית]].
לאחר מספר שנים שימש תאופנס כ[[אב מנזר]] אותו ייסד בסמוך לקיזיקוס ומתוקף מעמדו השתתף ב[[ועידת ניקיאה השנייה]], ה[[ועידה אקומנית|וועידה האקומנית]] השביעית של [[נצרות|הכנסייה]]; התכנסה בשנת [[787]] בעיר ניקאה, היא [[איזניק]] של ימינו ב[[טורקיה]]. הוועידה החזירה את מנהג כיבוד ה[[איקונין]] אשר בוטל וגונה ב[[ועידת האיקונוקלסטים]] בשנת [[754]], וסיימה את [[איקונין#איקונוקלאזמה (ניפוץ אלילים) והרפורמציה|מלחמת האיקונין]] (איקונוקלאזמוס) הראשונה. ועידת ניקיאה השנייה היא הוועידה האקומנית האחרונה שמקובלת גם על ה[[נצרות אורתודוקסית|נצרות האורתודוקסית]] וגם על [[נצרות קתולית|נצרות הקתולית]].
שורה 34: שורה 34:
==הכרוניקה==
==הכרוניקה==


על פי בקשת ועידוד ידידו [[גאורגיוס סינקלוס]] החל תאופנס לכתוב את יצירתו הגדולה - ה'''כרוניקה''' (ב[[לטינית]]: '''Chronica''', מ[[יוונית]]: '''χρονικά''' [[עברית]]: '''קורות''') - ההיסטוריה של האימפריה הביזנטית. היצירה נכתבה בין השנים [[810]] עד [[815]] ובה שולבו כתבים של היסטוריונים קודמים ובהם גאורגיוס סינסלוס, [[סוקרטס מקונסטנטינופול]], [[סוזומנוס]] ו[[סופר]]ים ביזנטיים אחרים ומשמרת לא רק את ההיסטוריה של האימפריה אלא גם את הכתבים של סופרים והיסטוריונים מוקדמים שעבודתם הייתה אובדת לנצח לולא השתמרה בכרוניקה.
על פי בקשת ועידוד ידידו [[גאורגיוס סינקלוס]] החל תאופנס לכתוב את יצירתו הגדולה - ה"כרוניקה" (ב[[לטינית]]: Chronica, מ[[יוונית]]: χρονικά [[עברית]]: קורות) - ההיסטוריה של האימפריה הביזנטית. היצירה נכתבה בין השנים [[810]] עד [[815]] ובה שולבו כתבים של היסטוריונים קודמים ובהם גאורגיוס סינסלוס, [[סוקרטס מקונסטנטינופול]], [[סוזומנוס]] ו[[סופר]]ים ביזנטיים אחרים ומשמרת לא רק את ההיסטוריה של האימפריה אלא גם את הכתבים של סופרים והיסטוריונים מוקדמים שעבודתם הייתה אובדת לנצח לולא השתמרה בכרוניקה.


הכרוניקה, כתובה בשפה המסמנת את המעבר הסגנוני בין [[יוונית קוינה]] הארכאית של [[כתבי קודש|ספרי הקודש]] ו[[יוונית ביזנטית]] ששימשה את האימפריה הביזנטית, מספרת את ההיסטוריה של העולם הביזנטי החל מה[[הכתרה]] של הקיסר [[דיוקלטיאנוס]] בשנת [[284]] עד לנפילתו של [[מיכאל הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית]] בשנת [[813]]. כאשר התיאור עד לסוף תקופתו של [[יוסטינוס השני]] ([[578]]) מסתמך על מקורות קודמים וקדומים.
הכרוניקה, כתובה בשפה המסמנת את המעבר הסגנוני בין [[יוונית קוינה]] הארכאית של [[כתבי קודש|ספרי הקודש]] ו[[יוונית ביזנטית]] ששימשה את האימפריה הביזנטית, מספרת את ההיסטוריה של העולם הביזנטי החל מה[[הכתרה]] של הקיסר [[דיוקלטיאנוס]] בשנת [[284]] עד לנפילתו של [[מיכאל הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית]] בשנת [[813]]. כאשר התיאור עד לסוף תקופתו של [[יוסטינוס השני]] ([[578]]) מסתמך על מקורות קודמים וקדומים.


'''הכרוניקה''' מחולקת לשתיים. בחלק הראשון מתועדת ההיסטוריה לפי [[כרונולוגיה]] של שנים, ואף על פי שאין בו ניתוח [[ביקורת]]י וככל הנראה לוקה גם במידה של חוסר דיוק היסטורי מהווה שיפור ניכר על הבעיתיות של ההיסטוריוגרפיה הביזנטית המוקדמת.{{הערה|1=C. Krumbacher, Geschichte der byzantinischen Litteratur (1897) Royal Bavarian Academy of Sciences page 342}} בחלק השני מתועדת ההיסטוריה בטבלאות בהן מופיעות שגיאות וסתירות מרובות. חוקרים מודרניים מעלים את הסברה כי תאופנס כתב רק חלק מהטבלאות והותיר מקטעים ריקים ללא תאריכים, מידע זה הושלם במועד מאוחר יותר{{הערה|1=Hugo von Hurter, ''Nomenclator literarius recentioris'' I, Innsbruck, 1903, page 735}} בטבלאות מופיעים שנות השלטון של [[האימפריה הרומית|הקיסרים הרומיים]], המלכים ה[[ממלכת פרס|פרסים]] וה[[ח'ליפה|ח'ליפים]] ה[[מוסלמים]], כמו כן מופיע מידע על חמשת ה[[הפטריארך האקומני של קונסטנטינופול|פטריארכים של קונסטנטינופול]].
הכרוניקה מחולקת לשתיים. בחלק הראשון מתועדת ההיסטוריה לפי [[כרונולוגיה]] של שנים, ואף על פי שאין בו ניתוח [[ביקורת]]י וככל הנראה לוקה גם במידה של חוסר דיוק היסטורי מהווה שיפור ניכר על הבעיתיות של ההיסטוריוגרפיה הביזנטית המוקדמת.{{הערה|1=C. Krumbacher, Geschichte der byzantinischen Litteratur (1897) Royal Bavarian Academy of Sciences page 342}} בחלק השני מתועדת ההיסטוריה בטבלאות בהן מופיעות שגיאות וסתירות מרובות. חוקרים מודרניים מעלים את הסברה כי תאופנס כתב רק חלק מהטבלאות והותיר מקטעים ריקים ללא תאריכים, מידע זה הושלם במועד מאוחר יותר{{הערה|1=Hugo von Hurter, ''Nomenclator literarius recentioris'' I, Innsbruck, 1903, page 735}} בטבלאות מופיעים שנות השלטון של [[האימפריה הרומית|הקיסרים הרומיים]], המלכים ה[[ממלכת פרס|פרסים]] וה[[ח'ליפה|ח'ליפים]] ה[[מוסלמים]], כמו כן מופיע מידע על חמשת ה[[הפטריארך האקומני של קונסטנטינופול|פטריארכים של קונסטנטינופול]].


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==

גרסה מ־01:40, 3 במרץ 2021

תאופנס המודה
תאופנס המוודה
תאופנס המוודה
לידה 758
קונסטנטינופול
פטירה 12 במרץ 818 (בגיל 60 בערך)
סמותראקה
קדוש עבור הכנסייה הקתולית והכנסייה היוונית אורתודוקסית
חג 12 במרץ

תֵּאוֹפָנֶס המודה (יוונית: Θεοφάνης Ὁμολογητής; ‏758 או 760 - 12 במרץ 817) היה אריסטוקרט ביזנטי שהפך לנזיר והיסטוריון.

קורות חייו

תאופנס נולד בקונסטנטינופול למשפחת אצולה ביזנטית. אביו איסאק (יצחק) היה מושל אימפריאלי של איי הים השחור אמו תאודורה הייתה בת אצולה ביזנטית אך דבר לא ידוע על משפחתה. תאופנס היה בן 3 כאשר אביו מת והילד עבר לחסותו של קונסטנטינוס החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית שדאג לחינוך של תאופנס בחצר הקיסרית. משהגיע לבגרות מילא תאופנס תפקידים שונים בשירות פטרונו הקיסר.

תאופנס התחתן בגיל 12 ושכנע את אשתו לקיים אורח חיים של פרישות ובשנת 799, לאחר מות חותנו התגרשו בני הזוג ונשבעו לנהל אורח חיים המוקדש לדת הנוצרית. אשתו של תאופנס בחרה לפרוש למנזר בסמוך לקונסטנטינופול ותאופנס עצמו פרש למנזר בשם פוליכרוניוס שבסמוך לעיר העתיקה קיזיקוס.

לאחר מספר שנים שימש תאופנס כאב מנזר אותו ייסד בסמוך לקיזיקוס ומתוקף מעמדו השתתף בועידת ניקיאה השנייה, הוועידה האקומנית השביעית של הכנסייה; התכנסה בשנת 787 בעיר ניקאה, היא איזניק של ימינו בטורקיה. הוועידה החזירה את מנהג כיבוד האיקונין אשר בוטל וגונה בועידת האיקונוקלסטים בשנת 754, וסיימה את מלחמת האיקונין (איקונוקלאזמוס) הראשונה. ועידת ניקיאה השנייה היא הוועידה האקומנית האחרונה שמקובלת גם על הנצרות האורתודוקסית וגם על נצרות הקתולית.

המחצית הראשונה של המאה התשיעית הייתה סוערת וקשה עבור תושבי האימפריה הביזנטית וקיסרים התחלפו בתדירות גבוהה וכך גם המדיניות הדתית של האימפריה. עלייתו של לאו החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית בשנת 813 סימנה את נפילתו של תאופנס. הקיסר חידש את רדיפת האיקונות והביא את תאופנס לקונסטנטינופול על מנת לשכנע אותו לחזור בו מתמיכתו בהחלטות וועידת ניקאה השנייה. משסירב תאופנס למצוות הקיסר הוא נאסר ועונה. שנתיים לאחר מכן, משעמד תאופנס בסירובו הוא הוגלה לאי סמותראקה (אנ') בשנת 817 ושם נפטר שבועיים לאחר מכן - ביום 12 במרץ (על פי המסורת הנוצרית). על פי המסופר תאופנס ביצע מעשי נסים רבים לאחר מותו.[1]

הכרוניקה

על פי בקשת ועידוד ידידו גאורגיוס סינקלוס החל תאופנס לכתוב את יצירתו הגדולה - ה"כרוניקה" (בלטינית: Chronica, מיוונית: χρονικά עברית: קורות) - ההיסטוריה של האימפריה הביזנטית. היצירה נכתבה בין השנים 810 עד 815 ובה שולבו כתבים של היסטוריונים קודמים ובהם גאורגיוס סינסלוס, סוקרטס מקונסטנטינופול, סוזומנוס וסופרים ביזנטיים אחרים ומשמרת לא רק את ההיסטוריה של האימפריה אלא גם את הכתבים של סופרים והיסטוריונים מוקדמים שעבודתם הייתה אובדת לנצח לולא השתמרה בכרוניקה.

הכרוניקה, כתובה בשפה המסמנת את המעבר הסגנוני בין יוונית קוינה הארכאית של ספרי הקודש ויוונית ביזנטית ששימשה את האימפריה הביזנטית, מספרת את ההיסטוריה של העולם הביזנטי החל מההכתרה של הקיסר דיוקלטיאנוס בשנת 284 עד לנפילתו של מיכאל הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית בשנת 813. כאשר התיאור עד לסוף תקופתו של יוסטינוס השני (578) מסתמך על מקורות קודמים וקדומים.

הכרוניקה מחולקת לשתיים. בחלק הראשון מתועדת ההיסטוריה לפי כרונולוגיה של שנים, ואף על פי שאין בו ניתוח ביקורתי וככל הנראה לוקה גם במידה של חוסר דיוק היסטורי מהווה שיפור ניכר על הבעיתיות של ההיסטוריוגרפיה הביזנטית המוקדמת.[2] בחלק השני מתועדת ההיסטוריה בטבלאות בהן מופיעות שגיאות וסתירות מרובות. חוקרים מודרניים מעלים את הסברה כי תאופנס כתב רק חלק מהטבלאות והותיר מקטעים ריקים ללא תאריכים, מידע זה הושלם במועד מאוחר יותר[3] בטבלאות מופיעים שנות השלטון של הקיסרים הרומיים, המלכים הפרסים והח'ליפים המוסלמים, כמו כן מופיע מידע על חמשת הפטריארכים של קונסטנטינופול.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תאופאנס המודה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Gibbon's Decline and Fall of the West (ed. Bury), v. p. 500
  2. ^ C. Krumbacher, Geschichte der byzantinischen Litteratur (1897) Royal Bavarian Academy of Sciences page 342
  3. ^ Hugo von Hurter, Nomenclator literarius recentioris I, Innsbruck, 1903, page 735