יעקב קוזלצ'יק – הבדלי גרסאות

יעקב קוזלצ'יק
לידה	1902; קריניצה זדרוי, רפובליקת פולין
פטירה	13 ביולי 1953 (בגיל 51 בערך); חולון, ישראל
מדינה	פולין, ישראל

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־09:07, 2 באפריל 2021

יעקב קוזלצ'יק (כונה "שמשון אייזן"; 1902 - 13 ביוני 1953) היה איש בידור שערך הופעות המדגימות את כוחו הפיזי הרב, ראש המשטרה היהודית בעיירה קרינקי, קאפו במחנה המוות אושוויץ.

ביוגרפיה

קוזלצ'יק נולד בעיירה קרינקי שליד ביאליסטוק למשפחה של בורסקאים. כבר בגיל צעיר התבלט בזכות כוחו האדיר וגופו הרחב והשרירי. בגיל 7 הדהים את יהודי העיירה, כאשר נשא בשיניו דלי מים מן הבאר ועד בית-הוריו. בגיל 8 התייתם משני הוריו - אבל ידע לדאוג לעצמו. כשהיה בן 14 הניס פורעים פולניים שניסו לערוך פוגרום בעיירה.

כשמלאו לו 18 עזב את פולין ונסע לאמריקה, אל קרובי משפחה שהיו לו בקובה. הוא מצא עבודה כסבל בנמל הוואנה וערך הופעות-ראווה בנמל, שהציגו את כוחו האדיר, כגון משיכת חבל נגד עשרות אנשים או עצירת עגלה רתומה לסוסים.

בשנת 1932 הגיע קוזלצ'יק לניו יורק, הצטרף לכנופייתו של אל קפונה, ושימש כשומר ראש בין היתר של המתאגרף הגרמני מקס שמלינג, עובדה שהצילה את חייו בהמשך.

כגבר צעיר וחזק, ששקל 130 ק"ג, הצטרף לקרקס של מתאבקים ויצא איתו למסע הופעות בארצות הברית, מקסיקו וארגנטינה.

בשנת 1938 חזר למזרח אירופה בתוך קבוצה בינלאומית של מתאבקים, שאירח הקרקס של ורשה. הוא נהג לעלות לזירה כשמגן דוד ענק מצויר על חולצתו, וצעירים יהודיים רבים הזדהו עם דמותו. כששאר המתאבקים חזרו לארצות הברית, נשאר קוזלצ'יק בפולין. הוא הכיר אשה, בת העיירה סקולקה, והתחתן איתה.

בתקופת השואה

בשנת 1941 נכנסו הגרמנים לעיירה קרינקי, שבה נולד ובה חי. כאשר נמצאה פצצה במשקל 100 ק"ג שלא התפוצצה באחד הבתים, הרים אותה קוזלצ'יק ונשא אותה אל מחוץ לעיר. הגרמנים כינו אותו "בומבנטראגר" - "נושא הפצצות", ומינו אותו להיות מפקד המשטרה היהודית של הגטו.

לפי כמה מקורות, ובהם זיכרונותיו של אברהם סופר, קומוניסט יהודי שברח מהגטו והצטרף לפרטיזנים ודבריו של אליהו קושניר, נהג קוזלצ'יק להציל יהודים, ולעיתים "לקנות" את חייהם מהגרמנים תמורת שוחד. בין השאר הציל את זאב לירון (לימים טייס קרב וקצין בכיר בחיל האויר) לאחר שנתפס כשניסה לברוח מהמחנה ונידון למוות.

בנובמבר 1942 חוסל גטו קרינקי. כל היהודים, ובהם אשתו ושני ילדיו הקטנים של קוזלצ'יק, נשלחו להשמדה בטרבלינקה. הוא עצמו נשלח לפקד על "מחנה מפעל" שבו עבדו 350 יהודים לטובת מכונת המלחמה הגרמנית.

ב-26 בינואר 1943 הגיע קוזלצ'יק לאושוויץ. הוא הרשים את הגרמנים בממדי גופו ובכוחו הרב. לבקשתם, הצליח לכופף מוטות ברזל ברוחב של פסי-רכבת. בקרב יהודי המחנה הוא זכה לכינוי "שמשון אייזן" - משחק מילים על שמו של שמשון, הגיבור המקראי ועל המילה "ברזל" ("אייזן" ביידיש).

בחודש מאי 1943 נעשה קאפו באחד המקומות הנוראים במחנה אושוויץ - בלוק 11, שנקרא "בלוק המוות", ושימש מתקן חקירות של האס אס. תפקידו היה לחלק מזון לעצירים שהוחזקו ב-28 תאים, לנקות את הבלוק, להוציא לפועל עונשי מלקות ולהוביל את הנידונים למוות אל "הקיר השחור" שלפניו בוצעו ההוצאות להורג בחצר הבלוק.

שמועות באושוויץ סיפרו שהוא משתף פעולה עם הגרמנים, אבל לפי מקורות רבים הוא הציל חייהם של יהודים רבים, העביר מידע בין נחקרים, העביר מזון לאסירים, שיחד גרמנים כדי שיצילו יהודים (בכספים וחפצים שאנשי הזונדרקומנדו נטלו מהנרצחים בתאי הגזים) וסייע למרד האסירים באושוויץ 2 ב-7 באוקטובר 1944. לאחר המרד סייע קוזלצ'ק לנח זבלדוביץ להכנס אל התא בו הוחזקה רוז'ה רובוטה לאחר שנתפסה בחקירות שעשו הנאצים לאחר ההתקוממות כמי שעם עוד מספר נשים הבריחה אבק שריפה למחתרת.

בספרו "מגיא ההריגה לשער הגיא" כתב עליו בני וירצברג:

ליד בלוק 10 היה בלוק מספר 11: הוא הבונקר. זה היה בית הסוהר בתוך מחנה הריכוז! כביכול, אין מחנה הריכוז מספיק. בית סוהר... היה זה בלוק אטום מכל עבריו. החלונות בו לא היו מסורגים אלא מכוסים בענפי עץ גדולים מלמטה ועד כמחצית המטר מעל החלון. הבלוק היה מוקף חצר וחומה מסביב לה. בתווך היה קיר המוות. בבלוק 10 היה חלון שממנו אפשר היה לפעמים להגניב מבט לתוך חצר הבונקר, שאליה היו מביאים את הנידונים לתלייה. כל מי שהיה חשוד בפעילות פוליטית בתוך המחנה היה מועבר הנה, והיא הדין בכל מי שגילה ההתנגדות הקטנה ביותר לזקיף ס.ס. או לבעל תפקיד. לא היה הבדל דת או גזע; גרמנים, פולנים, יהודים, כולם הוכנסו לבלוק 11. היו אפילו מקרים של חיילי ס.ס. שהשתכרו או ביצעו עבירות אחרות - גם אלה הובאו לבונקר. האיש ששלט במקום זה שליטה ללא מצרים, ושימש למעשה 'קאפו' וראש בלוק גם יחד, היה דווקא יהודי, רחב מידות במידה בלתי-שכיחה, קראו לו יעקב. ארץ מוצאו לא ידע איש. היו שחשבו שהוא פולני, אחרים אמרו שהוא בלגי או אפילו אמריקאי. מכל מקום היה רחב, גבוה משכמו ומעלה מכל אנשי המחנה, כולל חיילי הס.ס. היה חזק באופן בלתי רגיל, ויהודי המחנה כינוהו "שמשון אייזן". ואמנם ידע לעקם ברזל בעובי של פסי- רכבת. איש זה הגרמנים מינוהו 'כל-יכול' במחנה אושוויץ, אף על פי שעל חזהו התנוסס ליד מספרו האישי סמל 'מגן דוד'. גם אסירים ממוצא גרמני, ואפילו אנשי ס.ס. בעלי דרגות שונות, פחדו מפניו. טוב-לב היה ורך כלפי ילדים יהודים, ולא פעם זכינו לקבל ממנו סוכריות"

— בני וירצברג, מגיא ההריגה לשער הגיא, עמ' 53

קוזלצ'יק שרד את השואה, וחזה בשחרור אושוויץ על ידי הצבא האדום ב-27 בינואר 1945.

לאחר השואה

ביוני 1946 עלה קוזלצ'יק לארץ ישראל על סיפונה של אוניית המעפילים "ביריה". הוא פתח קיוסק בחולון. לאחר כשנה עלתה אשתו יוכבד, ניצולת אושוויץ אף היא, אותה הכיר במחנה עקורים בגרמניה, יחד עם בנם איציק. כעבור זמן קצר השכיר את הקיוסק והחל להופיע בארץ ישראל כ"איש הברזל", בכינוי "שמשון אייזן"^[1]. הוא נהג לכופף על הבמה פסי-רכבת^[2], לנעוץ מסמרים של 6 אינץ' לתוך קירות בכפות ידיו, ללא פטיש, ולקרוע שרשראות ברזל. בשנת 1947 יצא למסע הופעות באנגליה, ובמלחמת העצמאות שירת כצוות בידור של אדם אחד.

בספטמבר 1946 התפרסמה ב"הארץ" ידיעה שטענה שקוזלצ'יק שיתף פעולה עם הנאצים. בתגובה פנה קוזלצ'יק למערכות העיתונים וביקש לְהָזֵם את העדויות. הוא הביא נערים ניצולי אושוויץ שהעידו שהידיעה הייתה שקרית ושקוזלצ'יק סייע ליהודים רבים^[3]. באוקטובר 1946 התפרסם ב"דבר" שההאשמות התפרסמו שוב בעיתון "לודזר טאגבלאט", וכי קוזלצ'יק הגיש תביעת דיבה נגד העיתון. בנוסף דווח על העדויות על כך שקוזלצ'יק הציל יהודים רבים ממות^[4]. אולם השמועות ש"שמשון אייזן" היה קאפו נמשכו, וחיסלו את הקריירה שלו כאיש בידור.

פולין וצ'כוסלובקיה ביקשו ממדינת ישראל להסגיר את קוזלצ'יק בחשד ששיתף פעולה עם הנאצים. משרד המשפטים הישראלי בדק את הבקשות, ולאחר חקירת משטרה הוא נוקה מהחשד, וישראל סירבה להסגירו. הצ'כים הציגו את אי הסגרתו של קוזלצ'יק כדוגמה למדיניות השלילית של ישראל כלפי מזרח אירופה^[5].

הטענות על שיתוף פעולה עם הנאצים פגעו בקוזלצ'יק. אשתו עזבה אותו, הוא נחלש, סבל מדיכאון ובילה את מרבית שעות היום בשינה. בשעות הערב של 13 ביולי 1953^[6] הוא נפטר בביתו בחולון בגיל 51 בלבד, ונקבר בבית העלמין קריית שאול. איש לא הקים מצבה על קברו. רק בשנת 2005 הונחה מצבה על הקבר, ביוזמת חוקר השואה תא"ל (מיל.) אמיר השכל^[7]. בטקס השתתף גם אל"ם (מיל.) זאביק לירון (לונדנר), טייס חיל האוויר במילואים שחייו ניצלו באושוויץ על ידי קוזלצ'יק.

לקריאה נוספת

מאיר אלדר, יעקב קוזלצ'יק, הגיבור מקרינקי בבלוק 11, הוצאה עצמית, ירושלים, 2004
אברהם הרשלום, חיים מן האפר, מילוא, תל אביב, 1990
אמיר השכל, "הסוהר מבלוק 11", ערך יוסף ארגמן, הוצאת שורשים, יבנה, 2012
אמיר השכל, סיפורו של יעקב קוזלצ'יק, באתר משרד החינוך
אמיר השכל, קוזלצ'יק - סיפור שלא נגמר

קישורים חיצוניים

יעל פרידסון, הניצחון האחרון של יעקב קוזלצ'יק, באתר nrg מעריב, 8 באפריל 2013
גילי איזיקוביץ אבא לא היה קאפו, באתר הארץ, 16 באפריל 2015
פרשת קוזאלצ׳ק - סרט שהוקרן עליו ועל בנו

הערות שוליים

^ יעקב קוזלציק (שמשון אייזן), דבר, 19 בפברואר 1947
^ יעקב קוזלצ'יק ויעקב מיידנברג ב"היכל" פתח תקווה, דבר, 8 בדצמבר 1946
^ בן מרים, יעקב קוזליצ'יק, דבר, 23 בספטמבר 1946
^ שוב בעניין קוזלצ'יק, דבר, 27 באוקטובר 1946
^ שידורי רדיו מוסקבה בשאלת יעקב קושלצ'יק, דבר, 3 במרץ 1953
^ יעקב קוזלצ'יק (שמשון אייזן), דבר, 14 ביולי 1953
^ אמיר, עדים במדים - משלחת לג, אתר צה"ל

[1] יעקב קוזלציק (שמשון אייזן), דבר, 19 בפברואר 1947

[2] יעקב קוזלצ'יק ויעקב מיידנברג ב"היכל" פתח תקווה, דבר, 8 בדצמבר 1946

[3] בן מרים, יעקב קוזליצ'יק, דבר, 23 בספטמבר 1946

[4] שוב בעניין קוזלצ'יק, דבר, 27 באוקטובר 1946

[5] שידורי רדיו מוסקבה בשאלת יעקב קושלצ'יק, דבר, 3 במרץ 1953

[6] יעקב קוזלצ'יק (שמשון אייזן), דבר, 14 ביולי 1953

[7] אמיר, עדים במדים - משלחת לג, אתר צה"ל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

@@ שורה 18: / שורה 18: @@
 בשנת [[1941]] נכנסו הגרמנים לעיירה קרינקי, שבה נולד ובה חי. כאשר נמצאה פצצה במשקל 100 ק"ג שלא התפוצצה באחד הבתים, הרים אותה קוזלצ'יק ונשא אותה אל מחוץ לעיר. הגרמנים כינו אותו "בומבנטראגר" - "נושא הפצצות", ומינו אותו להיות מפקד המשטרה היהודית של הגטו.
-לפי כמה מקורות, ובהם זיכרונותיו של אברהם סופר, קומוניסט יהודי שברח מהגטו והצטרף לפרטיזנים ודבריו של אליהו קושניר, נהג קוזלצ'יק להציל יהודים, ולעיתים "לקנות" את חייהם מהגרמנים תמורת [[שוחד]]. בין השאר הציל את [[זאב לירון]] (לימים טייס קרב וקצין בכיר בחיל האויר) לאחר שנתפס כשניסה לברוח מהמחנה ונידון למוות ואירגן פגישה בין נח זבלדוביץ [[רוז'ה רובוטה|ורוז'ה רובוטה]] טרם הוצאה רובוטה להורג על חלקה במרד [[זונדרקומנדו|הזונדרקומנדו]] במחנה.
+לפי כמה מקורות, ובהם זיכרונותיו של אברהם סופר, קומוניסט יהודי שברח מהגטו והצטרף לפרטיזנים ודבריו של אליהו קושניר, נהג קוזלצ'יק להציל יהודים, ולעיתים "לקנות" את חייהם מהגרמנים תמורת [[שוחד]]. בין השאר הציל את [[זאב לירון]] (לימים טייס קרב וקצין בכיר בחיל האויר) לאחר שנתפס כשניסה לברוח מהמחנה ונידון למוות.
 בנובמבר [[1942]] חוסל גטו קרינקי. כל היהודים, ובהם אשתו ושני ילדיו הקטנים של קוזלצ'יק, נשלחו להשמדה ב[[טרבלינקה]]. הוא עצמו נשלח לפקד על "מחנה מפעל" שבו עבדו 350 יהודים לטובת מכונת המלחמה הגרמנית.