דוד בכור – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{נושא משרה
{{משפטן
|שם=דוד בכור
|שם=דוד בכור
|תמונה=Israel supreme courtDSCN1111.JPG
|תמונה=Israel supreme courtDSCN1111.JPG
שורה 11: שורה 11:
|תקופת פעילות=[[1971]]–[[1980]]
|תקופת פעילות=[[1971]]–[[1980]]
|תחומי מחקר=
|תחומי מחקר=
| תפקיד1 = {{תפקיד מנהיג
|שותפים=
|שם התפקיד=שופט [[בית המשפט העליון]]
|התחלת כהונה=[[ינואר]] [[1979]]
|סיום כהונה=[[דצמבר]] [[1980]]
}}|שותפים=
|תפקידים בולטים=שופט בית המשפט העליון
|תפקידים בולטים=שופט בית המשפט העליון
|פעילויות נוספות=יו"ר [[ועדת בכור]]
|פעילויות נוספות=יו"ר [[ועדת בכור]]

גרסה מ־22:10, 4 באפריל 2021


שגיאות פרמטריות בתבנית:מנהיג

פרמטרים [ תפקידים בולטים, השתייכות, תקופת פעילות, פעילויות נוספות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים ריקים [ תחומי מחקר, בוגר, תקופת כהונה, שותפים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

דוד בכור
לידה 19 בדצמבר 1910
ארץ ישראל
פטירה 21 בספטמבר 2000 (בגיל 89)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
שופט בית המשפט העליון
ינואר 1979דצמבר 1980
(כשנה ו־47 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דוד בכור (19 בדצמבר 1910 - 21 בספטמבר 2000) היה שופט בית המשפט העליון.

ביוגרפיה

דוד בכור נולד בירושלים ובצעירותו עזב עם הוריו למצרים, ממנה שבו לארץ ישראל בשנת 1932. באלכסנדריה שבמצרים סיים את לימודיו התיכוניים, במגמת מתמטיקה והנהלת חשבונות. לאחר חזרת המשפחה לארץ עבד בבית המשפט המחוזי בירושלים (19331942) והוענק לו תואר מוסמך במשפטים[דרושה הבהרה]. שנה לאחר מכן הוסמך לעריכת דין. בכור פעל גם בשורות ארגון "ההגנה" ולאחר קום המדינה שירת בצה"ל כסגן המושל הצבאי בגליל המזרחי ובגליל העליון (19481949)[1]. מאוחר יותר, בשירות המילואים, היה סנגור צבאי.

בתחילת דרכו עבד דוד בכור בתור עורך דין במשרד סלומון-ליפשיץ (19431970), משנת 1952 כשותף במשרד. בין השאר הוא היה בצוות ההגנה של השר יצחק רפאל[2] וייצג את נצרת עילית[3] וחברת החשמל[4]. בשנת 1971 מונה לשופט וכיהן בבית המשפט המחוזי בחיפה[5]. באותה שנה גם מונה לוועדה בראשות צבי ברנזון לפישוט הליכים לקביעת פיצויים בנזיקין לקביעת פיצויי נזיקין[6]. בשנת 1974 קבע בכור שהסכם האוסר על עובד תקופת צינון של חמש שנים בנימוק של הגנה על סודות מקצועיים נוגד את תקנת הציבור ועל כן הוא בטל[7]. לעומת זאת, בהיותו בבית המשפט העליון סירב לפטור בוגר פנימיה צבאית מהתחייבות לשרת בקבע, למרות שההתחייבות נתנה בעת שהיה קטין[8].

בשנת 1977 מונה כשופט במינוי זמני לבית המשפט העליון[9] ושנה לאחר מכן מונה במינוי קבע. כהונתו נמשכה עד הגיעו לגיל פרישה, בשנת 1980. באחד מפסקי הדין הידועים של בכור בבית המשפט העליון[10], אישר בכור הרשעה באונס של אדם שקיים יחסי מין עם אשתו בכח נגד רצונה. בכור פירש את הביטוי "שלא כדין" שהופיע אז בלשון החוק: "הבועל אישה, שלא כדין, נגד רצונה" כחל על כל איסור חוקי, כולל האיסור במשפט העברי על אדם לבעול את אשתו נגד רצונה, ובניגוד לפרשנות בחוק האנגלי שהמונח "שלא כדין" מתייחס לאשה לה האדם אינו נשוי[11] בכור היה בהרכב של חמשת השופטים שקבעו שיש לפנות את התנחלות אלון מורה שהוקמה על קרקעות שהופקעו לצורך הקמת ההתנחלות[12]. בכור גם הצטרף לשופט חיים כהן בקביעה שחייל שנפטר ממחלה יוכר כחלל צה"ל, למרות שסביר שהמחלה לא נבעה משירותו הצבאי, אלא אם הוכח שהמחלה לא נבעה מהשירות הצבאי[13].

בהיותו בגמלאות המשיך בכור לעסוק בפעילות משפטית, בהיותו יו"ר ועדה בין-משרדית לבירור הנושא של פרסום שמותיהם של אנשים החשודים בביצוע עבירות פליליות (1982), יו"ר הוועדה לנושא נזיקין מסחריים (1984) במשרד המשפטים, ויו"ר הוועדה במשרד המשפטים לבדיקת נושא הסיוע המשפטי בעניינים פליליים (1985) ובהמלצותיה הקמת סנגוריה ציבורית.[14] בשנים 19821985 עמד בראש ועדת בכור, ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת רצח ארלוזורוב, שקבעה פה אחד שסטבסקי ורוזנבלט לא היו הרוצחים, אך שאינה יכולה לאמר מי היו הרוצחים.

בשנת 1981 מונה באופן זמני ליו"ר המועצה להגבלים עסקיים[15], וביוני 1981 מונה במינוי של קבע[16]. בכור המשיך לכהן בתפקיד עד אמצע שנות ה-80[17]. על ענייני הגבלים עסקיים כתב את המאמר "הרהורים בחוק ההגבלים העסקיים, תשי"ט - 1959" שפורסם בספר זוסמן וצוטט רבות.

בשנת 1994 מונה כיו"ר ועדת השחרורים בכפוף לחוק העונשין וליו"ר ועדת ערר לחוק מס שבח מקרקעין.

הערות שוליים

  1. ^ הכפרים הערביים ברכסי הגלבוע לידי ישראל, דבר, 19 ביולי 1949
  2. ^ החל משפטו של י. רפאל, דבר, 7 בספטמבר 1965
  3. ^ ראש מועצת נצרת עילית: מנהל בי"ס אינו רשאי לכהן גם כחבר מועצה, מעריב, 26 באוקטובר 1966
  4. ^ טוביה כרמל, תושב נצרת תובע פיצויים על עקירת עץ, מעריב, 22 באוגוסט 1966
  5. ^ אישים ומוסדות, מעריב, 17 בפברואר 1971
  6. ^ יבדקו פישוט בתהליכים, דבר, 31 במאי 1971
  7. ^ דוד זוהר, בתי משפט פסלו הסכמים שהפריזו בהגבלות של סודיות מקצועית, מעריב, 18 ביוני 1974
  8. ^ התחייבות קטין לשרות קבע בצה"ל, מעריב, 19 במאי 1980
  9. ^ הודעה על מינוי שופט, 16 בינואר 1978, ילקוט הפרסומים 2411, עמ' 1124
  10. ^ על חשיבות פסק הדין ראו: חיים כהן, ד"נ 37/80 - משה בן מאיר כהן נ' מדינת ישראל
  11. ^ ע"פ 91/80 משה בן מאיר כהן נגד מדינת ישראל, ניתן ב-24 בספטמבר 1980; בית-המשפט העליון בהלכה עקרונית: הכופה אשתו ליחסי מין – אנס, דבר, 26 בספטמבר 1980.(הקישור אינו פעיל, 8.04.2018)
  12. ^ הוראת בג"ץ: לפרוק התנחלות אלון מורה תוך 30 יום, דבר, 23 באוקטובר 1979
  13. ^ שאול הון, חייל שנפטר ממחלת הסרטן, מעריב, 21 בינואר 1980
  14. ^ פרופ' קנת מן, הקמת הסנגוריה הציבורית בישראל, משרד המשפטים, מיזם שורשים במשפט, 1 באפריל 2019
  15. ^ הכסטר נתמנה נציב שירות המדינה, דבר, 9 במרץ 1981
  16. ^ הודעה על מינוי יוש ראש המועצה להגבלים עסקיים, 29 ביוני 1981, ילקוט הפרסומים 2728
  17. ^ הודעה על הארכת תקופת כהונתו של יו"ר המועצה להגבלים עסקיים, 1 ביולי 1982, ילקוט הפרסומים 2835, עמ' 2470
    דן ארקין, הסוכנות תמשיך לקבל הנחות בבתי מלון, מעריב, 22 בינואר 1984
    שרה פרידמן, הסכם מכבי עם בתי המרקחת הפרטיים - תקף, מעריב, 20 באוקטובר 1985
    הודעה על מינוי יושב ראש המועצה להגבלים עסקיים, ילקוט הפרסומים 3472, עמ' 2234


ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.