אדוורול

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: ניסוחים ושמות, תרגמת.

שגיאות פרמטריות בתבנית:מקורות
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

אדוורול
Adevărul

לוגו של העיתון בשנות ה-1920
לוגו של העיתון בשנות ה-1920
תדירות	עיתון יומי
סוגה	חדשות
פורמט	קומפקט
מו"ל	הוצאת "אדוורול הולדינג"
בעלים	קונצרן המדיה "אדוורול הולדינג"
עורך ראשי	דן מרינסקו
מנכ"ל	פטר ל. אימרה
תאריכי הופעה	15 באוגוסט 1888 – בשנים 1919-1914, 1946-1937 ו-1989-1951
שפה	רומנית
מערכת	Șos. Fabrica de Glucoză, nr.21, sectorul 2, בוקרשט
תפוצה	19,177 עותקים ביום חול,
מדינה	רומניה, מולדובה
ISSN	‏ 1016-7587
www.adevarul.ro

לוגו של העיתון "אדוורול" בגליונו הראשון ב-15 באוגוסט 1888

אדֶוֶורוּל (ברומנית: Adevărul, בתרגום מילולי: "האמת") הוא יומון רומני מרכזי שהוקם בבוקרשט בשנת 1888 על ידי אלכסנדרו בלדימן (1832–1898). לאמיתו של דבר הוא הוצא לאור 16 שנה קודם לכן ביאשי בשנים 1871–1872 אך ב-13 גיליונות בלבד. "אדוורול" הופיע בבוקרשט בין 15 באוגוסט 1888 ובין 1916 ואחר כך שוב בשנים 1919–1937. אחרי שהוצא מחוץ לחוק על ידי הממשלה הימנית קיצונית בראשות גוגה- א.ק. קוזה התאפשר לו להופיע שוב אחרי סיומה של מלחמת העולם השנייה בשנים 1946–1951. בשנת 1951 חלק "אדוורול" את גורלם של העיתונים הלא קומוניסטים שהוצאו זה אחר זה מחוץ לחוק על ידי המשטר הטוטליטרי הקומוניסטי. בעיתון "אדוורול" כתבו במאות ה-19 וה-20 כמה מגדולי הסופרים של רומניה – יון לוקה קאראג'אלה (חלק מהרשימות וההומרסקות "Momente şi schiţe"), טודור ארגזי, ג'ורג'ה קושבוק, פנאיט איסטרטי, מירצ'ה אליאדה, ג'ורג'ה טופרצ'אנו, זכריה סטאנקו, מיכאיל סדוביאנו, ג'ורג'ה קלינסקו ואחרים.

בימים הראשונים אחרי המהפכה הרומנית בדצמבר 1989 העיתון "סקנטייה" ("Scînteia" – הניצוץ) שהיה עד אז הביטאון הרשמי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית השלטת, שינה את שמו לזמן קצר ל""סקנטייה פופורולוי" (Scînteia Poporului – "הניצוץ של העם") והחל מ-25 בדצמבר 1989 תחת השם בעל המטען ההיסטורי "אדוורול". העיתון, שהכריז את עצמו כעצמאי ואימץ קו פוליטי שמאלי, תומך ב"חזית ההצלה הלאומית" ובוקרתי כלפי חוגי האופוזיציה האנטיקומוניסטית. הוא נכתב במשך מספר שנים על ידי חברי המערכת של "סקנטייה" לשעבר. עם הזמן העיתונאים הצעירים שלא היו קשורים ל"סקנטייה" להשיג רוב במערכת והעיתון התנתק ממורשת הביטאון הקומוניסטי. בשנת 2006 הוא נקנה על ידי איש העסקים הרומני דינו פטריצ'ו שהקים בהזדמנות הזאת את קונצרן המדיה "אדוורול הולדינג".

החל מ-6 בדצמבר 2010 התחילה להופיע גם מהדורה של העיתון ברפובליקה מולדובה, העיתון בקישינאו מופיע ב-7,000 עותקים והוא הראשון הנערך ונכתב יחד על ידי עיתונאים מרומניה ורפובליקה מולדובה. ל"אדוורול" יש גם מוסף לתרבות וספרות בשם "אדוורול קולטורל וארטיסטיק" (Adevărul Literar și Artistic).

"אדוורול" ו"אדוורול הולדינג"

היומון "אדוורול" הוא הסמל המסחרי של חברת המדיה "אדוורול הולדינג" שבבעלותו של דינו פטריצ'יו. מנכ"ל החברה הוא פטר ל. אימרה, בעוד שהעורך הראשי של העיתון הוא דן מרינסקו. לקונצרן "אדוורול הולדינג" שייכים גם המגזין הספרותי "

דילמה ווקה" (הדילמה הישנה Dilema Veche) יסודו של אנדריי פלשו, העיתון בפורמט טבלואיד "קליק", המגזין לפוליטיקה בינלאומית "Romania", המהדורה הרומנית של המגזין פורבס, כתב העת הסאטירי "קצוונקו" (Caţavencu) וכתב העת האוקראיני "בליק". החל מדצמבר 2010 הוא מוציא לאור גם מהודרה מולדבית של העיתון "אדוורול" : "אדוורול מולדובה", המופיע בקישינב.

העיתון "אדוורול" ברומניה מכיל עמודים מיוחדים בעלי תכנים אזוריים, הנועדים לעיר הבירה בוקרשט, לטרנסילבניה, מולדובה, לבאנאט וקרישאנה, למונטניה ודוברוג'ה. כמו כן הוא מאכסן דפים מיוחדים הנועדים לתפוצות הרומניות באירופה - בספרד, איטליה. ל"אדוורול" מספר מוספים. בנוסף למוסף התרבות "אדוורול ליטראר וארטיסטיק" המופיע בימי ד', מופיעים עוד חמשה מוספים: בימי ב' מגזין הספורט "אנטי-פוטבל" המתמקד בזירות הספורט ברומניה שבדרך כלל הן פחות חשופות למדיה, בימי ג' "Adevărul Expert Imobiliar - מוסף לענייני נדל"ן, בימי ה "אדוורול סנטאטה" (Adevărul Sănătate), מגזין לענייני בריאות וסגנון חיים, בימי ו' "אדוורול גיד טה-ווה" (Adevărul Ghid TV) מדריך רדיו וטלוויזיה, ובימי א'Magazin de Duminică ("מגזין ליום ראשון") . באוקטובר 2008 הושקה מהדורת ערב Adevărul de Seară שנסגר במאי 2011. העיתון מפרסם את Colecţia Adevărul (אוסף אדוורול), סדרות של ספרות קלאסית ופופולרית עולמית ורומנית. ספרים אלו נמכרים כמוספים יחד עם גליונות העיתון בימי ה'.

ההתחלה

אלכסנדרו ו. בלדימן, צויר בשנת 1879

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

Adevĕrulŭ ביאשי,1871

העיתון הראשון בשם "אדוורול", ששמו היה כתוב לפי גרסאות מוקדמות של האלפבית הלטיני הרומני, אך נהגה אותו דבר, הוקם בעיר יאשי ב-15 בדצמבר 1871. מייסדו, אלכסנדרו ו. בלדימן, היה בעבר מפקד משטרת בוקרשט בימי שלטונו של אלכסנדרו יואן קוזה, ובלט כאנטי-מונרכיסט ובייחוד כמתנגד להבאתו לארץ של הנסיך הגרמני קרול הראשון לבית הוהנצולרן. הוא קרא להחזרתו לשלטון של השליט הילידי הקודם, קוזה, שיצא לגלות גרמניה. אולם בגלל מאמריו התקיפים נגד השליט החדש, הואשם בלדימן בפגיעה בכבוד השליט ובחוקה משנת 1866. הוא זוכה לבסוף, אך עיתונו הפסיק להופיע אחרי הגיליון ה-13 מ 5 באפריל 1872.

Adevĕrul בבוקרשט,1888

"אדוורול" חידש את הופעתו בבוקרשט, רק כעבור 16 שנה, ושבע שנים אחרי הכרזת רומניה כממלכה. הלוגו עם הכתיב Adevĕrul הכולל את האות ĕ שהפכה להאנכרוניסטית בתחילת המאה ה-20, שארית לגישה האטימולוגית (והרומזת במקרה הזה למקור הלטיני של המילה:וריטס veritas) נותר סמל מסחרי של העיתון עד שנת 1951. במימונו של בעל בית הדפוס גריגורה לואיס שהסכים לספק אשראי לימים אחדים, העיתון הוקם שוב על ידי אלכסנדרו בלדימן, אך הפעם בשותפות עם אלכסנדרו אל. יואן, בנו של אלכסנדרו יואן קוזה. גם הפעם אימץ העיתון קו פוליטי בקורתי כלפי המלך קרול הראשון ו"השושלת הזרה". צוות המערכת כלל את הסופר גריגורה ונטורה (כעורך ראשי), את בנו קונסטנטין (שחתם "איש גאלאץ"), וכעבור זמן קצר, גם את בעל הטור הפוליטי יוסיף הוסאר. ב-15 בדצמבר 1888 העיתון שינה את הפורמט, ממס.6 למס. 10 מבחינת גודל העמודים, ונטש את הפונט הקליגרפי לטובת הגופן standard serif ששימש אותו עד שנת 1951. בגיליון הראשון הציג בלדימן את 15 היעדים של העיתון. הוא קרא בין השאר לכינון מונרכיה אלקטיבית שבהם תפקידי המפתח במדינה מאוישים על ידי מקומיים בלבד. לפי גישה זו, בחר העיתון כמוטו את קריאתו של וסילה אלכסנדרי:

Să te feresci, Române!, de cuiŭ strein în casă

רומני, תיזהר ממסמר זר בביתך!

(רמז למוצאו הזר של המלך).

העיתונאים של "אדוורול" כינו את עלייתו של קרול על כס השלטון ברומניה באמצעות משאל העם משנת 1866 "קומדיה בלתי מכובדת". הם נמנעו מלכתוב "הוד מלכותו המלך" בראשי תיבות גדולים כפי שנהוג, וראו ב-10 במאי, החג הלאומי של הממלכה ויום הכתרתו של קרול - "יום אבל לאומי". בדצמבר 1888 הם פרסמו רשימה של פגיעות כביכול שפגע קרול בכבודה של רומניה. ב-10 במאי 1889 אשני משטרה קנו 50 עותקים של העיתון ומסרו אותם ל"מפגינים" שהעלו אותם באש. תפוצת "אדוורול" עלה ב-10 במאי בכל שנה, מסביבות 5,000 ל-25,000 או 30,000. אדוורול התפלמס עם העיתונים הגרמנים "נורדדויטשה אלגמיינה צייטונג" ו"קלנישה צייטונג" שחששו שמא יתכננו מתנגדי המלוכה לרצוח את המלך קרול ודאג להרגיעם כי המאבק הוא אך ורק פוליטי, "באור היום, בדרך רחבת הידיים של דעת הקהל". בשנת 1891 קרא העיתון להחרים את חגיגות מלאת 25 שנה לעליית קרול לשלטון.

המאבקים המוקדמים

העיתון שכן בהתחלה בקאליה ויקטוריאי (Calea Victoriei), אחר כך ברחוב דואמניי (Strada Doamnei) (בניין בית הדפוס טיל ווייס), ברחוב נואה (Strada Nouă) בשדרות ברטיאנו (Bulevardul Brătianu) וברחוב אניי (Strada Enei). מאוחר יותר עבר לבניין סמוך לבנק הלאומי של רומניה, במספר חדרים בפסאז' וילאקרוס (Pasajul Vilacrosse). משבר רציני פרץ בשנת 1892:מפני שלא רשם את הסמל המסחרי של העיתון, נאלץ בלדימן להתמודד עם פרסומו של עיתון מתחרה בעל אותו שם, שהוצא לאור על ידי תומא בסילסקו. בסילסקו היה קודם לכן שותף שלו וכיהן כמנהל בעיתונו. ביוני 1892 בית משפט לבוררות הכריע לטובת בלדימן והורה לבסילסקו לסגור את עיתונו.

בחלוף הזמן עבר "אדוורול" מתמיכה בהחלפת המלך קרול בשליט ילידי לעמדה רפובליקנית מובהקת. בשנת 1893 בחלק ממסע ציבורי רחב, שבמהלכו גייס מכתבי מחאה של קוראיו, הצליח "אדוורול" להשיג דחיית התוכניות להתרמה ציבורית לחגיגות אירוסי הנסיך פרדיננד עם הנסיכה מרי מאדינבורו. בנוסף דגל "אדוורול" במספר מאבקים רעיוניים פוליטיים וחברתיים, שנראו לו מהותיים לדמוקרטיה. בין 15 הנקודות משנת 1888 שאימץ לעצמו ניתן לציין המאבק לזכות לבחירה כללית במקום שיטת הצנזוס שנקבעה בחוקת 1866, ביטול הסנאט כבית עליון של הפרלמנט, הנהגת יום מנוחה בימי ראשון, גיוס כללי לצבא במקום החזקת כוח צבאי קבוע ושכיר, הנהגת מסי הכנסה פרוגרסיביים וביטול מיסים על מצרכים חיוניים, הקמת קרן לשרותי דת, שיפור במעמד הנשים והענקת אזרחות לצעירים המשכילים ולפועלים בקרב היהודים, העיתון הזדהה עם מאבקם של הרומנים שמחוץ לממלכה הרומנית, בעיקר בטרנסילבניה תחת השלטון האוסטרו-הונגרי, קרא לממשלה להתנתק מהברית המשולשת עם גרמניה ואוסטרו-הונגריה ולהקמת פדרציה בלקנית שתכלול את רומניה.

"אדוורול" הביע עיניין פעיל בחיים הקשים של הכפריים ברומניה: פרט לקריאה לרפורמה אגררית, גינה את התברואה המוזנחת האחראית לתדירות פריצת המגיפות, הוקיע את שחיתות השלטונית. העיתון הזדהה עם מרד האיכרים בשנת 1888 ודרש את חנינת העצורים מימי המהומות. "אדוורול" דגל גם ברפורמות בתחום החינוך והתנגד בתקיפות לשימוש בעונשים גופניים בבתי הספר. הוא התמקד גם בתנאי השירות התבאי, ובמיוחד בהתעללויות של קצינים בחיילים, בניצולם כמשרתים, ובתנאי התברואה הגרועים שהתלוו בין השאר בשיעור גבוה של דלקות לחמיות חמורות בקרב החיילים. פעם מחה העיתון נגד התנהגות יורש העצר פרדיננד שנתן סטירה לחייל שלא ביצע נכון את תרגילי הסדר. העיתון תיחקר מקרים רבים של ניצול לרעה של סמכויות מטעם הרשויות וחשף עיוותים וטעויות בהחלטות של בתי המשפט. הוא דגל באמנציפציה של היהודים, על יסוד הבחנה בין מה שהגדיר כמיעוט של יהודים "נצלנים" ובין הרוב המוכן להסתגל ולהתבולל.

בתקופת בעלותו של בלדימן, העיתון התגאה בעצמאותו כלפי שתי המפלגות הדומיננטיות בממלכה - המפלגה הלאומית-ליברלית (נציונל-ליברלית) והמפלגה השמרנית שתמכו בקרול הראשון או השלימו עם שלטונו. גישה זו העניקה לעיתון מעמד מיוחד. לפי האנקדוטות של התקופה, הלידר השמרני לסקר קטרג'י נהג לקרוא "אדוורול" כל פעם שנמצא באופוזיציה, והפרשן הפוליטי של "אדוורול" אלברט הוניגמן היה העיתונאי הראשון ולמשך זמן רב היחיד שהורשה להתחכך בחברה הגבוהה שפקדה את מסעדת "קאפשה". בפברואר 1889 ביקש ראש הממשלה תאודור רוסטי להשתיק את העיתון על ידי מעצר שרירותי של מפיציו בתירוצים פליליים מצוצים מן האצבע (כמו חשד לגנבה). בשנת 1892 פתח העיתון מדור מיוחד לקריקטורות שגיבוריהן היו הדמויות הפוליטיות המשפיעות של התקופה. תעוזתן הפחידה את ה"צינקוגרפים" הרומנים עד כדי כך שהמערכת הצטרכה להכין את פלטות האבץ הנחוצות במעבדות בחו"ל.

באפריל 1893 יזמה ממשלת לסקר קטרג'יו מלחמה נגד "אדוורול". העורך הראשי אדוארד דיוגנידה נעצר ונידון לשנת מאסר בהאשמות של המרדה, ושני עובדים של העיתון, בעל הטור יוסיף הוסאר והמפיץ הצעיר קרול שולדר, שהיו כמו רוב רובם של היהודים במדינה מחוסרי אזרחות רומנית, גורשו מן הארץ. במאי 1894 ,לפי השמועות, מיוזמת הנהגת השמרנים, תקפו סטודנטים מאוניברסיטת בוקרשט את בניין מערכת העיתון, בתירוץ שפורסם בו מאמר בקורתי כלפי התנהגותם.

עם הזמן נקט "אדוורול" באמצעים כדי לבסס יוקרתו כעיתון מתעד. בכורה מקומית התרחשה ביוני1894,כש"אדוורול" אכסן, לראשונה בעיתונות הרומנית, כתבת חוץ בזמן אמת: מברק מהעיתונאי הסוציאליסטי הצרפתי ויקטור ז'אקלאר, שדן ברצח של נשיא צרפת, מארי פרנסואה סדי קארנו ובכניסתו לתפקיד של ז'אן קזימיר-פרייה. תמונה של האחרון הופיעה בעיתון רק יום אחד אחרי עלייתו לשלטון.

בתחום התרבות, ניהל העיתון אג'נדה משלו, תוך שאיפה לקדם קריאת ספרות רומנית. במהדורת יום ראשון פרסם "אדוורול" קטעי שירה ופרוזה מאת ג'ורג'ה קושבוק, חרלמב לקה, יואן נ. רומן או שטפאן או. יוסיף. בשנת 1893 העיתון עובר לבניין ברחוב אקדמיאי 24 (Strada Academiei).

קונסטנטין מילה והמגמה הסוציאליסטית

עורכי "אדוורול" בשנת 1897:בעמידה (משמאל) - רוסה אדמירסקו, יואן בקלבאשה וקונסטנטין בקלבאשה, בישיבה (משמאל):קונסטנטין מילה, ו.י. פלה, ק. בלבן

בסביבות שנת 1893 כתבו בעיתון כמה מפעיליה המובילים של "המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרומנית של הפועלים", כמו קונסטנטין מילה והאחים אנטון ויואן בקלבאשה. מילה נודע כחדשן בתחום התקשורת וכונה "אבי העיתונאות הרומנית המודרנית", כפי שנכתב לימים על קברו בבית הקברות בלו. לאנטון בקלבאשה זוקפים בשנת 1893 את פרסום הראיון הראשון בהיסטוריה של העיתונים ברומניה. באמצעות מילה, בלדימן ובקלבאשה השקיע אדוורול מאמצים בליכוד כוחות השמאל ברומניה במאבק למען זכות בחירה אוניברסלית. אולם העיתון נאלץ להרפות מכך עקב חשדות מעילה נגד אחד מעורכיו, קונסטנטין דוברסקו-ארג'ש, שהואשם כי השתמש בכספים שהועמדו לרשותו לצרכיו האישיים.

ב-5 בינואר 1895 נודע כי "אדוורול" נקנה על ידי קונסנטין מילה, אך, אף על פי שהמוטו של אלכסנדרי הוסר מעמוד השער, שמר בלדימן הפנסיונר על השפעתו במערכת עד ליום מותו, שלוש שנים מאוחר יותר. מילה עמד על כך בנימוק שדואג להמשך הקו הפוליטי העצמאי. רבים מפעילי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית קיבלו במורת רוח את קניית העיתון על ידי מילה, מפני שחששו מתחרות עם הביטאונים הרשמיים של מפלגתם - "מונקה" ( "Munca" - "העמל") ו, אחרי 1894 "לומיה נואה" (Lumea Nouă -העולם החדש). בשלהי 1893 הופיעו ב"אדוורול" מאמרים מאת מחבר אלמוני ("הצופה ההיפוכונדרי"),כנראה קונסטנטין סטרה, מייסד זרם ה"פופורניזם", שלעגו על התוכן האליטיסטי של "מונקה".

בסופו של דבר מילה גורש מן המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של הפועלים בטענה שבגד בסוציאליזם. אנטון בקלבאשה, שקינא בבחירתו של מילה ליורשו של בלדימן, עזב את העיתון והפך לאחד ממבקריו הקולניים ביותר. לעומת זאת בקלבאשה שלישי, בשם קונסטנטין בקלבאשה, נשאר והפך, תחת חסותו של קונסטנטין מילה, לעורך הראשי. הוא נודע במיוחד בעניין שלו במאבק נגד הקולוניאליזם בעולם, למשל במאמרי ההזדהות עם המהפכה בפיליפינים.

שלוש שנים אחרי מותו של בלדימו, כך הגדיר מילה במאמר מערכת את "האני מאמין" של העיתון:

במאבק בין עניים ובין ובין העשירים, בין הקטנים והגדולים, בין מדוכאים ובין מדכאים, "אדוואול" היה בצד הראשונים וימשיך להיות גם בעתיד... קרול הראשון ניכס לעצמו זכויות, שאותן החוקה אינה נותנת לו, הפך למלך אבסולוטי, העמיד עצמו מעל לממשלה, לפרלמנט, לחוקים, וכיום, בארץ הרומנית לא קיימים אלא שני כוחות בלבד:הוא והעם. ובכן, נילחם, כמו בעבר, לצמצום סמכויות הכתר

בשנת 1904 התארגנה החברה "אדוורול בע"מ" שנועדה להבטיח את שליטת המערכת על זכויותיה המסחריות. בשנת 1898, אחרי שמילה השקיע את הרווחים בנדל"ן, עבר העיתון את הסביבה הצפופה אל בניין חדש שתוכנן בשבילו בקפידה ברחוב סרינדאר (Strada Sărindar), הנושא בימינו את שמו של קונסטנטין מילה, והנמצא בין קאליה ויקטוריאי ובין הגן צ'ישמיג'יו. הבניין המרשים, שקיבל השראה מבניין "לה פיגרו" הפריזאי, היה הראשון מסוגו בתולדות התקשורת המודפסת ברומניה ואחסן לא רק את המערכת, אלא גם בית הדפוס, מחסני הנייר, משרדי ההפצה, חדר דואר, וגם ספרייה, כמה ארכיונים, תחנת טלפון, וקפלה אורתדוקוסית רומנית. פנים הבניין קושט לפי הוראותיו של מילה, בצורה מפוארת, וארח גם פוסטרים מצוירים על ידי אמנים ידועים בעולם כמו טולוז-לוטרק ומוכה ועל ידי האמן המקומי שאייר לפעמים את העיתון, ניקולאיה ורמונט. בסביבות 1900 קנה מילה חלקת אדמה סמוכה עם בית חרושת סן פרר לשעבר, ואיחד את שני הבניינים מאחורי חזית אחת. בבניין הנוסף מיקם את מכונת הלינוטייפ הראשונה שרכש.

"אדוורול" הפך תחת הנהגתו של מילה לעיתון הנפוץ ברומניה. לכך תרמה גישתו החיובית של מילה לשיטות הדפוס החדישות. מכונות דפוס חדשות נקנו כבר בשנת 1895 ומ-10,000 עותקים בשנת 1894 קפצה תפוצת העיתון ל-12,000 ב-1895 ול-30,000 ב-1907. במאמר בשנת 1898 השווה מילה את עיתונו ל"אנציקלופדיה יומית" או ל"קולנוע" שווה לכל נפש, במחיר של 5 באן לגיליון בלבד.

מתוך מאמץ להתמודד עם התחרות מצד העיתון הימני "אוניברסול" ( "היקום" - Universul) של לויג'י קזאווילאן, הקים מילה בשנת 1895 עיתון בוקר בשם Adevărul de dimineaţă ובשנת 1904 החליף אותו ביומון הבוקר "דימיניאצה" ( Dimineata כלומר "הבוקר") שהפך לעיתון עצמאי עם מערכת נפרדת, החל מדצמבר אותה שנה. בשנת 1912 היה "דימיניאצה" לעיתון הראשון בצבעים ברומניה. אחרי שנת 1905 שני העיתונים - "אדוורול" ו"דימיניאצה" הבטיחו לעצמם רווחים קבועים על ידי השכרת שטחי פרסום לסוכנות הפרסום של קרול שולדר.

מדורי תרבות ראשונים

כדי לבסס את השאיפות התרבותיות של העיתון הקים קונסנטין מילה מועדון ספרות משלו בראשותו ותכנן להוציא מוסף ספרותי נפרד. בשנים 1896-1894 אכן הופיע מוסף ספרותי בשם "אדוורול לויטראר" (Adevĕrul Literar) ובעקבותיו - "אדוורול אילוסטראט" (אדוורול מאויר -Adevĕrul Ilustrat) ותיכף אחריו "אדוורול דה ז'וי" (אדוורול של יום ה' = Adevĕrul de joi) בעריכת ארתור סטאוורי, ולבסוף נסגר מחוסר תקציב בשנת 1897. למרות חייהם הקצרים מוספים אלה שיחקו תפקיד משמעותי בזירת התרבות הרומנית וארחו בדפיהם אנשי רוח משפיעים, במיוחד כאלה מזוהים עם השמאל, כמו סטאוורי, קונסטנטין ד. אנגל, טראיאן דמטרסקו, ארתור גורוביי, יון גורון, הנריק סאניילביץ' וסימיון סאניילביץ'. אדוורול זכה, בין היתר, לפרסם קטעי ספרות פירות עטו של ההומוריסטן הידוע יון לוקה קאראג'אלה, בעבר יריב תומך במפלגה השמרנית, שנהג ללעוג ל"רפובליקניזם" הדמגוגי. אחרי סכירת המוסף הספרותי, הקדיש העיתון מקום למדורים ספרותיים שבהם פרסם יצירות ספרות בהמשכים, כולל ה"רשימות" של קאראג'אלה, שנאספו מאוחר יותר בקובץ "מומנטה וסקיצה" ("רגעים ורשימות"), כמו "הרוזן ממונטה קריסטו" מאת אלכסנדר דיומא האב).

מאוחר יותר ניסה אדוורול לחדש ולפרסם מוסף שונה בכל יום, לרבות אחד קרוי "ליטרה שי ארטה" (ספרות ואמנויות - Litere şi arte).

"אדוורול" עודד באמצע שנות ה-1890 את התפתחות האמנות החזותית ברומניה, פרסם מודעות מקוריות ואיכסן כרוניקות לב וקרת אמנות. חתומות בשמות עט שונים. בשנת 1895 דן העיתון בפיצול הסביבה האמנותית לכמה זרמים מנוגדים. בעל הטור כתב תחת שם העט "אינדקס" מאמר רווייו שלילי לגבי הצייר הלאומי גריגורסקו וחוג האמנים אימפרסיוניסטים או ריאליסטים (ביניהם שטפאן לוקיאן, ניקולאיה ורמונט והמנבט אלכסנדרו בוגדאן-פחושט) שמרד נגד הסלון האקדמיסטי. כעבור שנה, עם זאת, פרסם העיתון כרוניקה החתומה בשם "גל" ששיבחה את האחרונים.

בשנת 1906 פורסם מוסף ספרותי חדש בשם "ויאצה ליטאראה" (Viaţa Literară - החיים הספרותיים) בעריכת ג'ורג'ה קושבוק, גורון ואילאריה קנדי, וכן שני עיתונים סטריים, "בלג'יה אוריאנטולוי" (Belgia Orientului -"בלגיה של המזרח", התייחסות הומוריסטית לכינוי המחמיא של ממלכת רומניה באותה תקופה) ו"ניה גיצה" (Nea Ghiţă - הדוד גיצה). העיתון החזיק גם את בית ההוצאה לאור "אדוורול" שפרסם את הרומנים של בעליו, קונסטנטין מילה, את ההומרסקות של קאראג'אלה ואת זכרונות של ג'ורג'ה פאנו מימיו בחוג "ז'ונימיה".

במקביל התעניין מילה בכיסוים של שטחים נוספים בחיי התרבות המוקמית. הוא הקים מסורת של פסטיבלים חודשיים, ממומנים על חשבונו, ושבהם הופיעו בפני קהל דמויות מובילות של התיאטרון הרומני כמו השחקנים קונסטנטין נוטארה, מריה ג'ורג'ה ואריסטיצה רומנסקו.

החל משנת 1905 העיתון אויר על ידי יוסיף איסר, אחד הציירים החשובים של הדור, שציוריו הסטריים כיוונו את המלך קרול או את הצאר ניקולאי השני שדיכא את מהפכת 1905. כחלק מיחסי הציבור השתת, "אדוורול" ביריד הלאומי של שנת 1906, בו הוצגו שיטות הדפוס החדישות שלו יחד עם מהדורות המיועדות לאספנים, תחת השם "אדוורול בתערוכה"

קידום רעיונות מתקדמים. המרד ב-1907

בהתאם ל"אני מאמין" של קונסטנטין מילה המשיך העיתון לראות את עצמו משרת את האינטרסים של העם."כל אחד מקוראינו יודעים שאם יפלו קרבן לעוול כלשהו, אם השלטון יתנער ממנו, הוא ימצא מפלט מתחת לגג העיתון הזה"

נאמן להשקפותיהם הפוליטיות של בלדימן ומילה, קידם העיתון הקמתו של פסל השליט אלכסנדרו יואן קוזה ביאשי. ואכן פסל של קוזה נחנך שם בשנת 1912

. "אדוורול" התגייס גם למען החגיגות בשנת 1904 לכבוד מלאת 400 השנה למותו של שטפן הגדול, השליט הנערץ של מולדובה מימי הביניים, ותמך בהצבתו בקראיובה של פסל דיוקן לזכרו של המשורר טראיאן דמטרסקו, שכתב בדפי העיתון.

בו זמנית פנה העיתון לקהל הנשים על ידי יצירת מדור מיוחד "כרוניקת האשה" עליו הייתה אחראית העיתונאית אקטרינה רייקוביצ'אנו-פולמן.

במהלך העשור ארח המדור פעילות למען הנשים כמו לוקרציה קרנבלט, א. מרגיטה, מאורה פריגור, לאורה ואמפה ואידה וריוני.

"אדוורול" תמך בהקמת האיגוד המקצועי של העיתונאים גם בייסוד חברת הסופרים הרומנים. כמו כן טען לאבהות על רעיון הקמת שרות אמבולנסים בבוקרשט, פרויקט שקיבל על עצמו הרופא ניקולאיה מינוביץ' ותורגם למציאות בשנת 1906.

הנהגת המכנות החדישות בבית הדפוס העכיר את יחסי "אדוורול" עם תנועת העבודה הרומנית שתמכה בשביתת עובדי הדפוס.

גם בסוגיית האמנציפציה של היהודים, המשיך אדוורול להיות עקבי. הוא גילה אהדה גם לרעיון הציוני שקרם באותה תקופה עור וגידים. בשנת 1902 "אדוורול" ברך על ביקורו ברומניה של הפעיל הציוני הצרפתי ברנאר לזר, מה שמשך אש מצד החוגים האנטישמיים. בשנת 1906 ההיסטוריון ניקולאיה יורגה, מנהיג המפלגה האנטישמית "המפלגה הדמוקרטית הלאומנית" האשים את מערכת "אדוורול" שמטפחת "רגש לאומי יהודי" שלדבריו מתכוון להרס של רומניה. גם ההוגה הרומני הגרמנופיל מטרנסילבניה אורל פופוביץ' פרסם ב"סמנטולרול" של יורגה סדרת מאמרים תחת הכותרת "לאומנות או דמוקרטיה" שבהם הוקיע את האליטות של אוסטרו-הונגריה על שהפכו למשרתות של האינטרסים היהודים, כשבעיניו בממלכה הרומנית תפקיד מסוכן זה משוחק על ידי העיתונים "אדוורול" ו"דימיניאצה". בשנים הבאות התייחס יורגה ל"אדוורול" כאל "ביטאון העיתונות היהודית" ויחד עם אלכסנדרו ק. קוזה וכותבים אחרים בעיתונו האחר שלו, "ניאמול רומנסק" (האומה הרומנית") טען שכל העיתונות נשלטת על ידי היהודים. התקפות אנטישמיות נגד העיתונים מסרינדאר

באו גם מהמשורר הארכישמרן הטרנסילבני אוקטביאן גוגה ועל ידי איש העסקים והעיתונאי סטליאן פופסקו, שהיה החל משנת 1915 לבעלים של העיתון "אוניברסול".

מקום חשוב תפס בדפי העיתון "השאלה האגררית". בימי מרד האיכרים משנת 1907 שדוכא באכזריות על ידי הממשלה הלאומית-ליברלית של דימיטריה סטורדזה "אדוורול" נעשה שופר של המחאה. העיתון נהג לדיווח על השימוש באש חיה והתעללויות באיכרים. היו אומרים שבכירים בממשלה הבטיחו למילה להפסיק את הדיכוי עם הוא יסכים למתן את הפרסומים. חוקרים מסוימים מאשימים את מילה שהפריז בכוונה את ממדי הדיכוי של המרד במטרות פוליטיות. ההיסטוריון אנטון קאראג'ה ראה בעמדת העיתון הסתה מתוזמרת בשרות אוסטרו-הונגריה וטען שהעיתון קיבל שוחד ממרגלים של מעצמה זו.

זמן קצר אחרי סיום המרד, פרסמה ההוצאה לאור "אדוורול" את המסה של יון לוקה קאראג'אלה din primăvară până în toamnă 1907

1907 מן האביב ועד לסתיו, התקפה על מסודות המלוכה וניתוח כישלונותיה ביחס למרד האיכרים. מסה זו הפכה מהר לרב-מכר.

בשנות ה-1910 המוקדמות

אחרי מאורעות 1907, השתתף העיתון בקמפניה אנטימונרכית נרחבת, שבה לקח חלק גם העיתון "פאקלה" (הלפיד) בעריכת חתנו של ק. מילה, ניקולאיה ד. קוצ'ה, עיתונאי רפובליקני וסוציאליסט, וגם חוגים אנרכיסטים. בשנת 1912 לקח חלק "אדוורול" באחד מפעלוליו הפרסומאיים של קוצ'ה, שבמהלכו ביים הלה יחד עם עמיתו, המשורר טודור ארגזי משפט של עצמם באשמת "חילול שם המלך" (לז מז'סטה) תוך כדי חיקוי פרוצדורות משפטיות ואירוח אזהרות כלפי "פאקלה" . "אדוורול" הפיץ סטירות סטראוטיפיות נגד המלך קרול הראשון, תוך כדי שימוש כלפיו בכינויים "ניאמצול" ("הגרמני" בעגה עממית) או "הקרציה".

בשנת 1912 עברה תפוצתם של "אדוורול" ו"דימיניאצה" מעבר ל צאה אלף עותקים, כשההכנסות ממכירתם היו מיליון ליי. בין ינואר -אוגוסט 1914 נזקקה הדפסתם כ־1284 טון נייר . "אדוורול" הפך לעיתון הרווחי ביותר המשלם גם את המשכורות הגבוהות ביותר, ומשום כך גם המעסיק הכי מבוקש. בשנת 1913 עבדו בו צוות כתיבה וטכני של 250 איש (שמשכורותיהם עלו כ־540,000 ליי, ובנוסף הועסקו בו 60 כתבים ו 1,800 מפיצים. "אדוורול" היה ידוע גם ב אותה מדיניות מערכת מיוזמתו של קונסטנטין מילה והעורך המנהלי סאקה פטריאנו, לפיה היו קונסים את המגיהים על כל שגיאת דפוס. מילה הקפיד על התעדכנות עובדיו לגבי כל מה שמתרחש בעולם. בנוסף להתחברות בקווי טלפון לווינה ולבודפשט, החזיק העיתון כתבים בבירות הבלקן וקידם את השימוש בקצרנות בעת הראיונות. עם השליחים המיוחדים לחו"ל נמנו אמיל פאגורה ובארבו ברנישטיאנו, שדיווחו מן הזירה בשנת 1908 על מהפכת הטורקים הצעירים ועל האווירועים החשובים בנסכות הבולגרית ובממלכת סרביה. מה שלא מנע מכמה כתבים כמו ויקטור אפטימיו בזמנו לעבוד על מעסיקיו ובמקום להגיע לפריז כדי לדווח משם עצר בווינה ושלח למערכת "מכתבים פריזאים" לפי מה שקרא בעיתונים מבית הקפה "ארקאדן" בבירת אוסטריה.

כיסוי הזירה הבינלאומית ב"אדוורול" פתח בפני הרומנים חלון אל המאורעות הפוליטיים והתרבותיים שהסעירו את אירופה ואת העולם. כבר בשנת 1908 סקר "אדוורול" את האוונגרד האירופי, לרבות את זרם הפוטוריזם, תוך כדי הבעת צער על הקץ לכאורה של הריאליזם בספרות. בסוף שנת 1910 בשם "העולם הדמוקרטי" ברך על המהפכה הרפובליקנית בפורטוגל. הודות למאמציו ליצור ולשמור על קשרים בינלאומיים היה, אדוורול", לטענתו, אחד העיתונים הראשונים שדיווח על אירועים בעלי חשיבות יבשתית כמו מהומות המזון בווינה בשנת 1911, פריצת מלחמת הבלקן הראשונה, הסכסוך הדיפלומטי בין יוון ובין בולגריה שהסלים והביא למלחמת הבלקן השנייה. בזירת העימותים המוזכרים החזיק העיתון שליחים מיוחדים מקרב אנשי רוח ודמויות פוליטיות כמו יעקב רוזנטל, לימים מנהל של העיתון, בסופיה, העיתונאי הסרבי פרה טאלטוב בבלגרד, הסופרת הרומניה ארג'נטינה מונטאורו באיסטנבול והנסיך אלברט גיקה בצטיניה. ביולי 1913 דיווח "אדוורול" בהרחבה על מעשי הטבח שביצע צבא יוון בדויראן, קילקיס וביישובים אחרים במקדוניה ודן במקביל ב"משטר הטרור" שהנהג על ידי הצאר פרדיננד הראשון בבולגריה. כעבור זמן קצר באותו חודש כשהצטרפה רומניה לקואליציה נגד בולגריה ורוחותיה חשרו לדרום דוברוג'ה, פרסם העיתון כתבות על מגפה הכולרה שפרצה בקרב החיילים, תוך הטחת האשמות נגד ממשלת טיטו מאיורסקו על שטיאטאה את העניין מתחת לשטיח.

באותה תקופה ארגן העיתון הגרלות מפורסמות נושאות פרסים יקרים כמו נדל"ן ורהיטים. "אדוורול" היה העיתון הראשון שקנה לעצמו אחיזה בכפרים, הודות לחוזה מיוחד עם הדואר הרומני, כשהתאפשר אחסונו ב-300 מחסנים והדוורים שימשו למפיציו. אולם היחסים המעורערים עם הפוליטיקאים מן המפלגה הלאומית ליברלית איימה על המונופול הזה וביום מן הימים אסרה הממשלה הלאומית ליברלית על הדואר להפיץ אותו. מאז נאלץ "אדוורול" לסמוך על מנויים ועל מפיצים פרטיים. מפורסם היה בבוקרשט אותו נער מחלק עיתונים שליווה את קריאותיו הרמות בשירת שירים פוליטיים כדוגמת ה"מרסייז" הרפובליקנית

מלחמת העולם הראשונה

אחרי פריצת מלחמת העולם הראשונה העיתון המשיך לפצל את שארית המחנה הסוציאליסטי כשתמך בקבוצה שדגלה בהתערבות בעימות הצבאי ובהכרזת מלחמה על מעצמות המרכז. עמדה זו תאמה יותר את זו של עיתונים כמו "אוניברסול", "פלאקרה", מגזין "פורניקה" או "אפוקה" שהתווכחה עם העיתונות הסוציאליסטית, עם הפופורניסטים ועם החוגים הגרמנופילים שמסביב העיתונים "סיארה", "סטיאגול", ,מינרווה" או "אופיניה". בתווך עמדה השאיפה לשחרר את הרומנים שחיו בטרנסילבניה ובבאנאט תחת השלטון האוסטרו-הונגרי. לדעתו של ההיסטוריון לוצ'יאן בויה, עמדת העיתון מוסברת בחלקה על ידי הכותבים היהודים, שבגישתם המתבוללת ביקשו להזדהות עם הלאומנות הרומנית בדרישתה לשחרור האחים מן האימפריה האוסטרו-הונגרית. דעה נפרדת, גרמנופילית, הביע העיתונאי ממוצא יהודי ברנישטיאנו, שנדחק לזמן מה בשוליים.

"אדוורול" התגייס במרץ נגד אוסטרו-הונגריה בסוגיה הטרנסילבנית, בעוד הדגישה פחות את בעיות הרומנים בחבר בסרביה, שהוחזק על ידי רוסיה הצארית. העיתון ארח בעמודיו מאמר של מלומד רומני טרנסילבני בשם יואן אורסו שהוקיע את הרוסופוביה כחסרת בסיס, וגם מסות פרו-מלחמתיות של ההיסטוריון הוותיק אלכסנדרו ד. קסנופול. ה"אדוורול" פרסם את דבר ביקורו של איש הרוח הבריטי רוברט ויליאם סטון-ווטסון שעשה יחסי ציבור למען מעצמות ההסכמה ותמך את מאמציה של בליגה התרבותית למען אחדות כל הרומנים העד כניסת רומניה במלחמה לצד מעצמות אלה. בראיון ב"אדוורול" זיהה סטון-ווטסון את מטרות הרומנים עם אלו של הסרבים ושל הקרואטים, תוך הדגשה על האינטרס המשוף שלהם בפירוק האימפריה האוסטרו-הונגרית שתשים קץ, כדבריו, ל"שלטון הברוטלי והמלאכותי של הגזע ההונגרי". אחד המאמרים של "אדוורול" באפריל 1916 התמקד בסקסונים הטרנסילבנים ועל יחסיהם עם הרומנים באימפריה האוסטרו-הונגרית וטען:"פרט להונגרים, היה לנו לאורך תולדותינו, כפי ישי לנו גם היום, אויב נחוש לא פחות, ושביקש את העלמותנו באותה מידה: הסקסונים". לפי היסטוריון הספרות דומיטרו חנקו גישה זו שהופיעה בגרסאות חוזרות בתעמולה בעד מעצמות ההסכמה, ציינה התרחקות זמנית מהמסורת המקומית של סטריאוטיפ אתני חיוביים יותר לגבי הגרמנים.

הקמפיין בעד הכניסה למלחמה הגיע לשיאו בקיץ 1916 כשהיה כבר ברור שהממשלה הלאומית ליברלית של יון י.ק. ברטיאנו אכן שקלה לקחת צד במלחמה בברית עם מעצמות ההסכמה. קונסטנטין מילה עצמו הסביר שהמלחמה תהיה מענה "מתקן" לבעיותיה החברתיות של רומניה ותהווה "הטיה" (דיוורסיה) לגבי הכפריים הנוטים להתמרד העיתון שתואר על ידי החוקר האמריקאי גלן טורי כ"עיתון סנסציות" סיפק לקוראים תאורים נלהבים של מתקפת ברוסילוב שייצבה את החזית המזרחית בקרבת רומניה, מה שנראה כרגע בשל עילאי להתחלת ההתערבות של רומניה בקרבות. גישה זו הביאה את "אדוורול" בפני התנגשות עם הסיעה הסוציאליסטית העיקרית ברומניה, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרומנית ותנועת העבודה שבשליטה סוציאליסטית. "אדוורול" מסר את העמדה הרשמית של הממשלה בנושא העימותים האלימים בין הפועלים ובין הצבא הרומני בעיר גאלאץ, שהתלוו בשפיכות דמים. תוך שימוש בסגנון שטורי כינה "מסית", "אדוורול" תקף את המנהיג הסוציאל-דמוקרטי אז, ד"ר כריסטיאן רקובסקי, אחד ממארגני הועידה האנטי-מלחמתית בצימרוולד, תוך גנותו כ"הרפתקן" ושכיר חרב של האימפריה הגרמנית. במכתב אל טרוצקי, התלונן רקובסקי שמילה שוחד על ידי טאקה יונסקו, המנהיג הפרו-הסכמה של המפלגה השמרנית ושעיתוניו עוסקים התעמולה במסווה של "עצמאות" כביכול.

בסופו של דבר רומניה חתמה בשנת 1916 עם מעצמות ההסכמה הסכם בבוקרשט וכרתה ברית איתן. התערבותה במלחמה למרות נגמרה אחרי קרבות קשים בכי רע כשכל החלק הדרומי שלה עם הבירה בוקרשט נכבשו על ידי צבאות גרמניה ואוסטרו-הונגריה. המלך והממשלה נמלטה ליאשי בשטח שנשאר חופשי במולדובה. קונסטנטין מילה עצמו נמלט ליאשי ואחר כך לפריז, בעוד עיתוניו נאסרו על ידי שלטונות הכיבוש הגרמנים. בניין "אדוורול" ברחוב סרינדאר הופקע לטובת העיתון בשפה הגרמנית "בוקרשטר טאגבלאט". ברנישטיאנו שנשאר בבוקרשט הצטרף לעיתון הפילו-גרמני "לומינה" ("האור") של קונסטנטין סטרה. בעקבות הפסד מלחמת העולם על ידי גרמניה ובנות בריתה בסוף שנת 1918, שלטון הכיבוש הגרמני הסתיים והמלך פרדיננד הראשון והממשלה הרומנית שבו לבוקרשט כמנצחים. בתחילת שנת 1919 חזר גם קונסנטין מילה לרומניה והעיתונים "אדוורול" ודימיניאצה" חזרו להופיע. קונסנטין קוסטה-פורו דיווח ב"אדוורול" ברוח פייסנית על משפטי הבגידה של משתפי הפעולה עם הגרמנים, ביניהם כמה עמיתים עיתונאים כמו סטרה, טודור ארגזי, סניאל גרוסמן ואחרים.

העיתון דיווח גם על אכזבתו של סטון-ווטסון מהאג'נדה של רומניה הגדולה שקמה בעקבות המלחמה ושל ממשלה הריכוזית.

בין מלחמות העולם

שנות ה-1920 המוקדמות

קובץ:Constantin Graur.jpeg

קונסטנטין גראור

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

עם חידוש הופעתו היה "אדוורול" לעיתון דומיננטי של התקופה שבין מלחמות העולם ושמר על תפקידו המחנך ועל גישתו הליברלית- שמאלית, שאותה אימצו עוד כמה עיתונים נפוצים כמו "קובנטול ליבר" (Cuvântul liber - הדבר החופשי, 1924) ,רמפה (Rampa) וכו'. אף על פי שיחד עם "דימיניאצה" יכלו עורכיו להתגאות עדיין בתפוצה של 150,000 עותקים, היריב הוותיק, העיתון השמרני "אוניברסול" עלה עליו בעת הזאת בפופולריות

בשנת 1920 פרש מילה מתפקידו כעורך ראשי והקדיש את זמנו להקמת עיתון חדש בשם "לופטה" (Lupta - המאבק). נטען שבלחץ חוגי עסקים יריבים הוא מכר את העיתון לאיש העסקים היהודי אריסטידה בלנק, בנקאי וקבלן, איש המפלגה הלאומית ליברלית ובעלים של ההוצאה לאור "קולטורה נציונאלה" (Cultura naţională). את מניותיו שלו מכר לאנשי העסקים, יהודים גם הם, אמיל וסימיון פאוקר, אביו ודודו של המנהיג הקומוניסטי העתידי מרצ'ל פאוקר. את תפקידו של מילה בעיתון ירש העיתונאי היהודי קונסטנטין גראור, שניהל אותו עש שנת 1936. המוצא האתני של בעלי העיתון, של העורך הראשי ושל חלק מעובדיו משך אש מחוגים האנטישמיים הפעילים מאוד במדינה. בעשור הזה אהד "אדוורול" בדרך כלל את מפלגת האיכרים הלאומית, הכוח הפוליטי העיקרי שהתנגד לממסד הנציונל-ליברלי.

העיתון קיבל לשורות עובדיו דור חדש של כותבים, מרביתם אוהדי רעיונות השמאל. בנוסף לעיתונאים במקצוע כדוגמת ברנישטיאנו, קונסטנטין בקלבאשה, טובור תאודורסקו-ברנישטה, הוא העסיק סופרים כמו מיכאיל סדוביאנו ששמו הלך לפניו כמחבר רומנים ונובלות, המסאי המתחיל פטרה פנדריה, וסופר של רבי מכר צ'זאר פטרסקו. בעמודי העיתון התארחו גם סופרים בעלי נטייה פציפיסטית או סוציאליסטית כמו אלנה פאראגו, אאוג'ן רלג'יס, יון מרין סדוביאנו וג'ורג'ה מיכאיל זמפירסקו. בין העיתונאים הצעירים המזוהים עם השמאל התבלט פיליפ ברוניה-פוקס. אחרי ששימש זמן מה כפרשן פוליטי, ברוניה-פוקס הפך ל"נסיך הרפורטרים" באמצעות כתבות תחקיר שפרסם בעיקר ב"דימיניאצה".

למרות השפעות המשבר הכלכלי הגדול, ההנהלה החדשה רכזה בניין נוסף ברחוב סרינדאר, החריבה אותו והוסיפה במקומו אגף חדש מבטון מזוין בהמשך לבניין הקיים. הבית המורחב, שהתפשט על 1,700 מ"ר איכסן מכנת דפוס סיבובית ששימשה גם את המגזין "ריאליטאטיה אילוסטראטה" (Realitatea Ilustrată - המציאות המאוירת), אולם הרצאות, קפיטריה ומקומות לינה של השוערים. הגליונות משנות ה-1920 עברו כמה שינויים בפורמט שלהם. התחילו להתפרסם בהם קטעי צילום עיתונאי מאת יוסיף ברמן, אחד הצלמים המפורסמים של רומניה, שהתחיל את דרכו בשנת 1913 בעיתון "דימיניאצה". בעמוד הראשון למעלה הבליט "אדוורול" את הכותרות העיקריות של חשדות היום, המלוות לעיתים קרובות בפרשנויות סרקסטיות של המערכת.

מצאו מקום בעיתון עוד כמה חידושים, כמו מדורים קבועיים שדנו בהתפתחויות בספרות ובפילוסופיה תחת חתימתם של שני כישרונות צעירים ומודרניסטים, בנימין פונדויאנו ויון ויניה. מאמריו של ויניה נסובו סביב האותנטיות הספרותית, האקלקטיזם ושבחים עקביים לליריקה המודרנית. בכמה ממאמריו של ויניה השתקפה יריבותו עם עמיתו לשעבר טריסטן צארה והביעו גינוי של הדאדאיזם, הזרם האוונגרדי הרדיקלי שהקימו צארה ואחרים בשווייץ בימי המלחמה. ויניה הקים לאחר מכן את העיתון "קונטימפוראנול", במה מודרניסטית וסוציאליסטית בעלת השפעה, ששמרה על מגעים חמים עם אדוורול. באותה תקופה חתם "אדוורול" חוזה בתחום הדפוס עם אלכסנדרו צראן, פעיל סוציאליסטי וקבלן, שהחברה שברשותו עסקה גם בפרסום ספרים אוונגרדיים ובחן את האפשרות ליצירת מוסף ספרותי. אכן בשנת 1920 הופיע לראשונה המוסף : Adevărul Literar şi Artistic ( "אדוורול של הספרות והאומנות") שהפך לאחד העיתונים הרומנים הבולטים בתחום התרבות.

כעבור שבע שנים התחיל להתפרסם גם מגזים לאוהדי הרדיו הרומנית, תחת השם Radio Adevĕrul ("רדיו אדוורול"). העיתון לקח חלק בפולמוסים התרבותיים שהסעירו את שני העשורים הבאים. הוא משך השתתפותם של אידאולוגים שונים בתחום התרבות, ביניהם מבקרי הספרות שרבאן צ'וקולסקו, פטרו קומרנסקו, אאוג'ן לובינסקו ופאול זריפופול, הספורים דמוסטנה בוטז, אאוג'ניו בוטז, ויקטור אפטימיו, אאוג'ן ז'בליאנו, וקמיל פטרסקו, וכן הפעיל הארומני בתחום התרבות ניקולאיה קונסטנטין בצאריה. החל משנת 1928 צ'וקולסקו היה לאחראי על המדור הספרותי של "אדוורול". באותה שנה על דפי העיתון התנהל חלק מהפולמוס בין צ'וקולסקו ובין מבקר ספרות אחר, מן המכובדים של התקופה, פרפסיצ'וס, כשהראשון האשים את השני שהוא אקלקטי מדי ונדיב מדי בהערכותיו. בשנת 1931 פרסם העיתון את מאמריו של המבקר הצעיר לוצ'יאן בוז, שלימד סנגוריה על טריסטן צארה ושיבח את הפסל קונסטנטין ברנקוש שהביאו, לדעתו, "אוויר רומני צח לתוך התרבות המערבית". עד 1932 התארח ב"אדוורול" גם ג'ורג'ה קלינסקו, כתב, בין השאר, בקורות על תלמידו לשעבר לוצ'יאן בוז. כמו כן פורסמו קטעים מזכרונותיו של לובינסקו. בשנת 1937 בלטה המחלוקת בין לובינסקו ובין תלמידו, פליקס אדרקה בנוגע לגבור האוונגרדי אורמוז. באותה שנה פורסם גם מדור על נשים ותרבות, שנכתב אולי על ידי המחברת הפמיניסטית איזבלה סדוביאנו-אוואן, שהייתה כבר ידועה לקוראי "אדוורול" כמומחית בספרות האנגלית. התארחו במדור זה כמה מהנשים החשובות של אותן השנים.

העיתון חתם על חוזים עם כמה סופרים ידועים כמחברי רבי מכר כמו סדוביאנו, קלינסקו, אאוג'ניו בוטז (הידוע תחת כינוי העט "ז'אן בארט"), ליביו רבריאנו וגאלה גלקטיון. כמו כן הוציא לאור כמה ספרים פופולריים כמו הזכרונות והמסות שכתבה המלכה מריה, הקומדיה הכובשת קופות "טיטאניק ואלס" מאת טודור מושאטסקו ומאוחר יותר, אחרי 1934, מספר ספרי לימוד לבית הספר היסודי.

באמצע שנות ה-1930 השיק "אדוורול" מגזינים כמו "ריאליטאטיה אילוסטראטה" (Realitatea Ilustrată - המציאות המאוירת) שהוקדשה לפוטו-רפורטאז'ות, "פילם" (Film) שעסק בסרטי הוליווד, ו"מדיקול נוסטרו" (Medicul Nostru - הרופא שלנו) בענייני בריאות.

המאבק נגד הימין הקיצוני

"אדוורול" ו"דימיניאצה" בלטו בשנות ה-1920 וה-1930 בהתנגדותם לאנטישמיות שהתחזקה והלכה בתקופה שבין מלחמות העולם ובגינוים את הימין הקיצוני והפלגים הפאשיסטים והפרו-נאציים שבזירה הפוליטית הרומנית. הפאשיזם הרומני התארגן באותן השנים מסביב לליגת ההגנה הנאציונל-נוצרית LANC שבראשותו של הפרופסור א.ק. קוזה, יריב ותיק של "אדוורול". בשנת 1921 לגלג אמיל פאגורה הליברלי על הדיבורים, שנפוצו בעיתון "אוניברסול" בקשר לשאיפה כביכול של היהודים להנהיג בולשביצזיה בבסרביה שהפכה לא מזמן חלק מן הממלכה הרומנית הגדולה. "אדוורול" לא נמנע מבקורת גם על דיכוי זכויות האדם ברית המועצות, כמו למשל באחד ממאמריו של ברוניה פוקס הצעיר. בשנת 1923 הופיעה חוברת מאל אמנואיל סוקור, שבה הוכחות על כך שכל הקריירה האקדמית של א.ק. קוזה התבססה על מעשי פלגיאט.

באותה שנה בוצעו מעצרים בקרב חברי הקבוצות הפארה-צבאיות של LANC,לרבות הפעיל הצעיר קורנליו זליה קודריאנו. השלטונות חשפו תוכניות של הפשיסטים המקומיים לרצוח פוליטיקאים מן המפלגה הלאומית ליברלית, את עורכי העיתון "לופטה" ואת ראש ההנהלה של "אדוורול", יאקוב רוזנטל. מאוחר יותר פרסם "אדוורול" את תוצאות תחקיר של הכתב האנטי-פאשיסטי דינו דומבראווה על מעורבות אנשי LANC בפרעות נגד היהודים בעיר פוקשאן בשנת 1925 וגילה כי מערכת החינוך הרומנית שורצת אנטישמים. בשנת 1927 הצטרף "אדוורול" לגינוי מעשי האלימות שבוצעו בחסות LANC בטרנסילבניה. אחד מהכותבים בעיתון, עורך הדין דם י. דוברסקו התייחס לקודריאנו כעל "החרפה" של רומניה. בדצמבר 1930 הסוציולוג מיכאי ראליה, שנודע בדעותיו השמאליות, ונמנה עם הדמויות המובילות של החוג "ויאצה רומניאסקה", בחר לפרסם ב"אדוורול" את מסתו "Răzbunarea noţiunii de democraţie" (נקמת המושג "דמוקרטיה"), שבה גינה את התאוריה הפופולרית אז לפיה המשטרים הדמוקרטיים נחותים לעומת המשטרים הטוטליטריים "אדוורול" דיווח בדאגה מספר מזימות פוליטיות נגד הממשל הלגיטימי, לרבות ניסיון ההתנקשות של הקצין ויקטור פרקופ נגד המלך קרול השני ביום שישי הטוב 1934.

במקביל התעניין "אדוורול" בקידום אלטרנטיבות לגישות הלאומנית. בשנת 1923 ניסתה מערכת העיתון לתווך במחלוקות בין רומניה ובין הונגריה בהזדמנות ביקורו בבוקרשט של האינטלקטואל ההונגרי הגולה אוסקאר יאסי. בהקשר זה פרסם "אדוורול" את הראיון של קונסנטין קוסטה-פורו עם האורח ההונגרי, שבו הציג יאסי תוכנית לקונפדרציה של הדנובה, תוך כדי הטחת בקורת על מחשבות המלחמה ורגשי השנאה המצויים אצל הרומנים וההונגרים כאחד. במקום אחר ב"אדוורול" החזון של יאסי מוצג כאלטרנטיבה דמוקרטית לאוטוריטריזם של המשטר ההונגרי שבין מלחמות העולם, מה שעורר מורת רוח אצל השגריר ההונגרי דאז, איוואן רובידו-זיצ'י. גם מאוחר יותר, כשיאסי עורר חשדנותם של רומנים רבים והקהילה ההונגרית ברומניה נרתעה ממנו, עדיין ביטא "אדוורול" אהדה להשקפתו, כך למשל באמצעות מסה פרי עטו של העיתונאי הרומני טרנסילבני יון קלופוצל משנת 1935. העיתון הוקיע את הניסיונות רפובליקת ויימאר לבלוע את אוסטריה, בראש ובראשונה מפני שראו בכך עידוד למדיניות רבנשיסטית של הונגריה. האו דיווח בנימה סרקסטית על המגעים הידידותיים שבין הלאומנים הרומנים ממפלגת "LANC" ובין עמיתיהם ההונגרים מה"איגוד להגנה הלאומית" בעיר סגד.

"אדוורול" היה בקורתי מאוד כלפי המדיניות הריכוזית של ממשלות רומניה הגדולה שאחרי 1920, במיוחד בחבלי הארץ טרנסילבניה ובסרביה. מאמרים על הנושא נתרמו על ידי אוניסיפור גיבו, מן הפעילים הוותיקים של המאבק הלאומי של הרומנים בטרנסילבניה.

אחד הרעיונות החדשים ש"אדוורול" הפך לנושא דלגם היה תכנון המשפחה שנתמך מנקודת מבט אוגנית. הדובר המוביל של השקפה זו היה "דוקטור איגרק" (כלומר "דוקטור Y"). תחת כינוי עט זה עמד רופא ופובליציסט יהודי בשם יוסיף גליקסמן (1938-1871) שהציע במדור הרפואי הקבוע שלו משנת 1923 הנהגת בדיקות חובה טרום-חתונה וחופש ההפלות. הסוגיה עוררה עיניין רב במיוחד אחרי המחלוקת הפומבית שנפתחה למשך חודש בין דוקטור איגרק ובין יריבו בעיתון "אוניברסול" שהעלה טענות-נגד מוסריות וחברתיות. תוך כדי התעסקות בנושא, פרסם אף "אדוורול" טענות מוטות על ידי דעות קדומות, כמו למשל המאמר משנת 1928 של הרופא ג'ורג'ה ד. יונשסקו, שתיאר את ההגירה המתמדת של תושבי אולטניה אל בוקרשט הבירה כ"סכנה חברתית" שהביאה איתה "ריבוי מעשי זימה, זוהמה ומגיפות" וקרא להגבלות של ההגירה הפנימית. בדרך כלל אנטי-גזעני, העיתון ניסה לפרסם אלטרנטיבה של גישה אנטי-פשיסטית לסוגיית הגזעים, לפי הצעתו של הנריק סניילביץ' בשנות ה-1930.

בשנת 1929 פרסם "אדוורול" מחזה מאת ניקולאיה קונסטנטין בצאריה שהביע התנגדות לצורות הרדיקליות של פמיניזם והציע שהנשים תמצאנה את רווחתם במסגרת הנישואים.

באמצע שנות ה-1930, המתח בין "אדוורול" ובין "אוניברסול" שהתקרב מיום ליום לעמדות הפשיסטיות ירד לפסים של עימות פתוח.

העיתונים של אמיל פאוקר הפכו למטרה קבועה לתנועה הפאשיסטית החדשה שנודעה כ"התנועה הלגיונרית" בראשות קורנליו זליה-קודריאנו, חבר LANC לשעבר. בשנת 1930 אחד העורכים נורה על ידי מתנקש מהחוגים של קודריאנו, אך נשאר בחיים. לפי זכרונותיו של הפעיל הקומוניסטי סילביו ברוקן, הלגיונרים של "משמר הברזל" (שם תחתיו רצה לבחירות התנועה הלגיונרית), הקרואים גם "גרדיסטים" ושתמכו ב"אוניברסול", תקפו את המפיצים של "אדוורול" ו"דימיניאצה", מה שדחף את הנוער הקומוניסטי והסוציאליסטי להתארגן גם הוא בקבוצות של שומרי סדר שיאבקו בהם. בהתחלת שנת 1935 פרצו שערוריות שעירבו את העיתון "ספארמה פיאטרה" הלאומני-קיצוני שבניהולו של ניקיפור קרייניק ושמומן על ידי סטליאן פופסקו, המוציא לאור החדש של "אוניברסול". תוך התגייסות בעימות עם הימין הקיצוני, עמד "אדוורול" דרך עיתונים מקומיים לצידה של המפלגה הקומוניסטית הרומנית בימי המשפטים נגד פעיליה בקראיובה שבהם על דוכן הנאשמים עמדה, בין השאר, גם כלתו של סימיון פאוקר, אנה פאוקר. קונסטנטין ארג'טויאנו, אחד מהפוליטיקאים הרומנים הידועים באותה תקופה, ציטט בזכרונותיו אחד מהעיתונאים ב"אדוורול" שאמר שאמיל פאוקר, למרות דעותיו האנטי-קומוניסטיות ניסה להגן על אנה פאוקר יותר בגלל קרבתה המשפחתית.

בעקבות השינויים בהנהלת העיתון, כמה הכותבים הוותיקים של "אדוורול" ערקו ל"אוניברסול". כך למשל בשנת 1935 קונסטנטין בקלבאשה וב-1936 ניקולאיה קונסטנטין באצאריה. בהגיעו ל"אוניברסול" חשף ה"עריק" בצאריה אהדה מסוימת לתנועות הימין הקיצוני.

בקיץ 1936 משפחת פאוקר מכרה את מניותיה בעיתון לקונסורציום של אנשי עסקים מחוברים למפלגה הלאומית ליברלית ובראשם אמנואיל טטרסקו, אחי ראש הממשלה דאז, גאורגה טטרסקו. מיכאיל סדוביאנו ירש מגראור את תפקיד העורך הראשי ואואג'ן לובינסקו הפך לחבר ההנהלה. שינויים אלה בצוות המנהל של העיתון הביא לשלב חדש בעימות בין "אדוורול" ובין העיתונות של ימין הקיצוני. באמצעות קולותיהם של ניקיפור קרייניק, אלכסנדרו גרגוריאן ונ. קרבדיה, שני העיתונים הקיצוניים "פורונקה ורמי" ו"ספארמה-פיאטרה" הדביקו פעמים חוזרות את סדוביאנו בכינויים אנטישמיים ואנטי-מסוניים, תוך טענה שהוא הפך לכלי בידי היהודים ושבתור מנהיג של ההבונים החופשיים ברומניה, קידם כביכול אמונות נסתרות. סלע מחלוקת נוסף היו האשמות העיתונות הלאומנית נגד המשורר טודור ארגזי שהוצג כפורנוגרף למרות מחאותיו של סדוביאנו. מצד שני גם "אדוורול" העלה האשמות דומות של "ארוטומניה" (לפי התבטאותו של דוקטור איגרק) נגד הסופר מירצ'ה אליאדה שהיה שרוי בסכסוך עם תאדורסקו-ברנישטה.

סגירת העיתון על ידי הממשלה הלאומנית בשנת 1937

עם הרכבת הממשלה הלאומית נוצרית של אוקטביאן גוגה, יורשת של הלאנ"ק" ויריבה של התנועה הלגיונרית, נאסרה, בין השאר, הוצאתם לאור של העיתונים "אדוורול", "דימיניאצה" ו"לופטה" ההחלטה הייתה ראשונה בסדרה של חוקי אפליה נגד יהודים שאושרו באותה תקופה בהסכמתו של המלך קרול השני, שאימץ מדיניות יות ויותר סמכותנית. יחד עם סגירת העיתונים, הולאמו כל נכסיהם, כולל חלק גדול מארכיון התשלילים של הצלם יוסיף ברמן. באחר הגליונות האחרונים של "אדוורול" הזהיר תאדורסקו ברנישטה נגד זיהוי הדמוקרטיה "תוך מגבלות של מונרכיה חוקתית" עם ה"בולשביזם. הוא הדגיש שאויבי העיתון זרעו במיזיד את הבלבול הזה. ביומנו הנוגע לאירועי מלחמת העולם השנייה, ברנישטיאנו תיאר את האיסור על הופעת העיתונים הדמוקרטיים כאות לתחילת עידן ה"ברבריות". דבריו התייחסו למרחץ הדמים שליווה את העימות בין קרול השני ובין התנועה הלגיונרית, לנפילתו של גוגה ולהשכנתם של שלושת משטרי הדיקטטורה לאומניים - זה של "חזית התחייה הלאומית" של המלך קרול השני, "המדינה הלאומית לגיונרית" בהנהגת יון אנטונסקו והתנועה הלגיונרית והמשטר הרודני הבלעדי של יון אנטונסקו. שלושת המשטרים הנ"ל ביצעו טיהורים חוזרים בשורות העיתונאים היהודים והשמאלנים והצרו את צעדיהם של רבים מהעובדים לשעבר של "אדוורול" תוך מניעת העסקתם במקצועם. אחרי 6 בספטמבר 1940 עלתה לשלטון התנועה הלגיונרית בברית עם מרשל אנטונסקו. אנשיה תכננו מעשי נקם נגד העיתונאים מ"אדוורול". לדידם חברי מערכת העיתון השתייכו לשלוש קבוצות:"יהודונים", "בוגדים" ו"משרתים". שר התעמולה תחת השלטון הלאומי-לגיונרי ותחת הרודנות של אנטונסקו, המשורר ניקיפור קרייניק התפאר על מלחמלתו נגד השפעת "היהדות" בתקשורת ולרגל היובל ב-1941 של עיתונו, "[גנדיריה", הזכיר את סגרית העיתון "אדוורול" ב-1937 על ידי ממשלת גוגה כ"מעשה מפואר של צדק".

חידוש הופעת העיתון אחרי שנת 1946

שני העיתונים "אדוורול" ו"דימיניאצה" חזרו להופיע ב-13 באפריל 1946, שנתיים אחרי ההפיכה מ-אוגוסט 1944, שבה הדיח המלך מיכאי הראשון בעזרת הצבא שת המרשל אנטונסקו ושם קץ לברית של רומניה עם גרמניה הנאצית. בראש מערכת העיתון עמד ברניזטיאנו, כשהבעלים החדש היה חברת "סרינדר בע"ם". העיתון לא חזר לבניינו ברחוב סרינדר, שאיכסן אז את בית הדפוס "לוצ'אפרול", אך נשאר באותו אזור, ברחוב מטיי מילו ומאוחר יותר ברחוב ברזויאנו. בגיליון הראשון הבטיח בנישטיאנו להמשיך בדרכו של קונסטנטין מילה ופרסם מחדש את הצוואה הפוליטית של הלה. במאמר הדגיש ברנישטיאנו: "לא השתייכנו ואיינו משתייכים לאיש, לאף ממשלה, לאף מפלגה". העיתון הביע התפעלות מהפלורליזם הפוליטי במאמרים ברוח הפלורליזם הפוליטי הקיים במדינה שעמד למעשה בסתירה עם המגמה שהצטיירה בשטח - של הכיבוש הצבאי הסובייטי, התחזקות שליטת הקומוניסטים על ענייני המדינה והצעדים לקראת השכנת משטר קומוניסטי. ברנישטיאנו ציין את ההתפתחויות האלה ברוח חיובית:

היינו עיוורים לולא הסכמנו שבזמנים חדשים אלה, אנשים חדשים צריכים לצוץ ולהגיע אל המנהיגות, איננו מתביישים להגיד שבקווים כלליים, השקפתנו תואמת את זו של הדמוקרטיה הסוציאליסטית, שאל השכנתה שאפנו כל חיינו, ושעומדת להתגשם כאן, בדומה למרבית היבשת האירופית, אחרי שהוגשמה ברוסיה

.

הצנזורה הקומוניסטית

בארבו ברנישטיאנו נפטר בדצמבר 1947, ימים ספורים לפני הדחת המלך והחלפת המונרכיה על ידי רפובליקה עממית בראשות המפלגה הקומוניסטית. העיתון חגג את השינוי הפוליטי ופרסמו את החלטת ההכרזת הרפובליקה, פירש את הדברים כלהלן: "אתמול ההיסטוריה הרומנית התחילה להראות פנים חדשות. כתוצאה מכך המדינה הרומנית, כיום ומחר תזדקק לעבודה ממושמעת ומרוכזת של כל אחד מאיתנו". במקום ברנישטיאנו לראש מערכת העיתון הגיע ה. סוריאנו, בעבר עורך של עיתון מקומי בעירו, רומן. מכאן ואילך העיתון עמד תחת השגחה צמודה של הצנזורה הקומוניסטית. כפי שציין ההיסטוריון כריסטיאן וסילה, למרות השפעתה של תעמולת המשטר, עדיין התמהמה העיתון לעבור את השינוי מרחיק הלכת הנדרש על ידי הקומוניסטים. דפיו נתנו מקום לשבחים ליוזמותיה של המפלגה הקומוניסטית ושל ברית המועצות, כמו למשל תוכניות החומש, קידום האתיאזים והפצת הספרות הרוסית. יחד עם זאת המשיכו להתפרסם בו מאמרים ברוח מסורתו החופשית, לרבות רפורטז'ות מאת ברוניה פוקס ומאמרים של המשורר דמוסטנה בוטז, המדורים הקבועים "פנקסינו" (Carnetul nostru), "כרוניקת האירועים בחו"ל", "כרוניקה מוזיקלית", "גלוסות פוליטיות", "השעה האחרונה" (מדור לחדשות האחרונות) ומדור הקומיקס "העיניין דיומא" (Chestia zilei). מדור סאטירי אחר שכותרתו "טבליות" (Tablete) בעריכתו של טודור ארגזי משך את זעמו של סורין תומא, עורך הביטאון של המפלגה הקומוניסטית, "סקנטייה", שראה בו דוגמה של שירה "דקדנטית" "בורגנית". בתחילת שנת 1948 איכסן "אדוורול" כמה מהקולות העצמאיים בתחום בקורת התיאטרון, לרבות כרוניקות חתרניות מאת מוניקה לובינסקו, שבחרה לחיות בגלות פריז, והתייחסה משם אל הניסוי הקומוניסטי כאל משהו "קפקאי".

בסופו של דבר הועמד העיתון בהשגחת ועד מוציא לאור בראשות הפעיל הקומוניסטי לאונטה לראוטו, אמצעי שנועד להכין את חיסול מפעלו. בתחילת שנת 1951 סגר המשטר הקומוניסטי את כל העיתונים האוטונומיים, כולל "אדוורול". בגיליון האחרון, מס. 18,039, ב-31 במרץ 1951 העיתון הודיע:

מעמד הפועלים הקים עיתונות חדשה, שקמה מתוך ההתפתחות החדשה של החברה:עיתנות להמונים, קרויה וכתובה על ידי מיליוני אנשים. היא מבטאת את המגמות ואת הרמה הגבוהה יותר של התרבות הסוציאליסטית; היא דנה על בסיס יומי בסוגיות של אידיאולוגיה, תאוריה חברתית ופוליטית, של מדע וטכנולוגיה, בקשר עם הדאגות, המאבקים והנצחונות בשדה העבודה, כרוכות בצורה הדוקה בשאלות הרחבות של מאמץ הבניין הסוציאליסטי. שליחותו של העיתון "אדוורול" הסתיימה.

למעשה "ההסבר הרשמי" היה, לדברי וסילה, "מגוחך ובלתי משכנע". העיתון נסגר, ככל הנראה מיום למחר, ללא התרעה, ולא הספיק אפילו לבטל את מינוייו.

מנהלי העיתון

• אלכסנדרו בלדימן 1871–1872, 1898-1888
• קונסטנטין מילה 1898–1920
• קונסטנטין גראור 1936-1921
• מיכאיל סדוביאנו - 1937
• בארבו ברנישטיאנו - 1947-1946
• ה. סוריאנו -1947–1951

מקורות נוספים

• Povestea lui Beldiman, fondatorul "Adevărului", Adevărul, 17.06.2013
• Ciprian Chirvasiu Constantin Mille, geniul fondator al "Adevărului, Adevărul 23.06.2013 "
  • Lucian Boia,"Germanofilii". Elita intelectuală românească în anii Primului Război Mondial, Humanitas, Bucharest, 2010.
• Eugen Simion (coord.) Dicţionarul general al literaturii române, vol. I, (A-B), 2004, Editura Univers Enciclopedic, pag. 44-46

לקריאה נוספת

Adevĕrul.25 de ani de acţiune. (1888-1913)".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אדוורול בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אדוורול (ברומנית)

• אדוורול, ברשת החברתית פייסבוק
• אדוורול - לוח כרונולוגי
• אדוורול כותב היסטוריה מזה 124 שנה

Adevărul scrie istorie de 124 ani, 15.08.2012 (ברומנית)

• ספור מייסדו של העיתון "אדוורול" ב- Adevarul 16.12.2008

Povestea fondatorului ziarului Adevărul, Adevărul 16.12.2008

• Nerva Hodoş, Al. Sadi Ionescu -Publicaţiunile periodice româneşti, descriere bibliografică, Socec, Sfetea, Bucureşti 1913
• ספורו של בלדימן, מייסד "אדוורול"

Ciprian Chirvasiu