ארנה מר ח'מיס – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
שורה 12: שורה 12:
בתחילת 1968 יצאה עם משפחתה לפראג, שם שימש בעלה כנציג [[רק"ח]], וכתב עבור העיתון "[[בעיות השלום והסוציאליזם]]", ששימש כביטאון התנועה הקומוניסטית העולמית.
בתחילת 1968 יצאה עם משפחתה לפראג, שם שימש בעלה כנציג [[רק"ח]], וכתב עבור העיתון "[[בעיות השלום והסוציאליזם]]", ששימש כביטאון התנועה הקומוניסטית העולמית.
היא חוותה את [[האביב של פראג]] ואחרי הכיבוש הסובייטי נשלחה עם ילדיה למשך שנה למוסקבה. בעקבות דיכוי התנועה העממית הצ'כית למען רפורמה דמוקרטית עזבה מר-ח'מיס את המפלגה הקומוניסטית.
היא חוותה את [[האביב של פראג]] ואחרי הכיבוש הסובייטי נשלחה עם ילדיה למשך שנה למוסקבה. בעקבות דיכוי התנועה העממית הצ'כית למען רפורמה דמוקרטית עזבה מר-ח'מיס את המפלגה הקומוניסטית.
בשנת 1971 שבה המשפחה לחיפה. בשנות ה-70 נפרדו בני הזוג חמיס.
בשנת 1971 שבה המשפחה לחיפה. בשנות ה-70 נפרדו בני הזוג ח'מיס.


בשנות השמונים הייתה מעורבת בוועד בפעילות ועד הסולידריות עם [[אוניברסיטת ביר זית|ביר זית]] ו[[הוועד נגד המלחמה בלבנון]]. ארנה אף הייתה שותפה מרכזית בהקמת ועד ציבורי בחיפה שנקרא "הלאה הכיבוש" שאיגד פעילים רדיקליים יותר, רובם תומכי [[פתרון המדינה האחת]].
בשנות השמונים הייתה מעורבת בוועד בפעילות ועד הסולידריות עם [[אוניברסיטת ביר זית|ביר זית]] ו[[הוועד נגד המלחמה בלבנון]]. ארנה אף הייתה שותפה מרכזית בהקמת ועד ציבורי בחיפה שנקרא "הלאה הכיבוש" שאיגד פעילים רדיקליים יותר, רובם תומכי [[פתרון המדינה האחת]].


בזמן [[האינתיפאדה הראשונה]], כאשר ישראל סגרה את בתי הספר בגדה המערבית, פעלה ארנה לעזור לתוכנית "החינוך העממי" שהקימה מסגרות חלופיות לילדי בתי הספר. בעקבות פעילותה זו ראתה צורך להקים מרכז תרבות קהילתי לילדים המושפעים מהאלימות סביבם, כדי לשלבם בחברה באמצעות ה[[תיאטרון]]{{הערה|1=[http://sharvit.cet.ac.il/SharvitEditor/page/ShowPage.asp?nPageID=1074507 משפחתו של גדעון מר]}}.
בזמן [[האינתיפאדה הראשונה]], כאשר ישראל סגרה את בתי הספר בגדה המערבית, פעלה ארנה מר לעזור לתוכנית "החינוך העממי" שהקימה מסגרות חלופיות לילדי בתי הספר. בעקבות פעילותה זו ראתה צורך להקים מרכז תרבות קהילתי לילדים המושפעים מהאלימות סביבם, כדי לשלבם בחברה באמצעות ה[[תיאטרון]]{{הערה|1=[http://sharvit.cet.ac.il/SharvitEditor/page/ShowPage.asp?nPageID=1074507 משפחתו של גדעון מר]}}.


לארנה ולצליבא נולדו שלושה בנים - ספרטק, [[ג'וליאנו מר|ג'וליאנו]] ואביר. שני ילדיה, ספרטק וג'וליאנו, נשאו שמות [[מהפכה|מהפכניים]].
לארנה ולצליבא נולדו שלושה בנים - ספרטק, [[ג'וליאנו מר|ג'וליאנו]] ואביר. שני ילדיה, ספרטק וג'וליאנו, נשאו שמות [[מהפכה|מהפכניים]].
שורה 23: שורה 23:
ספרטקוס ואביר הקימו את להקת [[The A]] במהלך [[שנות השמונים]], אחת מלהקות ה[[אנרכו-פאנק]] הבודדות בישראל שהורכבו מחברים ערבים.
ספרטקוס ואביר הקימו את להקת [[The A]] במהלך [[שנות השמונים]], אחת מלהקות ה[[אנרכו-פאנק]] הבודדות בישראל שהורכבו מחברים ערבים.


ארנה נקברה בקיבוץ [[רמות מנשה (קיבוץ)|רמות מנשה]], מקום בו נקבר מאוחר יותר גם בנה, ג'וליאנו.
ארנה מר נקברה בקיבוץ [[רמות מנשה (קיבוץ)|רמות מנשה]], מקום בו נקבר מאוחר יותר גם בנה, ג'וליאנו.


בראיון שהתפרסם בעיתון [[הזמן הוורוד]], בנובמבר 2000 טען ג'וליאנו מר שהוא [[ביסקסואל]] ושגם אימו הייתה לסבית{{הערה|1=שלומי ליברמן [http://www.glbt.org.il/he/history/articles.php?articleID=1711 ג'וליאנו מר: חצי ערבי חצי יהודי חצי הומו חצי סטרייט], באתר [[אגודת הלהט"ב|האגודה]], 1 בנובמבר 2000}}.
בראיון שהתפרסם בעיתון "[[הזמן הוורוד]]", בנובמבר 2000 טען ג'וליאנו מר שהוא [[ביסקסואל]] ושגם אימו הייתה לסבית{{הערה|1=שלומי ליברמן [http://www.glbt.org.il/he/history/articles.php?articleID=1711 ג'וליאנו מר: חצי ערבי חצי יהודי חצי הומו חצי סטרייט], באתר [[אגודת הלהט"ב|האגודה]], 1 בנובמבר 2000}}.


===הקמת תיאטרון האבן ===
===הקמת תיאטרון האבן ===
שורה 32: שורה 32:
אחת משאיפותיה של ארנה בהקמת התיאטרון הייתה ללמד ילדים לבטא עצמם באמצעות המשחק בתיאטרון, ולהקנות להם השכלה וחינוך במקום מערכת החינוך הפורמלית שכשלה.
אחת משאיפותיה של ארנה בהקמת התיאטרון הייתה ללמד ילדים לבטא עצמם באמצעות המשחק בתיאטרון, ולהקנות להם השכלה וחינוך במקום מערכת החינוך הפורמלית שכשלה.
ערב מותה מ[[מחלת הסרטן]], בהיותה חולה, ערכה ביקור פרידה אצל "ילדיה" במחנה הפליטים בג'נין.
ערב מותה מ[[מחלת הסרטן]], בהיותה חולה, ערכה ביקור פרידה אצל "ילדיה" במחנה הפליטים בג'נין.
ג'וליאנו היה שחקן בלהקת התיאטרון של ארנה, ומאוחר יותר ה[[במאי תיאטרון|במאי]] ומנהל הלהקה והתיאטרון. תוך כדי כך צילם את ארנה ואת הילדים במשך שש שנים, עד למותה ולסגירת התיאטרון, וביים את הסרט "[[הילדים של ארנה]]" שהוקרן לראשונה בשנת [[2003]] .
ג'וליאנו היה שחקן בלהקת התיאטרון של ארנה, ומאוחר יותר ה[[במאי תיאטרון|במאי]] ומנהל הלהקה והתיאטרון. תוך כדי כך צילם את ארנה ואת הילדים במשך שש שנים, עד למותה ולסגירת התיאטרון, וביים את הסרט "[[הילדים של ארנה]]" שהוקרן לראשונה בשנת [[2003]].


== ספר על חייה ==
== ספר על חייה ==

גרסה מ־12:21, 16 באפריל 2021

ארנה מר ח'מיס
ארנה מר בשנות ה-40
ארנה מר בשנות ה-40
לידה 20 במרץ 1929
ראש פינה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 בפברואר 1995 (בגיל 65) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית הישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס הקיום הנכון (1993) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארנה מר-ח'מיס (20 במרץ 1929 בראש פינה - 15 בפברואר 1995[1]), הייתה פעילת זכויות אדם ישראלית שעסקה רבות בנושא זה בחברה הפלסטינית. בשנת 1993 זכתה בפרס הקיום הנכון בסטוקהולם[2].

ביוגרפיה

מר נולדה בראש פינה למשפחה יהודית ממוצא אשכנזי. הוריה היו זינה (לבית רבינוביץ') ופרופסור גדעון מר, רופא וחוקר ישראלי בעל שם עולמי שחקר את מחלת המלריה בארץ ישראל. בנערותה למדה בתיכון בטבריה ובכפר הנוער בן שמן והייתה פעילה בתנועת הנוער גורדוניה[3]. בנעוריה הצטרפה לפלמ"ח, נהגה ללכת עם כאפיה שהפכה למזוהה איתה. במלחמת העצמאות שירתה בין השאר כנהגת ג'יפ ביחידת סיור בפיקוד רפי איתן, אז קצין המודיעין של הגדוד הראשון בחטיבת יפתח שמטרתה סיכול פעילותם של בדווים ממאהלים עוינים בנגב. אחרי מלחמת העצמאות למדה שנה בסמינר למורים ולמדריכים של עליית הנוער בבית הכרם, ירושלים.

בהמשך הצטרפה למפלגה הקומוניסטית, שם הכירה את צליבא ח'מיס, ערבי-נוצרי ומנהיג פועלים בנצרת. בשנת 1953 התחתנה בטקס פרטי עם ח'מיס במועדון מק"י. לאחר הנישואין עברה לגור בנצרת, שהייתה תחת ממשל צבאי, אף על פי שתחילה לא קיבלה אישור כניסה לעיר מן המושל. על כך ישבה בכלא שבועיים עד שניתן לה הרישיון[3]. עם נישואיה הוסיפה לשם משפחתה את השם "ח'מיס". בעקבות נישואיה עם ערבי, הוחרמה על ידי משפחתה. מר-ח'מיס התגוררה עם משפחתה בנצרת ולמדה ערבית. ב-1967, לאחר מלחמת ששת הימים, נאסרה מספר פעמים על הפגנות ומחאות נגד שלטון ישראל ביהודה ושומרון. בתחילת 1968 יצאה עם משפחתה לפראג, שם שימש בעלה כנציג רק"ח, וכתב עבור העיתון "בעיות השלום והסוציאליזם", ששימש כביטאון התנועה הקומוניסטית העולמית. היא חוותה את האביב של פראג ואחרי הכיבוש הסובייטי נשלחה עם ילדיה למשך שנה למוסקבה. בעקבות דיכוי התנועה העממית הצ'כית למען רפורמה דמוקרטית עזבה מר-ח'מיס את המפלגה הקומוניסטית. בשנת 1971 שבה המשפחה לחיפה. בשנות ה-70 נפרדו בני הזוג ח'מיס.

בשנות השמונים הייתה מעורבת בוועד בפעילות ועד הסולידריות עם ביר זית והוועד נגד המלחמה בלבנון. ארנה אף הייתה שותפה מרכזית בהקמת ועד ציבורי בחיפה שנקרא "הלאה הכיבוש" שאיגד פעילים רדיקליים יותר, רובם תומכי פתרון המדינה האחת.

בזמן האינתיפאדה הראשונה, כאשר ישראל סגרה את בתי הספר בגדה המערבית, פעלה ארנה מר לעזור לתוכנית "החינוך העממי" שהקימה מסגרות חלופיות לילדי בתי הספר. בעקבות פעילותה זו ראתה צורך להקים מרכז תרבות קהילתי לילדים המושפעים מהאלימות סביבם, כדי לשלבם בחברה באמצעות התיאטרון[4].

לארנה ולצליבא נולדו שלושה בנים - ספרטק, ג'וליאנו ואביר. שני ילדיה, ספרטק וג'וליאנו, נשאו שמות מהפכניים. ספרטק (1954–2017) למד מספר שנים באנגליה. היה נשוי לאזרחית בריטית אמידה. בני הזוג נפרדו ב-1982. מ-1993 חי עם רונית בתל אביב, אותה הכיר בסיני. היה בעל דעות אנרכיסטיות. ספרטק נקבר בבית העלמין הנוצרי בחיפה, לצד אביו. הבן אביר (1961–2019) שירת בצה"ל כחובש ולטענת ספרטק סובל מהלם פוסט-טראומטי מאז מלחמת לבנון הראשונה. אביר נפטר בישראל ונטמן בבית העלמין בזיכרון־יעקב[5]. ספרטקוס ואביר הקימו את להקת The A במהלך שנות השמונים, אחת מלהקות האנרכו-פאנק הבודדות בישראל שהורכבו מחברים ערבים.

ארנה מר נקברה בקיבוץ רמות מנשה, מקום בו נקבר מאוחר יותר גם בנה, ג'וליאנו.

בראיון שהתפרסם בעיתון "הזמן הוורוד", בנובמבר 2000 טען ג'וליאנו מר שהוא ביסקסואל ושגם אימו הייתה לסבית[6].

הקמת תיאטרון האבן

בשנת 1989[7] אימצה את מחנה הפליטים ג'נין, והקימה בו תיאטרון ילדים, לו קראה "תיאטרון האבן". היא אספה קבוצה של ילדים בני תשע-עשר וערכה איתם הצגות באמצעים הפשוטים ביותר. המקום נקרא בפי המקומיים "הבית של ארנה". תיאטרון זה בא כדי לקדם הבנה באמצעות האמנויות, המשחק, השירה, המוזיקה והריקוד, בשילוב של תושבי ג'נין והסביבה עם הישראלים. התיאטרון החל פעילותו במהלך שנות האינתיפאדה הראשונה בשנת 1987 והמשיך עד שנת 1994 לערך. התיאטרון הסתייע במתנדבים רבים. בנוסף הגיעו למקום תיירים רבים, מחו"ל, ישראלים ופלסטינים שהשתתפו וסייעו בארגון האירועים. תושבי מחנה הפליטים ג'נין חשדו בתחילה בכוונותיהם של ארנה וג'וליאנו, שסייע לה. הם כינו אותם "סוכנים של השב"כ", והחמאס איים על חייה[8]. רק לאחר זמן רב השתכנעו בכנותם, ושיתפו איתם פעולה. בשנת 2006 הקים ג'וליאנו מר את "תיאטרון החופש" במקום.

אחת משאיפותיה של ארנה בהקמת התיאטרון הייתה ללמד ילדים לבטא עצמם באמצעות המשחק בתיאטרון, ולהקנות להם השכלה וחינוך במקום מערכת החינוך הפורמלית שכשלה. ערב מותה ממחלת הסרטן, בהיותה חולה, ערכה ביקור פרידה אצל "ילדיה" במחנה הפליטים בג'נין. ג'וליאנו היה שחקן בלהקת התיאטרון של ארנה, ומאוחר יותר הבמאי ומנהל הלהקה והתיאטרון. תוך כדי כך צילם את ארנה ואת הילדים במשך שש שנים, עד למותה ולסגירת התיאטרון, וביים את הסרט "הילדים של ארנה" שהוקרן לראשונה בשנת 2003.

ספר על חייה

ראו גם

לקריאה נוספת

  • "הגדוד הראשון - גדוד העמק ממטולה עד הנגב" מאת זאב עופר ותהילה עופר, הוצ' קבוצת חברי הגדוד הראשון פלמ"ח, 2008
  • "יפתח -חטיבת פלמ"ח במלחמת העצמאות" מאת זאב עופר ותהילה עופר, הוצ' קבוצת חברים יוצאי חטיבת יפתח-פלמ"ח, 2013

הערות שוליים

  1. ^ [1]
  2. ^ אורי אבנרי, רומיאו הפלסטיני באתר "גוש שלום"
  3. ^ 1 2 יעקב אביאל, היהודיה מנצרת, מעריב, 12 ביולי 1957
  4. ^ משפחתו של גדעון מר
  5. ^ https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5601511,00.html כתבה על משפחת מר-חמיס
  6. ^ שלומי ליברמן ג'וליאנו מר: חצי ערבי חצי יהודי חצי הומו חצי סטרייט, באתר האגודה, 1 בנובמבר 2000
  7. ^ ראו הסרט הילדים של ארנה
  8. ^ על פי ראיון רדיו שנתן בנה ספרטקוס לאילנה דיין בתוכניתה בגלי צה"ל ביום חמישי 7 באפריל 2011