הקוריה הרומאית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־23:24, 21 באפריל 2021

הקוריה הרומאית (בלטינית: Curia Romana) היא גוף המהווה את הרשות המבצעת של הכס הקדוש, הגוף העליון המנהל את העולם הקתולי. בראשו ניצב האפיפיור, והוא מורכב ממחלקות (הנקראות דיקסטריה, ביחיד: דיקסטריום Dikasterium), בראש כל אחת מהן פרפקט שהוא בדרך כלל במעלת קרדינל, המתמנה על ידי האפיפיור. משרדי הקוריה נמצאים בקריית הוותיקן, אך ניהול קריית הוותיקן עצמה איננו חלק ממטלות הקוריה הרומאית. מקור המילה במונח "קוריה" (מילולית: חצר) ששימש במובן מנהלי עליון בקיסרות הרומית. המונח "קוריה" מתייחס לוועד העליון של כל דיוקסיה, אך הקוריה הרומאית איננה הוועד המנהל של דיוקסיית העיר רומא.

היסטוריה של הקוריה הרומאית

בסיסה של הקוריה נמצא ב"קנצלריה של מדינת האפיפיור", חבר הכמרים "של הקפלה של האפיפיור" שהיוו את הבסיס הפוליטי של ממלכת מדינת האפיפיור. הקנצלריה עוצבה בסוף המאה ה-12 ובראשית המאה ה-13, בעיקר בימי האפיפיורים אינוקנטיוס השלישי ואינוקנטיוס הרביעי. ב-1199 קבע האפיפיור אינוקנטיוס השלישי מס מעשר חד פעמי מכל נתיני מדינת האפיפיור עבור מימון מסע הצלב הרביעי. גביית המעשר המשיכה גם לאחר מכן והוא הפך למס קבע למימון המנגנון הפוליטי של חצר האפיפיור^[1].

גיבוש התפקידים והמחלקות השונות התמשך לאורך הדורות וקיבל צורה קבועה במאה ה-16.

הרפורמה בקוריה הרומאית

בשנת 1969, בעקבות ועידת הוותיקן השנייה פרסם האפיפיור פאולוס השישי את הבולה Pontificalis Domus‏^[2], שתפקידה לארגן מחדש את התפקידים והמשרות של הקוריה, להפוך אותה לגוף מתפקד באופן יעיל מול אתגרי החיים המודרניים באמצעות ביטול משרות רבות ששימשו כתארי-כבוד בהם נשאו באופן מסורתי נציגים ממשפחות רומא העשירות ומינוי מועצות אפיפיוריות לטיפול בנושאים שונים כגון הכוונה דתית וקשר עם מאמינים ובני דתות אחרות. בנוסף למחלקות ולתפקידים מלאי-תוכן, נמצאו בין התארים והמשרות בקוריה גם תפקידים שהם התואר בלבד ("טיטולריים"), זכר לתקופה בה מדינת האפיפיור הייתה מדינה ריאלית למשל מרשל הכנסייה הרומית, שומר הוורד המוזהב ועוד. התפקיד היחיד שלא בוטל הוא תפקיד נסיך מדינת האפיפיור (Principe assistente al Soglio pontificio), תפקיד בו מכהנים בכל עת זוג נסיכים משתי משפחות אצולה רומאיות שונות המתמנים על ידי הקוריה הרומאית^[3].

ב-1988 פרסם יוחנן פאולוס השני את הפרק בחוקת הוותיקן הקרוי Pastor Bonus ("הרועה הטוב"), הכולל הגדרת מבנה ותפקיד למחלקות השונות.

הדיקסטריה - מחלקות הקוריה

מזכירות המדינה

מזכירות המדינה אחראית על ההתנהלות הפוליטית ועל יחסי החוץ של הכס הקדוש. זו היא המחלקה הוותיקה ביותר של הקוריה (נוסדה ב-1551) ובראשה ניצב הקרדינל מזכיר המדינה (Cardinalis Secretarius Status), אינוקנטיוס העשירי קבע ב-1644 שמזכיר המדינה יהיה תמיד קרדינל.

הוועדות

הוועדות (בלטינית: Congregatio, מילולית: קהילה) החלו להתגבש במאה ה-16 והן מייצגות את הנושאים העיקריים במנהל האדמיניסטרטיבי והדתי של העולם הקתולי. חברי הוועדות נפגשים במליאה המתכנסת פעם בשנה או שנתיים, אך החברים הנמצאים בעיר רומא מקיימים פגישות לעיתים מזומנות.

הוועדה לדוקטרינה של האמונה (Congregatio pro Doctrina Fidei) - תפקידה לקדם ולהגן על הדוקטרינה והמוסר בכל העולם הקתולי. מן המאה ה-16 (ימי פאולוס השלישי) ועד 1968 היה הפרפקט (ראש המועצה) האפיפיור עצמו. במועצה מתקיימות ועידות שונות, העיקרית בהן היא הוועידה לתאולוגיה, שקובעת למעשה את המתווה האמוני של העולם הקתולי. מליאת המועצה מתכנסת ברומא פעם בשנתיים, אך חבריה הנמצאים בעיר רומא נפגשים לעיתים מזומנות. האינקוויזיציה הייתה בעבר חלק מרכזי של מועצה זו.
וועדת הכנסיות המזרחיות (Congregatio pro Ecclesiis Orientalibus) - אחראית על הקשר עם הכנסיות הקתוליות המזרחיות במצרים, אריתראה, אתיופיה, אלבניה, בולגריה, קפריסין, יוון, ישראל, הרשות הפלסטינית, ירדן, עיראק, איראן, לבנון, סוריה, טורקיה, הונגריה ואוקראינה, המועצה מטפלת בקהילות הקתוליות המזרחיות הן בסוגיות ארגוניות ומעמד מול הרשויות של המדינות המארחות והן בסוגיות דתיות (כגון ליטורגיה והדרכה רוחנית).
הוועדה לפולחן אלוהי ומשמעות הסקרמנטים (Congregatio de Cultu Divino et Disciplina Sacramentorum) - אחראית על הליטורגיה והפרקטיקה של הפולחן. נוסדה ב-1588 על ידי סיקסטוס החמישי. בין משימותיה קביעת הטקסים, דרך הפולחן והטקסטים המשמשים בהם, אישור תרגומים של כתבי הקודש, בקרה של שרידי קדושים, אישור קדושים פטרונים ועד אוגוסט 2011 סמכות לביטול נישואין שלא מומשו.
ועדת סיבות הקדושים (Congregatio de Causis Sanctorum) - אחראית על תהליך הקאנוניזציה של קדושים. המועצה ממליצה לאפיפיור, לאחר חקירה, האם להעלות אדם מסוים שהובא בפניה למדרגת מבורך או קדוש.
ועדת הבישופים (Congregatio pro Episcopis) - אחראית על מינוי בישופים חדשים ושטחי דיוקסיה חדשים, פרט לאלו שבאחריות מועצת הכנסיות המזרחיות. החלטותיה כפופות לאישור האפיפיור.
הוועדה לניצור העמים (Congregatio pro Gentium Evangelizatione) - אחראית על פעילות המיסיון. נוצרה על ידי גרגוריוס החמישה עשר ב-1622 כ"מועצה להפצת האמונה" (Congregatio pro Propaganda Fide) ושמה שונה על ידי יוחנן פאולוס השני ב-1982. (וראו גם היסטוריה של המיסיון הנוצרי).
ועדת הכמורה (Congregatio pro Clericis) - אחראית על כמרים שאינם שייכים למסדר נזירות. נוצרה על ידי פיוס הרביעי ב-1564 על מנת להבטיח את כשירות המינויים בכנסייה בהתאם להחלטות ועידת טרנטו ועל כך העיד שמה המקורי "הוועדה המקודשת לפרשנות וביצוע החלטות ועידת טרנטו" (Sacra Congregatio Cardinalium pro executione et interpretatione concilii Tridentini interpretum), שהם שונה ב-1967, יחד עם הפחתת סמכויות הפיקוח של המועצה על מועצות הכמורה המקומיות.
הוועדה למוסדות חיים מקודשים ואגודות חיים אפוסטוליות (Congregatio pro Institutis Vitae Consecratae et Societatibus Vitae Apostolicae) - אחראית על מסדרי הנזירות, ארגוני הצדקה וארגונים קהילתיים אחרים במסגרת הכנסייה. המועצה מאשרת את תקנוני המוסדות ובסמכותה לפזרם בשל אי עמידה בהוראות המוסר או חריגה מהסמכויות שנקבעו להם. נוצרה על ידי סיקסטוס החמישי ב-1586.
וועדת החינוך הקתולי (לסמינרים ומכוני לימוד) (Congregatio de Institutione Catholica) - אחראית על מוסדות לימוד דתיים, סמינרים לכמרים והכשרה דתית ואוניברסיטאות קתוליות כולל פקולטות קתוליות ללימודי דת במסודות חילוניים. נוסדה על ידי סיקסטוס החמישי ב-1588 על מנת לפקח על ספיאנצה - אוניברסיטת רומא, אוניברסיטת בולוניה ואוניברסיטת פריז. ב-1824 קיבלה מעמד בקוריה על ידי לאו השנים עשר, שהכפיף לבקרתה את כל האוניברסיטאות הקתוליות. בנדיקטוס החמישה עשר צירף לפיקוחה ב-1915 גם את הסמינרים.

הטריבונלים (בתי הדין)

שלושת בתי הדין בוותיקן הם פסגת פירמידת מערכת המשפט הקתולית.

בית הדין העליון של החותם הקדוש (Supremum Tribunal Signaturae Apostolicae) - המוסד המשפטי העליון של העולם הקתולי, פרט לאפיפיור עצמו. בנוסף לפיקוח על מערכת בתי הדין בעולם הקתולי, מטפל המוסד בעתירות המגיעות אליו משני בתי הדין האחרים. האפיפיור הראשון שהאציל את סמכות השיפוט שלו (את חותמו הקדוש) לאחרים היה אאוגניוס הרביעי במאה ה-15. במאה ה-16 התפתח המוסד בימי סיקסטוס החמישי ואלכסנדר השביעי, וב-1909 העמיד פיוס העשירי את מספר השופטים על שישה, מהם אחד שהוא ראש בית הדין, הגבלה שהוסרה ב-1917. כל חברי בית הדין הם קרדינלים.
הכלא הקדוש (Sacra Paenitentiaria) - בית דין גבוה לחסד, האחראי על מתן מחילה כנסייתית לחוטאים. בית הדין דן רק בחטאים שנעשו בצנעה וללא פרסום ציבורי. בין סמכויותיו המלצה לאפיפיור על הפיכת החלטה לנידוי, התרת מכשולים למשיחת אדם למשרה כנסייתית בכירה, וטיפול בשטרות מחילה. תפקיד ראש בית הדין הוא מבין הבודדים הממשיך להתקיים גם כאשר אין אפיפיור מכהן. אם ראש בית הדין חבר בקבוצת הקרדינלים הבוחרים, אזי בעת קיום קונקלווה (בחירת אפיפיור) הוא אחד מן השלושה הבודדים המורשים לקיים קשר עם העולם החיצון לפני שהושלמה הבחירה (השניים האחרים הם הקרדינל-הארכיבישוף בפועל של רומא ומנהל קריית הוותיקאן)^[4]. החלטות בית הדין סופיות ובעלות תחולה כלל-עולמית.
בית הדין הקדוש של רוטה רומאנה (Tribunal Apostolicum Rotae Romanae ) - בית הדין העליון לערעורים. השם "רוטה" פירושו "גלגל", וזאת משום שהשופטים בבית הדין שנוסד במאה ה-13 ישבו במעגל בעת דיון. כל השופטים ממונים על ידי האפיפיור, ראש בית הדין נקרא "דקאן". במסגרת המערכת המשפטית הקתולית, ערעור מוגש לאפיפיור, שמעביר אותו לבית הדין. כמעט תמיד החלטת בית הדין היא סופית, אולם במקרים מסוימים ניתן לערער על החלטתו לבית הדין העליון של החותם הקדוש, הדן במקרה כזה רק בתקלות פרוצדורליות של בית הדין ולא בגוף הראיות^[5]. ב-1994 כתב יוחנן פאולוס השני את כללי בית הדין בחיבור Normae Romanae Rotae Tribunalis.

המועצות האפיפיוריות

תפקידן של המועצות האפיפיוריות לסייע לאפיפיור בנושאים נקודתיים. מספרן ותוכנן קבוע פחות מזה של הוועדות. נכון לפרישתו של בנדיקטוס השישה עשר ב-2013 היו קיימות המועצות:

המועצה האפיפיורית למגעים עם ההדיוטות (Pontificium Consilium pro Laicis) - סיוע לאפיפיור במגעיו עם אישים ומוסדות לא-נוצריים. נוסדה על ידי פאולוס השישי ב-1967.
המועצה האפיפיורית לקידום אחדות נוצרית (Pontificium Consilium ad Unitatem Christianorum Fovendam) - שורשיה בועידת הוותיקן השנייה (1962-1965), אף שנוצרה על ידי יוחנן העשרים ושלושה עוד ב-1960. מטרתה לקדם את שיתוף הפעולה הנוצרי הכללי בין הכנסייה הקתולית לבין פלגים נוצריים אחרים ("אקומניזם"), בין הכנסייה הקתולית לבין דתות לא-נוצרית (ברוח המסמך "נוסטרה אטאטה") וקידום חופש הדת. אף על פי שפאולוס השישי הכריז על המועצה כעל ועדה קבועה, החזיר יוחנן פאולוס השני את מעמדה למעמד של מועצה אפיפיורית בתיקון "פסטור בונוס" מ-1988. תת-ועדה של המועצה היא הוועדה לקשרים עם הדת היהודית.
המועצה האפיפיורית למשפחה (Pontificium Consilium pro Familia) נועדה לקדם את ההגנה הדתית על מוסד המשפחה. בין היתר מגנה המועצה את ההומוסקסואליות ואת ההפלות. נוסדה ב-1973.
המועצה האפיפיורית לצדק ושלום (Pontificium Consilium de Iustitia et Pace) ידועה גם בכינוי Just-Pax נועדה לטיפול בצדק, שלום וזכויות אדם מנקודת מבט קתולית "ברוח כתבי הקודש". הוועדה קמה ב-1967, כחלק ממימוש מטרות ועידת הוותיקן השנייה. המועצה פועלת באופן פתוח ומשפפת פעולה עם ארגוני זכויות האדם ברחבי העולם^[6].
המועצה האפיפיורית של הלב האחד (Pontificium Consilium Cor Unum) היא סוכנות לסיוע הומניטרי שנוסדה ב-1971^[7].
המועצה האפיפיורית לטיפול פסטורלי במהגרים ונוודים (Pontificium Consilium de Spirituali Migrantium atque Itinerantium Cura) נוסדה ב-1988 על ידי יוחנן פאולוס השני לשם מתן סיוע רוחני למהגרים ונוודים. לפי הגדרת תפקידה על המועצה להבין את צורכיהם הייחודיים של בני אדם הנמצאים זמן רב מחוץ לביתם או חסרי מגורים קבועים ולסייע להם. בין קבוצות אלה נמנים פליטים, גולים, נוודים, עובדי קרקס, יורדי ים, עובדי חברות טיסה וצליינים.
המועצה האפיפיורית לעובדי מערכת הבריאות (Pontificium Consilium pro Valetudinis Administris) נוסדה ב-1985 על מנת לתת תמיכה, הכוונה וסיוע כנסייתיים לעובדים המסייעים לחולים ולסובלים ומתמחה בסוגיות מוסריות ותאולוגיות בהן נתקלים עובדים אלה.
המועצה האפיפיורית לטקסטים חקיקתיים (Pontificium Consilium de Legum Textibus) נוסדה ב-1917 על ידי בנדיקטוס החמישה עשר במטרה לפרש את חוקת הכנסייה. ב-1983 פרסמה המועצה את הקודקס המלא של החוק הקאנוני (Codex Iuris Canonici) וב-1990 פרסמה את הקודקס של החוק של הכנסיות הקתוליות המזרחיות (Codex Canonum Ecclesiarum Orientalium).
המועצה האפיפיורית לדיאלוג בין-דתי (Pontificium Consilium pro Dialogo Inter Religiones) נוסדה ב-1964 במטרה לקדם הבנה עם לא-נוצרים (מוסלמים ובודהיסטים), לעודד אנשי כנסייה ללימודי דתות אחרות ולקדם יצירת קשרים ודיאלוגים אישיים. תת-הוועדה לקידום היחסים עם הדת היהודית אינה שייכת למועצה זו אלא למועצה האפיפיורית לקידום אחדות נוצרית.
המועצה האפיפיורית לתרבות (Pontificium Consilium de Cultura) נועדה לקדם קשרים והבנה בין-תרבותית ויצירת קשרים עם אנשי תרבות ואמנות הן נוצרים והן לא-נוצרים. נוסדה ב-1982.
המועצה האפיפיורית לתקשורת חברתית (Pontificium Consilium de Communicationibus Socialibus) ‏PCCS נוסדה ב-1948 במטרה לקדם שימוש בכלי המדיה על ידי הכס הקדוש לשם העברת מסר הגאולה. המחלקה פועלת בתחומים ההיסטוריים של סרטי קולנוע ושידורי רדיו וכן בעיתונות, טלוויזיה ואף מדיה חברתית^[8].

משרדים

סמלו של הקרדינל הקמרלנגו, ראש המשרד המנהלי

המשרד המנהלי, Camera Apostolica - משרד הכלכלה והמשפטים של מדינת האפיפיור לשעבר, ניהול המערכת הפיננסית והמשפטית של העולם הקתולי. בראש המשרד ניצב ה-Camerlengo, קרדינל בעל תפקיד וסמכויות מנהליות. המשרה נקבעה כמשרה נפרדת מזו של הארכיהגמון של רומא ב-1078 על ידי גרגוריוס השביעי, שמילא את התפקיד בעצמו לפני כן. המשרד מפקח על משרד האוצר של הוותיקן.
המנהלה לנכסי הכס הקדוש (Administratio Patrimonii Sedis Apostolicae) מופקדת על נכסים שהוקדשו לכס הקדוש ומהווים את האמצעים למימון הקוריה. המינהל נוסד ב-1967.
המדור לענייני כלכלה של הכס הקדוש (Praefectura rerum oeconomicarum Sanctae Sedis) הוקם ב-1967 על מנת לפקח על כל העוסקים בנושאים פיננסיים במינהל הקתולי, בכל דרגה. המדור אינו עוסק בכספים אלא בביקורת ומעקב אחר תקציבים ודיווחים. המדור אינו מפקח על המוסד הקרוי "בנק הוותיקן", שאיננו מוסד השייך לכס הקדוש.

גופים נוספים

סינוד הבישופים נוסד בעקבות ועידת הוותיקן השנייה ומהווה גוף מייעץ לאפיפיור שחבריו נבחרים מבין הבישופים ברחבי העולם. הסינוד אינו גוף מחליט אלא במה להבעת והחלפת דעות. מי שמחליט על הרכב הסינוד ותכניו הוא האפיפיור, שיכול גם להחליט להפוך הסכמות שונות של הסינוד להחלטות מחייבות. הסינוד מתפזר עם פטירת האפיפיור או התפטרותו.
מדור משק הבית של האפיפיור (Praefectura pontificii domesticos) אחראי על בית האפיפיור ובני משפחתו.
משרד הליטורגיה והחגיגות של האפיפיור (Officium de Liturgicis Celebrationibus Summi Pontificis) אחראי על כל הנדרש לאפיפיור על מנת לבצע את תפקידיו הדתיים הציבוריים.
משרד הסטטיסטיקה המרכזי של הכנסייה
נציבויות בעלות מעמד מיוחד
- הנציבות לארכאולוגיה קדושה
- הנציבות לכתבי הקודש
- נציבות Ecclesia Dei - נועדה לטיפול בחסידיו של הארכיבישוף מרסל לפבר, שיצרו קרע בינם לבין הזרם המרכזי של הכנסייה הקתולית, לאחר שסירבו לקבל את החלטות ועידת הוותיקן השנייה. קרוי על שם מסמך בשם זה שפרסם יוחנן פאולוס השני ב-1988.
- הנציבות לקריית הוותיקן - הרשות המחוקקת של קריית הוותיקן. על החוקים שהיא מחוקקת להיות מאושרים על ידי מחלקת המדינה והאפיפיור לפני שהם הופכים לחוק מחייב. נשיא הנציבות הוא נציג במינהל קריית הוותיקן.
האקדמיות האפיפיוריות (Pontificiae Academiae) לאמנות יפה, תאולוגיה, מדעים, ארכאולוגיה, לימודי המרטירים והקטקומבות, לימודי תומאס אקווינס, לימודי מריה הקדושה, קידום החיים והגנתם (אתיקה רפואית), מדעי החברה ולטינית
המשמר השווייצרי
משרד העבודה של הכס הקדוש - נועד להסדרת יחסי העבודה בין הכנסייה לעובדיה. נוסד ב-1989.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הקוריה הרומאית בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של הקוריה הרומאית
המבנה הארגוני והתפקידים בקוריה, מתוך פרק החוקה פסטור בונוס
ההגדרות הארגוניות של הוותיקן לאחר הרפורמה, 1965
הקוריה הרומאית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ ז'אק לה גוף, ימי הבינים בשיאם, דביר, 1993, עמ' 192
^ הבולה בלטינית
^ תפקידים בחצר האפיפיור
^ אתר הכלא הקדוש
^ מידע על הרוטה רומאנה
^ אתר המועצה לצדק ושלום
^ אתר המועצה
^ אתר המועצה

[1] ז'אק לה גוף, ימי הבינים בשיאם, דביר, 1993, עמ' 192

[2] הבולה בלטינית

[3] תפקידים בחצר האפיפיור

[4] אתר הכלא הקדוש

[5] מידע על הרוטה רומאנה

[6] אתר המועצה לצדק ושלום

[7] אתר המועצה

[8] אתר המועצה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

@@ שורה 33: / שורה 33: @@
 שלושת בתי הדין בוותיקן הם פסגת פירמידת מערכת המשפט הקתולית.
 * '''בית הדין העליון של החותם הקדוש''' (''Supremum Tribunal Signaturae Apostolicae'') - המוסד המשפטי העליון של העולם הקתולי, פרט לאפיפיור עצמו. בנוסף לפיקוח על מערכת בתי הדין בעולם הקתולי, מטפל המוסד בעתירות המגיעות אליו משני בתי הדין האחרים. האפיפיור הראשון שהאציל את סמכות השיפוט שלו (את חותמו הקדוש) לאחרים היה [[אאוגניוס הרביעי]] ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]]. ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] התפתח המוסד בימי [[סיקסטוס החמישי]] ו[[אלכסנדר השביעי]], וב-[[1909]] העמיד [[פיוס העשירי]] את מספר השופטים על שישה, מהם אחד שהוא ראש בית הדין, הגבלה שהוסרה ב-[[1917]]. כל חברי בית הדין הם קרדינלים.
-* '''הכלא הקדוש''' (''Sacra Paenitentiaria'') - [[בית דין]] גבוה לחסד, האחראי על מתן [[מחילה (נצרות)|מחילה]] כנסייתית לחוטאים. בית הדין דן רק בחטאים שנעשו בצנעה וללא פרסום ציבורי. בין סמכויותיו המלצה לאפיפיור על הפיכת החלטה ל[[נידוי (נצרות)|נידוי]], התרת מכשולים למשיחת אדם למשרה כנסייתית בכירה, וטיפול ב[[שטר מחילה|שטרות מחילה]]. תפקיד ראש בית הדין הוא מבין הבודדים הממשיך להתקיים גם כאשר אין אפיפיור מכהן. אם ראש בית הדין חבר בקבוצת הקרדינלים הבוחרים, אזי בעת קיום [[קונקלווה]] (בחירת אפיפיור) הוא אחד מן השלושה הבודדים המורשים לקיים קשר עם העולם החיצון לפני שהושלמה הבחירה (השניים האחרים הם הקרדינל-ה[[ארכיבישוף]] בפועל של רומא ומנהל קריית הוותיקאן){{הערה|[http://www.vatican.va/roman_curia/tribunals/apost_penit/index.htm אתר הכלא הקדוש]}}. החלטות בית הדין סופיות ובעלות תכולה כלל-עולמית.
+* '''הכלא הקדוש''' (''Sacra Paenitentiaria'') - [[בית דין]] גבוה לחסד, האחראי על מתן [[מחילה (נצרות)|מחילה]] כנסייתית לחוטאים. בית הדין דן רק בחטאים שנעשו בצנעה וללא פרסום ציבורי. בין סמכויותיו המלצה לאפיפיור על הפיכת החלטה ל[[נידוי (נצרות)|נידוי]], התרת מכשולים למשיחת אדם למשרה כנסייתית בכירה, וטיפול ב[[שטר מחילה|שטרות מחילה]]. תפקיד ראש בית הדין הוא מבין הבודדים הממשיך להתקיים גם כאשר אין אפיפיור מכהן. אם ראש בית הדין חבר בקבוצת הקרדינלים הבוחרים, אזי בעת קיום [[קונקלווה]] (בחירת אפיפיור) הוא אחד מן השלושה הבודדים המורשים לקיים קשר עם העולם החיצון לפני שהושלמה הבחירה (השניים האחרים הם הקרדינל-ה[[ארכיבישוף]] בפועל של רומא ומנהל קריית הוותיקאן){{הערה|[http://www.vatican.va/roman_curia/tribunals/apost_penit/index.htm אתר הכלא הקדוש]}}. החלטות בית הדין סופיות ובעלות תחולה כלל-עולמית.
 * '''בית הדין הקדוש של רוטה רומאנה''' (''Tribunal Apostolicum Rotae Romanae '') - בית הדין העליון ל[[ערעור]]ים. השם "רוטה" פירושו "גלגל", וזאת משום שהשופטים בבית הדין שנוסד ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]] ישבו במעגל בעת דיון. כל השופטים ממונים על ידי האפיפיור, ראש בית הדין נקרא "[[דקאן]]". במסגרת המערכת המשפטית הקתולית, ערעור מוגש לאפיפיור, שמעביר אותו לבית הדין. כמעט תמיד החלטת בית הדין היא סופית, אולם במקרים מסוימים ניתן לערער על החלטתו לבית הדין העליון של החותם הקדוש, הדן במקרה כזה רק בתקלות פרוצדורליות של בית הדין ולא בגוף הראיות{{הערה|[http://www.canonlaw.info/personal_rotademo.htm מידע על הרוטה רומאנה]}}. ב-[[1994]] כתב יוחנן פאולוס השני את כללי בית הדין בחיבור ''Normae Romanae Rotae Tribunalis''.