יצחק שלו – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת תבנית:לקסיקון הקשרים בדפים המתאימים (תג)
שורה 29: שורה 29:


היה חבר [[האקדמיה ללשון העברית]] ו[[ועדת השמות הממשלתית]], וכן כיהן כנציג האקדמיה וכיו"ר הוועדה ללשון השידור ב[[רשות השידור]]{{הערה|{{דבר||המשורר יצחק שלו: מליאת רשות השידור חסרה לא רק שיניים אלא גם חניכיים|1976/07/27|00214}}}}.
היה חבר [[האקדמיה ללשון העברית]] ו[[ועדת השמות הממשלתית]], וכן כיהן כנציג האקדמיה וכיו"ר הוועדה ללשון השידור ב[[רשות השידור]]{{הערה|{{דבר||המשורר יצחק שלו: מליאת רשות השידור חסרה לא רק שיניים אלא גם חניכיים|1976/07/27|00214}}}}.

נודע באהבתו הגדולה ל[[תנ"ך]]{{הערה|{{מעריב||מה נתן לי התנ"ך ביצירתי|1958/09/14|00700}}}}. על ראשיתה, בבית הספר "תחכמוני", סיפר: "היה שם עמנו מורה-מחנך, מר אריה אלקלעי... הלכנו עמו ל[[קבר רחל]] ל[[בית לחם]] ול[[חברון]], וממנו למדנו שתרמיל טיולים שיש בו צידה ואין בו תנ"ך משול לזבחי מתים". שלו ידע את התנ"ך על בוריוֹ. הוא השתתף ב[[חידון התנ"ך]] הראשון{{הערה|{{דבר|סופרי דבר|ויבינו במקרא|1958/08/01|01000}}.}} וזכה במקום השני, אחרי [[עמוס חכם]]. הוא השתתף שוב בחידון השלישי.


נפטר ב[[ירושלים]]. על מצבתו ב[[הר המנוחות]] חקקו בניו ובתו את השורה "עבד העיר הזאת", מתוך אחד משיריו על ירושלים{{הערה|{{BillionGraves|יצחק-שלו/22506274|הר המנוחות|יצחק שלו}}}}.
נפטר ב[[ירושלים]]. על מצבתו ב[[הר המנוחות]] חקקו בניו ובתו את השורה "עבד העיר הזאת", מתוך אחד משיריו על ירושלים{{הערה|{{BillionGraves|יצחק-שלו/22506274|הר המנוחות|יצחק שלו}}}}.
שורה 37: שורה 35:


ארכיונו האישי שמור ב[[הספרייה הלאומית|ספרייה הלאומית]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nli.org.il/he/archives/NNL_ARCHIVE_AL003812990/NLI|הכותב=|כותרת=ארכיון יצחק שלו (ARC. 4* 1961)|אתר=באתר הספרייה הלאומית.|תאריך=}}</ref>.
ארכיונו האישי שמור ב[[הספרייה הלאומית|ספרייה הלאומית]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nli.org.il/he/archives/NNL_ARCHIVE_AL003812990/NLI|הכותב=|כותרת=ארכיון יצחק שלו (ARC. 4* 1961)|אתר=באתר הספרייה הלאומית.|תאריך=}}</ref>.

בנו, הסופר [[מאיר שלו]], אימץ השקפת עולם שמאלית משל אביו, אך על פי עדותו הדבר לא יצר ריחוק ביניהם. בספרו של מאיר שלו "[[הדבר היה ככה]]" מובאים כמה פרטים אוטוביוגרפיים על יצחק שלו, ומצוטט במלואו שיר שכתב.


==עמדותיו==
==עמדותיו==
שורה 90: שורה 86:
*"[[תחת התות]]" (תשל"א).
*"[[תחת התות]]" (תשל"א).
*"ילד היה בירושלים" ([[תשל"ד]]). (ספר ילדים שהרקע שלו התבגרותו בארץ ב[[תקופת המנדט]]).
*"ילד היה בירושלים" ([[תשל"ד]]). (ספר ילדים שהרקע שלו התבגרותו בארץ ב[[תקופת המנדט]]).

== חיים אישיים ==
נודע באהבתו הגדולה ל[[תנ"ך]]{{הערה|{{מעריב||מה נתן לי התנ"ך ביצירתי|1958/09/14|00700}}}}. על ראשיתה, בבית הספר "תחכמוני", סיפר: "היה שם עמנו מורה-מחנך, מר אריה אלקלעי... הלכנו עמו ל[[קבר רחל]] ל[[בית לחם]] ול[[חברון]], וממנו למדנו שתרמיל טיולים שיש בו צידה ואין בו תנ"ך משול לזבחי מתים". שלו ידע את התנ"ך על בוריוֹ. הוא השתתף ב[[חידון התנ"ך]] הראשון{{הערה|{{דבר|סופרי דבר|ויבינו במקרא|1958/08/01|01000}}.}} וזכה במקום השני, אחרי [[עמוס חכם]]. הוא השתתף שוב בחידון השלישי. בנו, הסופר [[מאיר שלו]], אימץ השקפת עולם שמאלית משל אביו, אך על פי עדותו הדבר לא יצר ריחוק ביניהם. בספרו של מאיר שלו "[[הדבר היה ככה]]" מובאים כמה פרטים אוטוביוגרפיים על יצחק שלו, ומצוטט במלואו שיר שכתב.


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==

גרסה מ־19:50, 22 באפריל 2021

יצחק שלו
יצחק שלו בשנות ה-60 של המאה ה-20
יצחק שלו בשנות ה-60 של המאה ה-20
יצחק שלו בשנות ה-60 של המאה ה-20
לידה 5 ביולי 1918
כ"ה בתמוז תרע"ח
טבריה
פטירה 13 ביולי 1992 (בגיל 74)
י"ב בתמוז תשנ"ב
ירושלים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר, סופר ומסאי
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1934 עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מאיר שלו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יצחק שלו (5 ביולי 1918, כ"ה בתמוז תרע"ח - 13 ביולי 1992, י"ב בתמוז תשנ"ב) היה משורר, סופר ומסאי ישראלי.

יצחק שלו במסגרת טיול שהדריך בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. שלו הדריך בשנים 1958–1977 קבוצת מטיילם בשם "טרש" (שם שפירושו סלע בולט). הבדחנים פירשו שם זה כראשי תיבות: "טיולי רבנו שלו".
קברו של יצחק שלו בהר המנוחות, הר תמיר, חלקה ת"ד.

תולדות חייו

יצחק שלו נולד בטבריה, לצפורה ולמאיר בסלבסקי (שם המשפחה עוברת לשלו ב-1926), ובגיל שלוש עבר עם משפחתו לירושלים. למד בבית הספר "תחכמוני"[1] שבו, לפי עדותו, רכש אהבה גדולה לתנ"ך. אחר-כך למד בגימנסיה העברית בירושלים. שלו היה חבר ארגון האצ"ל, אבל עזב אותו ושירת בצבא הבריטי עם היוודע גורל היהודים במלחמת העולם השנייה. אחר כך השתלם בבית המדרש למורים בית הכרם[2]. הוא שימש כמורה בבית הספר לבנים, בגימנסיה העברית בירושלים[3] ובבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה העברית, ואזי בבית המדרש למורים בו למד בעלומיו. בשנות ה-50 של המאה ה-20 נמנה עם חברי שורת המתנדבים[4]. בשנת 1955 השתתף בעריכת הגדה ליום העצמאות[5].

היה חבר האקדמיה ללשון העברית וועדת השמות הממשלתית, וכן כיהן כנציג האקדמיה וכיו"ר הוועדה ללשון השידור ברשות השידור[6].

נפטר בירושלים. על מצבתו בהר המנוחות חקקו בניו ובתו את השורה "עבד העיר הזאת", מתוך אחד משיריו על ירושלים[7].

זכרו הונצח ברחוב על שמו בשכונת גבעת משואה בירושלים.

ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית[8].

עמדותיו

שלו היה מהתומכים בארץ ישראל השלמה ובין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים היה מעלה על נס את הכמיהה אל שטחי יהודה ושומרון, ואף אל הגולן והבשן. לאחר מלחמת ששת הימים היה ממארגני ההפגנה נגד מסירת ארמון הנציב לידי האו"ם[9]. נמנה עם מייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה (1967). במאי 1974 היה בין שובתי הרעב נגד כוונות לנסיגה ברמת הגולן[10].

כתיבתו

מגיל צעיר כתב שלו שירים ומוריו, בהם אהרן קציר, עודדו אותו להמשיך לכתוב. בגיל 25 שלח את שירו הראשון לפרסום במאזנים[11] ומאז שיריו התפרסמו בקביעות בעיתונים שונים[12].

ספר שיריו הראשון, "אוחזת ענף שקד", פורסם בשנת תשי"ב 1951. יצחק שלו התחבב על קהל קוראי השירה וזכה במספר פרסים ספרותיים. בשנת 1952 זיכה אותו הספר בפרס אוסישקין[13].

בסוף 1954 פורסם שמשרד החינוך הכניס את שיריו לתוכנית הלימודים לכיתות ה'-ח'[14].

בינואר 1955 זכה ספרו "קולות אנוש חמים" בפרס רופין[15]. בשנת 1955 זכה שירו "אנחנו בעוג'ה שלחנו שלהבת" בתחרות של עיריית תל אביב לכתיבת המנון לחיל השריון[16].

הוא כתב גם ספרי סיפורת, שהידוע בהם הוא הרומן "פרשת גבריאל תירוש", ופרסם מאמרים בענייני ספרות באכסניות שונות, בהן מוספי ספרות בעיתונות היומית.

בשנת 1974 זכה בפרס רמת גן על הספר "שמלת הריון"[17].

תוכני שירתו

לשלו הייתה זיקה מיוחדת לירושלים ולנופיה וקובץ שירים שלו תחת הכותרת "שירי ירושלים" יצא לאור בתשכ"ח.

נודע באהבתו לארץ ישראל והרבה לטייל בה ברגל. הוא הטיף גם לאחרים לעשות זאת, דבר שבא לידי ביטוי בפעילותו למען מפעלי טיולים רגליים במסגרות בתי הספר. בכלל זאת, התגעגע לשטחי יהודה והשומרון שהיו אז בידי ירדן ושאף לביטוי הגעגועים בספרות העברית. על כך כתב: "ייתכן שהכרח מדיני כופה עלינו, לפי שעה, ששום יהודי לא יצעד דרומה מרמת רחל ומזרחה מהר ציון, אבל זה ששום שיר או סיפור איננו צועד בכיוונים הללו, זאת לא אבין לעולם". ואכן בשירו "ירושלים דהשתא" כתב שלו:

אוֹתָהּ יַד-מַחַץ-עַַם מְשַׁחְרֶרֶת עָרִים,
אוֹתָהּ זְרוֹעַ שִׁלֵּם וְנָקַם
אֵיךְ קָפְאָה אֵין אוֹנִים מוּל חוֹמוֹת הַבִּירָה,
הִנֵה זָעָה - אַךְ שָׁבָה רֵיקָם - -
קָם גוֹאֵל נִצָּנִים, פּודֵה יַד מָרְדְּכַי
אַךְְ לְקֶרֶת אֱלוֹה - לא קָם,
כּּי יָשְׁבוּ נְעָרִִים עַל כֶּלְיָם, חָָרְקוּ שֵׁן,
וִידֵֵיהֶם אֲסוּרות אֶל חֵיקָם...

יצחק שלו, אוחזת ענף שקד, עמ' 30–34

מספריו

שירה

  • "אוחזת ענף שקד" (תשי"ב).
  • "קולות אנוש חמים" (תשי"ד).
  • "קול ענות" (תשט"ו).
  • "אלוהי הנושק לוחמים" (תשי"ז).
  • "נער שב מן הצבא" (תש"ל).
  • "שמלת הריון" (תשל"ב).
  • "שיכרון זהֹב", הוצאת לוין-אפשטין מודן, (תשל"ה).
  • "מעשן את מקטרת רעי" (תשל"ו).
  • "שירי ירושלים" (תשכ"ח).
  • "השיר אל הזמן העובר", עריכה: מאיר שלו, רפאלה שיר, צור שלו. הוצאת עם עובד, 2009.

סיפורת

חיים אישיים

נודע באהבתו הגדולה לתנ"ך[18]. על ראשיתה, בבית הספר "תחכמוני", סיפר: "היה שם עמנו מורה-מחנך, מר אריה אלקלעי... הלכנו עמו לקבר רחל לבית לחם ולחברון, וממנו למדנו שתרמיל טיולים שיש בו צידה ואין בו תנ"ך משול לזבחי מתים". שלו ידע את התנ"ך על בוריוֹ. הוא השתתף בחידון התנ"ך הראשון[19] וזכה במקום השני, אחרי עמוס חכם. הוא השתתף שוב בחידון השלישי. בנו, הסופר מאיר שלו, אימץ השקפת עולם שמאלית משל אביו, אך על פי עדותו הדבר לא יצר ריחוק ביניהם. בספרו של מאיר שלו "הדבר היה ככה" מובאים כמה פרטים אוטוביוגרפיים על יצחק שלו, ומצוטט במלואו שיר שכתב.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יצחק שלו בוויקישיתוף

על יצירתו:

מכּתביו:

הערות שוליים

  1. ^ עם תערוכת ביה"ס תחכימוני בירושלים, חרות, 4 בינואר 1952
  2. ^ הכרה אקדמית למיכללת ילין, מעריב, 17 ביולי 1979
  3. ^ יצחק שלו, זמנים, 4 בדצמבר 1953
  4. ^ הסוכנות הפסיקה התמיכה לשורת המתנדבים, הַבֹּקֶר, 24 בינואר 1956
    פרופ' לייבוביץ מסביר עזיבתו את "השורה", דבר, 10 ביולי 1956
  5. ^ "מקראי חג" הגדת יום העצמאות, חרות, 20 באפריל 1955
  6. ^ המשורר יצחק שלו: מליאת רשות השידור חסרה לא רק שיניים אלא גם חניכיים, דבר, 27 ביולי 1976
  7. ^ הקבר של יצחק שלו בהר המנוחות, באתר BillionGraves
  8. ^ ארכיון יצחק שלו (ARC. 4* 1961), באתר הספרייה הלאומית.
  9. ^ הפגנה נגד מסירת הארמון, על המשמר, 13 ביולי 1967
  10. ^ פרופסורים ואנשי רוח שובתים רעב, מעריב, 7 במאי 1974
  11. ^ אברהם חיים אלחנני, עם בעל הסימפוניה הירושלמית, דבר, 28 בינואר 1955
    נראה שהכוונה לשיר "ואלה ריחות שאוהב" שהתפרסם בגיליון ה' (ק"ט), תש"ה, עם ציון של תאריך כתיבה כ-7 בינואר 1945
  12. ^ אבא אריכא, עין הקורא - יצחק שלו, המשקיף, 26 באפריל 1946
  13. ^ שיר האדמה החסרה, מעריב, 2 באוקטובר 1952
  14. ^ שינויים מרחיקי לכת בתכנית הלימודים של בתיה"ס היסודיים, זמנים, 30 בדצמבר 1954
  15. ^ חולקו פרסי רופין לספרות ולמדע, דבר, 19 בינואר 1955.
  16. ^ י. שלו זכה בתחרות ל"שיר השריון", הַבֹּקֶר, 14 ביולי 1955
    טכס הענקת הפרסים לזוכים בתחרות, חרות, 16 בדצמבר 1955
    שיר השריון
  17. ^ וילנאי ושלו תחני פרס ר"ג, דבר, 5 במאי 1974
  18. ^ מה נתן לי התנ"ך ביצירתי, מעריב, 14 בספטמבר 1958
  19. ^ סופרי דבר, ויבינו במקרא, דבר, 1 באוגוסט 1958.