פרשת ארטן – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה
DrDaly2447 (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
'''פרשת אָרָטֶן''' (או '''מקרה אָרָטֶן'''; נכתב גם אראטין, אראטען; בלועזית: Araten) היא פרשת [[התנצרות]]ה של נערה [[יהדות גליציה|יהודייה]] ממשפחה מבוססת שהשתייכה לחסידות גור מהעיר [[קרקוב]] שב[[גליציה]], [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]], שזעזעה את הקהילה היהודית בתחילת [[המאה ה-20]].
'''פרשת אָרָטֶן''' (או '''מקרה אָרָטֶן'''; נכתב גם אראטין, אראטען; בלועזית: Araten) היא פרשת [[התנצרות]]ה של נערה [[יהדות גליציה|יהודייה]] ממשפחה מבוססת שהשתייכה לחסידות גור מהעיר [[קרקוב]] שב[[גליציה]], [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]], שזעזעה את הקהילה היהודית בתחילת [[המאה ה-20]].<ref>{{צ-מאמר|שם=The Rebellion of the Daughter: Jewish Women Runaways in Habsburg Galicia (Princeton UP, 2021). הפרטים על הפרשה בערך הנוכחי מבוססים על מחקרה של מנקין.|קישור=http://dx.doi.org/10.1515/9780691207094|שנת הוצאה=2020-08-21|doi=10.1515/9780691207094|מחבר=Rachel Manekin}}</ref>


בבוקר ה-1 בינואר [[1900]] נעלמה מיכָלינה אָרָטֶן, בתם הבכורה של צביה ו[[ישראל ארטן]]. במהרה התברר שהיא נמצאת במנזר פולני סמוך וזמן קצר לאחר מכן היא התנצרה. האב, ישראל ארטן, פעל בצורה נמרצת להשיבה הביתה זאת באמצעות המשטרה המקומית ופנייה למחוקקים ושרים בממשלה האוסטרו-הונגרית. המאמץ הגיע לשיאו בשתי פגישות של ארטן עם הקיסר [[פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה|פרנץ יוזף]] בווינה ובמכתב שנשלח על ידי האב לאפיפיור.
בבוקר ה-1 בינואר [[1900]] נעלמה מיכָלינה אָרָטֶן, בתם הבכורה של צביה ו[[ישראל ארטן]]. במהרה התברר שהיא נמצאת במנזר פולני סמוך וזמן קצר לאחר מכן היא התנצרה. האב, ישראל ארטן, פעל בצורה נמרצת להשיבה הביתה זאת באמצעות המשטרה המקומית ופנייה למחוקקים ושרים בממשלה האוסטרו-הונגרית. המאמץ הגיע לשיאו בשתי פגישות של ארטן עם הקיסר [[פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה|פרנץ יוזף]] בווינה ובמכתב שנשלח על ידי האב לאפיפיור.
שורה 5: שורה 5:
שתי הטענות העיקריות של האב היו שהנערה הייתה מתחת לגיל 14 ולפיכך הסמכות עליה עדיין נתונה בידי ההורים וכמו כן שהנערה נחטפה ולא הגיע למנזר מרצונה החופשי. המשטרה המקומית שחקרה את העניין הגיע למסקנה המגובה בעדויות רבות שמיכלינה הייתה כבר בת 15 (ומאורסת) ושהלכה לכנסייה מרצונה החופשי. אחת העדויות הייתה של רופא, קצין בצבא האוסטרו-הונגרי, שעימו היה למיכלינה קשר (לא רומנטי) בחודשים שלפני הפרשה ובו סיפרה לו על הסבל שלה בבית הוריה.
שתי הטענות העיקריות של האב היו שהנערה הייתה מתחת לגיל 14 ולפיכך הסמכות עליה עדיין נתונה בידי ההורים וכמו כן שהנערה נחטפה ולא הגיע למנזר מרצונה החופשי. המשטרה המקומית שחקרה את העניין הגיע למסקנה המגובה בעדויות רבות שמיכלינה הייתה כבר בת 15 (ומאורסת) ושהלכה לכנסייה מרצונה החופשי. אחת העדויות הייתה של רופא, קצין בצבא האוסטרו-הונגרי, שעימו היה למיכלינה קשר (לא רומנטי) בחודשים שלפני הפרשה ובו סיפרה לו על הסבל שלה בבית הוריה.


מיכלינה הועברה לבלגיה ונישאה 4 שנים לאחר מכן, בשנת 1904 לפולני ממוצא אריסטוקרטי בפוזנן. האב, פגש פעם אחת את בתו, בשנת 1905, לאחר שכבר הייתה אמא לבן, לימים רופא פולני, חלוץ השתלות הלב בפולין.
מיכלינה הועברה לבלגיה ונישאה 4 שנים לאחר מכן, בשנת 1904 לפולני, מנהל האחוזה בפוזן שבה שירתה כאומנת. האב פגש פעם אחת את בתו, בשנת 1905, לאחר שכבר הייתה אמא לבן, לימים רופא פולני (נכדה היה חלוץ השתלות בפולין.)


הפרשה העסיקה רבות את העיתונות היהודית של התקופה והדיה הגיעו גם ל[[נויה פרייה פרסה]] ול[[הטיימס|טיימס]] הלונדוני, העיתון החשוב בעולם באותה עת. הכינוי "מקרה ארטן" (או "מעשה ארטן") בעיתונות היהודית הפך שם כללי לציון מאות המקרים של בנות יהודיות שעזבו את בית הוריהן והתנצרו.{{הערה|ראו {{המגיד||נפוּצות יהודה: קראקא|1900/11/29|00701}}.}} מעל דפי העיתונים תלו רבים מקרה זה ודומיו בחינוך לקוי או חסר של הבנות היהודיות, ובפרט אצל האדוקים השמרנים.{{הערה|ראו לדוגמה: {{המגיד|[[שמעון מנחם לזר]]|יקר מזולל (ע"ד הבנות הבוגדות)|1900/03/01|00400}}; {{המגיד||משפט הילזנר|1900/11/22|00300}}.}} הפרשת עוררה פולמוס לגבי החינוך הפולני הרחב שאותו קיבלו הבנות היהודיות, לעומת החינוך התורני הדל בגלל האיסור ללמד בנות תורה. בכך היא תרמה להקמת בתי הספר של "[[בית יעקב]]" בראשות [[שרה שנירר]].
הפרשה העסיקה רבות את העיתונות היהודית והלא-יהודית של התקופה והדיה הגיעו גם ל[[נויה פרייה פרסה]] ול[[הטיימס|טיימס]] הלונדוני, העיתון החשוב בעולם באותה עת. הכינוי "מקרה ארטן" (או "מעשה ארטן") בעיתונות היהודית הפך שם כללי לציון מאות המקרים של בנות יהודיות שעזבו את בית הוריהן והתנצרו.{{הערה|ראו {{המגיד||נפוּצות יהודה: קראקא|1900/11/29|00701}}.}} מעל דפי העיתונים תלו רבים מקרה זה ודומיו בחינוך לקוי או חסר של הבנות היהודיות, ובפרט אצל האדוקים השמרנים.{{הערה|ראו לדוגמה: {{המגיד|[[שמעון מנחם לזר]]|יקר מזולל (ע"ד הבנות הבוגדות)|1900/03/01|00400}}; {{המגיד||משפט הילזנר|1900/11/22|00300}}.}} הפרשת עוררה פולמוס לגבי החינוך הפולני הרחב שאותו קיבלו הבנות היהודיות, לעומת החינוך התורני הדל בגלל האיסור ללמד בנות תורה. בכך היא תרמה להקמת בתי הספר של "[[בית יעקב]]" בראשות [[שרה שנירר]].


לקראת סוף חייה נפגש אחיה עם אחד מקרובי משפחתה של בעלה של מיכלינה, וכך נוצר קשר ביניהם, מיכלינה ביקרה בארץ, ולאחר מכאן קבעה את דירתה בארץ אצל אחיה. אביה ישראל ארטן לא זכה לראותה חוזרת לחיק משפחתה. מיכלינה נפטרה בשנת [[1969]].
לקראת סוף חייה נפגש אחיה עם אחד מקרובי משפחתה של בעלה של מיכלינה, וכך נוצר קשר ביניהם, מיכלינה ביקרה בארץ, ולאחר מכאן קבעה את דירתה בארץ אצל אחיה. אביה ישראל ארטן לא זכה לראותה חוזרת לחיק משפחתה. מיכלינה נפטרה בשנת [[1969]].


הפרשה מתוארת בהרחבה בספר "מיכלינה בת ישראל" שכתבה רחל סַרְנָה-ארטן, גיסתה. הספר ראה אור במקור ב[[אנגלית]] (''Michalina: daughter of Israel'', ירושלים: הוצאת עם ישראל חי, 1986). בשנת [[1989]] יצא הספר בתרגום לעברית מאת אחותה, [[אביבה סרנה-סגל]] (ירושלים: [[הוצאת ראובן מס|ראובן מס]]).
הפרשה מתוארת בהרחבה בספר של רחל מנקין [https://www.amazon.com/Rebellion-Daughters-Runaways-Habsburg-Christians/dp/0691194939 ''The Rebellion of the Daughters: Jewish Women Runaways in Habsburg Galicia''] (גרסה בעברית בהכנה), המבוסס על חקירות משטרתיות, תיקים משפטיים, התכתבויות ממשלתיות ומגבן רחב של עיתונים. לגרסת חלק ממשפחת אראטן, ראו: "מיכלינה בת ישראל" שכתבה רחל סַרְנָה-ארטן, גיסתה. הספר ראה אור במקור ב[[אנגלית]] (''Michalina: daughter of Israel'', ירושלים: הוצאת עם ישראל חי, 1986). בשנת [[1989]] יצא הספר בתרגום לעברית מאת אחותה, [[אביבה סרנה-סגל]] (ירושלים: [[הוצאת ראובן מס|ראובן מס]]).


לפי הערכות, הפרשה שימשה מקור השראה ל[[נובלה]] של [[ש"י עגנון]] "[[תהלה (נובלה)|תהִלה]]".{{הערה|{{הארץ|רחל מנקין|בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה"|1.891986|25 ביוני 2003}}.}}
לפי הערכתה של רחל מנקין, הפרשה שימשה מקור השראה ל[[נובלה]] של [[ש"י עגנון]] "[[תהלה (נובלה)|תהִלה]]".{{הערה|{{הארץ|רחל מנקין|בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה"|1.891986|25 ביוני 2003}}.}}


בשם "פרשת ארטן" כונתה גם פרשה אחרת שנגעה לסכסוך על קרקעות ב[[פתח תקווה]] שהיו בבעלותו של [[אברהם ברוך ארטן]] (בנו של ישראל ארטן) בסוף קיץ [[תרצ"ב]] ([[1932]]).
בשם "פרשת ארטן" כונתה גם פרשה אחרת שנגעה לסכסוך על קרקעות ב[[פתח תקווה]] שהיו בבעלותו של [[אברהם ברוך ארטן]] (בנו של ישראל ארטן) בסוף קיץ [[תרצ"ב]] ([[1932]]).

גרסה מ־13:00, 23 באפריל 2021

פרשת אָרָטֶן (או מקרה אָרָטֶן; נכתב גם אראטין, אראטען; בלועזית: Araten) היא פרשת התנצרותה של נערה יהודייה ממשפחה מבוססת שהשתייכה לחסידות גור מהעיר קרקוב שבגליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, שזעזעה את הקהילה היהודית בתחילת המאה ה-20.[1]

בבוקר ה-1 בינואר 1900 נעלמה מיכָלינה אָרָטֶן, בתם הבכורה של צביה וישראל ארטן. במהרה התברר שהיא נמצאת במנזר פולני סמוך וזמן קצר לאחר מכן היא התנצרה. האב, ישראל ארטן, פעל בצורה נמרצת להשיבה הביתה זאת באמצעות המשטרה המקומית ופנייה למחוקקים ושרים בממשלה האוסטרו-הונגרית. המאמץ הגיע לשיאו בשתי פגישות של ארטן עם הקיסר פרנץ יוזף בווינה ובמכתב שנשלח על ידי האב לאפיפיור.

שתי הטענות העיקריות של האב היו שהנערה הייתה מתחת לגיל 14 ולפיכך הסמכות עליה עדיין נתונה בידי ההורים וכמו כן שהנערה נחטפה ולא הגיע למנזר מרצונה החופשי. המשטרה המקומית שחקרה את העניין הגיע למסקנה המגובה בעדויות רבות שמיכלינה הייתה כבר בת 15 (ומאורסת) ושהלכה לכנסייה מרצונה החופשי. אחת העדויות הייתה של רופא, קצין בצבא האוסטרו-הונגרי, שעימו היה למיכלינה קשר (לא רומנטי) בחודשים שלפני הפרשה ובו סיפרה לו על הסבל שלה בבית הוריה.

מיכלינה הועברה לבלגיה ונישאה 4 שנים לאחר מכן, בשנת 1904 לפולני, מנהל האחוזה בפוזן שבה שירתה כאומנת. האב פגש פעם אחת את בתו, בשנת 1905, לאחר שכבר הייתה אמא לבן, לימים רופא פולני (נכדה היה חלוץ השתלות בפולין.)

הפרשה העסיקה רבות את העיתונות היהודית והלא-יהודית של התקופה והדיה הגיעו גם לנויה פרייה פרסה ולטיימס הלונדוני, העיתון החשוב בעולם באותה עת. הכינוי "מקרה ארטן" (או "מעשה ארטן") בעיתונות היהודית הפך שם כללי לציון מאות המקרים של בנות יהודיות שעזבו את בית הוריהן והתנצרו.[2] מעל דפי העיתונים תלו רבים מקרה זה ודומיו בחינוך לקוי או חסר של הבנות היהודיות, ובפרט אצל האדוקים השמרנים.[3] הפרשת עוררה פולמוס לגבי החינוך הפולני הרחב שאותו קיבלו הבנות היהודיות, לעומת החינוך התורני הדל בגלל האיסור ללמד בנות תורה. בכך היא תרמה להקמת בתי הספר של "בית יעקב" בראשות שרה שנירר.

לקראת סוף חייה נפגש אחיה עם אחד מקרובי משפחתה של בעלה של מיכלינה, וכך נוצר קשר ביניהם, מיכלינה ביקרה בארץ, ולאחר מכאן קבעה את דירתה בארץ אצל אחיה. אביה ישראל ארטן לא זכה לראותה חוזרת לחיק משפחתה. מיכלינה נפטרה בשנת 1969.

הפרשה מתוארת בהרחבה בספר של רחל מנקין The Rebellion of the Daughters: Jewish Women Runaways in Habsburg Galicia (גרסה בעברית בהכנה), המבוסס על חקירות משטרתיות, תיקים משפטיים, התכתבויות ממשלתיות ומגבן רחב של עיתונים. לגרסת חלק ממשפחת אראטן, ראו: "מיכלינה בת ישראל" שכתבה רחל סַרְנָה-ארטן, גיסתה. הספר ראה אור במקור באנגלית (Michalina: daughter of Israel, ירושלים: הוצאת עם ישראל חי, 1986). בשנת 1989 יצא הספר בתרגום לעברית מאת אחותה, אביבה סרנה-סגל (ירושלים: ראובן מס).

לפי הערכתה של רחל מנקין, הפרשה שימשה מקור השראה לנובלה של ש"י עגנון "תהִלה".[4]

בשם "פרשת ארטן" כונתה גם פרשה אחרת שנגעה לסכסוך על קרקעות בפתח תקווה שהיו בבעלותו של אברהם ברוך ארטן (בנו של ישראל ארטן) בסוף קיץ תרצ"ב (1932).

קישורים חיצוניים

סקירת הפרשה בעיתונות העברית של התקופה:

ובעיתונות היהודית הגרמנית:

  • Der Fall Araten(הקישור אינו פעיל), Die Welt, 16 (19.4.1900), S. 6
  • Vereinsnachrichten: Wien(הקישור אינו פעיל), Die Welt, 22 (1.6.1900), S. 11.
  • Der Fall Araten(הקישור אינו פעיל), Die Welt, 23 (8.6.1900), S. 7-8.
  • Wien(הקישור אינו פעיל), Im deutschen Reich, 10 (Oktober 1900), S. 542.
  • Krakau(הקישור אינו פעיל), Die Welt, 40 (5.10.1900), S. 7. (מכתב האם צביה)

הערות שוליים