פרשת ארטן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־20:07, 23 באפריל 2021

פרשת אָרָטֶן (או מקרה אָרָטֶן; נכתב גם אראטין, אראטען; בלועזית: Araten) היא פרשת התנצרותה של נערה יהודייה ממשפחה מבוססת שהשתייכה לחסידות גור מהעיר קרקוב שבגליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, שזעזעה את הקהילה היהודית בתחילת המאה ה-20.

בבוקר 1 בינואר 1900 נעלמה מיכָלינה אָרָטֶן, בתם הבכורה של צביה וישראל ארטן מקרקוב. במהרה התברר שהיא נמצאת במנזר פולני סמוך וזמן קצר לאחר מכן היא התנצרה. האב, ישראל ארטן, פעל בצורה נמרצת להשיבה הביתה זאת באמצעות המשטרה המקומית ופנייה למחוקקים ושרים בממשלה האוסטרו-הונגרית.^[1] המאמץ הגיע לשיאו בשתי פגישות של ארטן עם הקיסר פרנץ יוזף בווינה^[2] ובמכתב שנשלח על ידי האב לאפיפיור.

שתי הטענות העיקריות של האב היו שהנערה הייתה מתחת לגיל 14 ולפיכך הסמכות עליה עדיין נתונה בידי ההורים וכמו כן שהנערה נחטפה ולא הגיע למנזר מרצונה החופשי. המשטרה המקומית שחקרה את העניין הגיעה למסקנה, המגובה בעדויות רבות, שמיכלינה הייתה כבר בת 15 (ומאורסת) ושהלכה לכנסייה מרצונה החופשי. אחת העדויות הייתה של רופא, קצין בצבא האוסטרו-הונגרי, שעימו היה למיכלינה קשר (לא רומנטי) בחודשים שלפני הפרשה ובו סיפרה לו על הסבל שלה בבית הוריה.

מיכלינה הועברה לבלגיה ונישאה 4 שנים לאחר מכן, בשנת 1904, לפולני, מנהל האחוזה בפוזן שבה שירתה כאומנת. האב פגש פעם אחת את בתו, בשנת 1905, לאחר שכבר הייתה אמא לבן, לימים רופא פולני (נכדה היה חלוץ השתלות בפולין.)

הפרשה העסיקה רבות את העיתונות היהודית והלא-יהודית של התקופה והדיה הגיעו גם לנויה פרייה פרסה ולטיימס הלונדוני, העיתון החשוב בעולם באותה עת. הכינוי "מקרה ארטן" (או "מעשה ארטן") בעיתונות היהודית הפך שם כללי לציון מאות המקרים של בנות יהודיות שעזבו את בית הוריהן והתנצרו.^[3] מעל דפי העיתונים תלו רבים מקרה זה ודומיו בחינוך לקוי או חסר של הבנות היהודיות, ובפרט אצל האדוקים השמרנים.^[4] הפרשת עוררה פולמוס לגבי החינוך הפולני הרחב שאותו קיבלו הבנות היהודיות, לעומת החינוך התורני הדל בגלל האיסור ללמד בנות תורה. בכך היא תרמה להקמת בתי הספר של "בית יעקב" בראשות שרה שנירר.

לקראת סוף חייה נפגש אחיה עם אחד מקרובי המשפחה של בעלה של מיכלינה, וכך נוצר קשר ביניהם, מיכלינה ביקרה בישראל, ולאחר מכאן קבעה את דירתה בישראל אצל אחיה. אביה ישראל ארטן לא זכה לראותה חוזרת לחיק משפחתה. מיכלינה נפטרה בשנת 1969.

הפרשה מתוארת בהרחבה בספר "מיכלינה בת ישראל" שכתבה רחל סַרְנָה-ארטן, גיסתה. הספר ראה אור במקור באנגלית (Michalina: daughter of Israel, ירושלים: הוצאת עם ישראל חי, 1986). בשנת 1989 יצא הספר בתרגום לעברית מאת אחותה, אביבה סרנה-סגל (ירושלים: ראובן מס).

לפי הערכתה של רחל מנקין, הפרשה שימשה מקור השראה לנובלה של ש"י עגנון "תהִלה".^[5]

בשם "פרשת ארטן" כונתה גם פרשה אחרת שנגעה לסכסוך על קרקעות בפתח תקווה שהיו בבעלותו של אברהם ברוך ארטן (בנו של ישראל ארטן) בסוף קיץ תרצ"ב (1932).

לקריאה נוספת

Rachel Manekin, The Rebellion of the Daughters: Jewish Women Runaways in Habsburg Galicia, Princeton University Press, 2020^[6]

קישורים חיצוניים

סקירת הפרשה בעיתונות העברית של התקופה:

בתפוצות ישראל, הצפירה, 15 בפברואר 1900
בחוץ לארצנו, המליץ, 28 בפברואר 1900
נפוּצות יהודה: קראקא; לבוב, המגיד, 1 במרץ 1900
בחו"ל, הצפירה, 6 במרץ 1900
בחוץ לארצנו, המליץ, 9 במרץ 1900
נפוּצות יהודה: קראקא, המגיד, 15 במרץ 1900
זבדי, בחוץ לארצנו: מכתבים מווינא, המליץ, 26 באפריל 1900
נפוּצות יהודה: קראקא, המגיד, 3 במאי 1900
על המצפה, קול מחזיקי הדת, 4 במאי 1900
בחוץ לארצנו, המליץ, 6 במאי 1900
בחוץ לארצנו: לבוב (גאליציא), המליץ, 14 במאי 1900
חדשות בישראל, הצבי, 17 במאי 1900
על המצפה, קול מחזיקי הדת, 18 במאי 1900
מאיר הארטיגר, מכתבים מרומניא: קולודזובקא: מכתב ישראל אראטין, הצפירה, 7 ביוני 1900
בחו"ל, הצפירה, 20 בספטמבר 1900: מכתב האם, צביה ארטן, שהתפרסם בעיתון הפולני "Słowo Polskie"
בחוץ לארצנו, המליץ, 8 באפריל 1901

ובעיתונות היהודית הגרמנית:

Der Fall Araten(הקישור אינו פעיל), Die Welt, 16 (19.4.1900), S. 6
Vereinsnachrichten: Wien(הקישור אינו פעיל), Die Welt, 22 (1.6.1900), S. 11.
Der Fall Araten(הקישור אינו פעיל), Die Welt, 23 (8.6.1900), S. 7-8.
Wien(הקישור אינו פעיל), Im deutschen Reich, 10 (Oktober 1900), S. 542.
Krakau(הקישור אינו פעיל), Die Welt, 40 (5.10.1900), S. 7. (מכתב האם צביה)

הערות שוליים

^ בתפוצות ישראל, הצפירה, 15 בפברואר 1900
בחוץ לארצנו, המליץ, 28 בפברואר 1900
^ נפוּצות יהודה: קראקא, המגיד, 3 במאי 1900
על המצפה, קול מחזיקי הדת, 4 במאי 1900
^ ראו נפוּצות יהודה: קראקא, המגיד, 29 בנובמבר 1900.
^ ראו לדוגמה: שמעון מנחם לזר, יקר מזולל (ע"ד הבנות הבוגדות), המגיד, 1 במרץ 1900; משפט הילזנר, המגיד, 22 בנובמבר 1900.
^ רחל מנקין, בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה", באתר הארץ, 25 ביוני 2003.
^ קתרין ג'יי פרינס, בפולין של המאה ה-19, נערות חסידיות שברחו מהבית הובילו למהפכה חינוכית, באתר זמן ישראל, 26 בדצמבר 2020

[1] בתפוצות ישראל, הצפירה, 15 בפברואר 1900
בחוץ לארצנו, המליץ, 28 בפברואר 1900

[2] נפוּצות יהודה: קראקא, המגיד, 3 במאי 1900
על המצפה, קול מחזיקי הדת, 4 במאי 1900

[3] ראו נפוּצות יהודה: קראקא, המגיד, 29 בנובמבר 1900.

[4] ראו לדוגמה: שמעון מנחם לזר, יקר מזולל (ע"ד הבנות הבוגדות), המגיד, 1 במרץ 1900; משפט הילזנר, המגיד, 22 בנובמבר 1900.

[5] רחל מנקין, בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה", באתר הארץ, 25 ביוני 2003.

[6] קתרין ג'יי פרינס, בפולין של המאה ה-19, נערות חסידיות שברחו מהבית הובילו למהפכה חינוכית, באתר זמן ישראל, 26 בדצמבר 2020

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 '''פרשת אָרָטֶן''' (או '''מקרה אָרָטֶן'''; נכתב גם אראטין, אראטען; בלועזית: Araten) היא פרשת [[התנצרות]]ה של נערה [[יהדות גליציה|יהודייה]] ממשפחה מבוססת שהשתייכה לחסידות גור מהעיר [[קרקוב]] שב[[גליציה]], [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]], שזעזעה את הקהילה היהודית בתחילת [[המאה ה-20]].
-בבוקר 1 בינואר [[1900]] נעלמה מיכָלינה אָרָטֶן, בתם הבכורה של צביה ו[[ישראל ארטן]] מקרקוב. במהרה התברר שהיא נמצאת ב[[מנזר]] פולני סמוך וזמן קצר לאחר מכן היא התנצרה. האב, ישראל ארטן, פעל בצורה נמרצת להשיבה הביתה זאת באמצעות המשטרה המקומית ופנייה למחוקקים ושרים בממשלה האוסטרו-הונגרית. המאמץ הגיע לשיאו בשתי פגישות של ארטן עם הקיסר [[פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה|פרנץ יוזף]] בווינה ובמכתב שנשלח על ידי האב ל[[אפיפיור]].
+בבוקר 1 בינואר [[1900]] נעלמה מיכָלינה אָרָטֶן, בתם הבכורה של צביה ו[[ישראל ארטן]] מקרקוב. במהרה התברר שהיא נמצאת ב[[מנזר]] פולני סמוך וזמן קצר לאחר מכן היא התנצרה. האב, ישראל ארטן, פעל בצורה נמרצת להשיבה הביתה זאת באמצעות המשטרה המקומית ופנייה למחוקקים ושרים בממשלה האוסטרו-הונגרית.{{הערה|{{הצפירה||בתפוצות ישראל|19000215|11}}{{ש}}{{המליץ||בחוץ לארצנו|19000228|10}}}} המאמץ הגיע לשיאו בשתי פגישות של ארטן עם הקיסר [[פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה|פרנץ יוזף]] בווינה{{הערה|{{המגיד||נפוּצות יהודה: קראקא|19000503|12}}{{ש}}{{קול מחזיקי הדת||על המצפה|19000504|4}}}} ובמכתב שנשלח על ידי האב ל[[אפיפיור]].
 שתי הטענות העיקריות של האב היו שהנערה הייתה מתחת לגיל 14 ולפיכך הסמכות עליה עדיין נתונה בידי ההורים וכמו כן שהנערה נחטפה ולא הגיע למנזר מרצונה החופשי. המשטרה המקומית שחקרה את העניין הגיעה למסקנה, המגובה בעדויות רבות, שמיכלינה הייתה כבר בת 15 (ומאורסת) ושהלכה לכנסייה מרצונה החופשי. אחת העדויות הייתה של רופא, קצין בצבא האוסטרו-הונגרי, שעימו היה למיכלינה קשר (לא רומנטי) בחודשים שלפני הפרשה ובו סיפרה לו על הסבל שלה בבית הוריה.
@@ שורה 25: / שורה 25: @@
 סקירת הפרשה בעיתונות העברית של התקופה:
-* {{הצפירה||בתפוצות ישראל|1900/02/15|00302}}
+* {{הצפירה||בתפוצות ישראל|19000215|11}}
-* {{המליץ||בחוץ לארצנו|1900/02/28|00203}}
+* {{המליץ||בחוץ לארצנו|19000228|10}}
 * {{המגיד||נפוּצות יהודה: קראקא; לבוב|1900/03/01|00800}}
 * {{הצפירה||בחו"ל|1900/03/06|00201}}
@@ שורה 32: / שורה 32: @@
 * {{המגיד||נפוּצות יהודה: קראקא|1900/03/15|00501}}
 * {{המליץ|זבדי|בחוץ לארצנו: מכתבים מווינא|1900/04/26|00202}}
-* {{המגיד||נפוּצות יהודה: קראקא|1900/05/03|00700}}
+* {{המגיד||נפוּצות יהודה: קראקא|19000503|12}}
-* {{קול מחזיקי הדת||על המצפה|1900/05/04|00200}}
+* {{קול מחזיקי הדת||על המצפה|19000504|4}}
 * {{המליץ||בחוץ לארצנו|1900/05/06|00300}}
 * {{המליץ||בחוץ לארצנו: לבוב (גאליציא)|1900/05/14|00203}}