בבל – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
==בבל תחת נבוכדנצאר== |
==בבל תחת נבוכדנצאר== |
||
תחת מלכותו של נבוכדנצאר (605-562 לפנה"ס), בבל נעשתה לאחת מהערים המרהיבות ביותר בעולם העתיק. נבוכדנצאר ציווה על בנייה מחדש של השטחים האימפריאליים, כולל בניה מחדש של האטמננקי ובניה של |
תחת מלכותו של נבוכדנצאר (605-562 לפנה"ס), בבל נעשתה לאחת מהערים המרהיבות ביותר בעולם העתיק. נבוכדנצאר ציווה על בנייה מחדש של השטחים האימפריאליים, כולל בניה מחדש של האטמננקי ובניה של [[שער עשתר]], אחד משמונה שהקיפו את בבל. שער עשתר שרד עד היום ב[[מוזיאון]] הפרגמון ב[[ברלין]]. לנבוכדנצאר גם מיוחסת הבניה של [[הגנים התלויים בבבל]] (אחת מנפלאות העולם העתיק), שמקובל כי הוא בנה עבור אשתו אמיטיס, שהתגעגעה ל[[הר|הרי]] [[ממלכת פרס|פרס]], מולדתה. אם אכן גינות אלה היו קיימות הוא נושא למחלוקת: אף שייתכן שחפירות של ה[[ארכיאולוגיה|ארכיאולוג]] ה[[גרמניה|גרמני]] רוברט קולדוויי גילו את יסודותיהן, היסטוריונים רבים חולקים על המיקום של הגנים, ויש שחושבים כי היה בלבול עם הגנים של נינוה. |
||
==בבל תחת הפרסים== |
==בבל תחת הפרסים== |
||
גרסה מ־23:30, 8 במאי 2007
בבל הוא שמה המקראי של עיר מדינה עתיקה במסופוטמיה. שרידי העיר נמצאים בעיראק, כ-110 קילומטר מדרום לבגדאד. מהעיר בבל צמחה האימפריה הבבלית ששלטה בשיאה בכל מסופוטמיה ובאזורים רחבים בסהר הפורה. בבל הייתה ממלכה שכנה לממלכת אשור. עיר בירתה נקראה גם כן בבל.
שמה של העיר ושפתה
שפת העיר הייתה ניב של אכדית, (שפה שמית), ובה נקראה העיר בַּאבִּילוּ. הפירוש שנתנו תושבי העיר לשמה של העיר הוא "בַּאב-אִלוּ", "שער האל". החוקרים אינם בטוחים שזהו אמנם המקור לשם העיר, וייתכן שמדובר באטימולוגיה עממית שמטרתה הייתה לפאר את העיר. ידועה גרסה של השם בשפה השומרית (שאינה שפה שמית) - "קַאדִינְגִירה", שגם משמעותה "שער האל".
ע"פ התנ"ך משמעות השם היא בעברית: בלבול השפה, בסיפור מגדל בבל.
היסטוריה
האזכור המוקדם ביותר של בבל הוא בטבלת חימר מתוארכת מתקופת מלכותו של סרגון מאכד (2400 לפנה"ס), שעשה אותה לבירה של האימפריה שלו. לאחר זמן, הכוח והאוכלוסייה של העיר ירדו. במשך מאות שנים היא הייתה רק עיר פרובינציאלית נוספת, עד שהיא נעשתה לבירה של האימפריה של חמורבי (1800 לפנה"ס). מזמן זה והלאה היא המשיכה להיות הבירה של בבל.
העיר עצמה נבנתה על הפרת, שחילק אותה לשני חלקים שווים. בבל גדלה בשטח ובעושר, אך לאחר זמן היא נעשתה לנתינה לאשור. היא התמרדה כנגד השלטון האשורי תחת מושזיב-מרדוק ושוב תחת שמש-שום-אוקין, אך סנחריב ואשורבניפל צרו עליה וכבשו אותה שוב.
בזמן מלוכתו של סנחריב, בבל הייתה במצב מתמיד של מרד, שדוכא רק על ידי ההריסה המוחלטת של העיר. ב-689 לפנה"ס, חומותיה, מקדשיה וארמונותיה הושמדו לגמרי, וההריסות הושלכו לאראכטו, תעלה שגבלה בבבל המוקדמת מדרום. מעשה זה היכה בהלם את התודעה הדתית של מסופוטמיה כולה; המרד של סנחריב הוסבר כתוצאה ממעשה זה, ויורשו אסרחדון מיהר לבנות מחדש את העיר העתיקה, לקבל שם את כתרו ולעשות אותה למקום מושבו לחלק מהשנה. עם מותו, בבל הועברה לבנו הבכור שמש-שום-אוקין, שמאוחר יותר התמרד כנגד אחיו, אשורבניפל האשורי.
שוב, בבל הייתה במצור של האשורים והורעבה עד לכניעתה. אשורבניפל טיהר את העיר וחגג "טקס פיוס", אך הוא לא ניסה "לקחת את ידיו" של בל, אל העיר העיקרי. הבבלים ראו את נפילתה של האימפריה האשורית כדוגמה נוספת לנקמה אלוהית.
עם נפילתה של נינוה (612 לפנה"ס), בבל העבירה מעליה את העול האשורי ונעשתה לבירה של האימפריה הבבלית המתרחבת.
עם השבתה של העצמאות הבבלית תחת נבופולסר הוחלה תקופה חדשה של פעילות אדריכלית, ובנו נבוכדנאצר השני עשה את בבל לאחת מנפלאות העולם העתיק. בבל של תקופה זו היא בבל של התנ"ך ושל הנביאים (בעיקר ישעיה, ירמיה ויחזקאל), ונבוכדנצאר הוא שהחריב את יהודה ואת בית המקדש הראשון והגלה הרבה מתושבי יהודה לבבל ולערים סביב לה (586 לפנה"ס).
בבל תחת נבוכדנצאר
תחת מלכותו של נבוכדנצאר (605-562 לפנה"ס), בבל נעשתה לאחת מהערים המרהיבות ביותר בעולם העתיק. נבוכדנצאר ציווה על בנייה מחדש של השטחים האימפריאליים, כולל בניה מחדש של האטמננקי ובניה של שער עשתר, אחד משמונה שהקיפו את בבל. שער עשתר שרד עד היום במוזיאון הפרגמון בברלין. לנבוכדנצאר גם מיוחסת הבניה של הגנים התלויים בבבל (אחת מנפלאות העולם העתיק), שמקובל כי הוא בנה עבור אשתו אמיטיס, שהתגעגעה להרי פרס, מולדתה. אם אכן גינות אלה היו קיימות הוא נושא למחלוקת: אף שייתכן שחפירות של הארכיאולוג הגרמני רוברט קולדוויי גילו את יסודותיהן, היסטוריונים רבים חולקים על המיקום של הגנים, ויש שחושבים כי היה בלבול עם הגנים של נינוה.
בבל תחת הפרסים
לאחר שעברה תלאות שונות, העיר נכבשה ב-538 לפנה"ס על ידי כורש מלך פרס, שהכריז כי היהודים יכולים לשוב לארצם (הכרזה זו מובאת בשלושת הפסוקים האחרונים בספר דברי הימים ב' ובתחילת ספר עזרא). תחת כורש ויורשו דריווש הראשון, בבל נעשתה למרכז של לימוד והתקדמות מדעית. מלומדים בבלים שרטטו מפות כוכבים והניחו את היסודות לאסטרונומיה ולמתמטיקה המודרניות, אך תחת שלטונו של דריווש השלישי, בבל החלה להידרדר.
כיבוש על ידי אלכסנדר הגדול
ב-331 לפנה"ס, המלך הפרסי דריווש השלישי נוצח על ידי כוחותיו של אלכסנדר הגדול בקרב גאוגמלה, ובאוקטובר בבל נכבשה. בן העיר שמספר על הכיבוש, אומר כי אלכסנדר פקד על חייליו שלא להיכנס לבתי התושבים.
תחת אלכסנדר, בבל שוב פרחה כמרכז למידה וסחר, אך לאחר מותו המסתורי של אלכסנדר ב-323 לפנה"ס בארמון נבוכדנצאר, האימפריה שלו חולקה שוב בין הגנרלים שלו ועשורים של לחימה החלו, כשבבל שוב במרכזם.
המהומה התמידית רוקנה את בבל מתושביה. טבלת חימר המתוארכת ל-275 לפנה"ס קובעת, כי תושבי בבל הוגלו לסלוסיה, שם נבנו ארמון ומקדש להם ניתן השם העתיק א-סאגילה. עם האירוע הזה, בבל למעשה הגיעה לסוף דרכה, אם כי גם לאחר מאה שנה קרבנות עדיין הוקרבו במקדש העתיק שלה. עד 141 לפנה"ס, כאשר האימפריה הפרתית כבשה את האזור, בבל הייתה כבר אלמונית לחלוטין.
הארכיאולוגיה בבבל
הידע ההיסטורי על הטופוגרפיה של בבל לקוח מהמחברים הקלאסיים, מהכתובות של נבוכדנצאר ומחפירות שהחלו ב-1899. הטופוגרפיה היא ללא ספק זו של נבוכדנצאר, שכן בבל העתיקה יותר הושמדה על ידי סנחריב ונותרו ממנה רק שרידים מעטים.
רוב השרידים הקיימים נמצאים על הגדה המזרחית של החידקל, כשהעיקריים הם בשלוש תלים עצומים: בביל בצפון, הקסר או "הארמון" (הידוע גם כמוג'ליבה) במרכז ו"אמרן איבן אל" בדרום. מערבית מהחידקל נמצאים שרידים נוספים. אנו לומדים מהרודוטוס וקיטיאס כי העיר נבנתה על שני צדי החידקל בצורה של ריבוע, והייתה מוקפת בשתי חומות גבוהות שלהם קיטיאס מוסיף חומה שלישית. קיטיאס אומר כי החומה החיצונית הייתה באורך של 68 קילומטר, ואילו לפי הרודוטוס היא הייתה באורך 90 קילומטר, ולפי זה השטח הכלול בה היה כ-520 קילומטר רבוע. אפילו לפי הערכתו של קיטיאס, שטח העיר יגיע ל-260 קילומטר רבועים. לפי הרודוטוס, עובי החומות היה 24 מטר.
סדאם חוסיין הציב ציור עצום של עצמו ושל נבוכדנצאר בכניסה להריסות העיר. הוא גם בנה מחדש חלק מהשרידים, לחרדתם של הארכיאולוגים, והטביע את שמו על רבות מהלבנים, בדומה לנבוכדנצאר. כתובת מצויה אומרת, "דבר זה נבנה בידי סדאם חוסיין, בנו של נבוכדנצאר, לתפארת עיראק". רעיון זה דומה לזיגוראט באור, שם כל לבנה מוחתמת בכתובת, "אור-נאמו, מלך אור, שבנה את המקדש לנאנה". הלבנים נעשו לפריט אספנות מבוקש לאחר נפילתו של סדאם, וכעת מחזירים את השרידים למצבם המקורי.
הקהילה הבבלית בדטרויט
אוכלוסייה גדולה מיוצאי בבל מתגוררים כיום במחוז סאות'פילד, בעיר דטרויט שבמדינת מישיגן בארצות הברית. הם קוראים לעצמם ”קלדינאנים”, ושפתם היא שפת הארמית, הידועה מן התלמוד הבבלי. ”הקלדיאנ'ס” הקימו בדטרויט חיי קהילה, הכוללים מסעדות המגישות אוכל בבלי מסורתי, בתי ספר וכנסיות. (הקלדיאנ'ס ברובם נוצרים קתולים). למרות שמרכז העיר דטרויט ידוע כאזור פשע מסוכן וסחר בסמים, אזור מגורי הקלדינאנ'ס נחשב יוקרתי ונקי מפשיעה.
בספרי ההיסטוריה של הקלדינאנ'ס הם מייחסים חשיבות רבה לכיבוש נבוכדנאצר הבבלי את ירושלים וחורבן בית המקדש. פרטי הסיפור תואמים להפליא את המקורות היהודיים. יצוין כי הקלדינאנ'ס חשים איבה עמוקה כלפי הערבים המוסלמים כנרא עקב יריבות עתיקת יומין, ונמצאים בקשריי ידידות ושיתוף פעולה בנושאים חברתיים ורוחניים עם הקהילה האשורית בשיקגו.