נגד

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

סוגים שונים של נגדים במעגל חשמלי.

גודל של נגד המיועד לשימוש במעגל חשמלי, ביחס ליד אנושית.

נגד הוא רכיב חשמלי סביל שתכונתו העיקרית היא התנגדות חשמלית. את ההתנגדות החשמלית מודדים ביחידות אוהם (Ω), ונהוג לסמנה באות R.

האנרגיה בנגד

שימושים יישומיים להמרת האנרגיה החשמלית לחום באמצעות נגד - תנור חשמלי

אפשר לראות בהתנגדות חשמלית את המקבילה החשמלית לחיכוך המכני - היות שהיא יוצרת הפסד אנרגיה שאינו ניתן למיחזור (מעין כוח לא משמר).

בנגד ישנה המרה של אנרגיה פוטנציאלית חשמלית לאנרגיה תרמית, כלומר לחום. אחד השימושים המעשיים לתכונה זו הוא גוף חימום. נורת להט היא סוג של נגד הפולט קרינת גוף שחור, חלק ממנה בתחום הנראה, כלומר אור.

מעבר זרם חשמלי בנגד

חוק אוהם בנגד - V מסמן מתח חשמלי בין שתי נקודות בגוף, I מסמן זרם חשמלי בין שתי נקודות בגוף ו־R מסמן את התנגדות הגוף העשוי מחומר אוהמי

כאשר עובר זרם חשמלי בנגד, נוצר על פניו מפל מתח, על פי חוק אוהם.

$I={V \over R}$

כאשר:

• V מסמן מתח חשמלי בין שתי נקודות בגוף
• I מסמן זרם חשמלי בין שתי נקודות בגוף
• R מסמן את התנגדות הגוף העשוי מחומר אוהמי.

במקרה זה המתח פרופורציוני לזרם $\ V=IR$ כאשר ההתנגדות היא קבוע הפרופורציה. מכאן שאם ידועה רמת ההתנגדות של הנגד ועוצמת הזרם במעגל החשמלי יהיה ניתן לחשב את המתח שעל הנגד.

נגדים אידיאליים

נגדים אידיאלים הם רכיבים חשמליים תאורטיים אשר מצייתים באופן מוחלט לחוק אוהם. כלומר ההתנגדות החשמלית שלהם קבועה ללא כל תלות בתנאים חיצוניים. בקירוב (בטווח טמפרטורות, מתחים וזרמים מסוימים) ניתן לקרב את ההתנגדות של נגד להתנגדות של נגד אידיאלי. בפישוט של מעגליים חשמליים, ניתן לייצג צרכני חשמל כנגדים אידיאליים בעלי התנגדות חשמלית שקולה (אקוויוולנטית). דוגמאות ל"נגדים" כאלה: קומקום חשמלי, תנור.

נגדים במעגל חשמלי

שתי דרכים מקובלות לסימון של נגדים במעגל חשמלי.

הסמל של נגד - R מציין את ההתנגדות, I מציין את הזרם החשמלי שעובר בנגד והחץ מסמן את כיוון הזרם.

בתרשימים של מעגלים חשמליים הנגד מסומל על ידי מלבן ריק או קו מזוגזג.

מדידת הזרם והמתח על הנגד

מדידת הזרם והמתח על הנגד. מד הזרם Ammeter מחובר בטור ואילו מד המתח Voltmeter מחובר במקביל.

ניתן למדוד את עוצמת הזרם והמתח על הנגד במעגל חשמלי. לצורך כך נעשה שימוש בשני מכשירי מדידה שונים: אמפרמטר ווולטמטר.

חיבור נגדים במעגל חשמלי

חיבור טורי ומקבילי של נגדים: נגד 1 ו־2 מחוברים באופן מקבילי ונגד 1 ו־3 מחוברים בטור. לחיבור משולב דרושים לפחות שלושה נגדים.

ישנן דרכים רבות לחבר נגדים. כאשר יש יותר מנגד אחד במעגל, התפקוד שלהם מושפע באופן החיבור ביניהם. על כן, אופן החישוב של ההתנגדות הכוללת של הנגדים במעגל חשמלי מושפע מסוג החיבור ביניהם, כפי שיוסבר בהמשך.

החיבור בין נגדים יכול להיות טורי, מקבילי או משולב (עבור שלושה נגדים ויותר). בהתאם לכך, בתהליך הניתוח של המעגל החשמלי ניתן לרוב לפשט את החיבור לשילוב של חיבור בטור ובמקביל.

חיבור טורי

שני רכיבים מחוברים בטור אם:

1. הם מחוברים (על ידי מוליך) בנקודה (צומת חשמלי) אחת בלבד.
2. לנקודה (צומת חשמלי) הזאת לא מחובר רכיב נוסף.

נגדים אידיאליים מחוברים בטור

מחוק הזרמים של קירכהוף נובע שהזרם I קבוע לאורך כל ה"טור". ניתן להבין זאת בצורה אינטואיטיבית כך: מכיוון שבחיבור טורי הזרם לא יכול לזרום מחוץ ל"טור" (אנו מניחים שהמעגל נמצא בתוך מבודד אידיאלי). כל המטענים המרכיבים את הזרם חייבים לזרום דרך כל הנגדים ב"טור". ניתן לדמות זאת לצינרות מבודדים שבהם יש זרם של מים. מכיוון שהמים לא דולפים דרך הצינור כל טיפה של מים הזורמת דרך חלק אחד של הצינור חייבת לזרום בסופו של דבר (אם הזרם קבוע) דרך כל הצינור.

ניתן לפשט את טור הנגדים האידיאליים הזה ולהתייחס לכל הטור כאל נגד אחד (נקרא לו $R_{total}$). נניח שיש לנו n נגדים מחוברים בטור. ידוע לנו שהזרם בכל אחד מהם שווה למספר קבוע $I$ (ראינו זאת בפסקה הקודמת). נסמן את ההתנגדות של הנגד ה"ראשון" ב־$R_{1}$ של הנגד "השני" ב־$R_{2}$ וכך הלאה. נניח שהמתח בין קצות הטור ידוע לנו (נקרא לו $V$). נסמן את המתח על הנגד ה"ראשון" ב־$V_{1}$ המתח על הנגד ה"שני" ב־$V_{2}$ וכן הלאה.

מחוק אוהם נובע:

$I={\frac {V_{1}}{R_{1}}}={\frac {V_{2}}{R_{2}}}=...={\frac {V_{n}}{R_{n}}}$

מחוק שימור האנרגיה (או מחוק המתחים של קירכהוף) אנחנו יודעים ש: V1+V2+...Vn=V או במילים פשוטות סכום המתחים על כל הנגדים בטור שווה למתח בין שני קצוות הטור. אם קיים נגד שקול אז הוא חייב לקיים את חוק אוהם, כלומר:

$R_{total}={\frac {V}{I}}$

קיבלנו: $R_{total}={\frac {V_{1}+V_{2}+...+V_{n}}{I}}={\frac {V_{1}}{I}}+{\frac {V_{2}}{I}}+...+{\frac {Vn}{I}}=R_{1}+R_{2}+...+R_{n}$

כלומר הנגד השקול לטור של נגדים אידיאליים. הוא נגד אידיאלי שההתנגדות שלו שווה לסכום ההתנגדויות בטור. ובנוסחה:

$R_{total}=\sum R_{i}$

חיבור מקבילי

במעגל מקבילי מתקיים: ${\frac {1}{R_{total}}}=\sum {\frac {1}{R_{i}}}$

1. לפי חוק שימור כמות המטען, הזרם הנכנס לצומת מסוים שווה לסכום הזרמים היוצאים מאותו צומת.
2. המתח על כל אחד מהרכיבים שווה.

נגדים אמיתיים

מארז של נגדים

נגדים המחוברים בסרט. הסרט מוסר במהלך ההרכבה והמוליכים המתכתיים שבקצוות הנגד מכופפים ונחתכים כדי להתאים למקום בלוח החשמלי שלו הם יועדו.

נגדים מוגבלים מבחינת כושר הדיוק שלהם, הנמדד באחוזים, וכן מבחינת ההספק המרבי שהם יכולים לשאת, דהיינו כמות החום שהם יכולים "לספוג" לפני שישרפו או יצאו מתחום הליניאריות שלהם, בו מתקיים חוק אוהם. הנגדים הנפוצים ביותר כשירים לעמוד בהספקים של עד 4/1 וואט, ודיוקם, לרוב, 20% (כלומר, התנגדותם עשויה לחרוג בכ־20% מההתנגדות המסומנת עליהם). חוסר הדיוק הוא תוצא של תהליך הייצור ההמוני והזול של הנגדים, ומשום כך נגדים מדויקים יותר נוטים להיות גם יקרים יותר.

נגדים "להלחמה בחורים" (through-hole)

נגדים מופיעים לרוב בשתי תצורות: נגדים שהתנגדותם קבועה ונגדים משתנים, הנקראים גם פוטנציומטרים, טרימרים או נגדים ריאוסטטיים.

לנגדים שהתנגדותם קבועה צורה גלילית, לעיתים עם היצרות מסוימת במרכז. הנגדים עשויים לרוב מחומר קרמי שמקצותיו יוצאים שני מוליכים מתכתיים. הנגדים המשתנים נראים כיחידה בת שלוש רגליים ובראשה בורג קטן, הוא בורר ההתנגדות. ההתנגדות בין שתי הרגליים הקיצוניות היא התנגדותו המרבית של הנגד המשתנה, בעוד שההתנגדות בין הרגל האמצעית לכל אחת מן הקיצוניות משתנה בהתאם לסיבוב הבורג. ההתנגדות בין הרגל האמצעית לבין הקיצונית האחת, ועוד ההתנגדות בין האמצעית לקיצונית השנייה תהיה שווה להתנגדות המרבית של הנגד.

סימון על נגדים קבועים

שלושה נגדים עם סימונים שונים

בתהליך הייצור מקובל לסמן על נגדים את ערך ההתנגדות של הנגד ואת אחוז הדיוק שלו על ידי פסי צבע. סימון זה מכונה גם "קוד נגדים". במעגלים פשוטים אחוז הדיוק הוא לרוב 20%, אך במערכות שבהן הדיוק חשוב ישולבו נגדים עם אחוז דיוק הקטן מ־1% של סטייה מערך ההתנגדות המצוין על הנגד. שני פסי הצבע הראשונים מסמנים את שתי הספרות הראשונות של מידת ההתנגדות. הצבע השלישי מסמן את מספר האפסים שיש להוסיף לשתי הספרות הראשונות והצבע הרביעי את אחוז הדיוק. סדרת הצבעים מתחילה מהמרווח הקטן יותר של תחילת הנגד. ישנם גם נגדים בעלי חמישה פסים, בהם שלושת הפסים הראשונים מסמנים את הספרות הראשונות, ואף נגדים בעלי שישה פסים בעלי פס חום סגולי (temperature coefficient), מידע החיוני במערכות מדויקות מסוימות מכיוון שההתנגדות של נגדים איננה יציבה, אלא משתנה עם הטמפרטורה. סדר הצבעים נקבע על פי ספקטרום הקשת בענן כדי שטעות בזיהוי צבע (למשל כתוצאה מעיוורון צבעים) תגרור שגיאה מינימלית בחישוב ערך ההתנגדות.

נגד של 100K אוהם ± 10%

צבע	מספר	מכפיל	דיוק
שחור	0	1
חום	1	10	±1%
אדום	2	100	±2%
כתום	3	1K
צהוב	4	10K
ירוק	5	100K	±0.5%
כחול	6	1M	±0.25%
סגול	7	10M	±0.1%
אפור	8	100M
לבן	9	1G
זהב		0.1	±5%
כסף		0.01	±10%
ללא צבע			±20%

נגדים להשמה משטחית (SMT)

נגדים להשמה משטחית בערכים של 27 אוהם ו־0 אוהם (קצר)

נגדים קבועים כאלה מופיעים בצורת מלבן נמוך, כאשר הממדים השכיחים ביותר קרובים למידת 1X2מ"מ. מידות אמיתיות של נגדים אלה נקבעות בעשרות "מילים" ("מיל" הוא אלפית האינץ', כ־0.025 של מ"מ). מידות תקניות:

• 0805 - 80X50 מיל
• 0603 - 63X31 מיל
• 0402 - 40X20 מיל
• 0201 - 24X12 מיל
• 01005 - 16X08 מיל

בחלק מנגדים אלה הסימון מופיע בהדפסת 3 או 4 ספרות על גבי הנגד. אריזת הנגדים מתבצעת בדרך כלל בגלילים, כאשר כל גליל מכיל 5,000 נגדים. הגלילים משמשים להרכבה במכונות הרכבה אוטומטיות. רכיבים אלה הם הרכיבים האלקטרוניים הזולים ביותר ומחיר גליל כזה יכול להגיע לכ־20 ש"ח.

קישורים חיצוניים

• מחשבון לבדיקת ערך הנגד
• נגד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)