הליכוד-גשר-צומת – הבדלי גרסאות

הליכוד-גשר-צומת
מנהיגים	בנימין נתניהו
אפיון	איחוד מפלגות ימין
כנסות	14
ממשלות	27
אותיות	מחל
שיא כוחה	32 מנדטים
שפל כוחה	32 מנדטים
נוצרה מתוך	הליכוד, גשר, צומת
התמזגה לתוך	הפכה להליכוד-צומת, ובהמשך התפלגה סופית

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־17:57, 22 במאי 2021

הליכוד-גשר-צומת הייתה רשימה מאוחדת למפלגות הליכוד, גשר, וצומת שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת ה-14 (1996).

היסטוריה

הרשימה הוקמה כחלק ממאמציו של בנימין נתניהו לאחד את גוש הימין מאחוריו נוכח הבחירות הקרבות, ולמנוע מרפאל איתן ודוד לוי להתמודד בבחירות האישיות לראשות הממשלה שהתקיימו אז לראשונה. במסגרת הסכם האיחוד, שוריינו שבעה מקומות לצומת ושבעה לגשר ברשימה המשותפת. הסכם האיחוד זכה לרוב גדול במרכז הליכוד, למרות שהבטיח לאנשי גשר וצומת הרבה יותר מקומות ברשימה משהם קיבלו בסקרים. בולט בהתנגדותו להסכם היה זאב בנימין בגין^[1] אשר נאם נגד ההסכם תוך שהוא לועג לדרישת דוד לוי לקבל את תיק החוץ, למרות שמצע מפלגתו היה חברתי.

בבחירות עצמן זכתה הרשימה ל-32 מנדטים, מתוכם 22 לליכוד, 5 לגשר, ו-5 לצומת. אמנם מפלגת העבודה בהנהגתו של שמעון פרס זכתה ל-34 מנדטים, אך נתניהו נבחר לכהן כראש הממשלה עקב זכייתו בבחירות האישיות ברוב דחוק של 50.5% מהקולות, לעומת 49.5% לפרס.

במהלך כהונת הכנסת, הסתמן שיתוף פעולה יציב בין הליכוד לבין צומת. אולם עם הזמן נוצרו בקיעים בין דוד לוי, הרוח החיה מאחורי גשר, לבנימין נתניהו. לוי פרש מהממשלה ב-6 בינואר 1998 ברעש גדול לאחר שטען שנתניהו לא משלב אותו מספיק במהלכים המדיניים וגשר התנדנדה בין הקואליציה לאופוזיציה.

ב-23 בפברואר 1999 התרחש פילוג בסיעה. שלושה מנציגי גשר דוד לוי, מקסים לוי, ויהודה לנקרי עזבו את הסיעה המאוחדת והקימו את סיעת גשר. חברי הכנסת בני בגין ודוד ראם מהליכוד יחדיו עם מיכאל קליינר מגשר פרשו והקימו את סיעת חרות. יצחק מרדכי ודן מרידור מהליכוד, דוד מגן מגשר, ואליעזר זנדברג מצומת פרשו והקימו במשותף עם חגי מרום וניסים זווילי מהעבודה את סיעת ישראל במרכז (מפלגת המרכז). הליכוד וצומת המשיכו לכהן במשך זמן קצר כסיעה משותפת, עד שב-4 במרץ 1999 פרשה גם צומת מן האיחוד, והסיעה התפלגה סופית.

בבחירות לכנסת ה-15 התמודדה כל אחת מהמפלגות בנפרד. הליכוד ספג מפלה קשה כשזכה ב-19 מנדטים בלבד (ואולם למעשה שמר על כוחו, שכן זהו מספר המושבים שנותרו לסיעה ערב הבחירות בעקבות הפילוג). מפלגת המרכז זכתה ל-6 מנדטים. גשר, שעברה מגוש הימין לגוש השמאל, זכתה לשני מנדטים במסגרת ישראל אחת. חרות זכתה למנדט אחד במסגרת האיחוד הלאומי, ואילו צומת שהתמודדה עצמאית לא עברה את אחוז החסימה ונותרה ללא ייצוג פרלמנטרי לראשונה מאז הכנסת ה-10.

נציגי הרשימה בכנסת

כנסת	חברי כנסת	הערות
הכנסת ה-14 (1996)	32 מנדטים: הליכוד: אהוד אולמרט, מיכאל איתן, זאב בנימין בגין, זאב בוים, נעמי בלומנטל, אליהו בן-אלישר, אברהם הירשזון, צחי הנגבי, ישראל כץ, לימור לבנת, עוזי לנדאו, יהושע מצא, יצחק מרדכי, דן מרידור, בנימין נתניהו, גדעון עזרא, שאול עמור, משה קצב, דוד ראם, ראובן ריבלין, מאיר שטרית, סילבן שלום, אריאל שרון, דן תיכון, דורון שמואלי גשר: דוד לוי, מקסים לוי, יהודה לנקרי, דוד מגן, מיכאל קליינר צומת: רפאל איתן, פיני בדש, חיים דיין, אליעזר זנדברג, משה פלד	ב-1 בספטמבר 1996 עזב אליהו בן-אלישר את הכנסת על מנת לשמש כשגריר ישראל בוושינגטון. החליף אותו ראובן ריבלין. ב-18 בנובמבר 1998 עזב אהוד אולמרט ששימש במקביל כראש עיריית ירושלים את הכנסת, בעקבות קבלת חוק איסור כפל תפקידים. החליף אותו ישראל כץ. ב-30 בנובמבר 1998 עזב פיני בדש, ששימש במקביל כראש מועצת עומר-להבים, את הכנסת, בעקבות קבלת חוק איסור כפל תפקידים. החליף אותו דורון שמואלי. ב-23 בפברואר 1999 פרשו בני בגין ודוד ראם מהליכוד, יחדיו עם מיכאל קליינר מגשר, והקימו את חרות. יצחק מרדכי ודן מרידור מהליכוד, דוד מגן מגשר ואליעזר זנדברג מצומת עזבו והקימו את סיעת ישראל במרכז (מפלגת המרכז). שלושת נציגי גשר הנותרים עזבו והקימו את סיעת גשר, ובעקבות כך שונה שם הסיעה להליכוד-צומת. ב-4 במרץ 1999 פרשה גם צומת מן האיחוד, והסיעה המשותפת התפלגה סופית.

קישורים חיצוניים

הליכוד-גשר-צומת, באתר הכנסת

הערות שוליים

^ נדב שרגאי, בגין: שובו של הנסיך ששנא פוליטיקה, באתר הארץ, 02/11/08

[1] נדב שרגאי, בגין: שובו של הנסיך ששנא פוליטיקה, באתר הארץ, 02/11/08

[1]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{מפלגה
 | צבע כותרת = 1D47AF
 | צבע גופן = #FFFFFF
 | סמל = LikudGesherTzomet.png
 |אפיון=איחוד מפלגות ימין
 |כנסות=[[הבחירות לכנסת הארבע עשרה|14]]
 |ממשלות=[[ממשלת ישראל העשרים ושבע|27]]
 |אותיות=מחל
@@ שורה 16: / שורה 16: @@
 ==היסטוריה==
 הרשימה הוקמה כחלק ממאמציו של [[בנימין נתניהו]] לאחד את גוש הימין מאחוריו נוכח הבחירות הקרבות, ולמנוע מ[[רפאל איתן]] ו[[דוד לוי]] להתמודד ב[[חוק הבחירה הישירה|בחירות האישיות לראשות הממשלה]] שהתקיימו אז לראשונה. במסגרת הסכם האיחוד, [[שריון (פוליטיקה)|שוריינו]] שבעה מקומות לצומת ושבעה לגשר ברשימה המשותפת. הסכם האיחוד זכה לרוב גדול במרכז הליכוד, למרות שהבטיח לאנשי גשר וצומת הרבה יותר מקומות ברשימה משהם קיבלו בסקרים. בולט בהתנגדותו להסכם היה [[זאב בנימין בגין]]{{הערה|1={{הארץ|נדב שרגאי|בגין: שובו של הנסיך ששנא פוליטיקה|1.1555496|02/11/08}}}} אשר נאם נגד ההסכם תוך שהוא לועג לדרישת [[דוד לוי]] לקבל את תיק החוץ, למרות שמצע מפלגתו היה חברתי.
 בבחירות עצמן זכתה הרשימה ל-32 מנדטים, מתוכם 22 לליכוד, 5 לגשר, ו-5 לצומת.
 אמנם מפלגת העבודה בהנהגתו של [[שמעון פרס]] זכתה ל-34 מנדטים, אך נתניהו נבחר לכהן כ[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] עקב זכייתו בבחירות האישיות ברוב דחוק של 50.5% מהקולות, לעומת 49.5% לפרס.
 במהלך כהונת הכנסת, הסתמן שיתוף פעולה יציב בין הליכוד לבין צומת. אולם עם הזמן נוצרו בקיעים בין [[דוד לוי]], הרוח החיה מאחורי גשר, ל[[בנימין נתניהו]]. לוי פרש מהממשלה ב-6 בינואר 1998 ברעש גדול לאחר שטען שנתניהו לא משלב אותו מספיק במהלכים המדיניים וגשר התנדנדה בין הקואליציה לאופוזיציה.
 ב-[[23 בפברואר]] [[1999]] התרחש פילוג בסיעה. שלושה מנציגי גשר [[דוד לוי]], [[מקסים לוי]], ו[[יהודה לנקרי]] עזבו את הסיעה המאוחדת והקימו את סיעת גשר. חברי הכנסת [[בני בגין]] ו[[דוד ראם]] מהליכוד יחדיו עם [[מיכאל קליינר]] מגשר פרשו והקימו את סיעת [[חרות - התנועה הלאומית|חרות]]. [[יצחק מרדכי]] ו[[דן מרידור]] מהליכוד, [[דוד מגן]] מגשר, ו[[אליעזר זנדברג]] מצומת פרשו והקימו במשותף עם [[חגי מרום]] ו[[ניסים זווילי]] מהעבודה את סיעת ישראל במרכז ([[מפלגת המרכז]]).
-הליכוד וצומת המשיכו לכהן במשך זמן קצר כסיעה משותפת, עד שב-[[4 במרץ]] [[1999]] פרשה גם צומת מן האיחוד, והסיעה התפלגה סופית.
+הליכוד וצומת המשיכו לכהן במשך זמן קצר כסיעה משותפת, עד שב-[[4 במרץ]] 1999 פרשה גם צומת מן האיחוד, והסיעה התפלגה סופית.
 ב[[הבחירות לכנסת ה-15|בחירות לכנסת ה-15]] התמודדה כל אחת מהמפלגות בנפרד.
@@ שורה 42: / שורה 42: @@
 הליכוד: [[אהוד אולמרט]], [[מיכאל איתן]], [[זאב בנימין בגין]], [[זאב בוים]], [[נעמי בלומנטל]], [[אליהו בן-אלישר]], [[אברהם הירשזון]], [[צחי הנגבי]], [[ישראל כץ (שר החקלאות)|ישראל כץ]], [[לימור לבנת]], [[עוזי לנדאו]], [[יהושע מצא]], [[יצחק מרדכי]], [[דן מרידור]], [[בנימין נתניהו]], [[גדעון עזרא]], [[שאול עמור]], [[משה קצב]], [[דוד ראם]], [[ראובן ריבלין]], [[מאיר שטרית]], [[סילבן שלום]], [[אריאל שרון]], [[דן תיכון]], [[דורון שמואלי]]
 גשר: [[דוד לוי]], [[מקסים לוי]], [[יהודה לנקרי]], [[דוד מגן]], [[מיכאל קליינר]]
 צומת: [[רפאל איתן]], [[פיני בדש]], [[חיים דיין]], [[אליעזר זנדברג]], [[משה פלד (ח"כ)|משה פלד]]
@@ שורה 49: / שורה 49: @@
 # ב-[[18 בנובמבר]] [[1998]] עזב אהוד אולמרט ששימש במקביל כ[[ראש עיריית ירושלים]] את הכנסת, בעקבות קבלת חוק איסור כפל תפקידים. החליף אותו ישראל כץ.
 # ב-[[30 בנובמבר]] [[1998]] עזב פיני בדש, ששימש במקביל כראש מועצת עומר-להבים, את הכנסת, בעקבות קבלת חוק איסור כפל תפקידים. החליף אותו דורון שמואלי.
-# ב-[[23 בפברואר]] [[1999]] פרשו בני בגין ודוד ראם מהליכוד, יחדיו עם מיכאל קליינר מגשר, והקימו את חרות. יצחק מרדכי ודן מרידור מהליכוד, דוד מגן מגשר ואליעזר זנדברג מצומת עזבו והקימו את סיעת ישראל במרכז ([[מפלגת המרכז]]). שלושת נציגי גשר הנותרים עזבו והקימו את סיעת גשר, ובעקבות כך שונה שם הסיעה להליכוד-צומת. ב-[[4 במרץ]] [[1999]] פרשה גם צומת מן האיחוד, והסיעה המשותפת התפלגה סופית.
+# ב-[[23 בפברואר]] [[1999]] פרשו בני בגין ודוד ראם מהליכוד, יחדיו עם מיכאל קליינר מגשר, והקימו את חרות. יצחק מרדכי ודן מרידור מהליכוד, דוד מגן מגשר ואליעזר זנדברג מצומת עזבו והקימו את סיעת ישראל במרכז ([[מפלגת המרכז]]). שלושת נציגי גשר הנותרים עזבו והקימו את סיעת גשר, ובעקבות כך שונה שם הסיעה להליכוד-צומת. ב-[[4 במרץ]] 1999 פרשה גם צומת מן האיחוד, והסיעה המשותפת התפלגה סופית.
 |}

סיעות הכנסת הארבע עשרה
קואליציה	הליכוד-גשר-צומת (הליכוד, גשר, צומת) • ש"ס • מפד"ל • ישראל בעלייה • יהדות התורה (דגל התורה, אגודת ישראל) • הדרך השלישית
אופוזיציה	העבודה • מרצ • מולדת • מד"ע-רע"ם (מד"ע, רע"מ) • חד"ש-בל"ד (חד"ש, בל"ד)

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה