נובלה – הבדלי גרסאות
סידור קטגוריות |
+מאפייני הנובלה על פי יוסף אורן |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''נוֹבֵלָה''' (ב[[איטלקית]]: '''Novella''') היא [[סוגה]] ספרותית מרכזית ב[[פרוזה|ספרות]], החובקת סיפורים קצרים יחסית, שעלילתם מתרכזת במקום אחד, נמשכת לאורך תקופה קצרה וסובבת ציר רעיוני או עלילתי אחד. לעיתים מוגדרת נובלה גם על־פי אורכה: ארוכה מ[[סיפור קצר]] וקצרה מ[[רומן]].{{הערה|לצורך [[פרס הוגו]] ו[[פרס נבולה]], הפרסים היוקרתיים ביותר בתחומי ספרות ה[[מדע בדיוני]] וה[[פנטזיה]], נובלה מוגדרת כיצירה שאורכה 17,500 מילים עד 40,000 מילים.}} |
'''נוֹבֵלָה''' (ב[[איטלקית]]: '''Novella''') היא [[סוגה]] ספרותית מרכזית ב[[פרוזה|ספרות]], החובקת סיפורים קצרים יחסית, שעלילתם מתרכזת במקום אחד, נמשכת לאורך תקופה קצרה וסובבת ציר רעיוני או עלילתי אחד. לעיתים מוגדרת נובלה גם על־פי אורכה: ארוכה מ[[סיפור קצר]] וקצרה מ[[רומן]].{{הערה|לצורך [[פרס הוגו]] ו[[פרס נבולה]], הפרסים היוקרתיים ביותר בתחומי ספרות ה[[מדע בדיוני]] וה[[פנטזיה]], נובלה מוגדרת כיצירה שאורכה 17,500 מילים עד 40,000 מילים.}} |
||
התפתחות הנובלה כ[[ז'אנר ספרותי]] החלה בימיה הראשונים של תקופת ה[[רנסאנס]] באירופה, בידי [[סופר]]ים צרפתים ואיטלקים. הבולט מביניהם היה [[ג'ובאני בוקאצ'ו]], שספרו ה[[דקאמרון]] הכיל כ-100 יצירות ספרותיות שונות הנחשבות כאבות היסוד של הסוגה. בסוף [[המאה ה-18]] ובראשית [[המאה ה-19]] החלו להיווצר קווים וחוקים סגנונים קבועים לטיב הנובלה, בעיקר בספרות הגרמנית. |
התפתחות הנובלה כ[[ז'אנר ספרותי]] החלה בימיה הראשונים של תקופת ה[[רנסאנס]] באירופה, בידי [[סופר]]ים צרפתים ואיטלקים. הבולט מביניהם היה [[ג'ובאני בוקאצ'ו]], שספרו ה[[דקאמרון]] הכיל כ-100 יצירות ספרותיות שונות הנחשבות כאבות היסוד של הסוגה. בסוף [[המאה ה-18]] ובראשית [[המאה ה-19]] החלו להיווצר קווים וחוקים סגנונים קבועים לטיב הנובלה, בעיקר בספרות הגרמנית. מבקר הספרות [[יוסף אורן]] מונה ביניהם: |
||
* מיקוד רב בעלילה ומיעוט בתיאורים ובהשתהות ללא פעולה |
|||
* לשון מדויקת ועניינית |
|||
* מבנה סיפור השואף אל שיאו תוך קיום מתח גובר והולך אצל הקורא |
|||
* על אף הפעולות הברורות, חלק ממניעי הפעולות נותר סתום, ומותיר תחושה דֵמוֹנית<ref>{{צ-ספר|מחבר=יוסף אורן|שם=הצדעה לספרות הישראלית|מקום הוצאה=ראשון לציון|מו"ל=יחד|שנת הוצאה=1991|עמ=106}}</ref> |
|||
נובלות משמשות לעיתים כבסיס ליצירות ארוכות ומפותחות יותר, בעיקר בתחומי המדע הבדיוני והפנטזיה. לדוגמה אפשר למנות את יצירתה של [[ננסי קרס]], "קבצנים בספרד", שפורסם בהתחלה כנובלה ולאחר מכן הורחב לרומן. דוגמאות נוספות לטכניקה זו אפשר למצוא אצל [[רוג'ר זילאזני]], [[אורסולה לה-גווין]], [[אן מק'קפרי]] ועוד. אחת הנובלות הטובות ביותר לדעת אנשים רבים, נכתבה על ידי [[לב טולסטוי|טולסטוי]] ב-1889 בשם "[[סונאטת קרויצר (טולסטוי)|סונאטת קרויצר]]" אשר הסעירה בזמנו את הרוחות ברוסיה ונחשבה בפי רבים לשערורייתית ממש. |
נובלות משמשות לעיתים כבסיס ליצירות ארוכות ומפותחות יותר, בעיקר בתחומי המדע הבדיוני והפנטזיה. לדוגמה אפשר למנות את יצירתה של [[ננסי קרס]], "קבצנים בספרד", שפורסם בהתחלה כנובלה ולאחר מכן הורחב לרומן. דוגמאות נוספות לטכניקה זו אפשר למצוא אצל [[רוג'ר זילאזני]], [[אורסולה לה-גווין]], [[אן מק'קפרי]] ועוד. אחת הנובלות הטובות ביותר לדעת אנשים רבים, נכתבה על ידי [[לב טולסטוי|טולסטוי]] ב-1889 בשם "[[סונאטת קרויצר (טולסטוי)|סונאטת קרויצר]]" אשר הסעירה בזמנו את הרוחות ברוסיה ונחשבה בפי רבים לשערורייתית ממש. |
||
גרסה מ־23:28, 25 במאי 2021
נוֹבֵלָה (באיטלקית: Novella) היא סוגה ספרותית מרכזית בספרות, החובקת סיפורים קצרים יחסית, שעלילתם מתרכזת במקום אחד, נמשכת לאורך תקופה קצרה וסובבת ציר רעיוני או עלילתי אחד. לעיתים מוגדרת נובלה גם על־פי אורכה: ארוכה מסיפור קצר וקצרה מרומן.[1]
התפתחות הנובלה כז'אנר ספרותי החלה בימיה הראשונים של תקופת הרנסאנס באירופה, בידי סופרים צרפתים ואיטלקים. הבולט מביניהם היה ג'ובאני בוקאצ'ו, שספרו הדקאמרון הכיל כ-100 יצירות ספרותיות שונות הנחשבות כאבות היסוד של הסוגה. בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19 החלו להיווצר קווים וחוקים סגנונים קבועים לטיב הנובלה, בעיקר בספרות הגרמנית. מבקר הספרות יוסף אורן מונה ביניהם:
- מיקוד רב בעלילה ומיעוט בתיאורים ובהשתהות ללא פעולה
- לשון מדויקת ועניינית
- מבנה סיפור השואף אל שיאו תוך קיום מתח גובר והולך אצל הקורא
- על אף הפעולות הברורות, חלק ממניעי הפעולות נותר סתום, ומותיר תחושה דֵמוֹנית[2]
נובלות משמשות לעיתים כבסיס ליצירות ארוכות ומפותחות יותר, בעיקר בתחומי המדע הבדיוני והפנטזיה. לדוגמה אפשר למנות את יצירתה של ננסי קרס, "קבצנים בספרד", שפורסם בהתחלה כנובלה ולאחר מכן הורחב לרומן. דוגמאות נוספות לטכניקה זו אפשר למצוא אצל רוג'ר זילאזני, אורסולה לה-גווין, אן מק'קפרי ועוד. אחת הנובלות הטובות ביותר לדעת אנשים רבים, נכתבה על ידי טולסטוי ב-1889 בשם "סונאטת קרויצר" אשר הסעירה בזמנו את הרוחות ברוסיה ונחשבה בפי רבים לשערורייתית ממש.
הסופר רוברט סילברברג כתב:
הנובלה היא אחת היצירות הספרותיות העשירות והמתגמלות ביותר... היא מאפשרת פיתוח מורחב יותר של נושא ואופי מאשר הסיפור הקצר... היא מספקת סקירה אינטנסיבית ומפורטת של הנושא, ובמידה מסוימת גם את המיקוד המרוכז של הסיפור הקצר וגם את ההיקף הרחב של הרומן.
בספרות העברית אחד מכותבי הנובלות המפורסמים ביותר הוא ש"י עגנון, שמספר רב מיצירותיו נחשבות לנובלות, ביניהן "והיה העקוב למישור" ו"תהלה".
קישורים חיצוניים
- נובלה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
