1984 (ספר)

1984
Nineteen Eighty-Four

כריכת המהדורה השנייה
מידע כללי
מאת	ג'ורג' אורוול
שפת המקור	אנגלית
סוגה	רומן
נושא	מדינת מעקב, חירות המחשבה, זכויות האדם, טוטליטריזם
מקום התרחשות	לונדון, אוקיאניה
תקופת התרחשות	1984
הוצאה
תאריך הוצאה	1949
מספר עמודים	מהדורה ראשונה - 164 מהדורה שנייה - 251 מהדורה שלישית - 311
הוצאה בעברית
הוצאה	מהדורה ראשונה - פלס חברה לפרסומים מהדורה שנייה - עם עובד מהדורה שלישית - עם עובד
תאריך	מהדורה ראשונה - 1950 מהדורה שנייה - 1971 מהדורה שלישית - 2019
תרגום	מהדורה ראשונה - יהודית אביטל מהדורה שנייה - ג. אריוך מהדורה שלישית - ארז וולק
פרסים
100 ספרי המדע הבדיוני והפנטזיה הטובים ביותר של NPR רשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד 20th Century's Greatest Hits: 100 English-Language Books of Fiction
סדרה
ספר קודם	חוות החיות
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	001139675, 001144046, 002325924, 002208442, 002257394, 001139676, 001139678, 001139677

1984 (באנגלית: Nineteen Eighty-Four) הוא רומן דיסטופי שכתב ג'ורג' אורוול. בספר מתאר אורוול חיים המתנהלים תחת שלטון טוטליטרי קיצוני. 1984 זכה להתייחסויות שונות: יש בו ביקורת פוליטית חריפה על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות ועל טוטליטריזם בכלל, ויש בו גם מסרים מוסריים, פסיכולוגיים וסוציולוגיים.

לספר ולרעיונות שביטא בו אורוול נודעה השפעה תרבותית ניכרת. הדיסטופיה שיצר אורוול בספר היא עולם קודר המנוהל ומפוקח באמצעים של שליטה פיזית ומנטלית מוחלטת - ההגשמה המלאה של המשטר הטוטליטרי. ראייתו הייחודית של אורוול את מערכת היחסים שבין היחיד לחברה, את האידאולוגיה המוצגת במערומיה, ואת תפקיד המפלגה והמדינה, מאירה באור אחר גם משטרים וחברות שונים מאוד מאלו שעליהם כתב אורוול. כך למשל, הביטוי "האח הגדול" הפך מטבע לשון המתייחס למצב בו פרטים נתונים לפיקוח ולניטור מתמידים מטעם השלטון. אורוול דמיין מצב כזה, אך כיום מחזיקות מדינות באמצעים טכנולוגיים המאפשרים ליישם את החזון הזה במידה כזו או אחרת. עוד טבע אורוול את המושג 'משטרת המחשבות', משטרה חשאית שמטרתה למנוע מאזרחי המדינה להעלות על דעתם רעיונות הסותרים את מטרות המשטר. נוהגים להשתמש בביטוי זה, לעיתים, בהתייחס לשלטון המנסה להגביל את חופש הביטוי של אזרחיו.

עלילת הספר והעולם המוצג בו

ערך מורחב – 1984 (ספר, מונחים)

הספר, שנכתב בשנת 1948 ופורסם ב-8 ביוני 1949, הוא מעין חיזיון של הכותב על שנת 1984. בשנה זו העולם מחולק לשלוש אימפריות הנלחמות זו בזו ללא הרף: האחת היא אוקיאניה המשתרעת על פני ארצות הברית, אמריקה הלטינית, האיים הבריטיים, אוסטרליה והחלק הדרומי של אפריקה, השנייה היא איראסיה הכוללת את ברית המועצות ואירופה היבשתית, והשלישית היא איסטאסיה הכוללת את יפן, סין, קוריאה וחלק ממדינות המזרח הרחוק.

גיבור הספר, וינסטון סמית, חי ב"אוקיאניה", מדינה טוטליטרית שבה האזרחים נמצאים תחת עינו הפקוחה של "האח הגדול", שליט המפלגה. ההיסטוריה משוכתבת לפי צורכי ההנהגה, והשפה המדוברת הופכת בתהליך הדרגתי לשפה הנקראת "שיחדש" (Newspeak), המעוצבת כך שתוגבל יכולת החשיבה של האזרחים. מטרתה של "שיחדש" היא לצמצם את אוצר המילים תוך סילוק מונחים כגון "חופש", ובד בבד ליצור מצב בו הדיבור על עניינים בעלי משמעות פוליטית הופך להיות פעולה אוטומטית שמקורה בגרון האנושי במקום פעולה מנטלית שמקורה במוח. כך למשל, התרגום היחיד האפשרי לשיחדש של הפסקה המפורסמת מהחוקה האמריקאית, המדברת על חופש ועל שאיפה לאושר, הוא המילה "חושבפשע" (Crimethink), שמיוחדת בשיחדש לכל פעילות מנטלית שאינה על פי עקרונות המפלגה.

מפה מדינית של העולם המתואר בספר

בעולם הקודר המתואר בספר אין לאדם חופש חשיבה. הוא מצווה לפעול כפי ש"האח הגדול" רוצה, על מנת לרצות את המפלגה. מסך הטלסקרין (Telescreen, מכשיר הפיקוח) נמצא בכל פינה, ועינו של האח הגדול פקוחה תמיד: הוא מסוגל לראות הכול, לשמוע הכול, ואפילו למדוד את קצב פעימות הלב. כל סטייה ולו הקטנה ביותר, כמו חיוך בלתי צפוי, הליכה לכיוון שונה מהרגיל, עלייה פתאומית בקצב פעימות הלב, מחשבה המביעה ביקורת על השלטונות - תביא על הסוטה את יד המפלגה.

הגיבור עובד ב"מחלקת המסמכים" שב"מיניסטריון האמת", ותפקידו לשכתב את ההיסטוריה עבור המפלגה. למשל, הוא מקבל קטעי עיתונות "בעייתיים", כגון קטעים המספרים בשבחם של חברי מפלגה שלאחר מכן סרחו, "אוידו" והפכו ל"לא אנשים", ונדרש לכתוב במקומם ידיעות אחרות (למשל, דברי הספד לכבוד חבר מפלגה מפוברק שהקריב את חייו למען המולדת). עוד עליו לתקן "שגיאות" ו"טעויות דפוס" בעיתונים - כלומר, תחזיות שגויות והבטחות שהופרו, ולהפוך אותן לתחזיות שהתממשו ולהבטחות שמומשו בפועל. בנוסף, מדי שנים אחדות החליפה אוקיאניה את אויבתה (במלחמה המתנהלת באופן מתמיד) וטענה שהמלחמה התנהלה "תמיד" נגד האויבת החדשה, ובמקרים כאלה היה עליו ועל חבריו למחלקה לעבוד במשך שבוע ללא הפוגה כדי לשכתב את כל הדיווחים העיתונאיים על המלחמה מהשנים האחרונות וליצור את הרושם שהמלחמה אכן התנהלה תמיד נגד האויבת החדשה. ב"מיניסטריון האמת" מוצא וינסטון את אהבתו (פועלת במחלקת ייצור רומנים זעירים ופורנוגרפיה זוטא ל'פרולים' - ההמונים, רומנים המיוצרים בידי מכונה מבלי שתיגע בהם יד אדם). ג'וליה יודעת, באופן דומה לו, שאין העולם יכול להתקיים כמו שהוא כעת, וביחד הם מנסים לשמר את אהבתם אל מול כוחה העצום של המפלגה.

שלוש סיסמאותיה של המפלגה, המתמצתות את עקרונות ה"סוצאנג" (IngSoc - "הסוציאליזם האנגלי"), שהיא התורה השלטת, מוחדרות ללא הרף למוחם של התושבים:

• מלחמה היא שלום
• חירות היא עבדות
• בערות היא כוח

חבר המפלגה המקיים את עקרונות הסוצאנג אמור להיות מיומן ביותר ב"דוחושב" (doublethink), האומנות העדינה של חשיבת דבר והיפוכו בעת ובעונה אחת: רק כך ניתן להבין את סיסמאות המפלגה, את העובדה כי המקום בו מופצים שקרים גסים נקרא "מיניסטריון האמת" והמקום אליו נלקחים האסירים הפוליטיים לחקירה נקרא "מיניסטריון האהבה", את שינוי העבר והפיקוח על המציאות, את ההיסטריה המלחמתית סביב מלחמה שנועדה בפועל לא להכרעת האויב אלא לשימור המבנה החברתי והפוליטי של המדינה, ואפילו את המילה "דוחושב" עצמה.

בסופו של הספר נתפסים וינסטון וג'וליה בידי המפלגה, ומובאים אל "מיניסטריון האהבה" הוא הכלא של המפלגה. לאחר עינויים פיזיים ומנטליים קשים, מתוודה וינסטון על "פשעיו" כלפי המפלגה, אך עדיין אינו נשבר: גרעין האישיות הפנימי שלו נותר כשהיה. אז מובא וינסטון על ידי החוקר אובריאן אל "חדר 101". בחדר זה מתעמת כל אסיר עם הדבר המפחיד אותו ביותר. אצל וינסטון אלו הם עכברושים. כשמקרבים אותו לכלוב העכברושים זועק וינסטון - "עשו זאת לג'וליה! לא לי!". זוהי נקודת השבירה הפסיכולוגית שלו. מכאן ואילך הוא כחומר ביד היוצר בידיו של אובריאן, חוקרו והאדם שמחנך אותו מחדש.

וינסטון וג'וליה, לאחר שבגדו זה בזו (גם ג'וליה נלקחה לחדר 101), מושארים במצב של "קיום מושעה". הם אינם מוצאים להורג אלא נותנים להם לחיות את חייהם לפי שעה מתוך ידיעה כי מאסרם והוצאתם להורג צפויה בכל רגע. דווקא במצב זה, לאחר שבגד באישה שאהב ובכל עקרונותיו ועבר עינויים פיזיים ומנטליים מחרידים, לומד וינסטון סוף-סוף לאהוב את האח הגדול.

פרשנויות שניתנו לספר

ביקורת על הקומוניזם, נאציזם והטוטליטריות

בספר נכללת ביקורת על המשטר הטוטליטרי בכלל ועל המשטר הקומוניסטי בפרט, בעקבות השנאה שפיתח אורוול לסטלינזם מספר שנים קודם לכך כשנלחם במלחמת האזרחים הספרדית, ואנשי הקבוצה שאיתה נטבחו על ידי כוחות סטלין. בנוסף, פרטים רבים בספר מהווים תיאור מדויק למדי של החיים בברית המועצות בשנת 1948, לאחר הטיהור הגדול והמלחמה, ולא תיאור של עולם דמיוני בשנת 1984.

אלמנטים רבים בספר גם קרובים מאוד לגרמניה הנאצית, כמו תנועת הילדים שמושפעת מההיטלר יוגנד, שתי דקות השנאה שמושפעות משריפות הספרים ההמוניות, הגזענות והאנטישמיות כמדיניות של המפלגה, ומשרד שכל תפקידו להוליך את האוכלוסייה שולל, כמו גבלס.

ההתפתחות הטכנולוגית המתוארת בספר, כגון מסך הטלסקרין המשדר תוכניות טלוויזיה ובה בעת צופה בכל אדם הנמצא בטווח ראייתו, מקליט אותו, עוקב אחרי תנועותיו ואמרותיו (אף כאלו הנאמרות תוך כדי שינה) ומשדר אותן למרכז מעקב, אינה דמיונית או מהפכנית כמו בספרי מדע בדיוני אחרים. בשנת 1984, הטכנולוגיה המתוארת בספר נראתה מיושנת למדי. עיקר כוחו של הספר בתיאור החברה הדיסטופית שבה מתרחש הסיפור, שמבוסס על מרכיבים ריאליים מברית המועצות וגרמניה הנאצית כפי שהכירו אותה אורוול וידידיו הטרוציקייסיטים:

• עבודתו של וינסטון כמשכתב רטרואקטיבי של ההיסטוריה אינה כה דמיונית, ובגרמניה הנאצית וברית המועצות אכן נעשה שכתוב רטרואקטיבי של ההיסטוריה, בריטוש תמונות, בהשמדת ספרים ומגזינים, והסרטת קטעי סרטים "דוקומנטריים" מחדש. כמו התמונות של סטלין עם אויבי המפלגה שרוטשו, או ההמצאות המגוחכות הרבות שגובלס המציא על בעלות הברית.
• דמותו של הארכי-אויב של הסוצאנג, האדם שכולם מחונכים לשנוא, "עמנואל גולדשטיין" היא תיאור מדויק של לאון טרוצקי, ששמו המלא לייב דוידוביץ' ברונשטיין. בנוסף השנאה כלפי גולדשטיין בספר מגיעה ממקום אנטישמי, ובסרטי פרופגנדה שמוצגים לאוכלוסייה הכוללת יש אלמנטים אנטישמיים, כמו רצח של דמויות שנראות יהודיות בעודן נמלטות על סירה. כן יש מקבילות רבות בין תיאורו החיצוני של "האח הגדול" ובין תיאורו החיצוני של סטלין.
• הלשנה של ילדים על הוריהם על "פשעים כנגד המפלגה" הוא מנהג שעודדה המפלגה הנאצית בעזרת ההיטלר יוגנד, והמפלגה הקומוניסטית עודדה גם היא בברית המועצות (שמתואר בספר. ראו פאווליק מורוזוב).
• המנהג המקובל בסוצאנג לפיו מנהיגי המפלגה (פרט לאח הגדול) נתפסים מעת לעת בבגידה ומתוודים באופן פומבי על חטאם (לרבות ניסיון לרצוח את האח הגדול וקשירת קשר עם אויבים חיצוניים) מקביל למה שהתרחש במפלגה הקומוניסטית במסגרת "הטיהורים הגדולים". ראו גם משפטי מוסקבה. ודומה מעט לליל הסכינים הארוכות בו נרצחו מנהיגים נאציים רבים לכאורה כי הם היו בוגדים, אבל פיזית כדי לתת להיטלר עוד כוח.
• העיסוק הבלתי פוסק בסטטיסטיקה של נתוני ייצור, תוך פברוק העובדות במטרה להראות גידול בלתי פוסק בתוצר, בעוד שבפועל ישנו מחסור במרבית המוצרים היומיומיים, היה תופעה מוכרת בברית המועצות.^{[דרוש מקור]}

עם זאת, הספר מתאר גרסה קיצונית של המשטר הטוטליטרי, שאומנם מבוססת על מרכיבים שהיו קיימים בעיקר בברית המועצות הסטליניסטית וגרמניה הנאצית, אבל מביאה אותם למימוש "טהור" וקיצוני שלא היה קיים אפילו בברית המועצות הסטליניסטית ובגרמניה הנאצית. הסילוף המלא של העבר, הפיקוח המתמיד על חברי המפלגה והמאסרים שלהם (בהם חברי מפלגה נאמנים לחלוטין), הכחשת עצם קיומה של מציאות חיצונית, המלחמה המתמדת נגד אויבים משתנים מבחוץ (שעצם התחלפותם מוכחש) ונגד האויבים הקבועים מבפנים תוך הפעלת תעמולת שנאה כלפיהם - כולם רכיבים שמבוססים על החברות הטוטליטריות בברית המועצות ובגרמניה הנאצית, אך מובאים לרמות קיצוניות בספר כדי להמחיש את מימוש המשטר הטוטליטרי במלוא קיצוניותו ואכזריותו.

בספר עצמו מושווה המשטר באוקיאניה למשטרים הטוטליטריים "מן העבר", ונטען בו שבעוד הקומוניסטים והנאצים העמידו פנים (ואולי אף האמינו) שהם תופסים את השלטון לזמן מוגבל בלבד ולתכלית חיובית, המפלגה באוקיאניה מודה שהיא מעוניינת אך ורק ב"שלטון צרוף" (אותו היא מפרשת כ"גרימת סבל, כאב והשפלה") ללא הגבלת זמן ולא בטובת אף אחד מלבדה; ושבעוד הקומוניסטים והנאצים עינו והשפילו את אויביהם מבית וגרמו להם להתוודות ולהתחנן לרחמים לפני שהרגו אותם (ואף על פי כן לא הצליחו למנוע מהם להפוך לקדושים מעונים בעיני הדורות הבאים), המפלגה באוקיאניה הופכת תמיד את אויביה מבית לחסידי המפלגה לפני שתהרוג אותם ותמחה את זכרם כליל. עוד נטען בספר שבעוד כל שלטונות הרודנות של העבר הצטיינו "בהססנות ובחוסר יעילות", הרי השלטון באוקיאניה יודע היטב מה הוא עושה ומקפיד לדכא כל התנגדות ואפילו כל מחשבה על התנגדות.

גדולתו של הספר היא שגם ללא נוכחותן של גרמניה הנאצית וברית המועצות, עדיין יש בו בשורה ואמירה אנושית אוניברסלית, מעבר לביקורת על משטר זה או אחר. אף הספר "חוות החיות" כולל אנלוגיה של אחת לאחת עם המשטר הסובייטי (כאשר כל דמות בו מקבילה לדמות היסטורית מן ההיסטוריה הסובייטית), ועדיין לאמירה בספר "חוות החיות" לפיה "כל החיות שוות, אך ישנן חיות אשר שוות יותר" עוצמה כביום שנכתבה.

הספר מושווה לעיתים קרובות לספרו של אלדוס האקסלי, "עולם חדש מופלא", שגם הוא דיסטופיה ומתאר עולם טוטליטרי. אומנם הדיקטטורה ב"עולם חדש מופלא" שונה באופייה ומבוססת על "אושר" לתושבים, על חירות מינית וחופש לצרוך, על בריחה מהמציאות באמצעות סמים, על חינוך והתניה מוחלטים שמתחילים עוד לפני הלידה (החוץ-גופית), ועל שעבוד בפועל שאהוב על התושבים (כך שבדרך כלל אין צורך לדכאם כמו ב-1984, ואף החריגים המעטים שאינם מרוצים מוגלים לאי ואינם נרצחים); אך בשני הספרים יש מרכיבים של טשטוש המציאות, של אחידות חברתית ופוליטית ושל שליטה מרוכזת, ושניהם מתארים גרסאות קיצוניות של דיקטטורה טוטליטרית ונועדו להזהיר מפני כיוונים שהעולם עלול להתקדם אליהם.

משמעות סוציולוגית

מאידך, לספר פרשנות סוציולוגית חשובה. מישל פוקו טען כי לשיח החברתי יש כללים, יש את שמותר לומר ויש את שאסור לומר. במובן זה ניתן לפרש את ספרו של אורוול כדוגמה למשטר השיח הפוקויני. יותר מכך, חוקרים חברתיים ובלשנים שונים טוענים כי השפה היא המעצבת את התודעה, לכן ספרו של אורוול מתאר טוטליטריות עמוקה וחוסר יכולת של הפרט להתנגד או להבין עד כמה תודעתו מעוצבת על ידי השלטונות. בסיס לפרשנות הסוציולוגית של הספר ניתן גם למצוא במאמרו של אורוול "פוליטיקה והשפה האנגלית" ("Politics and the English Language"), מאמר מ-1946 המקדים את "1984" ומביא מספר רעיונות מרכזיים של אורוול ביחס לקשר בין פוליטיקה לשפה.

משמעות פילוסופית ופסיכולוגית

הספר דן בניגוד שבין המציאות הריאלית למציאות הווירטואלית, הנוצרת כתוצאה משטיפת מח תעמולתית מתמדת, משיכתוב ועיוות ההיסטוריה, מסילוף השפה ומחדירת השלטון אל ד' אמותיו של הפרט (הטלסקרין). מתעוררת השאלה האם מציאות זו אכן קיימת. כששואל או'בריאן את וינסטון בחקירתו האם אירוע מסוים, ששונה, שופץ וסולף בדיעבד, אכן קיים לדעתו של וינסטון, משיב לו וינסטון: "אבל הוא קיים! הוא קיים! הוא קיים בזיכרון!", משיב לו או'בריאן: "אני איני זוכר אותו". דהיינו במציאות זו הזיכרון הוא דבר סובייקטיבי והעבר אינו דבר אובייקטיבי. השיא הוא בשאלתו של וינסטון: "האם האח הגדול קיים?" ותשובת או'בריאן: "ודאי שהוא קיים. המפלגה קיימת. האח הגדול הוא התגלמותה של המפלגה". מוסיף וינסטון ושואל: "האם הוא קיים במובן שאני קיים?". משיב או'בריאן: "אתה אינך קיים". וינסטון מצביע על הסימנים הפיזיים לקיומו: "נולדתי, אני עתיד למות, יש לי זרועות ורגליים... במובן זה האח הגדול קיים?" ותשובת או'בריאן: "אין לכך חשיבות. הוא קיים." פה באה שאלת השאלות של וינסטון: "האם עתיד האח הגדול למות אי פעם?" ותשובתו החותכת של או'בריאן: "ברור שלא. הדבר לא ייתכן".

האח הגדול הוא דמות וירטואלית שאין קץ לקיומה. במובן זה יש להבדיל בין האח הגדול לבין סטלין והיטלר שהיו אנשים ברורים ומוגדרים שהיה להם קץ. העניין כבר אינו רק ביקורת על הקומוניזם והנאציזם, אלא שאלת ממשותה של המציאות.

עיבודים של הספר

קולנוע

הספר עובד לסרט קולנוע פעמיים. בשנת 1955 יצאה הגרסה הראשונה של הסרט בבימויו של מייקל אנדרסון, ובכיכובם של אדמונד אובריין וג'ן סטרלינג. גרסה זו צולמה בשחור לבן, וסטתה מאוד מעלילת הספר ומרוחו.

בשנת 1984 צולמה גרסה נוספת בבימויו של מייקל רדפורד, ובכיכוב ג'ון הרט, סוזנה המילטון וריצ'רד ברטון. גרסה זו הייתה נאמנה יותר לרוחו של הספר, והיא נחשבת לטובה יותר^{[דרוש מקור]}, בין היתר בשל משחקם המוערך של ג'ון הרט בתפקיד וינסטון סמית', ושל ריצ'רד ברטון (שזהו תפקידו הקולנועי האחרון) בתפקיד החוקר או'בריאן. בפסקול הסרט שחובר על ידי צמד היוריתמיקס נכלל בין השאר השיר "Sexcrime" שזכה להצלחה במצעדי הפזמונים.

בשנת 1985 יצא הסרט "ברזיל" של הבמאי טרי גיליאם, שנעשה (בין היתר) בהשראת ספרו של אורוול.

טלוויזיה

הספר עובד פעמיים לסרט טלוויזיה. פעם אחת בשנת 1954 בבימויו של רודולף קארטיאר ובכיכובו של פיטר קושינג, ופעם נוספת בשנת 1964 בבימויו של כריסטופר מוראן ובכיכובו של דייוויד באק.

בשנת 1984, שודר בארצות הברית תשדיר פרסומת בשם "1984", אשר בוסס על הספר. התשדיר פרסם את מחשב המקינטוש של חברת אפל, אשר ביקשה להציג עצמה כ"גואל" מפני שליטתה של חברת יבמ בשוק המחשבים האישיים.

מוזיקה

ב-1974 הוציא הזמר דייוויד בואי סינגל בשם "1984" המבוסס ומושפע מספרו של אורוול. בואי הקליט שירים נוספים עבור מחזה המבוסס על הספר שהתכוון להפיק, בהם "Big Brother", אך אלמנתו של אורוול לא העניקה את אישורה לכך. בואי הכליל שירים אלה באלבומו "Diamond Dogs".

אחד מהרכבי הרוק של המוזיקאי הישראלי יוסי אלפנט נקרא "חדר 101", מונח מתוך "1984". ב-1996 הוציא מאיר אריאל את אלבומו "רישומי פחם". בחוברת של הדיסק נכתב מפורשות שהספר היה מקור השפעה לחלק מהרצועות.

תיאטרון

בשנת 2017, עלתה בתיאטרון הבימה הצגה בשם "1984", עיבוד חדש לספר, שיצרו רוברט אייק ודאנקן מקמילן. בהצגה, בבימויו של עירד רובינשטיין, מככבים אלכס קרול כווינסטון, גיל פרנק כאו'בריאן ואושרת אינגדשט כג'וליה.

התרגומים לעברית

תרגומו הראשון של הספר לעברית הופיע בשנת 1950. הספר תורגם על ידי יהודית אביטל והופיע בהוצאת "פלס", שהייתה למעשה סוכנות להפצת עיתונות חוץ. התרגום שהופיע שנה בלבד לאחר הופעת המקור באנגלית עורר הד רב. האנלוגיה לברית המועצות ולגרמניה הנאצית הייתה מובנת מאליה לקוראים באותם ימים. התרגום הנפוץ כיום של ג. אריוך (שם העט של המתרגמת ג'נטילה ברוידא) הופיע בהוצאת עם עובד ב-1971 ומאז הודפס במספר רב של מהדורות.

• 1984, [תרגום מאנגלית: יהודית אביטל], תל אביב: פלס חברה לפרסומים, תשי"א 1950.
• 1984, רומן; תורגם מאנגלית בידי ג. אריוך, תל אביב: עם עובד ("ספריה לעם"), תשל"א 1971.
• 1984, תרגם ארז וולק, עם עובד, 2019.

השפעותיו של הספר

לספר הייתה השפעה רבה על העולם של אחרי 1948, אשר נחשף לזוועת הדיקטטורה והטוטליטריות. הוא אף מונהג כספר חובה בקורסים רבים למחשבה מדינית.

מעבר להשפעה הגדולה שהייתה לספר בהבנה שבבעיה שבצורת המשטר הקומוניסטית וצורות משטר טוטליטריות אחרות, טבע הספר גם חשש גדול בציבור מפני מעורבות יתר של השלטון בחיי האזרח הפשוט. המונח "האח הגדול" מוזכר לעיתים תכופות, עד ימינו, בכל פעם שיש חשש שמדינה או חברה אוספת יותר מדי מידע על האזרחים. במובן זה, הקדים אורוול את זמנו, שכן ההבנה כי "ידע הוא כוח" והחשש מפני ניצולו לרעה, טרם היו חקוקים בתודעתו של הציבור.

השפעה נוספת הייתה ההבנה של הבעייתיות ב"כיבוס השפה", ובכך שהשיח משפיע על צורת חשיבתם של אנשים. בכך השתלב אורוול עם הזרם הפוסט-מודרני שקיבל תאוצה בזמנו, ואשר הוגיו (כדוגמת לודוויג ויטגנשטיין) ייחסו משמעות גדולה לשפה ולשימושיה בפילוסופיה (ראו למעלה - משמעות סוציולוגית).

יצירה תרבותית בהשפעת הספר

• הספר "האם תמשיך ברית המועצות להתקיים עד 1984?", מאת הסופר הרוסי אנדרי אמלריק, שיצא בשנת 1970. בעת כתיבת הספר רצה אמלריק להכניס לשמו של הספר את שנת 1980, אך לבסוף שינה אותו ל-1984, כדי לתאמו עם תחזיתו האפוקליפטית של אורוול.
• יוצרי הסרט "חיים של אחרים", העוסק במשטר הטוטליטרי בגרמניה המזרחית, בחרו שהעלילה תתרחש בשנת 1984.
• תוכנית המציאות "האח הגדול" קיבלה את שמה בהשראת הספר.
• הרומן "האח הקטן" מאת קורי דוקטורוב, שמתאר מציאות מדומה בארצות הברית כיום, כשהמשטרה\ממשלה מקימה בסן פרנסיסקו משטר טוטליטרי, במטרה "לשמור על הביטחון" כתגובה לאירוע טרור שהתרחש בעיר.
• האלבום "Diamond Dogs" של דייוויד בואי נכתב בחלקו בהתחלה כעיבוד מוזיקלי לספר, אך לאחר שלא קיבל את האישור מאלמנתו של אורוול להפקה הזו הוא כלל את השירים שנכתבו כבר באלבום שלו שמבוסס באופן חלקי על הספר, ושואב ממנו הרבה מאוד השראה.
• האלבום "Hail to the Thief" של להקת רדיוהד מושפע במודע מהספר ואף מצטט כמה משפטים מתוכו. דוגמה לכך היא שיר הפתיחה של האלבום - "2+2=5".
• העולם כפי שהוא מוצג בסרט "ונדטה" משנת 2006 מבוסס ברובו על הספר, ולאורך עלילתו מוצגים אלמנטים מקבילים רבים. אחת הקריצות של "ונדטה" ל-"1984", היא ליהוקו של ג'ון הרט, אשר גילם בעבר את דמותו של וינסטון, כראש המפלגה (האח הגדול).
• נאמר כי אלבום המוזיקה "The Resistance" של להקת מיוז נוצר בהשראת הספר.
• בסרט "ענן אטלס", שיצא לאקרנים ב-2012, מתואר עתיד קודר בו ממשלה עולמית שולטת בעולם. אסירה פוליטית נחקרת בידי הממשלה ומוזהרת שלא להשתמש בקוריאנית בזמן החקירה. הקוריאנית נחשבת שפה אסורה וכינויה הוא Subspeak (שפה נחותה). נאמר שההשראה לכך הוא הספר בו השפה האנגלית הוותיקה הולכת ויוצאת משימוש בעידוד הממשלה ומוחלפת בגרסה שנקראת Newspeak - שפה עניה יותר, נטולת מילים שנויות במחלוקת, המתאימה לקו המפלגה ומדכאת מחשבה חופשית או ביטויים שקיומם אינו רצוי יותר.
• השיר "Ingsoc" של להקת הת'ראש מטאל Havok עוסק בתיאור החיים תחת שלטון המפלגה, תוך התבססות על הנכתב בספר.
• סדרת הנוער הישראלית "דאוס" עוסקת בתוכנת מחשב של עוזר וירטואלי מבוסס בינה מלאכותית ועיבוד שפה טבעית האוסף מידע אודות המשתמשים בו ומנצל זאת כדי להשפיע עליהם ולהשתלט על תודעתם.

ראו גם

• 1984 (תשדיר פרסומת)
• חוות החיות
• 1985, רומן וביקורת מאת אנתוני ברג'ס
• עולם חדש מופלא
• פרנהייט 451
• 1Q84
• מדינת משטרה
• משטרה חשאית
• סדר עולמי חדש

לקריאה נוספת

• שלמה גיורא שוהם, והוא אוהב את האח הגדול: "1984" של ג'ורג' אורול : מיתוס ומציאות, פפירוס, 1985. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

• הטקסט של הפרק הראשון בעברית
• ציטטות בעברית מתוך הספר
• מילון שיחדש אתר העוסק בספר ובהשוואות שלו לחברה האמריקאית (באנגלית)
• גרסאות אלקטרוניות של הספר (באנגלית):
  • 1984 (ניתן גם להורדה)
  • with publication data
  • מפרויקט גוטנברג האוסטרלי
• איזה פרליס, 1984 לאורוול, דבר, 5 במרץ 1971 (עם הופעת התרגום העברי של ג. אריוך בעם עובד)
• חנוך ברטוב, העולם האורווליני אחרי 20 שנה, מעריב, 5 במרץ 1971
• רמי שלהבת, היום לפני: גם אנחנו אוהבים את האח הגדול, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 8 ביוני 2017
• מאיה פולק, ‏האח ממשיך לגדול, בעיתון מקור ראשון, 25 בפברואר 2019
• אדם רז, "1984" בתרגום חדש: כיצד אוקיאניה של אורוול דומה לישראל של 2019?, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2019
• נא לחשוב בהתאם, באתר "Time Out ישראל", 20 במרץ 2014
• דיאנה בארון, האיש שהמציא את האח הגדול: 1984 וחשיבותו של ג'ורג' אורוול, באמפר, 6 במאי 2017
• "מערך שיעור לתיכון: הספר "1984" ו"האח הגדול"
• 1984, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)