יעקב פייטלוביץ'

יעקב פייטלוביץ' נפגש עם ילדים עולים מאתיופיה בביתו בתל אביב, 1955

יעקב נח פייטלוביץ (15 בפברואר 1881, לודז', פולין - 15 באוקטובר 1955, תל אביב) היה מזרחן, חוקר של יהדות אתיופיה ותרבותה שתרם לבניית הזהות העצמית החדשה של קהילת "ביתא ישראל".

קורות חיים

יעקב היה בנם של רבי משה (מושקה) פייטלוביץ' (נולד ב-1862) ורוזלי (רייזלה, נולדה ב-1861). לזוג היו שני ילדים נוספים: לאה וחיים.

לאה פייטלוביץ'

לאה התלוותה אל יעקב במסעותיו באתיופיה ועסקה גם היא בחינוך.

בעלה הראשון היה יהודה ליב אשר גולאק. ב1941 נישאה לרב יעקב ברמן. הייתה עסקנית ציבור, בין השאר ב "נשות המזרחי".

מרים פייטלוביץ'

אשתו מארה (מרים) דווידוב נולדה בריגה ב-28 במאי 1903. השניים נישאו בתל אביב ב-11 באפריל 1937. לא היו להם ילדים.

מורו של פייטלוביץ', יוסף הלוי יצר את הקשר הראשוני ב-1867 עם קהילת "ביתא ישראל" כחלק משליחותו דרך ארגון כי"ח. עיסוקו של מורו בנושא הוביל את פייטלוביץ' להתעסקות בנושא מיתוס השבטים האבודים באתיופיה והוא הפך את גאולת הקהילה למפעל חייו. הוא ערך מספר ביקורים באתיופיה החל משנת 1904. בין שאר פעולותיו אף הקים בית ספר לבנים "ביתא ישראל" באדיס אבבה. בשובו לאירופה הביא עמו שני נערים מיהודי אתיופיה, גטה ירמיהו ותאמרת עמנואל, על מנת לחנכם על פי המסורת היהודית המקובלת, כדי שיוכלו להדריך בשובם את יהודי אתיופיה. תאמרת עמנואל חזר בשנת 1923 לאתיופיה, ניהל שם בית ספר להכשרת מורים לילדים היהודיים, היה פעיל בחיי הקהילה, וכמקורב לקיסר היילה סלאסי התערב לטובת היהודים. כמו כן הצטרף עמנואל לפייטלוביץ' בסיור בארצות הברית, במסגרתו ביקרו את קהילת היהודים השחורים בהארלם בתקווה "למצוא אם הם פלאשים", מפגש שהותיר רושם שלילי על המשתתפים.

פייטלוביץ' למד שפות אתיופיות בסורבון אצל יוסף הלוי. במסגרת מסע נדודיו נפגש פייטלוביץ' עם חשובי המנהיגים היהודים ועם כל מי שהייתה לו נגיעה בנושא של יהודי אתיופיה כגון דיפלומטים באתיופיה, במצרים ובאירופה. הוא אף קיבל תמיכה למסעותיו מן הברון רוטשילד ומארגון כל ישראל חברים והמלצות לתמיכה במחקריו מרבני ארץ ישראל. חקר את מנהגיהם הדתיים של היהודים האתיופיים והצליח להשפיע עליהם להתקרב ליהדות הרבנית, שכן קודם לכן לא הכירו את התלמוד. בהשפעתו שינו "ביתא ישראל" חלק ממנהגיהם הדתיים.

פייטלוביץ' נפטר ב-15 באוקטובר 1955 בבית החולים בילינסון לאחר מחלה ממושכת. לאחר מות אלמנתו מרים נתרם ביתם ברחוב ויתקין 10 בתל אביב לעיריית תל אביב. ב-1974 נפתחה בבית ספרייה ציבורית שנוהלה על ידי יצחק גרינפלד. לאחר מכן הספרייה הציבורית נסגרה. האוסף המדעי שבספרייה הועבר ב-1974 לחזקת הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי באוניברסיטת תל אביב. גם שם נוהל האוסף בתחילה על ידי יצחק גרינפלד. האוסף כלל בין השאר כתבי-יד עתיקים, כמו ספר התאזזה סנבת (מצוות השבת). שניים מתוך שלושת העותקים שהם המקורות העתיקים היחידים בעולם של ספר זה נמצאים באוסף פייטלוביץ'. עותקים אלה ושאר הספרים העתיקים שבאוסף פייטלוביץ' נמצאים כיום (2019) באוסף הספרים הנדירים בספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי. בשנת 2019 עברו חלק מהספרים העתיקים דיגיטציה וקוטלגו והיום הם זמינים אונליין למשתמשי האוניברסיטה. כיום עומד בית פייטלוביץ' נטוש ונעול.

מפגשים עם בני ביתא ישראל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מדיווחיו של פייטלוביץ' ניתן ללמוד על מנהגי קהילת ביתא ישראל בראשית המאה העשרים. הוא מעיד על קהילות שנספו כארבעים שנים קודם לכן בתקופת קפו קאן ("הזמן הרע") ורק שמות המקומות וסיפורי שכניהם מנציחים את זכרם. כך מספר פיטלוביץ' על שבת שעשה עם בני ביתא ישראל בכפר אדי-שואה שבמחוז תיגראי:

באדי-שואה, השוכנת במרחק שעה ממערב לאדנקאטו, גרות כ-15 משפחות של פלשים. רובם ככולם הם חקלאים ורק מעטים מהם נפחים. קיים בכפר מסגיד גדול. הכהנים והחכמים המפורסמים שהתיישבו כאן בשנים האחרונות הפכו את המקום למרכז הרוחני של כל הפלשים בתיגרי.

בהגיענו לשם קיבלו אותנו הפלשים הנאספים בהתלהבות רבה. אף על פי שירד גשם שוטף, יצאו לקראתנו בבגדי חג לברכנו. הם הזמינו אותנו לסוכות שהקימו בשבילנו ומיהרו לסיים את ההכנות לסעודת השבת. לפי מנהגם אין לנשים רשות לעסוק בבישול בשרו של העגל שנשחט לסעודת התזכר, כיוון שהוא נחשב אצלם כקרבן.

עם גמר העבודה התכנסו כל הפלשים בבית הכנסת לתפילת קבלת שבת. התפילה נמשכה כל הלילה, עם הפסקות לפרקים, שבהן סעדו המתפללים את לבם. למחרת נמשכה תפילת השבת כל היום ונסתיימה רק עם חשכה. אפשר לומר כי במשך כל השבת לא פסקה תפילה מפיהם. מרוב התרגשות דתית פרצו הפלשים מדי פעם בשירה נלהבת בקול רם.

גם אנחנו הוזמנו להשתתף בתפילה. היה בזה ויתור יוצא מן הכלל מצדם. לכבודי ולכבוד גאטיה ירמיה שינו הפעם ממנהגם, שכן כל הבא במגע עם לא-יהודים נחשב אצלם כטמא עד שהוא מיטהר כדין, ולאיש המוחזק כטמא אסור לבוא לבית הכנסת. קיבלנו את הזמנתם בחפץ לב, ובהפסקות שוחחתי אתם על עבודתי לטובתם. הבעתי בפניהם את אהדת העם היהודי והסברתי להם את מטרת נסיעתי. גם ביניהם חילקתי את החוברת והם קראו בה בעניין רב. במיוחד הקשיבו ברגשי יראת כבוד לדברי איגרת הרבנים.

במוצאי שבת, אחר גמר התפילה, ערכו את סיום טקס התזכר. עור העגל נשרף תוך אמירת תפילות, ובסוף אמרו את ה"פתת", התפילה לסליחת חטאותיהם של הנפטרים.

— מתוך מסע אל הפלשים בתרגום מ. וורמברנד, הוצאת דביר, 1959, עמ' 54

המרת הדת

פייטלוביץ' מרבה לתאר את מפגשיו עם בני הקהילה שיצאו לשמד בעקבות "הזמן הרע", בהשפעת המיסיון:

בלינו את השבת בקדוס-יוחנס. פלשים מומרים מן הסביבה באו לבקר אצלי כאן. הם הביעו את שמחתם לראות אותי שוב בארצם ואת רצונם לחזור לדת אבותיהם. הם אמרו לי: "נוכחותך מעודדת אותנו ואנו כולנו רוצים לחזור להיות פלשים. השתדל בעדנו אצל הנגוס, כי אף על פי שציווה מנליק השני, קיסר אתיופיה כי כל אחד חפשי לבחור באמונה הטובה בעיניו, מענישים שלטונות המחוז קשות את המומרים העוזבים את הנצרות ומחרימים את כל רכושם".

איגרתי אל הפלשים עוררה אצלם הד חזק והם ביקשו אותי לחלק גם ביניהם את החוברת. "אל תשכחנו", אמרו לי המומרים, "גם אנחנו פלשים ואם תפתח את בית הספר, קבל נא אליו גם את ילדינו".

— שם, עמ' 65-66

הרפורמציה שכנגד

מסעותיו של פייטלוביץ' בצפון הרמה האתיופית שיבשו את מאמצי המיסיון לשכנע את יהודי אתיופיה כי כל יהודי העולם מאמינים בישו. פייטלוביץ' מספר על כך בגאווה בלתי מוסתרת:

באיזו מידה שיתקו נסיעותי את ציד הנפשות של המיסיונרים, אפשר לראות מהשוואת הדינים-וחשבונות שלהם מלפני נסיעתי הראשונה עם אלה שלאחר מכן. (...) כתב העת המיסיונרי "תקות ישראל" מ-15 בספטמבר 1906 מפרסם מכתב כתוב על ידי פלשי מומר מג'נדה בשם אַסרֵסָה וזה לשונו:

"אחרי שהטפנו את האונגליון בפני הפלשים במשך ארבע שעות, אמר לנו פלשי זקן: "לא מזמן היה יהודי מצרפת בגונדר ולקח אתו שני צעירים שלנו. כשיחזרו אלה, יגידו לנו אם אמונתנו היא הנכונה או אמונתכם. עד אז נישאר פלשים, אל תשתדלו להעביר אותנו על דתנו". פלאד, מנהל המיסיון, כתב עוד לפני כן: "משני כפרים גורשו המיסיונרים שלנו על ידי הפלשים וכמעט ספגו גם מכות כתוצאה מפעולתו של אותו יהודי אירופי". ראש המיסיון בג'נדה, אלקה ארגוי הנזכר לעיל, מוסר ב-1908 את הדין וחשבון הבא לממונה עליו, פלאד: "חברי לעבודה סבבו במחוזות צ'לגה, טנקל, דמביה, בגמדר וסקלת. הם לימדו והטיפו בכל כפרי הפלשים, אבל לא היו כל מקרי התנצרות בשנה שעברו".

העדות הניצחת ביותר היא מאמרו של הכומר הרלינג "מיסיון נגדי יהודי בחבש" שנדפס בכתב העת המיסיונרי "זרע תקוה" (חוברת 4 משנת 1909). וזה לשון המאמר: "לפנינו מיסיון נגדי יהודי. המיסיונרים הילידים, העובדים עדיין תחת הנהלתו של פלאד הקשיש, מקיימים ארבע תחנות עם בתי ספר והם עורכים סיורי הטפה בארץ, אולם הם מרגישים כבר את פעולת המיסיון הנגדי. הדבר יוצא בבירור מן הדין וחשבון הבא שנשלח אל פלאד: "מאז ביקורו של היהודי הצרפתי יעקב פיטלוביץ נעשו הפלשים זהירים מאוד. הם מחכים לשובו ולעזרתו. בכל מקום הזהיר את הפלשים לא להאמין לנו ולתורתנו, לגרש אותנו מכפריהם ולהישאר פלשים".

— שם, עמ' 175-176

הידיעות על מותו הגיעו לאתיופיה כשנה לאחר פטירתו וביתא ישראל ערכו תזכר רב משתתפים בכפר אמבובר.

לקריאה נוספת

• Emanuela Trevisan Semi, Jacques Faitlovitch and the Jews of Ethiopia, Vallentine Mitchell, 2007, ISBN 9780853036548

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יעקב פייטלוביץ' בוויקישיתוף

• אוסף פייטלוביץ' בספרייה המרכזית באוניברסיטת תל אביב
• "ד"ר יעקב פיטלוביץ' - הפולני שגילה את אתיופיה", "עופר אדרת, הארץ", 13.5.11
• מנחם ולדמן, "הרב קוק זצ"ל ויהודי אתיופיה" באתר "דעת" - מידע לגבי תמיכת רבני ארץ ישראל בפעילותו של פייטלוביץ'.
• דר' יעקב פייטלוביץ', דבר, 16 באוקטובר 1955
• עמנואלה טרויזן-סמי, ‏יעקב פיטלוביץ, פעמים 100, קיץ תשס"ד

• "הבית שלא היה לעדה האתיופית" כתבה בעיתון דה מרקר
• שמעון כהן, כשפייטלוביץ' החל את המסע מאתיופיה, באתר ערוץ 7, 28 באוקטובר 2019
• אוסף פיטלוביץ' - צילומי מסמכים ותמונות, הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי, אוניברסיטת תל אביב
• אוסף כתבי-יד אתיופיים, חלק מאוסף פיטלוביץ בספריה המרכזית ע"ש סוראסקי