פול בולס

פול פרדריק בולס (באנגלית (Paul Frederic Bowles); ( 30 בדצמבר 1910 – 18 נובמבר 1999) סופר, מלחין ומתרגם אמריקני שחי רוב חייו מחוץ לארצות הברית. ב-1947 הוא התיישב בטנג'יר וחי שם 52 שנה, עד סוף חייו. בולס גדל בבית ממעמד הביניים בניו יורק וגילה כישרון הלחנה וכתיבה. הוא החל ללמוד באוניברסיטת ווירג'יניה. הוא למד מוזיקה אצל אהרון קופלנד והלחין מוזיקה לתיאטרון. הוא נחל הצלחה והכרה עם פרסום ספרו הראשון שמיים מגינים מעל (1949) המתרחש בצפון אפריקה הצרפתית בה ביקר ב 1931.

ב 1947 הוא התיישב בטנג'יר כשהיתה אזור בין לאומי ואשתו ג'יין הצטרפה אליו ב 1948. מלבד חורפים שבילה בציילון בשנות החמישים, טנג'יר נעשתה לביתו למשך כל חייו. הוא נעשה לסמל של הגולים האמריקנים בעיר. בולס נפטר ב 1999 בגיל 88. אפרו נקבר בקברי אבותיו בניו-יורק.

ביוגרפיה

פול בולס נולד בניו יורק, בן יחיד לרנה (ווינוויזר) וקלוד בולס, רופא שיניים. ילדותו היתה נוחה מבחינה חומרית, אך אביו היה קר ורודן שדחה כל משחק או שעשוע ואיים על אשתו ובנו. על פי סיפור משפחתי, אביו ניסה להורגו כשחשף אותו לסערת שלגים מבעד לחלון פתוח. וזה עיצב את יחסיהם לכל משך חייו. [1] אמו היא זו שגידלה אותו בחום והקריאה לו סיפורים של אדגר אלן פו ועוד... כבר בגיל 4 הוא החל לכתוב סיפורים, שירה סוריאליסטית ומוזיקה. [2]. בגיל 17 התפרסם שיר שלו במגזין צרפתי. .[3] בולס החל ללמוד לנגן בפסנתר, שירה ותיאוריה ומצא בהם גילוי ויכולת התבטאות. [1]

הוא אמנם החל ללמוד באוניברסיטת וירג'יניה ב 1928 אך פרש מהלימודים בטרם סיימם. הוא נסע לפריס בהיחבא מהוריו בלא כוונה לחזור. הוא עבד שם בעיתון, אך חזר בכל זאת לארה"ב ובעידוד הוריו חזר ללימודים ושוב עזב וחזר לפריז עם אהרון קופלנד עמו למד קומפוזיציה בניו יורק. [2]. קופלנד נהיה גם למאהב וגם למורה. בולס העיד עליו שמלבד ג'יין אשתו הוא היה האדם החשוב בחייו. הם נשארו חברים לכל חייהם. [5] בפריז ב 1930 החל בולס לראשונה להלחין ויצירתו סונטה לאבוב ולקלרינט, נוגנה לראשונה בניו יורק יחד עם יצירות של קופלנד ווירגיל תומסון. .[6]

בפריז נהיה בולס חלק מהמעגל החברתי של גרטרוד שטיין ובעידודה ביקר ב 1931 בטנג'יר עם קופלנד. מאוחר יותר הפך בולס את מרוקו לביתו ושאב ממנה השראה לרבים מסיפוריו. [7] בחזרתו לברלין פגש את כריסטופר אישרווד שהעניק לגיבורת ספרו פרידה מברלין את שמו של בולס, סאלי בולס. לאחר מכן חזר לצפון אפריקה וסייר בחלקים ניכרים של מרוקו, אלג'יר וטוניס. ב 1937 הוא חזר לניו יורק ובמשך כעשור טיפח קריירת הלחנה ושיתף פעולה עם אורסון וולס, טנסי וויליאמס ואחרים במוזיקה למחזות וקונצרטים תזמורתיים.

ב 1938 הוא נישא לג'יין איירJane Auer, סופרת. אלו היו נישואין מאוד לא קונבנציונליים. לשניהם היו יחסים אינטימיים עם בני אותו מין, אך הם שמרו על קשר קרוב אחד עם השני לאורך כל חייה של ג'יין. .[8]הם הצטרפו לזמן קצר למפלגה הקומוניסטית אך בולס גורש ממנה. [9] בולס עבד תחת חסותו של וירג'יל תומסון בביקורת מוזיקלית בניו יורק הרלד טריביון והלחין מוזיקה לשירים של פדריקו גרסיה לורקה שלאונרד ברנשטיין ניצח עליהם. תרגומו למחזה בדלתיים סגורות של ז'אן פול סארטר בבימויו של ג'ון יוסטון זכה לפרס הביקורת 1943.

ב 1945 הוא החל לכתוב סיפורים קצרים כול "A Distant Episode".באותו זמן פרסמה אשתו את הספר שתי גברות רציניות [1]. (הספר יצא לאור בעברית ב 2018 בהוצאת לוקוס)

ב 1947 הוא עבר להתגורר בטנג'יר וג'יין הצטרפה אליו שנה מאוחר יותר. בולס אמר שהוא הגיע לשם כי רצה לכתוב רומן, נמאס לא לכתוב מוזיקה עבור אחרים כמו אורסון וולס וג'וזף לוסי. [10]

בולס חי בטנג'יר 52 שנה מתוך 88 והוא נעשה מזוהה מאד עם העיר ושימש כסמל למהגרים האמריקנים. כשהוא וקופלנד ביקרו שם לראשונה הם ראו את האקזוטיקה והמנהגים השונים, הם לא היו כפופים או מחויבים למנהגי המקום השונים מקבוצה אתנית אחת למשנה. טנג'יר היתה מרכז מסחרי בין לאומי עם אוכלוסייה מגוונת של ברברים, ערבים, ספרדים וצרפתים שדיברו בכל השפות הללו. כשחזר ב 1947 העיר השתנה אבל עדיין הקסימה אותו במוזרותה.

בולס סייר לבדו בסהרה באלג'יר ועבד על רומן וסיפר שהוא היה כותב במיטה במלונות במדבר. [11]. הוא קיבל השראה מהתנסויותיו ולאחר מכן אמר "שכל מה שהאדם כותב הוא במובן מסוים אוטוביוגרפי לפחות מהבחינה הפואטית." [12] שם הרומן The Sheltering Sky, (בעברית יצא לאור ב 2021 בעם עובד תחת השם שמיים מגינים מעל.) הוא לקח את השם מתוך שיר Down Among the Sheltering Palms" שהכיר בילדותו [13] הספר יצא לאור ב 1949 באנגליה לאחר שההוצאה עמה חתם חוזה דחתה את כתב היד. [14] עלילת הספר מלווה שלושה אמריקנים: פורט אשתו קיט, וחברם טאנר במסעם במדבר האלג'ירי. טנסי וויליאמס כתב בניו יורק טיימס שהספר הוא כמו סופת רעמים בקיץ, "פועם עם הבזקי אש פנימיים" .[15]הרומן בכלל במהרה ברשימת הבסט סלר של הניו יורק טיימס והודפס בשלוש מהדורות תוך חדשיים. [16]

ב 1950 התפרסם קובץ סיפוריו The Delicate Prey and Other Storie

בראיון שנערך עמו 30 שנה מאוחר יותר הוא השיב לטענה שרוב גיבורי סיפוריו הם קורבנות לאלימות פיזית או נפשית. [17]באמרו "שהאלימות משמשת כתרפיה. שמטריד לחשוב שאלימות חסרת שחר עלולה להתלקח כל רגע, אבל זה כך ועלינו להיות מוכנים לה. אם אכן כל הציוויליזציה שכוננו במשך אלפי שנים מבוססת על אלימות, היא עלולה להתמוטט כל רגע ומזה כתיבתי מושפעת. תהליך החיים מניח אלימות מהצומח לבעלי החיים. אבל רק האדם ממשיג ורק הוא נהנה מרעיון החורבן. [18]. ב 1952 הוא פרסם את הרומן הבא שלו , Let It Come Down שגם הוא מעוגן בטנג'יר. הרומן שלישי The Spider's House יצא לאור ב 1955 גם הוא על מרוקו ודן בקונפליקט בין הלאום המרוקני לקולוניאליזם הצרפתי.

בד בבד עם קריירת הכתיבה הוא הלחין מחזות. הזוג בולס חבר לקבוצת המהגרים בטנג'יר ואירחו את טרומן קפוטה, טנסי וויליאמס, גור וידאל, וויליאם בורוז ואלן גינסברג. כמו כן הוא התוודע למוזיקת הז'אז'וקה המרוקנית. ב 1952 בולס קנה אי קטן בסרי לנקה, בו כתב את הרומן הרביעי שלו The Spider's House

ב 1957 קיבלה ג'יין שבץ מוחי קל שגרם להתדרדרות במצבה הגופני. מחלתה של ג'יין העסיקה את בולס עד מותה ב 1973 במלגה. בעזרת קרן רוקפלר וספריית הקונגרס סייר בולס במרוקו והקליט מוזיקה מרוקנית מסורתית. [19] וגם מוזיקה יהודית במקנס ובאסואירה. [20] במהלך אותן שנים הוא גם תרגם סיפורים מרוקנים מפיהם של מספרי סיפורים כמו מוחמד צ'וקרי, אחמד יעקובי ולברי לאייצ'י ומוחמד מרבט. כך גם תרגם ספרות פורטוגזית, ספרדית וצרפתית, של בורחס, סארטר, איזבל אברהרט ונוספים. ב 1968 הוא לימד במכללה בסן פרנסיסקו כתיבה נרטיבית מתקדמת והרומן האירופי המודרני. [21]. ב 1970 בולס ודניאל הלפרן יסדו בטנג'יר כתב עת Antaeus שכלל פרסום של סופרים צעירים וותיקים. ב 1982- 1980 הוא הנחה סדנת כתיבה בבית הספר האמריקני בטנג'יר. [22] ב 1982 פרסם בולס קובץ סיפורים: Points in Time, subtitled Tales From Morocco, a collection of stories. .[23]

ב 1985 התפרסם תרגומו לסיפורים קצרים של חורחה לואיס בורחס. .The Circular Ruins

כשנשאל בראיון ב 1988 על חיי החברה שלו ענה: "אני לא יודע מהם חיי חברה... שלי מסתכמים באלו במשרתים אותי ואלו שמבקשים לראיין אותי. וכשנשאל איך הוא מסכם את הישגיו, הוא ענה: "כתבתי כמה ספרים ומוזיקה." [24] בולס הופיע לכמה רגעים בתחילת ובסוף הסרט שביים ברנרדו ברטולוצ'י על פי ספרו שמיים מגינים מעל (1990). המוזיקה שהלחין כמעט שנשכחה במרוצת השנים אך ב 1990 דור חדש של מוזיקאים אמריקנים החל שוב להתעניין ולנגן את המוזיקה שלו. [25] ב 1995 בולס ביקר בניו יורק, לפסטיבל לכבודו בו השמיעו את המוזיקה שלו. זו היתה הפעם האחרונה שהגיע לאמריקה. סרט דוקומנטרי שנעשה על חייו, Let It Come Down: The Life of Paul Bowles שזכה בפרס אמי בניו יורק.

אורחים שביקרו אותו ב 1998 דיווחו שהוא שומר על שנינותו וחוכמתו. הוא המשיך לארח בדירתו אך הגביל את הראיונות. בולס נפטר ב 18 בנובמבר 1999 מכשל בלב בגיל 88. אפרו נקבר לצד קבר הוריו בניו יורק.

המוזיקה

בולס למד בתחילה אצל קופלנד ולאחר מכן אצל תומסון [26] קופלנד אמר על המוזיקה שלו: "זו מוזיקה שבאה מאישיות רעננה מלאה בקסם ויצירתיות מלודית, מפתיעה בצורתה האינסטינקטיבית ולא אקדמית. באופן אישי אני מעדיף את החובבנות של בולס על המוזיקה השמרנית המיומנת." [27] ברבות השנים הוא שב וציין: "המוזיקה של פול בולס תמיד רעננה; אין בה רגע דל." [28] אף שקופלנד ניסה לאמנו וללמדו משמעת הוא מצא בו תלמיד עיקש והמליץ על מורים אחרים אך הניסיון לא צלח. [26] הוא התמיד לא לקבל הנחיות מאיש. כמלחין אוטודידקט הוא הצליח בכל זאת להלחין מוזיקה לתיאטרון ושיתף פעולה עם ג'וסף לוסי, ליאונרד ברנשטיין, ארטור קסטלר, חוזה פרר, סלבדור דאלי, אורסון וולס, וויליאם סרויאן וטנסי ווילאמס. [26][28] לזמן מה נהיה בולס למבקר המוזיקה בהרלד טריביון. [26]

לאחר המלחמה בולס התיישב בטנג'יר ונהיה לסופר שתומסון הגדיר כסופר רומנים וכותב סיפורים בעל מעמד בינלאומי. [26] בולס אמר: "שקשה למצוא בטנג'יר אפילו פסנתר אחד מכוון. ואט אט הוא גילה שיש שם אווירה שמתאפשרת לתיאור רק על ידי כתיבה ולא במוזיקה. המוזיקה שלי היתה מלאת חיים כמוני ואת הצד האפל שלי יכולתי לתאר רק בעזרת השפה. עם פרסום השמיים מגינים מעל הוא נהיה עצמאי וכשרון כתיבתו האפיל על כשרון ההלחנה שלו." [29].

רק בעשור טרם מותו התעוררה התעניינות חוזרת במוזיקה שלו ושבו לנגן מיצירותיו. ב 1994 נערך בפריז קונצרט בו הוא נוכח וניגנו בו גם מיצירות וירג'יל תומסון, לאונרד ברנשטיין ופיליפ ראמי. [30] בהתייחס לדברי בולס: "המוזיקה קיימת רק בעת שמנגנים אותה." [29] ההתחדשות הזו ייצרה כמה הקלטות של תקליטורים ב 2016 בשיתוף נקסוס [31]

פול בולס היה חלוץ בחשיפתו את המוזיקה הצפון אפריקנית לעולם המערבי, הוא הקליט מוזיקה מרוקנית מסורתית בשנים 1959-1961 לספריית הקונגרס האמריקני. [32]. הוא סבר שהתרבות המודרנית תשנה ותשפיע על המוזיקה המסורתית לבלי הכר ולכן טרח לשמר אותה. האוסף כולל כ 60 שעות מוזיקה עממית. [33].

הישגים ומורשת

פול בולס נחשב לאחד מהאומנים שעיצבו את הספרות והמוזיקה של המאה העשרים. במבוא לקובץ סיפוריו של בולס כתב גור וידאל "שהם בין הטובים ביותר שנכתבו על ידי אמריקני" והוסיף: "אין זה חדש שהקרקע לציוויליזציה הרעועה שייסדנו לא תוכל לשאת זמן רב את משקלנו. הגאוניות של בולס העלתה את האימה שרובצת מתחת לפני הקרקע, שברירית באופייה כמו השמים המגוננים עלינו מפני הכליה העצומה. בולס הציץ אל מעבר לשמים המגינים... אל שטף כוכבים אין סופי כמו האטומים, אבני היסוד של קיומנו שבהביננו את נצחיותם הנוראה אנו חווים לא רק אימה אלא גם הזדהות.".[34]

מבקרי מוזיקה אמרו על המוזיקה שלו שהיא מלאה אור כפי שסיפוריו רוויי אפלה, כאילו המוזיקאי והסופר אינם אותו אדם. [35] הוא נעשה מלחין נדרש למוזיקה למחזות. "במיומנות יחידה במינה ודמיון הוא לכד את הרגשות והאווירה של כל מחזה" הוא טען שמוזיקה כזו מאפשרת לו: "להלחין מוזיקה חסרת שיא, מוזיקה מהפנטת באחד המובנים המדויקים של המילה, בכך שהיא משפיעה על הצופה מבלי יהיה מודע לכך.". [36]

ב 1991 זכה בולס בפרס השנתי של ריאה לסיפורים קצרים Rea Award for the Short Story. השופטים כתבו: "פול בולס מספר סיפורים של טוהר ושלמות מרבית. הוא כותב על עולם שבו אלוהים טרם נעשה לאדם; עולם בו גברים ונשים מגיעים עד לקצה ונוטלים חלק בדרמה גדולה ואלמנטרית יותר. הפרוזה שלו גבישית וקולו ייחודי. בקרב המאסטרים האמריקנים של הסיפור הקצר, פול בולס הוא יחיד במינו." [37]

בבניין הלגיון האמריקני בטנג'יר ישנו אגף המוקדש לפול בולס.

הספרייה האמריקנית פרסמה את קובץ עבודותיו ב 2002.

בנוסף למוזיקה שלו בולס פרסם 14 קבצי סיפורים, כמה רומנים, 3 קבצי שירה. תרגומים רבים, מאמרי מסע ואוטוביוגרפיה. ספרו שמיים מגינים מעל הוא הראשון שתורגם לעברית על ידי סמדר גונן יצא לאור בעם עובד ב 2021.

הערות שוליים

1.· Spencer Carr, Virginia (2009), Paul Bowles: A Life, Evanston: Northwestern University Publishing, p. 1.

2."Obituary for Paul Bowles". The New York Times. 19 November 1999.

3. Hibbard, Allen. "Paul Bowles: A Biographical Essay". paulbowles.org.

4.  Carr, Virginia Spencer "Paul Bowle, A Life", Scribner, New York 2004, p358, n29

5.  Carr, Virginia Spencer "Paul Bowle, A Life", Scribner, New York 2004, p171

6. Swan, Claudia, ed. (1995), Paul Bowles Music, Eos Music Incorporated, p. 43, ISBN 9780964808300.

7."Author: Bowles, Paul". Booksfactory.com. Archived from the original on April 1, 2003. Retrieved September 14, 2016.

8. Holland, Patrick (2002). "Bowles, Paul (1910-1999)". glbtq.com An Encyclopedia of Gay, Lesbian, Bisexual, Transgender, and Queer Culture. Archived from the original on October 16, 2007. Retrieved June 12, 2008 ..

9. ."Paul Bowles". the Guardian. 1999-11-19. Retrieved 2020-04-28.

10. Warnow, Catherine; Weinreich, Regina (1993) [1988], "Paul Bowles: The Complete Outsider", in Caponi, Gena Dagel (ed.), Conversations with Paul Bowles (interview), pp. 214–5..

11.. McInerney, Jay (September 1985), Paul Bowles in Exile, Vanity Fair.

12. .Seidner, David. "Paul Bowles". Bombsite.com. Retrieved 9 June 2016..

13. .Bowles, Paul, Without Stopping: An Autobiography, p. 275.

14. .Bowles, Paul, Without Stopping: An Autobiography, p. 292.

15. Williams, Tennessee (December 4, 1949). "An Allegory of Man and His Sahara". The New York Times. Retrieved 2016-06-09..

16. .Miller, Jeffrey, Paul Bowles: A Descriptive Bibliography.

17. ."Paul Bowles", The Paris Review Interviews, p. 190.

18. ."Paul Bowles: The Art of Fiction", The Paris Review, 81, Fall 1981.

19. ."The Rif to Music," Their Heads are Green and Their Hands are Blue (Random House, 1963), pp. 97 to 141.

20. "Meknes , yahsra.. sa vie juive, son mellah". Dafina.net. Retrieved 9 June 2016.

21. · Without Stopping (Putnam, 1972): p. 368.

22.   Jeffrey Gray, "Placing the Placeless: A Conversation with Rodrigo Rey Rosa", North Carolina State University.

Encyclopedia of Beat LiteratureISBN9781438109084. Retrieved 8 April 2015

24. Paul Bowles: The Complete Outsider," Interview with Catherine Warnow and Regina Weinreich/ 1988, in Conversations with Paul Bowles, ed. Gena Dagel Caponi, 1993, p. 217.

"Art Song of Williamsburg". Retrieved 9 June 2016

26. Thomson, Virgil. Virgil Thomson. New York: Alfred A. Knopf, 1966, pp. 206-207.

27. Copland, Aaron. Copland On Music. Garden City, New York: Doubleday & Company, 1960, pp. 161-162.

28. Lerner, Bennett. American Piano Music, Volume I. Liner Notes from Etcetera Records (KTC 10109), 1984, pp. 2-3.

29. Briatte, Robert. An American in Paris: "Portrait of Paul Bowles". Liner Notes from Koch International (3-1574-2), 1995, pp. 5-6.

30. · Petit de Voize, Yves. An American in Paris. Liner Notes from Koch International (3-1574-2), 1995, pp. 7-8.

31. Naxos Records (April 2016). "Bowles, P.: Piano Works (Complete), Vol. 1 (Invencia Piano Duo)". Naxos.com. Retrieved 2018-04-10.

32. The US Library of Congress Recordings were inaugurated to act as a "repository for ethnographic documentation appealing to folklorists and cultural documentarians working in this country and in foreign lands as well." Folklife Center News, Spring 2003, p. 5

33. "The Paul Bowles Moroccan Music Collections (The American Folklife Center, Library of Congress)". Loc.gov. Retrieved 9 June 2016.

34. Gore Vidal, Introduction to The Collected Stories, 1979, reprinted 1997.

35. Sawyer-Lauçanno, Christopher (1 February 1999). An Invisible Spectator: A Biography of Paul Bowles. Grove Press. ISBN 9780802136008. Retrieved 9 June 2016 – via Google Books.

36. Paul Bowles", Biographical Dictionary of American Composers.

37. "The Rea Award for the Short Story - 1991 Winner - Paul Bowles". The Rea Award For The Short Story. Dungannon Foundation. Archived from the original on August 16, 2019. Retrieved September 28, 2019.