אורן פישר – הבדלי גרסאות
Ili Kaufmann (שיחה | תרומות) |
Ili Kaufmann (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 30: | שורה 30: | ||
==שיתופי פעולה עם יוצרים== |
==שיתופי פעולה עם יוצרים== |
||
===גלריה משונע=== |
===גלריה משונע=== |
||
ב-25 באפריל 2014, נערכה פתיחה חגיגית של גלרייה עכשווית חדשה העונה לשם 'משונע', שבה הוצגו עבודות של 40 אמנים. הגלרייה הוקמה בבניין נטוש המיועד להריסה, ברחוב הרצל פינת סלמה בדרום תל אביב |
ב-25 באפריל 2014, נערכה פתיחה חגיגית של גלרייה עכשווית חדשה העונה לשם 'משונע', שבה הוצגו עבודות של 40 אמנים. הגלרייה הוקמה על ידי אורן פישר והאמן אנטון אברמוב, בבניין נטוש המיועד להריסה, ברחוב הרצל פינת סלמה בדרום תל אביב. השניים ששתפו פעולה בעבר, חברו יחדיו בפעם זו במטרה למצוא מקום בדרום תל אביב ולהסבו לגלרייה שתשקף את הסביבה שבה היא פועלת ושתנסה להציע תיקון למציאות המורכבת המתרחשת בסביבה זו. שאיפתם של השניים, כך אמרו, היא לקדם יצירה של קהילת אמנים שתפעל באופן עצמאי מבלי להיכנע לתכתיבים של הגלריות הממוסדות וכן "להימנע מהגדרות ולהוריד מסכות בדרך ליצירה האותנטית של אמניה". {{הערה|{{הארץ|איתן בוגנים|האם גלריית "משונע" תשנה את עולם האמנות בישראל|1.2302991|23 באפריל 2014|}}}} הגלריה ששטחה כ-180 מ"ר, שהיתה בעבר חנות, שופצה על ידי פישר ואברמוב. שמה של הגלריה משקף אף הוא את כוונת מייסדיה "משונע, כשמה כן היא, משונה למדי...לא התיימרנו להיות האוונגרד שישנה את המשחק" אמר פישר, "אבל אני כן חושב שעשינו שינוי קטן, מזערי, במפת עולם האמנות התל אביבית לפחות, כי כן היה צורך במקום שהוא 'אחר'"{{הערה|[https://igud-omanim.org/wp-content/uploads/2015/09/Igud-Hainyanim-03-Hamosad.pdf סיבוב גלריות בנעלי בית] רעות ברנע, אוגוסט 2015, באתר איגוד עניינים}} |
||
הגלריה כללה 3 חללים. חלל קדמי בחזית הרחוב שבו מוצגות תערוכות מתחלפות, ושני חללים נוספים ששימשו בעבר כמחסנים. אחד מהם הוסב לסטודיו ששימש את פישר ואברמוב והשני כמתחם להצגת אמנות, מופעים ואירועים לא קונבנציונליים. בעת שפעלה הגלרייה, הוצגו בה עשרות רבות של תערוכות ואירועי תרבות שתרמו רבות לסצינת האמנות בתל אביב. בין האמנים המוכרים שהציגו בגלרייה: [[בועז ארד]], [[אניסה אשקר]], [[ציבי גבע]], [[נחמה גולן]], [[אסד עזי]] ו[[יונתן הירשפלד]]. {{הערה|[https://www.prtfl.co.il/archives/87915 נוגעים בגוף הדברים] 1 באפריל, 2016 באתר פורטפוליו}} |
הגלריה כללה 3 חללים. חלל קדמי בחזית הרחוב שבו מוצגות תערוכות מתחלפות, ושני חללים נוספים ששימשו בעבר כמחסנים. אחד מהם הוסב לסטודיו ששימש את פישר ואברמוב והשני כמתחם להצגת אמנות, מופעים ואירועים לא קונבנציונליים. בעת שפעלה הגלרייה, הוצגו בה עשרות רבות של תערוכות ואירועי תרבות שתרמו רבות לסצינת האמנות בתל אביב. בין האמנים המוכרים שהציגו בגלרייה: [[בועז ארד]], [[אניסה אשקר]], [[ציבי גבע]], [[נחמה גולן]], [[אסד עזי]] ו[[יונתן הירשפלד]]. {{הערה|[https://www.prtfl.co.il/archives/87915 נוגעים בגוף הדברים] 1 באפריל, 2016 באתר פורטפוליו}} |
||
גרסה מ־07:39, 9 ביולי 2021
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 | |
| לידה |
9 בפברואר 1984 (בן 40) לוס אנג'לס, ארצות הברית |
|---|---|
| לאום | ישראלי |
| תחום יצירה | ציור, פיסול, רישום |
אורן פישר (נולד ב- 9 בפברואר 1984 בלוס אנג'לס, ארצות הברית). הוא אמן ישראלי ואקטיביסט חברתי. הוא ידוע בשל פעילותו האמנותית והחברתית במרחב הציבורי ובחללים הסגורים של הגלריות והמוזיאונים. על עבודותיו הוא חותם בשמו הפרטי בלבד "אורן" עם גרשיים. הוא ממקימי גלריית משונע והבית האדום. תערוכת יחיד של פישר המתפרשת על פני 3 קומות, נפתחה בחודש יוני 2021 בבית סותבי'ס בתל אביב-יפו, לאחר שזכה בפרס הפטיש בשנת 2019. עבודתו 'הסירה', נבחרה לההשתתף בתערוכה העוסקת בהגירה ובפליטים, והוצגה בסוף שנת 2019 במוזיאון העירוני של קסטלבונו השוכנת ליד העיר פלרמו שבסיציליה. תערוכה זו הייתה פרי של שיתוף פעולה עם מוזיאון ינקו דאדא שבעין הוד ומוזיאון העיר בדיסלדורף שבגרמניה.
ביוגרפיה
אורן פישר נולד בשנת 1984 בלוס אנג'לס לעופר ולאמי. כשהיה בן שנה עלתה משפחתו לישראל והשתקעה ברעננה. בשנת 1991 עברה המשפחה להתגורר בלאס וגאס ולאחר כשנה שבה לרעננה. את שירותו הצבאי עשה בנח"ל בגדוד 932 בתפקיד קשר. לאחר שסיים את שירותו הצבאי, נסע לעיר הולדתו לוס אנג'לס ועבד שם כשנה ולאחר מכן טייל במשך שנתיים בהודו, באוסטרליה ובבמדינות נוספות. עם חזרתו לארץ החל לעבוד בבניין כמנהל אתר בנייה. בשנת 2012 עבר להתגורר בקיבוץ שניר והחל ללמוד כלכלה במכללת תל-חי. באותה עת החל לדבריו לחטוא ב"אסקפיזם". הוא התחיל לפסל בביתו עבודות אמנות מחומרים שמצא בסביבת מגוריו ויצר אט אט, כך אמר, עולם פנטזיונרי שאליו ברח והתמכר. עבודות האמנות שיצר הוצגו לראשונה בפאב "שכוח אל" בכפר סאלד, ולאחר מכן בראש פינה. בחודש ספטמבר אותה שנה, יזם פרוייקט שכונה 'צבעי בסיס', שמטרתו הייתה להביא את האמנות לבסיסים צבאיים נטושים. אחד הבסיסים היה בסיס סורי נטוש ברמת הגולן, שעליו "השתלטו" 17 אמני רחוב ובו הציגו את עבודותיהם. יוזמה זו הביאה את פישר להכרה כי הוא לא "רק אמן של סטודיו", אלא אמן שזקוק מעת לעת לשתף פעולה עם אמנים נוספים. [1]
בשנת 2014, השתקע פישר בדרום תל אביב והחל לצייר ציורי גראפיטי ברחובות העיר ולהטביע את חותמו הייחודי על קירותיה ומרחביה השונים. בחודש אפריל 2014 חבר לאמן אנטון אברמוב, עמו הקים בבניין נטוש ברחוב הרצל את משונע - גלריה לאמנות עכשווית שמטרתה הייתה לפי מייסדיה לשקף את הסביבה שבה היא פועלת.
ציורי הגרפיטי
ציורי הגרפיטי של פישר קנו להם אחיזה בשכונות הציוריות ובאזורי התעשייה של דרום תל אביב, ומקצתם ברחבי העיר הלבנה. ניתן לראותם על גבי קירות חשופים, על חזיתותיהם של מבנים נטושים, על תריסי המתכת המשמשים לנעילת חנויות, על שפת המדרכות ועל כל שטח חשוף שמזמן לו משטח ראוי לערכת הצבעים שהוא נושא עימו באופן תדיר. "אני לא זז מהבית בלי טוש. כשיש לי מסר חשוב להעביר, אני רושם באופן ספונטני. לעתים אני יוצא בלילות שבת או בשעות בוקר מוקדמות. [2] בהזדמנות אחרת אמר "ברחוב אני כמו תמנון, שולח זרועות, מפזר את עצמי. לא וונדליזם, לא מחאה, פיור כיף. זה ציור המערות שלי". [3]
הוא הושפע מאוד מז'אן מישל בסקייה, שהחל את דרכו האמנותית בשנות ה-80 של המאה ה-20, כאמן גרפיטי ברחובות מנהטן בניו יורק, ובהמשך כצייר נאו-אקספרסיוניסטי המציג את עבודותיו בגלריות ובמוזיאונים. אורן העיד כי הוא שותף לקו ולמחשבה של בסקייה שהנחו אותו להכניס את אמנות הרחוב אל חלל המוזיאון. לדבריו "זה רגע שמכיל בתוכו את הספק ואת שאלת קיומה של אמנות הרחוב כמהלך חתרני ואנטי ממסדי". [2] לעיתים מוסיף פישר לציורי הגרפיטי שהוא יוצר, טקסטים קצרים, כמו למשל הטקסט "סלפי לבד בשקיעה" המתלווה לציור של אדם האוחז טלפון נייד, על רקע שקיעת השמש בחוף הים של יפו. שלושת המילים הללו הולחנו על ידי ענבר חצרוני.
שיתופי פעולה עם יוצרים
גלריה משונע
ב-25 באפריל 2014, נערכה פתיחה חגיגית של גלרייה עכשווית חדשה העונה לשם 'משונע', שבה הוצגו עבודות של 40 אמנים. הגלרייה הוקמה על ידי אורן פישר והאמן אנטון אברמוב, בבניין נטוש המיועד להריסה, ברחוב הרצל פינת סלמה בדרום תל אביב. השניים ששתפו פעולה בעבר, חברו יחדיו בפעם זו במטרה למצוא מקום בדרום תל אביב ולהסבו לגלרייה שתשקף את הסביבה שבה היא פועלת ושתנסה להציע תיקון למציאות המורכבת המתרחשת בסביבה זו. שאיפתם של השניים, כך אמרו, היא לקדם יצירה של קהילת אמנים שתפעל באופן עצמאי מבלי להיכנע לתכתיבים של הגלריות הממוסדות וכן "להימנע מהגדרות ולהוריד מסכות בדרך ליצירה האותנטית של אמניה". [4] הגלריה ששטחה כ-180 מ"ר, שהיתה בעבר חנות, שופצה על ידי פישר ואברמוב. שמה של הגלריה משקף אף הוא את כוונת מייסדיה "משונע, כשמה כן היא, משונה למדי...לא התיימרנו להיות האוונגרד שישנה את המשחק" אמר פישר, "אבל אני כן חושב שעשינו שינוי קטן, מזערי, במפת עולם האמנות התל אביבית לפחות, כי כן היה צורך במקום שהוא 'אחר'"[5] הגלריה כללה 3 חללים. חלל קדמי בחזית הרחוב שבו מוצגות תערוכות מתחלפות, ושני חללים נוספים ששימשו בעבר כמחסנים. אחד מהם הוסב לסטודיו ששימש את פישר ואברמוב והשני כמתחם להצגת אמנות, מופעים ואירועים לא קונבנציונליים. בעת שפעלה הגלרייה, הוצגו בה עשרות רבות של תערוכות ואירועי תרבות שתרמו רבות לסצינת האמנות בתל אביב. בין האמנים המוכרים שהציגו בגלרייה: בועז ארד, אניסה אשקר, ציבי גבע, נחמה גולן, אסד עזי ויונתן הירשפלד. [6]
בשנת 2017 נסגרה הגלרייה ואת מקומה תפס בניין מגורים חדש. לגלרייה נערכה מסיבת פרידה בבית רומנו (כיום התדר) שזכתה לשם 'קייטנת משונע'.
'הגירה'
בחודש דצמבר 2019, נפתחה במוזיאון העירוני 'קסטלבונו' השוכן ליד העיר פלרמו שבסיציליה, תערוכה העוסקת בהגירה ובפליטים. תערוכה זו היא פרי של שיתוף פעולה בין מוזיאון ינקו דאדא בעין הוד, לבין המוזיאון העירוני בקסטלבינו - Museo Civico Castelbuono ולמוזיאון העיר בדיסלדורף Stadt Museum Dusseldorf. בתערוכה השתתפו 6 אמנים, שניים מכל מדינה. האוצרת הראשית של מוזיאון ינקו דאדא פנתה לאורן פישר ולהדר מיץ על מנת שייצגו את ישראל בתערוכה. אורן פישר יצר עבודת קיר גדולת ממדים 10 X 23 מטר, העשויה מגזרי עצים, מתכת וצבעי שמן. לדברי פישר, הוא החליט לאמץ את הסירה כסמן החזותי המוכר ביותר של ההגירה וליצור באמצעותה מסר שהוא פשוט למראית עין. [1] לצורך המשימה, ליקט גזרי עצים מיער סמוך לירושלים ויצר מהם דמויות של מהגרים המצטופפים בתוך סירה. עוד הוסיף כי "הניסיון היה ליצור תחושה של עומס, של אנשים בנקודת זמן של מעבר בין לבין בתוך המכל הזה שבעצם מתרחש בו הכל: מערכת יחסים, ילדים, פצועים...העתיד שלהם לא ברור, ומבחינתם יכול להיות שהם לעולם לא ירדו מהסירה הזו". [1] את ההשראה לעבודה שאב פישר בין השאר מהפליטים שחיים בשכונת שפירא, מקום מגוריו ובשכונות הסמוכות לה.
קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של אורן פישר
- הבאתי איתי חתיכות של עצים מיער באזור ירושלים, ויצרתי מהן דמויות של מהגרים רעות ברנע, 26 בינואר 2020, באתר כלכליסט
- אודות התערוכה 'שוק התקוה' במוזיאון ינקו דאדא, עין הוד
- שיחת סטודיו עם אורן פישר, ג'וי ברנרד, 14 בדצמבר 2019, באתר פורטפוליו
- אורן פישר מציג בגלריה רוזנפלד - אבל כבר מרגיש חנוק מעולם האמנות, ריאיון עם מיטל רז, 3 במאי 2017, באתר פורטפוליו
- דיוקן צעיר: עולם הפנטזיה של אורן פישר עיתון הארץ
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 "הבאתי איתי חתיכות של עצים מיער באזור ירושלים, ויצרתי מהן דמויות של מהגרים" באתר כלכליסט
- ^ 1 2 נאמנות במועל יד: ביקורת קשה על רגב במוזיאון 9 באוגוסט 2016, באתר מקור ראשון.
- ^ נעים מאוד, אורן פישר, ציפה קמפיסקי, 13 בפברואר 2015, באתר ynet
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
איתן בוגנים, האם גלריית "משונע" תשנה את עולם האמנות בישראל, באתר הארץ, 23 באפריל 2014
- ^ סיבוב גלריות בנעלי בית רעות ברנע, אוגוסט 2015, באתר איגוד עניינים
- ^ נוגעים בגוף הדברים 1 באפריל, 2016 באתר פורטפוליו
