הפרעת דחק פוסט-טראומטית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
הריון > היריון
Avner-Y (שיחה | תרומות)
1,252 עריכות
מ ←‏בישראל: תיקוני ניסוח ושגיאות קטנות.
שורה 11: שורה 11:


=== בישראל ===
=== בישראל ===
השכיחות בישראל לפי נתוני 2007 עומדת על קצת יותר מ 1.5% בשכיחות לאורך החיים, ופחות מאחוז של אבחון לאורך שנה אחת. 70% מהם ברמת חומרה קשה, 15.3% בדרגת חומרה מתונה ו- 14.7% בדרגת חומרה קלה. על פי סקר הבריאות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ -2004 2003 שיעור הפרעת PTSD נמוך מעט מזה של מדינות [[מערב אירופה]]. שיעור ההפרעה על פי נתוני הסקר עמד על 0.7% מקרב בני 21 ומעלה. תחלואה גופנית ממושכת ובפרט כאבים ממושכים ומחלות לב, קשורה בעליה בהסתברות לנוכחות הפרעת דחק פוסט טראומטית. 37.5% מהמאובחנים עם הפרעות דיכאון או חרדה, אובחנו במצב "חמור" ושליש נוסף סווג כמצב בינוני. שיעור המקרים החמורים היה גבוה ביותר מבין המאובחנים עם PTSD. (( 10. שיעור חוויית המוגבלות הסובייקטיבית עליה דיווח המרואיין, היה גבוה יותר ב PTSD ככל שרמת ההכנסה הייתה גבוהה יותר: בעלי הכנסה גבוהה דיווח על 57% מוגבלות, בעלי הכנסה בינונית דיווח על כ-קצת יותר מ 30%. ובעלי הכנסה נמוכה דיווחו על רמת מוגבלות של פחות מ 50%.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=משרד הבריאות האגף לבריאות הנפש|שם=הפרעות דיכאון וחרדה בישראל ממצאים עיקריים מסקר ברה"ן בעולם|כתב עת=משרד הבריאות|שנת הוצאה=2009|קישור=https://www.health.gov.il/PublicationsFiles/Depression_anxiety_Israel.pdf}}}}
השכיחות בישראל לפי נתוני 2007 עומדת על קצת יותר מ 1.5% בשכיחות לאורך החיים, ופחות מאחוז של אבחון לאורך שנה אחת. 70% מהם ברמת חומרה קשה, 15.3% בדרגת חומרה מתונה ו- 14.7% בדרגת חומרה קלה. על פי סקר הבריאות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנים 2004-2003 שיעור הפרעת PTSD נמוך מעט מזה של מדינות [[מערב אירופה]]. שיעור ההפרעה על פי נתוני הסקר עמד על 0.7% מקרב בני 21 ומעלה. תחלואה גופנית ממושכת ובפרט כאבים ממושכים ומחלות לב, קשורה בעליה בהסתברות לנוכחות הפרעת דחק פוסט טראומטית. 37.5% מהמאובחנים עם הפרעות דיכאון או חרדה, אובחנו במצב "חמור" ושליש נוסף סווג כמצב בינוני. שיעור המקרים החמורים היה גבוה ביותר מבין המאובחנים עם PTSD. שיעור חוויית המוגבלות הסובייקטיבית עליה דיווח המרואיין, היה גבוה יותר ב PTSD ככל שרמת ההכנסה שלו הייתה גבוהה יותר: בעלי הכנסה גבוהה דיווחו על 57% מוגבלות, בעלי הכנסה בינונית דיווחו על קצת יותר מ 30%. בעלי הכנסה נמוכה דיווחו על רמת מוגבלות של פחות מ 50%.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=משרד הבריאות האגף לבריאות הנפש|שם=הפרעות דיכאון וחרדה בישראל ממצאים עיקריים מסקר ברה"ן בעולם|כתב עת=משרד הבריאות|שנת הוצאה=2009|קישור=https://www.health.gov.il/PublicationsFiles/Depression_anxiety_Israel.pdf}}}}


== גורמי סיכון ==
== גורמי סיכון ==

גרסה מ־00:14, 18 ביולי 2021

הפרעת דחק פוסט-טראומטית
תחום פסיכיאטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
גורם מלחמה, התעללות נפשית, פליט, אלימות מינית, התעללות גופנית, לחימה עריכת הנתון בוויקינתונים
תסמינים סיוט, הפרעת שינה, נדודי שינה, התמודדות הימנעותית, חרדה, שונות בקצב הלב עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 288154 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D013313
סיווגים
ICD-10 F43.1 עריכת הנתון בוויקינתונים
ICD-11 6B40 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית (או הַלֶּמֶת; או הפרעת דחק בתר־חבלתית; באנגלית: Post-Traumatic Stress Disorder, בקיצור: PTSD) או בקיצור פוסט-טראומה היא הפרעה פסיכיאטרית, מתחום הפרעות הקשורות לדחק וטראומה (Stress-and-trauma-related disorders), המתפתחת בעקבות חוויית אירוע המסכן את שלמותו הפיזית והנפשית של אדם (טראומה), כמו מעורבות בתאונת דרכים, לידה או היריון קשים, פיגוע טרור, קרב, שוד, תקיפה מינית, נטישה, שרפה וכדומה. אין הכרח שהאירוע יהיה קיצוני על-פי אמות מידה אובייקטיביות ומספיק שהוא מעורר אימה. פוסט טראומה לרוב מלווה בתחושות של פחד, חרדה וחוסר אונים, בזיכרונות פולשניים של האירוע, בניסיונות להימנע מכל מה שיכול להזכיר את האירוע ובעוררות, דריכות וקושי להיות רגועים. התוצאה של כל אלו יכולה להיות פגיעה חמורה בניהול החיים לאחר האירוע הטראומטי.

הפרעת דחק פוסט-טראומטית תאובחן רק כאשר הסימפטומים נמשכים יותר מחודש. כאשר ישנה תגובה נפשית חריפה אשר נמשכת פחות מחודש, תופעה זו תיקרא תגובת דחק חריפה.

אפידמיולוגיה

שכיחות התסמונת לזמן חיים באוכלוסייה הכללית הוא 8%, אם כי 15%-5% נוספים מכלל האוכלוסייה עשוים לחוות צורות תת-קליניות של ההפרעה (Sadock & Sadock, 2003). שכיחות ההפרעה גבוהה יותר בנשים מכיוון שהיא נוצרת לרוב בגלל פגיעות מיניות והתעללויות, ונשים רבות מאוד נחשפות לפגיעות כאלו. גברים לרוב מפתחים את ההפרעה לאחר חשיפה לקרבות, אך גם פגיעות מיניות בקרב גברים מובילה לפיתוח ההפרעה. נשים גם מפתחות פוסט טראומה לאחר שאבדו את עוברן, בשלב מתקדם של ההריון.[1] חלק מהסובלים מההפרעה באוכלוסייה הכללית נחשפו לתאונת דרכים או תאונת עבודה. ביוצאי קרבות האחוזים גבוהים יותר. לדוגמה, בקרב יוצאי מלחמת וייטנאם מדובר על 30% הסובלים מן ההפרעה, ועוד 25% שלקו בצורה תת-קלינית שלה (Sadock & Sadock,2003).

התסמונת שכיחה ביותר במבוגרים צעירים, ומופיעה גם בילדים ובמתבגרים.

בישראל

השכיחות בישראל לפי נתוני 2007 עומדת על קצת יותר מ 1.5% בשכיחות לאורך החיים, ופחות מאחוז של אבחון לאורך שנה אחת. 70% מהם ברמת חומרה קשה, 15.3% בדרגת חומרה מתונה ו- 14.7% בדרגת חומרה קלה. על פי סקר הבריאות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנים 2004-2003 שיעור הפרעת PTSD נמוך מעט מזה של מדינות מערב אירופה. שיעור ההפרעה על פי נתוני הסקר עמד על 0.7% מקרב בני 21 ומעלה. תחלואה גופנית ממושכת ובפרט כאבים ממושכים ומחלות לב, קשורה בעליה בהסתברות לנוכחות הפרעת דחק פוסט טראומטית. 37.5% מהמאובחנים עם הפרעות דיכאון או חרדה, אובחנו במצב "חמור" ושליש נוסף סווג כמצב בינוני. שיעור המקרים החמורים היה גבוה ביותר מבין המאובחנים עם PTSD. שיעור חוויית המוגבלות הסובייקטיבית עליה דיווח המרואיין, היה גבוה יותר ב PTSD ככל שרמת ההכנסה שלו הייתה גבוהה יותר: בעלי הכנסה גבוהה דיווחו על 57% מוגבלות, בעלי הכנסה בינונית דיווחו על קצת יותר מ 30%. בעלי הכנסה נמוכה דיווחו על רמת מוגבלות של פחות מ 50%.[2]

גורמי סיכון

  • טראומה בילדות
  • הפרעת אישיות (גבולית, פראנואידית, תלותית או אנטי-סוציאלית)
  • מערכת תמיכה חברתית לקויה (במקרה של הלם קרב, חייל נמצא בסיכון גבוה יותר אם הוא חדש ביחידה ואם הוא ביחסים מעורערים עם החיילים האחרים והמפקדים)
  • רגישות גנטית למחלה פסיכיאטרית
  • שינויי חיים מעוררי לחץ בתקופה הקודמת לפגיעה
  • מחסור כרוני בשעות שינה
  • שימוש בסמים עם פוטנציאל לגרימת פרנויה וחרדה.
  • הפרעת דיכאון מעלה את הסיכון להפרעת PTSD פי 25 ולהפרעה נפשית כלשהי פי 10.[3]

חשוב לזכור כי חלק מגורמי הסיכון כמו דיכאון, מחסור כרוני בשינה, שימוש באלכוהול וסמים ומערכת תמיכה חברתית לקויה יכולים להיות תוצאות של הפרעת פוסט-טראומה מורכבת שעדיין לא אבחנו (שנובעת מטראומות לא ידועות בעברו של החולה כמו התעללות מינית מודחקת) ולא גורמי הסיכון שלה. כלומר ייתכן כי החולה סובל מפוסט טראומה מורכבת שמתבטאת בדיכאון, התמכרויות, חוסר יכולת ליצור קשרים וחוסר יכולת לישון ואפילו מתבטאת בתסמינים שנראים כמו הפרעות אישיות ולמעשה אלה לא גורמי הסיכון אלא חלק מהסימפטומים.

אטיולוגיה

  • פקטורים פסיכודינמיים
לפי המודל הפסיכואנליטי של ההפרעה קיימת הפעלה של קונפליקט פסיכולוגי חבוי בלתי פתור. החייאתה של טראומה בילדות גורמת להפעלת מנגנוני הגנה שונים המובילה להיווצרות תסמינים. מנגנוני ההגנה השכיחים כוללים הכחשה, הפחתה, פיצול, דיסוציאציה ואשמה.
  • פקטורים התנהגותיים קוגניטיביים
לפי המודל הקוגניטיבי להפרעה, האנשים הלוקים בה לא מסוגלים לעבד או לעשות רציונליזציה של הטראומה שקודמת להפרעה. הם ממשיכים לחוות את הדחק, ומנסים להימנע מחווייתה על ידי טכניקות הימנעות. אנשים אלו חווים תקופות משתנות של הכרה וחסימה של האירוע הטראומטי. אחד ההסברים לשינוי זה הוא המאמץ של המוח לעבד את כמות המידע הרבה שעוררה על ידי הטראומה.
המודל ההתנהגותי להפרעה מדגיש שני שלבים בהתפתחותה. ראשית, הטראומה (הגירוי הבלתי מותנה) שגורם לתגובת פחד, ומותנה, בשלב מאוחר יותר, בתהליך של התניה קלאסית עם גירוי מותנה (שאריות מן הטראומה, למשל קולות, ריחות, או צלילים שהיו בעת האירוע). שנית, בתהליך של למידה, הגירוי המותנה גורם לתגובת הפחד שכבר אינה תלויה בגירוי הבלתי מותנה המקורי, ולכן הסובלים מן ההפרעה מפתחים דפוס של הימנעות מן הגירוי המותנה (צלילים המתקשרים לטראומה, לדוגמה סירנה, ריח שמתקשר, למשל עשן), ומן הגירוי הבלתי מותנה (לדוגמה, האזור בו התרחשה הטראומה). חלק מן הסובלים מן ההפרעה מקבלים גם רווח משני מן הסביבה, לדוגמה, פיצויים, תשומת לב מוגברת, וסיפוק של צרכים תלותיים. אלו עשויים לחזק את התפתחות ההפרעה, והתמשכותה.
  • גורמים ביולוגיים
בתחום הביולוגי נבדקו נוירוטרנסמיטורים רבים וחומרים שונים כאחראיים להתפתחות ההפרעה. כיום אוששה מחקרית מעורבותן של מספר מערכות:
    • המערכת האדרנרגית הקשורה בשחרור של חומרים כמו אדרנלין, נוראדרנלין וחומרים אחרים לזרם הדם. השפעותיה מתבטאות בעצבנות, עלייה בלחץ הדם וקצב הלב, פעמת, הזעה, הסמקה ורעד.
    • המערכת האופיואידית אופיואידים משמשים בדרך כלל כחומרים מרגיעים, ביניהם האנדורפינים המשתחררים בגוף בעת פעילות גופנית, לדוגמה. בסובלים מההפרעה נמצאו רמות נמוכות מן הרגיל של חומרים אלו בדם.
    • ציר ההיפותלמוס - היפופיזה - אדרנל ציר זה אחראי על הפרשת הורמונים רבים במסלול פידבק העובר מבלוטה לבלוטה. בין השאר, אחראי הציר על שחרור הורמונים בזמן דחק. באופן מפתיע, בסובלים מן ההפרעה נמצאו ריכוזים נמוכים של הורמון הקורטיזול שהוא הורמון שמפריש הגוף בזמן דחק. כיום חלק מן המחקרים מצביעים על מעורבותו של ההיפוקמפוס בבקרת יתר על הציר המוזכר לעיל.
    • אמיגדלה והכללת פחד[4] - במקרים קיצוניים של הכללת פחד, תאובחן גם הפרעת דחק פוסט טראומטית. הכללת פחד היא תופעה שבה האמיגדלה (שהיא האזור העיקרי במוח שבו רגש הפחד מיתרגם לפעולה פיזיולוגית) מזהה איומים גם בדברים שאינם נחשבים לאיום ממשי. לדוגמה: זיהוי צליל של זיקוק כרעש תותחים, זיהוי צליל של טריקת דלת כרעש ירייה וכן הלאה.

אבחנה

אבחנת ההפרעה נעשית על ידי פסיכיאטר.

על פי ה-DSM 5, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, אשר יצא לאור בשנת 2013, ישנם מספר קריטריונים לאבחנת הפרעת דחק פוסט-טראומטית:[5][6]

  • הגדרה של אירוע טראומטי
  1. האדם נחשף לאירועים ממשיים או שהיה מאוים על ידי האירועים: סכנת מוות או חבלה חמורה או פגיעה מינית.
  2. החוויה קורית באחת מהדרכים הבאות: חווה את האירוע (ים) בעצמו, היה עד לאירוע (ים) כאשר קרו לאחרים, או שגילה שקרוב או חבר היו קרבן לתאונה או למעשה של אלימות.
  3. האדם חווה חשיפה חוזרת או קיצונית לחלקים הקשים והדוחים של האירוע (ים), (לדוגמה: מי שאוספים ראשונים חלקים של גופה, שוטרים שנחשפים שוב ושוב לפרטים של התעללות בילדים).
  • תסמינים חודרניים (לפחות תסמין אחד) חוויה מחדש של האירוע הטראומטי באחד או יותר מהבאים
  1. זיכרונות מן האירוע החוזרים ונשנים ומופיעים בצורה חודרנית ובלתי רצונית.
  2. ביעותי לילה הקשורים לאירוע בתכנים או בהשפעתו של האירוע.
  3. תגובות דיסוציאטיביות (לדוגמה, פלשבקים של האירוע)
  4. מצוקה נפשית המתעוררת בעת החשיפה לגירויים המזכירים את הטראומה או חלקים ממנה.
  5. עוררות פיזיולוגית ניכרת בתגובה לגירויים שמזכירים את האירוע הטראומטי או חלקים ממנו (לדוגמה: דופק מהיר, הזעה, הסמקה, לחץ דם גבוה, רעד)
  • תסמינים של הימנעות (לפחות תסמין אחד): הימנעות עיקשת ומאומצת מגירויים הקשורים לטראומה
  1. הימנעות ממחשבות ורגשות הקשורים בטראומה.
  2. הימנעות מגירויים חיצוניים (אנשים, מקומות, פעילויות, חפצים, מצבים) המזכירים את טראומה
  • שינויים שליליים בקוגניציה וברגשות (2 תסמינים לפחות)
  1. חוסר יכולת להיזכר בהיבט חשוב של האירוע הטראומטי
  2. אמונות וציפיות שליליות על העולם ועל העצמי ("אני אדם רע והעולם לגמרי מסוכן")
  3. האשמה עצמית או האשמת אחרים, מעוותת ובלתי פוסקת, באחריות לאירוע
  4. רגשות שליליים הקשורים בטראומה (פחד, בעתה, כעס, אשמה או בושה)
  5. ירידה נכרת בעניין ובהשתתפות בפעילויות חשובות
  6. תחושת ניתוק וזרות מאנשים אחרים
  7. חוסר יכולת לחוות רגשות חיוביים (למשל: חוסר יכולת להרגיש אהבה, קהות רגשית)
  • תסמינים של עוררות יתר ותגובתיות (2 תסמינים לפחות)
  1. התנהגות רגזנית או תוקפנית
  2. התנהגות חסרת מעצורים והתנהגויות של הרס עצמי
  3. דריכות יתר
  4. תגובת בהלה מופרזת
  5. קשיים בריכוז
  6. הפרעות שינה (קושי להירדם או להמשיך לישון, או שינה לא רגועה)
  • משך ההפרעה עולה על חודש ימים - לאחר אירוע טראומתי התסמינים של הפרעה פוסט-טראומתית שכיחים, אך במרבית המקרים מתרחשת החלמה טבעית ועוצמת התסמינים והתדירות שלהם פוחתים עם הזמן. במקרים בהם התסמינים מתקיימים כחודש לאחר הטראומה וגורמים לשיבוש באיכות החיים ולפגיעה בתפקוד בחיי היום-יום נהוג לאבחן את ההפרעה כפוסט-טראומה חריפה.
  • ההפרעה גורמת למצוקה או לפגימה ניכרות בתחומי תפקוד חשובים
  • התופעות לא נגרמות בגלל טיפול תרופתי, חומרים ממכרים או מחלה
  • יש לציין אם מדובר בהתחלה מאוחרת - כלומר, הופעה של התסמינים כעבור מספר חודשים מהאירוע הטראומטי (גם אם חלק מהסימפטומים הופיעו ישירות לאחר האירוע).
  • יש לציין אם התופעות הנ"ל מופיעות בתוספת של סימפטומים דיסוציאטיביים - דה-פרסונליזציה (Depersonalization) או דה-ריאליזציה (Derealization).

התסמונת והמחקר

על פי מחקרים כל אירוע פוגעני שמתרחש פעם אחת יכול להוביל לפוסט טראומה, החל מצפייה בתאונות דרכים, ועד תקיפה מינית וכל אירוע שיש בו איום על האדם. עם זאת, ישנה הפרעה אחרת שמתרחשת כאשר יש חשיפה מרובה לאיומים על חוויית החופש וההישרדות של האדם שנקראת פוסט טראומה מורכבת שנובעת ממקרים של התעללויות פיזיות ומיניות, גילוי עריות, שבי במהלך מלחמה ועוד. עד כה האמונה הייתה שרוב בני האדם שחוויות טראומטיות פקדו אותם לא יפתחו תגובה פוסט-טראומטית ארוכה ומתמשכת וזה אולי נכון לגבי טראומות מסוימות כמו תאונות עבודה, תאונות דרכים וחשיפה משנית לאירוע טראומתי. עם זאת, ישנם אירועים שמאוד קשה לא לפתח מהם פוסט טראומה ולמעשה היקף האנשים הסובלים מפוסט טראומה אינו לגמרי ידוע שכן פעמים רבות מאבחנים את המטופל באבחנות שגויות כי לא יודעים שיש סיבה לסימפטומים שהוא מציג, שהרי כדי לקבל אבחנה של פוסט-טראומה חייבים שיהיה אירוע טראומתי ידוע.

המחקר בנושא הפוסט-טראומה החל בעקבות מלחמת העולם הראשונה. אז כינו את התופעה "הלם פגזים", וסברו שהיא קשורה לקולות הארטילריה. ההפרעה קושרה להיסטריה, לחולשה ולנשיות. לאחר מלחמת העולם השנייה ועם התקדמויות בחשיבה הפסיכולוגית והרפואית הגיעו לאט לאט להבנה שמדובר בבעיה נפשית-פסיכולוגית ולא רק פיזית. רק לאחר מלחמת וייטנאם קיבלה ההפרעה בפעם הראשונה הגדרה מקיפה של התסמונת ב-DSM. אחד הממצאים שהתגלו בחיילים האמריקניים היה שסיכוייהם של בני קבוצות מיעוט כמו שחורים או היספנים לפתח פוסט-טראומה הם גבוהים בהרבה. הסיבה לכך יכולה להיות שהם היו חשופים יותר להשפלות בצבא ולא הייתה להם תמיכה חברתית.

מחקר שנערך על ניצולי שואה העלה תוצאה שנויה במחלוקת, והיא שדווקא אותם ניצולים שהדחיקו ביעילות את הזכרונות הקשים, עד כדי כך שהם הכחישו לגמרי כל חלימה (זה דיווח יחיד מסוג זה מנבדקים נטולי פגיעה פיזית במוח), דווקא הם אלו שהצליחו להסתגל ולתפקד בעוד שאלו שלא הצליחו להסתגל חוו את הטראומה שוב ושוב דרך חלומות.[7]

נפגעי פוסט-טראומה בעקבות שירות צבאי

במחקר אמריקאי נמצא כי יותר ממחצית הלוחמים האמריקאים במלחמת וייטנאם סבלו מתסמינים קליניים של תגובת דחק; לגבי הלוחמים האמריקאים במלחמת עיראק, ההערכה היא שבין 12 ל-20 אחוזים מהם סבלו מהפרעת דחק פוסט טראומטית.[8]

במחקר על חיילים ישראלים שלחמו בלבנון וברצועת הביטחון, נמצאו תסמינים הקשורים בתופעת "הלם קרב" אצל 16% מהחיילים ששירתו ביחידות הלוחמות.[9] ההערכה היא שמדובר במספר גדול יותר. למשל, במלחמת יום הכיפורים דווחו 388 מקרי PTSD בלבד, בעוד לאחר תום מבצע של"ג פנו לאגף השיקום כ-1,089 חיילים לקבלת סעד פסיכולוגי; ההערכה היא שמדובר במספר אלפי לוחמים שסובלים מ-PTSD עקב שירותם בלבנון בשנים 1982 עד 2000.[10]

טיפול

טיפול מניעתי מיד לאחר הטראומה

בדקות הראשונות לאחר הטראומה

התגלה שתגובה מהירה והחלטית בדקות הראשונות לאחר הטראומה עשויה למנוע כליל התפתחות PTSD.[11] כאשר מזהים תגובה חריפה - רעד, איבוד קשר עם הסביבה ואף התמוטטות פיזית לתנוחת התגוננות מתמקדים מייד בביצוע השלבים הבאים[12]:

  • אם הנפגע נכנס לתנוחה מתגוננת (ראש בין הברכיים, תנוחת עובר על הרצפה) יש להושיבו.
  • דרישה (מהנפגע) ליצירת קשר עין
  • דרישה מהנפגע לזהות את הדובר או לומר את שמו שלו
  • תיאור במשפט בודד של האירוע שגרם לתגובה
  • הדגשה שהאירוע הסתיים
  • הטלת מטלה פשוטה ומיידית על הנפגע שנמצאת בתחום יכולתו (השב אש, סחוב פצוע, הבא ארגז תחמושת וכיוצא בזה).
  • במהלך תגובה ראשונית זו יש להימנע מטון והתנהגות רגשיים, יש להפגין סמכות, אך לא תוקפנות.

כשמדובר בתקיפה מינית התגובה דומה, וכוללת תיאור קצר ("עברת תקיפה מינית"), הדגשה שהתקיפה הסתיימה ושהתוקפים נמלטו או נכלאו.

בשעות שלאחר הטראומה

מחקרים רבים התמקדו בבדיקת יעילות טיפולים מגוונים בשעות שמיד לאחר הטראומה, תוך התמקדות באנשים שפיתחו מיד תגובת דחק חריפה.

נבדקו מספר טיפולים תרופתיים, אך במחקרים לטווח הארוך עלו לגביהם תוצאות מעורבות. למשל, תרופות מסוג חוסמי בטא כגון פרופרנולול, תרמו להפחתה קלה בתסמינים פיזיולוגיים בלבד כאשר הזכירו למטופלים פרטים מתוך האירוע הטראומטי; אך לא נמצאו השפעות מובהקות לתרופה זו מבחינת הסיכוי לפתח PTSD, בהשוואה לפלצבו.[13] תרופות מסוג הידרוקורטיזון שניתנו מיד לאחר הטראומה הביאו להפחתה מסוימת בשכיחות PTSD בטווח הארוך בהשוואה לפלצבו, אך המחקרים בוצעו על מדגמים קטנים ונדרש מחקר נרחב נוסף.[13][14] מכיוון שלרוב לא נמצאו במחקרים השפעות מובהקות לטווח ארוך עבור נטילת תרופות מיד לאחר הטראומה, מרבית ארגוני הבריאות כיום לא ממליצים בהנחיותיהם על מתן תרופות מיד לאחר הטראומה.[13][15]

לגבי טיפולים שאינם תרופתיים, נמצאו לרוב במחקרים השפעות חיוביות לטווח ארוך עבור אנשים שקיבלו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי או EMDR בשעות שמיד לאחר הטראומה.[16][17] בטיפול בפוסט-טראומה נעשה שימוש בפסיכותרפיה המנסה להשיב את המטופל לרגעי הטראומה ולהתמודד איתם מחדש, בתקווה שכך יתרפאו הצלקות. כמו כן נעשה שימוש בקבוצות תמיכה. הטיפול הנפוץ הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, הכולל שיטות כגון חשיפה ממושכת[18] ושינוי דפוסי החשיבה שנוצרו בעקבות הטראומה.

לאחר הצונאמי במזרח אסיה, נערך מחקר שבדק את השפעת תרגול טכניקות נשימה של יוגה על עוצמת תסמיני הפוסט-טראומה של קבוצת ניצולים. הן ביחס לקבוצת ביקורת, והן באופן אבסולוטי, מתרגלי טכניקות הנשימה היוגיות חוו שיפור במצבם, הן בתום 6 שבועות של טיפול, והן בעת ביקורת לאחר 24 שבועות.[19]

טיפול שאינו מיידי

הטיפול התרופתי לפוסט-טראומה כולל תרופות נוגדות דיכאון מסוג SSRI, כמו פרוזק ואפקסור.

דרך טיפול שהתפרסמה בשנים האחרונות היא EMDR‏ (Eye Movement Desensitization and Reprocessing).[18] שיטה זו, שפותחה בידי הפסיכולוגית פרנסין שפירו, משלבת תנועות עין מהירות, או גירוי אחר המערב את שתי המיספרות המוח לסירוגין, תוך כדי שחזור הטראומה בידי המטופל. למרות היותו שנוי במחלוקת, ישנן הוכחות מחקריות רבות להצלחתו של הטיפול. שיטה זו נפוצה בארצות הברית, שם שימשה בראשיתה לטיפול בחיילים נפגעי טראומה ממלחמת וייטנאם ובהמשך גם לטיפול בנפגעי פיגועי 11 בספטמבר. כיום עיקר הפיתוח מתמקד בהתאמתה למטרות טיפוליות רבות, בנוסף לטיפול בטראומה, כגון הפרעות חרדה ודיכאון.

המחקר בתחום השפעות החומר THC - החומר הפסיכואקטיבי שמצוי בצמח הקנביס הוכיח כי יעיל במקרים של פוסט טראומה כהתמודדות עם הסימפטומים.[20]

מחקר אחר נערך בעשור האחרון בשיטת הגירוי המגנטי המוחי (Transcranial Magnetic Stimulation - TMS), בבית החולים הדסה - בטכניקה מועבר שדה מגנטי על ידי זרם מסליל שמוחזק בקרבת ראשו של המטופל, כלפי אזורים שונים של המוח.[21] נראה כי שיטה זו גורמת שיפור, אך הממצאים עדיין אינם חד משמעיים.[דרוש מקור]

בשנים האחרונות ערך ארגון MAPS ניסוי במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב ובדק את יעילותה של פסיכותרפיה מלווה ב-MDMA כאמצעי לטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית.[22] כמו כן, המחקר נערך בארצות הברית, קנדה, ושווייץ, ותוצאות המחקר העדכניות מראות כי 83% מהמשתמשים לא אובחנו יותר כסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית במפגש המעקב שנערך חודשיים לאחר סשן הטיפול השני באמצעות MDMA. במהלך המעקב שנערך בתקופה של כ-3.8 שנים בממוצע, עלה כי התוצאות המיטביות של הטיפול נמשכו לאורך זמן.[23]

טיפול באמצעות מדיטציה טרנסצנדנטלית

בין התאריכים 10 ביוני 2013 ל-7 באוקטובר 2016, 203 יוצאי צבא הוקצו לקבוצת מחקר (68 לקבוצת המדיטציה הטרנסנדנטלית, 68 לקבוצת PE - Prolonged Exposure - חשיפה מתמשכת ו-67 ל-HE חינוך בתחום הבריאות). המדיטציה הטרנסנדנטלית הראתה עדיפות בולטת בהשוואה ל-PE לפי מדד CAPS לאחר 3 חודשים (ההבדל בין הקבוצות בשינוי ממוצע של 95% p=.0002) בהשוואה סטנדרטית של עדיפות, המדיטציה הטרנסנדנטלית הייתה יעילה ב-95% p=.0009), השוואה בין PE ו-HE למדיטציה הטרנסנדנטלית 61% שיפור אצל מתרגלי המדיטציה הטרנסנדנטלית, 42% לקבוצת PE ו-32% לקבוצת HE.[24]

השוואה בין השיטות המקובלות לטיפול במתח פוסט טראומטי לבין המדיטציה הטרנסנדנטלית

בתרבות ובאומנות

ישנן דוגמאות רבות לאומנות שנוצרה בעקבות חוויות טראומטיות שונות. בישראל יצאו מגוון סרטים תעודיים בנושא, בעיקר כאלו העוסקים בתגובת קרב (הלם קרב) וההחלמה ממנו. דוגמה נוספת לעיבוד של הטראומה לאומנות היא היצירה "מלחמה אופרת רוק", אופרת רוק העוסקת בשאלות של מלחמה ומשמעות החיים נוכח המלחמה.[25]

סרטים תיעודיים

  • התמונה החסרה, במאי יואל שרון, 1988
  • רגעים באוקטובר, במאי יואל שרון, 1998.
  • ערים בלילה, במאי יואב בן דויד, 1996. (הסרט עוסק בעולמם של אנשים שנפלו בשבי האויב)

ספרי פרוזה ישראליים

  • "פרא" מאת גבי ניצן (2001) - דמותו של המספר, אדם (רונן), חוותה טראומה שככל הנראה גרמה לה למחיקת הזיכרון. למרות זאת, בהמשך חייו, אדם (בגלגולו השני) סובל מפלאשבקים וחזיונות הקשורים לאותה תקרית.
  • "בוערים" מאת גל חרמון (2019) - יוני, גיבור הסיפור, סובל מפוסט-טראומה מודחקת מתקרית במלחמת לבנון השנייה המתפרצת בשלב מאוחר יותר בחייו. כך גם דמות נוספת בספר, ששמה אינו מוזכר באופן מפורש - סובל מפוסט-טראומה בעקבות תאונת דרכים, והתנהגותו מושפעת מכך.
  • "פצצה מתקתקת" מאת יזהר דוד (2016) - ספרו של איש השב"כ יזהר דוד, המתאר מספר אירועים מבצעיים בשרותו שגרמו לו לפתח פוסט-טראומה ואת השלכותיה על חייו.
  • ״גם אני הייתי שם״ מאת יהונתן הרבלין (2019) - הספר מבוסס על סיפורו האישי של הסופר ומלווה את גיבורו בימים שקדמו למלחמת צוק איתן ובמלחמה עצמה, בחדר הפסיכולוג שהוא מופנה אליו כדי להתמודד עם הלם הקרב, ובמסעותיו כתרמילאי בדרום אמריקה. בכך הוא נוגע בתמות נדירות בספרות העברית בת זמננו ונוטע תופעות עכשוויות - הטיול אחרי הצבא, שתיית אלכוהול ושימוש בסמים - לא רק בהקשר החברתי, אלא גם בהקשר הנפשי. כגיבורו הצעיר, גם יהונתן הרבלין צופה בעולם בעיניים קרועות שאינן תמיד מבינות את אשר הן רואות, ודווקא משום כך חוויותיו ותובנותיו מכמירות לב, והאומץ שהוא מפגין בחיטוט בפצעיו העמוקים ביותר, שהם פצעיה של החברה הישראלית כולה, מעורר השראה.
  • "תנין פיגוע" מאת אסף גברון (2006) - גיבור הספר, איתן "תנין" אינוך, הוא הייטקיסט תל אביבי בימי האינתינפאדה השנייה, שניצל מ-3 פיגועים בשבוע אחד ומתמודד עקב כך עם פוסט-טראומה והשפעתה על חייו, עבודתו ומערכת היחסים שלו עם זוגתו, חבריו ועם יתר הסובבים אותו.
  • "פוסט טראומה " מאת נועם שדות (בהוצאת תמוז, 2006) - ספר שירים. מקור הטראומה הוא התעללות שעבר בילדותו מצד בן משפחה
  • "החייל האחרון" מאת ינון ניר (2015) - רומן אנטי מלחמתי ואנטי צבאי אשר עוקב אחרי שירותו הצבאי של הגיבור אליאב קדוש בצנחנים בשנות התשעים. קדוש ורבים מגיבורי הרומן (חיילים קרביים וג'ובניקים) סובלים מהפרעת דחק פוסט טראומתית ברמה כזאת או אחרת בעקבות השירות בלבנון או המפגש עם המערכת הצבאית. במילותיו של אליאב קדוש "רוב האנשים לא מתפקדים תחת אש. מתוך כיתה של עשרה אנשים, במקרה הטוב רק שלושה יירו בחזרה כשיורים עליהם, וזה לא משנה כמה זמן הם משרתים בצבא, בכמה קרבות הם השתתפו או אם האויב עומד לכבוש להם את המוצב. היתר פשוט יקפאו על מקומם, לא יתפקדו עד שהשלושה מתוך העשרה שכן מתפקדים יהרגו את האויב, או השלושה מתוך העשרה של האויב שכן מתפקדים, יהרגו אותם. לפעמים הם נהרגים מאש כוחותינו. אש ידידותית. עם כאלה חברים מי צריך אויבים. את אחוות הלוחמים צריך להחליף באחוות הסטטיסטים. הניצבים."

שיקום

ערך מורחב – חוק שיקום נכי נפש בקהילה

אדם בן 18 ומעלה שנקבעו לו 40% נכות רפואית ומעלה על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין הפרעה נפשית עשוי להיות זכאי לשרותי סל שיקום.[26]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • ג'ודית לואיס הרמן, טראומה והחלמה, עם עובד, 1992.
  • אבי בלייך ואלי זומר, בריאות הנפש בצל הטרור הניסיון הישראלי, הוצאת רמות, 2006.
  • ג'ודית א. כהן, אנתוני פ. מנרינו ואסתר דבלינגר, CBT ממוקד טראומה לטיפול בילדים ובנוער יישומים מעשיים, הוצאת אח, 2016
  • פואה, עדנה ב.; נקש, ניצה; האמברי, אליזבת אן; רוטבאום, ברברה אולסוב; לוי, מיכאל, טיפול בהפרעה פוסט-טראומטית באמצעות חשיפה ממושכת (PE) : עיבוד רגשי של חוויות טראומטיות, דיונון, 2014
  • מיקי דורון, טראומה והטיפול בה, הוצאת המחבר 2016
  • עירית קינן, כאילו היא פצע נסתר: טראומת מלחמה בחברה הישראלית, עם עובד, 2012.
  • קדר נאט דוויודי (עורך), הפרעה פוסט טראומטית אצל ילדים ומתבגרים, אח, 2013.
  • יורם רבין, יוני לבני, פוסט טראומה כהגנה במשפט פלילי, דין ודברים ה(1) 205 (2010)
  • Mollica, Richard F. Textbook of global mental health : trauma and recovery : a companion guide for field and clinical care of traumatized people worldwide. Cambridge, Mass. : Harvard Program in Refugee Trauma 2011
  • יעל להב וזהבה סולומון (עורכות), משחזור לזיכרון, טיפול בטראומה נפשית, רסלינג, 2019.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: PTSD
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הפרעת דחק פוסט-טראומטית

עמותות וארגונים העוסקים בפוסט טראומה

מאמרים מקצועיים

הערות שוליים

  1. ^ נועה לימונה, הרון אסון:הפוסט טראומה המושתקת של נשים שהריונן מסתיים באובדן. הארץ 09.02.17
  2. ^ משרד הבריאות האגף לבריאות הנפש, הפרעות דיכאון וחרדה בישראל ממצאים עיקריים מסקר ברה"ן בעולם, משרד הבריאות, 2009
  3. ^ Daphna Levinson, Nelly Zilber, Yaacov Lerner, Alexander Grinshpoon, Prevalence of mood and anxiety disorders in the community: results from the Israel National Health Survey, The Israel Journal of Psychiatry and Related Sciences 44, 2007, עמ' 94–103
  4. ^ ד"ר לי שלו, על פחד, הכללה ואזעקות, באתר מדע גדול, בקטנה, ‏28 לנובמבר 2019
  5. ^ עדנה ב' פואה, ניצה נקש, אליזבת א' האמברי, ברברה א' רוטבאום | תרגום: מיכאל לוי, טיפול בהפרעה פוסט טראומטית באמצעות חשיפה ממושכת (PE) עיבוד רגשי של חוויות טראומטיות, פרובק, 2014
  6. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
    פרמטרים [ dead-url ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         רונית חיימוב זילברמן, המדריך האפקטיבי לטיפול בטראומה, באתר |תאריך= (ארכיון)
  7. ^ ריאיון עם פרופ' פרץ לביא
  8. ^ What is PTSD: How common is PTSD?, PTSD website of the Nebraska Department of Veterans’ Affairs
  9. ^ כתבה מבמחנה 17 בספטמבר 1987, כפי שהועלה באתר http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=581844&highlight=%E1%E2%E9%E4%F0%E5%ED+%F4%F8%E8%E9פרש
  10. ^ אמיר בוחבוט, המלחמה על הלומי הקרב, באתר nrg‏, 25 באפריל 2008
  11. ^ [1]
  12. ^ סרטון הדרכה צה"לי לזיהוי ותגובה מיידית לתגובת הלם
  13. ^ 1 2 3 Bisson, Jonathan I (2008). "Pharmacological treatment to prevent and treat post-traumatic stress disorder". torture 18 (2): 104-eoa.
  14. ^ השפעת הידרוקורטיזון במניעת PTSD
  15. ^ נייר עמדה של המועצה הלאומית לבריאות הנפש: קווים מנחים לאבחון ולהתערבות מקצועית עם נפגעי הטרור, בביה"ח ובקהילה
  16. ^ Hassija, C.M. & Gray, M.J. (2007). Behavioral Interventions for Trauma and Posttraumatic Stress Disorder. International Journal of Behavioral Consultation and Therapy, 3(2),166-175.
  17. ^ "Practice Guideline for the treatment of patients with acute stress disorder and posttraumatic stress disorder". Arlington, VA: American Psychiatric Association. 2004.
  18. ^ 1 2 סוגי טיפול ותמיכה, באתר המרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה
  19. ^ Results: The effect of treatment vs. control was significant at 6 weeks (F2,178=279.616, P < 0.001): mean PCL-17 declined by 42.5 ± 10.0 SD with yoga breath, 39.2 ± 17.2 with Yoga breath + exposure and 4.6 ± 13.2 in the control. Descilo T, Vedamurtachar A, Gerbarg PL, Nagaraja D, Gangadhar BN, Damodaran B, Adelson B, Braslow LH, Marcus S, Brown RP., Effects of a yoga breath intervention alone and in combination with an exposure therapy for post-traumatic stress disorder and depression in survivors of the 2004 South-East Asia tsunami, ACTA PSYCHIATRICA SCANDINAVICA
  20. ^ General use of cannabis for PTSD Symptoms
  21. ^ גירוי מגנטי מוחי לטיפול בהפרעה פוסט-טראומטית בבית החולים הדסה
  22. ^ מרדכי חיימוביץ, טיפול בהלם, מוסף סופשבוע, "מעריב", 25/4/2008
  23. ^ עלון מידע על הטיפול באמצעות MDMA ותוצאותיו העדכניות (בעברית), באתר maps.org
  24. ^ לאנסט, מדיטציה טרנסנדנטלית כשיטה העדיפה באיפול ב - PTSD מכל מה שמקובל כיום.
  25. ^ War Rock Opera, War Rock Opera, http://haezor.com/events/wor-rock-opera/
  26. ^ "סל שיקום לנפגעי נפש". כל-זכות. נבדק ב-2017-08-16.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הפרעת_דחק_פוסט-טראומטית&oldid=31793186"