מדנין (עיר) – הבדלי גרסאות

**מדנין**
**مدنين**
	בית מלון במדנין, 2019.
מדינה	תוניסיה
מחוז	מדנין
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	71,695 (2014)
‑ במטרופולין	109,409
קואורדינטות	33°31′17″N 10°30′19″E / 33.52139°N 10.50528°E
אזור זמן	UTC +1
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת תוניסיה רגילה) תוניס ג'רבה קירואן ביזרטה ספקס סוסה קרתגו גאפסה לוב אלג'יריה הים התיכון מדנין

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־17:33, 1 באוגוסט 2021

מדנין (בערבית: مدنين) היא עיר בדרום מזרח תוניסיה, בירת מחוז מדנין. בעיר התקיימה קהילה יהודית עד שנות ה-50 של המאה ה-20.

היסטוריה

כ-20 ק"מ צפונית מזרחית למדנין נתגלו חורבותיה של עיר קדומה בשם Gigthis (צר'), שנבנתה על ידי הפיניקים והתפתחה גם במהלך התקופה הרומית. עם כיבוש האזור במאה ה-7 על ידי המוסלמים, היא נהרסה כליל.

מדנין המודרנית הוקמה בתקופה העות'מאנית כמרכז מסחרי קטן לברברים בני השבט האורגאמה אשר ניהלו בה נקודת מסחר ואסמי תבואה. עם כינונו של השלטון הצרפתי ב-1881, הוקמה במדנין מפקדה של הממשל, עובדה שתרמה לפיתוחה העירוני. ב-1913 הוכרזה כעיר.

מדנין משמשת כמרכז מנהלי ומסחרי לתושבי העיירות בן גרדאן ותטאווין.

חלק מהסרט מלחמת הכוכבים - פרק 1: אימת הפנטום צולם במדנין ובסביבתה.

במלחמת העולם השנייה

באזור מדנין נערך קרב מדנין, קרב חשוב במהלך המערכה בתוניסיה, כחלק מהמערכה בצפון אפריקה במלחמת העולם השנייה. במהלך הקרב, פגשו כוחותיו של ארווין רומל, שחזר מובס מקרב אל עלמיין השני, את כוחות הצבא הבריטי, ונחלו תבוסה קשה. לאחר הקרב, עזב רומל את החזית האפריקאית.

בנייה

מדנין ההיסטורית התאפיינה בסגנון בנייה ייחודי לאזור המכונה "ע'ורפה" (אנ'): בתים הבנויים מחימר וקש אשר נבנו אחד על גבי השני עד לגובה של כ-7 קומות, באופן שיוצר צורה של כעין מחילות. מבנים אלו שמשו בעיקר כמחסנים לאחסון תוצרת חקלאית, בשל העובדה שהמבנה הייחודי שלהם סייע לשמירת טמפרטורה קרירה יחסית.

יהודים

יהודים התיישבו במדנין באמצע המאה ה-19. הראשונים היו יהודים מג'רבה ומגאבס הסמוכות. הגירת היהודים מג'רבה למדנין התעצמה עם הפיכתה לעיר. בעקבות כך, מנהג היהודים ונוסח התפילה היה על פי מנהג יהודי ג'רבה ושאלות הלכתיות הופנו לרבני ג'רבה.

היהודים עסקו בעיקר במסחר ובמלאכה. לכן, היו מספר בתי יהודים בסמוך לשוק, מחוץ לחארה (השכונה היהודית, בדומה למלאח במרוקו). משפחות שהגיעו מאלג'יריה והיו בעלות אזרחות צרפתית מלאה, התגוררו גם ברובע האירופאי של העיר. יהודים התפרנסו גם מאספקת שירותים ומוצרים לחיילי הצבא הצרפתי שחנו בעיר, ומקשרי מסחר עם גאבס.

בראש הקהילה עמד ועד בן שלושה חברים שנבחרו על פי עושרם ומעמדם החברתי. ב־1922 הוקם לראשונה ועד בפיקוח השלטונות הצרפתיים. הקהילה גסתה מיסים על שחיטה כשרה ועל יין כשר.

הקהילה הייתה מסורתית וחייה התנהלו סביב בית הכנסת היחיד בעיר, "בית הכנסת הגדול" שנחנך ב-1920. בבית הכנסת פעל מקווה וכותאב. בקהילה פעלה גם חברה קדישא ובית עלמין יהודי נפרד.

דמוגרפיה

הגרף שבשמאל מבטא את צמיחת האוכלוסייה היהודית בעיר במחצית הראשונה של המאה ה-20.

שגיאות פרמטריות בתבנית:גרף
פרמטרים [ 07, 06, 05, 04, 02, 03, 01 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרי חובה [ x ] חסרים
פרמטרים [ טקסט05, גרפים, טקסט04, טקסט06, טקסט03, טקסט02, טקסט01, כותרת, טקסט07, מקסימום ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

לא ניתן להציג את הגרף באופן זמני –
ההרחבה Graph להצגת תרשימים מושבתת כרגע.

היהודים במלחמת העולם השנייה

ערך מורחב – שואת יהודי תוניסיה

בימי מלחמת העולם השנייה נדרשו יהודי מדנין (שלא היו אזרחי צרפת של וישי) לספק מזון וכלים לכוחות הגרמניים. בהפצצת בנות הברית את הכוחות הגרמנים נמלטו היהודים מן העיר. חמישה יהודים נהרגו בהפצצות. היהודים חזרו לבתיהם בפברואר 1943, ומצאו כי רוב רכושם נשדד. עם תום המלחמה שיפצו את בתיהם בסיוע ארגון הג'וינט.

פעילות ציונית

פעילות ציונית החלה במדנין רק אחרי מלחמת העולם השנייה. בראשית שנת 1945 הגיעו אליה לראשונה שליחים של אגודת "עטרת ציון" מג'רבה, והקימו סניף מקומי. נעשו ניסיונות להקים סניפים של תנועת הצופים ובית"ר.

בסוף שנות הארבעים הגיעו שליחים של הסוכנות היהודית מארץ ישראל ושליחי עלייה מתוניס. בעקבות החלטת החלוקה של ארץ ישראל ב־1947, עברה הפעילות הציונית להתנהל במחתרת. בשנים 1950 – 1951 הורע מצב יהודי מדנין בגלל עוינות השכנים הערבים ובגלל הידרדרות במצבם הכלכלי. הוקם ארגון "הוועד להצלת הדרום" שפנה לסוכנות בבקשה להעלות לישראל את יהודי הקהילות בדרום תוניסיה. בשנים 1951 – 1952 עזבו למעלה ממחצית מהיהודים, רובם עלו לישראל ומקצתם עברו לג'רבה או לבירה תוניס. בשנת עצמאות תוניסיה (1956) עוד חיו במדנין 379 יהודים.

בנוסף, שימשה מדנין תחנת מעבר ליהודים מלוב שרצו להגיע לארץ ישראל. בין 1947 ל־1952 עלו 500 יהודים מלוב דרך מדנין בעזרת בני משפחת מאזוז המקומית, שהיו בעלי קשרים טובים עם הצרפתים.

רבני העיר

מדנין נמצאה תחת סמכותה הרוחנית של קהילת ג'רבה, ולכן רבני העיר היו יוצאי ג'רבה ובוגרי ישיבותיה. את השאלות ההלכתיות הפנו בדרך כלל ללכצי ג'רבה.

מבין רבני מדנין הנודעים:

רבי מרדכי יעיש.
רבי כמוס חדאד - מחבר הספרים "חכם לב" ו"אורח חיים". כיהן כרב הקהילה החל מ־1908 עד 1926 והיה גם שוחט, מוהל, וסופר סת"ם.
רבי חומאני עלוש - בעל "אני חומה". כיהן כמלמד תינוקות בעיר, והחל מ-1926 כרב העיר, עד עלייתו ארצה ב-1950.
ר' מרדכי סגרון - כיהן כרב במדנין מ-1920 ועד מלחמת העולם השנייה. במלמה נמלט ועבר לכהן כרבה של תאטואין, ולאחר עלייתו ארצה כיהן כרבו של מושב זמרת.
ר' רפאל כדיר צבאן - משנת 1951 עד עלייתו ארצה ב-1956. בישראל שימש במשך שנים רבות כרבה הראשי של העיר נתיבות וכחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.

ערים תאומות

צרפת בדריו, צרפת(אנ')

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מדנין בוויקישיתוף

קהילת יהודי מדנין, אתר "אנו" מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.
מדנין באתר "תוניסיה מורשת".

@@ שורה 37: / שורה 37: @@
 יהודים התיישבו במדנין באמצע
-[[המאה ה-19]]. הראשונים היו יהודים מ[[ג'רבה]] ומ[[גאבס]] הסמוכות. הגירת היהודים מג'רבה למדנין התעצמה נאסשפ, עם הפיכתה לעיר. בעקבות כך, מנהג היהודים ונוסח התפילה היה על פי מנהג [[יהדות ג'רבה|יהודי ג'רבה]] ושאלות הלכתיות הופנו לרבני ג'רבה.
+[[המאה ה-19]]. הראשונים היו יהודים מ[[ג'רבה]] ומ[[גאבס]] הסמוכות. הגירת היהודים מג'רבה למדנין התעצמה עם הפיכתה לעיר. בעקבות כך, מנהג היהודים ונוסח התפילה היה על פי מנהג [[יהדות ג'רבה|יהודי ג'רבה]] ושאלות הלכתיות הופנו לרבני ג'רבה.
 היהודים עסקו בעיקר במסחר ובמלאכה. לכן, היו מספר בתי יהודים בסמוך לשוק, מחוץ לחארה (השכונה היהודית, בדומה ל[[מלאח]] במרוקו). משפחות שהגיעו מ[[אלג'יריה]] והיו בעלות אזרחות צרפתית מלאה, התגוררו גם ברובע האירופאי של העיר. יהודים התפרנסו גם מאספקת שירותים ומוצרים לחיילי הצבא הצרפתי שחנו בעיר, ומקשרי מסחר עם גאבס.