סייסמוגרף – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏הערות שוליים: סימוכין למבנה הסייסמוגרף
שורה 10: שורה 10:


הסייסמוגרף מצייר גלים שונים שנחלקים לשתי קבוצות עיקריות:
הסייסמוגרף מצייר גלים שונים שנחלקים לשתי קבוצות עיקריות:
P waves או Primary waves הם הגלים הראשונים שמגיעים ממוקד הרעידה. מהמוקד הגלים מתפשטים בצורה סימטרית כאשר הגלים החזקים ביותר ימדדו בדיוק מעל המוקד באזור שנקרא "מרכז הרעש" ("אפיסנטר" - epicenter). בשל עוצמתם הרבה מסוגלים גלים אלו לעבור דרך כל חומר בכל מצב צבירה ולכן מתפשטים בתוך כדור הארץ דרך ה[[מאגמה]] ודרך [[גלעין כדור הארץ]].
P waves או Primary waves הם הגלים הראשונים שמגיעים ממוקד הרעידה. מהמוקד הגלים מתפשטים בצורה סימטרית כאשר הגלים החזקים ביותר ימדדו בדיוק מעל המוקד באזור שנקרא "מרכז הרעש" ("אפיסנטר" - epicenter). בשל עוצמתם הרבה מסוגלים גלים אלו לעבור דרך כל חומר בכל מצב צבירה ולכן מתפשטים בתוך כדור הארץ דרך ה[[מאגמה]] ודרך [[גלעין כדור הארץ]];
S waves או Secondary waves הם הגלים המשניים שנוצרים בעקבות הרעידה. גלים אלו חלשים בהרבה ומסוגלים לנוע רק דרך חומר מוצק, ולכן עוברים רק דרך [[קרום כדור הארץ]]. בשיטת ה[[טריאנגולציה]] ניתן לחשב בדיוק היכן נמצא מוקד הרעש. כיום מערכות מדידה סייסמיות ממוחשבות ברחבי העולם מספקות מיקום מדויק של מוקד הרעש בתוך שניות מקרות האירוע.
S waves או Secondary waves הם הגלים המשניים שנוצרים בעקבות הרעידה. גלים אלו חלשים בהרבה ומסוגלים לנוע רק דרך חומר מוצק, ולכן עוברים רק דרך [[קרום כדור הארץ]]. בשיטת ה[[טריאנגולציה]] ניתן לחשב בדיוק היכן נמצא מוקד הרעש. כיום מערכות מדידה סייסמיות ממוחשבות ברחבי העולם מספקות מיקום מדויק של מוקד הרעש בתוך שניות מקרות האירוע.



גרסה מ־17:06, 8 באוגוסט 2021

מכשיר הסייסמוגרף של ויצ'רט מ-1914

סייסמוגרףיוונית: σεισμός (סייסמוס) - רעידה, γράφω (גרפיה) - כתיבה) הוא מכשיר למדידת עוצמת ומיקום המוקד של רעידות אדמה.

אופן פעולה

מכשיר שהצביע על התרחשות רעידות אדמה הומצא כבר בשנת 132 לספירה בסין. הסייסמוגרף שוכלל לצורתו המוכרת כיום על ידי ארנסט פון רובר פשוויץ (אנ') שקלט ב- 17 אפריל 1889, ובאמצעות סייסמומטר שבנה בפוטסדאם לשם בדיקת גרביטציה, רעידת אדמה רחוקה (ביפן), וזאת לראשונה בהסטוריה[1]. קדם לו באופן מסוים רוברט מאלט, שבשנת 1849 בנה דגם ראשוני של סייסמוגרף, וניסה לקלוט באמצעותו גלים סייסמיים שיוצרו מפיצוץ מבוקר שביצע[2].

הסייסמוגרף מודד ורושם, בנוסף לעוצמת הרעש, גם את סוגי הגלים השונים המשתחררים בעת רעידת אדמה. את עוצמת התנודות מודדים בעזרת סולם ריכטר, המתבסס על גובה התנודות הנמדדות. הסייסמוגרף מדפיס תרשים המתאר את תנודות האדמה, הנקרא סייסמוגרמה.

מכשיר הסייסמוגרף בנוי ממסגרת מתכת, מגליל נייר המחובר אליה, ממשקולת הנעה באוויר ומעיפרון המחובר אל המשקולת כדי לרשום את התנודות. בזמן רעידת אדמה או תנודות אחרות, המסגרת זזה בעוד המשקולת נשארת במקומה, והעיפרון רושם את התזוזות על הנייר[3].

הסייסמוגרף מצייר גלים שונים שנחלקים לשתי קבוצות עיקריות: P waves או Primary waves הם הגלים הראשונים שמגיעים ממוקד הרעידה. מהמוקד הגלים מתפשטים בצורה סימטרית כאשר הגלים החזקים ביותר ימדדו בדיוק מעל המוקד באזור שנקרא "מרכז הרעש" ("אפיסנטר" - epicenter). בשל עוצמתם הרבה מסוגלים גלים אלו לעבור דרך כל חומר בכל מצב צבירה ולכן מתפשטים בתוך כדור הארץ דרך המאגמה ודרך גלעין כדור הארץ; S waves או Secondary waves הם הגלים המשניים שנוצרים בעקבות הרעידה. גלים אלו חלשים בהרבה ומסוגלים לנוע רק דרך חומר מוצק, ולכן עוברים רק דרך קרום כדור הארץ. בשיטת הטריאנגולציה ניתן לחשב בדיוק היכן נמצא מוקד הרעש. כיום מערכות מדידה סייסמיות ממוחשבות ברחבי העולם מספקות מיקום מדויק של מוקד הרעש בתוך שניות מקרות האירוע.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סייסמוגרף בוויקישיתוף

היום בו החלה הסייסמולוגיה המודרנית

הערות שוליים

  1. ^ Rebeur-Paschwitz, 1989. Earthquake on April 17, 1889 in Japan. Nature, July, 25th, pp. 294-295. In: Schweitzer, J. German National , Report. Part A. Early German Contributions to Modern Seismology, pp. 35-36
  2. ^ Petruzzello, M, Robert Mallet - Irish Civil Engineer, BRITANNICA
  3. ^ Bruce A. Bolt, 1988. Earthquakes - a Primer. W.H. Freeman & Company, New York, p. 95