מרים פרץ – הבדלי גרסאות

מרים פרץ
לידה	10 באפריל 1954 (בת 70); ז' בניסן ה'תשי"ד; קזבלנקה, מרוקו הצרפתית
שם לידה	מרים אוחיון
מדינה	ישראל
מקום מגורים	גבעת זאב
ידועה בשל	פעילותה הציבורית בתחום החינוך והרוח היהודית
השכלה	תואר ראשון בספרות והיסטוריה מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב
מקצוע	מחנכת, מפקחת במשרד החינוך, מרצה, פעילה חברתית
השקפה דתית	יהדות
פרסים והוקרה	דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן (2016); פרס ישראל (2018); הדלקת משואה (2014);

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־14:34, 20 בספטמבר 2021

מרים פרץ (נולדה ב-10 באפריל 1954, ז' בניסן ה'תשי"ד) היא אשת חינוך ישראלית ששניים מבניה, קציני צה"ל, נהרגו בקרב בעת מילוי תפקידם. מאז היא מרצה בקרב בני נוער וחיילי צה"ל. כלת פרס ישראל למפעל חיים לשנת 2018, על פעילותה לחיזוק הרוח היהודית-ישראלית. כמו כן, הדליקה משואה בטקס בהר הרצל בשנת 2014.

פרץ התמודדה בבחירות 2021 לתפקיד נשיאת מדינת ישראל, אולם הפסידה בהתמודדות ליצחק הרצוג.

קורות חייה

פרץ נולדה וגדלה במלאח היהודי שבקזבלנקה שבמרוקו, בתם של איטו לבית ועקנין ויעקב אוחיון. למדה בבית ספר של רשת אליאנס.^[1] בשנת 1964 עלתה לישראל ושוכנה במעברת באר שבע - חצרים. בשנת 1970 עברו הוריה להתגורר בשכונה ד' בעיר. סיימה תואר ראשון בספרות והיסטוריה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. באמצע שנות ה-70 נישאה לאליעזר פרץ. לאחר נישואיהם עברו לאופירה, שם עבד בעלה כמפקח של משרד הבריאות, והיא עסקה בחינוך והוראה. באופירה נולדו שני בניהם הגדולים, אוריאל ואלירז. לבני הזוג נולדו עוד שני בנים ושתי בנות.

בשנת 1982, בעקבות הסכם השלום עם מצרים, פונתה משפחת פרץ מביתה, יחד עם כל מתנחלי סיני. המשפחה הגיעה לגבעון, ומשם לגבעת זאב, שבה היא מתגוררת עד היום, ובה נולדו להם עוד ארבעה ילדים: הדס, אביחי, אליסף ובת-אל. ניהלה את בית הספר של תל"י בגבעת זאב במשך כ־22 שנים. פרץ מפקחת במינהל חברה ונוער במחוז ירושלים של משרד החינוך.^[2]

פרץ שכלה שניים מבניה, אוריאל ואלירז, בעת שירותם בצה"ל. ב-25 בנובמבר 1998 נהרג בנה הבכור, סגן אוריאל פרץ בן ה-22, מפקד מחלקת הסיור בגדוד 51 של חטיבת גולני, במארב בדרום לבנון, באזור מרכבה. בעלה אליעזר פרץ נפטר כחמש שנים לאחר מכן, בגיל 56, ממחלה קשה שהתפתחה אחרי מות בנו הבכור אוריאל.^[3] ב-26 במרץ 2010 נהרג בנה השני, רס"ן אלירז פרץ, בהיתקלות בחוליית מחבלים ברצועת עזה.^[4]

בעקבות נפילת שני בניה מקדישה פרץ את חייה להנחלת המורשת היהודית והציונית ומרצה בפני קהילות יהודיות בישראל ובעולם, בני נוער וחיילי צה"ל. בשיא פועלה זה, אשר החל לאחר נפילת בנה הראשון ובוצע בהתנדבות,^[5] פגשה כאלף חיילים בשבוע, וכן בני נוער רבים, וקיבלה אלפי מכתבים, רבים מהם מאמהות שכולות אחרות.^[6] כן עורכת מפגשים עם נפגעי טרור.^[7] כונתה לעיתים בכלי תקשורת: "אם הבנים".^[8]

בשנת 2011 פרסמה סמדר שיר את הספר "שירת מרים", ובו סיפור חייה של מרים פרץ.^[9] עם מכירת העותק ה-40,000 זכה הספר באות "ספר פלטינה" מטעם התאחדות הוצאות ספרים בישראל.^[10] באותה שנה, עם פרישתה מהוראה, קיבלה את פרס "יקירת החינוך הדתי" מטעם ארגון המורים הדתיים.^[11] כן נאמה באותה שנה בטקס הפרידה הרשמי שנערך עם פרישת הרמטכ"ל גבי אשכנזי באוניברסיטת תל אביב.^[12]

בשלהי שנת 2014 חשפה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו הציע לשריין אותה ברשימת הליכוד בבחירות לכנסת העשרים, אולם היא סירבה להצעה.^[13]

בשנת 2019 נחנך במעמד חברי כנסת, קצינים בכירים ואישי ציבור, ביישוב גבעת זאב אולם ההרצאות "שבת אחים", לזכר שני בניה. האולם נבנה במטרה לאכלס את המשתתפים בהרצאותיה.^[14]

ב־19 במאי 2021 הגישה פרץ את מועמדותה לבחירות לתפקיד נשיאת המדינה, בתמיכת אחד־עשר חברי כנסת.^[15] בבחירות שהתקיימו ב-2 ביוני, קיבלה פרץ 26 מקולות חברי הכנסת, אך הפסידה בהתמודדות ליצחק הרצוג שזכה ל-87 קולות מחברי הכנסת.^[16]

קשר עם יהדות התפוצות

במסגרת מסעותיה לחיזוק הקשר עם הקהילות היהודיות יצאה פרץ לשליחות מטעם קק"ל, קרן היסוד וההסתדרות הציונית למפגשים בלמעלה מ-15 מדינות בצפון אמריקה, דרום אמריקה, אפריקה ואירופה, נפגשה עם שגרירי ישראל, בתי הספר יהודיים, תנועות הנוער, קהילות יהודיות, ארגונים נוצריים וקהילות. כן נפגשה, בתיווך מרים אדלסון, עם ראשי ארגונים וקהילות בארצות הברית, שגרירת ארצות הברית באו"ם, ניקי היילי וסגן נשיא ארצות הברית, מייק פנס.

לבקשת הנשיא שמעון פרס השתתפה לצדו בביקור במוסקבה, ונפגשה עם וטרנים ממלחמת העולם השנייה. בהמשך הוזמנה על ידו להשתתף בפורום מצומצם של מנהיגים ישראלים, וערכה מפגש עם ברק אובמה נשיא ארצות הברית.

הוקרה

בשנת 2003 זכתה ב"פרס גנגר על מצוינות בניהול בית ספר" מטעם קרן תל"י.^[17]

בשנת 2010 קיבלה את פרס בגין מטעם מרכז מורשת מנחם בגין על היותה "סמל למסירות והקרבה" ופועלה "למען הסברה עבור מסירות למען מדינת ישראל".^[18]

בשנת 2014 נבחרה פרץ להדליק משואה ביום העצמאות ה-66 למדינת ישראל.

ב-7 ביוני 2016 קיבלה פרץ תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן.^[19]

בדצמבר 2017 קיבלה את אות יקירת הרשות מטעם מינהל חברה ונוער במשרד החינוך, בו היא עובדת כמפקחת, "על תרומה והתנדבות לבניית חברת מופת בישראל".^[20]

באפריל 2018, ביום העצמאות ה-70 למדינת ישראל, קיבלה פרץ את פרס ישראל למפעל חיים על "חיזוק הרוח היהודית-ישראלית".^[21]^[22] בטקס הענקת הפרסים נשאה דברים בשם מקבלי הפרס.^[23] נאומה בטקס הענקת פרסי ישראל עורר תגובות חיוביות רבות בציבור, חלקן אף קראו לבחור במרים פרץ כנשיאה הבאה של מדינת ישראל^[24] ושר החינוך נפתלי בנט הורה ללמד את טקסט נאומה בטקס בבתי הספר.^[25]

בשנת 2018 קיבלה את אות פול האריס על ידי מועדון רוטרי ישראל.^[26]

בשנת 2020 בחר בה העיתון "מקור ראשון" למקום החמישי ברשימת משפיעי הציבור הדתי-לאומי בישראל, אחרי יוסי כהן, אביחי מנדלבליט, מאיר בן שבת ועמית סגל, כ"אישה שפועלת יום יום כדי להפוך את מדינת ישראל למקום טוב יותר עבור כל אזרחיה".^[27]

ב-24 ביוני 2021 קיבלה פרץ תואר דוקטור לשם כבוד מהמרכז האקדמי שלם.

ראו גם

רבקה גובר

לקריאה נוספת

סמדר שיר, "שירת מרים – סיפורה של מרים פרץ", ידיעות אחרונות, 2011 (הספר בקטלוג ULI)
כתבתו של נבו כץ על מרים פרץ בעלון "גילוי דעת" גיליון 152, לכבוד יום הזיכרון תשע"ג.
אריאל להמן ואלדד רפאלי, 24/7 - ישראלים מעוררי השראה, תל אביב: הוצאת מטר, עמ' 208–217 (הספר בקטלוג ULI).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרים פרץ בוויקישיתוף

מרים פרץ, ברשת החברתית פייסבוק
מרים פרץ, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מרים פרץ, ברשת החברתית אינסטגרם
מרים פרץ, קורות חיים באתר פרס ישראל
- מפעל החיים של מרים פרץ, באתר פרס ישראל
- נימוקי השופטים להענקת פרס ישראל למרים פרץ, באתר פרס ישראל
שמוליק גרוסמן, אמו של הסמג"ד שנפל: אלוהים אוהב את גולני, באתר ynet, 27 במרץ 2010
"זה משהו שקורע אותך מבפנים" באתר ערוץ אורות, 14 באפריל 2011
יאיר נתיב, ‏"מסירות נפש זה לא רק למות בעד ארצנו, זה לחיות כשאתה קובר שני בנים", באתר ‏מאקו‏, 9 באפריל 2013
מרים פרץ מתארחת בתוכנית "שעה של אנשים" ברדיו גלי ישראל יום הזיכרון תשע"ד 2014: שעה ראשונה; שעה שנייה
קובי מידן, ריאיון עם מרים פרץ, בתוכניתו חוצה ישראל (תוכנית טלוויזיה), מאי 2014
מתן צורי, דברים שאין להם שיעור, באתר "ידיעות אחרונות", 8 בספטמבר 2018
אייל לוי, ‏"לפני הכל אני מקדשת את החיים": מרים פרץ שופכת את הלב בריאיון למעריב, באתר מעריב אונליין, 28 באפריל 2020
רז שכניק, "אני עולה לקברים של אוריאל ואלירז כשליבי חפץ. אבל יום זיכרון הוא אחר בזה שאני נוכחת כולי שם, והפעם לא אהיה", באתר "ידיעות אחרונות", 22 באפריל 2020
חן ארצי סרור, עמיחי אתאלי, "אנשים כל הזמן אומרים שהנשיא צריך להיות לא פוליטי, אבל אז רוצים פוליטיקאי?", באתר "ידיעות אחרונות", 20 במאי 2021

הערות שוליים

^ פרויקט השו"ת, גיליון שביעי, כ' באייר תשע"ד, 2 במאי 2014
^ אנשי צוות מחוז ירושלים של מינהל חברה ונוער, באתר משרד החינוך.
^ מעין זיגדון, שכלה שני בנים, ועדיין מאמינה בחיים, באתר מוטק'ה, 11 במאי 2016
^ רס"ן אלירז פרץ הי"ד, באתר "מרכז קטיף"
^ עמיחי אתאלי ואלי ברדנשטיין, המפגש המרגש של מרים פרץ וסוכני המוסד, באתר nrg, ‏2/10/2011 7
^ יניב מגל, סרוגים בקנה, ידיעות אחרונות, 2016, עמ' 207
^ "רציתי להיכנס לקבר במקומו": הפגישה המרגשת של מרים פרץ ואם הנרצח בפיגוע, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 10:08); מעריב אונליין, ‏סרטון מרגש: מרים פרץ משמחת את שרה תחיה ליטמן לקראת חתונתה, באתר מעריב אונליין, 24 בנובמבר 2015; ציוץ של מרים פרץ ברשת החברתית טוויטר, 19 בדצמבר 2018; ועוד.
^ דנה אולמרט, כחומה עמודנה: אימהות ללוחמים בספרות העברית, הקיבוץ המאוחד, תשע"ט, עמ' 270
^ יעל שמש, על הספר: שירת מרים - סיפורה של מרים פרץ בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
^ דני ספקטור, ספרים ומספרים, באתר "ידיעות אחרונות", 10 בדצמבר 2015
^ חדשות כיפה, ‏יקירי החינוך, באתר כיפה, 27 בדצמבר, 2011 9:25
^ שש, ‏מרים פרץ נפרדת מאשכנזי, באתר ‏מאקו‏, 14 בפברואר 2011
^ nrg חדשות, מרים פרץ: סירבתי להצעה להתמודד בליכוד, באתר nrg‏, 8 בדצמבר 2014
^ חזקי ברוך, מרים פרץ: "זו הרוח של הבנים שלי", באתר ערוץ 7, 17 ביוני 2019
^ יערה שפירא מיכאל שמש, נשיא או נשיאה? המועמדים - יצחק הרצוג ומרים פרץ, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 19 במאי 2021
^ הכנסת הכריעה: יצחק הרצוג הוא הנשיא ה-11 של מדינת ישראל - וואלה! חדשות, באתר וואלה!, ‏2021-06-02
^ פרס גנגר למצוינות, ארכיון זוכים, באתר קרן תל"י.
^ חזקי ברוך, מרים פרץ - סמל מסירות והקרבה, באתר ערוץ 7, 8 בדצמבר 2010
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרים [ dead-url ] לא מופיעים בהגדרת התבנית מקבלי תואר כבוד, באתר אוניברסיטת בר אילן, ‏2 ביוני 2016 (ארכיון).
^ מרים פרץ אות יקיר הרשות, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 4:13)
^ אדיר ינקו, מרים פרץ - כלת פרס ישראל: "האם של כולנו", באתר ynet, 15 במרץ 2018.
^ ירדן צור, מרים פרץ, ששכלה את שני בניה, תקבל פרס ישראל למפעל חיים על חיזוק הרוח היהודית, באתר הארץ, 15 במרץ 2018.
^ הנאום של מרים פרץ בטקס הענקת פרסי ישראל
^ אורלי הררי, מרים פרץ:הקב"ה יציב אותי במקומות טובים, באתר ערוץ 7, 22 באפריל 2018
^ רעות הדר, הנאום של מרים פרץ כבר נלמד בבתי הספר, באתר ערוץ 7, 25 באפריל 2018
^ מועדון רוטרי הוד הכרמל,, באתר מועדון רוטרי הוד הכרמל
^ מרים פרץ ברשימת חמישים המשפיעים מהציונות הדתית, באתר מקור ראשון.

[1] פרויקט השו"ת, גיליון שביעי, כ' באייר תשע"ד, 2 במאי 2014

[2] אנשי צוות מחוז ירושלים של מינהל חברה ונוער, באתר משרד החינוך.

[3] מעין זיגדון, שכלה שני בנים, ועדיין מאמינה בחיים, באתר מוטק'ה, 11 במאי 2016

[4] רס"ן אלירז פרץ הי"ד, באתר "מרכז קטיף"

[5] עמיחי אתאלי ואלי ברדנשטיין, המפגש המרגש של מרים פרץ וסוכני המוסד, באתר nrg, ‏2/10/2011 7

[6] יניב מגל, סרוגים בקנה, ידיעות אחרונות, 2016, עמ' 207

[7] "רציתי להיכנס לקבר במקומו": הפגישה המרגשת של מרים פרץ ואם הנרצח בפיגוע, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 10:08); מעריב אונליין, ‏סרטון מרגש: מרים פרץ משמחת את שרה תחיה ליטמן לקראת חתונתה, באתר מעריב אונליין, 24 בנובמבר 2015; ציוץ של מרים פרץ ברשת החברתית טוויטר, 19 בדצמבר 2018; ועוד.

[8] דנה אולמרט, כחומה עמודנה: אימהות ללוחמים בספרות העברית, הקיבוץ המאוחד, תשע"ט, עמ' 270

[9] יעל שמש, על הספר: שירת מרים - סיפורה של מרים פרץ בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך

[10] דני ספקטור, ספרים ומספרים, באתר "ידיעות אחרונות", 10 בדצמבר 2015

[11] חדשות כיפה, ‏יקירי החינוך, באתר כיפה, 27 בדצמבר, 2011 9:25

[12] שש, ‏מרים פרץ נפרדת מאשכנזי, באתר ‏מאקו‏, 14 בפברואר 2011

[13] rg חדשות, מרים פרץ: סירבתי להצעה להתמודד בליכוד, באתר nrg‏, 8 בדצמבר 2014

[14] חזקי ברוך, מרים פרץ: "זו הרוח של הבנים שלי", באתר ערוץ 7, 17 ביוני 2019

[15] יערה שפירא מיכאל שמש, נשיא או נשיאה? המועמדים - יצחק הרצוג ומרים פרץ, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 19 במאי 2021

[16] הכנסת הכריעה: יצחק הרצוג הוא הנשיא ה-11 של מדינת ישראל - וואלה! חדשות, באתר וואלה!, ‏2021-06-02

[17] פרס גנגר למצוינות, ארכיון זוכים, באתר קרן תל"י.

[18] חזקי ברוך, מרים פרץ - סמל מסירות והקרבה, באתר ערוץ 7, 8 בדצמבר 2010

[19] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרים [ dead-url ] לא מופיעים בהגדרת התבנית מקבלי תואר כבוד, באתר אוניברסיטת בר אילן, ‏2 ביוני 2016 (ארכיון).

[20] מרים פרץ אות יקיר הרשות, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 4:13)

[21] אדיר ינקו, מרים פרץ - כלת פרס ישראל: "האם של כולנו", באתר ynet, 15 במרץ 2018.

[22] ירדן צור, מרים פרץ, ששכלה את שני בניה, תקבל פרס ישראל למפעל חיים על חיזוק הרוח היהודית, באתר הארץ, 15 במרץ 2018.

[23] הנאום של מרים פרץ בטקס הענקת פרסי ישראל

[24] אורלי הררי, מרים פרץ:הקב"ה יציב אותי במקומות טובים, באתר ערוץ 7, 22 באפריל 2018

[25] רעות הדר, הנאום של מרים פרץ כבר נלמד בבתי הספר, באתר ערוץ 7, 25 באפריל 2018

[26] מועדון רוטרי הוד הכרמל,, באתר מועדון רוטרי הוד הכרמל

[27] מרים פרץ ברשימת חמישים המשפיעים מהציונות הדתית, באתר מקור ראשון.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{אישיות
-| תמונה =
 | מקום לידה = {{דגל|מרוקו הצרפתית}} [[קזבלנקה]], [[מרוקו הצרפתית]]
 | מקום מגורים = [[גבעת זאב]]
@@ שורה 20: / שורה 19: @@
 פרץ נולדה וגדלה ב[[מלאח]] היהודי שב[[קזבלנקה]] שב[[מרוקו]], בתם של איטו לבית ועקנין ויעקב אוחיון. למדה בבית ספר של רשת [[אליאנס]].<ref>[https://www.facebook.com/photo/?fbid=10152413660325610&set=a.10152505596880610 פרויקט השו"ת], גיליון [[שביעי]], כ' באייר תשע"ד, 2 במאי 2014</ref> בשנת [[1964]] עלתה לישראל ושוכנה ב[[מעברת באר שבע - חצרים]]. בשנת [[1970]] עברו הוריה להתגורר ב[[שכונה ד' (באר שבע)|שכונה ד']] בעיר. סיימה [[תואר ראשון]] ב[[ספרות]] ו[[היסטוריה]] ב[[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב]]. באמצע [[שנות ה-70]] נישאה לאליעזר פרץ. לאחר נישואיהם עברו ל[[אופירה]], שם עבד בעלה כמפקח של [[משרד הבריאות]], והיא עסקה בחינוך ו[[הוראה]]. באופירה נולדו שני בניהם הגדולים, אוריאל ואלירז. לבני הזוג נולדו עוד שני בנים ושתי בנות.
-בשנת [[1982]], בעקבות [[הסכם השלום עם מצרים]], פונתה משפחת פרץ מביתה, יחד עם כל מתנחלי [[סיני]]. המשפחה הגיעה ל[[גבעון החדשה|גבעון]], ומשם ל[[גבעת זאב]], שבה היא מתגוררת עד היום, ובה נולדו להם עוד ארבעה ילדים: הדס, אביחי, אליסף ובת-אל. [[מנהל בית ספר|ניהלה]] את בית הספר של [[תל"י (תוכנית חינוכית)|תל"י]] בגבעת זאב במשך כ־22 שנים. כיום היא [[מפקח (חינוך)|מפקחת]] במינהל חברה ונוער במחוז ירושלים של [[משרד החינוך]].<ref>[https://edu.gov.il/noar/minhal/districts/jerusalem/Pages/the-team-jerusalem.aspx אנשי צוות מחוז ירושלים של מינהל חברה ונוער], באתר משרד החינוך.</ref>
+בשנת [[1982]], בעקבות [[הסכם השלום עם מצרים]], פונתה משפחת פרץ מביתה, יחד עם כל מתנחלי [[סיני]]. המשפחה הגיעה ל[[גבעון החדשה|גבעון]], ומשם ל[[גבעת זאב]], שבה היא מתגוררת עד היום, ובה נולדו להם עוד ארבעה ילדים: הדס, אביחי, אליסף ובת-אל. [[מנהל בית ספר|ניהלה]] את בית הספר של [[תל"י (תוכנית חינוכית)|תל"י]] בגבעת זאב במשך כ־22 שנים. פרץ [[מפקח (חינוך)|מפקחת]] במינהל חברה ונוער במחוז ירושלים של [[משרד החינוך]].<ref>[https://edu.gov.il/noar/minhal/districts/jerusalem/Pages/the-team-jerusalem.aspx אנשי צוות מחוז ירושלים של מינהל חברה ונוער], באתר משרד החינוך.</ref>
 פרץ שכלה שניים מבניה, אוריאל ואלירז, בעת שירותם ב[[צה"ל]]. ב-[[25 בנובמבר]] [[1998]] נהרג בנה הבכור, סגן {{יזכור|515306|אוריאל פרץ}} בן ה-22, מפקד מחלקת הסיור ב[[גדוד 51]] של [[חטיבת גולני]], ב[[מארב]] ב[[דרום לבנון]], באזור [[מרכבה (לבנון)|מרכבה]]. בעלה אליעזר פרץ נפטר כחמש שנים לאחר מכן, בגיל 56, ממחלה קשה שהתפתחה אחרי מות בנו הבכור אוריאל.{{הערה|מעין זיגדון, [https://www.motke.co.il/שכלה-שני-בנים,-ועדיין-מאמינה-בחיים שכלה שני בנים, ועדיין מאמינה בחיים], באתר מוטק'ה, 11 במאי 2016}} ב-[[26 במרץ]] [[2010]] נהרג בנה השני, רס"ן {{יזכור|517820|אלירז פרץ}}, בהיתקלות בחוליית מחבלים ב[[רצועת עזה]].{{הערה|[https://mkatif.org/home-2/monument-to-commemorate-the-fallen/רסן-אלירז-פרץ-היד/ רס"ן אלירז פרץ הי"ד], באתר "מרכז קטיף"}}
@@ שורה 26: / שורה 25: @@
 בעקבות נפילת שני בניה מקדישה פרץ את חייה להנחלת המורשת ה[[יהדות|יהודית]] וה[[ציונות|ציונית]] ומרצה בפני קהילות יהודיות בישראל ובעולם, בני נוער וחיילי [[צה"ל]]. בשיא פועלה זה, אשר החל לאחר נפילת בנה הראשון ובוצע ב[[התנדבות]],<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/291/731.html?utm_source=dlvr.it&utm_medium=twitter|הכותב=עמיחי אתאלי ואלי ברדנשטיין|כותרת=המפגש המרגש של מרים פרץ וסוכני המוסד|אתר=nrg|תאריך=2/10/2011 7}}</ref> פגשה כאלף [[חייל]]ים בשבוע, וכן בני נוער רבים, וקיבלה אלפי מכתבים, רבים מהם מאמהות שכולות אחרות.<ref>{{צ-ספר|מחבר=[[יניב מגל]]|שם=סרוגים בקנה|מו"ל=ידיעות אחרונות|שנת הוצאה=2016|עמ=207}}</ref> כן עורכת מפגשים עם נפגעי טרור.<ref>{{יוטיוב|SMvxI6ulaQg|שם="רציתי להיכנס לקבר במקומו": הפגישה המרגשת של מרים פרץ ואם הנרצח בפיגוע|אורך=10:08}}; {{מעריב אונליין|מעריב אונליין|סרטון מרגש: מרים פרץ משמחת את שרה תחיה ליטמן לקראת חתונתה|news/israel/Article-514950|24 בנובמבר 2015}}; [https://twitter.com/miriam_peretz/status/1075405742281244672 ציוץ של מרים פרץ ברשת החברתית טוויטר], 19 בדצמבר 2018; ועוד.</ref> כונתה לעיתים בכלי תקשורת: "אם הבנים".<ref>{{צ-ספר|מחבר=[[דנה אולמרט]]|שם=כחומה עמודנה: אימהות ללוחמים בספרות העברית|מו"ל=הקיבוץ המאוחד|שנת הוצאה=תשע"ט|עמ=270}}</ref>
-בשנת [[2011]] פרסמה [[סמדר שיר]] את הספר "[[שירת מרים (ספר)|שירת מרים]]", ובו סיפור חייה של מרים פרץ.{{הערה|יעל שמש, [https://mikrarevivim.blogspot.com/2020/06/blog-post_62.html על הספר: שירת מרים - סיפורה של מרים פרץ] בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך}} עם מכירת העותק ה-40,000 זכה הספר באות "ספר פלטינה" מטעם [[התאחדות הוצאות ספרים בישראל]].<ref>{{ידיעות אחרונות|דני ספקטור|ספרים ומספרים|4737436|10 בדצמבר 2015}}</ref> באותה שנה, עם פרישתה מהוראה, קיבלה את פרס "יקירת החינוך הדתי" מטעם [[ארגון המורים הדתיים]].<ref>{{כיפה|חדשות כיפה|יקירי החינוך|ברנזה/יקירי-החינוך/|27 בדצמבר, 2011  9:25}}</ref> כן נאמה באותה שנה בטקס הפרידה הרשמי שנערך עם פרישת [[הרמטכ"ל]] [[גבי אשכנזי]] ב[[אוניברסיטת תל אביב]].<ref>{{mako|שש|מרים פרץ נפרדת מאשכנזי|162cf3ecef42e21004|news-channel2/Six-Newscast|14 בפברואר 2011}}</ref>
+בשנת [[2011]] פרסמה [[סמדר שיר]] את הספר "[[שירת מרים (ספר)|שירת מרים]]", ובו סיפור חייה של מרים פרץ.{{הערה|יעל שמש, [https://mikrarevivim.blogspot.com/2020/06/blog-post_62.html על הספר: שירת מרים - סיפורה של מרים פרץ] בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך}} עם מכירת העותק ה-40,000 זכה הספר באות "ספר פלטינה" מטעם [[התאחדות הוצאות ספרים בישראל]].<ref>{{ידיעות אחרונות|דני ספקטור|ספרים ומספרים|4737436|10 בדצמבר 2015}}</ref> באותה שנה, עם פרישתה מהוראה, קיבלה את פרס "יקירת החינוך הדתי" מטעם [[ארגון המורים הדתיים]].<ref>{{כיפה|חדשות כיפה|יקירי החינוך|ברנזה/יקירי-החינוך/|27 בדצמבר, 2011 9:25}}</ref> כן נאמה באותה שנה בטקס הפרידה הרשמי שנערך עם פרישת [[הרמטכ"ל]] [[גבי אשכנזי]] ב[[אוניברסיטת תל אביב]].<ref>{{mako|שש|מרים פרץ נפרדת מאשכנזי|162cf3ecef42e21004|news-channel2/Six-Newscast|14 בפברואר 2011}}</ref>
 בשלהי שנת [[2014]] חשפה כי [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[בנימין נתניהו]] הציע לשריין אותה ברשימת [[הליכוד]] ב[[הבחירות לכנסת העשרים|בחירות לכנסת העשרים]], אולם היא סירבה להצעה.<ref>{{nrg|nrg חדשות|מרים פרץ: סירבתי להצעה להתמודד בליכוד|655/625|8 בדצמבר 2014|1|2}}</ref>