איש החול (סיפור קצר)

אוסף הסיפורים Die Nachtstücke (יצירות הלילה), ברלין, 1817

"איש החול" (1816, בגרמנית: Der Sandmann) הוא סיפור קצר מסוגת ספרות האימה שכתב א.ת.א. הופמן. הוא התפרסם בשנת 1817 בספר הסיפורים "Die Nachtstücke" (גרמנית: יצירות הלילה).

הסיפור עוסק באיש צעיר בשם נתנאל, אשר משוכנע כי אחד מחבריו של אביו הוא למעשה איש החול, יצור מהאגדות אשר מבקש לגנוב את עיני הילדים ולתיתן למאכל לילדיו שעל הירח.

לאורך השנים עורר הסיפור עניין רב, עובד לכמה וכמה אופרות ומופעי מחול, וכן מוזכר ומצוטט במגוון יצירות.

תקציר עלילה

נתנאל, סטודנט צעיר, מתוודה במכתב לקלרה, אהובתו, כמה פחד בילדותו מפני המעשיה אודות איש החול. הוא מספר שזיהה אותו כמבקר מסתורי בשם קופליוס שהיה מגיע אל אביו בלילות, על מנת לבצע ניסויים באלכימיה. לילה אחד הסתתר נתנאל בחדר אביו על מנת לראות את מעשיו של איש החול. קופליוס עבד לייד האח והוציא "חומרים בוהקים" מתוך האש, ואז צר מהם בפטיש דמויות פנים ללא עיניים. למראה המעשים המבעיתים נתנאל צרח והתגלה. קופליוס דחף אותו אל תוך האח. הוא עמד לזרוק גחלים לעיניו של נתנאל, אך כשאביו התחנן כי יורשה לו לשמור על עיניו הוא נענה, ובמקום זאת עיקם את ידיו ורגליו של נתנאל עד שהוא התעלף. שנה לאחר מכן, באחד מהביקורים הבאים של קופליוס אצל האב, הם המשיכו בניסויים האלכימיים והאב נהרג בפיצוץ מסתורי, אלא שהכוויות בפניו נעלמו לפני הקבורה. בעקבות התקרית קופליוס נעלם בלי להשאיר זכר.

כעת נתנאל מאמין שמוכר ברומטרים בשם ג'וזפה קופולה שהגיע לעיר הוא לא אחר מאשר איש החול הנורא, והוא נחוש בדעתו לנקום את מות אביו.

טראומת ילדותו של נתנאל נוגעת לליבה של קלרה, אך היא משוכנעת שהאימה היא פרי דמיונו בלבד ודוחקת בו להפסיק לחשוב על קופליוס/קופולה. נתנאל משתכנע בצדקתה ומניח לפחדיו.

נתנאל חוזר ללימודים. ביתו נמצא מול ביתו של פרופסור בשם ספאלנזאני, אשר מיודד עם קופולה, המוכר כעת עדשות וטלסקופים קטנים וקורה שוב ושוב "עיניים יפות, עיניים יפות!" קריאתו זו מעוררת מחדש את פחדיו של נתנאל מפני איש החול. עם זאת, הוא קונה ממנו טלסקופ כדי להביט באולימפיה, ביתו של הפרופסור: מצד אחד הוא מתרשם ממנה עמוקות, ומצד שני מבטה הקבוע ועמידתה של אולימפיה ללא ניע מטרידים אותו.

פרופסור ספאלנזאני עורך מסיבה חגיגית בה תוצג ביתו בציבור בפעם הראשונה. נתנאל מוקסם מאולימפיה המנגנת בצ'מבלו, שרה ורוקדת. הוא רוקד איתה שוב ושוב, ונדהם מהקצב המושלם שלה, ובסופו של דבר מספר לה על תשוקתו אליה. אולימפיה עונה קצרות והוא מפרש את תגובתה כמעודדת.

נתנאל מחליט להציע נישואין לאולימפיה, אך כשהוא מגיע לביתה הוא מוצא עצמו בעיצומו של ויכוח בין ספאלנזאני לקופולה, שנלחמים על גופתה של אולימפיה ומתווכחים מי מהם בנה את העיניים ומי את המנגנון המכני. מתברר שאולימפיה לא היתה אלא אוטומטון, ולא נערה בשר ודם. קופולה, המתגלה כעת כקופליוס, מנצח במאבק, ונמלט עם הגוף חסר החיים וחסר העיניים, בעוד שספאלנזאני הפצוע קורא לנתנאל לרדוף אחריו ולהשיב לו את הבובה המכנית שלה הקדיש שנים מחייו. למראה עיניה של אולימפיה המוטלות על הרצפה, הוא פונה לחנוק את הפרופסור, ובעקבות זאת מאושפז בבית חולים לחולי נפש. לסיפור האוטומט הייתה השפעה נרחבת על החברה, כאשר אוהבים רבים נקטו צעדים כדי להבטיח שנשותיהם אינן בובות אלא נשים בשר ודם.

נתנאל מתאושש מהטירוף שלו ומחליט להתחתן עם קלרה ולעבור לאחוזה נעימה ליד עיר הולדתו. בדרך לביקור במקום, הוא וקלרה מטפסים על צריח הכנסיה כדי להשקיף על הנוף. בהביטו במראה דרך המשקפת שקנה מקופולה, רואה נתנאל את קלרה מבעד לעדשה. הטירוף שוב מכה בו, והוא מנסה לדחוף את קלרה מהמגדל. לותאר מציל אותה ובקהל שנאסף מופיע גם קופליוס. נתנאל קורא לעומתו "עיניים יפות, עיניים יפות!" ומזנק מעל המעקה אל מותו. קופליוס נעלם בהמון.

שנים רבות לאחר מכן, קלרה נשואה לגבר טוב לב ורגוע ובני הזוג חיים בבית כפרי עם שני בנים מקסימים. כך מצאה קלרה את השלווה שנתנאל מעולם לא יכול היה לתת לה.

דמויות

• נתנאל (שפירושו "מתת האל"): גיבור נרקיסיסטי בעל תחושת שליחות מאנית.
• קלרה (שפירושה "המוארת"): ארוסתו הנבונה של נתנאל, בעלת מזג שליו אך נחוש.
• לותאר: אחיה של קלרה וחברו של נתנאל.
• קופליוס: איש מעורר פחד, אשר יתכן והיה מעורב במות אביו של נתנאל.
• קופולה: סוחר איטלקי בברומטרים ועדשות, נתנאל מזהה אותו כקופליוס.
• אביו של נתנאל: אלכימאי שמתרועע עם קופליוס ומוצא את מותו בילדותו של נתנאל.
• ספלנזאני: פרופסור שמשתף פעולה עם קופולה בבניית האוטומטון שנראה כאולימפיה.
• אולימפיה (שפירושו "היא שמגיעה מאולימפוס" בהקשר הקלאסי): "בתו" של הפרופסור ספאלנזאני, שמתגלה מאוחר יותר כאוטומטון, או בובה מכנית; גילוי זה הוא אחד המרכיבים המציתים את הטירוף של נתנאל.

הפניות לפולקלור

הסיפור מתאר תיאור מחריד של איש החול, דמות מהפולקלור, שעליו מסופר שהוא זורק חול בעיני ילדים כדי לסייע להם להירדם. הוא מתואר באגדות כדמות חיובית, אולם בסיפור זה דמותו ומעשיו מתוארים כמחרידים, כך שמדובר במן גרסא אפלה לדמות המוכרת מהאגדות.

פרשנויות

גיבור הסיפור, נתנאל, מצוי בקונפליקט פסיכולוגי כשהוא מתלבט בין הזיה למציאות. נתנאל נאבק כל חייו במצב פוסט-טראומטי שמקורו בפרק טראומטי עם איש החול בחוויית ילדותו. עד סוף הספר לא מובהר האם החוויה היתה אמיתית או רק חלום של נתנאל הצעיר. הטקסט מותיר בבירור את ההחלטה פתוחה המציעה שתי הבנות סותרות: אמונתו של נתנאל כי יש כוח אפל השולט בו, מול זו ההנחה של קלרה כי זהו יסוד פסיכולוגי בלבד.

הופמן מקפיד כל העת שלא להכריע בין אותן תפיסות מנוגדות: מצד אחד נמצאת קלרה, ששמה (מוארת") רומז לעידן האורות. על פי תפיסה זו, איש החול אינו אלא מעשיית ילדים וכל האירועים שנתנאל זוכר לא התרחשו במציאות, אלא רק בדמיונו. מול תפיסה זו עומדת פרשנותו של נתנאל עצמו, שמייצגת את העמדה הרומנטית, ביחוד הרומנטיקה הגרמנית האפלה, שעל פיה ישנם דברים שאינם נתפסים בשכל ושאותם אין המדע יכול להסביר, ואף על פי כן הם קיימים.

פרויד התייחס לסיפור איש החול וטבע עבורו מונח מיוחד בשם "האל-ביתי" - תחושה בלתי נוחה המתעוררת למראה משהו מוכר אך בו זמנית זר.

הדמות של קופליוס/קופולה יכולה להיחשב כדמות פיזית אמיתית, אך גם כמטאפורה, המייצגת את הצד האפל בתוך נתנאל.

ביקורת על מקומן של נשים בחברה: הציווי החברתי דורש מהן לעסוק בריקוד ובנגינה אך לעולם לא לדבר או להביע את דעתן. כך, אולימפיה כמעט שאינה אומרת דבר אך ננאל משוכנע שהיא נענית לחיזוריו. כשמתגלה כי היא בובה מכנית, ממהרים גברים רבים לבחון האם נשותיהם מסוגלות לדבר ולזוז באופן ספונטני על מנת לוודא שהן אינן בובות כאולימפיה.

עיבודים לאופרה ובלט

לאורך השנים משך הסיפור תשומת לב ונעשו מספר עיבודים שלו לאופרה ולבלט:

• 1852: La poupée de Nuremberg, קומיקס אופרה, מאת אדולף אדם
• 1870: אלמנטים של הסיפור הותאמו מאוחר יותר (באופן רופף) כבלט קופליה .
• 1881: הסיפור מופיע במערכה הראשונה באופרה סיפורי הופמן מאת אופנבאך.
• 1896: הבובה - אופרה, מאת אדמון אודראן
• 2002: הסיפור משמש בסיס לאופרה "איש החול"בהפקת תיאטרון Target Margin בניו יורק; ליברית מאת דיוויד הרסקוביץ ודאגלס לנגוורת'י; מוסיקה מאת תומאס קבאניס.
• 2006: דר סנדמן, בלט שנכתב עבור באלט שטוטגרט, כוריאוגרפיה: כריסטיאן שפאק.

בתרבות

• 1991: הסיפור הוא הבסיס לסרט האנימציה סטופ-מושן , איש החול, שיצר פול ברי, שהיה מועמד לאוסקר.
• 2000: איש החול, סרט של האחים טאקט המבוסס באופן רופף על סיפורו של הופמן.
• 2007: להקת The Residents הוציאה את האלבום
• The Voice of Midnight כחידוש עדכני לסיפור.
• 2018: איש החול היה אחד משלושת סיפורי הופמן שהופיעו בהצגת האנימציה הרוסית הופמניאדה באוקטובר 2018.
• 2020: הסיפור הקצר מסופר מחדש בפרק בן שני חלקים של סיפורי הפודקאסט של פרקאסט.