תחקיר ארגוני – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ מאד-מאוד (דרך WP:JWB)
קטגוריה/עריכה: מדעי החברה
שורה 1: שורה 1:
{{מקורות}}
{{מקורות}}
{{לערוך|ויקיזציה}}
{{לערוך|ויקיזציה|נושא=מדעי החברה}}
'''תחקיר ארגוני''' (ובקצרה: תחקיר) הוא בדיקה של אירוע או תופעה שה[[ארגון]] מעורב בהם באופן המאפשר [[למידה]], הפקת לקחים ו[[הסקת מסקנות]] על דרך ההתנהלות העתידית הרצויה. התחקיר מבוסס על איסוף של פרטים ועובדות הקשורים לנושא הנחקר, הוא מתבצע באופן יזום, ומסקנותיו נועדו להצגת מצב קיים בפני אנשים אחרים. שלא כמו ב[[חקירה משטרתית|חקירה]], התחקיר אינו מיועד למצוא אשמים אלא לחשוף את העובדות, לשפר ולייעל. לעיתים, כדי לנתק את הגורמים המעורבים בתחקיר מה[[קונוטציה]] השלילית שבו, משתמשים בשמות אחרים, למשל '''תלקיח''' על בסיס השורש "לקח".
'''תחקיר ארגוני''' (ובקצרה: תחקיר) הוא בדיקה של אירוע או תופעה שה[[ארגון]] מעורב בהם באופן המאפשר [[למידה]], הפקת לקחים ו[[הסקת מסקנות]] על דרך ההתנהלות העתידית הרצויה. התחקיר מבוסס על איסוף של פרטים ועובדות הקשורים לנושא הנחקר, הוא מתבצע באופן יזום, ומסקנותיו נועדו להצגת מצב קיים בפני אנשים אחרים. שלא כמו ב[[חקירה משטרתית|חקירה]], התחקיר אינו מיועד למצוא אשמים אלא לחשוף את העובדות, לשפר ולייעל. לעיתים, כדי לנתק את הגורמים המעורבים בתחקיר מה[[קונוטציה]] השלילית שבו, משתמשים בשמות אחרים, למשל '''תלקיח''' על בסיס השורש "לקח".



גרסה מ־02:08, 27 בספטמבר 2021


שגיאות פרמטריות בתבנית:מקורות

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

תחקיר ארגוני (ובקצרה: תחקיר) הוא בדיקה של אירוע או תופעה שהארגון מעורב בהם באופן המאפשר למידה, הפקת לקחים והסקת מסקנות על דרך ההתנהלות העתידית הרצויה. התחקיר מבוסס על איסוף של פרטים ועובדות הקשורים לנושא הנחקר, הוא מתבצע באופן יזום, ומסקנותיו נועדו להצגת מצב קיים בפני אנשים אחרים. שלא כמו בחקירה, התחקיר אינו מיועד למצוא אשמים אלא לחשוף את העובדות, לשפר ולייעל. לעיתים, כדי לנתק את הגורמים המעורבים בתחקיר מהקונוטציה השלילית שבו, משתמשים בשמות אחרים, למשל תלקיח על בסיס השורש "לקח".

התחקיר מתקיים כחלק בלתי נפרד מהפעילות השוטפת ומשתתפים בו אנשים שהיו חלק מהאירועים, לצד מנהלים ואנשי מקצוע הקשורים לו. התחקיר כולל איסוף נתונים, דיווח מפורט של כל אחד מהמשתתפים באירוע על השתלשלות העניינים מנקודת מבטו, וכן נשמעות הערכות ומסקנות על ידי המשתתפים האחרים. סיכומי התחקיר נרשמים ומתויקים במרכז המידע של הארגון.

התחקיר הוא חלק חשוב בתורת הארגון, מסייע לשיפור הביצועים, ולצמיחה אישית וארגונית. הוא משמש כלי חשוב להטמעה של נהלים, ונעשה בו שימוש בקורסים ובמערכות למידה של הארגון. התחקיר הוא אחד הכלים לקיומם של תהליכי ניהול ידע שיטתיים בארגון המבוססים על לימוד מהצלחות לצד לימוד מכישלונות.

תחקיר מבצעי

הצבא כארגון מקיים אף הוא תחקירים שוטפים, הנקראים תחקיר מבצעי. תחקירים אלו נעשים בכל יחידה, מהרמה הנמוכה ועד הרמות הגבוהות. משתתפים בהם חיילים שלקחו חלק באירוע, לצד מפקדים בכירים. בתחקירים של אירועים בעלי השפעה מכרעת, משתתפים גם אנשי מקצוע העוסקים בתורת לחימה.

כל פעולה מבצעית מחייבת תחקיר מבצעי: יציאת חיילים למשימה, היתקלות מקרית במארב, תרגיל יחידתי, לחימה וכל פעילות אחרת שמתבצעת באופן יזום או כזו שאירעה באופן בלתי צפוי. התחקיר מתקיים מיד לאחר האירוע, כאשר הפרטים ניתנים לשיחזור מהיר ומדויק.

תחקור האירועים המבצעיים ותהליך הפקת הלקחים מהווה מרכיב חשוב בבניית הצבא לאור ההתפתחויות בשטח. תורת הלחימה הצבאית מבוססת בין היתר על מסקנות של תחקירים מבצעיים.

תחקיר מבצעי נעשה גם בכל ארגון שפעילותו כרוכה בפעולות מבצעיות, כמו: משטרה או שרות בתי הסוהר.

חיסיון

בשנות ה-80 נעשה 'תחקיר מבצעי' אחרי אירוע בו נהרג חייל צה"ל מירי דו"צ.משפחת ההרוג (מור חיים) עתרה לבג"ץ לקבל את תוכן התחקיר. בג"ץ דחה את העתירה וקבע שדרך המלך בחקירת אירוע מבצעי זה 'תחקיר' וכי פרסום התחקיר יפגע בעריכת תחקירים מבצעיים בעתיד. בג"ץ הורה לתת למשפחה מענה לשאלות "כיצד הבן מת" וכו' בלבד. לאחר מכן ניתנה הנחיה צבאית שלאחר מוות חייל באירוע מבצעי, קצין אג"ם יסכם את התחקירים בפורמט קבוע שיינתן למשפחה. הסיכום נמסר גם לפרקליטות הצבאית – שפותחת בחקירה פלילית רק אם עולה מהתחקיר שהייתה בפעילות המבצעית "רשלנות רבתי".

משנת 1997 (תיקון 33) החוק מעניק חיסיון על תוכן "בירור שנערך בצבא, בהתאם לפקודות הצבא" בנוגע לאירוע במהלך אמון, בפעילות מבצעית ובקשר אליהם (למעט במשפט בשל "מסירת ידיעה כוזבת או העלמת פרט חשוב בתחקיר")[1]. מטרת החיסיון היא לעודד את המשתתפים בו לומר את מלוא האמת.

למרות החיסיון, החומר מועבר לעיון הפרקליטות אבל אין לו משקל ראייתי בהליך פלילי. כדי לפתוח בחקירה פלילית בעקבות התחקיר יש מגבלות רבות בהן חובת התייעצות עם אלוף. יש חיץ בתוך הפרקליטות הצבאית בין התובע שמנהל את התיק לבין מי שמעיין בחומר התחקיר ומחליט במה אפשר להשתמש כדי לחקור פרטים נוספים וכו'.

בעקבות פסיקה של ביה"ד לערעורים, נקבע כי החיסיון חל גם כלפי הליך משמעתי, אך פסיקה זו בוטלה בבית המשפט העליון. כיום, דברי החייל בתחקיר (בו אין לו "זכות שתיקה") עלולים להוות "הפללה עצמית" ביחס להליך מנהלי.

בעקבות פרשה בה הסנגוריה בקשה לקבל ממצאי תחקיר להגנה על נאשם (בקשה שנדחתה בביה"ד לערעורים שפסיקתו בוטלה בבית המשפט העליון), נקבע בחקיקת משנה שביה"ד הצבאי (באמצעות שופט שאינו יושב בתיק) יוכל לעיין בחומר שבתחקיר ככלי שיסייע להגנת נאשם – ולקבוע מה יימסר בפועל לנציגי הנאשם. בית המשפט העליון דחה עתירה נגד שינוי הדין, תוך שמתח ביקורת (2015) על ש"חקיקת משנה" מכרסמת בחיסיון ססטוטורי.

ב"פרשת א. א." נידון עניינו של רב"ט ששמר במחסום ביו"ש ("פעילות מבצעית") והכניס פלסטינים תמורת שוחד, וסיפר על כך לסמג"ד שחקר אותו. לאחר מכן התבצעה חקירת מצ"ח והחייל הועמד לדין בבית דין צבאי, אך הסניגור טען שהחקירה של הסמג"ד הייתה "תחקיר צבאי" ולכן יש עליה חיסיון, וגם חקירת מצ"ח פסולה כי היא התבססה על התחקיר באופן פסול. ביה"ד לערעורים קבע הבחנה בין "תחקיר" שמטרתו "למנוע תאונות עתידיות" וכו' שעליו יש חיסיון, לבין "בירור" שמטרתו לבדוק "התנהגות שאינה ראויה" כדי לבדוק אם לערב את מצ"ח שעל זה אין חיסיון (בשם "איזון אינטרסים"). בהלכה זו נעשה שימוש בפרשת אלאור אזריה, כאשר במשפט נעשה שימוש בחומר שעלה בחקירה שהמפקד ביצע לאלאור עזריה אחרי האירוע.[דרוש מקור]

מתודולוגיות להפקת לקחים

ישנן מספר מתודולוגיות להפקת לקחים: המתודולוגיה הנפוצה בישראל כוללת 5 שלבים-

  1. איסוף העובדות
  2. גיבוש ממצאים
  3. הסקת מסקנות
  4. הפקת לקחים
  5. קביעת משימות

שיטה אחרת המקובלת מאוד בארצות הברית היא שיטת AAR - הסקירה שאחרי (ראשי תיבות של: After Action Review)/ עיקרה מענה על ארבע שאלות-

  1. מה קרה?
  2. מה ציפינו שיקרה?
  3. מדוע יש פער בין השניים?
  4. מה אנו ממליצים?

כאשר לעיתים ישנה החלפה בין שתי השאלות הראשונות על מנת לאפשר מיקוד בתיאור התקרית.

ישנן שיטות רבות נוספות, וחשוב שכל ארגון וכל קבוצה יתאימו לעצמם שיטות התואמות לאופי פעילותם ויקבעו מתי הם אכן מקיימים תהליכי הפקת לקחים הלכה למעשה.

הקשיים בהפקת לקחים

למרות שרעיון הפקת הלקחים חיובי לדעת רוב האנשים והארגונים, הרי שלא רבים מקפידים על קיום תהליכים שכאלו. הסיבות העיקריות:

  • תרבות: חשש מהאשמות ותשלום מחיר ארגוני על ידי הפרט, בעקבות התחקיר
  • טכניקה: טביעה בפרטים ודיוק יתר בהם, על חשבון העיסוק במהות- ניתוח גורמי השורש והבנה כיצד נכון להתנהל לעתיד
  • מיקוד בלמידה: עיסוק ב"אמת" ובאחריות שותפים חיצוניים, במקום מיקוד פנימי במה ניתן ללמוד מהמרכיבים שכן בהשפעתנו אנו.
  • זמן: תהליך הפקת המסקנות דורש מאמץ, ונתפס לכאורה כלא מספיק חשוב, אל מול משימות השוטף הבוערות.
  • פרקטיקה: ביותר מידי ארגונים לא עושים די שימוש בידע הנלמד (ראו ניהול לקחים להלן).

ניהול הלקחים

אחת הבעיות המרכזיות הקשורות להפקת לקחים היא חזרת בעיות דומות על אף הפקת הלקחים ולמידת לקחים דומים שוב ושוב. הסיבה העיקרית היא שארגונים נוטים להסתפק בתהליך ההפקה, ולכל היותר הפצה של הידע, או כתיבת נוהל. מומלץ לארגונים לקיים תהליך של ניהול לקחים בו הלקחים עצמם מנוהלים מעבר לגבולות ההפקה ובו ישנו שלב משלים לקידום השימוש בידע שהופק.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ (סעיף 539ב לחוק השיפוט הצבאי