רון פונדק – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגיות: שוחזרה עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מ שוחזר מעריכות של 5.29.41.31 (שיחה) לעריכה האחרונה של TheDesertboy
שורה 1: שורה 1:
{{אישיות}}
{{אישיות}}
'''רון פונדק''' ([[14 במאי]] [[1955]] - [[11 באפריל]] [[2014]]) היה ממתכנני [[הסכמי אוסלו]], כיהן כמנכ"ל [[מרכז פרס לשלום]] משנת 2001 עד 2012.יימח שמו וזכרו
'''רון פונדק''' ([[14 במאי]] [[1955]] - [[11 באפריל]] [[2014]]) היה ממתכנני [[הסכמי אוסלו]], כיהן כמנכ"ל [[מרכז פרס לשלום]] משנת 2001 עד 2012.


==ביוגרפיה==
==ביוגרפיה==

גרסה מ־22:08, 17 באוקטובר 2021

רון פונדק
לידה 14 במאי 1955
תל אביב-יפו, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 באפריל 2014 (בגיל 58)
תל אביב-יפו, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רון פונדק (14 במאי 1955 - 11 באפריל 2014) היה ממתכנני הסכמי אוסלו, כיהן כמנכ"ל מרכז פרס לשלום משנת 2001 עד 2012.

ביוגרפיה

פונדק היה בנו של העיתונאי הישראלי-דני נחום פונדק[1] ושל סוזי פונדק; אחיו, אורי פונדק, נהרג במלחמת יום הכיפורים. פונדק התגייס לצה"ל בשנת 1973, מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, שובץ בחיל המודיעין[2] ולאחר קורס קצינים[3] שירת כקצין מודיעין. בהמשך אף עבד בקהילת המודיעין הישראלית בתפקידים שונים. בשנת 1991–1992 הועסק כעיתונאי בעיתון "הארץ".

הוא השלים עבודת דוקטורט בבית הספר ללימודי המזרח ואפריקה (SOAS) באוניברסיטת לונדון, והתמחה בהיסטוריה הפוליטית-מדינית של המזרח התיכון. בשנת 1994 פרסם באנגליה את הספר "The Struggle for Sovereignty", העוסק בהיסטוריה הירדנית בין השנים 1946–1951. מאז, כתב פונדק מאמרים לעיתונות הישראלית והבינלאומית בנושאי תהליך השלום הערבי-ישראלי.

לאחר פרישתו ממרכז פרס לשלום התמנה ליו"ר פורום ארגוני השלום הישראלי.

נפטר ב-11 באפריל 2014, ממחלת הסרטן.[4]

מעורבות ביוזמות שלום

מראשית שנות ה-90 נטל פונדק חלק משמעותי בניסיונות לקידום פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתוך כך, היה מעורב בראשית שנות התשעים ביצירתו של ערוץ השיחות החשאי עם אש"ף באוסלו, בידיעתו של שר החוץ דאז, שמעון פרס. בשלב שני, היה פונדק חבר בצוות הישראלי המצומצם שנשא ונתן עם אש"ף על ניסוח הסכם הצהרת העקרונות אשר נחתם בוושינגטון ב-13 בספטמבר 1993.

בשנים שלאחר הסכם אוסלו היה פונדק מעורב במספר יוזמות שלום, קבוצות מחקר, ועדות היגוי וקבוצות עבודה אשר מטרתן הייתה לקדם שלום ישראלי-ערבי, תוך השפעה ישירה ועקיפה על מדיניות ממשלתית.[דרוש מקור] בשנים 1994 – 2000 היה פונדק בין הדמויות המרכזיות שהובילו ערוצי דיאלוג שונים עם הפלסטינים, שכונו: Track Two, בהם נדונו במשותף נושאים מקצועיים ומדיניים שהיו קשורים להצעה להסדר קבע של שלום בין ישראל למדינה פלסטינית, בהם הבנות ביילין-אבו מאזן. תוצרי שיחות אלו באו לידי ביטוי בועידת קמפ דייוויד שהתקיימה בשנת 2000, ובועידת טאבה. פונדק נמנה גם עם מנסחי יוזמת ז'נבה ב-2003.

למרות ביקורת חריפה שנמתחה על הסכם אוסלו וישומו בקרב חוגים נרחבים בחברה הישראלית מימין ומשמאל, סבר פונדק כי הסכם אוסלו הוא הסכם היסטורי אשר הניח את היסודות להמשך המשא ומתן בין ישראל והפלסטינים וקבע את העקרונות המרכזיים להסכם שלום עתידי.[5] ב-2004 שלח פונדק מכתב למרואן ברגותי, שנידון לחמישה מאסרי עולם על מעורבותו ברצח יהודים, בו טען כי מאסרו של ברגותי, אותו כינה "שותף אמיתי לשלום", הוא "טעות איומה ומרה".[6]

תפקידים ציבוריים

פונדק שימש כחבר ועדת ההיגוי של קבוצת Aix וחבר ועדת ההיגוי של יוזמת ז'נבה. כמו כן, כיהן כיו"ר המשותף של פורום ארגוני השלום הפלסטיני-ישראלי. טרם הצטרפותו למרכז פרס לשלום שימש מנהל שותף של הקרן לשיתוף פעולה כלכלי (ECF), ארגון ישראלי המקדם נושאים שונים, מדיניים וכלכליים, הקשורים לתהליך השלום.

בנוסף, שימש כחבר האספה הכללית של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, חבר בוועד המנהל ובוועדת תערוכות ורכישות במוזיאון תל אביב לאומנות, וחבר בוועד המנהל ובוועד האקדמי של המכון לדיפלומטיה ושיתוף פעולה אזורי באוניברסיטת תל אביב.

ספריו

קישורים חיצוניים

עם מותו:

מכּתביו:

על כתביו:

הערות שוליים

  1. ^ יוסי מלמן, סיפורו של הרברט פונדק, העיתונאי הדני ששימש כסוכן מוסד, באתר הארץ, 4 במרץ 2010
  2. ^ רון פונדק, "ציר סקרנות, צומת ודאות", כנרת-זב"ם-דביר, 2013, עמוד 53.
  3. ^ רון פונדק, "ציר סקרנות, צומת ודאות", כנרת-זב"ם-דביר, 2013, עמוד 205.
  4. ^ אטילה שומפלבי, אדריכל הסכם אוסלו רון פונדק נפטר בגיל 59, באתר ynet, 11 באפריל 2014
  5. ^ רון פונדק, מורשת אוסלו, שירות החדשות "קומון גראונד-מזרח תיכון", 9 בנובמבר 2009
  6. ^ אילאיל שחר, "ברגותי, אתה השותף לשלום", באתר nrg‏, 24 באוגוסט 2004