אביר הוורד – הבדלי גרסאות
←הדמויות: הרחבה - ההצגה בישראל |
מ ←הדמויות: קישורים פנימיים |
||
שורה 38: | שורה 38: | ||
* '''מריאן''' (מצו-סופרן) |
* '''מריאן''' (מצו-סופרן) |
||
* '''ולזקי''' (טנור) |
* '''ולזקי''' (טנור) |
||
* '''אנינה''' ( |
* '''אנינה''' ([[אלט]]) |
||
* '''ניצב המשטרה''' (בס) |
* '''ניצב המשטרה''' (בס) |
||
* '''חצרן''' '''אשת הגנרל''' (טנור) |
* '''חצרן''' '''אשת הגנרל''' (טנור) |
||
שורה 53: | שורה 53: | ||
* משרתים, מלצרים, שוטרים, אורחים, מוזיקאים |
* משרתים, מלצרים, שוטרים, אורחים, מוזיקאים |
||
}} |
}} |
||
== ההצגה בישראל == |
== ההצגה בישראל == |
||
אביר הוורד הועלתה לראשונה בישראל ב{{ה|אופרה הישראלית החדשה}} בשנת 2006 בבימויו של [[מקסימיליאן של]] ובעיצובו של האמן החזותי [[גוטפריד הלנוויין]]. בהפקה השתתפו [[התזמורת הסימפונית ראשון לציון]] ומקהלת "[[בת קול (מקהלה)|בת קול]]". |
אביר הוורד הועלתה לראשונה בישראל ב{{ה|אופרה הישראלית החדשה}} בשנת 2006 בבימויו של [[מקסימיליאן של]] ובעיצובו של האמן החזותי [[גוטפריד הלנוויין]]. בהפקה השתתפו [[התזמורת הסימפונית ראשון לציון]] ומקהלת "[[בת קול (מקהלה)|בת קול]]". |
גרסה מ־22:03, 25 באוקטובר 2021
ציור של רוברט סטרל ניצוח של ארנסט פון שוך על האופרה ב1912 | |
מלחין | ריכרד שטראוס |
---|---|
ליברטיסט | הוגו פון הופמנסתאל |
סוגה | אופרה |
מספר מערכות | 3 |
שפה | גרמנית |
שנה | 1911 |
אביר הוורד (בגרמנית: Der Rosenkavalier) היא אופרה קומית בשלוש מערכות מאת ריכרד שטראוס ללברית מקורי מאת הוגו פון הופמנסתאל. הצגת הבכורה שלה נערכה בזמפר-אופרה שבדרזדן, גרמניה, ב-26 בינואר 1911 תחת ניהולו של מקס רייהרדט ובניצוחו של ארנסט פון שוך.
תקופת אביר הוורד
הניסוי בסגנון תחילת המאה: האר נובו
ההיסטוריה של האמנות רואה את שנת 1892 כנקודת המוצא של האר נובו. קבוצה של אמנים במינכן: פרנץ פון שטוק, פריץ פון אוהדה, אלברט פון קלר ועוד רבים אחרים - הפנו עורף לאקדמיה, לאולמות התצוגה "המסומנים", לביקורת האמנות השמרנית ולסמכות הרשמית עצמה כדי לעמוד על הרגליהם וליצור משהו חדש שהיה האר נובו, שברוח הגירוש מגן העדן של האקדמיה, הצעיר את פני האמנות הנכה והמיושנת של המאה ה-19. האר נובו היה כמו פרח הגדל באווירת חממה שופעת - הוא היה ריחני מדי, צבעוני מדי, מדהים מדי. כל עבודות האר נובו - בין אם דובר בציור, בחפץ אמנותי אחר, במבנה, בקרמיקה, בפסל או בגרפיקה - קיבלו צבע נובו רישי מיוחד: חזיתות הבניינים התמלאו בעיטורי טיח, באריחים, ביריעות מתכת, בזכוכית, בברזל מחושל; הציורים נשזרו באיורים מתפתלים, גחמניים, ובצבעים שהבריקו בכל צבעי הקשת.
האר נובו לא עצר ולא יכול היה לעצור בין כותלי מינכן. בווינה יצר גוסטב קלימט את קבוצת האר נובו, בברלין התקבצו "המאמינים" סביב מקס ליברמן ומקס סלפוגט. את התייבשות עץ התרבות שהלך והתאדה על אף כל העלים הדקורטיביים והפרחים המלאכותיים שהיו תלויים עליו, שום דבר לא יכול היה למנוע את ירידתו והכחדתו.
האר נובו והספרות
מאפיינים האופייניים של האמנויות היפות של תחילת המאה ה-20 עברו במהירה גם לעולם האמנויות האחרות. הריבוי המהיר של קישוטים, סלסולים והופעות לא היה זר לספרות. הכלים החזקים של אמנות החממה הזו כללו גם ארוטיקה יותר ויותר לא יציבה. סופרים שמחו לדבר על נושאים שלא היו "נאים ומתאימים" לדון בהם עד אז. איך נשמעת הנשיקה הראשונה של האדון הצעיר בשקט המחניק של המטבח או בחדרה של המשרתת? (ארתור שניצלר: המחזה "המעגל" שנכתב ב-1897) וכן הפילוסופיה המיוחדת של האר נובו פרחה גם בעקבות אוסקר ויילד ופרידריך ניטשה והאר נובו הגיע כמובן גם למוזיקה.
לכתיבה בסגנון האר נובו היו כישרונות מצוינים משלה. אולי נזכיר תחילה את הוגו פון הופמנשתאל.
עלילת היצירה
לאופרה ארבע דמויות מרכזיות: אשת הגנרל האצילה (המרשאלין); אהובה הצעיר מאוד, הרוזן אוקטביאן רופראנו; בן דודו האכזרי הברון אוקס; וארוסה העתידית של אוקס, סופי פון פאנינל, בתו של פאנינל, בורגני עשיר. בהצעת המרשאלין, אוקטביאן מתנהג כאביר הוורד (רוזנקוולייר) של אוקס על ידי הצגת וורד כסף טקסי לסופי. עם זאת, הצעירים (אוקטביאן וסופי) מתאהבים במקום ועד מהרה מתכננים תככים קומיים לחלץ את סופי מהאירוסין עם אוקס. הם משיגים זאת בעזרת המרשאלין, שאחר כך נותנת את אוקטביאן לאישה הצעירה סופי. אף על פי שזו אופרה קומית, היצירה משלבת כמה נושאים כבדי משקל (במיוחד דרך קשת הדמויות של המרשאלין), כולל בגידה, הזדקנות, טרף מיני וחוסר אנוכיות באהבה (או היעדרו).
הדמויות
- אשת הנסיך ההגנרל ורדנברג (סופרן)
- הברון אוקס מלרכנאו (בס)
- הרוזן אוקטביאן (מצו-סופרן)
- פאנינל (בריטון)
- סופי, בתו (סופרן)
- מריאן (מצו-סופרן)
- ולזקי (טנור)
- אנינה (אלט)
- ניצב המשטרה (בס)
- חצרן אשת הגנרל (טנור)
- החצרן של פנינל (טנור)
- מזכיר (בריטון)
- בעל מסעדה (טנור)
- זמר (טנור)
- חלילן
- ספר
- שלושה יתומים אצילים (סופרן)
- מוכרת בגדי אופנה (סופרן)
- ליאופולד
- סוחר חיות מחמד (טנור)
- משרתים, מלצרים, שוטרים, אורחים, מוזיקאים
ההצגה בישראל
אביר הוורד הועלתה לראשונה בישראל באופרה הישראלית החדשה בשנת 2006 בבימויו של מקסימיליאן של ובעיצובו של האמן החזותי גוטפריד הלנוויין. בהפקה השתתפו התזמורת הסימפונית ראשון לציון ומקהלת "בת קול".
דיסקוגרפיה
- דאם אליזבת שוורצקופף (אשת הגנרל), אוטו אדלמן (הברון אוקס), כריסטה לודוויג (אוקטביאן), תרזה סטיך-רנדל (סופי); מקהלת והתזמורת הפילהרמוניה של וינה, מנצח. הרברט פון קאראיאן (1956 - סטריאו מקורי) EMI 5 67605 2 ו-9 66824 2
- אנה טומווה-סינטוב (אשת הגנרל), קורט מול (הברון אוקס), אגני באלצה (אוקטביאן), ג'נט פרי (סופי); התזמורת הפילהרמונית של וינה, מנצח הרברט פון קאראיאן (1984) Deutsche Grammophon 477 9131
קישורים חיצוניים
- אביר הוורד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:IMSLP
פרמטרים [ work, cname ] לא מופיעים בהגדרת התבנית אביר הוורד באתר פרויקט ספריית התווים הבינלאומי (באנגלית)- Recording of "Da geht er hin" by Lotte Lehmann in MP3 format
- אביר הוורד, בביצוע Marie Theres'! ... Hab' mir's gelobt", סרטון באתר יוטיוב, sung by the original cast (Siems, von der Osten, Nast)
- Piano-vocal score, Indiana University School of Music
- German libretto, opera-guide.ch
- Synopsis, Metropolitan Opera
- "Review: A Radiant Revival of Der Rosenkavalier by Anthony Tommasini, The New York Times, 16 December 2019