חוק האזרחות והכניסה לישראל – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yoavd (שיחה | תרומות)
Nngnna (שיחה | תרומות)
שורה 22: שורה 22:
החוק נחקק בעקבות ישיבת קבינט מ-2002 שבה הוחלט להקפיא את מתן האזרחות במסגרת [[איחוד משפחות]] בין אזרחי ישראל ותושבי יהודה והשומרון ורצועת עזה.
החוק נחקק בעקבות ישיבת קבינט מ-2002 שבה הוחלט להקפיא את מתן האזרחות במסגרת [[איחוד משפחות]] בין אזרחי ישראל ותושבי יהודה והשומרון ורצועת עזה.


החוק, שהוגדר כ[[הוראת שעה]], אושר בכנסת ב-[[31 ביולי]] [[2003]] ופורסם ב[[ספר החוקים]] ב-[[6 באוגוסט]] [[2003]].{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/law/1901/1901_All.html חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003], ס"ח 1901 מ-6 באוגוסט 2003 - הנוסח המקורי של החוק}} תוקף החוק היה לשנה מיום פרסומו, וניתנה לממשלה הסמכות להאריך תוקף זה בצו, באישור הכנסת, לתקופה שלא תעלה בכל פעם על שנה. החוק הוארך מאז עד [[16 ביוני]] [[2021]],{{הערה|{{קובץ התקנות|קישור=ZXxMvKjAr+Co+QXD0ZO20yfVy62airg7TdBjRbLAuTo|שם=צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התש"ף-2020|מספר=8593|פורסם ב=11 ביוני 2020}}}}{{הערה|בהתאם ל{{סחפ|חוק יסוד: הכנסת|סעיף 38}} הוארך התוקף עד 5 ביולי 2021}} ובמהלך השנים נעשו בו תיקונים שהגדירו חריגים לחוק.{{הערה|[http://www.pmo.gov.il/PMO/Secretarial/Govmes/2011/01/govmes160111.htm הודעת מזכיר הממשלה בתום ישיבת הממשלה מיום 16 בינואר 2011], אתר משרד ראש הממשלה}}{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/law/2092/2092.pdf נוסח תיקון מס' 2 לחוק]{{קישור שבור|22.10.2021}}}}{{הערה|{{הארץ|דנה ויילר-פולק|הממשלה אישרה את הצעת שר הפנים להאריך את הוראת השעה לגבי חוק האזרחות והכניסה לישראל|1.1271801|19 ביולי 2009}}}}
החוק, שהוגדר כ[[הוראת שעה]], אושר [[הכנסת|בכנסת]] ב-[[31 ביולי]] [[2003]] ופורסם ב[[ספר החוקים]] ב-[[6 באוגוסט]] [[2003]].{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/law/1901/1901_All.html חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003], ס"ח 1901 מ-6 באוגוסט 2003 - הנוסח המקורי של החוק}} תוקף החוק היה לשנה מיום פרסומו, וניתנה לממשלה הסמכות להאריך תוקף זה בצו, באישור הכנסת, לתקופה שלא תעלה בכל פעם על שנה. החוק הוארך מאז עד [[16 ביוני]] [[2021]],{{הערה|{{קובץ התקנות|קישור=ZXxMvKjAr+Co+QXD0ZO20yfVy62airg7TdBjRbLAuTo|שם=צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התש"ף-2020|מספר=8593|פורסם ב=11 ביוני 2020}}}}{{הערה|בהתאם ל{{סחפ|חוק יסוד: הכנסת|סעיף 38}} הוארך התוקף עד 5 ביולי 2021}} ובמהלך השנים נעשו בו תיקונים שהגדירו חריגים לחוק.{{הערה|[http://www.pmo.gov.il/PMO/Secretarial/Govmes/2011/01/govmes160111.htm הודעת מזכיר הממשלה בתום ישיבת הממשלה מיום 16 בינואר 2011], אתר משרד ראש הממשלה}}{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/law/2092/2092.pdf נוסח תיקון מס' 2 לחוק]{{קישור שבור|22.10.2021}}}}{{הערה|{{הארץ|דנה ויילר-פולק|הממשלה אישרה את הצעת שר הפנים להאריך את הוראת השעה לגבי חוק האזרחות והכניסה לישראל|1.1271801|19 ביולי 2009}}}}


בחוק, ועוד יותר מכך בתיקונים לו, ניתנה ל[[שר הפנים]] ולמפקד כוחות צה"ל ביהודה והשומרון סמכות להתיר 'ישיבה' במעמד [[תושב קבע]] או 'שהייה' בישראל במקרים המפורטים בחוק.
בחוק, ועוד יותר מכך בתיקונים לו, ניתנה ל[[שר הפנים]] ולמפקד כוחות צה"ל ביהודה והשומרון סמכות להתיר 'ישיבה' במעמד [[תושב קבע]] או 'שהייה' בישראל במקרים המפורטים בחוק.
שורה 61: שורה 61:


== תום תוקפו של החוק ==
== תום תוקפו של החוק ==
ב-[[6 ביולי]] [[2021]] פג תוקפה של הוראת השעה לאחר שבהצבעה בכנסת, סיעות האופוזיציה מימין ([[הליכוד]], [[מפלגת הציונות הדתית]], [[מפלגת ש"ס|ש"ס]] ו[[יהדות התורה]]) שיתפו פעולה עם [[הרשימה המשותפת]] וחה"כ מ[[ימינה]] [[עמיחי שיקלי]], לאור השינויים שהוכנסו בו לטענתו (של שיקלי) בלחצן של מפלגות [[מרצ]] ו[[הרשימה הערבית המאוחדת|רע"מ]], והצליחו למנוע את אישור הארכת הוראת השעה לשנה נוספת, וזאת במקביל להימנעותם של חברי הקואליציה מ[[הרשימה הערבית המאוחדת|רע"מ]], [[מאזן גנאים]] ו[[סעיד אלחרומי]]{{הערה|{{ynet|מורן אזולאי|דרמה בכנסת עד אור הבוקר: הפסד לקואליציה - חוק האזרחות לא עבר|59612260|6 ביולי 2021}}}}. הליכוד התנגד לחוק למרות חשיבותו הביטחונית והדמוגרפית כפי שהגדירה נתניהו: "בלי חוק הלאום אי אפשר להבטיח לדורות את עתידה של ישראל כמדינת לאום יהודית". לאחר [[נפתלי בנט|ראש ממשלה נפתלי בנט]] הפך את ההצבעה ל[[הצבעת אמון בממשלה]] [[מפלגת ש"ס|ש"ס]] ו[[יהדות התורה]] הפכו את הצעה ל[[הצעת אי-אמון|הצעת אי-אמון בממשלה]] וניסו להפיל אותה.
ב-[[6 ביולי]] [[2021]] פג תוקפה של הוראת השעה לאחת שהכנסת נמנעה מלחדש אותה. בהצבעה שיתפו סיעות האופוזיציה מימין ([[הליכוד]], [[מפלגת הציונות הדתית]], [[מפלגת ש"ס|ש"ס]] ו[[יהדות התורה]]) פעולה עם [[הרשימה המשותפת]] וחה"כ מ[[ימינה]] [[עמיחי שיקלי]], לאור השינויים שהוכנסו בו לטענתו (של שיקלי) בלחצן של מפלגות [[מרצ]] ו[[הרשימה הערבית המאוחדת|רע"מ]], והצליחו למנוע את אישור הארכת הוראת השעה לשנה נוספת, וזאת במקביל להימנעותם של חברי הקואליציה מ[[הרשימה הערבית המאוחדת|רע"מ]], [[מאזן גנאים]] ו[[סעיד אלחרומי]]{{הערה|{{ynet|מורן אזולאי|דרמה בכנסת עד אור הבוקר: הפסד לקואליציה - חוק האזרחות לא עבר|59612260|6 ביולי 2021}}}}. הליכוד התנגד לחוק למרות חשיבותו הביטחונית והדמוגרפית כפי שהגדירה נתניהו: "בלי חוק הלאום אי אפשר להבטיח לדורות את עתידה של ישראל כמדינת לאום יהודית". לאחר [[נפתלי בנט|ראש ממשלה נפתלי בנט]] הפך את ההצבעה ל[[הצבעת אמון בממשלה]] [[מפלגת ש"ס|ש"ס]] ו[[יהדות התורה]] הפכו את הצעה ל[[הצעת אי-אמון|הצעת אי-אמון בממשלה]] וניסו להפיל אותה.


== ראו גם ==
== ראו גם ==

גרסה מ־20:28, 3 בנובמבר 2021

תבנית:חוק (ישראל) חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 הוא חוק ישראלי ששלל מתן אזרחות ישראלית או תושבות בישראל, לפלסטינים תושבי יהודה והשומרון או רצועת עזה שהם בני זוג של אזרחים ישראלים.

החוק

החוק נחקק בעקבות ישיבת קבינט מ-2002 שבה הוחלט להקפיא את מתן האזרחות במסגרת איחוד משפחות בין אזרחי ישראל ותושבי יהודה והשומרון ורצועת עזה.

החוק, שהוגדר כהוראת שעה, אושר בכנסת ב-31 ביולי 2003 ופורסם בספר החוקים ב-6 באוגוסט 2003.[1] תוקף החוק היה לשנה מיום פרסומו, וניתנה לממשלה הסמכות להאריך תוקף זה בצו, באישור הכנסת, לתקופה שלא תעלה בכל פעם על שנה. החוק הוארך מאז עד 16 ביוני 2021,[2][3] ובמהלך השנים נעשו בו תיקונים שהגדירו חריגים לחוק.[4][5][6]

בחוק, ועוד יותר מכך בתיקונים לו, ניתנה לשר הפנים ולמפקד כוחות צה"ל ביהודה והשומרון סמכות להתיר 'ישיבה' במעמד תושב קבע או 'שהייה' בישראל במקרים המפורטים בחוק.

מטרת החוק

טעם ביטחוני

בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר:

"מאז פרוץ העימות המזוין בין ישראל לפלסטינים אשר הוביל בין השאר לביצועם של עשרות פיגועי התאבדות בשטח ישראל, מסתמנת מעורבות גוברת והולכת בעימות זה של פלסטינים שהם במקור תושבי האזור, אשר נושאים תעודות זהות ישראליות בעקבות הליכי איחוד משפחות עם בעלי אזרחות או תושבות ישראלית, תוך ניצול מעמדם בישראל המאפשר להם תנועה חופשית בין שטחי הרשות לישראל.
לפיכך, ובהתאם להחלטת הממשלה מס' 1813 מיום 12.5.2002 (להלן - החלטת הממשלה), מוצע להגביל את האפשרות להעניק לתושבי האזור אזרחות לפי חוק האזרחות, לרבות בדרך של איחוד משפחות, ואת האפשרות לתת לתושבים כאמור רישיונות לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל או היתרי שהייה בישראל לפי תחיקת הביטחון באזור".[7]

אף על פי שחוק זה חל באופן תאורטי על כל תושבי ישראל, הוא משפיע באופן מעשי על האוכלוסייה הערבית ומטיל מגבלות גורפות על יכולתם של ערבים אזרחי ישראל לקיים חיי משפחה בישראל עם בני זוג פלסטינים תושבי יהודה והשומרון או רצועת עזה. לטענת המדינה, החוק נחקק משיקולים ביטחוניים ולזמן מוגבל, לנוכח מעורבותם בפעילות טרור של פלסטינים תושבי השטחים שקיבלו היתרי ישיבה בישראל מכוח איחוד משפחות. על פי פרופ' ארנון סופר וגיל שלו, בממוצע, בכל פיגוע חמישי שבו מעורב ערבי ישראלי, זהו ערבי ישראלי שזכה בתעודת זהות מתוקף איחוד משפחות.[8]

טעם דמוגרפי

כלי של מדיניות ציבורית להרחקת האיום דמוגרפי על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, על ידי הגבלת הגירה של אוכלוסייה ערבית לתחומי המדינה. זאת, על רקע הנתון שבין השנים 1994 - 2002, בעיקר כתוצאה מהליך מדורג שמטרתו להביא לאיחוד משפחות, השתקעו בישראל כ-130,000 פלסטינים שקיבלו אזרחות או תושבות ישראלית.[9] על פי הדמוגרף פרופ' ארנון סופר, אילו החוק היה מבוטל ואיחוד משפחות היה מתאפשר ללא הגבלה לתוך מדינת ישראל, ייכנסו לישראל בעשור הקרוב כ-200 אלף פלסטינים. בתוך 20 שנה בלבד יתווספו לאוכלוסייה הפלסטינית כחצי מיליון איש רק מכוח איחוד משפחות, ובשקלול הריבוי הטבעי יגדל שיעור האוכלוסייה הפלסטינית בישראל מ-20% כיום ל-31%. בתוך 20 שנה - כל אזרח שלישי במדינת ישראל בגבולות 67 יהיה ערבי ישראלי. בתוך 40 שנה יתווספו כ־1.5 מיליון פלסטינים בחסות החוק ושיעור הפלסטינים בקרב האוכלוסייה בישראל בגבולות 67 יעלה ל-41%. ובתוך 60 שנה בלבד ישיגו ערביי ישראל רוב בתוך מדינת ישראל של 51.5%. (יש הסבורים כי הפרת האיזון הדמוגרפי תואץ אם התרחיש ילווה בעזיבת יהודים את ישראל ולהפסקת העלייה). כלומר מדינת ישראל תהפוך למדינה בעלת רוב ערבי בתוך שני דורות בלבד.[10]

תמיכה בעמדת המדינה ניתן למצוא בחוות הדעת של מרכז מציל"ה בו נאמר שעמדתה של המדינה לגבי הגבלת הכניסה לישראל במסגרת איחוד משפחות אינה שרירותית כפי שעמדת המדינה השוללת את זכות השיבה אינה שרירותית - שתי פעולות אלו (איחוד המשפחות וזכות השיבה) עלולות "לסכן את קיומה של המדינה ואת מימוש זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית בתוכה".[11]

חלות החוק

החוק חל על תושבי אזור יהודה שומרון וחבל עזה אשר אינם תושבים של יישוב ישראלי. תיקון מס' 1 לחוק, מאוגוסט 2005, קבע שגם מי שרשום במרשם האוכלוסין של יהודה, שומרון וחבל עזה, אפילו אם אינו תושב האזור (למשל, הוא תושב ממלכת ירדן) נחשב לתושב האזור.[12] בתיקון מס' 2 לחוק הוטלו הגבלות דומות על תושבי איראן, לבנון, סוריה ועיראק.

המונח "איחוד משפחות" אינו מתייחס לאיחוד בני משפחה אשר נקרעו זה מזה ומבקשים לשוב ולהתאחד, אלא למצב שכיח בו ערבי/ה ישראלי/ת מבקרים בשטחים או במדינת אויב ומבקשים להתחתן עם תושב אותם אזורים, ולהביאם עימם לתוך מדינת ישראל (לעיתים קרובות ביחד עם בני משפחה נוספים).[10]

עם זאת, בלחץ בג"ץ שינתה הכנסת את הוראות החוק וצמצמה את ההגבלות כך שיחולו רק על גברים מתחת לגיל 35 ועל נשים מתחת לגיל 25.[10]

בג"ץ איחוד משפחות II

כנגד חוקיותו של חוק זו הוגש בג"ץ איחוד משפחות II על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון, עדאלה והאגודה לזכויות האזרח. אל מול העתירה למען המשך נוהל 'האיחוד' עמדה עתירת תנועת גדר לחיים והן נדונו בהרכב מורחב של 11 שופטים. ב-14 במאי 2006 קיבל בג"ץ,[13][14] ברוב של 6 מול 5 שופטים, את הטענה שמדובר בחוק בלתי חוקתי, הסותר את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. עם זאת, העתירה נדחתה כיוון שהשופט אדמונד לוי, שהיה בין שופטי דעת הרוב, סבר כי אין טעם להכריז על פסלותו של החוק שעה שהוא עומד לפוג ממילא בתוך מספר חודשים. לאור זאת התקיים רוב של שישה שופטים לקביעה שאין לפסול את החוק, אף-על-פי שמרבית השופטים סברו כי הוא מנוגד לחוק-היסוד. פסק הדין המרכזי בדעת המיעוט היה של השופט מישאל חשין, ובו פסק שהזכות לכבוד האדם, המוקנית בחוק-היסוד, וכן הזכויות לחיי משפחה ולשוויון הנגזרות ממנה, אינן כוללות זכות של אזרחים ישראלים שתותר כניסתם של בני-זוגם הזרים לישראל.

מאז ניתן פסק הדין הוארך תוקפו של החוק בכל שנה, בפעם האחרונה ב-17 ביולי 2011, ונערכו בו שני תיקונים.[דרוש מקור] עתירות נוספות נגד החוק הוגשו לבג"ץ, בין היתר בהסתמך על כך שרוב שופטי ההרכב שדן בעתירות הקודמות סבר שהחוק אינו חוקתי. העתירות הוגשו על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון, עדאלה, האגודה לזכויות האזרח והמוקד להגנת הפרט. העתירה האחרונה מתמקדת בהשפעת הוראות החוק ככל שהוא נוגע לילדים. העתירות הועברו אף הן לדיון בפני הרכב מורחב של 11 שופטים.

בינואר 2012, בהרכב מיוחד של 11 שופטים, דחה בג"ץ את כל העתירות כנגד החוק. השופטים "הכירו בקיומה של זכות חוקתית לחיי משפחה, אך עם זאת קבעו כי היא לא חייבת להיות ממומשת דווקא בישראל. עוד נקבע כי גם אם ישנה פגיעה בזכויות חוקתיות בהן הזכות לשוויון, הפגיעה היא מידתית ועומדת בתנאים של חוק היסוד".[15][16] השופט אשר גרוניס, שתמך בדחיית העתירה, כתב בנימוקיו לפסק הדין ש"זכויות אדם אינן מרשם להתאבדות לאומית."[17]

הסמכות לדון בענייני החוק

ב-11 במאי 2018 הבשיל מהלך של שרת המשפטים איילת שקד שהעביר את ההכרעה בעניינים ביטחוניים שונים מבג"ץ לבתי המשפט המחוזיים ונכנס לתוקף צו בתי משפט לעניינים מנהליים, שהסמיך את בתי המשפט המחוזיים בשבתם כבתי משפט לעניינים מנהליים לדון בכל ענייני מינהל האוכלוסין (למעט חריגים), ובכלל זה בעתירות על החלטות לפי סעיף 3ג לחוק האזרחות והכניסה לישראל.[18]

תום תוקפו של החוק

ב-6 ביולי 2021 פג תוקפה של הוראת השעה לאחת שהכנסת נמנעה מלחדש אותה. בהצבעה שיתפו סיעות האופוזיציה מימין (הליכוד, מפלגת הציונות הדתית, ש"ס ויהדות התורה) פעולה עם הרשימה המשותפת וחה"כ מימינה עמיחי שיקלי, לאור השינויים שהוכנסו בו לטענתו (של שיקלי) בלחצן של מפלגות מרצ ורע"מ, והצליחו למנוע את אישור הארכת הוראת השעה לשנה נוספת, וזאת במקביל להימנעותם של חברי הקואליציה מרע"מ, מאזן גנאים וסעיד אלחרומי[19]. הליכוד התנגד לחוק למרות חשיבותו הביטחונית והדמוגרפית כפי שהגדירה נתניהו: "בלי חוק הלאום אי אפשר להבטיח לדורות את עתידה של ישראל כמדינת לאום יהודית". לאחר ראש ממשלה נפתלי בנט הפך את ההצבעה להצבעת אמון בממשלה ש"ס ויהדות התורה הפכו את הצעה להצעת אי-אמון בממשלה וניסו להפיל אותה.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אביעד בקשי וגדעון ספיר "בזכות הזכות למדינת לאום – על חסרונו של השיקול הלאומי בפסקי הדין בעניין חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003" עיוני משפט ל"ו 509 (2013).

קישורים חיצוניים