בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
←‏1908–1912: מה מה? נראה שמישהו בלבל את אלכסנדר פן עם אבל פן...
שורה 46: שורה 46:
[[קובץ:Bezalel tiles, 1920s.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אריח קרמיקה|אריחי קרמיקה]] מתוצרת בצלאל, [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]]]]
[[קובץ:Bezalel tiles, 1920s.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אריח קרמיקה|אריחי קרמיקה]] מתוצרת בצלאל, [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]]]]
[[קובץ:Schatz_house_Jerusalem.jpg|שמאל|250px|קרמיקה מקורית בכניסה לבית שץ מאחורי בית ספר בצלאל במרכז העיר|ממוזער]]
[[קובץ:Schatz_house_Jerusalem.jpg|שמאל|250px|קרמיקה מקורית בכניסה לבית שץ מאחורי בית ספר בצלאל במרכז העיר|ממוזער]]
היוזמה להקמת בצלאל, בית הספר לאמנות, הייתה של הפרופסור בוריס שץ. שץ, יליד [[קובנה]] אשר ב[[ליטא]], פרש בגיל צעיר מלימודיו ב[[ישיבה]] כדי ללמוד ציור ופיסול ב[[וילנה|ווילנה]] וב[[ורשה|וורשה]]. הוא זכה לפרסום רב בזכות פסלו "[[מתתיהו החשמונאי (פסל)|מתתיהו החשמונאי]]", ועקב כך קיבל הזמנה מ[[פרדיננד הראשון, מלך בולגריה|פרדיננד הראשון]], נסיך [[בולגריה]], לשמש כפסל החצר ולייסד ב[[סופיה]] את האקדמיה המלכותית הבולגרית לאמנות.
היוזמה להקמת בצלאל, בית הספר לאמנות, הייתה של הפרופסור [[בוריס שץ]]. שץ, יליד [[קובנה]] אשר ב[[ליטא]], פרש בגיל צעיר מלימודיו ב[[ישיבה]] כדי ללמוד ציור ופיסול ב[[וילנה|ווילנה]] וב[[ורשה|וורשה]]. הוא זכה לפרסום רב בזכות פסלו "[[מתתיהו החשמונאי (פסל)|מתתיהו החשמונאי]]", ועקב כך קיבל הזמנה מ[[פרדיננד הראשון, מלך בולגריה|פרדיננד הראשון]], נסיך [[בולגריה]], לשמש כפסל החצר ולייסד ב[[סופיה]] את האקדמיה המלכותית הבולגרית לאמנות.


בראשית שנת [[1903]] נפגש [[בוריס שץ]] עם [[בנימין זאב הרצל]] ב[[וינה|ווינה]]. בפגישה ביקש שץ לקדם את רעיונו להקמת בית ספר לאמנות ב[[ארץ ישראל]].{{הערה|1=ראו: שילה-כהן, נורית (עורכת), '''"בצלאל של שץ", 1903–1929''', מוזיאון ישראל, ירושלים, תשמ"ג, עמ' 33.}} השם שבחר שץ עבור בית הספר היה מחווה ל[[בצלאל בן אורי]], האמן המקראי המוזכר בספר [[שמות]] כמי שאחראי להורות את האמנים כיצד לבנות את [[המשכן]] וכליו:{{ציטוט|תוכן=וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם '''בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר''' לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.  וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת--לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת.  '''וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ:'''  הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן.  מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי כָּל-מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת.|מקור={{תנ"ך|שמות|לה|ל|לה}}}}
בראשית שנת [[1903]] נפגש בוריס שץ עם [[בנימין זאב הרצל]] ב[[וינה|ווינה]]. בפגישה ביקש שץ לקדם את רעיונו להקמת בית ספר לאמנות ב[[ארץ ישראל]].{{הערה|1=ראו: שילה-כהן, נורית (עורכת), '''"בצלאל של שץ", 1903–1929''', מוזיאון ישראל, ירושלים, תשמ"ג, עמ' 33.}} השם שבחר שץ עבור בית הספר היה מחווה ל[[בצלאל בן אורי]], האמן המקראי המוזכר בספר [[שמות]] כמי שאחראי להורות את האמנים כיצד לבנות את [[המשכן]] וכליו:{{ציטוט|תוכן=וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם '''בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר''' לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.  וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת--לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת.  '''וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ:'''  הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן.  מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי כָּל-מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת.|מקור={{תנ"ך|שמות|לה|ל|לה}}}}


עד אותה עת גיבש לעצמו שץ תודעה לאומית-יהודית שהושפעה ממגמות [[לאומיות]] ו[[אתנוגרפיה|אתנוגרפיות]] שנחשף אליהן במסעותיו בעולם. תודעתו זו הלכה וגדלה ובהמשך קיבלה משנה חשיבות בעקבות השתתפותו ב"[[תערוכה עולמית|תערוכה העולמית]]", שנערכה ב[[סנט לואיס]] בשנת [[1904]].{{הערה|1=ראו: שילה-כהן, נורית (עורכת), '''"בצלאל של שץ", 1903–1929''', מוזיאון ישראל, ירושלים, תשמ"ג, עמ' 34.}}
עד אותה עת גיבש לעצמו שץ תודעה לאומית-יהודית שהושפעה ממגמות [[לאומיות]] ו[[אתנוגרפיה|אתנוגרפיות]] שנחשף אליהן במסעותיו בעולם. תודעתו זו הלכה וגדלה ובהמשך קיבלה משנה חשיבות בעקבות השתתפותו ב"[[תערוכה עולמית|תערוכה העולמית]]", שנערכה ב[[סנט לואיס]] בשנת [[1904]].{{הערה|1=ראו: שילה-כהן, נורית (עורכת), '''"בצלאל של שץ", 1903–1929''', מוזיאון ישראל, ירושלים, תשמ"ג, עמ' 34.}}

גרסה מ־22:24, 4 בנובמבר 2021

פירוש נוסף ערך זה עוסק באקדמיה לאמנות ועיצוב בישראל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (פירושונים).
בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
בניין האקדמיה הלאומית הישראלית לאומנויות ועיצוב "בצלאל" בקמפוס האוניברסיטה העברית - הר הצופים
בניין האקדמיה הלאומית הישראלית לאומנויות ועיצוב "בצלאל" בקמפוס האוניברסיטה העברית - הר הצופים
בניין האקדמיה הלאומית הישראלית לאומנויות ועיצוב "בצלאל" בקמפוס האוניברסיטה העברית - הר הצופים
בית ספר לאמנות
על שם בצלאל בן אורי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוטו האקדמיה הלאומית הישראלית לאמנות, עיצוב וארכיטקטורה
תקופת הפעילות 1906–הווה (כ־118 שנים)
מייסדים בוריס שץ עריכת הנתון בוויקינתונים
בעלי תפקידים
נשיא פרופ' עדי שטרן
יו"ר עדי שטרן עריכת הנתון בוויקינתונים
מנכ"ל דור לין
סטודנטים
כלל הסטודנטים כ 2300 (תואר ראשון ושני)
סטודנטים לתואר ראשון 2,069[1]
סטודנטים לתואר שני 276[1]
סטודנטים מתוקצבים 2077[2]
מיקום
מדינה ישראלישראל ישראל
קואורדינטות 31°47′35″N 35°14′50″E / 31.79306°N 35.24722°E / 31.79306; 35.24722
http://www.bezalel.ac.il
(למפת ירושלים רגילה)
 
בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בְּצַלְאֵל היא מוסד אקדמי לאמנות, עיצוב ואדריכלות. בית הספר נוסד בשנת 1906 על ידי בוריס שץ והיה בית הספר הראשון לאמנות בארץ ישראל במאה ה-20. היצירות שנוצרו בבית הספר על ידי תלמידיו נחשבות לראשיתה של האמנות החזותית הישראלית. בשנת 1935, לאחר שהיה סגור כמה שנים, נפתח בית הספר מחדש בשם "בצלאל החדש". בשנת 1955 זכה בית הספר להכרה אקדמית, ובמשך השנים נוספו לו מחלקות שונות בתחומי האמנות והעיצוב. בשנת 1958 זכה בית הספר בפרס ישראל לציור ולפיסול.

המכללה ממוקמת בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

בוריס שץ (1911)
"חתונה אלגורית" (1906) מתווה לשטיח מאת אפרים משה ליליאן. צבעי-שמן, פחם ועיפרון על בד, 185x305.5 ס"מ, אוסף מוזיאון ישראל.
הבניין ההיסטורי של האקדמיה בצלאל במרכז ירושלים
בניין האקדמיה בצלאל על רקע ים המלח, 2009

בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות, 1906–1926

ערך מורחב – בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות

הקמת בצלאל 1903–1907

בניין בצלאל הראשון 1906–1908 ברח' שאול אדלר 7 – בית הקיסרית טאיתו, שנבנה כאכסניה לצליינים אתיופיים, על ידי מנליק השני, קיסר אתיופיה
בניין בצלאל בשנת 1913 ברחוב שמואל הנגיד 12
ביתן בצלאל בשער יפו 1911
פרסומת לתוצרת בצלאל שנמכרה בביתן בית הספר בשער יפו
חזית בניין בצלאל ההיסטורי המשמש כיום את המחלקה לאדריכלות
בול דואר ישראל לכבוד יובל בצלאל, 1957
אריחי קרמיקה מתוצרת בצלאל, שנות ה-20
קרמיקה מקורית בכניסה לבית שץ מאחורי בית ספר בצלאל במרכז העיר

היוזמה להקמת בצלאל, בית הספר לאמנות, הייתה של הפרופסור בוריס שץ. שץ, יליד קובנה אשר בליטא, פרש בגיל צעיר מלימודיו בישיבה כדי ללמוד ציור ופיסול בווילנה ובוורשה. הוא זכה לפרסום רב בזכות פסלו "מתתיהו החשמונאי", ועקב כך קיבל הזמנה מפרדיננד הראשון, נסיך בולגריה, לשמש כפסל החצר ולייסד בסופיה את האקדמיה המלכותית הבולגרית לאמנות.

בראשית שנת 1903 נפגש בוריס שץ עם בנימין זאב הרצל בווינה. בפגישה ביקש שץ לקדם את רעיונו להקמת בית ספר לאמנות בארץ ישראל.[3] השם שבחר שץ עבור בית הספר היה מחווה לבצלאל בן אורי, האמן המקראי המוזכר בספר שמות כמי שאחראי להורות את האמנים כיצד לבנות את המשכן וכליו:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.  וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת--לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת.  וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ:  הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן.  מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי כָּל-מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת.

עד אותה עת גיבש לעצמו שץ תודעה לאומית-יהודית שהושפעה ממגמות לאומיות ואתנוגרפיות שנחשף אליהן במסעותיו בעולם. תודעתו זו הלכה וגדלה ובהמשך קיבלה משנה חשיבות בעקבות השתתפותו ב"תערוכה העולמית", שנערכה בסנט לואיס בשנת 1904.[4]

עם מותו של הרצל בשנת 1904 החל שץ בניסיון לגייס תומכים ותורמים נוספים לרעיון הקמת בית הספר. בשנת 1905 שהה שץ בברלין במטרה לצקת כמה מפסליו.[5] בעת שהותו שם נפגש שץ עם עסקנים ציוניים ובייחוד עם אוטו ורבורג ופרנץ אופנהיימר, שפעלו להגשמת חזונו. בינואר החליטה הנהגת התנועה הציונית בגרמניה, שנשלטה בידי תומכי "הציונות המעשית", לתמוך ברעיון של שץ ואף להקים ועד מייסד להקמת בית מדרש לאמנות בירושלים. בנוסף החלה בגיוס מעשי של תרומות לשם הקמת בית הספר. עוד באותו החודש חיבר ועד ההקמה של בית הספר מסמך שפורסם בגיליון השני של כתב העת "אלטנויילנד" (1906), ועליו היו חתומים שץ, אפרים משה ליליאן, הרמן שטרוק, הירש הילדסהיימר, וארבורג, אופנהיימר וזליג סוסקין. המסמך הציג את התפיסה הציונית שראתה ביישוב א"י ובעידוד היישוב היהודי בה – באמצעות פיתוח האמנות – משימה עליונה. דרך זו נועדה לשחרר את היישוב היהודי מכספי "החלוקה" לטובת דרך של יצרנות ועצמאות כלכלית. וארבורג הציג את התוכנית במסגרת "הקונגרס הציוני העולמי" השביעי שנערך בבזל וזכה לתמיכה רחבה בתוכנית. ב-8 באוקטובר 1905 נרשם "בצלאל" כאגודה שיתופית גרמנית[6] שמטרתה הייתה "קידום מלאכת-יד ותעשיית-בית בארץ-ישראל ובארצות השכנות".[7]

בסופה של שנת 1905 היה שץ עסוק בגיוס תרומות נוספות לבית הספר, אולם נתקל בקשיים רבים לאחר שמרבית המוסדות היהודיים היו עסוקים בשיקום הקהילות היהודיות לאחר "פרעות הטירונים" ופרעות "המאות השחורות" ברוסיה. בנוסף עסק שץ בבחירת תלמידים לבית הספר וברכישת חומרי עבודה ועזר ובבחירתו של מורה נוסף לציור, רישום ואמנות שימושית שהיה עתיד להצטרף אליו ואל ליליאן כסגל ההוראה של בית הספר.

בדצמבר[8] הגיע לארץ ישראל יוליוס רוטשילד - המורה הנבחר - בספינת קיטור מגרמניה ואילו שץ וליליאן הגיעו לירושלים ב-17 בינואר 1906 דרך קונסטנטינופול וביירות.[9] בואם היווה אירוע משמעותי בחיי העיר. ב-19 בינואר, לדוגמה, מופיעה על בואם בעיתון "השקפה". ב-18 בינואר קיבל שץ, על פי "השקפה", 40 תלמידות מתוך כ-400 מועמדות, שביקשו להתקבל למחלקת השטיחים בבצלאל.

הקמת בצלאל התבססה על ניסיונו של שץ בניהול האקדמיה הבולגרית לאמנות במשך עשור. בחזונו ראה שץ את בצלאל כמקור פרנסה לכאלף משפחות,[10] תהליך שהתרחש באקדמיה לאומנות בסופיה. בית הספר כלל בתחילה שתי מחלקות,[11] המחלקה לאמנות והמחלקה למלאכה. התלמידים הראשונים של בית הספר היו ברובם יהודים מאירופה אשר נבחרו בקפידה על מנת שישמשו מנהיגים ומובילים בבצלאל בשנים הבאות. המחלקה למלאכה כללה בית חרושת לשטיחים, וכן שיעורי ערב לפועלים. לשם כך הזמין שץ מרחבי הארץ פועלים לירושלים על מנת להשתלם במלאכת הסתתות. פועלים אלו למדו את מלאכתם מסתתים תימנים במשך היום ובערבים השתלמו באמנות בבצלאל.

בתחילת פעילותו שכן בית הספר בבית הקיסרית טאיתו בשכונת החבשים. אחת המשימות הראשונות שהוטלו על בית הספר ומוריו הייתה לעצב דגמי שטיחים שייוצרו בבית המלאכה הראשון שהוקם בצלאל. המתווה של ליליאן "חתונה אלגורית" (1906), שנועד לשמש כמתנה לדוד וולפסון, ראש הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית, שיקף את רוחו המתגבשת של בית הספר בכל הקשור להשפעת האר נובו האירופי בשימוש בדגמים עיטורים "מזרחיים" ובהשפעה של אמנות עתיקה מן המזרח הקרוב. מתווה זה לא נארג לבסוף וגם המתווים הנוספים שליליאן אמור היה ליצור לא הושלמו בשל סכסוך בין ליליאן לשץ.[12]

לאחר שעזב ליליאן את בית הספר הוטל על רוטשילד להשלים את תכנון מתווי השטיחים עבור בית הספר, אולם אף הוא לא סיים את המלאכה. בשנת 1907 פוטר רוטשילד ממשרתו משום שקבוצת סטודנטים התלוננה על רמתו המקצועית. גדעון עפרת מציין בעניין זה את קרבתו המשפחתית של רוטשילד אל אפרים כהן רייס, מנהל חברת "עזרה" והמפקח על הוצאות שץ ובצלאל בפני הוועד בברלין, קרבה שהשפיעה כנראה על יחסו השלילי של שץ אליו.[13]

1908–1912

דרך הפעולה של "בצלאל", שהתוו שץ והוועד הגרמני של בית הספר, כללה הפרדה בין מלאכת התכנון ועיצוב פריטי האמנות, שנעשתה על ידי מורי בית הספר ותלמידיו, ובין סדנאות העבודה שהכשירו אמנים. החפצים שיוצרו בבתי המלאכה נמכרו בתערוכות שונות שארגן שץ באירופה ובארצות הברית. כמו כן הוקם בשנת 1912 "ביתן בצלאל" ליד שער יפו והוא כלל חנות ואולם תצוגה למוצרי בצלאל. עד לשנת 1911 הגיע מספר עובדי הסדנאות לכ-259. בין עובדים אלו הייתה קבוצה של כ-70 ילדים מתחת לגיל 12 שהועסקו בסדנאות, כפועלים.

עיצובן הרוחני של סדנאות אלו הושפע מאוד מתנועות אומנות אירופיות, כגון תנועת "ארטס אנד קרפטס" של ויליאם מוריס, מהגותו של ג'ון ראסקין ואחרים. יצירות האומנות של בצלאל נשענו על עבודה ידנית עמלנית. אחד הביטויים להשפעות אלו הייתה הקמתה של "מושבת בצלאל" בבן שמן, שהוקמה בשנת 1910 ובה יושבו צורפים עולים מתימן, מתוך מטרה ליצירת שילוב ציוני בין חיי האומנות המסורתית לעיבוד האדמה. את המושבה ניהל בן-ציון בן-אהרון ובניהולה היה מעורב גם שמואל פרסוב, ראש המחלקה למלאכת כסף בבצלאל, שהושתתה אף היא על כישורי הצורפים התימנים.[14]

בשנת 1908 נפטר שמואל הירשנברג, שהגיע לבית הספר כמורה לציור במקומו של רוטשילד בשנת 1907. מותו הותיר את שץ כמורה היחיד לאמנות בבית הספר.[15]בשנים לאחר מותו היווה הניסיון לאיוש משרה זו כר למאבקים בין שץ לוועד המפקח בגרמניה.[16] נוסף על כך, תקופת שהותו הקצרה של הירשנברג, שאמנותו התמקדה בתיאור ריאליסטי-אקדמי ובנושאים מהווי היהודים בגולה, לא הצליחה להשאיר את חותמה על האמנות שהתהוותה בבצלאל של אותה עת.[17] מבחינה סגנונית הכילו העבודות את השפעה של ה-"אר נובו" וה-"יוגנדסטיל" בעיצוב הקומפוזיציות, בנטייה לדקורטיביות ובשימוש בדגמים עיטוריים. אולם עיצוב הדמויות והנוף הושפע דווקא מן האמנות הקלאסית והנאו-קלאסית. מבחינה איקונוגרפית הציגו העבודות גם את השאיפה ליצירתה של אמנות "מזרחית" המעוצבת בקווים אירופיים.

אחד האמנים שהשפיעו יותר מכל על תוצרת בצלאל היה זאב רבן, שהגיע לבצלאל בשנת 1912 ולימד במחלקות המִּקְשָה (ריקוע ותבליט), הפיסול והרישום. עד שנות העשרים הפך רבן למעצב העיקרי של בית הספר, והיה אחראי על עיצוב דגמים למחלקות בית הספר השונות. בין העבודות הידועות שעיצב רבן היו אריחי הקרמיקה המעטרים בתים רבים בתל אביב, כיסא אליהו (1916–1925) וארון הקודש שהוצג ב-1921 בתערוכה הראשונה במגדל דוד. חלק מיצירותיו של רבן ובצלאל יוצרו בסדנאות חיצוניות לבצלאל כגון בית המלאכה "מנורה" שהקים רבן עם מאיר גור אריה ובית המלאכה "שרא"ר" ועל ידי אמנים כגון הצורף יחיא ימיני.[18] למעשה בשם "בצלאל" הופיעו מבחר גדול של חפצי אמנות שימושית של בתי מלאכה שונים, חלקם של אנשי בית הספר לשעבר, שניצלו את השם לשם קידום מוצריהם.[19]

אבל פן, שהגיע ל"בצלאל" בשנת 1913, הביא אל האמנות הבצלאלית גישה שונה לרוח הלאומית-סמלית של שץ ורבן. יצירתו האיורית של רבן הושפעה מרומנטיקה אירופית ותפיסות אוריינטליות.

עם המורים הנוספים בבית הספר נמנו מספר גדול יחסית של אמנים, זאת בשל התחלופה הגדולה של מורי בית הספר ובשל התרחבותו. עד שנת 1912 צמח מספר התלמידים בבית הספר ל-380 ומספר הסדנאות גדל במידה רבה ונפתחו סדנאות גילוף בעץ, סדנת צילום, מחלקת תחרים ועוד.[20] בין המורים ניתן לציין אמנים כגון אהרון לחובסקי, מאיר גור אריה, שמואל בן-דוד, אהרן שאול שור, אריך גולדברג, אדולף ברמן, שמואל לוי, אברהם בר-אדון ואחרים.

במסגרת בצלאל הקים שץ מוזיאון ('בית נכות' בלשון התקופה) שמטרתו העיקרית הייתה לשמש מקור לימוד והשראה לתלמידי בית ספרו. המוזיאון כלל חפצי אומנות אשר נתרמו מפעילים ציוניים ואומנים יהודים מאירופה, עתיקות שנמצאו בארץ ונתרמו לבצלאל, וכן אוסף זואולוגי אשר נוהל על ידי ישראל אהרוני. אהרוני, המכונה ה'זואולוג העברי הראשון', הגיע לירושלים במטרה להיות מורה לעברית בבצלאל, אך בעקבות הצלחתו כזואולוג תרם למוזיאון בצלאל פוחלצים של חיות ואוסף ציפורים. חלקם הושגו על ידי יחזקאל חנקין שעבד כצייד עבור אהרוני.

בצלאל שימש כמרכז תרבות בירושלים, ובמסגרתו ניתנו הרצאות פופולריות לקהל הרחב בנושאים שונים, נערכו תערוכות של עבודות התלמידים וכן נשפים.

בצלאל בתקופת מלחמת העולם הראשונה

מראשית קיומו היה "בצלאל" נתון בקשיים כספיים תמידיים. נוסף על כך, בוריס שץ ניהל סביב בית הספר מאבקים שונים. מן הצד האחד הם היו שקועים במאבקים משפטיים כנגד סוחרים ובעלי בתי מלאכה על השימוש המסחרי בשם "בצלאל", ומן הצד האחר נאבקו שץ ותומכיו עם הוועד בברלין על השליטה האמנותית והמנהלתית בבית הספר.[21] פריצת מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 הקשתה עוד יותר על בית הספר בשל הניתוק מברלין והקושי הגובר בגיוס תרומות ותלמידים לבית הספר. בשנת 1915 קיבלו חלק מן התלמידים והמורים אזרחות של האימפריה העות'מאנית. ב-1916 אף נשלחו תלמידי בית הספר לשירות צבאי במסגרת הצבא העות'מאני, בעוד תלמידים אחרים שהיו תושבי מדינות נייטרליות עבדו במושבות שונות בשרון בחקלאות, ביקב "כרמל מזרחי" בראשון לציון או במחנות עבודה כגון מחנה "עֵמֵלִיה" בבאר שבע. חלק משכרם של אותם תלמידים נועד למימון פעילותו של בית הספר.[22] שיאו של משבר זה היה ב-1917, אז נסגר בית הספר לכמה חודשים ושץ עצמו הוגלה לדמשק ואחר כך ישב בטבריה ובצפת.

עם סיומה של המלחמה ותחילת המנדט הבריטי חזר בית הספר לפעילות גם ללא שץ, שחזר לבית הספר ב-1919. התגייסותם של חלק מן התלמידים ל"גדודים העבריים" הקשתה על פעילותו הסדירה של בית הספר.[23]

גדעון עפרת טען בחיבורו אודות בית הספר כי אמני בצלאל המירו את הריאליזם האקדמי האירופי ב"ריאליזם של מקומות קדושים".[24] ואכן, באיקונוגרפיה של יצירות בצלאל ניתן למצוא התייחסות רבה לטופוגרפיה ולמונומנטים הדתיים של ארץ-הקודש, כמו גם לדמויות מן המקורות היהודיים. בכך ניתן למצוא דמיון לאמנות הדתית היהודית שהתקיימה בא"י במהלך המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. עם זאת, ניתן לתפוס אמנות זו כבעלת מאפיינים אוטופיים המבטאים את רוח הציונות. יגאל צלמונה הצביע על התפיסה הסנטימנטלית של התיאורים, המשקפים חזון אוטופי סמלי.[25]


בית הספר בצלאל החדש לאמנות, 1935–1955

ערך מורחב – בצלאל החדש

לאחר סגירת "בצלאל" בראשותו של בוריס שץ, בשנת 1929, עמדו חלקים מן המבנים בשיממונם. אחרים שימשו כסדנאות עבודה לאמנים שהמשיכו לפעול בשמו של בית הספר. בשנת 1934 החלה לפעול המחלקה הגרמנית של הסוכנות היהודית במטרה להקים מחדש את המוסד הציוני. פעילותם הציונית נועדה בראש ובראשנה לעזור בקליטתם של עולים מגרמניה, שרבים מהם הגיעו ב"עלייה החמישית" לארץ ישראל.[26]

בשונה מבצלאל ה"ישן", הלימודים בבצלאל ה"חדש" היו חפים מאסתטיקה מזרחית. גם האווירה הפרועה של נשפי בצלאל וההווי המיוחד נעלמו לטובת השפעות מודרניסטיות, בייחוד של ערכי הבאוהאוס הגרמני בכל הקשור לפונקציונליות של הצורה. בנאום שנשא בודקו בשנת 1936 הביע את השאיפה כי "...בזמן מן הזמנים תתגלה ביצירותיכם צורה הנובעת מתוך התעמקות והתמזגות בהווי של הארץ, שבבניינה אנו עוסקים [...] אם במקצוע הגרפיקה השימושית או במקצועות עבודות המתכת, יכילו התרשימים קווים ושטחים שיהא בהם משום ביטוי לצורותיה המהותיות של הארץ"[27] כמו בצלאל הישן, גם זה החדש העמיד במרכזו את האמנות השימושית ואת פיתוח התעשייה כמשימה ציונית ואמנותית גם יחד; אולם הוא התבדל מבצלאל ה"ישן" בשאיפה שבוגריו ישתלבו במערכת המסחרית הארץ ישראלית, במקום לפתח סדנאות עבודה פנים-מוסדיות. לשם כך הוכשרו התלמידים גם בתהליכי הדפסה מכניים ובתהליכי ייצור תעשייתם שונים.

לחצו כדי להקטין חזרה
הר הצופיםהפקולטה למדעי החברההפקולטה למדעי החברה"הפורום" ובניין הסנאט"הפורום" ובניין הסנאטהספרייה המרכזית (רוח ומדעי החברה)הספרייה המרכזית (רוח ומדעי החברה)בית הכנסת ע"ש הכטבית הכנסת ע"ש הכטאולם העצמאותהפקולטה למדעי הרוחהפקולטה למדעי הרוחהפקולטה למשפטיםהפקולטה למשפטיםבית דוד וולפסון (ספריית משפטים)בית מאירסדורףבית הספר לעבודה סוציאליתבית הספר לעבודה סוציאליתבית הספר לחינוךבית הספר לחינוךהספרייה לחינוך ולעבודה סוציאליתמכון מגידמכון מגידהמכינה הקדם-אקדמית וחדרו של מרטין בוברהחוג לארכאולוגיההחוג לארכאולוגיהמכון טרומןמכון טרומןבית הללבית הללאגודת הסטודנטיםקפיטריית פרנק סינטרה ואנדרטה לזכר הפיגוע בהבית הספר לתלמידי חו"לבית הספר לתלמידי חו"לבצלאלמגדל המיםאולמות טבעאולמות טבעהאמפיתיאטרוןהמכון ליהדות זמננוהמכון ליהדות זמננומכון מנדל למדעי היהדותמכון מנדל למדעי היהדותמערת ניקנורהגן הבוטני הלאומיעיסאוויהביה"ח הדסהבית הקברות הצבאי הבריטימעונות רזניקמעונות רזניקמרכז הספורט לרנרמלון דן ירושליםמעונות אידלסוןכפר הסטודנטיםהגבעה הצרפתיתואדי אל-ג'וזהגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניקמנהרת הר הצופים ע"ש נעמי שמרעמק צוריםבית אורותאוניברסיטת בריגהאם יאנגמתחם אוגוסטה ויקטוריההר הזיתים

בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בשנת 1950, הוקם סניף של בצלאל בהר ציון, בבנין בית הספר גובאט שנשכר מהכנסייה הפרוטסטנטית.[28] בסניף לימדו בין השאר ליטוגרפיה, תחריט ופיסול הצייר דוד בן-שאול, הצייר והפסל אברהם אופק והפסל והצייר דוד פלומבו שעבר להתגורר בהר בשנת 1961.[29] הסניף פעל עד סוף שנות ה-60 של המאה ה-20.

בשנת 2006 נחגג בבצלאל יום השנה המאה של המוסד. המוסד ממוקם כיום במתחם האוניברסיטה העברית בהר הצופים שבירושלים ולומדים בו מעל ל-2,300 תלמידים במחלקות הלימודים הבאות: אמנות, אדריכלות, עיצוב קרמי וזכוכית, עיצוב תעשייתי, צורפות ואופנה, צילום, תקשורת חזותית, אמנויות המסך (אנימציה ווידאו) והמחלקה לתרבות חזותית וחומרית. המחלקה לאדריכלות ממוקמת במרכז ירושלים, בבניין בצלאל ההיסטורי אשר ברחוב שמואל הנגיד.

המוסד מכיל כיום לימודים לתואר ראשון B.F.A באמנות, תואר ראשון B.Arch באדריכלות, תואר ראשון B.Des בעיצוב, תוכנית לתואר שני M.F.A באמנויות וכן חמש תוכניות שונות לתואר שני M.Des ב - עיצוב אורבני, אמנויות, תקשורת חזותית, עיצוב תעשייתי ומדיניות ותיאוריה של האמנויות.

משנת 2005 בצלאל מפרסם כתב עת אקדמי לאמנות בשם "היסטוריה ותאוריה: הפרוטוקולים".

מדי שנה נערכת בבצלאל תערוכת בוגרים בה מוצגים פרויקטי גמר של סטודנטים בשנה ד' ו-ה' בכלל המחלקות, כמו כן מוצגות עבודות נבחרות של סטודנטים מכלל המחלקות והשנים. התערוכה מתחדשת מדי שנה באופיה ובעיצובה.

בשנת 2010 יצאה לראשונה האקדמיה את גבולות ירושלים עם העברתה של התוכנית לתואר שני באמנויות לת"א.

בזמן המהומות בירושלים (2021) ומבצע שומר החומות שלחו מרצים רבים מכתב תמיכה בסטודנטים הפלסטינים ""לנוכח אלימות המתנחלים", כדבריהם. במכתב נאמר כי הם מבינים את הקושי ללמוד במוסד של עם כובש ומדכא, והובעה תמיכה במאבק הפלסיטיני. הנהלת המוסד הבהירה כי מדובר בעמדות אישיות של החתומים.[30]

שכר הלימוד במוסד (בלימודים לתואר אקדמי) הוא כמקובל באוניברסיטאות ובמכללות ציבוריות בישראל. חייל או בוגר שירות לאומי, שסיים שירותו החל מ-1 בינואר 2010, זכאי למלגת שכר לימוד מלאה עבור שנת לימודיו הראשונה לתואר ראשון (בהתאם להחלטה בדבר לימודי חיילים משוחררים במוסד להשכלה גבוהה בפריפריה)[31].

הקמת הקמפוס החדש של האקדמיה בצלאל בלב מרכז העיר ירושלים

בימים אלו מוקם הקמפוס החדש על שם ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל, שנבנה במתחם מגרש הרוסים במרכז ירושלים, על גבעה המשקיפה אל העיר העתיקה.

בניין הקמפוס החדש מתוכנן על ידי משרד האדריכלים היפני SANAA. הוא נבנה על שטח של 13 דונם וגודלו יהיה 42,000 מ"ר וצפוי להביא למרכז העיר של ירושלים כ-2,500 סטודנטים ו- 500 אנשי סגל.[32]

בנוסף לבניין עצמו מתוכנן לקום באזור חניון עירוני תת-קרקעי של כ-4 קומות. על פי התכנון החניון יהיה בשטח של כ–8,700 מ"ר.[33]

בניין הקמפוס החדש יתפרס על 6 קומות – שתי קומות תחתונות מתחת לפני הקרקע וארבע קומות הנמצאות מעל פני הקרקע. הבניין יהיה מורכב מלוחות בטון חשוף שיערמו בתצורה העוקבת אחר ההדרגה הטבעית של הנוף, כדי להשתלב במרחב העירוני ולדמות את הנוף המדורג של ירושלים.[34]

לוחות הבטון נתמכים על ידי שישה גרעינים המחופים באבן ירושלמית, כאשר מעטפת הבניין כולו היא זכוכית שקופה. השקיפות נועדה להכיל ולשקף את המבנים שסביב, אך גם להיות סימבולית ולאפשר לציבור "לראות דרך" הבניין.

הקמפוס החדש יכיל חללים של סטודיואים, כיתות לימוד, סדנאות, משרדי הנהלה וכן שטחים ציבוריים כגון גלריות תצוגה, מתחם חנויות וקפיטריה.

בסוף שנת 2016 סיימה בצלאל את החפירות הארכאולוגיות וקיבלה אישור מרשות העתיקות להמשך החפירה.

על פי התכנון הבניין יפתח לציבור באוקטובר 2022.

בית הנסן

בשנת 2013 הועברו למתחם "בית הנסן" בירושלים התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי (ששכנה קודם לכן בקמפוס הר הצופים), היחידה ללימודי חוץ ובהמשך התכניות לתואר שני בעיצוב אורבני, מדיניות ותאוריה של האומנויות והתכנית לתואר שני בתקשורת חזותית).

השלוחה החרדית

בשנת 2013 הוקמה ביחד עם בית הספר הגבוה לאמנויות לציבור החרדי "אמן",[35] שלוחה חרדית לנשים בשכונת רוממה בירושלים. המקום נחנך על ידי ראש עיריית ירושלים ניר ברקת.[36]

קובץ:אמן - בצלאל השלוחה החרדית.png
הסמל של השלוחה החרדית של בצלאל

השלוחה נוהלה על ידי רבקה ורדי, בהמשך בצלאל התפצלה מ"אמן", [אך עדין נקראת "אמן - בצלאל"] והיום מתקיימת כגוף נפרד בהנהלתה של רבקה ורדי, אשר קבלה על כך פרס נבחרי ירושלים.[37]

תוכנית הלימודים זהה לבצלאל, במקום נלמדים אמנות ארכיטקטורה ותקשורת חזותית, המסגרת מעודדת לימודים ומשפחה.

מנהלי בית הספר

בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות

בית הספר בצלאל החדש לאומנות ולאמנות

בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב

ראו גם

לקריאה נוספת

  • ברוך שץ, בצלאל - תולדותיו, מהותו ועתידו, הוצאת סנונית, ירושלים, תר"ע, 32 עמ'. (לספר הסרוק)
  • יעל גילעת, "כי מציון יצא יפי ואמנות מירושלים״-עליתה ונפילתה של מחלקת הפיליגרין בבצלאל, עת־מול, מרץ 2006 (למאמר בטקסט מלא)
  • זאב זליג, בצלאל שלי — אמנות יהודית ארץ ישראלית 1906–1955, בהוצאת המחבר, 2021[38]
  • Dalia Manor, 'Orientalism and Jewish National Art: The Case of Bezalel', in Orientalism and the Jews, edited by I. D. Kalmar and D. J. Penslar, Brandeis University Press, 2005, pp. 142–161.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 לפי לוח 8 - סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה באתר המועצה להשכלה גבוהה, נכון לשנת הלימודים ה'תש"ף (2019–2020)
  2. ^ התקציב הרגיל של ות"ת לשנת הלימודים תשע"א נספח 4(הקישור אינו פעיל, 9 במאי 2020)
  3. ^ ראו: שילה-כהן, נורית (עורכת), "בצלאל של שץ", 1903–1929, מוזיאון ישראל, ירושלים, תשמ"ג, עמ' 33.
  4. ^ ראו: שילה-כהן, נורית (עורכת), "בצלאל של שץ", 1903–1929, מוזיאון ישראל, ירושלים, תשמ"ג, עמ' 34.
  5. ^ ראו: צלמונה, יגאל, בוריס שץ, אבי האמנות הישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עמ' 74.
  6. ^ 'בצלאל', הזמן, 1 במאי 1905.
  7. ^ ראו: שילה-כהן, נורית (עורכת), "בצלאל של שץ", 1903–1929, מוזיאון ישראל, ירושלים, תשמ"ג, עמ' 34–36.
  8. ^ ראו: עפרת, גדעון, "לאן נעלם יוליוס רוטשילד", בתוך, וושינגטון חוצה את הירדן, הוצאת הספרייה הציונית, ירושלים, 2008, עמ' 632.
  9. ^ על פי מכתב של ליליאן מתאריך 25 בינואר 1906. ראו: אופק, רותי, א.מ. ליליאן, האמן הציוני הראשון, מוזיאון הפתוח, תפן, גן התעשייה תפן, 1997, עמ' 22–26.
  10. ^ 'בצלאל - כי מציון יצא יופי ואמנות מירושלים', השקפה, 26 במאי 1907(הקישור אינו פעיל, 9 במאי 2020)
  11. ^ 'בצלאל', הזמן, 26 בדצמבר 1905(הקישור אינו פעיל, 9 במאי 2020)
  12. ^ ראו: צלמונה, יגאל, 100 שנות אמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010, עמ' 27–31.
  13. ^ ראו: עפרת, גדעון, "לאן נעלם יוליוס רוטשילד", בתוך, וושינגטון חוצה את הירדן, הוצאת הספרייה הציונית, ירושלים, 2008, עמ' 631–635.
  14. ^ ראו: גדעון עפרת, ‏מושבת האמנים בבן שמן, 1910–1913, קתדרה 20
  15. ^ ראו: צלמונה, יגאל, בוריס שץ, אבי האמנות הישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עמ' 84.
  16. ^ ראו: עפרת, גדעון, "אבל פן עולה לארץ-ישראל", על הארץ, האמנות הארצישראלית: פרקי-אבות, הוצאת אמנות ישראל, ירושלים, 1993, עמ' 233.
  17. ^ ראו: עפרת, גדעון, "מותו של הירשנברג בירושלים", על הארץ, האמנות הארצישראלית: פרקי-אבות, הוצאת אמנות ישראל, ירושלים, 1993, עמ' 213–226.
  18. ^ ראו: גולדמן אידה, בת-שבע, זאב רבן, סימבוליסט עברי, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2001, עמ' 67–81.
  19. ^ ראו: שילה-כהן, נורית (עורכת), "בצלאל של שץ", 1903–1929, מוזיאון ישראל, ירושלים, תשמ"ג, עמ' 235.
  20. ^ ראו: שילה-כהן, נורית (עורכת), "בצלאל של שץ", 1903–1929, מוזיאון ישראל, ירושלים, תשמ"ג, עמ' 55, 68.
  21. ^ ראו: צלמונה, יגאל, בוריס שץ, אבי האמנות הישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עמ' 96–99.
  22. ^ ראו: שילה-כהן, נורית (עורכת), "בצלאל של שץ", 1903–1929, מוזיאון ישראל, ירושלים, תשמ"ג, עמ' 89.
  23. ^ ראו: שילה-כהן, נורית (עורכת), "בצלאל של שץ", 1903–1929, מוזיאון ישראל, ירושלים, תשמ"ג, עמ' 90–94.
  24. ^ ראו: תמוז, בנימין (עורך), סיפורה של אמנות ישראל, מסדה, 1980, עמ' 26.
  25. ^ ראו: צלמונה, יגאל, 100 שנות אמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010, עמ' 34.
  26. ^ ראו: גדעון עפרת, "שטרוק ובצלאל החדש", בתוך: אופק, רותי; שוץ, חנה (עורכות), הרמן שטרוק 1876–1944, תפן: המוזיאון הפתוח, גן התעשייה תפן, 2007, עמ' 272–273.
  27. ^ מצוטט בתוך: עפרת גדעון; טרקובר, דוד (עורכים), בצלאל 100, ספר שני, 1935–1965, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים, 2006, עמ' 74–77.
  28. ^ סניף בי"ס בצלאל על הר ציון, חרות, 16 ביולי 1950
  29. ^ משה בן-שאול, אוויר בברזל, מעריב, 25 באוגוסט 1967
  30. ^ יהונתן גוטליב - ערוץ 7, ובינתיים ב'בצלאל': מכתב תמיכה לסטודנטים הפלסטינים, באתר ערוץ 7
  31. ^ הקרן לעידוד השכלה גבוהה בפריפריה, באתר הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים
  32. ^ מיכאל יעקובסון, קמפוס "בצלאל" במגרש הרוסים: שקוף, גמיש בשימושיו וצרכן תחזוקה כבד, באתר Xnet‏
  33. ^ נמרוד בוסו, סולל בונה זכתה במכרז לבניית קמפוס בצלאל בירושלים ב-330 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 16 באפריל 2019
  34. ^ אתר למנויים בלבד מוטי בסוק, מירב מורן, עיריית ירושלים אישרה: קמפוס חדש יוקם עבור בצלאל במגרש הרוסים, באתר TheMarker‏, 29 במרץ 2017
  35. ^ אודותיהם ראו כאן.
  36. ^ לראשונה שלוחה חרדית לאקדמיית האמנות בצלאל, באתר ערוץ 7, "שלוחה חרדית של בצלאל" באתר אקטואליק
  37. ^ ראה על כך באתר קהילת נשארים בירושלים https://jlmvibe.org/
  38. ^ אתר למנויים בלבד גלעד מלצר, מה קורה לאספן האמנות של "בצלאל" כשהוא בא לנחם אבלים, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2021
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בצלאל_אקדמיה_לאמנות_ועיצוב_ירושלים&oldid=32492749"