כפר תבור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
זכר לנקבה
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
Lekuki (שיחה | תרומות)
מ ←‏היסטוריה: הגהה, ניסוח, קישורים פנימיים
שורה 15: שורה 15:
=== השנים הראשונות ===
=== השנים הראשונות ===
[[קובץ:כפר תבור - אנשים מהמושבה.-JNF028042.jpeg|ממוזער|אנשים מהמושבה. צלם : יוסף שוייג, 6 בדצמבר 1928]]
[[קובץ:כפר תבור - אנשים מהמושבה.-JNF028042.jpeg|ממוזער|אנשים מהמושבה. צלם : יוסף שוייג, 6 בדצמבר 1928]]
ה[[מושבה]] כפר תבור נוסדה ב-[[25 באוקטובר]] [[1901]], [[י"ב בחשוון]] [[תרס"ב]], על ידי קבוצה של בני הדור השני מ[[העלייה הראשונה]]. הקבוצה מנתה 21 משפחות שמוצאן מהמושבות [[זכרון יעקב]], [[מטולה]], [[ראש פינה]] ו[[שפיה]]. בראשית ההתיישבות, בחרו התושבים להמשיך ולקרוא למקום "'''מֶסְחָה'''" כשמו של היישוב שהתקיים במקום עד המחצית השנייה של המאה ה-19,{{הערה|אניטה שפירא, '''יגאל אלון: אביב חלדו''', הספרייה החדשה, 2004, עמ' 35}} שבו התגוררו בעבר [[אריסים]] ערבים שהובאו מסוריה על ידי [[אפנדים]] לעבד עבורם את הקרקע. את שמה העברי אימצו המייסדים, על פי עצתו של [[מנחם אוסישקין]]. בעת ביקורו במושבה, בשנת 1903, במסגרת סיורו השני בארץ ישראל, התפלא אוסישקין על כך שלמושבה אין עדיין שם עברי. הוא הציע לתושבים לעשות שימוש בשם ההר [[הר תבור]], שלמרגלותיו היא שוכנת. בקהילה התפתח ויכוח פנימי בסוגיית ציון המילה "כפר", שאוסישקין הציע לכלול בשם המקום. היו מי שהביעו חשש כי בכך תוטל מגבלה על התפתחותה העתידית של המושבה, אולם אוסישקין שכנעם לאחר שסיפר לתושבים כי ביקר ב[[עיר]] הגדולה [[דיסלדורף]] שב[[גרמניה]], אשר שמה מכיל אף הוא את המילה "כפר" ב[[גרמנית]] "Dorf".
ה[[מושבה]] כפר תבור נוסדה ב-[[25 באוקטובר]] [[1901]], [[י"ב בחשוון]] [[תרס"ב]], על ידי קבוצה של בני הדור השני מ[[העלייה הראשונה]]. הקבוצה מנתה 21 משפחות שמוצאן מהמושבות [[זכרון יעקב]], [[מטולה]], [[ראש פינה]] ו[[שפיה]]. בראשית ההתיישבות, בחרו התושבים להמשיך ולקרוא למקום "'''מֶסְחָה'''" כשמו של היישוב שהתקיים במקום עד המחצית השנייה של [[המאה ה-19]],{{הערה|אניטה שפירא, '''יגאל אלון: אביב חלדו''', הספרייה החדשה, 2004, עמ' 35}} שבו התגוררו בעבר [[אריסים]] ערבים שהובאו מ[[סוריה]] על ידי [[אפנדים]] לעבד עבורם את הקרקע. את שמה העברי אימצו המייסדים, על פי עצתו של [[מנחם אוסישקין]]. בעת ביקורו במושבה, בשנת [[1903]], במסגרת סיורו השני בארץ ישראל, התפלא אוסישקין על כך שלמושבה אין עדיין שם עברי. הוא הציע לתושבים לעשות שימוש בשם ההר [[הר תבור]], שלמרגלותיו היא שוכנת. בקהילה התפתח ויכוח פנימי בסוגיית ציון המילה "כפר", שאוסישקין הציע לכלול בשם המקום. היו מי שהביעו חשש כי בכך תוטל מגבלה על התפתחותה העתידית של המושבה, אולם אוסישקין שכנעם לאחר שסיפר לתושבים כי ביקר ב[[עיר]] הגדולה [[דיסלדורף]] שב[[גרמניה]], אשר שמה מכיל אף הוא את המילה "כפר" ב[[גרמנית]] "Dorf".


בשנותיה הקשות הראשונות נתמכה כפר תבור על ידי חברת [[יק"א]]. היישוב סבל ממחסור במים, כי המבנה הטופוגרפי והגאולוגי גרמו למי הגשם לזרום במהירות הלאה. כדי להתגבר על כך שתלו התושבים נטיעות המתאימות לתנאים המקומיים בעיקר כרמים, [[כרם]] [[שקד מצוי|שקד]]ים, כרם [[זית]]ים וכרם [[גפן|גפנים]].
בשנותיה הקשות הראשונות נתמכה כפר תבור על ידי חברת [[יק"א]]. היישוב סבל ממחסור במים, כי המבנה ה[[טופוגרפיה|טופוגרפי]] וה[[גאולוגיה של ישראל|גאולוגי]] גרמו למי הגשם לזרום במהירות הלאה. כדי להתגבר על כך, שתלו התושבים [[נטיעות]] המתאימות לתנאים המקומיים בעיקר [[כרם|כרמי]] [[שקד מצוי|שקד]]ים, [[זית]]ים ו[[גפן|גפנים]].


[[יוסף ויתקין]], מנהל בית הספר היסודי במושבה משנת 1903, פרסם בשנת [[1905]] את "קול קורא: אל צעירי ישראל אשר לבם לעמם ולציון", שנשא עליו את ה[[מוטו|סיסמה]] "בשם עמנו וארצנו", נועד ליהודים בגולה, קרא להם לעלות לארץ ישראל ולבנות את הארץ למרות הקשיים הרבים: רעב, מחלות ומחסור. קול קורא זה היה בין הגורמים ל[[העלייה השנייה|עלייה השנייה]].
[[יוסף ויתקין]], מנהל בית הספר היסודי במושבה משנת 1903, פרסם בשנת [[1905]], "קול קורא: אל צעירי ישראל אשר לבם לעמם ול[[ארץ ישראל|ציון]]", שנשא עליו את ה[[מוטו|סיסמה]] "בשם עמנו וארצנו", נועד ליהודים ב[[גלות|גולה]], קרא להם לעלות לארץ ישראל ולבנות את הארץ למרות הקשיים הרבים: [[רעב]], [[מחלה|מחלות ומחסור]]. קול קורא זה היה בין הגורמים ל[[העלייה השנייה|עלייה השנייה]].


בין הקשיים הרבים שעמם נאלצו המתיישבים להתמודד, הייתה גם בעיית הגנבות החקלאיות מצד השבט [[בדואים|הבדואי]] ששכן בסמוך, [[ערב א-צביח]]. הצורך בשמירה ובהתגוננות מפני הגנבות היווה מנוף לקיומו של דיון ציבורי בנושא. שיאו היה בקיומה של ועידה של ראשי ארגון המגן החשאי [[בר גיורא (ארגון)|בר-גיורא]] בפסח 1909, בכפר תבור. בוועידה השתתפו בין השאר [[אלכסנדר זייד]], [[ישראל שוחט]], [[יצחק בן-צבי]], [[ישראל גלעדי]], [[יחזקאל ניסנוב]], [[יחזקאל חנקין]], [[מנדל פורטוגלי]] ו[[צבי בקר]]. המשתתפים החליטו שהגיעה השעה לפעול בגלוי. לפיכך, בכפר תבור, הוחלט על פירוק הארגון החשאי ובו-בזמן על הקמתו של ארגון "[[השומר]]" כארגון השמירה היהודית הארצית. הוחלט ש"השומר" יהיה ארגון שיעסוק בהגנה וביטחון ויהיה בסיס לכוח צבאי עברי. "השומר" ביקש ליטול לידיו את השמירה בכל המושבות היהודיות, במקום ערבים מקומיים אותם נהגו עד אז להעסיק בתפקידי השמירה.
בין הקשיים הרבים שעמם נאלצו המתיישבים להתמודד, הייתה גם בעיית הגניבות החקלאיות מצד השבט [[בדואים|הבדואי]] ששכן בסמוך, [[ערב א-צביח]]. הצורך בשמירה ובהתגוננות מפני הגניבות היווה מנוף לקיומו של דיון ציבורי בנושא. שיאו היה בקיומה של [[ועידה]] של ראשי ארגון המגן החשאי [[בר גיורא (ארגון)|בר-גיורא]] ב[[פסח]] [[1909]], בכפר תבור. בוועידה השתתפו בין השאר [[אלכסנדר זייד]], [[ישראל שוחט]], [[יצחק בן-צבי]], [[ישראל גלעדי]], [[יחזקאל ניסנוב]], [[יחזקאל חנקין]], [[מנדל פורטוגלי]] ו[[צבי בקר]]. המשתתפים החליטו שהגיעה השעה לפעול בגלוי. לפיכך, בכפר תבור, הוחלט על פירוק הארגון החשאי ובו-בזמן על הקמתו של ארגון "[[השומר]]" כארגון השמירה היהודית הארצית. הוחלט ש"השומר" יהיה ארגון שיעסוק בהגנה וביטחון ויהיה בסיס לכוח צבאי עברי. "השומר" ביקש ליטול לידיו את השמירה בכל המושבות היהודיות, במקום ערבים מקומיים אותם נהגו עד אז להעסיק בתפקידי השמירה.


===שנות הארבעים עד השישים===
===שנות הארבעים עד השישים===
במהלך שנות הארבעים, החליטה יק"א לרשום על שם האיכרים את הקרקע המעובדת על ידם, תמורת תשלום. לכל [[משפחה גרעינית]] ניתן שטח חקלאי בגודל של כ-200 [[דונם]] ו"חכורה", חלקה בת שישה דונם שעליה נבנה בית האיכר וחצר המשק שכללה רפת ומתבן. חומה הקיפה את כל חצרות האיכרים. מעבר לחומה היה משק עזר, אשר נועד בעיקר לספק את הצרכים הבסיסיים של הבית ב[[ירקות]] וב[[פרי|פירות]]. המושבה כפר תבור התרחבה בהדרגה, אך באופן איטי. עם קום המדינה מספר המשפחות בכפר הגיע לארבעים והיישוב הוכר כ[[מועצה מקומית]] ב־1949.
במהלך שנות הארבעים, החליטה יק"א לרשום על שם האיכרים את הקרקע המעובדת על ידם, תמורת תשלום. לכל [[משפחה גרעינית]] ניתן שטח חקלאי בגודל של כ-200 [[דונם]] ו"חכורה", חלקה בת שישה דונם שעליה נבנה בית האיכר וחצר המשק שכללה [[רפת]] ו[[מתבן]]. חומה הקיפה את כל חצרות האיכרים. מעבר לחומה היה [[משק עזר]], אשר נועד בעיקר לספק את הצרכים הבסיסיים של הבית ב[[ירקות]] וב[[פרי|פירות]].


המושבה כפר תבור התרחבה בהדרגה, אך באופן איטי. עם קום המדינה מספר המשפחות בכפר הגיע לארבעים, והיישוב הוכר כ[[מועצה מקומית]] ב־1949.
ב[[שנות ה-50]] הגיעו גם לכפר תבור עולים חדשים, כחלק מגלי העלייה לארץ באותה עת. חברי המושבה החליטו לקלוט 17 משפחות מבני המעברה אשר הוקמה בין כפר תבור לכדורי. רוב הנקלטים ביישוב היו בני משפחות אשר עלו מ[[כורדיסטן]] ומיעוטם באו מ[[מרוקו]], [[הרפובליקה העממית של סין|סין]] ו[[שוודיה]]. בני כפר תבור הקצו עבור העולים שטח אדמה מנחלותיהם וסייעו בעדם להקים "הרחבה חקלאית", כך שלכל 17 המשפחות ניתן מקור פרנסה בסיסי. שטח האדמה שעיבדו במשותף לא הספיק לכלכלתם המלאה וכך, רבים מן העולים יצאו לחפש פרנסה נוספת ביישובים סמוכים. במהלך השנים, המועצה המקומית, בראשותו של [[דוד גולדמן]] (כיהן בין 1954 לבין 1967, אחרי כהונתו של דוד יעקב כהן), סייעה לבני משפחות העולים לקבל בצידו המערבי של כביש [[עפולה]]-[[טבריה]] שטח אדמה בבעלות [[מינהל מקרקעי ישראל]]. המינהל יעד לעולים בתים דו משפחתיים. דוד גולדמן מינה את מרדכי סויסה לטפל מול משרד השיכון בבתי העולים כך שלכל משפחה תהיה יחידת דיור נפרדת. ובסיוע [[משרד השיכון]] הוקמו במקום בתים נוחים יותר למרבית המשפחות הגדולות של העולים. לכל משפחה הוקצו 2.5 דונם כך שלצד הבתים הוקמו משקי-עזר. לימים שטח זה הופשר לבניית בתים לצאצאי העולים שבגרו ובחרו להישאר תושבי המושבה.


ב[[שנות ה-50]], הגיעו גם לכפר תבור עולים חדשים, כחלק מגלי ה[[עלייה לארץ ישראל|עלייה]] לארץ באותה עת. חברי המושבה החליטו לקלוט 17 משפחות מבני ה[[מעברה]] אשר הוקמה בין כפר תבור ל[[כדורי (מרכז אזורי)|כדורי]]. רוב הנקלטים ביישוב היו בני משפחות אשר עלו מ[[כורדיסטן]] ומיעוטם באו מ[[מרוקו]], [[הרפובליקה העממית של סין|סין]] ו[[שוודיה]]. בני כפר תבור היקצו עבור העולים שטח אדמה מ[[נחלה חקלאית|נחלותיהם]] וסייעו בעדם להקים "הרחבה חקלאית", כך שלכל 17 המשפחות ניתן מקור פרנסה בסיסי. שטח האדמה שעיבדו במשותף לא הספיק לכלכלתם המלאה וכך, רבים מן העולים יצאו לחפש פרנסה נוספת ביישובים סמוכים. במהלך השנים, המועצה המקומית, בראשותו של [[דוד גולדמן]] (כיהן בין 1954 לבין [[1967 בישראל|1967]], אחרי כהונתו של דוד יעקב כהן), סייעה לבני משפחות העולים לקבל בצידו המערבי של כביש [[עפולה]]-[[טבריה]] שטח אדמה בבעלות [[מינהל מקרקעי ישראל]]. המינהל יעד לעולים בתים [[דו-משפחתי|דו משפחתי]]<nowiki/>ים. דוד גולדמן מינה את מרדכי סויסה לטפל בבתי העולים מול [[משרד השיכון]], כך שלכל משפחה תהיה יחידת דיור נפרדת, ובסיוע [[משרד השיכון]] הוקמו במקום בתים נוחים יותר למרבית המשפחות הגדולות של העולים. לכל משפחה הוקצו 2.5 [[דונם]], כך שלצד הבתים הוקמו משקי-עזר. לימים שטח זה הופשר לבניית בתים לצאצאי העולים שבגרו, ובחרו להישאר תושבי המושבה.
שנים ארוכות, למרות ההתקדמות הטכנולוגית בעולם החקלאות, נשארה כפר תבור מושבה קטנה ולא מפותחת במיוחד. הכפר חובר לרשת הארצית לאספקת מים שוטפת רק בשנת [[1966 בישראל|1966]], עת הוקמה בגליל התחתון תשתית מתאימה. עד אז החקלאים נאלצו להסתפק בעיקר בחקלאות בעל. הכפר זכה להתחבר לרשת החשמל התקינה רק בשנות השישים. תדירות התחבורה הציבורית הייתה מועטה ובלתי-נוחה בעליל. התעסוקה ביישוב ובסביבתו הייתה מצומצמת מאוד.

שנים ארוכות, למרות ההתקדמות הטכנולוגית בעולם החקלאות, נשארה כפר תבור מושבה קטנה ולא מפותחת במיוחד. הכפר חובר ל[[הרשות הממשלתית למים ולביוב|רשת הארצית לאספקת מים]] שוטפת רק בשנת [[1966 בישראל|1966]], עת הוקמה בגליל התחתון תשתית מתאימה. עד אז החקלאים נאלצו להסתפק בעיקר בחקלאות בעל. הכפר זכה להתחבר ל[[רשת חשמל|רשת החשמל]] התקינה רק ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]]. תדירות [[תחבורה ציבורית|התחבורה הציבורית]] הייתה מועטה ובלתי-נוחה בעליל. התעסוקה ביישוב ובסביבתו הייתה מצומצמת מאוד.


=== החל משנות ה-70 של המאה ה-20 ===
=== החל משנות ה-70 של המאה ה-20 ===
[[קובץ:כיכר הברון כפר תבור 1.4.2016.jpg|ממוזער]]
[[קובץ:כיכר הברון כפר תבור 1.4.2016.jpg|ממוזער]]
מצבה העגום של המושבה גרם, במהלך השנים, לנטישת של בני הדור הצעיר. בפועל, בראשית [[שנות השבעים של המאה ה-20]], חיו במושבה כ-150 איש (אם כי על פי הנתונים הרשמיים היו רשומים כאזרחי המושבה מספר תושבים כפול מזה). התחושה בקרב הבנים והבנות הייתה כי "כפר תבור היא ישוב הולך ונעלם", כפי שהגדירה זאת אחת מבנות המקום בעבודה סמינריונית שהגישה במסגרת לימודיה האקדמיים בחוג לגאוגרפיה ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] בשנת [[1970]].
מצבה העגום של המושבה גרם, במהלך השנים, לנטישת של בני הדור הצעיר. בפועל, בראשית [[שנות השבעים של המאה ה-20]], חיו במושבה כ-150 איש (אם כי על פי הנתונים הרשמיים היו רשומים כאזרחי המושבה מספר תושבים כפול מזה). התחושה בקרב הבנים והבנות הייתה כי "כפר תבור היא ישוב הולך ונעלם", כפי שהגדירה זאת אחת מבנות המקום ב[[עבודה סמינריונית]] שהגישה במסגרת לימודיה האקדמיים בחוג ל[[גאוגרפיה]] ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] בשנת [[1970]].
בשנים 1967 עד 1971 כיהן כראש מועצת כפר תבור מרדכי סויסה שדאג לחיבור חשמל לשכונה החדשה של העולים החדשים.
בשנים 1967 עד [[1971 בישראל|1971]], כיהן כראש מועצת כפר תבור מרדכי סויסה, שדאג לחיבור חשמל לשכונה החדשה של העולים החדשים.
כעשור לאחר חיבור המושבה למים, באמצע שנות השבעים, החלה בהדרגה חזרה של הבנים והבנות הצעירים למושבה. עם ראשית ההתעוררות הספונטנית של הזוגות הצעירים, חל מהפך גם בהנהגת המושבה. לראשות המועצה נבחר אחד מבני הדור הצעיר [[מיכה גולדמן]].
כעשור לאחר חיבור המושבה למים, באמצע שנות השבעים, החלה בהדרגה חזרה של הבנים והבנות הצעירים למושבה. עם ראשית ההתעוררות הספונטנית של הזוגות הצעירים, חל מהפך גם בהנהגת המושבה. לראשות המועצה נבחר אחד מבני הדור הצעיר [[מיכה גולדמן]].


על בסיס תוכניות פיתוח שהחל לגבש קודמו בתפקיד [[מקס אופיר]], החל גולדמן בפעולה נמרצת להשבחת התשתית הפיזית במושבה ולהגדלת האוכלוסייה, על ידי תכנון שכונות חדשות, בצמוד לגרעין הכפר שהתכנה מעכשיו "שכונת המייסדים". גולדמן רתם למפעל את מוסדות המדינה ובראשם את [[משרד השיכון]], והסתייע רבות בבן הכפר שנעשה לאחד ממנהיגי המדינה, [[יגאל אלון]]. אוכלוסיית כפר תבור צמחה מאוד. בשלב הראשון, התשתית ב"שכונת העולים" הושוותה באיכותה לזו של שכונת המייסדים. בהתאם גם ניתן שם לשכונה: "שכונת הגפנים". בהדרגה, במהלך שלושים השנים הבאות, הוקמו במושבה מספר שכונות חדשות (חלקן הוקמו לאחר כהונתו): השקדים, הזיתים, הרימונים, התאנים, החרובים והשזיפים.
על בסיס תוכניות פיתוח, שהחל לגבש קודמו בתפקיד [[מקס אופיר]], החל גולדמן בפעולה נמרצת להשבחת התשתית הפיזית במושבה ולהגדלת האוכלוסייה, על ידי תכנון שכונות חדשות, בצמוד לגרעין הכפר שהתכנה מעכשיו "שכונת המייסדים". גולדמן רתם למפעל את מוסדות המדינה ובראשם את משרד השיכון, והסתייע רבות בבן הכפר שנעשה לאחד ממנהיגי המדינה, [[יגאל אלון]]. אוכלוסיית כפר תבור צמחה מאוד. בשלב הראשון, התשתית ב"שכונת העולים" הושוותה באיכותה לזו של שכונת המייסדים. בהתאם גם ניתן שם לשכונה: "שכונת ה[[גפן היין|גפנים]]". בהדרגה, במהלך שלושים השנים הבאות, הוקמו במושבה מספר שכונות חדשות (חלקן הוקמו לאחר כהונתו): השקדים, הזיתים, ה[[רימון מצוי|רימונים]], ה[[תאנה|תאנים]], ה[[חרוב מצוי|חרובים]] וה[[שזיף|שזיפים]].


גולדמן וחבריו למועצה החליטו לעסוק גם בפיתוח הכלכלי של היישוב. הדבר נעשה בכמה דרכים במקביל: המועצה המקומית הקימה [[אזור תעשייה]] ועסקים מקומי, וחברה ל[[רשות מקומית|רשויות המקומיות]] בסביבה לפיתוח אזור תעשייה אזורי משותף, "[[אזור התעשייה אלון תבור|אלון תבור]]", השוכן בין כפר תבור ל[[עפולה]]. מיכה גולדמן נענה ליוזמת [[משרד החינוך]] והקים בכפר בית ספר על-אזורי מחוזי לילדים מחוננים. מוסד חינוכי זה הוסיף יוקרה ציבורית למושבה והוסיף מקומות תעסוקה. המועצה המקומית עודדה גם יזמים פרטיים להקים ולפתח עסקים מסוגים שונים בכפר ובכללם [[מרכז מסחרי]] (עם [[סופרמרקט]]) סוכנות דואר וסניף של [[בנק הפועלים]]. בין השאר הושם דגש על עסקים בעלי אופי תיירותי ומשרדי שירות ותכנון עסקי שונים.
גולדמן וחבריו למועצה החליטו לעסוק גם בפיתוח הכלכלי של היישוב. הדבר נעשה בכמה דרכים במקביל: המועצה המקומית הקימה [[אזור תעשייה]] ועסקים מקומי, וחברה ל[[רשות מקומית|רשויות המקומיות]] בסביבה לפיתוח אזור תעשייה אזורי משותף, "[[אזור התעשייה אלון תבור|אלון תבור]]", השוכן בין כפר תבור ל[[עפולה]]. מיכה גולדמן נענה ליוזמת [[משרד החינוך]] והקים בכפר בית ספר על-אזורי מחוזי לילדים [[מחוננות|מחוננים]]. מוסד חינוכי זה הוסיף יוקרה ציבורית למושבה והוסיף מקומות [[תעסוקה]]. המועצה המקומית עודדה גם [[יזם|יזמ]]<nowiki/>ים פרטיים להקים ולפתח עסקים מסוגים שונים בכפר ובכללם [[מרכז מסחרי]] (עם [[סופרמרקט]]), סוכנות [[דואר ישראל|דואר]] וסניף של [[בנק הפועלים]]. בין השאר הושם דגש על עסקים בעלי אופי [[תיירות]]<nowiki/>י ומשרדי שירות ותכנון עסקי שונים.


תשומת לב ניתנה גם לפיתוח התשתית הציבורית במושבה: הוקם [[מתנ"ס]], על שמו של יגאל אלון, שכולל אולם כנסים ו[[בית קולנוע]], חדרי פעילות ועוד. הוקמו [[ברכת שחייה]] ציבורית, [[אולם ספורט]] גדול ותקני על שם השר [[אברהם עופר]], מגרש כדורגל ולידו מגרשי טניס תקניים, בית נוער עבור תנועת "[[בני המושבים]]", [[ספרייה ציבורית]], ובתים ל[[קופת חולים כללית]] ול[[קופת חולים מאוחדת]].
תשומת לב ניתנה גם לפיתוח התשתית הציבורית במושבה: הוקם [[מתנ"ס]], על שמו של יגאל אלון, שכולל אולם כנסים ו[[בית קולנוע]], חדרי פעילות ועוד. הוקמו [[ברכת שחייה|בריכת שחייה]] ציבורית, [[אולם ספורט]] גדול ותקני על שם השר [[אברהם עופר]], [[מגרש כדורגל]] ולידו [[מגרש טניס|מגרשי טניס]] תקניים, בית נוער עבור תנועת "[[בני המושבים]]", [[ספרייה ציבורית]], ובתים ל[[קופת חולים כללית]] ול[[קופת חולים מאוחדת]].


המועצה המקומית השקיעה רבות גם בפיתוח האסתטי של הכפר. ברבות השנים פיתוח הגינון והניקיון ברחובות הכפר פרסם מחדש את היישוב בכל רחבי הארץ{{מקור}}. נוכח הפיתוח האינטנסיבי היישוב הפך בהדרגה לאבן שואבת לתושבים רבים אשר מצאו את פרנסתם בסביבה במגוון רב של מקצועות ועיסוקים. רובם המוחלט של הבוגרים בכפר תבור מוצאים את פרנסתם כשכירים או כבעלי [[מקצוע חופשי|מקצועות חופשיים]]. עם זאת, עדיין לא פסה החקלאות מן המושבה. חלק מבני משפחות המייסדים (בני הדור השלישי והרביעי) עד היום מוציאים את פרנסתם מן האדמה, אם כי הצלחתם בתחום זה תלויה יותר ויותר גם ב[[גלובליזציה|התפתחויות בשוק העולמי]] ולא רק בשוק המקומי.
המועצה המקומית השקיעה רבות גם בפיתוח האסתטי של הכפר. ברבות השנים פיתוח ה[[גינון]] והניקיון ברחובות הכפר פרסם מחדש את היישוב בכל רחבי הארץ{{מקור}}. נוכח הפיתוח האינטנסיבי היישוב הפך בהדרגה לאבן שואבת לתושבים רבים אשר מצאו את פרנסתם בסביבה במגוון רב של מקצועות ועיסוקים. רובם המוחלט של הבוגרים בכפר תבור מוצאים את פרנסתם כשכירים או כבעלי [[מקצוע חופשי|מקצועות חופשיים]]. עם זאת, עדיין לא פסה החקלאות מן המושבה. חלק מבני משפחות המייסדים (בני הדור השלישי והרביעי) מוציאים עד היום את פרנסתם מן האדמה, אם כי הצלחתם בתחום זה תלויה יותר ויותר גם ב[[גלובליזציה|התפתחויות בשוק העולמי]] ולא רק בשוק המקומי.


[[קובץ:biriyatavor.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מגדל המים המשוחזר]]
[[קובץ:biriyatavor.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מגדל המים המשוחזר]]
עם מינויו של גולדמן כסגן שר בממשלת ישראל, בשנת 1992, הוא פרש מניהול המועצה ואת מקומו תפס יוסף דולה. קודם למינויו לראש המועצה, היה דולה חבר במועצת הכפר ומנהל סניף הצפון של חברת הבנייה "[[אשטרום]]". במהלך כהונתנו של דולה (1992 - 2018) גדלה אוכלוסיית המושבה מאלף תושבים למעל 4,000 איש באמצעות עשר תוכניות בנייה רחבות היקף שקודמו ואושרו במוסדות התכנון, כדוגמת שכונת "כרמי בנימין", "שקמים", "ערמונים", "הזיתים מזרח" ושכונת "שזיפים דרום". גידול מסיבי זה הצריך בינוי רחב היקף של [[מבנה ציבור|מבני ציבור]], ביניהם בניית [[בית ספר יסודי]] חדש (שכן עד אז למדו ילדי המושבה ב[[בית הספר החקלאי כדורי]] הסמוך), בניית 14 כיתות חדשות למעונות יום, גני טרום-חובה ובנוסף, בניית שורת מבני ציבור חדשים ושיפוץ והגדלת מבני הציבור הקיימים. גידול מסיבי זה נבע מהצורך לבצר את מעמד המושבה כישוב מרכזי בגליל ולמנוע את החלטת הממשלה לאחד את כפר תבור, שהייתה עד אז מושבה קטנה, עם המועצה האזורית "הגליל התחתון". כפר תבור, שסבלה ממצוקה תקציבית גדולה הייתה חייבת לאזן את תקציבה ולגדול באופן מסיבי על מנת לאפשר התנהלות עצמאית. הדבר עלה יפה בתקופת כהונתו של דולה והאיחוד שכבר הוחלט עליו בוטל. במהלך תקופה זו שמרה המושבה על הפיתוח האסתטי של הכפר. מזה 16 שנה ברציפות זוכה המועצה בפרס משרד הפנים על ניהול תקין.
עם מינויו של גולדמן כסגן שר ב[[ממשלת ישראל]], בשנת [[1992 בישראל|1992]], הוא פרש מניהול המועצה ואת מקומו תפס יוסף דולה. קודם למינויו לראש המועצה, היה דולה חבר במועצת הכפר ומנהל סניף הצפון של חברת הבנייה "[[אשטרום]]". במהלך כהונתנו של דולה (1992 - [[2018 בישראל|2018]]) גדלה אוכלוסיית המושבה מאלף תושבים למעל 4,000 איש באמצעות עשר תוכניות בנייה רחבות היקף, שקודמו ואושרו במוסדות התכנון, כדוגמת שכונת "כרמי בנימין", "[[שקמה|שקמים]]", "[[ערמון|ערמונ]]<nowiki/>ים", "הזיתים מזרח" ושכונת "שזיפים דרום". גידול מסיבי זה הצריך בינוי רחב היקף של [[מבנה ציבור|מבני ציבור]], ביניהם בניית [[בית ספר יסודי]] חדש (שכן עד אז למדו ילדי המושבה ב[[בית הספר החקלאי כדורי]] הסמוך), בניית 14 כיתות חדשות ל[[מעון יום|מעונות יום]], [[גן ילדים|גני טרום-חובה]] ובנוסף, בניית שורת מבני ציבור חדשים ושיפוץ והגדלת מבני הציבור הקיימים. גידול מסיבי זה נבע מהצורך לבצר את מעמד המושבה כישוב מרכזי בגליל, ולמנוע את החלטת הממשלה לאחד את כפר תבור, שהייתה עד אז מושבה קטנה, עם המועצה האזורית "הגליל התחתון". כפר תבור, שסבלה ממצוקה תקציבית גדולה הייתה חייבת לאזן את תקציבה ולגדול באופן מסיבי על מנת לאפשר התנהלות עצמאית. הדבר עלה יפה בתקופת כהונתו של דולה והאיחוד שכבר הוחלט עליו בוטל. במהלך תקופה זו שמרה המושבה על הפיתוח ה[[אסתטיקה|אסתטי]] של הכפר. מזה 16 שנה ברציפות זוכה המועצה בפרס [[משרד הפנים]] על ניהול תקין.


בשנת 2004 בוצע שחזור של [[מגדל מים|מגדל המים]] ההיסטורי של המושבה. השחזור כלל גם את הכתובת שנרשמה על מגדל המים המקומי, לאחר [[העלייה לביריה]], במרץ 1946, בתגובה לניסיונות הבריטים להוריד את ההתיישבות העברית בביריה. הכתובת קובעת, בעברית ובאנגלית: "ביריה שלנו" - "Birya Belongs to Us".
בשנת [[2004 בישראל|2004]], בוצע שחזור של [[מגדל מים|מגדל המים]] ההיסטורי של המושבה. השחזור כלל גם את הכתובת שנרשמה על מגדל המים המקומי, לאחר [[העלייה לביריה]], ב[[מרץ]] 1946, בתגובה לניסיונות הבריטים להוריד את ההתיישבות העברית בביריה. הכתובת קובעת, בעברית ובאנגלית: "ביריה שלנו" - "Birya Belongs to Us".


ב[[העשור השני של המאה ה-21|עשור השני של המאה ה-21]] עוברת המושבה תנופת פיתוח גדולה. במרכזה, נבנה מרכז מסחרי חדש בגודל של כ-8,000 [[מטר רבוע]] וכן [[קאנטרי קלאב]] לשירות תושבי המקום בשכונה החדשה "כרמי בנימין" הנבנית בצפון היישוב, שיפוץ בניין קופ"ח כללית, הקמת בניין מועצה חדש, הקמת ארבעה גני ילדים חדשים, הרחבת בית הספר היסודי ביישוב, הקמת מגרשי ספורט חדשים מקורים ומבני ציבור נוספים. על פי התוכניות המאושרות עתידה אוכלוסיית היישוב להגיע ללמעלה מ-6,000 נפש.
ב[[העשור השני של המאה ה-21|עשור השני של המאה ה-21]], עוברת המושבה תנופת פיתוח גדולה. במרכזה, נבנה מרכז מסחרי חדש בגודל של כ-8,000 [[מטר רבוע]] וכן [[קאנטרי קלאב]] לשירות תושבי המקום בשכונה החדשה "כרמי בנימין" הנבנית בצפון היישוב, שיפוץ בניין קופ"ח כללית, הקמת בניין מועצה חדש, הקמת ארבעה גני ילדים חדשים, הרחבת בית הספר היסודי ביישוב, הקמת מגרשי ספורט חדשים מקורים ומבני ציבור נוספים. על פי התוכניות המאושרות עתידה אוכלוסיית היישוב להגיע ללמעלה מ-6,000 נפש.


באחד באפריל 2016 נחנכה כיכר הברון בשכונת "כרמי בנימין" בשדרות רוטשילד, הרחוב המרכזי של השכונה, בכיכר נבנה מעמד יצוק בטון ועליו פסל בעיצוב וביצוע של הפסל [[אסף ליפשיץ]], שמציין את ביקור הברון [[אדמונד ג'יימס דה רוטשילד]] ורעייתו עדה, בשנת 1914, בכפר תבור. הפסל מעוצב מכרכרה הרתומה לשני סוסים, בה יושבים הברון ורעייתו.
ב[[אחד באפריל]] [[2016 בישראל|2016]], נחנכה כיכר הברון בשכונת "כרמי בנימין" בשדרות רוטשילד, הרחוב המרכזי של השכונה, בכיכר נבנה מעמד יצוק [[בטון]] ועליו [[פסל (יצירה)|פסל]] בעיצוב וביצוע של הפסל [[אסף ליפשיץ]], שמציין את ביקור הברון [[אדמונד ג'יימס דה רוטשילד]] ורעייתו עדה, בשנת [[1914]], בכפר תבור. הפסל מעוצב מ[[כרכרה]] הרתומה לשני [[סוס הבית|סוס]]<nowiki/>ים, בה יושבים הברון ורעייתו.


באוקטובר 2018 נבחר [[עודד הלפרין]] לראש המועצה המקומית כפר תבור.
ב[[אוקטובר]] [[2018 בישראל|2018]], נבחר [[עודד הלפרין]] לראש המועצה המקומית כפר תבור.


במושבה קיים אזור תעשייה מקומי, אשר בהדרגה הופך לאזור עסקים, מיון ואחסון וכן מרכז מסחרי ובו חנויות, מסעדות ובנק. כמו כן, פועל בשטח המושבה מרכז "יקב התבור" ובו [[יקב]] גדול עם [[מרכז מבקרים]], מסעדה ו"מוזיאון המרציפן", המציג את תהליך יצירתו של ה[[מרציפן]], מפרי עץ ה[[שקד מצוי|שקד]] עד המוצר המוגמר. סמוך לבניין המועצה ולספריית היישוב, שוכן בית הקפה "קפדרציה" מזה שש שנים.
במושבה קיים אזור תעשייה מקומי, אשר בהדרגה הופך לאזור עסקים, מיון ואחסון וכן מרכז מסחרי ובו חנויות, מסעדות ובנק. כמו כן, פועל בשטח המושבה מרכז "[[יקב תבור|יקב התבור]]" ובו [[יקב]] גדול עם [[מרכז מבקרים]], [[מסעדה]] ו"[[מוזיאון המרציפן]]", המציג את תהליך יצירתו של ה[[מרציפן]], מפרי עץ ה[[שקד מצוי|שקד]] עד המוצר המוגמר. סמוך לבניין המועצה ולספריית היישוב, שוכן [[בית קפה|בית הקפה]] "קפדרציה" מזה שש שנים.


[[מוזיאון המושבה כפר תבור]], מוזיאון שני בשטח הכפר, מגולל את תולדות הקמתה והתפתחותה של המושבה.
[[מוזיאון המושבה כפר תבור]], מוזיאון שני בשטח הכפר, מגולל את תולדות הקמתה והתפתחותה של המושבה.

גרסה מ־23:54, 16 בנובמבר 2021

כפר תבור
ככר השומר, שכונת המייסדים, כפר תבור
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה עודד הלפרין
גובה ממוצע[1] ‎102 מטר
תאריך ייסוד 1901
סוג יישוב יישוב 2,000‏–4,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף פברואר 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 4,377 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] 233
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎-0.9% בשנה
    - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] ‎0.05 אלפי תושבים
  - צפיפות אוכלוסייה 355 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי[2] 197
תחום שיפוט[4] 12,320 דונם
    - דירוג ארצי[2] 108
32°41′12″N 35°25′15″E / 32.6867656599585°N 35.4207929502893°E / 32.6867656599585; 35.4207929502893
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[5]
8 מתוך 10
    - דירוג ארצי[2] 22
מדד ג'יני
לשנת 2019[4]
0.4471
    - דירוג ארצי[2] 50
לאום ודת[4]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל[4]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 6.3%
גילאי 5 - 9 9.1%
גילאי 10 - 14 10.4%
גילאי 15 - 19 8.9%
גילאי 20 - 29 12.0%
גילאי 30 - 44 15.8%
גילאי 45 - 59 19.1%
גילאי 60 - 64 5.7%
גילאי 65 ומעלה 12.6%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך[4]
סה"כ בתי ספר 1
–  יסודיים 1
תלמידים 436
 –  יסודי 436
מספר כיתות 18
ממוצע תלמידים לכיתה 26.2
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
פרופיל כפר תבור נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
http://www.kefar-tavor.muni.il
הכניסה לכפר תבור

כְּפַר תָּבוֹר היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל השוכנת למרגלות הר תבור שבגליל התחתון המזרחי. נוסדה כמושבה, והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949.

היסטוריה

השנים הראשונות

אנשים מהמושבה. צלם : יוסף שוייג, 6 בדצמבר 1928

המושבה כפר תבור נוסדה ב-25 באוקטובר 1901, י"ב בחשוון תרס"ב, על ידי קבוצה של בני הדור השני מהעלייה הראשונה. הקבוצה מנתה 21 משפחות שמוצאן מהמושבות זכרון יעקב, מטולה, ראש פינה ושפיה. בראשית ההתיישבות, בחרו התושבים להמשיך ולקרוא למקום "מֶסְחָה" כשמו של היישוב שהתקיים במקום עד המחצית השנייה של המאה ה-19,[6] שבו התגוררו בעבר אריסים ערבים שהובאו מסוריה על ידי אפנדים לעבד עבורם את הקרקע. את שמה העברי אימצו המייסדים, על פי עצתו של מנחם אוסישקין. בעת ביקורו במושבה, בשנת 1903, במסגרת סיורו השני בארץ ישראל, התפלא אוסישקין על כך שלמושבה אין עדיין שם עברי. הוא הציע לתושבים לעשות שימוש בשם ההר הר תבור, שלמרגלותיו היא שוכנת. בקהילה התפתח ויכוח פנימי בסוגיית ציון המילה "כפר", שאוסישקין הציע לכלול בשם המקום. היו מי שהביעו חשש כי בכך תוטל מגבלה על התפתחותה העתידית של המושבה, אולם אוסישקין שכנעם לאחר שסיפר לתושבים כי ביקר בעיר הגדולה דיסלדורף שבגרמניה, אשר שמה מכיל אף הוא את המילה "כפר" בגרמנית "Dorf".

בשנותיה הקשות הראשונות נתמכה כפר תבור על ידי חברת יק"א. היישוב סבל ממחסור במים, כי המבנה הטופוגרפי והגאולוגי גרמו למי הגשם לזרום במהירות הלאה. כדי להתגבר על כך, שתלו התושבים נטיעות המתאימות לתנאים המקומיים בעיקר כרמי שקדים, זיתים וגפנים.

יוסף ויתקין, מנהל בית הספר היסודי במושבה משנת 1903, פרסם בשנת 1905, "קול קורא: אל צעירי ישראל אשר לבם לעמם ולציון", שנשא עליו את הסיסמה "בשם עמנו וארצנו", נועד ליהודים בגולה, קרא להם לעלות לארץ ישראל ולבנות את הארץ למרות הקשיים הרבים: רעב, מחלות ומחסור. קול קורא זה היה בין הגורמים לעלייה השנייה.

בין הקשיים הרבים שעמם נאלצו המתיישבים להתמודד, הייתה גם בעיית הגניבות החקלאיות מצד השבט הבדואי ששכן בסמוך, ערב א-צביח. הצורך בשמירה ובהתגוננות מפני הגניבות היווה מנוף לקיומו של דיון ציבורי בנושא. שיאו היה בקיומה של ועידה של ראשי ארגון המגן החשאי בר-גיורא בפסח 1909, בכפר תבור. בוועידה השתתפו בין השאר אלכסנדר זייד, ישראל שוחט, יצחק בן-צבי, ישראל גלעדי, יחזקאל ניסנוב, יחזקאל חנקין, מנדל פורטוגלי וצבי בקר. המשתתפים החליטו שהגיעה השעה לפעול בגלוי. לפיכך, בכפר תבור, הוחלט על פירוק הארגון החשאי ובו-בזמן על הקמתו של ארגון "השומר" כארגון השמירה היהודית הארצית. הוחלט ש"השומר" יהיה ארגון שיעסוק בהגנה וביטחון ויהיה בסיס לכוח צבאי עברי. "השומר" ביקש ליטול לידיו את השמירה בכל המושבות היהודיות, במקום ערבים מקומיים אותם נהגו עד אז להעסיק בתפקידי השמירה.

שנות הארבעים עד השישים

במהלך שנות הארבעים, החליטה יק"א לרשום על שם האיכרים את הקרקע המעובדת על ידם, תמורת תשלום. לכל משפחה גרעינית ניתן שטח חקלאי בגודל של כ-200 דונם ו"חכורה", חלקה בת שישה דונם שעליה נבנה בית האיכר וחצר המשק שכללה רפת ומתבן. חומה הקיפה את כל חצרות האיכרים. מעבר לחומה היה משק עזר, אשר נועד בעיקר לספק את הצרכים הבסיסיים של הבית בירקות ובפירות.

המושבה כפר תבור התרחבה בהדרגה, אך באופן איטי. עם קום המדינה מספר המשפחות בכפר הגיע לארבעים, והיישוב הוכר כמועצה מקומית ב־1949.

בשנות ה-50, הגיעו גם לכפר תבור עולים חדשים, כחלק מגלי העלייה לארץ באותה עת. חברי המושבה החליטו לקלוט 17 משפחות מבני המעברה אשר הוקמה בין כפר תבור לכדורי. רוב הנקלטים ביישוב היו בני משפחות אשר עלו מכורדיסטן ומיעוטם באו ממרוקו, סין ושוודיה. בני כפר תבור היקצו עבור העולים שטח אדמה מנחלותיהם וסייעו בעדם להקים "הרחבה חקלאית", כך שלכל 17 המשפחות ניתן מקור פרנסה בסיסי. שטח האדמה שעיבדו במשותף לא הספיק לכלכלתם המלאה וכך, רבים מן העולים יצאו לחפש פרנסה נוספת ביישובים סמוכים. במהלך השנים, המועצה המקומית, בראשותו של דוד גולדמן (כיהן בין 1954 לבין 1967, אחרי כהונתו של דוד יעקב כהן), סייעה לבני משפחות העולים לקבל בצידו המערבי של כביש עפולה-טבריה שטח אדמה בבעלות מינהל מקרקעי ישראל. המינהל יעד לעולים בתים דו משפחתיים. דוד גולדמן מינה את מרדכי סויסה לטפל בבתי העולים מול משרד השיכון, כך שלכל משפחה תהיה יחידת דיור נפרדת, ובסיוע משרד השיכון הוקמו במקום בתים נוחים יותר למרבית המשפחות הגדולות של העולים. לכל משפחה הוקצו 2.5 דונם, כך שלצד הבתים הוקמו משקי-עזר. לימים שטח זה הופשר לבניית בתים לצאצאי העולים שבגרו, ובחרו להישאר תושבי המושבה.

שנים ארוכות, למרות ההתקדמות הטכנולוגית בעולם החקלאות, נשארה כפר תבור מושבה קטנה ולא מפותחת במיוחד. הכפר חובר לרשת הארצית לאספקת מים שוטפת רק בשנת 1966, עת הוקמה בגליל התחתון תשתית מתאימה. עד אז החקלאים נאלצו להסתפק בעיקר בחקלאות בעל. הכפר זכה להתחבר לרשת החשמל התקינה רק בשנות השישים. תדירות התחבורה הציבורית הייתה מועטה ובלתי-נוחה בעליל. התעסוקה ביישוב ובסביבתו הייתה מצומצמת מאוד.

החל משנות ה-70 של המאה ה-20

מצבה העגום של המושבה גרם, במהלך השנים, לנטישת של בני הדור הצעיר. בפועל, בראשית שנות השבעים של המאה ה-20, חיו במושבה כ-150 איש (אם כי על פי הנתונים הרשמיים היו רשומים כאזרחי המושבה מספר תושבים כפול מזה). התחושה בקרב הבנים והבנות הייתה כי "כפר תבור היא ישוב הולך ונעלם", כפי שהגדירה זאת אחת מבנות המקום בעבודה סמינריונית שהגישה במסגרת לימודיה האקדמיים בחוג לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בשנת 1970. בשנים 1967 עד 1971, כיהן כראש מועצת כפר תבור מרדכי סויסה, שדאג לחיבור חשמל לשכונה החדשה של העולים החדשים. כעשור לאחר חיבור המושבה למים, באמצע שנות השבעים, החלה בהדרגה חזרה של הבנים והבנות הצעירים למושבה. עם ראשית ההתעוררות הספונטנית של הזוגות הצעירים, חל מהפך גם בהנהגת המושבה. לראשות המועצה נבחר אחד מבני הדור הצעיר מיכה גולדמן.

על בסיס תוכניות פיתוח, שהחל לגבש קודמו בתפקיד מקס אופיר, החל גולדמן בפעולה נמרצת להשבחת התשתית הפיזית במושבה ולהגדלת האוכלוסייה, על ידי תכנון שכונות חדשות, בצמוד לגרעין הכפר שהתכנה מעכשיו "שכונת המייסדים". גולדמן רתם למפעל את מוסדות המדינה ובראשם את משרד השיכון, והסתייע רבות בבן הכפר שנעשה לאחד ממנהיגי המדינה, יגאל אלון. אוכלוסיית כפר תבור צמחה מאוד. בשלב הראשון, התשתית ב"שכונת העולים" הושוותה באיכותה לזו של שכונת המייסדים. בהתאם גם ניתן שם לשכונה: "שכונת הגפנים". בהדרגה, במהלך שלושים השנים הבאות, הוקמו במושבה מספר שכונות חדשות (חלקן הוקמו לאחר כהונתו): השקדים, הזיתים, הרימונים, התאנים, החרובים והשזיפים.

גולדמן וחבריו למועצה החליטו לעסוק גם בפיתוח הכלכלי של היישוב. הדבר נעשה בכמה דרכים במקביל: המועצה המקומית הקימה אזור תעשייה ועסקים מקומי, וחברה לרשויות המקומיות בסביבה לפיתוח אזור תעשייה אזורי משותף, "אלון תבור", השוכן בין כפר תבור לעפולה. מיכה גולדמן נענה ליוזמת משרד החינוך והקים בכפר בית ספר על-אזורי מחוזי לילדים מחוננים. מוסד חינוכי זה הוסיף יוקרה ציבורית למושבה והוסיף מקומות תעסוקה. המועצה המקומית עודדה גם יזמים פרטיים להקים ולפתח עסקים מסוגים שונים בכפר ובכללם מרכז מסחרי (עם סופרמרקט), סוכנות דואר וסניף של בנק הפועלים. בין השאר הושם דגש על עסקים בעלי אופי תיירותי ומשרדי שירות ותכנון עסקי שונים.

תשומת לב ניתנה גם לפיתוח התשתית הציבורית במושבה: הוקם מתנ"ס, על שמו של יגאל אלון, שכולל אולם כנסים ובית קולנוע, חדרי פעילות ועוד. הוקמו בריכת שחייה ציבורית, אולם ספורט גדול ותקני על שם השר אברהם עופר, מגרש כדורגל ולידו מגרשי טניס תקניים, בית נוער עבור תנועת "בני המושבים", ספרייה ציבורית, ובתים לקופת חולים כללית ולקופת חולים מאוחדת.

המועצה המקומית השקיעה רבות גם בפיתוח האסתטי של הכפר. ברבות השנים פיתוח הגינון והניקיון ברחובות הכפר פרסם מחדש את היישוב בכל רחבי הארץ[דרוש מקור]. נוכח הפיתוח האינטנסיבי היישוב הפך בהדרגה לאבן שואבת לתושבים רבים אשר מצאו את פרנסתם בסביבה במגוון רב של מקצועות ועיסוקים. רובם המוחלט של הבוגרים בכפר תבור מוצאים את פרנסתם כשכירים או כבעלי מקצועות חופשיים. עם זאת, עדיין לא פסה החקלאות מן המושבה. חלק מבני משפחות המייסדים (בני הדור השלישי והרביעי) מוציאים עד היום את פרנסתם מן האדמה, אם כי הצלחתם בתחום זה תלויה יותר ויותר גם בהתפתחויות בשוק העולמי ולא רק בשוק המקומי.

מגדל המים המשוחזר

עם מינויו של גולדמן כסגן שר בממשלת ישראל, בשנת 1992, הוא פרש מניהול המועצה ואת מקומו תפס יוסף דולה. קודם למינויו לראש המועצה, היה דולה חבר במועצת הכפר ומנהל סניף הצפון של חברת הבנייה "אשטרום". במהלך כהונתנו של דולה (1992 - 2018) גדלה אוכלוסיית המושבה מאלף תושבים למעל 4,000 איש באמצעות עשר תוכניות בנייה רחבות היקף, שקודמו ואושרו במוסדות התכנון, כדוגמת שכונת "כרמי בנימין", "שקמים", "ערמונים", "הזיתים מזרח" ושכונת "שזיפים דרום". גידול מסיבי זה הצריך בינוי רחב היקף של מבני ציבור, ביניהם בניית בית ספר יסודי חדש (שכן עד אז למדו ילדי המושבה בבית הספר החקלאי כדורי הסמוך), בניית 14 כיתות חדשות למעונות יום, גני טרום-חובה ובנוסף, בניית שורת מבני ציבור חדשים ושיפוץ והגדלת מבני הציבור הקיימים. גידול מסיבי זה נבע מהצורך לבצר את מעמד המושבה כישוב מרכזי בגליל, ולמנוע את החלטת הממשלה לאחד את כפר תבור, שהייתה עד אז מושבה קטנה, עם המועצה האזורית "הגליל התחתון". כפר תבור, שסבלה ממצוקה תקציבית גדולה הייתה חייבת לאזן את תקציבה ולגדול באופן מסיבי על מנת לאפשר התנהלות עצמאית. הדבר עלה יפה בתקופת כהונתו של דולה והאיחוד שכבר הוחלט עליו בוטל. במהלך תקופה זו שמרה המושבה על הפיתוח האסתטי של הכפר. מזה 16 שנה ברציפות זוכה המועצה בפרס משרד הפנים על ניהול תקין.

בשנת 2004, בוצע שחזור של מגדל המים ההיסטורי של המושבה. השחזור כלל גם את הכתובת שנרשמה על מגדל המים המקומי, לאחר העלייה לביריה, במרץ 1946, בתגובה לניסיונות הבריטים להוריד את ההתיישבות העברית בביריה. הכתובת קובעת, בעברית ובאנגלית: "ביריה שלנו" - "Birya Belongs to Us".

בעשור השני של המאה ה-21, עוברת המושבה תנופת פיתוח גדולה. במרכזה, נבנה מרכז מסחרי חדש בגודל של כ-8,000 מטר רבוע וכן קאנטרי קלאב לשירות תושבי המקום בשכונה החדשה "כרמי בנימין" הנבנית בצפון היישוב, שיפוץ בניין קופ"ח כללית, הקמת בניין מועצה חדש, הקמת ארבעה גני ילדים חדשים, הרחבת בית הספר היסודי ביישוב, הקמת מגרשי ספורט חדשים מקורים ומבני ציבור נוספים. על פי התוכניות המאושרות עתידה אוכלוסיית היישוב להגיע ללמעלה מ-6,000 נפש.

באחד באפריל 2016, נחנכה כיכר הברון בשכונת "כרמי בנימין" בשדרות רוטשילד, הרחוב המרכזי של השכונה, בכיכר נבנה מעמד יצוק בטון ועליו פסל בעיצוב וביצוע של הפסל אסף ליפשיץ, שמציין את ביקור הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ורעייתו עדה, בשנת 1914, בכפר תבור. הפסל מעוצב מכרכרה הרתומה לשני סוסים, בה יושבים הברון ורעייתו.

באוקטובר 2018, נבחר עודד הלפרין לראש המועצה המקומית כפר תבור.

במושבה קיים אזור תעשייה מקומי, אשר בהדרגה הופך לאזור עסקים, מיון ואחסון וכן מרכז מסחרי ובו חנויות, מסעדות ובנק. כמו כן, פועל בשטח המושבה מרכז "יקב התבור" ובו יקב גדול עם מרכז מבקרים, מסעדה ו"מוזיאון המרציפן", המציג את תהליך יצירתו של המרציפן, מפרי עץ השקד עד המוצר המוגמר. סמוך לבניין המועצה ולספריית היישוב, שוכן בית הקפה "קפדרציה" מזה שש שנים.

מוזיאון המושבה כפר תבור, מוזיאון שני בשטח הכפר, מגולל את תולדות הקמתה והתפתחותה של המושבה.

תצלום אוויר
בניין המועצה המקומית

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים בכפר תבור 4,377 תושבים (מקום 233 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎-0.9%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 86.1%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 12,136 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[7]

חינוך

בשנים הראשונות לקיומו של הכפר, למדו ילדי המושבה בבית ספר יסודי, אשר פעל בבניין בו ממוקמת כיום הספרייה המקומית. עם הגידול במספר הילדים, נדרש להקים מבנה חדש לבית הספר. מבנה זה הוקם ב-1911 בחלקה הצפוני של המושבה (כיום משמש המבנה כ"בית המוזיקה"). חלק מהתלמידים, וביניהם יגאל אלון, המשיכו בלימודיהם העל-יסודיים באזור בבית הספר החקלאי כדורי. עם זאת, עברו רובם ללמוד במוסדות לימוד אחרים ברחבי הארץ.

בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20, למדו תלמידי כפר תבור בבית ספר יסודי אזורי שהוקם לצדו של בית הספר העל-יסודי במתחם "כדורי". עם התחדשות פני הכפר, החל משנות השבעים, שונו פניה של מערכת החינוך במקום. בית הספר כדורי הפך לבית ספר על-יסודי שש-שנתי רב-נתיבי לכל ילדי האזור, ובכללם רובם של בני כפר תבור. בית הספר היסודי חזר לשכון בכפר תבור, במבנה חדש, לאחר שמספר התלמידים בכפר החל משנות התשעים של המאה ה-20 הגיע למספר המצדיק את הקמתו מחדש של בית הספר בכפר.

תרבות, פנאי וספורט

  • בכפר פועל מתנ"ס קהילתי "בית יגאל אלון".
  • תנועת הנוער המחנכת את ילדי ונוער כפר תבור היא 'התנועה החדשה' בשומר החדש.
  • בכפר קיימים מתקני ספורט רבים וביניהם: בריכה מקורה לתושבים ואורחיהם, אצטדיון כדורגל ואתלטיקה, 4 מגרשי טניס, מגרש ואולם כדורסל, 5 מגרשי קטרגל, מגרשים משולבים ועוד.
  • בכפר פועל בית המרציפן והשוקולד, המציג תערוכות מרציפן ומציע סדנאות ופעילויות למבקריו.
מוזיאון יק"א חצרות האיכרים המושבה כפר תבור[8]
בית הכנסת המרכזי בכפר תבור

דת

בכפר תבור הוקמה מועצה דתית מקומית בראשותה עמד הרב בן ציון לוין תלמידו של הרב קוק. הרב לוין כיהן כראש המועצה הדתית משנות ה-40 עד 1977. בשנים 1977 עד 1997 כיהן כראש המועצה הדתית בכפר תבור מרדכי סויסה.

במסגרת שירותי הדת, בכפר תבור קיימים ופועלים שני בתי כנסת: אחד, הוא בית הכנסת המרכזי והוותיק, בו מתפללים על פי נוסח עדות אשכנז ובבית הכנסת השני, הממוקם בקצה שכונת הגפנים, מתפללים על פי נוסח עדות ספרד.

בבית העלמין של המושבה ישנם קברים של אלמונים, מקרב תושבי מרכז הארץ, בעיקר בני יפו, פליטי גירוש תל אביב, אשר הוגלו על ידי הטורקים במהלך מלחמת העולם הראשונה, בד בבד עם נסיגתם צפונה מפני האנגלים הכובשים בהדרגה את הארץ.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
  3. ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו במועצה המקומית פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-סוף פברואר 2024 (אומדן).
  4. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2021
  5. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  6. ^ אניטה שפירא, יגאל אלון: אביב חלדו, הספרייה החדשה, 2004, עמ' 35
  7. ^ פרופיל כפר תבור באתר הלמ"ס
  8. ^ מוזיאון כפר תבור - מוזיאון יק"א חצרות האיכרים במושבה כפר תבור, באתר מוזיאון כפר תבור(הקישור אינו פעיל)