משתמש:0.5 נזק – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
הסרת כל התוכן מהדף
תגית: ריקון
שורה 1: שורה 1:
'''[[ברצלונה (כדורגל)|מועדון הכדורגל ברצלונה]]''' ('''FC Barcelona''') נוסד בשנת [[1899]] על ידי קבוצה של [[כדורגלן|כדורגלנים]] [[שווייצרים]], [[אנגלים]], [[גרמנים]] ו[[ספרדים (עם)|ספרדים]] בראשות [[ז'ואן גאמפר]]. המועדון שיחק כדורגל חובבני עד [[1910]] והשתתף בתחרויות אזוריות שונות. בשנת 1910, המועדון השתתף בפעם הראשון בתחרות אירופית ומאז זכה בארבעה־עשר גביעים אירופיים. ב-[[1928]] ייסדה ברצלונה, יחד עם מועדוני כדורגל ספרדיים נוספים, את ה[[לה ליגה]], ליגת הכדורגל הבכירה ב[[כדורגל בספרד|ספרד]]. נכון ל-[[2021]], ברצלונה מעולם לא ירדה ליגה, יחד עם [[ריאל מדריד]] ו[[אתלטיק בילבאו]]. {{ש}}
ההיסטוריה של המועדון הייתה לעתים קרובות פוליטית. למרות שנוסדה בידי זרים, הפכה ברצלונה בהדרגה למזוהה יותר ויותר עם הערכים ה[[קטלוניה|קטלאניים]]. העוינות לשלטון המרכזי ב[[מדריד]] הגיעה לשיאה ב[[המדינה הספרדית|תקופת שלטונו]] של [[פרנסיסקו פרנקו|פרנקו]], שאסר את השימוש ב[[קטלאנית|שפה הקטלאנית]]. המעבר למדינה דמוקרטית ב-[[1978]] לא הפחית את תדמיתו הלאומנית של המועדון. ב[[העשור השני של המאה ה-21|עשור השני של המאה ה-21]], שנים של הצלחה ספורטיבית חסרת תקדים למועדון, תמכה ברצלונה באופן רשמי ב[[משאל העם על עצמאות קטלוניה|דרישת העצמאות הקטלונית]].
== התחלה (1899–1929) ==

=== הקמה (1899) ===
ב-[[22 באוקטובר]] [[1899]], פרסם [[ז'ואן גאמפר]], איש עסקים וכדורגלן [[שוויצרי]] שהגיע לברצלונה שנה לפני כן, מודעה ב-''Los Deportes'' ("הספורט", מגזין ספורט מקומי שיצא לאור ב[[ברצלונה]]) ובה הוא מודיע על רצונו להקים קבוצת כדורגל. תגובות חיוביות הובילו לפגישה שנערכה ב-[[29 בנובמבר]] בבית הספר סולה ובה השתתפו 11 שחקנים, ובהם [[וולטר ויילד]], המנהל הראשון של המועדון. כתוצאה מפגישה זו הוקם מועדון הכדורגל ברצלונה. ברצלונה שיחקה את משחקה הראשון ב-[[8 בדצמבר]] 1899 נגד קבוצה של כמה אנגלים שהתגוררו בברצלונה, משחק שהסתיים בהפסד 0–1. ב-[[14 בדצמבר]] 1899 הוקמה באופן רשמי מועצת המנהלים של המועדון, ו[[וולטר ויילד]] נבחר ליושב־ראש מאחר שהיה החבר המבוגר ביותר. הסמל נקבע להיות סמל העיר ברצלונה ודמי החבר נקבעו לשתי פסטות ספרדיות. המדים בצבעי [[אדום]]-[[כחול]] נבחרו על ידי גאמפר בהשראת צבעי הקבוצה השווייצרית [[פ.צ. בזל]] שגאמפר שימש כקפטן שלה. המדים נלבשו לראשונה ב-[[1900]].

=== השנים הראשונות (1901–1908) ===
בינואר [[1901]] השתתפה ברצלונה בטורניר התחרותי הראשון שלה, [[קופה מקאיה]], בו סיימה שנייה. ב-[[1902]] התחרתה בטורניר "מדליית פדרציית ההתעמלות הספרדית" בו סיימה ראשונה. בשנת [[1902]] התמודדה בגביע ההכתרה, שנערך על ידי [[פדרציית הכדורגל הספרדית המלכותית]] כדי לחגוג את הכתרתו של [[אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד|אלפונסו השלושה עשר]] ונחשב ל[[גביע המלך הספרדי|גביע המלך]] הראשון אולם אינו מוכר ככזה באופן רשמי. בחצי הגמר ניצחה ברצלונה 3–1 את [[ריאל מדריד|מדריד]], במשחק שהיה ל[[הקלאסיקו|קלאסיקו]] הראשון מבין רבים, אולם בגמר הפסידה 1–2 ל[[אתלטיק בילבאו|ביסקאיה]]. בהמשך השנה זכתה ברצלונה בגביע הראשון שלה, קופה מקאיה. ברצלונה הפכה במהירות לאחד המועדונים המובילים בספרד, והתחרתה באליפות קטלוניה בכדורגל {{אנ|Catalan football championship}} וב[[גביע המלך]]. ברצלונה זכתה בגביע ברצלונה של [[1903]] ובאליפות קטלוניה של 1904/05.

=== תור הזהב הראשון: עידן גאמפר (1908–1925) ===
בשנת [[1908]] הפך גאמפר בפעם הראשונה לנשיא המועדון על מנת להציל אותו מפשיטת רגל. המועדון לא זכה בתואר מאז אליפות קטלוניה ב-[[1905]] וסבל מעזיבת שחקנים בכירים, מה שגרם לקשיים כלכליים. הישגו העיקרי היה לרכוש [[אצטדיון]] שעזר למועדון להשיג הכנסה יציבה. ב-[[14 במרץ]] [[1909]] עבר המועדון ל-Camp de la Indústria {{אנ|Camp de la Indústria}}, אצטדיון עם קיבולת של 8,000 איש. על מנת לחגוג את הכניסה לאצטדיון החדש, קיים המועדון תחרות עיצוב ל[[סמליל]]. [[קרלס קוממלה]] זכה בתחרות והסמליל שעיצב עדיין משמש כסמל של ברצלונה, בשינויים קלים. בנוסף גאמפר החתים את הכישרון הצעיר [[פאולינו אלקנטרה]], שעתיד להיות מלך השערים בכל הזמנים של ברצלונה, שני רק ל[[ליונל מסי]].{{ש}}מינויו של גאמפר פתח תקופה מוצלחת במיוחד. ברצלונה זכתה בשלוש אליפויות רצופות (1908/09, 1909/10, 1910/11), ובשנת 1910 השתתפה בייסודו של גביע הפירנאים {{אנ|Pyrenees Cup}}, בו התחרו הקבוצות הטובות ביותר מ[[לנגדוק (חבל ארץ)|לנגדוק]], [[מידי-פירנה]], [[אקיטן]], [[חבל הבסקים]] ו[[קטלוניה]]. התחרות נחשבה ליוקרתית ביותר מסוגה בזמנה, וברצלונה זכתה בה ארבע פעמים ברציפות (1910–1913). קרלס קוממלה היה השחקן החשוב ביותר של ברצלונה, והוא ניהל את הקבוצה יחד עם [[מנואל אמצ'סורה]] ו[[ג'ק גרינוול]]. גרינוול הפך למאמן הראשון של הקבוצה ב-[[1917]]. הטורניר האחרון של גביע הפירנאים נערך בברצלונה ב-[[1914]] ובו זכתה היריבה העירונית, [[אספניול]]. בשנת [[1910]] זכה המועדון בגביע המלך הראשון שלו לאחר ניצחון 3–2 בגמר.{{ש}}
במהלך אותה תקופה שינה המועדון את שפתו הרשמית מ[[ספרדית]] ל[[קטלאנית]], והפך בהדרגה לסמל קטלוני חשוב. עבור אוהדים רבים, המועדון היה סמל תרבותי ולאומי מעבר לכדורגל. ב-[[4 בפברואר]] 1917 ערך המועדון את משחק ההוקרה הראשון שלו (נגד טראסה, ברצלונה ניצחה 6–2) לכבודו של [[רמון טורלבה]] ששיחק בברצלונה בשנים [[1913]]–[[1928]]. {{ש}}
במקביל, השיק גאמפר קמפיין לגיוס חברים נוספים למועדון, ועד [[1922]] כבר היו בו למעלה מ-20,000 חברים שסייעו במימון בנייתו של אצטדיון חדש. האצטדיון [[לס קורטס]] נפתח ב-1922 עם קיבולת של 22,000 צופים, והורחב בהמשך מספר פעמים עד לקיבולת של 60,000 איש. {{ש}}
ב-1917 מינה גאמפר את ג'ק גרינוול למאמן הראשון במשרה מלאה בהיסטוריה של ברצלונה. בסך הכל היה גאמפר חמש פעמים נשיא ברצלונה בין 1908 ל-1925. תקופה זו הייתה תור הזהב הראשון של ברצלונה, שזכתה ב-11 אליפויות קטלוניה, שישה [[גביע המלך]], וארבעה גביע הפירנאים. בעידן זה שיחקו במועדון שחקנים כמו [[פאולינו אלקנטרה]], [[ריקרדו זאמורה]], [[ג'ורג' פאטולו]], [[קרלס קוממלה]], [[רומה פורנס]], [[פרנסיסקו ברו]], [[ז'וזפ סמיטייר]], [[פליקס ססומאגה]], [[אגוסטי סאנצ'ו]], [[אמילי סאגי-ברבה]], [[פרנססק ויניאלס]], [[מנואל אמצ'סורה]] ועוד.
תקופת נשיאותו של גאמפר הסתיימה בטרגדיה אישית. ב-[[14 ביוני]] [[1925]], לאחר עונה מוצלחת נוספת בה זכתה ברצלונה ב[[דאבל (ספורט)|דאבל]] (גביע המלך ואליפות קטלוניה), במחאה ספונטנית כנגד הדיקטטורה של [[מיגל פרימו דה ריברה]], האוהדים הקטלונים שרקו בוז להמנון הספרדי. בתגובה, סגר המשטר את לס קורטס לשישה חודשים, גאמפר הואשם בקידום לאומניות קטלונית ונאלץ לגלות מספרד ולוותר על ניהול המועדון. ב-[[30 ביולי]] [[1930]] התאבד ז'ואן גאמפר בשווייץ, בשל בעיות אישיות וכלכליות.

=== לאחר גאמפר (1925–1929) ===
את מקומו של גאמפר תפס ארקדי בלגר ששימש כנשיא עד [[1929]]. בין 1925–1928 זכתה ברצלונה בשלוש אליפויות ושני גביעי מלך וביססה את הדומיננטיות שלה בספרד. ב-[[3 ביולי]] [[1927]] נערך משחק הוקרה שני לכבודו של [[פאולינו אלקנטרה]], נגד [[נבחרת ספרד בכדורגל|נבחרת ספרד]]. ב-[[1928]] נחגגה הזכייה בגביע הספרדי בשיר שכותרתו "אודה לפלטקו", שנכתב על ידי המשורר [[רפאל אלברטי]] בהשראת ההופעה ההירואית של שוער ברצלונה, [[פרנץ פלאטקו]], בגמר הגביע. בסך הכל, ב-29 העונות טרום הקמת הלה ליגה, זכתה ברצלונה בשמונה גביעי מלך, 23 אליפויות קטלוניה (כולל קופה מקאיה וקופה ברצלונה) וארבעה גביע הפירנאים.

== עידן הלה ליגה (1929–1978) ==

=== הקמת הלה ליגה ===
{{ערך מורחב|לה ליגה#היסטוריה}}
בשנת [[1926]], קראה ברצלונה לראשונה להקמת ליגת כדורגל מקצוענית בספרד. לאחר דיונים רבים, הוסכם על עשר קבוצות שישתתפו בעונה הראשונה שתתקיים בשנת [[1929]], ובהן ברצלונה שנבחרה כאחת מהזוכות בגביע המלך.

=== תקופת הרפובליקה השנייה (1929–1939) ===
בעונה הראשונה של הלה ליגה שנערכה ב-[[עונת 1929 בלה ליגה|1929]] זכתה ברצלונה והייתה לאלופת ספרד הראשונה. למרות זאת, באותה שנה היא הפסידה הן את גביע המלך והן את אליפות קטלוניה. בשנים הבאות, על אף שחקנים טובים כמו [[ז'וזפ אסקולה]] ששיחקו בשורותיה, ברצלונה חוותה דעיכה בשל הפוליטיקה הסוערת שהאפילה על הספורט. ברצלונה אמנם זכתה באליפות קטלוניה שש פעמים בשנים [[1920]]–[[1938]], היא לא השיגה דבר ברמה הלאומית, מלבד האליפות השנויה במחלוקת של [[1937]]. בליגה היא סיימה פעם אחת בלבד במקום השני ([[עונת 1929/1930 בלה ליגה|1929/30]]) ואף הייתה קרובה להדחה במספר עונות, בגביע המלך הגיעה ברצלונה פעמיים לגמר (1932 ו-1936) אף הפסידה בשניהם, ל[[אתלטיק בילבאו]] ול[[ריאל מדריד|מדריד]] בהתאמה, שנחשבו אז לקבוצות החזקות בליגה. ב-[[1935]] מונה הפוליטיקאי הקטלאני [[ז'וזפ סוניול]] לנשיא המועדון על רקע המצב הכלכלי הקשה בו הייתה ברצלונה.

=== מלחמת האזרחים (1936–1939) ===
ב-[[17 ביולי]] [[1936]] פרצה [[מלחמת האזרחים בספרד]]. ב-[[6 באוגוסט]] רצחו חיילי ה[[פלנחה]] את נשיא המועדון [[ז'וזפ סוניול]] ליד גוואדראמה. סוניול היה חבר ב[[מפלגת השמאל הרפובליקני של קטלוניה]] {{אנ|Republican Left of Catalonia}} ובנוסף תמך בעצמאות קטלוניה. הרצח של סוניול היה לרגע מכונן עבור המועדון והזהות הקטאלנית. בעונת 1936/37 התחרתה ברצלונה במסגרת הליגה הים תיכונית {{אנ|Mediterranean League}} וסיימה כאלופה. בקיץ [[1937]] יצאה ברצלונה לסיבוב משחקים ב[[ארצות הברית]] וב[[מקסיקו]] שם התקבלה כשגרירה של [[הרפובליקה הספרדית השנייה|הרפובליקה הספרדית]]. סיבוב זה הניב הכנסות רבות ונתן למועדון ביטחון כלכלי, אך מחצית מחברי הקבוצה ביקשו מקלט מדיני במקסיקו ו[[צרפת]] והמאמן, פטריק אוקונל, חזר לברצלונה עם ארבעה שחקנים בלבד, מה שהקשה על ברצלונה להתחרות במועדונים אחרים. בעונת 1937/38 התחרתה ברצלונה במסגרת הליגה הקטלונית, בה סיימה ראשונה בנוסף לזכייה באליפות קטלוניה שהתקיימה כמדי שנה.

ב-[[16 במרץ]] [[1938]] הפציץ [[חיל האוויר המלכותי האיטלקי]] את ברצלונה וגרם ל-3,000 הרוגים, כאשר אחת מהפצצות נחתה על משרדי המועדון. בינואר נפלה ברצלונה לידי הלאומנים, ובאפריל הסתיימה המלחמה בניצחונם של הלאומנים בראשות [[פרנסיסקו פרנקו|פרנקו]]. המועדון סומן מלכתחילה כיעד לדיכוי בשל היותו סמל של העיר ברצלונה, מעוז השמאל הרפובליקני והאנרכיסטי בספרד, וכמייצג המובהק ביותר של הקטלוניזם הלאומני. מספר חברי המועדון קוצץ ל-3,486 בלבד והתמודד עם מספר מגבלות ספורטיביות. כל הסממנים הלאומיים, כמו שפה ודגל, נאסרו בקטלוניה, כמו גם בכל ה[[קהילות אוטונומיות של ספרד|קהילות אוטונומיות]]. ה[[דגל קטלוניה|דגל הקטלוני]] נאסר לשימוש וה[[קטלאנית|שפה הקטלאנית]] הוצאה אל מחוץ לחוק. צעדים אלו אילצו את המועדון לשנות את שמו ל-'''Club de Fútbol Barcelona''' (ב[[ספרדית]], להבדיל משמו המקורי והנוכחי, '''Futbol Club Barcelona''', בקטלאנית), ולהסיר את דגל קטלוניה מסמלו.
=== שלטון פרנקו: השנים הראשונות (1939–1951) ===
ב-[[1939]] שבה הלה ליגה לפעול לאחר שלוש עונות בהן הליגה הושבתה, וברצלונה [[עונת 1939/1940 בלה ליגה|סיימה תשיעית]] וכמעט הודחה. באותה עונה התקיימה אליפות קטלוניה בפעם האחרונה ובה זכתה [[אספניול]], שנחשבה ל'מלוכנית' יותר ותמכה בפרנקו. לאחר מכן בוטלו כל התחרויות הקטלוניות כאשר רק התחרויות הכלל־ספרדיות הורשו לפעול.

ב-[[1942]] זכתה ברצלונה בגביע המלך, ששמו שונה לגביע הגנרל, לאחר ניצחון 4–3 על אתלטיק בילבאו בגמר. למרות זאת, בליגה ברצלונה [[עונת 1941/1942 בלה ליגה|סיימה במקום ה-12]] המוביל למבחני הדחה, אך ניצחה בהם 5–1 את [[ריאל מורסיה|מורסיה]] וניצלה מירידה. ב-[[1943]] נפגשה ברצלונה עם [[ריאל מדריד]] בחצי הגמר של גביע הגנרל וניצחה אותה 3–0 בלס קורטס. לפני משחק הגומלין ב[[מדריד]] ביקר מנהל ביטחון הפנים של פרנקו בחדר ההלבשה והזכיר לשחקנים שהם מורשים לשחק רק בזכות "נדיבות המשטר". ריאל מדריד ניצחה 11–1, מה שהיה ונותר הניצחון הגדול ביותר בקלאסיקו.

למרות המצב הפוליטי הקשה, זכתה ברצלונה להצלחה יחסית ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] וה-[[שנות ה-50 של המאה ה-20|50]]. בעונת [[עונת 1944/1945 בלה ליגה|1944/45]], עם [[ז'וזפ סמיטייר|פפ סמיטייר]] כמאמן ושחקנים כמו [[ססאר רודריגס אלברס|ססאר]], [[אנטוני רמלייטס]], [[מריאנו מרטין]], [[ז'וזפ אסקולה]], [[ז'וזפ סגר]] ו[[חואן סמבודיו ולסקו|ולסקו]], זכתה ברצלונה בלה ליגה בפעם השנייה לאחר 15 שנים, וזכתה שוב פעמיים רצופות ב-[[עונת 1947/1948 בלה ליגה|1948]] ו-[[עונת 1948/1949 בלה ליגה|1949]]. ב-[[1949]] זכתה ברצלונה בתואר האירופי הראשון שלה, כאשר זכתה ב[[הגביע הלטיני|גביע הלטיני]] לאחר ניצחון 2–1 על אלופת [[פורטוגל]], [[ספורטינג ליסבון]]. ביוני [[1950]] החתימה ברצלונה את השחקן ה[[הונגרים|הונגרי]] שעתיד להיות השחקן החשוב ביותר של ברצלונה בשנים הבאות.

ביום ראשון גשום ב-[[1951]] הקהל עזב את לס קורטס לאחר ניצחון 2–1 על [[ראסינג סנטנדר]] ברגל ולא השתמש בחשמליות, בגלל שביתת החשמליות {{אנ|Barcelona tram strike}} שנאסרה על ידי השלטונות. אירועים כאלו גרמו לברצלונה לייצג, מעבר לסמל של לאומיות קטלונית, גם ערכים של חירות וזכויות אדם בעיני ספרדים פרוגרסיבים רבים.

=== עידן קובאלה (1951–1961) ===
ברצלונה זכתה בגביע הגנרל בשנת 1951, אולם זכייה זו הייתה רק ההתחלה לעידן מוצלח נוסף בתולדותיה. ב-1951 הורשה קובאלה, שהיה מושעה עד אז על ידי [[פיפ"א]], לשחק בליגה והוביל את הקבוצה לעונה היסטורית בה זכו בחמישה תארים: [[עונת 1951/1952 בלה ליגה|אליפות]], גביע הגנרל, הגביע הלטיני, גביע אווה דוארטה (ה[[הסופר קאפ הספרדי|סופר קאפ הספרדי]] שנקרא אז על שם [[אווה פרון]]) וגביע מרטיני רוסו. קובאלה הבקיע 26 תארים בעונת הבכורה שלו בליגה.

את רוב עונת 1952/53 החמיץ קובאלה בשל מחלת ה[[שחפת]] ממנה סבל, ובהיעדרו היה [[מורנו (כדורגלן)|מורנו]] השחקן הבולט בקבוצה. קובאלה חזר לקראת סוף העונה והוביל את הקבוצה לזכייה בדאבל, [[עונת 1952/1953 בלה ליגה|אליפות]] בפעם השנייה ברציפות וגביע הגנרל בפעם השלישית ברציפות. בשנים הבאות הייתה ריאל מדריד של [[פרנץ פושקש]] ו[[אלפרדו די סטפנו]] הקבוצה החזקה בספרד וזכתה בשיאה בארבע אליפויות ובחמישה [[ליגת האלופות|גביעי אירופה לאלופות]]. ברצלונה זכתה בשנים אלה בגביע הגנרל של [[1957]] ו[[גביע ערי הירידים]] ב-[[1958]].

ב-[[24 בספטמבר]] 1957 נחנך האצטדיון החדש של ברצלונה, "נואו אסטדי דל פוטבול קלאב ברצלונה" הידוע יותר בשמו ה[[קאמפ נואו]] (בשנת [[2000]] הפך השם לרשמי), עם למעלה מ-90,000 מושבים. הוא עדיין האצטדיון הגדול ביותר ב[[אירופה]].

לקראת סוף שנות ה-50 התגבשה שוב בברצלונה קבוצה חזקה סביב קובאלה, שכללה את ההונגרים [[זולטאן ציבור]] ו[[שנדור קוצ'יש]], ה[[ברזילאים|ברזילאי]] [[אבריסטו דה מסדו|אבריסטו]], את הכוכב ה[[ספרדים (עם)|ספרדי]] העולה [[לואיס סוארס מירמונטס|לואיס סוארס]], זוכה [[כדור הזהב]] לשנת [[1960]], ואת [[הלניו הררה]] כמאמן. קבוצה זו זכתה בדאבל בעונת 1958/59 ובאליפות שנייה ברציפות בשנת [[עונת 1959/1960 בלה ליגה|1960]]. בעונת 1959/60 השתתפה ברצלונה בפעם הראשונה ב[[עונת 1959/1960 בגביע אירופה לאלופות בכדורגל|גביע אירופה לאלופות]] והגיעה עד חצי הגמר שם הודחה על ידי ריאל מדריד בתוצאה המצטברת 2–6. בנוסף זכתה ברצלונה בפעם השנייה בגביע ערי הירידים. בעונה זו איבד קובאלה את מקומו בהרכב ו[[אאולוחיו מרטינס]] היה השחקן הבולט של ברצלונה, אולם הררה פוטר בסוף העונה וקובאלה חזר להרכב הראשון.

בעונת 1960/61 עשתה ברצלונה היסטוריה כשהייתה הקבוצה הראשונה לנצח את ריאל מדריד במסגרת [[ליגת האלופות|גביע אירופה לאלופות]] כאשר ניצחה אותה ב[[עונת 1960/1961 בגביע אירופה לאלופות בכדורגל|שמינית הגמר]] בתוצאה המצטברת 4–3. למרות זאת הפסידה ברצלונה ב[[גמר גביע אירופה לאלופות 1961|גמר]] ל[[בנפיקה ליסבון]] 3–2, באחד המשחקים המאכזבים ביותר של ברצלונה. קובאלה תיאר יום זה, [[31 במאי]] [[1961]], כיום העצוב בחייו.

היה זה משחקו האחרון של קובאלה במדי ברצלונה. ב-[[30 באוגוסט]] 1961 ערכה ברצלונה משחק הוקרה לקובאלה, נגד [[סטאד ריימס]] הצרפתית. כוכבי ריאל מדריד, די סטפנו ופושקש הופיעו במשחק במדי ברצלונה, מה שהפך משחק זה ליחיד במינו.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.goal.com/en-in/news/budapest-barcelona-how-ferencvaros-made-barca-great/l2fkdtxwcj8v163fulluzkimt|כותרת=Before Messi and Cruyff, there was Kubala, Kocsis and Czibor: How Ferencvaros made Barcelona great {{!}} Goal.com|אתר=www.goal.com|תאריך_וידוא=2021-11-28}}</ref> בסך הכול זכה קובאלה בברצלונה בארבעה אליפויות ספרד, חמישה גביעי הגנרל, שני גביעי ערי הירידים, גביע לטיני ושני גביעי אווה דוארטה.

=== שלטון פרנקו: השנים האחרונות (1961–1973) ===
ב-1961 נמכר [[לואיס סוארס מירמונטס|לואיס סוארס]] ל[[אינטר מילאנו]] תמורת 142,000 אלף פאונד והפך לשחקן היקר ביותר בהיסטוריה באותה עת. שנות השישים היו פחות מוצלחות עבור ברצלונה, כאשר ריאל מדריד שלטה בליגה. ב-[[1962]] הפסידה ברצלונה בגמר גביע ערי הירידים ל[[ולנסיה]] בתוצאה המצטברת 3–7. ב-[[1963]] זכתה ברצלונה בגביע הגנרל, וב-[[1966]] בגביע ערי הירידים. ב-[[1967]] הגיע לברצלונה [[קרלס רשאק]] ויחד עם [[ז'וזפ מריה פוסטה]] הוביל את הקבוצה לעונה מוצלחת למדי בה סיימה שנייה בליגה לאחר ריאל מדריד. ב-[[5 ביולי]] [[1968]] ניצחה ברצלונה במפתיע את ריאל מדריד 1–0 בגמר גביע הגנרל שנערך באצטדיונה הביתי, ה[[אצטדיון סנטיאגו ברנבאו|סנטיאגו ברנבאו]]. קפטן הקבוצה, [[חוסה אנטוניו סאלדואה]] קיבל את הגביע מפרנקו המאוכזב. ב-[[21 במאי]] [[1969]] הפסידה ברצלונה את [[גביע אירופה למחזיקות גביע|גביע המחזיקות]] לאחר הפסד 2–3 ל[[סלובן ברטיסלאבה]] בגמר. ב-[[1971]] ניצחה ברצלונה 4–3 את [[ולנסיה (כדורגל)|ולנסיה]] בגמר גביע הגנרל וזכתה בגביע בפעם ה-17. כמו כן ברצלונה [[עונת 1970/1971 בלה ליגה|סיימה שנייה]] בליגה בשוויון נקודות עם ולנסיה, האלופה. רשאק סיים באותה עונה כמלך השערים בליגה עם 17 שערים וזכה ב[[פרס הפיצ'יצ'י]].

=== עידן קרויף וחזרת הדמוקרטיה (1973–1978) ===
בקיץ [[1973]] הגיע לברצלונה השחקן ה[[הולנדים|הולנדי]] [[יוהאן קרויף]] שנרכש מ[[אייאקס]] תמורת 920,000 פאונד, שיא עולמי באותם ימים. קרויף, שהיה באותה עת כבר אחד מן השחקנים הטובים בעולם וזוכה [[כדור הזהב]] לשנת 1971, התחבב במהירות על אוהדי ברצלונה כשסיפר כי הוא דחה הצעה מריאל מדריד בגלל היותה מזוהה עם משטר פרנקו. קרויף אף קרא לבנו בשם [[ז'ורדי קרויף|ג'ורדי]], על שם הקדוש הקטאלני [[גאורגיוס הקדוש]]. לצד שחקנים נוספים כמו [[חואן מנואל אסנסי]], [[קרלס רשאק]] ו[[הוגו סוטיל]], הוביל קרויף (שמונה לקפטן הלא-ספרדי הראשון בתולדות המועדון) תחת המאמן ההולנדי [[רינוס מיכלס]] את הקבוצה ל[[עונת 1973/1974 בלה ליגה|אליפות]] ראשונה מאז 1960, כולל ניצחון 5–0 בקלאסיקו על ריאל מדריד ב[[סנטיאגו ברנבאו]]. למרות זאת, הפסידה ברצלונה את גביע הגנרל לריאל מדריד לאחר הפסד 0–4 בגמר. קרויף זכה בכדור הזהב בפעם השנייה ב-1973 ובפעם השלישית ב-[[1974]], לאחר שהוביל את {{נבחרת|הולנד}} ל[[גמר מונדיאל 1974|גמר המונדיאל]], והיה לשחקן הראשון לזכות בפרס שלוש פעמים.

ב-[[20 בנובמבר]] [[1975]] מת פרנקו, וספרד עברה תהליך מהיר של דמוקרטיזציה. [[קטלוניה]] קיבלה מעמד של קהילה אוטונומית והחוקים האוסרים על שימוש בשפה ובדגל הקטלוניים בוטלו. ברצלונה שינתה את שמה בחזרה לשמה הקטלוני המקורי '''Futbol Club Barcelona''' והחזירה לסמלה את ה[[דגל קטלוניה|דגל הקטלוני]].

ב-[[1978]] זכתה ברצלונה בגביע המלך לאחר ניצחון 3–1 על [[לאס פאלמאס (כדורגל)|לאס פאלמאס]]. בקיץ 1978 עזב קרויף את הקבוצה ופתח בקריירה ב[[ארצות הברית]].

== עידן נונייס (1978–2000) ==
ב-1978 נבחר [[ז'וזפ ליואיס נונייס]] לנשיא המועדון והיה לנשיא הנבחר הראשון של המועדון. המעבר לתהליך בחירות דמוקרטי היה קשור קשר הדוק לסיום הדיקטטורה של פרנקו וחזרת הדמוקרטיה לספרד. לנונייס לא היה קשר קודם עם המועדון, והוא נבחר כאיש עסקים שביכולתו לבסס את מעמד המועדון כמועדון כדורגל ברמה עולמית ולהעניק לו יציבות כלכלית. תקופת כהונתו נמשכה 22 שנים, ובתקופה זו המועדון חווה צמיחה ספורטיבית וכלכלית אדירה והפך לאחד המועדונים הגדולים, המצליחים והאהודים בעולם.

=== עידן שוסטר ומראדונה (1978–1988) ===
ב-[[16 במאי]] [[1979]] זכתה ברצלונה, תחת המאמן [[ז'ואקים ריפה]], ב[[גביע אירופה למחזיקות גביע]] לאחר ניצחון 4–3 על [[פורטונה דיסלדורף]] בגמר שנערך ב[[בזל]], ואליו הגיעו 30,000 אוהדי ברצלונה. השחקן המשמעותי בזכייה זו היה החלוץ ה[[אוסטריה|אוסטרי]] [[הנס קרנקל]] שכבש 36 שערים בעונתו היחידה בברצלונה. באותה שנה החל נונייס להשקיע באקדמיית הנוער של ברצלונה, והקים מעונות לתלמידים המגיעים מחוץ לברצלונה בבניין שנקרא ''La Masia de Can Planes'', או בקיצור: '''לה מאסיה'''. שמם של המעונות יהפוך להיות שם נרדף לאקדמיית הכדורגל של ברצלונה. ב-[[1980]] הורחב ה[[קאמפ נואו]] משמעותית, לקראת משחקי [[מונדיאל 1982]] שנערך ב[[ספרד]].

ב-[[1980]] הגיעו לברצלונה הקשר ה[[גרמנים|גרמני]] [[ברנד שוסטר]] והבלם ה[[חבל הבסקים|בסקי]] [[חוסה רמון אלכסנקו]], שניהם יהיו משחקני המפתח של המועדון בעשור הקרוב. ברצלונה זכתה בגביע המלך ב-[[1981]] ובגביע המחזיקות בפעם השנייה ב-[[1982]]. ביוני 1982, חתם בקבוצה השחקן ה[[ארגנטינה|ארגנטינאי]] [[דייגו מראדונה]], מטובי השחקנים בכל הזמנים, תמורת 5 מיליון [[ליש"ט]] ששולמו לקבוצתו [[בוקה ג'וניורס]], ההעברה היקרה בעולם באותה עת. בעונתו הראשונה כבש מראדונה 23 שערים בכל המסגרות, ותחת המאמן [[ססאר לואיס מנוטי]] (שאימן את מראדונה בנבחרת ארגנטינה הצעירה) זכתה ברצלונה בגביע המלך ה-20 של המועדון וב[[גביע הליגה הספרדית]], שניהם לאחר ניצחון על [[ריאל מדריד]] בגמר (2–1 ו-4–3 בהתאמה). ב-[[26 ביוני]] 1983, בקלאסיקו נגד ריאל מדריד שנערך ב[[אצטדיון סנטיאגו ברנבאו|סנטיאגו ברנבאו]] במסגרת גביע הליגה, הבקיע מראדונה שער תוך כדי שהוא מהתל בשחקני ריאל מדריד וזכה לתשואות מצד אוהדי ריאל מדריד והיה לראשון שזוכה למחווה זו (מאז זכו למחווה גם [[רונאלדיניו]] ו[[אנדרס אינייסטה]]). מראדונה החמיץ את [[הסופר קאפ האירופי]] מול [[אסטון וילה]] בשל ה[[צהבת]] ממנה סבל, וברצלונה הפסידה את הגביע לאחר הפסד 1–3 בסיכום שני המשחקים. בנובמבר 1983 זכתה ברצלונה ב[[הסופר קאפ הספרדי|סופר קאפ הספרדי]] לאחר ניצחון 3–2 על [[אתלטיק בילבאו]] בסיכום שני המשחקים. בעונת 1983/84 הפסידה ברצלונה את הגביע לאתלטיק בילבאו לאחר הפסד 0–1 בגמר, משחק הזכור במיוחד בשל קטטה המונית אותה הוביל מראדונה. אירוע זה, וסכסוכים נוספים בין מראדונה והנהלת המועדון, הובילו למכירתו של מראדונה לקבוצה ה[[איטליה|איטלקית]] [[נאפולי (כדורגל)|נאפולי]] תמורת 7.4 מיליון דולר, שהיה גם הוא לשיא עולמי.

לקראת עונת 1984/85 פוטר המאמן הארגטינאי ססאר, והמאמן ה[[אנגלים|אנגלי]] המצליח [[טרי ונבלס]] הוחתם במקומו. ונבלס יישם מערך 4-4-2 שהיה נפוץ באנגליה באותה עת והביא לידי ביטוי את יכולותיהם של [[סטיב ארצ'יבלד]], שוסטר ו[[מיגלי]]. ברצלונה זכתה בסיום העונה באליפות ראשונה מאז 1974, בפער של 10 נקודות מסגניתה. אחד הרגעים הזכורים מעונה זו הוא הצלת [[בעיטת עונשין]] של השוער [[חבייר אורוטי]] ארבעה מחזורים לפני סוף העונה, מה שהבטיח את האליפות. בעונה שלאחר מכן העפילה ברצלונה לגמר [[עונת 1985/1986 בגביע אירופה לאלופות בכדורגל|גביע אירופה לאלופות]] לראשונה מאז 1961, אך ב[[גמר גביע אירופה לאלופות 1986|גמר]] היא הפסידה 0–2 ב[[בעיטת עונשין|פנדלים]] ל[[סטיאווה בוקרשט]]. באותה עונה סיימה ברצלונה שנייה בליגה לאחר ה[[עונת 1985/1986 בלה ליגה|אלופה]] [[ריאל מדריד]], והפסידה בשלושה גמרים שונים: גמר גביע אירופה לאלופות, גמר [[גביע המלך]] ו[[הסופר קאפ הספרדי]]. למרות זאת, זכתה ברצלונה ב[[גביע הליגה הספרדית]] בפעם האחרונה שבה התקיים טורניר זה.

באזור הזמן הזה החלו להתעורר מתחים בין קבוצת האוהדים הלאומנית ''Boixos Nois'' שהייתה מזוהה עם השמאל הרדיקלי, לבין ההנהלה בראשות נונייז. ה-''Boixos Nois'' דרשו את התפטרותו של נונייז שנתפס בעיניהם כסמכותי יתר על המידה, והפגינו נגדו בקריאות וכרזות במשחקים. במקביל, חוותה ברצלונה התפרצות של תנועת [[גלוחי ראש|גלוחי הראש]] הימנית-קיצונית בדרך כלל. גלוחי הראש הסתננו לתוך ה-''Boixos Nois'' והקבוצה הפכה לאיטה מליברלית לפאשיסטית, מה שגרם לפילוג בתוך הקבוצה ולתמיכה פתאומית בנונייז. אלו שנותרו ב-''Boixos Nois'' הפכו לאלימים, בהשראת גלוחי הראש מ[[בריטניה]], וגרמו במספר מקרים לוונדליזם שהביאו למעצרים בקנה מידה גדול.

לאחר [[מונדיאל 1986]] נרכשו החלוץ ה[[אנגלים|אנגלי]] [[גארי ליניקר]], מלך השערים במונדיאל והשוער ה[[חבל הבסקים|בסקי]] [[אנדוני זוביזרטה]]. ליניקר כבש בעונתו הראשונה 20 שערי ליגה, כולל שלושער נגד ריאל מדריד, וזוביזרטה זכה ב[[פרס ריקרדו זאמורה]] לשוער הטוב ביותר בליגה, אך שוסטר הודח מההרכב בשל התנהגותו בגמר גביע אירופה לאלופות, וברצלונה הפסידה את הליגה בפעם השנייה ברציפות לריאל מדריד בפער של נקודה בלבד. כמו כן, בגביע אירופה הודחה ברצלונה ברבע הגמר על ידי [[דנדי יונייטד]]. לאחר פתיחת עונה גרועה במיוחד פוטר ונבלס בספטמבר 1987. במקומו הובא המאמן ה[[ספרדים (עם)|ספרדי]] [[לואיס אראגונס]], שהחזיר את שוסטר להרכב ולמרות המצב העגום בו הייתה הקבוצה (ארבעה הפסדים רצופים ובמקום ה-19 בליגה), הצליח לסיים עמה במקום השישי ולזכות בגביע המלך לאחר ניצחון 1–0 על [[ריאל סוסיאדד]]. בסיום אותה עונה התרחש האירוע הידוע בשם "מרד הספריה" (''Hesperia Mutiny'', על שם המלון בו התבצרו השחקנים), בו דרשו השחקנים מההנהלה להתפטר. נונייז בתגובה שחרר חצי מהסגל (14 בתוך 26), כולל שוסטר (שעבר לריאל מדריד), ואת המאמן אראגונס. במקומו החתים נונייז את שחקן העבר יוהאן קרויף למאמן.

=== עידן קרויף: קבוצת החלומות (1988–1996) ===

ב-[[1988]] מונה [[יוהאן קרויף]] למאמן ברצלונה, מה שסימן את תחילתו של תור זהב נוסף בברצלונה. קרויף יישם בברצלונה את שיטת [[טוטאל פוטבול]] שפותחה על ידי מאמנו [[רינוס מיכלס]] ויצר קבוצה חדשה כמעט מאפס. בעונתו הראשונה שילב קרויף שחקנים חדשים כמו [[צ'יקי בגיריסטיין]], [[חוסה מריה באקרו]], [[אוסביו סקריסטן|אוסביו]], [[יון אנדוני גויקוצ'אה]] ו[[חוליו סלינאס]] שכבש 22 שערים בעונה זו, וגם שחקנים מ[[ברצלונה ב'|קבוצת המילואים]] כמו [[גיירמו אמור]] ו[[אלברט פרר]]. לעומתם גארי ליניקר נדחק ועזב בסוף העונה את הקבוצה. במאי [[1989]] זכתה ברצלונה בגביע המחזיקות לאחר ניצחון 2–0 על [[סמפדוריה]] בגמר. את הליגה סיימה ברצלונה כסגניתה של ריאל מדריד.

ב-1989 הגיעו לברצלונה הקשר־ההתקפי ה[[דנמרק|דני]] [[מיכאל לאודרופ]] והבלם ה[[הולנד|הולנדי]] [[רונאלד קומאן]] והפכו לשחקנים החשובים ביותר בקבוצה. למרות עמדתו האחורית, כבר בעונתו הראשונה היה קומאן מלך שערי הקבוצה עם 18 שערים. בדצמבר 1989 הפסידה ברצלונה את [[הסופר קאפ האירופי]] לאחר הפסד 1–2 ל[[מילאן]] שנחשבה אז לקבוצה החזקה באירופה. באפריל [[1990]] זכתה ברצלונה בגביע המלך לאחר שניצחה 2–0 את ריאל מדריד בגמר.

ב-1990 נרכש החלוץ ה[[בולגריה|בולגרי]] [[חריסטו סטויצ'קוב]], שזכה ב[[נעל הזהב האירופית]] בעונה החולפת. סטויצ'קוב כבש 22 שערים בעונת הבכורה שלו בקבוצה. בסיום העונה, ברצלונה זכתה ב[[עונת 1990/1991 בלה ליגה|אליפות הליגה]] בפער של 10 נקודות, ובכך קטעה רצף של חמש אליפויות של ריאל מדריד. בגביע המחזיקות הפסידה ברצלונה בגמר 1–2 ל[[מנצ'סטר יונייטד]].

כעשור לאחר הקמת לה מאסיה, החלו השחקנים הראשונים להופיע בקבוצה הבוגרת. בשונה מן הנהוג אז, הרבה יוהאן קרויף לתת הזדמנויות לצעירים. אחד מן השחקנים הראשונים שזכו להכרה ולהזדמנות לשחק בבוגרים היה [[ז'וזפ גוארדיולה]] שהופיע שש פעמים בקבוצה בעונת 1990/91 בגיל 19 בלבד.

ב-[[1991]] הצטרפו לקבוצה הבלם [[מיגל אנחל נדאל]] והמגן השמאלי [[חואן קרלוס רודריגס|חואן קרלוס]]. עונת 1991/92 היתה מן המוצלחות בתולדות המועדון. בנובמבר זכתה ברצלונה בסופר קאפ הספרדי לאחר ניצחון 2–1 על [[אתלטיקו מדריד]]. ב[[עונת 1991/1992 בגביע אירופה לאלופות בכדורגל|גביע אירופה לאלופות]] העפילה ברצלונה ל[[גמר גביע אירופה לאלופות 1992|גמר]] בפעם השלישית בלבד בתולדותיה (לאחר [[גמר גביע אירופה לאלופות 1961|1961]] ו-[[גמר גביע אירופה לאלופות 1986|1986]] שבשניהם הפסידה). הגמר התקיים ב-[[20 במאי]] 1992 ובו ניצחה ברצלונה בהארכה את [[סמפדוריה]] האיטלקית מבעיטה חופשית של קומאן בדקה ה-112 וזכתה ב[[ליגת האלופות|גביע]] לראשונה בתולדותיה. בסוף העונה זכתה ב[[עונת 1991/1992 בלה ליגה|ליגה]] בפעם השנייה ברציפות לאחר מאבק קשה על האליפות עם ריאל מדריד (למעשה, ברצלונה הייתה במקום השני עד המחזור האחרון וזכתה באליפות רק בזכות הפסד של ריאל מדריד ל[[טנריפה (כדורגל)|טנריפה]] במחזור האחרון, וניצחון מקביל על [[אתלטיק בילבאו]] 2–0 מצמד של סטויצ'קוב). סטויצ'קוב הבקיע גם בעונה זו 22 שערים והגיע למקום השני בטקס [[כדור הזהב]] של 1992. לאודרופ היה בשיאו ותרם 13 שערים ו-16 בישולים, וזכה בסוף העונה ב[[פרס דון בלון]] לזר המצטיין. גוארדיולה הפך לשחקן הרכב קבוע וזכה ב[[פרס בראבו]] לכדורגלן הצעיר המצטיין באירופה.

בסופר קאפ הספרדי שנערך בנובמבר 1992 זכתה ברצלונה לאחר ניצחון 5–2 על [[אתלטיקו מדריד]]. בדצמבר הפסידה ברצלונה את [[הגביע הביניבשתי]] ל[[סאו פאולו (כדורגל)|סאו פאולו]]. במרץ [[1993]] זכתה ברצלונה בפעם הראשונה בתולדותיה ב[[הסופר קאפ האירופי|סופר קאפ האירופי]] לאחר ניצחון 2–1 על [[ורדר ברמן]]. ב-[[עונת 1992/1993 בלה ליגה|עונת 1992/93]] הובילה ברצלונה את טבלת הליגה למשך רוב העונה, אך הפסידה את ההובלה לריאל מדריד ארבעה מחזורים לפני סיום העונה בשל הפסד 2–3 ל[[סלטה ויגו]]. למרות זאת, בצירוף מקרים מוזר, ריאל מדריד הפסידה שוב במחזור האחרון ל[[טנריפה (כדורגל)|טנריפה]], וברצלונה זכתה באליפות עם יתרון של נקודה אחת בזכות ניצחון מקביל על [[ריאל סוסיאדד]] (1–0 משער של סטויצ'קוב). היתה זו אליפות שלישית ברציפות בפעם הראשונה בתולדות המועדון. סטויצ'קוב היה שוב מלך השערים של הקבוצה, עם 23 שערים.

בקיץ 1993 חתם בברצלונה החלוץ ה[[ברזיל|ברזילאי]] [[רומאריו]]. באותו קיץ פרש הקפטן הוותיק [[חוסה רמון אלכסנקו]] ששיחק בקבוצה במשך 13 עונות. בדצמבר 1993 הפסידה ברצלונה את הסופר קאפ הספרדי לאחר הפסד 2–4 לריאל מדריד. בינואר [[1994]] ניצחה ברצלונה את ריאל מדריד בקלאסיקו שנערך ב[[קאמפ נואו]] בתוצאה 5–0 (כולל שלושער של רומאריו). במאי [[1994]] זכתה ברצלונה ב[[עונת 1993/1994 בלה ליגה|אליפות]] רביעית ברציפות (לאחר שהמובילה, [[דפורטיבו לה קורוניה]], מעדה במחזור הסיום), שיא מועדון שלא נשבר עד היום. ב-[[18 במאי]], ארבעה ימים לאחר האליפות, הופיעה ברצלונה ל[[גמר ליגת האלופות 1994|גמר]] [[עונת 1993/1994 בליגת האלופות|ליגת האלופות]] (הפורמט החדש של גביע אירופה לאלופות) כפייבוריטית מול [[מילאן]], איך למרות זאת הובסה ברצלונה 0–4. רומאריו כבש בעונתו הראשונה 30 שערי ליגה וזכה ב[[פרס הפיצ'יצ'י]] למלך השערים בליגה. כמו כן נבחר רומאריו ל[[כדורגלן השנה בעולם]] לאחר זכייתו עם {{נבחרת|ברזיל}} ב[[גמר מונדיאל 1994|מונדיאל]] אותו סיים כ[[פרסי גביע העולם בכדורגל#כדור הזהב|שחקן המצטיין]]. סטויצ'קוב זכה בכדור הזהב של 1994 לאחר שהצעיד את {{נבחרת|בולגריה}} ל[[מונדיאל 1994#חצי הגמר|חצי גמר המונדיאל]] והיה מלך השערים בו.

לאחר התבוסה למילאן חוותה הקבוצה הידרדרות בביצועיה. ברצלונה זכתה בסופר קאפ הספרדי באוגוסט 1994 והיה זה התואר האחרון של קרויף. בקיץ 1994 עבר לאודרופ באופן מתוקשר לירבתה הגדולה של ברצלונה, ריאל מדריד, עימה לקח את האליפות ב[[עונת 1994/1995 בלה ליגה|עונת 1994/95]]. בינואר [[1995]] עזב רומאריו את ברצלונה באופן בלתי צפוי בשל הסתכסכות עם קרויף. ברצלונה סיימה רביעית בליגה והפסידה בקלאסיקו שנערך ב[[מדריד]] 0–5. ב[[עונת 1994/1995 בליגת האלופות|ליגת האלופות]] הודחה ברצלונה ברבע הגמר על ידי [[פריס סן-ז'רמן]].

בקיץ 1995 עזבו גם סטויצ'קוב, קומאן ובגיריסטיין ובמקביל הוחתם הקשר ה[[פורטוגל|פורטוגלי]] [[לואיש פיגו]] בן ה-23. קרויף תכנן להסתמך על הצעירים בוגרי הלה-מאסיה [[איוואן דה לה פנייה]], [[אוסקר גארסיה]], [[רוג'ר גארסיה]], [[טוני ולמסאן]] ו[[אלברט סלאדס]] שכונו "La Quinta de Lo Pelat" (החמישייה של לו פלט, על שמו של דה לה פנייה שכונה "Lo Pelat", הקירח). הקבוצה שיחקה היטב ושמרה בעקביות על ה[[עונת 1995/1996 בלה ליגה|מקום השני בליגה]] תוך מאבק עם המוליכה, אתלטיקו מדריד. בגביע המלך הגיעה ברצלונה לגמר, וב[[גביע אופ"א]] העפילה לחצי הגמר. עם זאת, בתוך עשרה ימים הפסידה ברצלונה את שלושת הגביעים. ב-[[10 באפריל]] [[1996]] הובסה ברצלונה 0–1 על ידי אתלטיקו מדריד בגמר גביע המלך. שישה ימים לאחר מכן, בחצי הגמר השני של גביע אופ"א שנערך ב[[ברצלונה]], הפסידה ברצלונה 1–2 ל[[באיירן מינכן]] והודחה מהטורניר. ולבסוף, ב-[[20 באפריל]], הפסידה ברצלונה 1–3 לאתלטיקו מדריד בקאמפ נואו, הפסד שמשמעותו הייתה אבדן האליפות עבור ברצלונה. קרויף פוטר ב-[[19 במאי]] 1996 ובמקומו הוחתם המאמן האנגלי [[בובי רובסון]].

קרויף זכה עם הקבוצה ב-11 תארים (4 אליפויות, ליגת האלופות, 2 גביעי מלך, 2 סופר קאפ ספרדי, גביע המחזיקות וסופר קאפ אירופי), והוא המאמן השני המצליח ביותר בברצלונה מבחינת תארים, לאחר חניכו [[ז'וזפ גוארדיולה|פפ גוארדיולה]]. כמו כן, קרויף הוא המאמן שאימן את ברצלונה למשך הזמן הארוך ביותר בהיסטוריה של הקבוצה, 8 שנים.

הקבוצה שאימן קרויף שזכתה בארבע אליפויות רצופות וכללה אגדות כסטויצ'וב, לאודרופ, רומאריו, קומאן, בגיריסטיין וגוארדיולה, זכתה לכינוי ''the Dream Team'' (קבוצת החלומות), בשל סגנון המשחק ההתקפי מרהיב העין, שתורגם גם להצלחה ספורטיבית וזכייה בתארים רבים. אולם השפעתו של קרויף חרגה הרבה מעבר לשנים בהן אימן, ופילוסופיית המשחק אותה הטמיע בברצלונה, ה[[טוטאל פוטבול]], עדיין משמשת כ-DNA של ברצלונה והיא יושמה בהצלחה חסרת תקדים בברצלונה ו[[נבחרת ספרד בכדורגל|נבחרת ספרד]] של שנות ה-2000.

=== רובסון ו-ואן חאל: השנים האחרונות של נונייז (1996–2000) ===
בתגובה לפיטוריו של קרויף הוקמה קבוצת מחאה בשם ''L'Elefant Blau'' (הפיל הכחול) על ידי עורך דין קטלאני צעיר בשם [[ז'ואן לאפורטה]]. הקבוצה ראתה בקרויף ובמורשתו את ערכיה המסורתיים של ברצלונה והאשימו את נונייז בהשחתת המועדון. לאפורטה יהפוך לנשיא ברצלונה 7 שנים מאוחר יותר.

רובסון אימן את הקבוצה למשך עונה אחת, 1996/97. בעונה זו נרכש החלוץ ה[[ברזיל]]אי [[רונאלדו]] בן ה-20 מ[[פ.ס.וו. איינדהובן]] תמורת 19.5 מיליון דולר. למרות גילו הצעיר, כבר היה רונאלדו לאחד השחקנים הטובים בעולם ואף זכה בינואר [[1997]] בפרס [[כדורגלן השנה בעולם]] בגיל 20 בלבד, שיא שטרם נשבר. בעונתו היחידה במועדון כבש רונאלדו 47 שערים ב-49 משחקים והוביל את ברצלונה לזכייה בגביע המחזיקות (ניצחון 1–0 על [[פריס סן-ז'רמן]] בגמר), גביע המלך (3–2 על [[ריאל בטיס]]) והסופר קאפ הספרדי (6–5 על [[אתלטיקו מדריד]] בסיכום שני המשחקים). ב[[עונת 1996/1997 בלה ליגה|ליגה]] הבקיעה ברצלונה 104 שערים, שיא שיישבר רק בעונת 2008/09, אך למרות זאת סיימה שנייה בליגה, 2 נקודות מתחת האלופה [[ריאל מדריד]]. רובסון זכה לביקורת על שגיאות טקטיות ועל הסתמכותו הרבה על רונאלדו ופוטר בסוף העונה. רונאלדו זכה על עונה מדהימה זו ב[[כדור הזהב]] (והיה לזוכה הצעיר ביותר בפרס, שיא שעדיין לא נשבר), [[כדורגלן השנה בעולם]] (בפעם השנייה ברציפות), [[נעל הזהב האירופית]], [[פרס בראבו]] ו[[פרס הפיצ'יצ'י]], כל זאת בגיל 21 בלבד. אך למרות זאת נמכר ל[[אינטר מילאנו|אינטר]] ה[[איטליה|איטלקית]] תמורת 27 מיליון דולר, לאחר שהמשא ומתן עם הנהלת ברצלונה על הארכת חוזהו כשל.

לקראת עונת 1997/98 מונה המאמן ה[[הולנד]]י [[לואי ואן חאל]] למאמן הקבוצה במקום רובסון. ואן חאל מינה את [[רונאלד קומאן]] לעוזרו וגיבש קבוצה חזקה שנשענה על [[ז'וזפ גוארדיולה]] (שהתמנה ל[[קפטן (ספורט)|קפטן]] לאחר עזיבתו של [[גאורגה פופסקו]]), [[לואיש פיגו]], [[לואיס אנריקה]] (שהגיע עונה לפני כן מריאל מדריד), [[אבלרדו]] והחלוץ הברזילאי [[ריבאלדו]], שנרכש תמורת 26 מיליון דולר מ[[דפורטיבו לה קורוניה]]. אליהם צירף ואן חאל מספר שחקנים הולנדים, כמו [[מיכאל רייזיחר]] ו[[רוד הספ]]. ואן חאל זכה להצלחה מיידית, כאשר זכה ב[[דאבל (ספורט)|דאבל]] בעונתו הראשונה. ב[[עונת 1997/1998 בלה ליגה|ליגה]], זכתה ברצלונה בפער של 9 נקודות מסגניתה (כולל שני נצחונות ב[[קלאסיקו]], לראשונה מאז עונת 1993/94). בגמר גביע המלך ניצחה ברצלונה 5–4 ב[[בעיטת עונשין#דו-קרב בעיטות הכרעה|דו-קרב פנדלים]] את [[מיורקה (כדורגל)|מיורקה]] וזכתה בגביע בפעם השנייה ברציפות. כמו כן זכתה ברצלונה בסופר קאפ האירופי לאחר נצחון 3–1 על [[בורוסיה דורטמונד]], [[עונת 1996/1997 בליגת האלופות|מחזיקת הגביע]] בליגת האלופות, משעריהם של ריבאלדו ולואיס אנריקה. בליגת האלופות הודחה ברצלונה כבר ב[[עונת 1997/1998 בליגת האלופות#שלב הבתים|שלב הבתים]], ואת הסופר קאפ הספרדי הפסידה לריאל מדריד לאחר הפסד 3–5 בסיכום שני משחקים.

לקראת עונת 1998/99 החתים ואן חאל בברצלונה מספר גדול של שחקנים הולנדים, בהם [[פטריק קלייברט]] (מ[[מילאן]] תמורת 8.75 מיליון אירו), האחים [[רונאלד דה בור|רונאלד]] ו[[פרנק דה בור]] (מאייאקס תמורת 22 מיליון אירו), [[פיליפ קוקו]] ו[[בודווין זנדן]]. כמו כן עלה מהנוער הקשר ה[[ספרדים (עם)|ספרדי]] בן ה-18 [[צ'אבי]], שעתיד להיות שיאן ההופעות של ברצלונה בכל הזמנים ואחד מהשחקנים הגדולים בתולדותיה. צ'אבי שיחק באותה עונה כמחצית מהמשחקים והפך במהרה לשחקן הרכב קבוע עד לפרישתו, 17 עונות לאחר מכן. לאחר פתיחת עונה מהוססת (19 נקודות בלבד ב-14 המחזורים הראשונים), התאוששה ברצלונה וזכתה ב[[עונת 1998/1999 בלה ליגה|אליפות הליגה]] בפעם השנייה ברציפות, עם פער של 11 נקודות מסגניתה, ריאל מדריד. בליגת האלופות, הודחה ברצלונה שוב ב[[עונת 1998/1999 בליגת האלופות#בית ד'|שלב הבתים]], לאחר שהוגרלה ל"בית המוות" יחד עם [[באיירן מינכן]] ו[[מנצ'סטר יונייטד]]. את הסופר קאפ הספרדי הפסידה למיורקה, ומגביע המלך הודחה על ידי [[ולנסיה (כדורגל)|ולנסיה]] ברבע הגמר.

בקיץ 1999 עזב הבלם הותיק [[מיגל אנחל נדאל]]. בעונת 1999/2000 הפסידה ברצלונה את ה[[עונת 1999/2000 בלה ליגה|ליגה]] ל[[דפורטיבו לה קורוניה]]. לעומת זאת, בליגת האלופות לראשונה קצר ואן חאל הצלחות כשסיים את שני שלבי הבתים בראשות הבית עם 9 ניצחונות מתוך 12 משחקים. ברצלונה ניצחה 6–4 את [[צ'לסי (כדורגל)|צ'לסי]] ברבע הגמר, אך הפסידה 3–5 ל[[ולנסיה (כדורגל)|ולנסיה]] בחצי הגמר, והודחה מהמפעל. ריבאלדו סיים עונה זאת כמלך השערים של ליגת האלופות, עם 10 שערים. ב-[[20 במאי]] [[2000]], ימים ספורים לאחר אובדן האליפות, התפטר ואן חאל ממשרת המאמן. במקומו מונה [[לורנס סרה פרר]], מאמן קבוצת הנוער. יחד עם ואן חאל עזבו גם מספר שחקנים הולנדים, [[רונאלד דה בור]], [[וינסטון בוחארדה]] ו[[רוד הספ]]. בעונה זו קידם ואן חאל את [[קרלס פויול]] בן ה-21 מהנוער כמגן ימני, במקומו של [[מיכאל רייזיחר|רייזיחר]] ממנו לא היה ואן חאל מרוצה. פויול עתיד להופיע במדי ברצלונה למעלה מ-600 פעמים והוא יהיה הקפטן בתור הזהב הגדול בתולדותיה.

ב-[[1 ביולי]] 2000 עבר כוכב הקבוצה, לואיש פיגו, באופן מתוקשר ליריבה המרה ריאל מדריד, לאחר שזו שילמה את סעיף השחרור המלא שלו, 37 מיליון אירו, מה ששבר את כל שיאי ההעברות באותם ימים. הבאתו של פיגו הייתה הבטחת בחירות של נשיא ריאל מדריד הנבחר [[פלורנטינו פרס]] כחלק מתוכנית ה'גלקטיקוס' שקידם, אך פיגו, שהיה השחקן האהוב ביותר על אוהדי ברצלונה וסגן הקפטן, שלל בפומבי מעבר לריאל מדריד, וכשהתגלתה האמת הפך פיגו לשנוא במיוחד על אוהדי ברצלונה, עד כדי כך שכשהופיע בקאמפ נואו במדי ריאל מדריד במסגרת הקלאסיקו, הוא זכה לקריאות 'יודאס' (רמז ל[[יהודה איש קריות]]) ואף נזרק עליו ראש [[חזיר]].

ב-[[23 ביולי]] [[2000]] התפטר נונייס מנשיאות המועדון לאחר 22 שנה. בתקופתו כנשיא הפכה ברצלונה לאחד ממועדוני הכדורגל הגדולים, העשירים והמצליחים בעולם. מספר חברי המועדון גדל מ-77,905 ל-106,000, מספר מועדוני האוהדים גדל מ-96 המרוכזים בעיקר בספרד ל-1,300 ברחבי העולם כולו. נונייס הקים את אקדמיית הנוער של המועדון, "לה מאסיה", הרחיב את ה[[קאמפ נואו]] לתכולה של 115,000 צופים, בנה את ה[[מיני אסטדי]] ב-1982, את "מוזאון בארסה" ב-1984, והרחיב את ה[[פלאו בלאוגרנה]] ב-1994. למרות הצלחתו הרבה, נונייס ספג ביקורת בשל מדיניותו הקשוחה כלפי דרישות שכר מצד השחקנים, מה שהוביל לעזיבתם של שחקנים חשובים רבים, כמו [[דייגו מראדונה|מראדונה]], [[רונאלדו]], [[ברנד שוסטר|שוסטר]] ו[[רומאריו]].

== עידן גספארט ==

לאחר התפטרותו של נונייס, מונה ז'ואן גספארט, סגן הנשיא במשך 22 שנים, לנשיא. התפטרותם של נונייס וואן חאל גרמה לתקופה של חוסר יציבות ממושכת ותקופת נשיאותו של גספארט היא מן הגרועות בתולדות המועדון.

=== עונת 2000/01 ===
גספארט בזבז את הכסף שנכנס לקופת המועדון ממכירתו של פיגו על שחקנים שלא הביאו תועלת לקבוצה, כמו [[מארק אוברמארס]] (25 מיליון אירו מ[[ארסנל]]), [[עמנואל פטי]] (14 מיליון אירו מארסנל), [[ג'רארד לופס]] (בוגר ה'לה מאסיה', 22 מיליון אירו מ[[ולנסיה (כדורגל)|ולנסיה]]) ו[[אלפונסו פרס|אלפונסו]] (16.5 מיליון אירו מ[[ריאל בטיס]]). המאמן החדש, [[לורנס סרה פרר]], כשל, ברצלונה הודחה מליגת האלופות כבר ב[[עונת 2000/2001 בליגת האלופות|שלב הבתים הראשון]], ונשרה ל[[הליגה האירופית|גביע אופ"א]], שם הודחה על ידי [[ליברפול (כדורגל)|ליברפול]] ב[[גמר גביע אופ"א 2001#הדרך אל הגמר|חצי הגמר]]. סרה פוטר באפריל [[2001]], לאחר הפסד 1–3 ל[[אוסאסונה]], שגרם לברצלונה לרדת למקום החמישי בטבלה ובמרחק של 17 נקודות מהמוליכה, ריאל מדריד. במקומו מונה שחקן העבר [[קרלס רשאק]], תחתיו הפסידה הקבוצה בחצי גמר הגביע, אך הצליחה לסיים במקום הרביעי בטבלה על חשבון [[ולנסיה (כדורגל)|ולנסיה]] (לאחר ניצחון 3–2 במחזור האחרון על ולנסיה, משלושער מרהיב של [[ריבאלדו]]), ובכך שמרה על מקומה בליגת האלופות בעונה הבאה.

=== עונת 2001/02 ===

בקיץ עזב [[ז'וזפ גוארדיולה|גוארדיולה]] ל[[סרייה א'|איטליה]]. החלוץ ה[[ארגנטינה|ארגנטינאי]] הצעיר [[חבייר סביולה]] נרכש מ[[ריבר פלייט]] תמורת 35 מיליון אירו. ב[[עונת 2001/2002 בליגת האלופות|ליגת האלופות]] הציג רשאק הצלחה יחסית כשסיים בראשות הבית בשני השלבים, אך ברצלונה הודחה ב[[עונת 2001/2002 בליגת האלופות#חצי הגמר|חצי הגמר]] לאחר הפסד 1–3 ליריבתה המקומית ריאל מדריד (שגם [[גמר ליגת האלופות 2002|זכתה בתואר]]). בליגה סיימה ברצלונה שוב במקום הרביעי, ובגביע המלך הודחה ברצלונה באופן משפיל כבר בשלב הראשון על ידי UE Figueres ששיחקה ב[[פרימרה דיויסיון RFEF|ליגה השלישית]].

=== עונת 2002/03 ===

במאי [[2002]] מונה ואן חאל בשנית למאמן. ביוני החליטה ההנהלה לשחרר את ריבאלדו מחוזהו, שנה לפני מועד סיומו המקורי, והוא עזב את הקבוצה ל[[מילאן]]. ריבאלדו הבקיע 130 שערים ב-235 הופעות במדי ברצלונה והוא ממוקם במקום השמיני בטבלת מלכי השערים בכל הזמנים של ברצלונה. ביולי נרכש השחקן הארגנטינאי [[חואן רומן ריקלמה]] תמורת 10 מיליון אירו ששולמו ל[[בוקה ג'וניורס]]. באותה עונה קיבל [[לואיס אנריקה]] את סרט הקפטן, לאחר עזיבתו של [[סרג'י ברז'ואן]]. ואן חאל נחל הצלחה ב[[עונת 2002/2003 בליגת האלופות|ליגת האלופות]] עם מאזן של 11 ניצחונות מ-12 משחקים בשני השלבים הראשונים. אולם בגביע המלך הודחה ברצלונה שוב בשלב הראשון, הפעם על ידי Novelda CF, גם היא מהליגה השלישית, וב[[עונת 2002/2003 בלה ליגה|ליגה]] הייתה ברצלונה במאזן איום, עם 23 נקודות לאחר 19 מחזורים. ואן חאל פוטר ב-[[27 בינואר]] [[2003]] לאחר הפסד 0–2 ל[[סלטה ויגו]] שגרם לברצלונה לרדת למקום ה-12. במקומו הוחתם המאמן ה[[סרבים|סרבי]] [[רדומיר אנטיץ']]. אנטיץ' אימן את הקבוצה עד סוף העונה, ותחתיו ברצלונה הודחה מליגת האלופות ברבע הגמר על ידי [[יובנטוס]] בתוצאה 2–3, את הליגה סיימה במקום השישי המוביל ל[[גביע אופ"א]]. מכיוון שהגיע בעיצומה של העונה, היה אנטיץ' מוגבל מבחינת כוח אדם, והוא העניק הזדמנויות למספר שחקני נוער, ובמיוחד השוער בן ה-20 [[ויקטור ואלדס]] והקשר בן ה-18 [[אנדרס אינייסטה]], שניהם יהיו מגדולי השחקנים של ברצלונה בכל הזמנים.

ב-[[12 בפברואר]] 2003 התפטר הנשיא גספארט, לאחר שהוביל את המועדון לשפל ספורטיבי וכלכלי. סגנו אנריק ריינה, מילא את מקומו עד מאי. ב-[[15 ביוני]] התקיימו הבחירות לנשיאות המועדון, ובהן ניצח [[ז'ואן לאפורטה]] הצעיר והכריזמטי, מנהיג תנועת הפיל הכחול, ברוב של 52.57% מהקולות. גספארט היה ועודנו הנשיא היחיד מאז שנות הארבעים שבתקופת כהונתו לא זכה המועדון באף גביע.

== עידן לאפורטה (2003–2010) ==

=== תקופת רייקארד (2003–2008) ===

==== עונת 2003/04 ====

לאפורטה הפך לנשיא ברצלונה ב-[[15 ביוני]] 2003 והוביל את ברצלונה לתור הזהב הגדול בתולדותיה. מיד עם כניסתו לתפקיד, החליט לאפורטה לא לחדש את חוזהו של אנטיץ', ובמקומו מונה המאמן ה[[הולנדים|הולנדי]] בן ה-40 [[פרנק רייקארד]], כוכב [[מילאן]] לשעבר. כמו כן מינה לאפורטה את שחקן העבר [[צ'יקי בגיריסטיין]] למנהל הטכני. לאפורטה ניפה את הסגל, [[פרנק דה בור]] והשוער [[רוברטו בונאנו]] עזבו ו[[חואן רומן ריקלמה|ריקלמה]] הושאל, ורכש ב-27 מיליון אירו את [[רונאלדיניו]], הכוכב ה[[ברזיל]]אי של [[פריס סן-ז'רמן]] (לאחר ש[[דייוויד בקהאם]] סירב להצטרף לברצלונה וחתם בריאל מדריד). רונאלדיניו כבש בעונתו הראשונה 22 שערים, וזכה על עונה זו בפרס [[כדורגלן השנה בעולם]] לשנת 2004. ברצלונה סיימה את העונה ב[[עונת 2003/2004 בלה ליגה|מקום השני בליגה]], בגביע המלך הגיעה ברצלונה לרבע הגמר, ובגביע אופ"א הודחה בשמינית הגמר. בעונה זו הפך ויקטור ואלדס לשוער הראשון באופן רשמי. עונה זו הייתה עונת מעבר, שעמדה בסימן של החזרה של ברצלונה לקדמת הכדורגל העולמי, תוך סגנון ניהול חדש, החזר חובות ומעבר למאזן כלכלי חיובי. האוהדים וכלי התקשורת דרשו את התפטרותו של רייקארד אך לאפורטה התעקש להעניק לו המשכיות ויציבות שחסרה למועדון בשנים הקודמות, מה שהשתלם בסופו של דבר.

בעונה זו, ב-[[16 באוקטובר]] 2003, בעת משחק ידידות מול [[פורטו (כדורגל)|פורטו]] של [[ז'וזה מוריניו]], הכניס רייקארד שחקן ארגנטינאי צעיר בשם [[ליונל מסי]]. מסי, שהיה אז בן 16 וארבעה חודשים, נולד ב-[[1987]] ב[[רוסאריו]], [[ארגנטינה]]. הוא סבל ממחלת גדילה, ובשנת [[2000]] הוא הצטרף לאקדמיית הנוער של ברצלונה תוך הסכמה שהמועדון יממן את טיפולי הגדילה. מסי התקדם במהירות בין שבעת קבוצות הנוער של המועדון וכבש 105 שערים ב-107 משחקים. באותו יום, ערך מסי את הבכורה הלא רשמית שלו בקבוצת הבוגרים, והוא הרשים את צוות האימון שהחל לזמן אותו לאימוני הקבוצה הבוגרת אחת לשבוע. מסי עתיד להיות מלך השערים והבישולים ושיאן ההופעות של המועדון בכל הזמנים, לצד היותו אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה.

==== עונת 2004/05 ====

בקיץ [[2004]] עמד לרשות לאפורטה תקציב גדול יותר לרכישת שחקנים. בין היתר הוא רכש את החלוץ ה[[קמרון|קמרוני]] בן ה-23 [[סמואל אטו]] מ[[מיורקה (כדורגל)|מיורקה]] תמורת 24 מיליון אירו ואת הקשר ה[[פורטוגל]]י בן ה-26 [[דקו]] מ[[פורטו (כדורגל)|פורטו]] תמורת 21 מיליון אירו. כמו כן, ליונל מסי בן ה-16 נרשם לקבוצה הבוגרת וקיבל את החולצה מס' 30. לצד זאת, לאפורטה המשיך בשחרור שחקנים, ושחרר בעונה זו לא פחות מ-13 שחקנים, ביניהם [[פטריק קלייברט]] שכבש 122 שערים בשש שנותיו במועדון, [[פיליפ קוקו]], [[מיכאל רייזיחר]], [[לואיס גרסיה]] ו[[מארק אוברמארס]]. גם הקפטן [[לואיס אנריקה]] פרש בגיל 34, לאחר 8 עונות במדי ברצלונה בהן הבקיע 109 שערים. במקומו מונה לקפטן הקבוצה הבלם [[קרלס פויול]]. אינייסטה הפך לשחקן קבוע בהרכב הפותח ויחד עם צ'אבי הנהיג את הקישור. בעונה זו הפסידה ברצלונה רק 4 משחקים (הנתון הנמוך ביותר מאז עונת 1986/87) וזכתה ב[[עונת 2004/2005 בלה ליגה|אליפות]] עם 84 נקודות, תואר ראשון לאחר חמש שנות בצורת. למרות זאת, הודחה ברצלונה מגביע המלך כבר בסיבוב הראשון (נגד [[לבאנטה]]) בפעם השלישית בתוך ארבע שנים. ב[[עונת 2004/2005 בליגת האלופות|ליגת האלופות]] הודחה הקבוצה בשמינית הגמר מול [[צ'לסי (כדורגל)|צ'לסי]].

באוקטובר [[2005]] זכה רונאלדיניו בפרס [[כדור הזהב]], ובדצמבר זכה בפעם השנייה ברציפות בפרס [[כדורגלן השנה בעולם]]. רייקארד מיעט לשתף את מסי בעונה זו, והוא שיחק תשעה משחקים בלבד בהם כבש שער בודד. הופעת הבכורה שלו בליגה הייתה ב-[[16 באוקטובר]] 2004 נגד [[אספניול]]. שער הבכורה היה כשנכנס כמחליף נגד [[אלבסטה (כדורגל)|אלבסטה]] וכבש מבישול של רונאלדיניו, והפך לכובש הצעיר ביותר בתולדות המועדון (שיא שנשבר מאז כמה פעמים). בעונה זו שיחק מסי בעיקר ב[[ברצלונה ב']] בה הבקיע 6 שערים ב-17 משחקים.

==== עונת 2005/06 ====

לקראת עונת 2005/06 לא בוצעו שינויים משמעותיים בסגל, שני שחקנים הובאו בהעברה חופשית ([[סנטיאגו אסקרו]] ו[[מארק ואן בומל]]), מספר שחקנים שוחררו, ביניהם [[ג'רארד לופס]] שעזב לאור הדומיננטיות של צ'אבי ואינייסטה, [[חואן רומן ריקלמה|ריקלמה]] שנמכר ל[[ויאריאל (כדורגל)|ויאריאל]] תמורת 7 מיליון אירו, ו[[חבייר סביולה|סביולה]] שהושאל ל[[סביליה (כדורגל)|סביליה]]. ב-[[24 ביוני]] 2005, ביום הולדתו ה-18, חתם מסי על החוזה המקצועני הראשון שלו, חוזה עד [[2014]] עם סעיף שחרור של 150 מיליון יורו. מסי הפך לשחקן הרכב ויצר שלישייה התקפית יעילה ביותר יחד עם רונאלדיניו ואטו. אך ב-[[7 במרץ]] [[2006]] נפצע מסי בשריר הירך האחורי במשחק שמינית גמר ליגת האלופות נגד צ'לסי, וסיים את העונה. הוא הספיק לכבוש עד אז 8 שערים ב-25 הופעות.

עונה זו הייתה המוצלחת בתולדות המועדון מאז 1992. באוגוסט זכתה ברצלונה ב[[הסופר קאפ הספרדי|סופר קאפ ספרדי]] לאחר ניצחון 4–2 על [[ריאל בטיס|בטיס]]. בליגה, הובילה ברצלונה לאורך רוב העונה וזכתה ב[[עונת 2005/2006 בלה ליגה|אליפות]] בפעם השנייה ברציפות. בקלאסיקו שאירחה ריאל מדריד, ניצחה ברצלונה 3–0 את קבוצת הגלקטיקוס של ריאל מדריד (שכללה אגדות כמו [[רונאלדו]], [[זינדין זידאן|זידאן]], [[רוברטו קרלוס]], [[ראול גונזלס|ראול]], [[דייוויד בקהאם|בקהאם]], [[סרחיו ראמוס]], [[איקר קסיאס]]) משער של אטו וצמד של רונאלדיניו, ורייקארד הפך למאמן הראשון של ברצלונה שמנצח פעמיים ב[[אצטדיון סנטיאגו ברנבאו|סנטיאגו ברנבאו]]. הופעתו של רונאלדיניו הייתה כה מרשימה, שאוהדי ריאל מדריד מחאו לו כפיים לאחר שערו השני, מחווה לה זכו רק מראדונה לפניו ואינייסטה אחריו. אטו סיים עונה זו עם 26 שערי ליגה וזכה ב[[פרס הפיצ'יצ'י]].

ב[[עונת 2005/2006 בליגת האלופות|ליגת האלופות]], העפילה ברצלונה לגמר לאחר שסיימה ראשונה בשלב הבתים וניצחה את [[צ'לסי (כדורגל)|צ'לסי]], [[בנפיקה ליסבון]] ו[[מילאן]] בשלבי הנוקאאוט. ב[[גמר ליגת האלופות 2006|גמר]] שנערך ב-[[17 במאי]] [[2006]], התמודדה ברצלונה נגד [[ארסנל]] שנחשבה לאחת הקבוצות הטובות באירופה. ארסנל עלתה ליתרון למרות מיעוט מספרי (השוער [[ינס להמן]] הורחק לאחר שהכשיל את אטו בתוך הרחבה), ו-15 דקות לפני סיום המשחק, [[הנריק לארסון]] שעלה כמחליף, בהופעתו האחרונה במועדון, בישל שערים ל[[סמואל אטו|אטו]] (שנבחר לשחקן המצטיין בגמר) ו[[ז'וליאנו בלטי|בלטי]] (שעלה גם הוא מהספסל), וברצלונה ניצחה 2–1 וזכתה בגביע בפעם השנייה בתולדותיה.

==== עונת 2006/07 ====

בקיץ [[2006]] נרכשו מ[[יובנטוס]] המגן־הימני בן ה-29 [[ג'אנלוקה זמברוטה]] והבלם בן ה-34 [[ליליאן תוראם]] תמורת 14 מיליון ו-5 מיליון אירו בהתאמה. כמו כן, החלוץ ה[[איסלנד]]י בן ה-27 [[איידור גודיונסן]] נרכש מ[[צ'לסי (כדורגל)|צ'לסי]] ב-12 מיליון אירו. הקבוצה ערכה מסע טרום עונה ב[[ארצות הברית]], ובמהלכו נפצעו אטו ומסי, שהחמיצו בשל כך את המשחקים הראשונים של העונה.

למרות שברצלונה התחילה את העונה כפייבוריטית בכל המסגרות, היא כשלה ולא זכתה באף גביע מלבד הסופר קאפ הספרדי בו זכתה באוגוסט 2006. שבוע לאחר הזכיה, הפסידה ברצלונה את [[הסופר קאפ האירופי]] ל[[סביליה (כדורגל)|סביליה]]. בדצמבר הפסידה ברצלונה 0–1 ל[[מועדון ספורט אינטרנסיונל|אינטרנסיונל]] בגמר [[גביע העולם למועדונים 2006]]. בליגה, הובילה ברצלונה את הטבלה לאחר שני משחקי ה'קלאסיקו', אך מעדה במחזורי הסיום וסיימה עם מספר נקודות זהה לריאל מדריד (76) ועם יחס שערים עדיף בהרבה (26:45), אך ריאל מדריד זכתה באליפות בשל יחס השערים העדיף במפגשים הישירים ביניהן (5:3 לריאל מדריד). אחד המשחקים הזכורים ביותר בעונה זו היה הקלאסיקו שנערך ב[[קאמפ נואו]] ב-[[10 במרץ]] [[2007]], ובו עלתה ריאל מדריד שלוש פעמים ליתרון (משעריהם של [[רוד ואן ניסטלרוי]] ו[[סרחיו ראמוס]]) אך מסי, שקיבל בעונה זו את החולצה מס' 19, השווה את התוצאה שלוש פעמים בשלושער מרהיב.

ב[[גביע המלך]], הגיעה ברצלונה לחצי הגמר ובסיבוב הראשון ניצחה את [[חטאפה]] 5–2 (כולל שער מדהים של מסי, שהעלה השוואות ל[[שער המאה]] של מראדונה ב[[מונדיאל 1986]]), אך בגומלין הובסה 0–4 והודחה מהמפעל. ב[[עונת 2006/2007 בליגת האלופות|ליגת האלופות]] הודחה ברצלונה בשמינית הגמר על ידי [[ליברפול (כדורגל)|ליברפול]] בשל [[חוק שערי חוץ]].

בדיעבד, הוכרה פציעתם של אטו ומסי בראשית העונה כאחת הסיבות לעונה הרעה. רונאלדיניו אמנם כבש 24 שערים, אך טען שלא היה בכושרו הטוב. בנוסף, אטו מתח ביקורת באופן פומבי על רייקארד ורונאלדיניו, מה שגרם לקרע ביניהם. לצד זאת, מסי סיים עונה זו עם 17 שערים ב-35 הופעות, וסיים במקום השלישי בפרס [[כדור הזהב]] לשנת 2007 (לאחר [[קאקה]] ו[[כריסטיאנו רונאלדו]]) בגיל 19 בלבד, שיא שטרם נשבר.

עד לעונה זו, במשך יותר ממאה שנות קיומו, מעולם לא הופיע לוגו מסחרי על חולצות השחקנים, בשונה מרוב מועדוני הכדורגל. בקיץ 2006 חתמה ברצלונה על הסכם עם [[קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים|יוניסף]], קרן החירום הבינלאומית של ה[[האומות המאוחדות|או"ם]] לילדים, ולפיו יופיע הלוגו של יוניסף למשך 5 שנים בחזית חולצות השחקנים ובנוסף המועדון יתרום ליוניסף 0.7 אחוזים מכלל הכנסתו (1.9 מיליון דולר לשנה). גישה לא כלכלית זו, מיצבה את מעמדה של ברצלונה כמועדון בעל ערכים הקודמים לחישובים מסחריים. גישה זו הוזנחה בהמשך על ידי יורשיו של לאפורטה.

==== עונת 2007/08 ====

כישלון העונה הקודמת הניע את לאפורטה לבצע שינויים בסגל. ב-[[25 ביוני]] [[2007]] חתם בקבוצה החלוץ ה[[צרפתים|צרפתי]] [[תיירי הנרי]], שנרכש ב-24 מיליון דולר מ[[ארסנל]]. כמו כן הוחתמו המגן השמאלי [[אריק אבידל]] (15 מיליון דולר מ[[אולימפיק ליון|ליון]]), הקשר האחורי [[יאיא טורה]] (9 מיליון דולר מ[[מונקו (כדורגל)|מונקו]]), והבלם [[גבריאל מיליטו]] (17 מיליון דולר מ[[ריאל סרגוסה|סרגוסה]]). לצד זאת, עלו שחקנים נוספים מהנוער, וביניהם הכישרון הצעיר [[בויאן קרקיץ']] בן ה-17, שבעונה זו עתיד לשבור את שיאו של מסי ככובש הצעיר ביותר במדי ברצלונה, ובזאת עלה מספרם של שחקני הבית בסגל לתשעה. לצד זאת, מספר שחקנים ותיקים עזבו את הקבוצה, הבולט מביניהם היה [[חבייר סביולה]], שבשש שנותיו זכה ליחס פושר מצד מאמני הקבוצה למרות יכולותיו ונאמנותו לקבוצה, וכעת לאחר שחוזהו הסתיים בחר לעבור ל[[ריאל מדריד]], שם התמנה למאמן [[ברנד שוסטר]], אחד משחקניה הטובים והמשמעותיים ביותר של ברצלונה ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20]], ששיחק גם הוא בשני המועדונים.

למרות החיזוקים המשמעותיים בסגל, עונה זו המשיכה את קודמתה והייתה לעונה הגרועה ביותר בעידן רייקארד. ברצלונה הפסידה את שני משחקי הקלאסיקו של הליגה לריאל מדריד בפעם הראשונה מאז עונת 1983/84, וניצחה רק בחמש משחקי חוץ. ברצלונה שמרה לאורך רוב העונה על המקום השני, אך במחזורים האחרונים היא ספגה רצף של הפסדים ו[[עונת 2007/2008 בלה ליגה|סיימה את הליגה]] במקום השלישי, 18 נקודות מתחת האלופה, ריאל מדריד. ב[[עונת 2007/2008 בליגת האלופות|ליגת האלופות]] ובגביע הודחה ברצלונה בחצאי הגמר, על ידי [[מנצ'סטר יונייטד]] (שגם [[גמר ליגת האלופות 2008|זכתה בגביע]]) ו[[ולנסיה (כדורגל)|ולנסיה]] (שגם היא הניפה את ה[[גביע המלך|גביע]]) בהתאמה.

בעונה זו המשיך מסי לבסס את עצמו כשחקן מפתח, ותרם 16 שערים ו-13 בישולים ב-40 משחקים. למרות חוסר ההצלחה, הגיע מסי למקום השני בפרס [[כדור הזהב]] לשנת 2008 לאחר הזוכה, [[כריסטיאנו רונאלדו]]. רונאלדיניו המשיך בדעיכתו, סבל מפציעות, וכבש תשעה שערים בלבד ב-26 הופעות. עונה זו עמדה גם בסימן פריצתו של הכוכב העולה [[בויאן קרקיץ']], שכבש 12 שערים בעונתו הראשונה בבוגרים בגיל 17 בלבד.

ב-[[8 במאי]] [[2008]], למחרת ההפסד 1–4 לריאל מדריד בליגה, הודיע לאפורטה כי חוזהו של רייקארד לא יוארך והוא יעזוב את הקבוצה בסיום העונה. לתפקיד המאמן היו מועמדים שניים: מאמן צ'לסי המוערך [[ז'וזה מוריניו]], ששימש עוזר מאמן ל[[לואי ואן חאל]] בברצלונה בשנים 1997–2000, והיה באותה תקופה בעל מוניטין כשזכה להצלחות עם [[פורטו (כדורגל)|פורטו]] ו[[צ'לסי (כדורגל)|צ'לסי]] (כולל זכייה מפתיעה ב[[גמר ליגת האלופות 2004|ליגת האלופות]] ושני [[פרמייר ליג|אליפויות אנגליה]] רצופות), הצלחות שהדביקו לו את הכינוי "המיוחד" ("The Special One"). המועמד השני היה קפטן הקבוצה לשעבר [[ז'וזפ גוארדיולה]], שאימן את [[ברצלונה ב'|קבוצת המילואים]] של המועדון והעלה אותה מה[[סגונדה דיויסיון RFEF|ליגה הרביעית]] ל[[פרימרה דיויסיון RFEF|שלישית]], אך היה חסר ניסיון ברמות הגבוהות. בהמלצתו של [[יוהאן קרויף]], אביו הרוחני של גוארדיולה, הודיע לאפורטה כי מחליפו של רייקארד יהיה גוארדיולה.

=== תקופת גוארדיולה: עידן השיא של ברצלונה (2008–2012) ===

==== עונת 2008/09 ====

גוארדיולה התחיל לאמן את ברצלונה ביוני 2008, עם סיום חוזהו של רייקארד. מיד עם כניסתו לתפקיד, בגיל 37 בלבד, הפגין מנהיגות ושליטה וקיבל שורה של החלטות. כוכב הקבוצה, [[רונאלדיניו]], נמכר ל[[מילאן]] ב-25 מיליון אירו וחוזהו של [[דקו]] לא חודש והוא עבר ל[[צ'לסי (כדורגל)|צ'לסי]]. מלבדם הועזבו שחקנים נוספים, כ[[ג'אנלוקה זמברוטה]] ו[[ליליאן תוראם]]. לצד זאת ערך גוארדיולה מסע רכש מדוקדק שכלל את המגן הימני [[דני אלבס]] ([[סביליה (כדורגל)|סביליה]], 36 מיליון אירו), הבלם [[ג'רארד פיקה]] שגדל ב'לה מאסיה' ([[מנצ'סטר יונייטד]], 5 מיליון אירו), [[אלכסנדר חלב]] ([[ארסנל]], 11.8 מיליון אירו), הקשר [[סיידו קייטה]] ([[סביליה (כדורגל)|סביליה]], 14 מיליון אירו), [[מרטין קאסרס]] ([[ויאריאל (כדורגל)|ויאריאל]], 16.5 מיליון אירו). בנוסף, העלה גוארדיולה מהנוער קשר אחורי צנום בשם [[סרחיו בוסקטס]] שהיה בן 20 באותה עת. שחקן נוער נוסף שקיבל הזדמנויות היה [[פדרו רודריגז]] בן ה-21. בסך הכל הוציאה ברצלונה 88 מיליון אירו על רכש באותה עונה. במקביל, ב[[יורו 2008]] שנערך ביוני, זכתה {{נבחרת|ספרד}}, כאשר הצמד [[צ'אבי]] ו[[אנדרס אינייסטה|אינייסטה]] שלטו בקישור והיו חלק משמעותי בזכייה, לצד [[קרלס פויול]]. צ'אבי אף זכה בפרס השחקן המצטיין של הטורניר.

במהלך הקדם־עונה, הועלתה הצעת אי אמון כלפי לאפורטה לאחר שתי עונות השפל ובעקבות חוסר האמון בהחלטתו למנות את גוארדיולה חסר הניסיון. ההצעה זכתה ל-60.6 אחוזי תמיכה, פחות מ-66% הנדרשים להצעת אי אמון. בעקבות הבעת חוסר האמון מצד רוב חברי המועדון, התפטרו 8 דירקטורים מנשיאות המועדון.

גוארדיולה יישם מערך 4–3–3 קרויפיסטי קלאסי, תוך שימת דגש על משחק הלחץ הקבוצתי וסגנון משחק שכלל מסירות קצרות מרגל לרגל ומשחק בשטח צפוף. בנוסף יישם גוארדיולה כללי משמעת קפדניים, הנהיג פיקוח הדוק על הרגלי התזונה של השחקנים ואסר כניסה של אנשי תקשורת לחדר ההלבשה. העונה החלה ברגל שמאל, עם הפסד ותיקו בשני המשחקים הראשונים. אולם מיד לאחר מכן התחילה ברצלונה ברצף ניצחונות שהביאו אותה למקום הראשון בסיומו של המחזור התשיעי. ב-[[13 בדצמבר]] 2008, אירחה ברצלונה את ריאל מדריד למשחק הקלאסיקו הראשון של העונה, וניצחה 2–0 בדקות הסיום משעריהם של אטו ומסי. עם סיומה של המחצית הראשונה של העונה, עמדה ברצלונה על 50 נקודות מ-57 אפשריות, ובפער של 12 נקודות מריאל מדריד, הבאה אחריה בטבלה. ב-[[2 במאי]] [[2009]] אירחה ריאל מדריד את הקלאסיקו השני לעונה, בעת שהפער בין שתי הקבוצות הצטמצם ל-6 נקודות בלבד. גוארדיולה יישם במשחק זה לראשונה את שיטת ה-9 המדומה. מסי, שנהג לשחק בכנף ימין, הוסט למרכז, מאחורי שני החלוצים, אטו והנרי. מסי תפקד כחלוץ מזויף שחופשי לנוע בין עמדות הקישור וההתקפה, במערך שהתגלה כטקטיקה גאונית של גוארדיולה. ריאל מדריד עלתה ראשונה ליתרון אך ברצלונה חזרה במהירות וניצחה בתוצאה 6–2 אל מול 80,000 אלף צופים ב[[אצטדיון סנטיאגו ברנבאו|סנטיאגו ברנבאו]] מצמדים של מסי והנרי ושערים של פיקה ופויול. היה זה הניצחון הגדול ביותר של ברצלונה בקלאסיקו מאז ה-5–0 ב-[[1974]] בעידן [[יוהאן קרויף]]. ב-[[13 במאי]] ניצחה ברצלונה בגמר [[גביע המלך]] 4–1 את [[אתלטיק בילבאו]], לאחר שניצחה בשלבים המוקדמים את [[אתלטיקו מדריד]], [[אספניול]] ו[[מיורקה (כדורגל)|מיורקה]], וזכתה בגביע בפעם ה-25 בתולדותיה. ב-[[16 במאי]] הפסידה ריאל מדריד 2–3 ל[[ויאריאל (כדורגל)|ויאריאל]], וברצלונה הוכתרה ל[[עונת 2008/2009 בלה ליגה|אלופת ספרד]]. ברצלונה סיימה את העונה עם יחס שערים מדהים (35:135) ובפער 9 נקודות מסגניתה, ריאל מדריד, לאחר שהוליכה את הטבלה מהמחזור התשיעי ברציפות.

במקביל, ב[[עונת 2008/2009 בליגת האלופות|ליגת האלופות]] ניצחה ברצלונה את [[ויסלה קרקוב]] 4–1 בשלב המוקדמות (אותו נאלצה לעבור משום שסיימה שלישית בליגה בעונה הקודמת) וסיימה את שלב הבתים במקום הראשון עם יחס שערים 8:18. בשמינית הגמר ניצחה ברצלונה את [[אולימפיק ליון|ליון]] בתוצאה המצטברת 6–3, ברבע הגמר ניצחה את [[באיירן מינכן]] 5–1 בסיכום שני המשחקים, ובחצי הגמר התמודדה מול [[צ'לסי (כדורגל)|צ'לסי]]. לאחר שהמשחק הראשון הסתיים בתיקו מאופס, הובילה צ'לסי במשחק הגומלין אותו אירחה ב[[סטמפורד ברידג']] 1–0 כבר בדקה התשיעית, ובנוסף הורחק [[אריק אבידל]] בכרטיס אדום בדקה ה-66. בדקה ה-93 בתוך תוספת הזמן, כבש אינייסטה שער שוויון מבישול של מסי, שער שהעלה את ברצלונה לגמר בשל [[חוק שערי חוץ]]. ב[[גמר ליגת האלופות 2009|גמר ליגת האלופות]] התמודדה ברצלונה מול [[מנצ'סטר יונייטד]], [[עונת 2007/2008 בליגת האלופות|מחזיקת הגביע]] מהעונה הקודמת ו[[עונת 2008/2009 בפרמייר ליג|אלופת אנגליה]]. הגמר נערך ב-[[27 במאי]] 2009 ב[[רומא]], וברצלונה, שעלתה בהרכב שרובו שחקני בית (7/11), ניצחה 2–0 משערים של אטו ומסי (את השערים בישלו אינייסטה וצ'אבי, איש המשחק, בהתאמה), ופויול הניף את גביע ליגת האלופות בפעם השנייה. זכייתה של ברצלונה בליגת האלופות השלימה [[טרבל (ספורט)|טרבל]] (זכייה בליגה, בגביע ובגביע אירופה) ראשון מסוגו בכדורגל הספרדי.

גוארדיולה יישם בצורה מבריקה את שיטת ה[[טוטאל פוטבול]] אותה הנחיל קרויף בתקופתו בברצלונה, ויצר סגנון משחק התקפי ומרהיב עין שזכה לכינוי הפופולרי 'טיקי טאקה' {{אנ|Tiki-taka}}. ברצלונה כבשה 154 שערים וספגה 54 בלבד בכל המסגרות. השלישייה ההתקפית של ברצלונה, מסי-אטו-הנרי, כבשה לבדה 100 שערים. צ'אבי היה מלך הבישולים של הליגה, עם 20 בישולים. [[ויקטור ואלדס]] זכה ב[[פרס זאמורה]] לאחר שספג 31 שערים בלבד ב-35 משחקי ליגה. מסי היה מלך השערים של הקבוצה בכל המסגרות, עם 38 שערים ו-17 בישולים ב-51 משחקים. מסי סיים את העונה כמלך השערים בליגת האלופות (9 שערים), ונבחר לשחקן הטוב ביותר בליגה הספרדית.

==== עונת 2009/10 ====

בקיץ 2009 רכשה ברצלונה את החלוץ ה[[שוודיה|שוודי]] [[זלאטן איברהימוביץ']] מ[[אינטר מילאנו|אינטר]] תמורת 46 מיליון אירו, בנוסף ל[[סמואל אטו]], שהועבר לאינטר. כמו כן נרכשו המגן השמאלי [[מקסוול (כדורגלן)|מקסוול]] והבלם [[דמיטרו צ'יגרינסקי]]. בעונה זו המשיך גוארדיולה לסמוך על שחקני בית, והעניק ל[[סרחיו בוסקטס|בוסקטס]] מקום קבוע בהרכב, שם הוא יצר שלישיית קישור דומיננטית ביותר יחד עם צ'אבי ואינייסטה. [[פדרו רודריגס|פדרו]] הצעיר הפך לשחקן מרכזי בהתקפה. שחקנים צעירים נוספים, כמו [[טיאגו אלקנטרה]] ו[[ז'פרן סוארס|ז'פרן]], קיבלו הופעות ראשונות בקבוצה הבוגרת.

בעונה זו התחרתה ברצלונה בשישה מפעלים שונים, מה שיצר עומס על השחקנים. ב-[[23 באוגוסט]] 2009 זכתה ברצלונה בסופר קאפ הספרדי, לאחר שניצחה את 5–1 [[אתלטיק בילבאו]] בסיכום שני המשחקים. שבוע לאחר מכן, ב-[[28 באוגוסט]], ניצחה ברצלונה בהארכה 1–0 את [[שחטאר דונצק]], [[גמר גביע אופ"א 2009|מחזיקת גביע אופ"א]], משער של פדרו בדקה ה-115, וזכתה בסופר קאפ האירופי. בכך הפכה ברצלונה לקבוצה הראשונה בכדורגל האירופי שזוכה בסופר קאפ המקומי והאירופי לאחר זכייה בטרבל. ב-[[19 בדצמבר]] 2009 ניצחה ברצלונה 2–1 בהארכה את [[אסטודיאנטס לה פלאטה|אסטודיאנטס]], [[עונת 2009 בגביע ליברטדורס|מחזיקת גביע ליברטדורס]], משעריהם של פדרו ומסי. בכך הפכה ברצלונה לקבוצה הראשונה שזוכה בשישה תארים בעונה קלנדרית אחת, הישג ששוחזר פעם אחת בלבד ([[באיירן מינכן]] ב-[[2020]]). כמו כן, פדרו הפך גם לשחקן הראשון לכבוש בכל ששת המפעלים האפשריים בשנה קלנדרית אחת (מסי ישחזר הישג זה שנה אחת לאחר מכן).

ב-[[1 בדצמבר]] הוכרז מסי כזוכה פרס [[כדור הזהב]] לשנת 2009. בכך היה לשחקן ברצלונה התשיעי שזוכה בפרס, לצד היותו בוגר ה'לה מאסיה' הראשון והיחיד עד כה. צ'אבי, אינייסטה ואטו הגיעו למקומות השלישי, הרביעי והחמישי בהתאמה. ב-[[21 בדצמבר]] נבחר מסי ל[[כדורגלן השנה בעולם]] מטעם [[פיפ"א]], בפער הנקודות הגדול ביותר בתולדות הפרס. צ'אבי הגיע למקום השלישי, ואינייסטה למקום החמישי.

ב[[עונת 2009/2010 בלה ליגה|ליגה]], עשתה ברצלונה עונה מדהימה כשהפסידה פעם אחת בלבד (1–2 ל[[אתלטיקו מדריד]]) ואיבדה רק 2 נקודות במשחקי הבית. למרות שריאל מדריד התחזקה באופן ניכר (

== רשימת עונות ==

===טרום הקמת הלה־ליגה===
בתקופה זו לא הייתה בספרד ליגת כדורגל לאומית. ברצלונה התמודדה על אליפות קטלוניה {{אנ|Catalan football championship}} שהזוכים בה התמודדו ב[[גביע המלך]] מול שאר האלופות האזוריות. ברצלונה התמודדה גם ב[[גביע הפירנאים]] {{אנ|Pyrenees Cup}}, התחרות האירופית הראשונה, וזכתה בו ארבע פעמים.

{| class="wikitable" style="text-align:center"
|-
!width=60px rowspan=2|עונה
!rowspan=2|[[גביע המלך]]<ref name="rsssf1">{{cite web|url=http://www.rsssf.com/tabless/spancuphist.html |title=Spain – List of Cup Finals |publisher=Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation (RSSSF) |access-date=9 March 2010|date=21 May 2009|first=José Vicente|last=Tejedor Carnicero}}</ref>
!colspan="9"|{{אנ|Catalan football championship|ליגה איזורית}}<ref name="cat">{{cite web|url=http://www.rsssf.com/tablesc/cathist.html |title=Spain – Final Tables Catalonia |publisher=Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation (RSSSF) |access-date=9 March 2010 |date=22 October 2009 |first=Carles |last=Lozano Ferrer}}</ref>
|-
!תחרות
!מיקום
!נקודות
!ניצחונות
!תיקו
!הפסדים
!שערי זכות
!שערי חובה
!נקודות
|-
|{{אנ|1899–1900 FC Barcelona seas|1899/1900}}
| colspan="10" |''ברצלונה לא שיחקה כדורגל תחרותי.''
|-
|{{אנ|1900–01 FC Barcelona season|1900/01}}
|–
|קופה מקאיה
|bgcolor="silver"|2||6 ||4 ||1 ||1 ||47 ||3 ||9
|-
|{{אנ|1901–02 FC Barcelona season|1901/02}}
|bgcolor="silver"|[[1902 Copa de la Coronación Final|F]]
|קופה מקאיה
|bgcolor="gold"|'''C'''||8 ||8 ||0 ||0 ||60 ||2 ||16
|-
|{{אנ|1902–03 FC Barcelona season|1902/03}}
|–
|קופה ברצלונה{{#tag:ref|Barcelona withdrew from the Copa Macaya in protest after having two points deducted for fielding an ineligible player, and organised the Copa Barcelona instead.<ref name="cat"/>|group=n}}
|bgcolor="gold"|'''C'''||14 ||12 ||2 ||0 ||45 ||10 ||26
|-
|{{אנ|1903–04 FC Barcelona season|1903/04}}
|–
|אליפות קטלוניה
|4||16 ||10 ||3 ||3 ||57 ||15 ||23
|-
|{{אנ|1904–05 FC Barcelona season|1904/05}}
|–{{#tag:ref|The winners of the Campionat de Catalunya should have qualified for the Copa del Rey, but the tournament was not completed in time.<ref name="rsssf1"/>|group=n}}
|אליפות קטלוניה
|bgcolor="gold"|'''C'''||8 ||5 ||2 ||1 ||21 ||12 ||12
|-
|{{אנ|1905–06 FC Barcelona season|1905/06}}
|–
|אליפות קטלוניה
|3||6 ||3 ||0 ||3 ||16 ||10 ||6
|-
|{{אנ|1906–07 FC Barcelona season|1906/07}}
|–
|אליפות קטלוניה
|bgcolor="silver"|F||colspan=7|n/a{{#tag:ref|The league championship was not completed due to a series of protests over the result of a match between Barcelona and X Sporting Club. The authorities instead ordered these two teams to play-off for the championship. Barcelona lost the match 3&ndash;1.<ref name="cat"/>|group=n}}
|-
|{{אנ|1907–08 FC Barcelona season|1907/08}}
|–
|אליפות קטלוניה
|bgcolor="silver"|2||6 ||4 ||1 ||1 ||18 ||6 ||9
|-
|{{אנ|1908–09 FC Barcelona season|1908/09}}
|[[1909 Copa del Rey#Semifinals|SF]]
|אליפות קטלוניה
|bgcolor="gold"|'''C'''||7 ||4 ||3 ||0 ||16 ||7 ||11
|-
|{{אנ|1909–10 FC Barcelona season|1909/10}}
|bgcolor="gold"|'''[[1910 FEF Copa del Rey Final|C]]'''
|אליפות קטלוניה
|bgcolor="gold"|'''C'''||10 ||10 ||0 ||0 ||46 ||3 ||20
|-
|{{אנ|1910–11 FC Barcelona season|1910/11}}
|[[1911 Copa del Rey|QF]]
|אליפות קטלוניה
|bgcolor="gold"|'''C'''||7 ||7 ||0 ||0 ||25 ||7 ||14
|-
|{{אנ|1911–12 FC Barcelona season|1911/12}}
|bgcolor="gold"|'''[[1912 Copa del Rey Final|C]]'''
|אליפות קטלוניה
|bgcolor="silver"|2||10 ||6 ||2 ||2 ||51 ||8 ||14
|-
|{{אנ|1912–13 FC Barcelona season|1912/13}}
|bgcolor="gold"|'''[[1913 UECF Copa del Rey Final|C]]'''
|[[Catalan football championship|אליפות קטלוניה FAC]]{{#tag:ref|Several clubs, including Barcelona, broke away from the existing governing body of football in Catalonia and formed a rival group, which organised its own championship. This competition was abandoned after only four games, but Barcelona were declared champions.<ref name="cat"/>|group=n}}
|bgcolor="gold"|'''C'''||4 ||3 ||0 ||1 ||24 ||9 ||6
|-
|{{אנ|1913–14 FC Barcelona season|1913/14}}
|–
|אליפות קטלוניה
|3||8 ||5 ||0 ||3 ||n/a ||n/a ||10
|-
|{{אנ|1914–15 FC Barcelona season|1914/15}}
|–
|אליפות קטלוניה
|bgcolor="silver"|F{{#tag:ref|Barcelona finished level on points with [[RCD Espanyol]] and the two teams were ordered to play-off for the championship. Barcelona lost the match 4&ndash;0.<ref name="cat"/>|group=n}}||9 ||8 ||0 ||1 ||24 ||6 ||16
|-
|{{אנ|1915–16 FC Barcelona season|1915/16}}
|[[1916 Copa del Rey|SF]]
|אליפות קטלוניה
|bgcolor="gold"|'''C'''||13||13 ||0 ||0 ||64 ||12 ||26
|-
|{{אנ|1916–17 FC Barcelona season|1916/17}}
|–
|אליפות קטלוניה
|3||8 ||4 ||2 ||2 ||16 ||8 ||10
|-
|{{אנ|1917–18 FC Barcelona season|1917/18}}
|–
||אליפות קטלוניה
|3||10 ||6 ||1 ||3 ||17 ||11 ||13
|-
|{{אנ|1918–19 FC Barcelona season|1918/19}}
|bgcolor="silver"|'''[[1919 Copa del Rey Final|F]]'''
|אליפות קטלוניה
|bgcolor="gold"|'''C'''||10 ||8 ||1 ||1 ||31 ||6 ||17
|-
|{{אנ|1919–20 FC Barcelona season|1919/20}}
|bgcolor="gold"|'''[[1920 Copa del Rey Final|C]]'''
|אליפות קטלוניה
|bgcolor="gold"|'''C'''||10 ||9 ||1 ||0 ||28 ||7 ||19
|-
|{{אנ|1920–21 FC Barcelona season|1920/21}}
|–{{#tag:ref|Barcelona withdrew in protest at the decision of the Spanish football authorities to move the site of the final from Seville to Bilbao.<ref name="rsssf1"/>|group=n}}
|אליפות קטלוניה
|bgcolor="gold"|'''C'''||10 ||6 ||3 ||1 ||17 ||8 ||15
|-
|{{אנ|1921–22 FC Barcelona season|1921/22}}
|bgcolor="gold"|'''[[1922 Copa del Rey Final|C]]'''
|אליפות קטלוניה
|bgcolor="gold"|'''C'''||10 ||9 ||1 ||0 ||63 ||8 ||19
|-
|{{אנ|1922–23 FC Barcelona season|1922/23}}
|–
|אליפות קטלוניה
|bgcolor="silver"|F{{#tag:ref|Barcelona finished level on points with CE Europa at the top of the table and the two teams were ordered to play-off for the championship. Barcelona lost the match 1&ndash;0.<ref name="rsssf1"/>|group=n}}||10 ||8 ||1 ||1 ||24 ||9 ||17
|-
|{{אנ|1923–24 FC Barcelona season|1923/24}}
|[[1924 Copa del Rey#Semifinals|SF]]
|אליפות קטלוניה
|bgcolor="gold"|'''C'''||10 ||10 ||0 ||0 ||28 ||7 ||20
|-
|{{אנ|1924–25 FC Barcelona season|1924/25}}
|bgcolor="gold"|'''[[1925 Copa del Rey Final|C]]'''
|אליפות קטלוניה
|bgcolor="gold"|'''C'''||14 ||9 ||2 ||3 ||25 ||9 ||20
|-
|{{אנ|1925–26 FC Barcelona season|1925/26}}
|bgcolor="gold"|'''[[1926 Copa del Rey Final|C]]'''
|אליפות קטלוניה
|bgcolor="gold"|'''C'''||14 ||9 ||2 ||3 ||35 ||11 ||20
|-
|{{אנ|1926–27 FC Barcelona season|1926/27}}
|[[1927 Copa del Rey#Semifinals|SF]]
|אליפות קטלוניה
|bgcolor="gold"|'''C'''||14 ||11 ||1 ||2 ||64 ||20 ||23
|-
|{{אנ|1927–28 FC Barcelona season|1927/28}}
|bgcolor="gold"|'''[[1928 Copa del Rey Final|C]]'''
|אליפות קטלוניה
|bgcolor="gold"|'''C'''{{#tag:ref|Barcelona finished level on points with CE Europa at the top of the table and the two teams were ordered to play-off for the championship. Barcelona won the match 1&ndash;0.<ref name="rsssf1"/>|group=n}}||14 ||12 ||0 ||2 ||56 ||11 ||24
|}

=== עידן הלה ליגה ===
ב-[[1929]], הוקמה ה[[לה ליגה]], ליגת הכדורגל הלאומית הראשונה של ספרד, כאשר ברצלונה הייתה מהחברות המייסדות. המועדון התחרה גם באליפות קטלוניה עד שהתחרות נאסרה על ידי שלטון פרנקו בשנת [[1940]]. גביע המלך המשיך להתקיים לצד הלה ליגה. ההעפלה אליו המשיכה להיות על בסיס תוצאות האליפויות המקומיות עד 1940, אז הטורניר הפך להיות פתוח לכל המועדונים מהליגה הראשונה ו[[הליגה הספרדית השנייה בכדורגל|השנייה]] בספרד.

(* ברצלונה זכתה גם באליפות הליגה הים־תיכונית {{אנ|Mediterranean League}} בשנת [[1937]].)
{| class="wikitable" style="text-align:center"
|-
!rowspan="2" width=60px|עונות
!colspan="9"|ליגה<ref name="cat" /><ref>{{cite web|url=http://www.lfp.es/?tabid=113&Controltype=clas&idDivision=1&idTemporada=108&idJornada=38|title=Liga BBVA – Season 2008/2009 – Matchday 38|access-date=22 April 2010|publisher=[[Liga de Fútbol Profesional]]}} Tables for previous seasons may be obtained using the "Other searches" button. User must select the appropriate season, and set "matchday" to the number of matches played in that season, as per this list.</ref>
!rowspan="2" width=50px|[[גביע המלך]]<ref name="rsssf1" />
!rowspan="2" colspan="2"|[[UEFA#Competitions|אירופה]]<br><ref>{{cite web|url=http://www.rsssf.com/tablese/ec3a.html |title=Fairs' Cup |publisher=Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation (RSSSF) |date=26 January 2000|first=Karel|last=Stokkermans |access-date=16 March 2010}}</ref><ref>{{cite web|url=http://en.archive.uefa.com/competitions/ecwc/history/index.html |title=UEFA Cup Winners' Cup: History |publisher=[[UEFA|Union des Associations Européennes de Football]] (UEFA) |date=13 July 2005 |access-date=26 April 2010 |url-status=dead |archive-url=https://web.archive.org/web/20110131062024/http://en.archive.uefa.com/competitions/ecwc/history/index.html |archive-date=31 January 2011 }}</ref><ref>{{cite web|url=http://en.archive.uefa.com/uefa/news/kind=1/newsid=2571.html |title=UEFA Cup: All-time finals |publisher=[[UEFA|Union des Associations Européennes de Football]] (UEFA) |date=30 June 2005 |access-date=16 March 2010 |url-status=dead |archive-url=https://web.archive.org/web/20150831110235/http://en.archive.uefa.com/uefa/news/kind%3D1/newsid%3D2571.html |archive-date=31 August 2015 }}</ref><ref>{{cite web|url=http://www.rsssf.com/tablese/ec1.html|title=European Champions' Cup|publisher=Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation (RSSSF) |date=15 January 2010|first=Karel|last=Stokkermans |access-date=18 April 2010}}</ref>
!rowspan="2" colspan="2" width=200px|תחרויות אחרות<br><ref>{{cite web|url=http://en.archive.uefa.com/competitions/supercup/history/index.html |title=UEFA Super Cup: History |publisher=[[UEFA|Union des Associations Européennes de Football]] (UEFA) |date=31 August 2008 |access-date=16 March 2010 |url-status=dead |archive-url=https://web.archive.org/web/20100820032123/http://en.archive.uefa.com/competitions/supercup/history/index.html |archive-date=20 August 2010 }}</ref><ref>{{cite web|url=https://www.fifa.com/tournaments/archive/tournament=107/index.html |title=Tournaments: FIFA Club World Cup |publisher=[[FIFA|Fédération Internationale de Football Association]] (FIFA) |access-date=16 March 2010 |url-status=dead |archive-url=https://web.archive.org/web/20100516160537/http://www.fifa.com/tournaments/archive/tournament%3D107/index.html |archive-date=16 May 2010 }}</ref><ref name="sup">{{cite web|url=http://www.rsssf.com/tabless/spansupcuphist.html|title=Spain - List of Super Cup Finals |publisher=Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation (RSSSF) |date=28 August 2009|first=José Vicente|last=Tejedor Carnicero |author2=Torre, Raúl |author3=Lozano Ferrer, Carles |access-date=16 March 2010}}</ref><ref>{{cite web|url=http://www.marca.com/deporte/futbol/copa-rey/palmares.html |title=Copa del Rey: Palmarés |work=[[Diario Marca]]|language=es |access-date=16 March 2010}}</ref><ref>{{cite web|url=http://www.rsssf.com/tablesl/latin.html |title=Latin Cup |publisher=Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation (RSSSF) |date=23 November 2006 |first=Karel|last=Stokkermans |author2=Gorgazzi, Osvaldo José |access-date=16 March 2010}}</ref><ref>{{cite web|url=http://en.archive.uefa.com/competitions/eusa/history/index.html |title=European-South American Cup: History |publisher=[[UEFA|Union des Associations Européennes de Football]] (UEFA) |date=13 July 2005 |access-date=26 April 2010 |url-status=dead |archive-url=https://web.archive.org/web/20131208213557/http://en.archive.uefa.com/competitions/eusa/history/index.html |archive-date= 8 December 2013 }}</ref>
!colspan="2"|מלך השערים{{#tag:ref|Only includes goals scored in [[La Liga]].<ref>{{cite web|url=http://www.lfp.es/default.aspx?tabid=113&Controltype=plan&IDEquipo=5&IDTemporada=028&IDDivision=1&language=en-GB |title=F.C. Barcelona – Liga BBVA: Squad season 1928–1929 |publisher=[[Liga de Fútbol Profesional]] |access-date=8 April 2010 |url-status=dead |archive-url=https://web.archive.org/web/20110606125340/http://www.lfp.es/default.aspx?tabid=113&Controltype=plan&IDEquipo=5&IDTemporada=028&IDDivision=1&language=en-GB |archive-date= 6 June 2011 }} Access to other seasons via "Other searches" button.</ref>|group=n}}
|-
!width=75px|תחרות
!Pld
!W
!D
!L
!GF
!GA
!נק'
!מיקום
!שחקן
!שערים
|-
!rowspan=2|{{אנ|1928–29 FC Barcelona season|1928/29}}
|[[לה ליגה]]
|18
|11
|3
|4
|37
|23
|'''25'''
|bgcolor="gold"|'''[[עונת 1929 בלה ליגה#טבלת הליגה|1]]'''
|rowspan=2|{{אנ|1928–29 Copa del Rey#חצי הגמר|SF}}
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|[[מנואל פררה|פררה]] {{אנ|Manuel Parera}}
|rowspan=2|11
|-
|<small>{{אנ|Catalan football championship|אליפות קטלוניה}}</small>||10 ||5 ||2 ||3 ||23 ||13 ||12
|3
|-
!rowspan=2|{{אנ|1929–30 FC Barcelona season|1929/30}}
|לה ליגה
|18
|11
|1
|6
|46
|36
|'''23'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 1929/1930 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|rowspan=2|{{אנ|1930 Copa del Rey#חצי הגמר|SF}}
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|[[קרלס בסטיט מרטינס|בסטיט]]
|rowspan=2|12
|-
|<small>אליפות קטלוניה</small>||10 ||8 ||0 ||2 ||33 ||6 ||16|| bgcolor="gold" |'''C'''
|-
!rowspan=2|{{אנ|1930–31 FC Barcelona season|1930/31}}
|לה ליגה
|18
|7
|7
|4
|40
|43
|'''21'''
|[[עונת 1930/1931 בלה ליגה#טבלת הליגה|4]]
|rowspan=2|{{אנ|1931 Copa del Rey#שמינית הגמר|R16}}
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|[[אנחל ארוצ'ה|ארוצ'ה]]
|rowspan=2|16
|-
|<small>אליפות קטלוניה</small>||10 ||8 ||1 ||1 ||34 ||10 ||17|| bgcolor="gold" |'''C'''
|-
!rowspan=2|{{אנ|1931–32 FC Barcelona season|1931/32}}
|לה ליגה
|18
|10
|4
|4
|40
|26
|'''24'''
|[[עונת 1931/1932 בלה ליגה#טבלת הליגה|3]]
|rowspan=2 bgcolor="silver"|{{אנ|1932 Copa del Rey Final|F}}
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|[[ז'וזפ סמיטייר|סמיטייר]]
|rowspan=2|10
|-
|<small>אליפות קטלוניה</small>||14 ||11 ||1 ||2 ||43 ||11 ||23|| bgcolor="gold" |'''C'''
|-
!rowspan=2|{{אנ|1932–33 FC Barcelona season|1932/33}}
|לה ליגה
|18
|7
|5
|6
|42
|34
|'''19'''
|[[עונת 1932/1933 בלה ליגה#טבלת הליגה|4]]
|rowspan=2|{{אנ|1933 Copa del Rey#Round of 32|R32}}
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|[[ז'ואן רמון|רמון]]
|rowspan=2|12
|-
|<small>אליפות קטלוניה</small>||14||12||1||1||53||15||25|| bgcolor="silver" |2
|-
!rowspan=2|{{אנ|1933–34 FC Barcelona season|1933/34}}
|לה ליגה
|18
|8
|0
|10
|42
|40
|'''16'''
|[[עונת 1933/1934 בלה ליגה#טבלת הליגה|9]]
|rowspan=2|{{אנ|1934 Copa del Presidente de la República#רבע הגמר|QF}}
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|[[מרטי ונטולרה|ונטולרה]]
|rowspan=2|14
|-
|<small>אליפות קטלוניה</small>||14||9||2||3||36||19||20||3
|-
!rowspan=2|{{אנ|1934–35 FC Barcelona season|1934/35}}
|לה ליגה
|22
|9
|6
|7
|55
|44
|'''24'''
|[[עונת 1934/1935 בלה ליגה#טבלת הליגה|6]]
|rowspan=2|{{אנ|1935 Copa del Presidente de la República#רבע הגמר|QF}}
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|[[ז'וזפ אסקולה|אסקולה]]
|rowspan=2|18
|-
|<small>אליפות קטלוניה</small>||10||8||1||1||36||10||17|| bgcolor="gold" |'''C'''
|-
!rowspan=2|{{אנ|1935–36 FC Barcelona season|1935/36}}
|לה ליגה
|22
|11
|2
|9
|39
|32
|'''24'''
|[[עונת 1935/1936 בלה ליגה#טבלת הליגה|5]]
|rowspan=2 bgcolor="silver"|{{אנ|1936 Copa del Presidente de la República Final|F}}
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|[[ז'וזפ אסקולה|אסקולה]]
|rowspan=2|13
|-
|<small>אליפות קטלוניה</small>||10||9||1||0||41||9||19|| bgcolor="gold" |'''C'''
|-
!{{אנ|1936–37 FC Barcelona season|1936/37}}
|<small>אליפות קטלוניה</small>
|10
|5
|2
|3
|24
|16
|12|| bgcolor="silver" |2
|
|
|
|
|
|
|
|-
!rowspan=2|{{אנ|1937–38 FC Barcelona season|1937/38}}
|<small>הליגה הקטלונית</small>
|17
|4
|1
|2
|86
|26
|'''29'''
|bgcolor="gold"|'''C'''
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|-
|<small>אליפות קטלוניה</small>
|14
|10
|1
|3
|42
|13
|'''21'''
|bgcolor="gold"|'''C'''
|-
!{{אנ|1938–39 FC Barcelona season|1938/39}}
|-
!rowspan=2|{{אנ|1939–40 FC Barcelona season|1939/40}}
|לה ליגה
|22
|8
|3
|11
|32
|38
|'''19'''
|[[עונת 1939/1940 בלה ליגה#טבלת הליגה|9]]
|rowspan=2|{{אנ|1940 Copa del Generalísimo#רבע הגמר|QF}}
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|
|rowspan=2|[[הרריטה (כדורגלן)|הרריטה]] {{אנ|Herrerita (footballer, born 1914)}}
|rowspan=2|8
|-
|<small>אליפות קטלוניה</small>||10||5||0||5||29||20||10||3
|-
!{{אנ|1940–41 FC Barcelona season|1940/41}}
|לה ליגה
|22
|13
|1
|8
|55
|45
|'''27'''
|[[עונת 1940/1941 בלה ליגה#טבלת הליגה|4]]
|{{אנ|1941 Copa del Generalísimo#שמינית הגמר|R16}}
|
|
|
|
|[[מריאנו מרטין|מרטין]]
|12
|-
!{{אנ|1941–42 FC Barcelona season|1941/42}}
|לה ליגה
|26
|8
|3
|15
|57
|66
|'''19'''
|[[עונת 1941/1942 בלה ליגה#טבלת הליגה|12]]
|bgcolor="gold"|{{אנ|1942 Copa del Generalísimo Final|'''C'''}}
|
|
|
|
|[[מריאנו מרטין|מרטין]]
|17
|-
!{{אנ|1942–43 FC Barcelona season|1942/43}}
|לה ליגה
|26
|14
|4
|8
|77
|50
|'''32'''
|[[עונת 1942/1943 בלה ליגה#טבלת הליגה|3]]
|{{אנ|1943 Copa del Generalísimo#חצי הגמר|SF}}
|
|
|
|
|[[מריאנו מרטין|''מרטין'']]
|'''30'''
|-
!{{אנ|1943–44 FC Barcelona season|1943/44}}
|לה ליגה
|26
|10
|8
|8
|59
|46
|'''28'''
|[[עונת 1943/1944 בלה ליגה#טבלת הליגה|6]]
|{{אנ|1944 Copa del Generalísimo#שמינית הגמר|R16}}
|
|
|
|
|[[מריאנו מרטין|מרטין]]
|24
|-
!{{אנ|1944–45 FC Barcelona season|1944/45}}
|לה ליגה
|26
|17
|5
|4
|50
|30
|'''39'''
|bgcolor="gold"|[[עונת 1944/1945 בלה ליגה#טבלת הליגה|'''1''']]
|{{אנ|1944–45 Copa del Generalísimo#שמינית הגמר|R16}}
|
|
|
|
|[[ז'וזפ אסקולה|אסקולה]]
|16
|-
!{{אנ|1945–46 FC Barcelona season|1945/46}}
|לה ליגה
|26
|14
|7
|5
|48
|31
|'''35'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 1945/1946 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|{{אנ|1946 Copa del Generalísimo#שמינית הגמר|R16}}
|
|
|
|
|[[ססאר רודריגס אלברס|ססאר]]
|11
|-
!{{אנ|1946–47 FC Barcelona season|1946/47}}
|לה ליגה
|26
|14
|3
|9
|59
|42
|'''31'''
|[[עונת 1946/1947 בלה ליגה#טבלת הליגה|4]]
|{{אנ|1947 Copa del Generalísimo#רבע הגמר|QF}}
|
|
|
|
|[[ססאר רודריגס אלברס|ססאר]]<hr>[[ז'וזפ סגר|סגר]]
|10
|-
!{{אנ|1947–48 FC Barcelona season|1947/48}}
|לה ליגה
|26
|15
|7
|4
|65
|31
|'''37'''
|bgcolor="gold"|[[עונת 1947/1948 בלה ליגה#טבלת הליגה|'''1''']]
|{{אנ|1947–48 Copa del Generalísimo#שמינית הגמר|R16}}
|
|
|
|
|[[ססאר רודריגס אלברס|ססאר]]
|19
|-
!{{אנ|1948–49 FC Barcelona season|1948/49}}
|לה ליגה
|26
|16
|5
|5
|66
|36
|'''37'''
|bgcolor="gold"|[[עונת 1948/1949 בלה ליגה#טבלת הליגה|'''1''']]
|{{אנ|1948–49 Copa del Generalísimo#חצי הגמר|SF}}
|
|
|{{אנ|Copa Eva Duarte|קופה אווה דוארטה}}||bgcolor="gold"|'''C'''
|[[ססאר רודריגס אלברס|''ססאר'']]
|'''28'''
|-
!{{אנ|1949–50 FC Barcelona season|1949/50}}
|לה ליגה
|26
|13
|3
|10
|67
|47
|'''29'''
|[[עונת 1949/1950 בלה ליגה#טבלת הליגה|5]]
|{{אנ|1949–50 Copa del Generalísimo#שמינית הגמר|R16}}
|
|
|קופה אווה דוארטה
|bgcolor="silver"|F
|[[ססאר רודריגס אלברס|ססאר]]
|19
|-
!{{אנ|1950–51 FC Barcelona season|1950/51}}
|לה ליגה
|30
|16
|3
|11
|83
|61
|'''35'''
|[[עונת 1950/1951 בלה ליגה#טבלת הליגה|4]]
|bgcolor="gold"|{{אנ|1951 Copa del Generalísimo Final|'''C'''}}
|
|
|
|
|[[ססאר רודריגס אלברס|ססאר]]
|29
|-
!{{אנ|1951–52 FC Barcelona season|1951/52}}
|לה ליגה
|30
|19
|5
|6
|92
|43
|'''43'''
|bgcolor="gold"|[[עונת 1951/1952 בלה ליגה#טבלת הליגה|'''1''']]
|bgcolor="gold"|{{אנ|1952 Copa del Generalísimo Final|'''C'''}}
|
|
|קופה אווה דוארטה||bgcolor="silver"|F
|[[לאסלו קובאלה|קובאלה]]
|26
|-
|-
!{{אנ|1952–53 FC Barcelona season|1952/53}}
|לה ליגה
|30
|19
|4
|7
|82
|43
|'''42'''
|bgcolor="gold"|[[עונת 1952/1953 בלה ליגה#טבלת הליגה|'''1''']]
|bgcolor="gold"|{{אנ|1953 Copa del Generalísimo Final|'''C'''}}
|
|
|קופה אווה דוארטה{{#tag:ref|ברצלונה קיבלה אוטומטית את הגביע לאחר שזכתה באליפות הליגה ובגביע המלך.|group=n}}
|bgcolor="gold"|'''C'''
|[[מורנו (כדורגלן)|מורנו]]
|22
|-
!{{אנ|1953–54 FC Barcelona season|1953/54}}
|לה ליגה
|30
|16
|4
|10
|74
|39
|'''36'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 1953/1954 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|bgcolor="silver"|{{אנ|1954 Copa del Generalísimo Final|F}}
|
|
|קופה אווה דוארטה{{#tag:ref|ברצלונה קיבלה אוטומטית את הגביע לאחר שזכתה באליפות הליגה ובגביע המלך.|group=n}}
|bgcolor="gold"|'''C'''
|[[לאסלו קובאלה|קובאלה]]
|23
|-
!{{אנ|1954–55 FC Barcelona season|1954/55}}
|לה ליגה
|30
|17
|7
|6
|75
|39
|'''41'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 1954/1955 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|{{אנ|1955 Copa del Generalísimo#חצי הגמר|SF}}
|
|
|
|
|[[לאסלו קובאלה|קובאלה]]<hr>[[רמון ויז'וורדה|ויז'וורדה]]
|14
|-
!{{אנ|1955–56 FC Barcelona season|1955/56}}
|לה ליגה
|30
|22
|3
|5
|67
|26
|'''47'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 1955/1956 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|{{אנ|1956 Copa del Generalísimo#רבע הגמר|QF}}
|rowspan="3"|[[1955–58 Inter-Cities Fairs Cup|Fairs Cup]]|| rowspan="3" bgcolor="gold" |'''[[1958 Inter-Cities Fairs Cup Final|C]]'''
|
|
|[[לאסלו קובאלה|קובאלה]]
|14
|-
!{{אנ|1956–57 FC Barcelona season|1956/57}}
|לה ליגה
|30
|16
|7
|7
|70
|37
|'''39'''
|[[עונת 1956/1957 בלה ליגה#טבלת הליגה|3]]
|bgcolor="gold"|{{אנ|1957 Copa del Generalísimo Final|'''C'''}}
|
|
|[[לואיס סוארס מירמונטס|סוארס]]
|13
|-
!{{אנ|1957–58 FC Barcelona season|1957/58}}
|לה ליגה
|30
|17
|4
|9
|69
|38
|'''38'''
|[[עונת 1957/1958 בלה ליגה#טבלת הליגה|3]]
|{{אנ|1958 Copa del Generalísimo#חצי הגמר|SF}}
|
|
|[[חוסטו טחדה|טחדה]]
|14
|-
!{{אנ|1958–59 FC Barcelona season|1958/59}}
|לה ליגה
|30
|24
|3
|3
|96
|26
|'''51'''
|bgcolor="gold"|[[עונת 1958/1959 בלה ליגה#טבלת הליגה|'''1''']]
|bgcolor="gold"|{{אנ|1959 Copa del Generalísimo Final|'''C'''}}
|rowspan="2"|[[1958–60 Inter-Cities Fairs Cup|Fairs Cup]]|| rowspan="2" bgcolor="gold" |'''[[1960 Inter-Cities Fairs Cup Final|C]]'''
|
|
|[[אבריסטו דה מסדו|אבריסטו]]
|20
|-
!rowspan=2|{{אנ|1959–60 FC Barcelona season|1959/60}}
|rowspan="2"|לה ליגה
| rowspan="2" |30
| rowspan="2" |22
| rowspan="2" |2
| rowspan="2" |6
| rowspan="2" |86
| rowspan="2" |28
| rowspan="2" |'''46'''
|rowspan="2" bgcolor="gold"|[[עונת 1959/1960 בלה ליגה#טבלת הליגה|'''1''']]
|rowspan="2"|{{אנ|1959–60 Copa del Generalísimo#רבע הגמר|QF}}
|rowspan="2"|
|rowspan="2"|
|rowspan="2"|[[אאולוחיו מרטינס|מרטינס]]
|rowspan="2"|23
|-
|[[1959–60 European Cup|European Cup]]|||[[1959–60 European Cup#חצי הגמר|SF]]
|-
!rowspan=2|{{אנ|1960–61 FC Barcelona season|1960/61}}
|rowspan="2"|לה ליגה
| rowspan="2" |30
| rowspan="2" |13
| rowspan="2" |6
| rowspan="2" |11
| rowspan="2" |62
| rowspan="2" |47
| rowspan="2" |'''32'''
|rowspan="2"|[[עונת 1960/1961 בלה ליגה#טבלת הליגה|4]]
|rowspan="2"|{{אנ|1960–61 Copa del Generalísimo#שמינית הגמר|R16}}
|[[1960–61 Inter-Cities Fairs Cup|Fairs Cup]]
|[[1960–61 Inter-Cities Fairs Cup#רבע הגמר|QF]]
|rowspan="2"|
|rowspan="2"|
|rowspan="2"|[[אבריסטו דה מסדו|אבריסטו]]
|rowspan="2"|11
|-
|[[1960–61 European Cup|European Cup]]|| bgcolor="silver" |[[1961 European Cup Final|F]]
|-
!{{אנ|1961–62 FC Barcelona season|1961/62}}
|לה ליגה
|30
|18
|4
|8
|81
|46
|'''40'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 1961/1962 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|{{אנ|1961–62 Copa del Generalísimo#Quarterfinals|QF}}
|[[1961–62 Inter-Cities Fairs Cup|Fairs Cup]]
|bgcolor="silver"|[[1962 Inter-Cities Fairs Cup Final|F]]
|
|
|[[אבריסטו דה מסדו|אבריסטו]]
|20
|-
!{{אנ|1962–63 FC Barcelona season|1962/63}}
|לה ליגה
|30
| align="center" |11
| align="center" |9
| align="center" |10
|45
| align="center" |36
| align="center" |'''31'''
|[[עונת 1962/1963 בלה ליגה#טבלת הליגה|6]]
|bgcolor="gold"|{{אנ|1963 Copa del Generalísimo Final|'''C'''}}
|[[1962–63 Inter-Cities Fairs Cup|Fairs Cup]]
|[[1962–63 Inter-Cities Fairs Cup#Second%20round|R16]]
|
|
|[[חוסה אנטוניו סאלדואה|סאלדואה]]
|10
|-
!{{אנ|1963–64 FC Barcelona season|1963/64}}
|לה ליגה
|30
|19
|4
|7
|74
|38
|'''42'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 1963/1964 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|{{אנ|1963–64 Copa del Generalísimo#Semifinals|SF}}
|[[1963–64 European Cup Winners' Cup|Cup Winners' Cup]]
|[[1963–64 European Cup Winners' Cup#First round|R48]]
|
|
|[[קאייטנו רה|רה]]
|17
|-
!{{אנ|1964–65 FC Barcelona season|1964/65}}
|לה ליגה
|30
|14
|4
|12
|59
|41
|'''32'''
|[[עונת 1964/1965 בלה ליגה#טבלת הליגה|6]]
|{{אנ|1964–65 Copa del Generalísimo#Quarterfinals|QF}}
|[[1964–65 Inter-Cities Fairs Cup|Fairs Cup]]
|[[1964–65 Inter-Cities Fairs Cup#Third round|3R]]{{#tag:ref|The format of the 1964&ndash;65 Fairs Cup meant that there were only twelve teams remaining at what would otherwise have been the שמינית הגמר, of which six, rather than the usual eight, qualified for the רבע הגמר.<ref>{{cite web|url=http://www.rsssf.com/ec/ec196465.html|publisher=Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation (RSSSF)|first=James M.|last=Ross|date=27 June 2007|access-date=28 April 2010|title=European Competitions 1964-65}}</ref>|group=n}}
|
|
|[[קאייטנו רה|''רה'']]
|'''25'''
|-
!{{אנ|1965–66 FC Barcelona season|1965/66}}
|לה ליגה
|30
|16
|6
|8
|51
|27
|'''38'''
|[[עונת 1965/1966 בלה ליגה#טבלת הליגה|3]]
|{{אנ|1965–66 Copa del Generalísimo#Semifinals|SF}}
|[[1965–66 Inter-Cities Fairs Cup|Fairs Cup]]
|bgcolor="gold"|'''[[1966 Inter-Cities Fairs Cup Final|C]]'''
|
|
|[[ז'ואקים ריפה|ריפה]]
|9
|-
!{{אנ|1966–67 FC Barcelona season|1966/67}}
|לה ליגה
|30
|20
|2
|8
|58
|29
|'''42'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 1966/1967 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|{{אנ|1966–67 Copa del Generalísimo#שמינית הגמר|R16}}
|[[1966–67 Inter-Cities Fairs Cup|Fairs Cup]]
|[[1966–67 Inter-Cities Fairs Cup#Second round|R16]]
|
|
|[[ז'וזפ מריה פוסטה|פוסטה]]<hr>[[חוסה אנטוניו סאלדואה|סאלדואה]]
|10
|-
!{{אנ|1967–68 FC Barcelona season|1967/68}}
|לה ליגה
|30
|15
|9
|6
|48
|29
|'''39'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 1967/1968 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|bgcolor="gold"|{{אנ|1968 Copa del Generalísimo Final|'''C'''}}
|[[1967–68 Inter-Cities Fairs Cup|Fairs Cup]]
|[[1967–68 Inter-Cities Fairs Cup#First round|R48]]
|
|
|[[חוסה אנטוניו סאלדואה|סאלדואה]]
|12
|-
!{{אנ|1968–69 FC Barcelona season|1968/69}}
|לה ליגה
|30
|13
|10
|7
|40
|18
|'''36'''
|[[עונת 1968/1969 בלה ליגה#טבלת הליגה|3]]
|{{אנ|1969 Copa del Generalísimo#שמינית הגמר|R16}}
|[[1968–69 European Cup Winners' Cup|Cup Winners' Cup]]
|bgcolor="silver"|[[1969 European Cup Winners' Cup Final|F]]
|
|
|[[חוסה אנטוניו סאלדואה|סאלדואה]]
|11
|-
!{{אנ|1969–70 FC Barcelona season|1969/70}}
|לה ליגה
|30
|13
|9
|8
|40
|31
|'''35'''
|[[עונת 1969/1970 בלה ליגה#טבלת הליגה|4]]
|{{אנ|1969–70 Copa del Generalísimo#Quarterfinals|QF}}
|[[1969–70 Inter-Cities Fairs Cup|Fairs Cup]]
|[[1969–70 Inter-Cities Fairs Cup#Third round|R16]]
|
|
|[[קרלס רשאק|רשאק]]
|7
|-
!{{אנ|1970–71 FC Barcelona season|1970/71}}
|לה ליגה
|30
|19
|5
|6
|50
|22
|'''43'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 1970/1971 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|bgcolor="gold"|{{אנ|1971 Copa del Generalísimo Final|'''C'''}}
|[[1970–71 Inter-Cities Fairs Cup|Fairs Cup]]
|[[1970–71 Inter-Cities Fairs Cup#Second round|R16]]
|
|
|[[קרלס רשאק|''רשאק'']]
|'''17'''
|-
!{{אנ|1971–72 FC Barcelona season|1971/72}}
|לה ליגה
|34
|17
|9
|8
|40
|26
|'''43'''
|[[עונת 1971/1972 בלה ליגה#טבלת הליגה|3]]
|{{אנ|1971–72 Copa del Generalísimo#QUarterfinals|QF}}
|[[1971–72 European Cup Winners' Cup|Cup Winners' Cup]]
|[[1971–72 European Cup Winners' Cup#Second round|R16]]
|
|
|[[חואן מנואל אסנסי|אסנסי]]
|9
|-
!{{אנ|1972–73 FC Barcelona season|1972/73}}
|לה ליגה
|34
|18
|10
|6
|41
|21
|'''46'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 1972/1973 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|{{אנ|1972–73 Copa del Generalísimo#שמינית הגמר|R16}}
|[[1972–73 UEFA Cup|UEFA Cup]]
|[[1972–73 UEFA Cup#First round|R48]]
|
|
|[[חוסה אנטוניו באריוס אוליביירו|באריוס]]
|8
|-
!{{אנ|1973–74 FC Barcelona season|1973/74}}
|לה ליגה
|34
|21
|8
|5
|75
|24
|'''50'''
|bgcolor="gold"|[[עונת 1973/1974 בלה ליגה#טבלת הליגה|'''1''']]
|bgcolor="silver"|{{אנ|1974 Copa del Generalísimo Final|F}}
|[[1973–74 UEFA Cup|UEFA Cup]]
|[[1973–74 UEFA Cup#First round|R48]]
|
|
|[[מרסיאל פינה|מרסיאל]]
|17
|-
!{{אנ|1974–75 FC Barcelona season|1974/75}}
|לה ליגה
|34
|15
|7
|12
|57
|36
|'''37'''
|[[עונת 1974/1975 בלה ליגה#טבלת הליגה|3]]
|{{אנ|1974–75 Copa del Generalísimo#Quarterfinals|QF}}
|[[1974–75 European Cup|European Cup]]
|[[1974–75 European Cup#חצי הגמר|SF]]
|
|
|[[מנולו קלארס|קלארס]]
|10
|-
!{{אנ|1975–76 FC Barcelona season|1975/76}}
|לה ליגה
|34
|18
|7
|9
|61
|41
|'''43'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 1975/1976 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|{{אנ|1975–76 Copa del Generalísimo#רבע הגמר|QF}}
|[[1975–76 UEFA Cup|UEFA Cup]]
|[[1975–76 UEFA Cup#Semi%E2%80%93finals|SF]]
|
|
|[[יוהאן ניסקנס|ניסקנס]]
|12
|-
!{{אנ|1976–77 FC Barcelona season|1976/77}}
|לה ליגה
|34
|18
|9
|7
|69
|34
|'''45'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 1976/1977 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|{{אנ|1976–77 Copa del Rey#שמינית הגמר|R16}}
|[[1976–77 UEFA Cup|UEFA Cup]]
|[[1976–77 UEFA Cup#רבע הגמר|QF]]
|
|
|[[מנולו קלארס|קלארס]]
|22
|-
!{{אנ|1977–78 FC Barcelona season|1977/78}}
|לה ליגה
|34
|16
|9
|9
|49
|29
|'''41'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 1977/1978 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|bgcolor="gold"|{{אנ|1978 Copa del Rey Final|'''C'''}}
|[[1977–78 UEFA Cup|UEFA Cup]]
|[[1977–78 UEFA Cup#חצי הגמר|SF]]
|
|
|[[חואן מנואל אסנסי|אסנסי]]<hr>[[קרלס רשאק|רשאק]]
|9
|-
!{{אנ|1978–79 FC Barcelona season|1978/79}}
|לה ליגה
|34
|16
|6
|12
|69
|37
|'''38'''
|[[עונת 1978/1979 בלה ליגה#טבלת הליגה|5]]
|{{אנ|1978–79 Copa del Rey#שמינית הגמר|R16}}
|[[1978–79 European Cup Winners' Cup|Cup Winners' Cup]]
|bgcolor="gold"|'''[[1979 European Cup Winners' Cup Final|C]]'''
|
|
|[[הנס קרנקל|''קרנקל'']]
|'''29'''
|-
!{{אנ|1979–80 FC Barcelona season|1979/80}}
|לה ליגה
|34
|13
|12
|9
|42
|33
|'''38'''
|[[עונת 1979/1980 בלה ליגה#טבלת הליגה|4]]
|{{אנ|1979–80 Copa del Rey#שמינית הגמר|R16}}
|[[1979–80 European Cup Winners' Cup|Cup Winners' Cup]]
|[[UEFA Cup Winners' Cup 1979–80#רבע הגמר|QF]]
|[[הסופר קאפ האירופי]]
|bgcolor="silver"|{{אנ|1979 UEFA Super Cup|F}}
|[[אלן סימונסן|סימונסן]]
|10
|-
!{{אנ|1980–81 FC Barcelona season|1980/81}}
|לה ליגה
|34
|18
|5
|11
|66
|41
|'''41'''
|[[עונת 1980/1981 בלה ליגה#טבלת הליגה|5]]
|bgcolor="gold"|{{אנ|1981 Copa del Rey Final|'''C'''}}
|[[1980–81 UEFA Cup|UEFA Cup]]
|[[1980–81 UEFA Cup#Second%20round|R16]]
|
|
|[[קיני (כדורגלן)|''קיני'']]
|'''20'''
|-
!{{אנ|1981–82 FC Barcelona season|1981/82}}
|לה ליגה
|34
|19
|7
|8
|75
|40
|'''45'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 1981/1982 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|{{אנ|1981–82 Copa del Rey#שמינית הגמר|R16}}
|[[1981–82 European Cup Winners' Cup|Cup Winners' Cup]]
|bgcolor="gold"|'''[[1982 European Cup Winners' Cup Final|C]]'''
|
|
|[[קיני (כדורגלן)|''קיני'']]
|'''27'''
|-
!rowspan=2|{{אנ|1982–83 FC Barcelona season|1982/83}}
|rowspan="2"|לה ליגה
| rowspan="2" |34
| rowspan="2" |17
| rowspan="2" |10
| rowspan="2" |7
| rowspan="2" |60
| rowspan="2" |29
| rowspan="2" |'''44'''
|rowspan="2"|[[עונת 1982/1983 בלה ליגה#טבלת הליגה|4]]
|rowspan="2" bgcolor="gold"|{{אנ|1983 Copa del Rey Final|'''C'''}}
|rowspan="2"|[[UEFA Cup Winners' Cup 1982-83|Cup Winners' Cup]]
|rowspan="2"|[[UEFA Cup Winners' Cup 1982-83#רבע הגמר|QF]]
|הסופר קאפ האירופי
|bgcolor="silver"|{{אנ|1982 UEFA Super Cup|F}}
|rowspan="2"|[[דייגו מראדונה|מראדונה]]
|rowspan="2"|11
|-
|{{אנ|1983 Copa de la Liga|גביע הליגה}}|| bgcolor="gold" |'''C'''
|-
!rowspan=2|{{אנ|1983–84 FC Barcelona season|1983/84}}
|rowspan="2"|לה ליגה
| rowspan="2" |34
| rowspan="2" |20
| rowspan="2" |8
| rowspan="2" |6
| rowspan="2" |62
| rowspan="2" |28
| rowspan="2" |'''48'''
|rowspan="2"|[[עונת 1983/1984 בלה ליגה#טבלת הליגה|3]]
|rowspan="2" bgcolor="silver"|{{אנ|1984 Copa del Rey Final|F}}
|rowspan="2"|[[1983–84 European Cup Winners' Cup|Cup Winners' Cup]]
|rowspan="2"|[[1983–84 European Cup Winners' Cup#רבע הגמר|QF]]
| [[הסופר קאפ הספרדי]]
|bgcolor="gold"|'''C'''
|rowspan="2"|[[מרקוס אלונסו פניה|מרקוס]]
|rowspan="2"|12
|-
|{{אנ|1984 Copa de la Liga|גביע הליגה}}|| SF
|-
!{{אנ|1984–85 FC Barcelona season|1984/85}}
|לה ליגה
|34
|21
|11
|2
|69
|25
|'''53'''
|bgcolor="gold"|[[עונת 1984/1985 בלה ליגה#טבלת הליגה|'''1''']]
|{{אנ|1984–85 Copa del Rey#רבע הגמר|QF}}
|[[1984–85 European Cup Winners' Cup|Cup Winners' Cup]]
|[[1984–85 European Cup Winners' Cup#First round|R32]]
|{{אנ|1985 Copa de la Liga|גביע הליגה}}
|QF
|[[סטיב ארצ'יבלד|ארצ'יבלד]]
|15
|-
!rowspan=2|{{אנ|1985–86 FC Barcelona season|1985/86}}
|rowspan="2"|לה ליגה
| rowspan="2" |34
| rowspan="2" |18
| rowspan="2" |9
| rowspan="2" |7
| rowspan="2" |61
| rowspan="2" |36
| rowspan="2" |'''45'''
|rowspan="2" bgcolor="silver"|[[עונת 1985/1986 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|rowspan="2" bgcolor="silver"|{{אנ|1986 Copa del Rey Final|F}}
|rowspan="2"|[[1985–86 European Cup|European Cup]]|| rowspan="2" bgcolor="silver" |[[1986 European Cup Final|F]]
| הסופר קאפ הספרדי||bgcolor="silver"|F
|rowspan="2"|[[ברנד שוסטר|שוסטר]]
|rowspan="2"|10
|-
|{{אנ|1986 Copa de la Liga|גביע הליגה}}|| bgcolor="gold" |'''C'''
|-
!{{אנ|1986–87 FC Barcelona season|1986/87}}
|לה ליגה
|34
|18
|13
|3
|51
|22
|'''49'''
|bgcolor="silver"|[[1986–87 La Liga#Group A (Championship)|2]]
|{{אנ|1986–87 Copa del Rey#שמינית הגמר|R16}}
|[[1986–87 UEFA Cup|UEFA Cup]]
|[[1986–87 UEFA Cup#רבע הגמר|QF]]
|
|
|[[גארי ליניקר|ליניקר]]
|20
|-
!{{אנ|1987–88 FC Barcelona season|1987/88}}
|לה ליגה
|38
|15
|9
|14
|49
|44
|'''39'''
|[[עונת 1987/1988 בלה ליגה#טבלת הליגה|6]]
|bgcolor="gold"|{{אנ|1988 Copa del Rey Final|'''C'''}}
|[[1987–88 UEFA Cup|UEFA Cup]]
|[[1987–88 UEFA Cup#רבע הגמר|QF]]
|
|
|[[גארי ליניקר|ליניקר]]
|16
|-
!{{אנ|1988–89 FC Barcelona season|1988/89}}
|לה ליגה
|38
|23
|11
|4
|80
|26
|'''57'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 1988/1989 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|{{אנ|1988–89 Copa del Rey#רבע הגמר|QF}}
|[[1988–89 European Cup Winners' Cup|Cup Winners' Cup]]
|bgcolor="gold"|'''[[1989 European Cup Winners' Cup Final|C]]'''
| הסופר קאפ הספרדי
|bgcolor="silver"|F
|[[חוליו סלינאס|סלינאס]]
|20
|-
!{{אנ|1989–90 FC Barcelona season|1989/90}}
|לה ליגה
|38
|23
|5
|10
|83
|39
|'''51'''
|[[עונת 1989/1990 בלה ליגה#טבלת הליגה|3]]
|bgcolor="gold"|{{אנ|1990 Copa del Rey Final|'''C'''}}
|[[1989–90 European Cup Winners' Cup|Cup Winners' Cup]]
|[[1989–90 European Cup Winners' Cup#Second round|R16]]
|הסופר קאפ האירופי
|bgcolor="silver"|{{אנ|1989 UEFA Super Cup|F}}
|[[חוליו סלינאס|סלינאס]]
|15
|-
!{{אנ|1990–91 FC Barcelona season|1990/91}}
|לה ליגה
|38
|25
|7
|6
|74
|33
|'''57'''
|bgcolor="gold"|[[עונת 1990/1991 בלה ליגה#טבלת הליגה|'''1''']]
|{{אנ|1990–91 Copa del Rey#חצי הגמר|SF}}
|[[1990–91 European Cup Winners' Cup|Cup Winners' Cup]]
|bgcolor="silver"|[[1991 European Cup Winners' Cup Final|F]]
| הסופר קאפ הספרדי
|bgcolor="silver"|F
|[[חריסטו סטויצ'קוב|סטויצ'קוב]]
|14
|-
!{{אנ|1991–92 FC Barcelona season|1991/92}}
|לה ליגה
|38
|23
|9
|6
|87
|37
|'''55'''
|bgcolor="gold"|[[עונת 1991/1992 בלה ליגה#טבלת הליגה|'''1''']]
|{{אנ|1991–92 Copa del Rey#שמינית הגמר|R16}}
|[[1991–92 European Cup|European Cup]]
|bgcolor="gold"|'''[[1992 European Cup Final|C]]'''
| הסופר קאפ הספרדי
|bgcolor="gold"|'''C'''
|[[חריסטו סטויצ'קוב|סטויצ'קוב]]
|17
|-
!rowspan=3|{{אנ|1992–93 FC Barcelona season|1992/93}}
|rowspan="3"|לה ליגה
| rowspan="3" |38
| rowspan="3" |25
| rowspan="3" |8
| rowspan="3" |5
| rowspan="3" |87
| rowspan="3" |34
| rowspan="3" |'''58'''
|rowspan="3" bgcolor="gold"|[[עונת 1992/1993 בלה ליגה#טבלת הליגה|'''1''']]
|rowspan="3"|{{אנ|1992–93 Copa del Rey#חצי הגמר|SF}}
|rowspan="3"|[[עונת 1992/1993 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|rowspan="3"|[[עונת 1992/1993 בליגת האלופות#Second%20round|R16]]
| הסופר קאפ הספרדי
|bgcolor="gold"|'''C'''
|rowspan="3"|[[חריסטו סטויצ'קוב|סטויצ'קוב]]
|rowspan="3"|20
|-
|הסופר קאפ האירופי|| bgcolor="gold" |'''{{אנ|1992 UEFA Super Cup|C}}'''
|-
|[[הגביע הביניבשתי]]|| bgcolor="silver" |{{אנ|1992 Intercontinental Cup|F}}
|-
!{{אנ|1993–94 FC Barcelona season|1993/94}}
|לה ליגה
|38
|25
|6
|7
|91
|42
|'''56'''
|bgcolor="gold"|[[עונת 1993/1994 בלה ליגה#טבלת הליגה|'''1''']]
|{{אנ|1993–94 Copa del Rey#רבע הגמר|QF}}
|[[עונת 1993/1994 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|bgcolor="silver"|[[גמר ליגת האלופות 1994|F]]
| הסופר קאפ הספרדי
|bgcolor="silver"|F
|[[רומאריו|''רומאריו'']]
|'''30'''
|-
!{{אנ|1994–95 FC Barcelona season|1994/95}}
|לה ליגה
|38
|18
|10
|10
|60
|45
|'''46'''
|[[עונת 1994/1995 בלה ליגה#טבלת הליגה|4]]
|{{אנ|1994–95 Copa del Rey#שמינית הגמר|R16}}
|[[עונת 1994/1995 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|[[עונת 1994/1995 בליגת האלופות#רבע הגמר|QF]]
| הסופר קאפ הספרדי
|bgcolor="gold"|'''C'''
|[[ז'ורדי קרויף|קרויף]]<hr>[[רונאלד קומאן|קומאן]]<hr>[[חריסטו סטויצ'קוב|סטויצ'קוב]]
|9
|-
!{{אנ|1995–96 FC Barcelona season|1995/96}}
|לה ליגה
|42
|22
|14
|6
|72
|39
|'''80'''
|[[עונת 1995/1996 בלה ליגה#טבלת הליגה|3]]
|bgcolor="silver"|{{אנ|1996 Copa del Rey Final|F}}
|[[1995–96 UEFA Cup|UEFA Cup]]
|[[1995–96 UEFA Cup#חצי הגמר|SF]]
|
|
|[[אוסקר גארסיה|גארסיה]]
|10
|-
!{{אנ|1996–97 FC Barcelona season|1996/97}}
|לה ליגה
|42
|28
|6
|8
|102
|48
|'''90'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 1996/1997 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|bgcolor="gold"|'''{{אנ|1997 Copa del Rey Final|C}}'''
|[[1996–97 UEFA Cup Winners' Cup|Cup Winners' Cup]]
|bgcolor="gold"|'''[[1997 UEFA Cup Winners' Cup Final|C]]'''
| הסופר קאפ הספרדי
|bgcolor="gold"|'''C'''
|''[[רונאלדו]]''
|'''34'''{{#tag:ref|Ronaldo won both the title of La Liga top scorer (34 goals) and the [[European Golden Shoe]].<ref name="rsssf">{{cite web |url=http://www.rsssf.com/miscellaneous/gboot.html |title=Golden Boot ("Soulier d'Or") Awards |publisher=Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation (RSSSF) |first=Sorin|last=Arotaritei |author2=Di Maggio, Roberto |author3=Stokkermans, Karel |date=11 December 2009 |access-date=18 April 2008 }}</ref>|group=n}}
|-
!rowspan=2|{{אנ|1997–98 FC Barcelona season|1997/98}}
|rowspan="2"|לה ליגה
| rowspan="2" |38
| rowspan="2" |23
| rowspan="2" |5
| rowspan="2" |10
| rowspan="2" |78
| rowspan="2" |56
| rowspan="2" |'''74'''
|rowspan="2" bgcolor="gold"|'''[[עונת 1997/1998 בלה ליגה#טבלת הליגה|1]]'''
|rowspan="2" bgcolor="gold"|'''{{אנ|1998 Copa del Rey Final|C}}'''
|rowspan="2"|[[עונת 1997/1998 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|rowspan="2"|[[עונת 1997/1998 בליגת האלופות#הבתים|GS]]
| הסופר קאפ הספרדי
|bgcolor="silver"|F
|rowspan="2"|[[ריבאלדו]]
|rowspan="2"|19
|-
|הסופר קאפ האירופי|| bgcolor="gold" |{{אנ|1997 UEFA Super Cup|'''C'''}}
|-
!{{אנ|1998–99 FC Barcelona season|1998/99}}
|לה ליגה
|38
|24
|7
|7
|87
|43
|'''79'''
|bgcolor="gold"|'''[[עונת 1998/1999 בלה ליגה#טבלת הליגה|1]]'''
|{{אנ|1998–99 Copa del Rey#רבע הגמר|QF}}
|[[עונת 1998/1999 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|[[עונת 1998/1999 בליגת האלופות#בית ד'|GS]]
| הסופר קאפ הספרדי
|bgcolor="silver"|F
|[[ריבאלדו]]
|24
|-
!{{אנ|1999–2000 FC Barcelona season|1999/2000}}
|לה ליגה
|38
|19
|7
|12
|70
|46
|'''64'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 1999/2000 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|{{אנ|1999–2000 Copa del Rey#חצי הגמר|SF}}
|[[עונת 1999/2000 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|[[עונת 1999/2000 בליגת האלופות#חצי הגמר|SF]]
| הסופר קאפ הספרדי
|bgcolor="silver"|F
|[[פטריק קלייברט|קלייברט]]
|15
|-
!rowspan=2|{{אנ|2000–01 FC Barcelona season|2000/01}}
|rowspan="2"|לה ליגה
| rowspan="2" |38
| rowspan="2" |17
| rowspan="2" |12
| rowspan="2" |9
| rowspan="2" |80
| rowspan="2" |57
| rowspan="2" |'''63'''
|rowspan="2"|[[עונת 2000/2001 בלה ליגה#טבלת הליגה|4]]
|rowspan="2"|{{אנ|2000–01 Copa del Rey#חצי הגמר|SF}}
|[[עונת 2000/2001 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|[[עונת 2000/2001 בליגת האלופות#שלב הבתים הראשון|GS]]
|rowspan="2"|
|rowspan="2"|
|rowspan="2"|[[ריבאלדו]]
|rowspan="2"|23
|-
|[[2000–01 UEFA Cup|UEFA Cup]]||[[2000–01 UEFA Cup#חצי הגמר|SF]]
|-
!{{אנ|2001–02 FC Barcelona season|2001/02}}
|לה ליגה
|38
|18
|10
|10
|65
|37
|'''64'''
|[[עונת 2001/2002 בלה ליגה#טבלת הליגה|4]]
|{{אנ|2001–02 Copa del Rey#Round of 64|R64}}
|[[עונת 2001/2002 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|[[עונת 2001/2002 בליגת האלופות#חצי הגמר|SF]]
|
|
|[[פטריק קלייברט|קלייברט]]
|18
|-
!{{אנ|2002–03 FC Barcelona season|2002/03}}
|לה ליגה
|38
|15
|11
|12
|63
|47
|'''56'''
|[[עונת 2002/2003 בלה ליגה#טבלת הליגה|6]]
|{{אנ|2002–03 Copa del Rey#Round of 64|R64}}
|[[עונת 2002/2003 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|[[עונת 2002/2003 בליגת האלופות#רבע הגמר|QF]]
|
|
|[[פטריק קלייברט|קלייברט]]
|16
|-
!{{אנ|2003–04 FC Barcelona season|2003/04}}
|לה ליגה
|38
|21
|9
|8
|63
|39
|'''72'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 2003/2004 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|{{אנ|2003–04 Copa del Rey#רבע הגמר|QF}}
|[[2003–04 UEFA Cup|UEFA Cup]]
|[[2003–04 UEFA Cup#Fourth%20round|R16]]
|
|
|[[רונאלדיניו]]
|15
|-
!{{אנ|2004–05 FC Barcelona season|2004/05}}
|לה ליגה
|38
|25
|9
|4
|73
|29
|'''84'''
|bgcolor="gold"|'''[[עונת 2004/2005 בלה ליגה#טבלת הליגה|1]]'''
|{{אנ|2004–05 Copa del Rey#Round of 64|R64}}
|[[עונת 2004/2005 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|[[עונת 2004/2005 בליגת האלופות#First%20knockout%20round|R16]]
|
|
|[[סמואל אטו|אטו]]
|25
|-
!{{אנ|2005–06 FC Barcelona season|2005/06}}
|לה ליגה
|38
|25
|7
|6
|80
|35
|'''82'''
|bgcolor="gold"|'''[[עונת 2005/2006 בלה ליגה#טבלת הליגה|1]]'''
|{{אנ|2005–06 Copa del Rey#רבע הגמר|QF}}
|[[עונת 2005/2006 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|bgcolor="gold"|'''[[גמר ליגת האלופות 2006|C]]'''
| הסופר קאפ הספרדי
|bgcolor="gold"|'''C'''
|[[סמואל אטו|''אטו'']]
|'''26'''
|-
!rowspan=3|{{אנ|2006–07 FC Barcelona season|2006/07}}
|rowspan="3"|לה ליגה
| rowspan="3" |38
| rowspan="3" |22
| rowspan="3" |10
| rowspan="3" |6
| rowspan="3" |78
| rowspan="3" |33
| rowspan="3" |'''76'''
|rowspan="3" bgcolor="silver"|[[עונת 2006/2007 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|rowspan="3"|{{אנ|2006–07 Copa del Rey#חצי הגמר|SF}}
|rowspan="3"|[[עונת 2006/2007 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|rowspan="3"|[[עונת 2006/2007 בליגת האלופות#שמינית הגמר|R16]]
| הסופר קאפ הספרדי||bgcolor=gold|'''C'''
|rowspan="3"|[[רונאלדיניו]]
|rowspan="3"|21
|-
|הסופר קאפ האירופי|| bgcolor="silver" |{{אנ|2006 UEFA Super Cup|F}}
|-
|[[גביע העולם למועדונים (כדורגל)|גביע העולם למועדונים]]|| bgcolor="silver" |[[גביע העולם למועדונים 2006#הגמר|F]]
|-
!{{אנ|2007–08 FC Barcelona season|2007/08}}
|לה ליגה
|38
|19
|10
|9
|76
|43
|'''67'''
|[[עונת 2007/2008 בלה ליגה#טבלת הליגה|3]]
|{{אנ|2007–08 Copa del Rey#חצי הגמר|SF}}
|[[עונת 2007/2008 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|[[עונת 2007/2008 בליגת האלופות#חצי הגמר|SF]]
|
|
|[[סמואל אטו|אטו]]
|16
|-
!{{אנ|2008–09 FC Barcelona season|2008/09}}
|לה ליגה
|38
|27
|6
|5
|105
|35
|'''87'''
|bgcolor="gold"|'''[[עונת 2008/2009 בלה ליגה#טבלת הליגה|1]]'''
|bgcolor="gold"|'''{{אנ|2009 Copa del Rey Final|C}}'''
|[[עונת 2008/2009 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|bgcolor="gold"|'''[[גמר ליגת האלופות 2009|C]]'''
|
|
|[[סמואל אטו|אטו]]
|30
|-
!rowspan=3|{{אנ|2009–10 FC Barcelona season|2009/10}}
|rowspan="3"|לה ליגה
| rowspan="3" |38
| rowspan="3" |31
| rowspan="3" |6
| rowspan="3" |1
| rowspan="3" |98
| rowspan="3" |24
| rowspan="3" |'''99'''
|rowspan="3" bgcolor="gold"|'''[[עונת 2009/2010 בלה ליגה#טבלת הליגה|1]]'''
|rowspan="3"|{{אנ|2009–10 Copa del Rey#שמינית הגמר|R16}}
|rowspan="3"|[[עונת 2009/2010 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|rowspan="3"|[[עונת 2009/2010 בליגת האלופות#חצי הגמר|SF]]
| הסופר קאפ הספרדי||bgcolor=gold|'''C'''
|rowspan="3"|''[[ליונל מסי|מסי]]''
|rowspan="3"|'''34'''{{#tag:ref|Messi won both the title of La Liga top scorer (34 goals) and the [[European Golden Shoe]].|group=n}}
|-
|הסופר קאפ האירופי|| bgcolor="gold" |'''{{אנ|2009 UEFA Super Cup|C}}'''
|-
|גביע העולם למועדונים|| bgcolor="gold" |'''[[גביע העולם למועדונים 2009#משחק הגמר|C]]'''
|-
!{{אנ|2010–11 FC Barcelona season|2010/11}}
|לה ליגה
|38
|30
|6
|2
|95
|21
|'''96'''
|bgcolor="gold"|'''[[עונת 2010/2011 בלה ליגה#טבלת הליגה|1]]'''
|bgcolor="silver"|{{אנ|2011 Copa del Rey Final|F}}
|[[עונת 2010/2011 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|bgcolor="gold"|'''[[גמר ליגת האלופות 2011|C]]'''
| הסופר קאפ הספרדי
|bgcolor="gold"|'''C'''
|[[ליונל מסי|מסי]]
|31
|-

!rowspan=3|{{אנ|2011–12 FC Barcelona season|2011/12}}
|rowspan="3"|לה ליגה
| rowspan="3" |38
| rowspan="3" |28
| rowspan="3" |7
| rowspan="3" |3
| rowspan="3" |114
| rowspan="3" |29
| rowspan="3" |'''91'''
|rowspan="3" bgcolor="silver"|[[עונת 2011/2012 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|rowspan="3" bgcolor="gold"|'''{{אנ|2012 Copa del Rey Final|C}}'''
|rowspan="3"|[[עונת 2011/2012 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|rowspan="3"|[[עונת 2011/2012 בליגת האלופות#חצי הגמר|SF]]
| הסופר קאפ הספרדי||bgcolor=gold|'''C'''
|rowspan="3"|''[[ליונל מסי|מסי]]''
|rowspan="3"|'''50'''{{#tag:ref|Messi won both the title of La Liga top scorer (50 goals) and the [[European Golden Shoe]].|group=n}}
|-
|הסופר קאפ האירופי|| bgcolor="gold" |{{אנ|2011 UEFA Super Cup|'''C'''}}
|-
|גביע העולם למועדונים|| bgcolor="gold" |'''[[גביע העולם למועדונים 2011#משחק הגמר|C]]'''
|-
!{{אנ|2012–13 FC Barcelona season|2012/13}}
|לה ליגה
|38
|32
|4
|2
|115
|40
|'''100'''
|bgcolor="gold"|'''[[עונת 2012/2013 בלה ליגה#טבלת הליגה|1]]'''
|{{אנ|2012–13 Copa del Rey#חצי הגמר|SF}}
||[[עונת 2012/2013 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|[[עונת 2012/2013 בליגת האלופות#חצי הגמר|SF]]
|הסופר קאפ הספרדי||bgcolor=silver|[[הסופר קאפ הספרדי 2012|F]]
|''[[ליונל מסי|מסי]]''
|'''46'''{{#tag:ref|Messi won both the title of La Liga top scorer (46 goals) and the [[European Golden Shoe]].|group=n}}
|-

!{{אנ|2013–14 FC Barcelona season|2013/14}}
|לה ליגה
|38
|27
|6
|5
|100
|33
|'''87'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 2013/2014 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|bgcolor="silver"|{{אנ|2014 Copa del Rey Final|F}}
||[[עונת 2013/2014 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|[[עונת 2013/2014 בליגת האלופות#רבע הגמר|QF]]
|הסופר קאפ הספרדי||bgcolor=gold|[[הסופר קאפ הספרדי 2013|'''C''']]
|[[ליונל מסי|מסי]]
|28
|-

!{{אנ|2014–15 FC Barcelona season|2014/15}}
|לה ליגה
|38
|30
|4
|4
|110
|21
|'''94'''
|bgcolor="gold"|'''[[עונת 2014/2015 בלה ליגה#טבלת הליגה|1]]'''
|bgcolor="gold"|'''{{אנ|2015 Copa del Rey Final|C}}'''
|[[עונת 2014/2015 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|bgcolor="gold"|'''[[גמר ליגת האלופות 2015|C]]'''
|
|
|[[ליונל מסי|מסי]]
|43
|-

!rowspan=3|{{אנ|2015–16 FC Barcelona season|2015/16}}
|rowspan="3"|לה ליגה
| rowspan="3" |38
| rowspan="3" |29
| rowspan="3" |4
| rowspan="3" |5
| rowspan="3" |112
| rowspan="3" |29
| rowspan="3" |'''91'''
|rowspan="3" bgcolor="gold"|'''[[עונת 2015/2016 בלה ליגה#טבלת הליגה|1]]'''
|rowspan="3" bgcolor="gold"|'''{{אנ|2016 Copa del Rey Final|C}}'''
|rowspan="3"|[[עונת 2015/2016 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|rowspan="3"|[[עונת 2015/2016 בליגת האלופות#רבע הגמר|QF]]
|הסופר קאפ הספרדי||bgcolor=silver|[[הסופר קאפ הספרדי 2015|F]]
|rowspan="3"|[[לואיס אלברטו סוארס|''סוארס'']]
|rowspan="3"|'''40'''{{#tag:ref|Suárez won both the title of La Liga top scorer (40 goals) and the [[European Golden Shoe]].|group=n}}
|-
|הסופר קאפ האירופי|| bgcolor="gold" |'''{{אנ|2015 UEFA Super Cup|C}}'''
|-
|גביע העולם למועדונים|| bgcolor="gold" |'''[[גביע העולם למועדונים 2015#הגמר|C]]'''
|-

!{{אנ|2016–17 FC Barcelona season|2016/17}}
|לה ליגה
|38
|28
|6
|4
|116
|37
|'''90'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 2016/2017 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|bgcolor="gold"|'''{{אנ|2017 Copa del Rey Final|C}}'''
||[[עונת 2016/2017 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|[[עונת 2016/2017 בליגת האלופות#רבע הגמר|QF]]
|הסופר קאפ הספרדי||bgcolor=gold|[[הסופר קאפ הספרדי 2016|'''C''']]
|''[[ליונל מסי|מסי]]''
|'''37'''{{#tag:ref|Messi won both the title of La Liga top scorer (37 goals) and the [[European Golden Shoe]].|group=n}}
|-

!{{אנ|2017–18 FC Barcelona season|2017/18}}
|לה ליגה
|38
|28
|9
|1
|99
|29
|'''93'''
|bgcolor="gold"|'''[[עונת 2017/2018 בלה ליגה#טבלת הליגה|1]]'''
|bgcolor="gold"|'''{{אנ|2018 Copa del Rey Final|C}}'''
||[[עונת 2017/2018 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|[[עונת 2017/2018 בליגת האלופות#רבע הגמר|QF]]
|הסופר קאפ הספרדי||bgcolor=silver|[[הסופר קאפ הספרדי 2017|F]]
|''[[ליונל מסי|מסי]]''
|'''34'''{{#tag:ref|Messi won both the title of La Liga top scorer (34 goals) and the [[European Golden Shoe]].|group=n}}
|-

!{{אנ|2018–19 FC Barcelona season|2018/19}}
|לה ליגה
|38
|26
|9
|3
|90
|36
|'''87'''
|bgcolor="gold"|'''[[עונת 2018/2019 בלה ליגה#טבלת הליגה|1]]'''
|bgcolor="silver"|{{אנ|2019 Copa del Rey Final|F}}
||[[עונת 2018/2019 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|[[עונת 2018/2019 בליגת האלופות#חצי הגמר|SF]]
|הסופר קאפ הספרדי||bgcolor=gold|[[הסופר קאפ הספרדי 2018|'''C''']]
|''[[ליונל מסי|מסי]]''
|'''36'''{{#tag:ref|Messi won both the title of La Liga top scorer (36 goals) and the [[European Golden Shoe]].|group=n}}
|-
!{{אנ|2019–20 FC Barcelona season|2019/20}}
|לה ליגה
|38
|25
|7
|6
|86
|38
|'''82'''
|bgcolor="silver"|[[עונת 2019/2020 בלה ליגה#טבלת הליגה|2]]
|{{אנ|2019–20 Copa del Rey#רבע הגמר|QF}}
||[[עונת 2019/2020 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|[[עונת 2019/2020 בליגת האלופות#רבע הגמר|QF]]
|הסופר קאפ הספרדי||[[הסופר קאפ הספרדי 2019/2020#חצי גמר|SF]]
|''[[ליונל מסי|מסי]]''
|'''25'''
|-
!{{אנ|2020–21 FC Barcelona season|2020/21}}
|לה ליגה
|38
|24
|7
|7
|85
|38
|'''79'''
|[[עונת 2020/2021 בלה ליגה#טבלת הליגה|3]]
|bgcolor="gold"|'''{{אנ|2021 Copa del Rey Final|C}}'''
||[[עונת 2020/2021 בליגת האלופות|ליגת האלופות]]
|[[עונת 2020/2021 בליגת האלופות#שמינית הגמר|R16]]
|הסופר קאפ הספרדי||bgcolor=silver|[[הסופר קאפ הספרדי 2020/2021#גמר|F]]
|''[[ליונל מסי|מסי]]''
|'''30'''
|}

== הערות שוליים ==
<references />

גרסה מ־04:26, 17 בדצמבר 2021

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:0.5_נזק&oldid=32796243"