שוש אביגל – הבדלי גרסאות

שוש אביגל
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	אוגוסט 1946; פסאו, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	7 בפברואר 2003 (בגיל 56)
מדינה	ישראל
מקום קבורה	עינת
השכלה	אוניברסיטת תל אביב

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־22:29, 14 בינואר 2022

שוש אביגל (אוגוסט 1946 - 7 בפברואר 2003) הייתה מבקרת תיאטרון ועיתונאית ישראלית.

קורות חייה

נולדה בשנת 1946 בשם רוזה ללוסיה וד"ר ברוך מילך, ניצולי השואה מפולין, בפסאו שבגרמניה. אביה היה גינקולוג, וניהל בזמן מלחמת העולם השנייה תחת שם בדוי את בית החולים בעיר אופולה. הוא איבד את רעייתו הראשונה ובנו הקטן בשואה, נישא בשנית ובני הזוג הגיעו כעקורים לגרמניה. עלתה עם הוריה בגיל רך לישראל והמשפחה השתקעה בחיפה, שם גם נולדה אחותה אלה. היא למדה בבית הספר הריאלי. בצה"ל שירתה ככתבת ב"במחנה נח"ל" וגלי צה"ל. אביגל קיבלה תואר דוקטור בתיאטרון מהסורבון, פריז. הגישה את התוכנית "שמונה וחצי" ששודרה בטלוויזיה הישראלית בראשית שנות השבעים והייתה מבקרת התיאטרון הראשונה של הטלוויזיה. היא כתבה ביקורות תיאטרון בעיתונים "דבר", "כותרת ראשית" "חדשות", גלי צה"ל והייתה מנהלת פורום התיאטרון של ynet.

בשנים 1983-1982 שימשה כממונה על הוראת התיאטרון במשרד החינוך. בשנים 1987-1986 כיהנה כמנהלת התיאטרון לילדים ונוער. בשנים 1999-1994 הייתה היועצת החינוכית בסל תרבות, כמו כן הקימה וניהלה את האגף לאומנויות בעיריית תל אביב-יפו.

היא עיבדה למחזה את הרומן "גירושין מאוחרים" מאת א.ב. יהושע ואת הסיפור "מתבן במנהטן" מאת יצחק בשביס-זינגר. אביגל ערכה את יומנו המשוחזר של אביה, ברוך מילך. הוא הספיק לראות שלושה פרקים מהספר, ואישר את השם שבחרו לו האחיות: "ואולי השמים ריקים", לפני פטירתו באפריל 1989. כחודשיים לאחר פטירתו התברר שהיומן המקורי נשמר בפולין. אביגל יצאה לוורשה ושבה עם עותק ממנו. במשך 10 שנים שילבה בינו ובין היומן המשוחזר שכתב אביה בישראל בשנות ה-80. בשנת 1999 יצא הספר לאור בהוצאת ידיעות אחרונות ויד ושם.

אביגל הייתה נשואה לעמוס גפן, מוציא לאור ומתרגם של מדע בדיוני ולצחי אביגל. משניהם התגרשה. מנישואיה הראשונים נולד הבן עידן. בשנותיה האחרונות חיה בזוגיות עם אברהם שוורץ.

אביגל נפטרה ממחלת סרטן השד, בתום מאבק של 22 שנים במחלה. אחותה הצעירה היא המלחינה אלה מילך-שריף. סרטו של במאי הקולנוע אבי נשר, "החטאים", מבוסס על יחסיהן ונפתולי משפחתן.

ספר אסופת מאמרים פרי עטה ועליה, "עיונים בתיאטרון", ראה אור בהוצאת אוניברסיטת תל אביב, בעריכתם של הפרופסורים גד קינר ושמעון לוי ב-2005.

הסטודיו לאומנויות התיאטרון על-שם יורם לווינשטיין מקיים תחרות מלגות על-שמה.

קישורים חיצוניים

ynet, המאמרים והביקורות של שוש אביגל ז"ל, באתר ynet, 8 ביוני 2003
שוש אביגל, באתר של ד"ר אלה מילך-שריף
מרב יודילוביץ', נפטרה מבקרת התרבות שוש אביגל, באתר ynet, 8 בפברואר 2003
ציפי שוחט, חוקרת התרבות שוש אביגל מתה בגיל 56, באתר הארץ, 7 בפברואר 2003
נפטרה חוקרת התרבות שוש אביגל, נענע 10, 9 בפברואר 2003
ערב לזכרה של שוש אביגל, באתר "הבמה", 30 בינואר 2005
מרדכי חיימוביץ, המסע אחרי היומן של אבא, באתר nrg‏, 26 באוקטובר 2008

@@ שורה 10: / שורה 10: @@
 נולדה בשנת [[1946]] בשם רוזה ללוסיה וד"ר ברוך מילך, [[ניצולי השואה]] מפולין, ב[[פסאו]] שב[[גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה|גרמניה]]. אביה היה [[גינקולוג]], וניהל בזמן מלחמת העולם השנייה תחת שם בדוי את בית החולים בעיר [[אופולה]]. הוא איבד את רעייתו הראשונה ובנו הקטן בשואה, נישא בשנית ובני הזוג הגיעו כ[[שארית הפליטה|עקורים]] לגרמניה.
 [[העלייה ההמונית|עלתה]] עם הוריה בגיל רך לישראל והמשפחה השתקעה ב[[חיפה]], שם גם נולדה אחותה [[אלה מילך-שריף|אלה]].
-היא למדה ב[[בית הספר הריאלי]]. ב[[צה"ל]] שירתה ככתבת ב"[[במחנה]]" ו[[גלי צה"ל]].
+היא למדה ב[[בית הספר הריאלי]]. ב[[צה"ל]] שירתה ככתבת ב"[[במחנה נח"ל]]" ו[[גלי צה"ל]].
 אביגל קיבלה תואר [[דוקטור]] בתיאטרון מה[[סורבון]], [[פריז]]. הגישה את התוכנית "שמונה וחצי" ששודרה ב[[הטלוויזיה הישראלית|טלוויזיה הישראלית]] בראשית [[שנות השבעים]] והייתה מבקרת התיאטרון הראשונה של הטלוויזיה. היא כתבה ביקורות תיאטרון בעיתונים "[[דבר (עיתון)|דבר]]", "[[כותרת ראשית (שבועון)|כותרת ראשית]]" "[[חדשות (עיתון)|חדשות]]", גלי צה"ל והייתה מנהלת פורום התיאטרון של [[ynet]].
@@ שורה 42: / שורה 42: @@
 [[קטגוריה:מבקרות תיאטרון ישראליות]]
 [[קטגוריה:סגל חדשות]]
-[[קטגוריה:סגל במחנה]]
+[[קטגוריה:סגל במחנה נח"ל]]
 [[קטגוריה:חיילי גלי צה"ל]]
 [[קטגוריה:סגל דבר]]