יניצ'רים

קובץ:The Janissaries Patrol Smyrna (Une Patrouille a Smyrne)..jpg

פטרול של יניצ'רים, ציור של אלכסנדר גבריאל דקאן משנת 1828

היאניצ'רים (מטורקית Yeniçeri - חיילים חדשים), אחד מסוגי חיל הרגלים של האימפריה העות'מאנית. הם היו בין יחידות העלית בצבא בטורקי. מקור החיל במאה ה-14. הם שירתו את האימפריה העות'מאנית ללא הפסקה עד פיזורם בשנת 1826 על ידי סולטן מחמוד השני בגלל מעורבתם במרידות נגד המשטר.

מקור היניצ'רים

החיל נוסד בהוראתו של מוראד הראשון בסביבות שנת 1326 או 1330. בהתחלה על פי תקדים הממלוכים, רק נערים לא מוסלמים גויסו לחיל, כשהדגש היה על נערים נוצרים. כל המועמדים לגיוס אוסלמו, רבים מהם ללא כפיה, לפני שהורשו להתגייס לצבא. היניצ'רים הראשונים היו צבא הקבע הראשון של האימפריה. גיוס מקרב האוכלוסייה הלא מוסלמית, שחסרה את האמצעים או סיבות פוליטיות למרידה במלכות הבטיחה את נאמנות החיל, בניגוד לכוחות מקומיים שהיו חבים נאמנות גם לשליט מקומי או שהיו בעלי אינטרסים סותרים עם הסולטן. בנוסף לכך, טורקים רבים לא רצו לשרת בחיל הרגלים כי החיל נחשב נחות יחסית לחיל הפרשים.

אמון וחיי היום יום

יחידות היניצ'רים הראשונות הורכבו מצאצאיהם של שבויי מלחמה ועבדים. אחרי 1380 סולטן סלים הראשון התחיל לגייסם בעזרת מס מיוחד שנקרא "דוושירמה". המס הוחל בעיקר על האוכלוסייה הנוצרית של האימפריה. בהתחלה הגיוס היה אקראי, אך עם עליית הדרישות של הצבא, התחילה סלקציה בעת הגיוס וביכרו נערים חסונים על פני החלושים. גיל הגיוס עמד על שמונה עד חמש עשרה. אף שהחיל היה יוקרתי, האוכלוסייה הנוצרית לא ראתה את הגיוס בעין יפה ורבים מהם הלינו על האכזריות שבקריעת הילדים מחיק משפחתם, אסלומם והפיכתם למכונות הרג רצחניות.

הנערים היו נתונים למשמעת קפדנית וחיו בתנאים קשים על מנת לחשל את גופם. במסגרת האימונים הנערים אוסלמו והשלטונות ציפו מהם להתנזר מקיום יחסי מין. כמו כן, נאסר עליהם לגדל זקן. היניצ'רים חונכו לראות בחיל את ביתם החדש, בחבריהם לנשק את משפחתם החדשה ובסולטן את אביהם. רק החסונים ושקדנים זכו להיכנס לחיל בגיל 24 או 25. החיל ירש את רכוש היניצ'רים המתים.

בתמורה לנאמנותם, היניצ'רים זכו לטובות הנאה רבות. בראשית דרכם הם קיבלו שכר רק בעתות מלחמה, אך החל מאמצע המאה ה-18 הם היו יכולים להציע את שירותיהם בשיטור או מסחר. מגוריהם סופקו על ידי השלטונות. הם נהנו מפטור מלא ממסים ורמת חייהם הייתה גבוהה יחסית לאוכלוסייה נוצרית באימפריה. עם השחרור מהצבא, רבים מהם הפכו למושלים ומורים. בנוסף לכך, עם פרישתם מהשירות מפאת גיל או פציעה זכו בפנסיה מסודרת.

יחידות היניצ'רים

גודל החיל השתנה במהלך הדורות, אך רוב הזמן נע בין 100,000 ליותר מ-200,000 בני אדם. החיל אורגן ביחידות שנקראות "אורטה" (סדר גודל של חטיבה). בתקופתו של סוליימן הראשון החיל כלל 165 אורטות, אך עם הזמן המספר גדל לכ-200. המפקד העליון של החיל היה הסולטן עצמו. האורטה לא הייתה בעלת מספר קבוע של חיילים והייתה יכולה לכלול בין 100 ל-3,000 בני אדם. הפיקוד על אורטה נמסר לקצין שנשא בתואר "אגה".

החיל חולק לשלוש זרועות משנה:

• ז'מט (יחידות ספר) - כ-44% מהחיל
• בייליקס (שומרי הראש של הסולטן) כ-26% מהחיל
• סקבן ואג'מי (מתלמדים) כ-26% מהחיל.

בשלהי ימי הביניים כלי הנשק העיקרי של היניצ'רים הייתה הקשת. בתחילת העת החדשה היו בין הרגלים הראשונים שאימצו את כלי הירי כנשקם העיקרי. כלי הירי הראשונים נכנסו לשימוש אחרי המלחמה נגד ההונגרים (1440 - 1443) ואחרי התבוסה נגד הממלוכים השימוש בכלי הירי התרחב עוד יותר. בסוף המאה ה-16 המוסקטים החליפו לחלטין את הקשתות. המוסקט הטורקי היה ארוך יותר וירה כדורים כבדים יותר לעומת המוסקט האירופאי. לקרב פנים אל פנים נשאו אלות, חרבות כבדות וגרזנים. הם לא לבשו בדרך כלל שריון גוף. האימפריה העות'מאנית השתמשה ביניצ'רים בכל מלחמותיה החשובות והם היו בין הגורמים העיקריים לניצחונם. עם הזמן, החיל נהיה יוקרתי עד כדי כך שב-1683 מחמט הרביעי ביטל את המס והנערים התגייסו מרצון. אפילו משפחות מוסלמיות שאפו להתקבל אל החיל.

מרידות היניצ'רים

עם הזמן, היניצ'רים זכו בכח רב באימפריה. מרידתם הראשונה הייתה ב-1449 בדרישה לשכר גבוה יותר, שנענתה על ידי השלטונות. בשנת 1565 קיבלו אישור להתחתן. במאה ה-18 יוקרת החיל וכוחו הפוליטי היו גדולים עד כדי כך שהם שלטו אפילו על הממשלה. בנוסף לכך, בעזרתם כוחם הרב היה ביכולתם להשפיע על בחירת הסולטן ואפילו להחליפו, אם דרכיו לא מצאו חן בעיניהם. עוצמה זו הייתה בעוכרי האימפריה כי היניצ'רים התנגדו לחידושים ומודרניזציה בצבא בניסיון לשמר את כוחם. זה גרם בסופו של דבר לפיגור שהלך והחריף בטכנולוגיה ובטקטיקה צבאית.

ככל שהחיילים שקעו בחיי תענוגות והפנו את מרצם למסחר, רווח כספי ופוליטיקה כך ירדה יעילותם ככח לוחם. החל מהתבוסה מול וינה ב-1683 גבולות האימפריה החלו להצטמק. מרידות חוזרות ונשנות מצד היניצ'רים החריפו את המשבר שהמדינה הייתה נתונה בו. במאה ה-19 היניצ'רים איבדו כל רסן והפילו את סלים השלישי שניסה להעביר רפורמות במבנה הצבא. בסופו של דבר מחמוד השני החליט לפזר את החיל. בשנת 1826 הסולטן החל לגייס כוחות חדשים והיניצ'רים התמרדו שוב. היסטוריונים אחדים טוענים שהסולטן התגרה ביניצ'רים בכוונה על מנת לשבור את כוחם. היניצ'רים התקוממו באיסטנבול, אך האוכלוסייה הפנתה עורף ליניצ'רים והסולטן שלח בהם כוחות פרשים שטבחו בהם עד אשר היניצ'רים נסוגו לקרקסטינים. גם בשלב זה לא עצרו הכוחות הנאמנים לסולטן והחלו לירות מתותחים אל תוך מגוריהם. המעטים ששרדו את הטבח הנורא גורשו וכעבור שנתיים הסולטן הלאים את נכסיהם.

ראו גם

• סיפאהי

קישורים חיצוניים

• היסטוריה של החיל (באנגלית)