מבע משולב – הבדלי גרסאות
דוד נ. דוד (שיחה | תרומות) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
==צורתה של הטכניקה== |
==צורתה של הטכניקה== |
||
מבע משולב הוא לעולם לא [[ציטוט]] מדויק של הדמות. הדוגמה, הוא חשב: "כמה שאני רעב", היא ציטוט מדויק לכן אינה מבע משולב. לעומת זאת, "ריחם העמום של המעדנים שיכרו את רוחו" היא דוגמה למבע משולב כיוון, שהרעב של הדמות מחלחל לתוך דברי המספר. |
מבע משולב הוא לעולם לא [[ציטוט]] מדויק של הדמות. הדוגמה, הוא חשב: "כמה שאני רעב", היא ציטוט מדויק לכן אינה מבע משולב. לעומת זאת, "ריחם העמום של המעדנים שיכרו את רוחו" היא דוגמה למבע משולב כיוון, שהרעב של הדמות מחלחל לתוך דברי המספר. |
||
לעיתים המבע המשולב הוא לא רק בתוכן הטקסט אלא גם בצורתו, למשל אצל [[ש"י עגנון]], שנחשב מגדולי הכותבים הפסיכולוגים, לעיתים תכופות השפה של אחת הדמויות משתלבת עם שפת הדובר ובכך ברור שנקודת המבט היא [[סובייקטיבי|סובייקטיבית]]. אצל עגנון כמעט כל מה שאנחנו למדים על הפסיכולוגיה של הדמויות אנו למדים דרך הדיבור המשולב. |
לעיתים המבע המשולב הוא לא רק בתוכן הטקסט אלא גם בצורתו, למשל אצל [[ש"י עגנון]], שנחשב מגדולי הכותבים הפסיכולוגים, לעיתים תכופות השפה של אחת הדמויות משתלבת עם שפת הדובר ובכך ברור שנקודת המבט היא [[סובייקטיבי|סובייקטיבית]]. אצל עגנון כמעט כל מה שאנחנו למדים על הפסיכולוגיה של הדמויות אנו למדים דרך הדיבור המשולב. |
||
גרסה מ־20:50, 28 ביוני 2007
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
מבע משולב (או דיבור משולב) הוא טכניקה ספרותית בה תודעתה של דמות משתלבת בדיבורו של המספר. המבע המשולב יוצר עומק וריבוי רבדים בכך שהוא מאפשר לקורא לראות את המתואר מנקודת תצפית מורכבת. המבע המשולב התפתח בזרם הפסיכולוגי והוא מאפשר לקורא לצפות בדחפים, בפחדים ובצורת החשיבה של דמות.
צורתה של הטכניקה
מבע משולב הוא לעולם לא ציטוט מדויק של הדמות. הדוגמה, הוא חשב: "כמה שאני רעב", היא ציטוט מדויק לכן אינה מבע משולב. לעומת זאת, "ריחם העמום של המעדנים שיכרו את רוחו" היא דוגמה למבע משולב כיוון, שהרעב של הדמות מחלחל לתוך דברי המספר.
לעיתים המבע המשולב הוא לא רק בתוכן הטקסט אלא גם בצורתו, למשל אצל ש"י עגנון, שנחשב מגדולי הכותבים הפסיכולוגים, לעיתים תכופות השפה של אחת הדמויות משתלבת עם שפת הדובר ובכך ברור שנקודת המבט היא סובייקטיבית. אצל עגנון כמעט כל מה שאנחנו למדים על הפסיכולוגיה של הדמויות אנו למדים דרך הדיבור המשולב.