החזית העממית לשחרור פלסטין – הבדלי גרסאות
←רשימת פיגועים של החזית העממית: סידור קישורים |
←רשימת פיגועים של החזית העממית: שכחנו את מבצע אנטבה? |
||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
* ב-[[6 בספטמבר]] [[1970]] ניסו מחבלי החזית העממית [[חטיפת המטוסים לשדה דאוסון|לחטוף בו זמנית 4 מטוסים]] ולהנחית אותם ב[[ירדן]]: DC-8 של סוויסאייר ובואינג 707 של TWA נחטפו באותה עת, ו-6 ימים לאחר מכן נחטף מטוס VC-10 של BOAC. חטיפת מטוס [[אל-על]] שתוכננה נכשלה הודות לטייס אשר ביצע צלילה חריפה ולתגובה מהירה של המאבטחים והנוסעים במטוס. עם זאת, החזית העממית הצליחה לחטוף מטוס בואינג 747 של פאן-אמריקן ולהנחיתו ב[[קהיר]].<BR>כל המטוסים פוצצו על הקרקע, הנוסעים שוחררו בשלום. |
* ב-[[6 בספטמבר]] [[1970]] ניסו מחבלי החזית העממית [[חטיפת המטוסים לשדה דאוסון|לחטוף בו זמנית 4 מטוסים]] ולהנחית אותם ב[[ירדן]]: DC-8 של סוויסאייר ובואינג 707 של TWA נחטפו באותה עת, ו-6 ימים לאחר מכן נחטף מטוס VC-10 של BOAC. חטיפת מטוס [[אל-על]] שתוכננה נכשלה הודות לטייס אשר ביצע צלילה חריפה ולתגובה מהירה של המאבטחים והנוסעים במטוס. עם זאת, החזית העממית הצליחה לחטוף מטוס בואינג 747 של פאן-אמריקן ולהנחיתו ב[[קהיר]].<BR>כל המטוסים פוצצו על הקרקע, הנוסעים שוחררו בשלום. |
||
* ב-[[30 במאי]] [[1972]] ביצעו שלושה מחבלים [[יפן|יפניים]] את [[הטבח בנמל התעופה לוד]], בשליחותה של החזית העממית לשחרור פלסטין, לאחר שאומנו על-ידה ב[[לבנון]]. |
* ב-[[30 במאי]] [[1972]] ביצעו שלושה מחבלים [[יפן|יפניים]] את [[הטבח בנמל התעופה לוד]], בשליחותה של החזית העממית לשחרור פלסטין, לאחר שאומנו על-ידה ב[[לבנון]]. |
||
*ב-[[27 ביוני]] [[1976]] חטפו שני מחבלים מהחזית העממית יחד עם שני גרמנים חברי "[[התאים המהפכניים]]" מטוס [[אייר פראנס]] מ[[נתב"ג]] ל[[פריז]] והנחיתו אותו ב[[אנטבה]] שב[[אוגנדה]], שם הצטרפו אליהם 4 מחבלים נוספים מהחזית העממית. המחבלים החזיקו בנוסעים הישראלים והיהודיים כבני ערובה. מדינת ישראל יצאה ל[[מבצע יונתן]] לחילוץ החטופים. |
|||
* ב-[[7 באפריל]] [[1980]] השתלטו חמישה מחבלים על חדר הילדים בקיבוץ [[משגב עם]] ורצחו את מזכיר הקיבוץ ואת אחד התינוקות. רק לאחר כמה שעות הצליחה [[סיירת גולני]] לשחרר את שאר בני הערובה. |
* ב-[[7 באפריל]] [[1980]] השתלטו חמישה מחבלים על חדר הילדים בקיבוץ [[משגב עם]] ורצחו את מזכיר הקיבוץ ואת אחד התינוקות. רק לאחר כמה שעות הצליחה [[סיירת גולני]] לשחרר את שאר בני הערובה. |
||
* התנקשות בחיי השר [[רחבעם זאבי]], ב-[[17 באוקטובר]] [[2001]], כנקמה על חיסולו של מנהיג הארגון, [[אבו עלי מוצטפא]]. |
* התנקשות בחיי השר [[רחבעם זאבי]], ב-[[17 באוקטובר]] [[2001]], כנקמה על חיסולו של מנהיג הארגון, [[אבו עלי מוצטפא]]. |
||
גרסה מ־22:49, 7 ביולי 2007
החזית העממית לשחרור פלסטין (בערבית: الجبهة الشعبية لتحرير فلسطين; תעתיק מדויק: אלג'בהה אלשעביה לתחריר פלסטין) היא ארגון טרור פלסטיני סוציאליסטי שנוסד על ידי ג'ורג' חבש וודיע חדד ב-11 בדצמבר 1967.
אידיאולוגיה
החזית העממית קמה מאיחוד של כמה ארגוני שמאל פלסטיניים חילוניים ובראשית דרכה שילבה אידיאולוגיה מרקסיסטית-לניניסטית ולאומיות פלסטינית, ושמה דגש על מעמד הפועלים הפלסטיני. בפברואר 1969 פרש פלג קיצוני של הארגון והקים את החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין, ועם הזמן (בעיקר מאז סוף האינתיפאדה הראשונה) השקפותיה של החזית העממית התמתנו.
מטרתה המוצהרת של החזית העממית: "שחרור פלסטין כולה במאבק מזוין והקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית וסוציאליסטית". בניגוד לארגוני הטרור הפלסטיניים האחרים, החזית העממית אינה רואה את המאבק להשמדת ישראל כמאבק דתי או לאומי, אלא כחלק ממהפכה רחבה יותר נגד ה"אימפריאליזם המערבי". החזית העממית רואה בחיסול מדינת ישראל אמצעי לדחיקת האימפריאליזם מן המזרח התיכון ולמיגורם של המשטרים הערביים שהם, לתפיסתה, משטרים בורגניים ודיקטטוריים המתרפסים בפני הקפיטליזם המערבי. משום כך מעוניינת החזית גם בהפלת משטרי המלוכה השמרניים כמו בירדן ובמרוקו).
בתחילת דרכה התנגדה החזית העממית לכל פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני שיביא לשתי מדינות בין הים התיכון לירדן. בתחילת שנות התשעים החזית פרשה מאש"ף והקימה יחד עם נציגי ארגונים אחרים את "חזית הסירוב" - ארגוני הטרור הפלסטיניים אשר התנגדו להסכמי אוסלו. בשנים האחרונות הפכו עמדותיו של הארגון פחות קיצוניות והוא קיבל את עקרון שתי המדינות ואת אפשרות המשא ומתן, אך הוא עדיין דבק בהתנגדותו להסכמי אוסלו ואינו מוכן לוותר על זכות השיבה של הפליטים הפלסטיניים.
במישור הטקטי, החזית העממית דוגלת בפעולות טרור ראוותניות המושכות את תשומת לב התקשורת ומפנות את דעת הקהל העולמית אל הסוגיה הפלסטינית, כמו חטיפת מטוסים ופיגועים במקומות ואירועים מרכזיים.
היסטוריה
במהלך 1968 פרש מהארגון פלג אשר הקים את ארגון החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין בראשותו של נאיף חוואתמה. ב-1969 פרש מהארגון פלג נוסף והקים את החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית בראשות אחמד ג'יבריל.
החל משנת 1971 ניכר תהליך התמתנות, שהוביל לפרישה של בעלי הקו הניצי מהארגון. עם זאת, הארגון לא הסכים להכיר בישראל אך פרש מאש"ף לאחר קבלת "תוכנית השלבים" ביולי 1974, ועם נציגי ארגונים אחרים הקים את "חזית הסירוב". בשלהי שנות ה-80 חזר הארגון לשורות אש"ף.
במהלך שנות התשעים התמתנו במעט עמדות הארגון. החזית העממית התנגדה להסכמי אוסלו ומתחה ביקורת על הרשות הפלסטינית. בעקבות חתימת ההסכמים התנתקה החזית פעם נוספת מאש"ף, אך מאוחר יותר שיקמה את יחסיה עם ערפאת ב-1999 ושבה לשורות אש"ף.
במאי 2000, פרש ג'ורג' חבש מתפקיד המזכ"ל בעקבות מצבו הבריאותי, והוחלף על ידי אבו עלי מצטפא. מצטפא, שארגן פיגועי טרור במהלך העימות וחוסל בסיכול ממוקד ב-21 באוגוסט 2001 ברמאללה, הוחלף על ידי אחמד סעדאת. כנקמה על חיסול מצטפא, המזכ"ל החדש הורה לחוליית הארגון להתנקש בשר התיירות רחבעם זאבי (17 באוקטובר 2001), ובעקבות לחץ ישראלי ובינלאומי נעצרו סעדאת ורוצחי זאבי על ידי הרשות הפלסטינית ונכלאו ביריחו בפיקוח בינלאומי. בעקבות ההתרופפות בשמירה על סעדאת וכוונת הרשות הפלסטינית בראשות חמאס לשחררו, עזבו הפקחים הבינלאומיים את המוקטעה בה נכלא ב-14 במרץ 2006. במבצע צבאי הטיל צה"ל מצור על המוקטעה והחל להרוס אותה באמצעות ציוד מכני הנדסי. בתוך מספר שעות מהפעלת הדחפורים, נכנע סעדאת עם שאר חברי החולייה שרצחה את השר רחבעם זאבי. אנשי החזית העממית נעצרו והועברו למתקני כליאה בישראל, שם נחקרו על ידי השב"כ. בתגובה לפעולה חטפו מחבלי החזית כ-14-17 אזרחים זרים בשטחים, אך כעבור יממה שחררו את כולם.
מלבד סעדאת, לחזית העממית הנהגה פוליטית היושבת בשטחים ובסוריה, ותשתית מבצעית קטנה יחסית בשטחים ("גדודי אבו עלי מצטפא"), עיקר פעילותו החבלנית של הארגון בשנים שמאז מעצרו של אחמד סעדאת היא שיגור רקטות קסאם מרצועת עזה.
רשימת פיגועים של החזית העממית
- בנובמבר 1968 חטפו מחבלי החזית העממית מטוס אל-על (החטיפה הראשונה של מטוס אל-על, וכן החטיפה הראשונה שביצעה החזית) אשר היה בדרכו מרומא לתל אביב, ואילצו אותו לנחות באלג'יר. 32 נוסעי המטוס הוחזקו באלג'יר כבני ערובה במשך 39 יום.
- חודש לאחר מכן, הותקף מטוס אל-על על הקרקע באתונה. נוסע אחד נהרג, אחר נפצע. ישראל הגיבה בהתקפה על נמל התעופה בביירות ופיצוץ 13 מטוסים בו על הקרקע.
- פיצוץ מטוס של חברת סוויסאייר משווייץ לישראל ב-21 בפברואר 1970. בהתרסקות נהרגו 47 איש, מהם 15 ישראלים.
- ב-6 בספטמבר 1970 ניסו מחבלי החזית העממית לחטוף בו זמנית 4 מטוסים ולהנחית אותם בירדן: DC-8 של סוויסאייר ובואינג 707 של TWA נחטפו באותה עת, ו-6 ימים לאחר מכן נחטף מטוס VC-10 של BOAC. חטיפת מטוס אל-על שתוכננה נכשלה הודות לטייס אשר ביצע צלילה חריפה ולתגובה מהירה של המאבטחים והנוסעים במטוס. עם זאת, החזית העממית הצליחה לחטוף מטוס בואינג 747 של פאן-אמריקן ולהנחיתו בקהיר.
כל המטוסים פוצצו על הקרקע, הנוסעים שוחררו בשלום. - ב-30 במאי 1972 ביצעו שלושה מחבלים יפניים את הטבח בנמל התעופה לוד, בשליחותה של החזית העממית לשחרור פלסטין, לאחר שאומנו על-ידה בלבנון.
- ב-27 ביוני 1976 חטפו שני מחבלים מהחזית העממית יחד עם שני גרמנים חברי "התאים המהפכניים" מטוס אייר פראנס מנתב"ג לפריז והנחיתו אותו באנטבה שבאוגנדה, שם הצטרפו אליהם 4 מחבלים נוספים מהחזית העממית. המחבלים החזיקו בנוסעים הישראלים והיהודיים כבני ערובה. מדינת ישראל יצאה למבצע יונתן לחילוץ החטופים.
- ב-7 באפריל 1980 השתלטו חמישה מחבלים על חדר הילדים בקיבוץ משגב עם ורצחו את מזכיר הקיבוץ ואת אחד התינוקות. רק לאחר כמה שעות הצליחה סיירת גולני לשחרר את שאר בני הערובה.
- התנקשות בחיי השר רחבעם זאבי, ב-17 באוקטובר 2001, כנקמה על חיסולו של מנהיג הארגון, אבו עלי מוצטפא.
- פיגוע התאבדות בקרני שומרון, 3 הרוגים, ב-16 בפברואר 2002.
- פיגוע התאבדות בצומת גהה, 3 הרוגים, ב-25 בדצמבר 2003.
- פיגוע התאבדות בשוק הכרמל בתל אביב, 3 הרוגים, ב-1 בנובמבר 2004. המחבל המתאבד היה נער בן 16.