מבצע יונתן – הבדלי גרסאות
←מבצע ההצלה: תיקון עובדתי |
זוטות |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''מבצע יונתן''' או '''מבצע אנטבה''' (כינויו הצבאי של המבצע היה '''כדור הרעם''') הוא מבצע שערך [[צה"ל]] ב[[אוגנדה]], במטרה להציל 105 חטופים [[יהודים]] ו[[ישראלי]]ם, שנחטפו במהלך טיסתם מישראל |
'''מבצע יונתן''' או '''מבצע אנטבה''' (כינויו הצבאי של המבצע היה '''כדור הרעם''') הוא מבצע שערך [[צה"ל]] ב[[אוגנדה]], במטרה להציל 105 חטופים [[יהודים]] ו[[ישראלי]]ם, שנחטפו במהלך טיסתם מישראל ל[[צרפת]] בשנת 1976. למרות התבצרותם של החוטפים במדינה עוינת, המבצע הוכתר בהצלחה וכמעט כל החטופים חולצו בשלום. במהלך המבצע נהרג מפקד [[סיירת מטכ"ל]], שהיה מפקד כוח הפריצה במבצע, [[יונתן נתניהו]], ובעקבות זאת נקרא המבצע על שמו. |
||
==חטיפת המטוס== |
==חטיפת המטוס== |
||
ב-[[27 ביוני]] [[1976]] ([[כ"ט בסיון]] [[ה'תשל"ו]]) נחטף מטוס [[איירבוס A300]] של חברת התעופה ה[[צרפת|צרפתית]] [[אייר פראנס]], בטיסה 139 מ[[נתב"ג]] ל[[פריז]], לאחר שערך חניית ביניים ב[[אתונה]]. במטוס היו 228 נוסעים ו-12 אנשי צוות. |
ב-[[27 ביוני]] [[1976]] ([[כ"ט בסיון]] [[ה'תשל"ו]]) נחטף מטוס [[איירבוס A300]] של חברת התעופה ה[[צרפת|צרפתית]] [[אייר פראנס]], בטיסה 139 מ[[נתב"ג]] ל[[פריז]], לאחר שערך חניית ביניים ב[[אתונה]]. במטוס היו 228 נוסעים ו-12 אנשי צוות. |
||
החוטפים היו שני [[גרמניה|גרמנים]], חברי "[[התאים המהפכניים]]" (RZ) ושני מחבלים [[פלסטינים]], חברי [[החזית העממית לשחרור פלסטין]]. הם הנחיתו את המטוס ב[[בנגאזי]] שב[[לוב]], שם המטוס חנה במשך שבע שעות ותודלק. נוסעת בשם פטרישיה היימן אחות במקצועה, חששה לחייה ודימתה עצמה לאישה הרה בכדי להשתחרר מהמטוס החטוף. פטרישיה בעלת אזרחות ישראלית |
החוטפים היו שני [[גרמניה|גרמנים]], חברי "[[התאים המהפכניים]]" (RZ) ושני מחבלים [[פלסטינים]], חברי [[החזית העממית לשחרור פלסטין]]. הם הנחיתו את המטוס ב[[בנגאזי]] שב[[לוב]], שם המטוס חנה במשך שבע שעות ותודלק. נוסעת בשם פטרישיה היימן, אחות במקצועה, חששה לחייה ודימתה עצמה לאישה הרה בכדי להשתחרר מהמטוס החטוף. פטרישיה, בעלת אזרחות ישראלית ואזרחות בריטית, עשתה שימוש בדרכון הבריטי שלה וכך יצאה מהמטוס החטוף בעצירת התידלוק. המחבלים הורו לטייס לטוס ל[[אנטבה]] שבאוגנדה, מרחק של כ-3,800 קילומטרים מישראל. שם הצטרפו אל החוטפים עוד 4 מחבלים פלסטינים. המחבלים השתייכו לפלג של הטרוריסט [[ודיע חדאד]] (מפקד הזרוע המבצעית של "החזית העממית לשחרור פלסטין"). |
||
ביום השלישי לחטיפה, ה-[[29 ביוני]], ריכזו החוטפים את הישראלים והיהודים שבין הנוסעים באולם הנוסעים של הטרמינל הישן בשדה התעופה של אנטבה, ושיחררו את יתר הנוסעים. קברניט המטוס הצרפתי, [[מישל בקוס]], התעקש להישאר עם נוסעיו החטופים, מתוך אחריותו לשלומם. יחד איתו נשאר כל צוות המטוס. לאחר שובו לצרפת נענש קברניט המטוס על מעשה זה וקידומו ב[[אייר פראנס]] עוכב. בישראל |
ביום השלישי לחטיפה, ה-[[29 ביוני]], ריכזו החוטפים את הישראלים והיהודים שבין הנוסעים באולם הנוסעים של הטרמינל הישן בשדה התעופה של אנטבה, ושיחררו את יתר הנוסעים. קברניט המטוס הצרפתי, [[מישל בקוס]], התעקש להישאר עם נוסעיו החטופים, מתוך אחריותו לשלומם. יחד איתו נשאר כל צוות המטוס. לאחר שובו לצרפת נענש קברניט המטוס על מעשה זה וקידומו ב[[אייר פראנס]] עוכב. בישראל זכה הקברניט לכבוד רב, והוא קיבל אות הוקרה מראש הממשלה דאז, [[יצחק רבין]]. |
||
==דרישות החוטפים== |
==דרישות החוטפים== |
||
[[מדינת ישראל]] ניהלה מגעים עם שליט אוגנדה [[אידי אמין]], ששיתף פעולה עם החוטפים. |
[[מדינת ישראל]] ניהלה מגעים עם שליט אוגנדה [[אידי אמין]], ששיתף פעולה עם החוטפים. |
||
החוטפים דרשו את שחרורם של 53 "לוחמי חופש", ביניהם 40 מחבלים הכלואים בישראל, 5 מחבלים הכלואים |
החוטפים דרשו את שחרורם של 53 "לוחמי חופש", ביניהם 40 מחבלים הכלואים בישראל, 5 מחבלים הכלואים ב[[קניה]], 6 אנרכיסטים הכלואים בגרמניה, אנרכיסטית הכלואה ב[[שווייץ]] ואנרכיסטית הכלואה בצרפת. בנוסף לכך הם דרשו [[כופר נפש|כופר]] כספי תמורת [[בן ערובה|בני הערובה]]. |
||
הם קבעו |
הם קבעו כאולטימטום שאם לא יענו דרישותיהם עד יום חמישי ה-[[1 ביולי]] - יוצאו כל בני הערובה להורג. תוך כדי [[צוות משא ומתן משטרתי|משא ומתן]] הסכימו המחבלים להאריך את משך האולטימטום עד [[4 ביולי]]. |
||
==מבצע ההצלה== |
==מבצע ההצלה== |
||
במקביל למשא ומתן לשיחרור החטופים, תיכנן צה"ל מבצע חילוץ נועז, על סמך נתוני מודיעין על שדה התעופה אנטבה. |
במקביל למשא ומתן לשיחרור החטופים, תיכנן צה"ל מבצע חילוץ נועז, על סמך נתוני מודיעין על שדה התעופה אנטבה. תחילה סירב ראש הממשלה יצחק רבין לאשר מבצע צבאי, וגם הלחצים מצד [[שר הביטחון]], [[שמעון פרס]], לא הועילו. אולם כאשר הונחה בפניו תוכנית של צה"ל לחילוץ החטופים, הוא ערך הצבעה בממשלה וקיבל רוב מוחץ בעד תוכנית חילוץ. גם בצה"ל היו חלוקות הדיעות - הרמטכ"ל [[מוטה גור]] התנגד נמרצות לכל תוכנית פעולה, אולם האלופים [[בני פלד]] ו[[יקותיאל אדם]] לחצו על כולם לצאת לחילוץ. |
||
עוד לפני שהממשלה אישרה את התכנית, ב-[[3 ביולי]] המריאו ארבעה מטוסי [[C-130|הרקולס]] של [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] מ[[שארם א-שייח']] |
עוד לפני שהממשלה אישרה את התכנית, ב-[[3 ביולי]] המריאו ארבעה מטוסי [[C-130|הרקולס]] של [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] מ[[שארם א-שייח']] וטסו לאנטבה. רק כשכבר היו מעל [[אתיופיה]] קיבלו את אישור הממשלה להמשיך במבצע. |
||
מפקד המבצע בשטח היה תא"ל [[דן שומרון]], סגנו אל"מ [[מתן וילנאי]], מפקד כוח גולני אל"מ [[אורי שגיא]], מפקד טייסת הקרנפים סא"ל יהושע שני, מפקד כוח הפריצה סא"ל [[יונתן נתניהו]] וסגנו רס"ן מוקי בצר עמדו בראש כוח הפריצה לטרמינל הישן. על ניהול המבצע מחדר פיקוד במטוס [[בואינג 707]] הופקד אלוף |
מפקד המבצע בשטח היה תא"ל [[דן שומרון]], סגנו אל"מ [[מתן וילנאי]], מפקד כוח גולני אל"מ [[אורי שגיא]], מפקד טייסת הקרנפים סא"ל יהושע שני, מפקד כוח הפריצה סא"ל [[יונתן נתניהו]] וסגנו רס"ן מוקי בצר עמדו בראש כוח הפריצה לטרמינל הישן. על ניהול המבצע מחדר פיקוד במטוס [[בואינג 707]] הופקד אלוף יקותיאל אדם, ראש אג"ם. במבצע השתתפו לוחמים מ[[סיירת מטכ"ל]], [[הצנחנים]] ו[[גולני]]. עוד השתתפו במבצע: רס"ן [[שאול מופז]] מפקד כוח אבטחה נייד, אל"מ [[עמי אילון]] מפקד הכוח האווירי של המבצע, סרן [[אפי איתם| אפי פיין (איתם)]] מפקד סיירת גולני, אל"מ [[אהוד ברק]] עוזר ראש אמ"ן למבצעים, רס"ן [[עמירם לוין]] האחראי לתכנונים מבצעיים של סיירת מטכ"ל, סא"ל ד"ר [[ערן דולב]] ראש הצוות הרפואי, רס"ן ד"ר [[אפרים סנה]] ראש הצוות הרפואי של החפ"ק הקדמי, סרן [[אליק רון]] שהיה איש מילואים של סיירת מטכ"ל, סא"ל [[נחמיה תמרי]] ראש כוח השתלטות על בית הנתיבות החדש, סא"ל [[אמנון הליבני]] היה הטייס שהכיר את השדה הישן בו שהו החטופים, [[פנחס בוכריס]] שהיה מחופש ל[[אידי אמין]] ב[[מרצדס]] שהונחתה בשדה. |
||
הלוחמים הצליחו להגיע בדיוק בזמן שנקבע, ואף הנחיתו את המטוסים בצורה נוחה, למרות שאור שדה התעופה כובה כאשר הם היו בעיצומה של הנחיתה. אולם כאשר פרצו הלוחמים עם המרצדס והג'יפים, הם פעלו בניגוד לכללים שהם עצמם קבעו. על פי התכנון, היה על הכוח לנסוע עד למקום החטופים ולא להשתהות כלל, גם אם הם בסכנה, כדי שלא לאבד את גורם ההפתעה. אולם לפני זמן ההגעה |
הלוחמים הצליחו להגיע בדיוק בזמן שנקבע, ואף הנחיתו את המטוסים בצורה נוחה, למרות שאור שדה התעופה כובה כאשר הם היו בעיצומה של הנחיתה. אולם כאשר פרצו הלוחמים עם המרצדס והג'יפים, הם פעלו בניגוד לכללים שהם עצמם קבעו. על פי התכנון, היה על הכוח לנסוע עד למקום החטופים ולא להשתהות כלל, גם אם הם בסכנה, כדי שלא לאבד את גורם ההפתעה. אולם לפני זמן ההגעה הם נתקלו בשני חיילים אוגנדיים, ובמקום להתעלם מהם ולהמשיך בנסיעה, הם פגעו בחיילים במקלע שהרעיש והפנה אליהם את תשומת הלב של האוגנדיים. מוקי בצר המשיך עם חייליו רגלית למקום החטופים ואילו יוני נתניהו רץ אחריהם, אך חייל אוגנדי ירה עליו ממגדל הפיקוח והוא נפצע קשה. יוני מת מפצעיו לפני שפונו החטופים. |
||
בהגיעם לבניין, זיהו החיילים את המחבלים וירו בהם. החטופה אידה בורוביץ' נהרגה מאש המחבלים; גם פסקו כהן נפגע מחילופי אש, כאשר החיילים ירו לעבר מחבל שישב בקרבתו; כאשר נכנסו כוחות צה"ל, התרומם ממקומו צעיר בן 19 בשם ז'אן ז'ק מימוני וחיילי צה"ל ירו בו בטעות. סמ"ר סורין הרשקו מהפלוגה המסייעת של גדוד 890 (צנחנים), נפצע קשה מקליע אקדח שנורה על ידי איש לבוש אזרחית ונותר משותק מהצוואר ומטה. הנוסעים הועברו למטוסי ההרקולס שטסו ל[[קניה]], שם תידלקו ונסעו היישר לישראל. ההפתעה והמהירות של צה"ל היו כל כך גדולים, עד שבסיום הפעולה, כאשר שר הביטחון הורה להתקשר לאידי אמין ולהודות לו על עזרתו לחטופים (בהלצה, כמובן), לא ידע אידי אמין כלל על המבצע והזכיר לישראל כי "מחר מסתיים האולטימטום של המחבלים על כל המשתמע מכך". |
בהגיעם לבניין, זיהו החיילים את המחבלים וירו בהם. החטופה אידה בורוביץ' נהרגה מאש המחבלים; גם פסקו כהן נפגע מחילופי אש, כאשר החיילים ירו לעבר מחבל שישב בקרבתו; כאשר נכנסו כוחות צה"ל, התרומם ממקומו צעיר בן 19 בשם ז'אן ז'ק מימוני וחיילי צה"ל ירו בו בטעות. סמ"ר סורין הרשקו מהפלוגה המסייעת של גדוד 890 (צנחנים), נפצע קשה מקליע אקדח שנורה על ידי איש לבוש אזרחית ונותר משותק מהצוואר ומטה. הנוסעים הועברו למטוסי ההרקולס שטסו ל[[קניה]], שם תידלקו ונסעו היישר לישראל. ההפתעה והמהירות של צה"ל היו כל כך גדולים, עד שבסיום הפעולה, כאשר שר הביטחון הורה להתקשר לאידי אמין ולהודות לו על עזרתו לחטופים (בהלצה, כמובן), לא ידע אידי אמין כלל על המבצע והזכיר לישראל כי "מחר מסתיים האולטימטום של המחבלים על כל המשתמע מכך". |
||
אחת החטופות, דורה בלוך בת ה-75, שאושפזה בבית חולים מקומי ב[[קמפלה]] לפני המבצע, נרצחה בהוראתו של אידי אמין (רק לאחר קץ שלטונו של אמין הוחזרה גופתה לישראל). השם שניתן למבצע בעת ההכנות אליו היה "מבצע כדור הרעם". לאחר המבצע ניתן לו השם "מבצע יונתן", על-שמו של יונתן נתניהו, ובעיקר נודע המבצע בישראל ובעולם כ"מבצע אנטבה". הלוחמים השמידו שמונה מטוסי מיג שחנו בשדה התעופה על מנת למנוע מרדף אפשרי אחרי מטוסי חיל האוויר. |
אחת החטופות, דורה בלוך בת ה-75, שאושפזה בבית חולים מקומי ב[[קמפלה]] לפני המבצע, נרצחה בהוראתו של אידי אמין (רק לאחר קץ שלטונו של אמין הוחזרה גופתה לישראל). השם שניתן למבצע בעת ההכנות אליו היה "מבצע כדור הרעם". לאחר המבצע ניתן לו השם "מבצע יונתן", על-שמו של יונתן נתניהו, ובעיקר נודע המבצע בישראל ובעולם כ"מבצע אנטבה". הלוחמים השמידו שמונה מטוסי [[מיג]] שחנו בשדה התעופה על מנת למנוע מרדף אפשרי אחרי מטוסי חיל האוויר. |
||
=== אבידות ונפגעים === |
=== אבידות ונפגעים === |
||
| שורה 33: | שורה 33: | ||
בעולם המערבי זכתה ישראל להערצה על התעוזה של [[מדינת ישראל]] ולהערכה על הביצוע של [[צה"ל]]. [[צרפת]] הביעה סיפוק על חילוץ בני הערובה; [[גרמניה]] כינתה את המבצע "פעולת חירום והגנה עצמית"; [[שווייץ]] בירכה את ישראל; בעיקר התפעלו מהמבצע ב[[בריטניה]] וב[[ארצות הברית]], שקראו למבצע זה "משימה בלתי אפשרית"; בארצות הברית ראו סמליות מסוימת בתאריך שחרור החטופים - [[4 ביולי|הארבעה ביולי]] - יום העצמאות המאתיים שלהם. |
בעולם המערבי זכתה ישראל להערצה על התעוזה של [[מדינת ישראל]] ולהערכה על הביצוע של [[צה"ל]]. [[צרפת]] הביעה סיפוק על חילוץ בני הערובה; [[גרמניה]] כינתה את המבצע "פעולת חירום והגנה עצמית"; [[שווייץ]] בירכה את ישראל; בעיקר התפעלו מהמבצע ב[[בריטניה]] וב[[ארצות הברית]], שקראו למבצע זה "משימה בלתי אפשרית"; בארצות הברית ראו סמליות מסוימת בתאריך שחרור החטופים - [[4 ביולי|הארבעה ביולי]] - יום העצמאות המאתיים שלהם. |
||
הגוש |
[[הגוש הקומוניסטי]] ו[[מדינות ערב|העולם הערבי]] גינו את הפעולה. [[מצרים]], [[סוריה]], [[עירק]] ו[[תימן]], שחלקן יצאו בשעת החטיפה וגינו את החוטפים, הפכו את עורן כאשר גינו לפתע את פעולת צה"ל כהפקרת חיי אדם ופגיעה בלוחמי חירות. [[ברית המועצות]] האשימה את ישראל בחדירה למדינה חופשית שוחרת שלום ופגיעה בריבונותה. אפילו ה[[או"ם]] גינה את ישראל, כאשר מזכירו, [[קורט ולדהיים]], הגדיר את הפעולה "תוקפנות משוועת". |
||
===בתרבות=== |
===בתרבות=== |
||
| שורה 40: | שורה 40: | ||
* "הפשיטה על אנטבה" ([[1977]]) - עם [[צ'ארלס ברונסון]] |
* "הפשיטה על אנטבה" ([[1977]]) - עם [[צ'ארלס ברונסון]] |
||
* "[[מבצע יונתן (סרט)|מבצע יונתן]]" ([[1977]]) - עם [[יהורם גאון]] בתפקיד יוני נתניהו, בבימויו של [[מנחם גולן]]. |
* "[[מבצע יונתן (סרט)|מבצע יונתן]]" ([[1977]]) - עם [[יהורם גאון]] בתפקיד יוני נתניהו, בבימויו של [[מנחם גולן]]. |
||
*"מיס אנטבה" ([[2003]])-עלילת 'מיס אנטבה' עוקבת במשך ארבעה ימים אחר חבורת ילדים ב[[ירושלים]] של קיץ [[1976]]. את החבורה מנהיגה נועה בת ה-12. חטיפת המטוס לאנטבה באותו קיץ, אשר בתוכו נמצאת אימו של דני, אחד מהחבורה, נותנת להם עניין חדש להתעסק בו. כתגמול לחטיפת המטוס, הם 'חוטפים' נער ערבי שתקן, בנו של מנקה הבניין, ומנסים להחזיק בו, בדרכם הילדותית והאנושית כמובן, כקלף מיקוח עד שחרורה של האם החטופה. |
* "מיס אנטבה" ([[2003]]) - עלילת 'מיס אנטבה' עוקבת במשך ארבעה ימים אחר חבורת ילדים ב[[ירושלים]] של קיץ [[1976]]. את החבורה מנהיגה נועה בת ה-12. חטיפת המטוס לאנטבה באותו קיץ, אשר בתוכו נמצאת אימו של דני, אחד מהחבורה, נותנת להם עניין חדש להתעסק בו. כתגמול לחטיפת המטוס, הם 'חוטפים' נער ערבי שתקן, בנו של מנקה הבניין, ומנסים להחזיק בו, בדרכם הילדותית והאנושית כמובן, כקלף מיקוח עד שחרורה של האם החטופה. |
||
* המלך האחרון של סקוטלנד- עלילות משטרו של אידי אמין. לקראת סוף הסרט מופיע סיפור חטיפת המטוס ונחיתתו באנטבה. לפי כתובית בסוף הסרט |
* "המלך האחרון של סקוטלנד" - עלילות משטרו של אידי אמין. לקראת סוף הסרט מופיע סיפור חטיפת המטוס ונחיתתו באנטבה. לפי כתובית בסוף הסרט, רק חטוף אחד לא ניצל. |
||
==לקריאה נוספת== |
==לקריאה נוספת== |
||
גרסה מ־23:38, 7 ביולי 2007
מבצע יונתן או מבצע אנטבה (כינויו הצבאי של המבצע היה כדור הרעם) הוא מבצע שערך צה"ל באוגנדה, במטרה להציל 105 חטופים יהודים וישראלים, שנחטפו במהלך טיסתם מישראל לצרפת בשנת 1976. למרות התבצרותם של החוטפים במדינה עוינת, המבצע הוכתר בהצלחה וכמעט כל החטופים חולצו בשלום. במהלך המבצע נהרג מפקד סיירת מטכ"ל, שהיה מפקד כוח הפריצה במבצע, יונתן נתניהו, ובעקבות זאת נקרא המבצע על שמו.
חטיפת המטוס
ב-27 ביוני 1976 (כ"ט בסיון ה'תשל"ו) נחטף מטוס איירבוס A300 של חברת התעופה הצרפתית אייר פראנס, בטיסה 139 מנתב"ג לפריז, לאחר שערך חניית ביניים באתונה. במטוס היו 228 נוסעים ו-12 אנשי צוות.
החוטפים היו שני גרמנים, חברי "התאים המהפכניים" (RZ) ושני מחבלים פלסטינים, חברי החזית העממית לשחרור פלסטין. הם הנחיתו את המטוס בבנגאזי שבלוב, שם המטוס חנה במשך שבע שעות ותודלק. נוסעת בשם פטרישיה היימן, אחות במקצועה, חששה לחייה ודימתה עצמה לאישה הרה בכדי להשתחרר מהמטוס החטוף. פטרישיה, בעלת אזרחות ישראלית ואזרחות בריטית, עשתה שימוש בדרכון הבריטי שלה וכך יצאה מהמטוס החטוף בעצירת התידלוק. המחבלים הורו לטייס לטוס לאנטבה שבאוגנדה, מרחק של כ-3,800 קילומטרים מישראל. שם הצטרפו אל החוטפים עוד 4 מחבלים פלסטינים. המחבלים השתייכו לפלג של הטרוריסט ודיע חדאד (מפקד הזרוע המבצעית של "החזית העממית לשחרור פלסטין").
ביום השלישי לחטיפה, ה-29 ביוני, ריכזו החוטפים את הישראלים והיהודים שבין הנוסעים באולם הנוסעים של הטרמינל הישן בשדה התעופה של אנטבה, ושיחררו את יתר הנוסעים. קברניט המטוס הצרפתי, מישל בקוס, התעקש להישאר עם נוסעיו החטופים, מתוך אחריותו לשלומם. יחד איתו נשאר כל צוות המטוס. לאחר שובו לצרפת נענש קברניט המטוס על מעשה זה וקידומו באייר פראנס עוכב. בישראל זכה הקברניט לכבוד רב, והוא קיבל אות הוקרה מראש הממשלה דאז, יצחק רבין.
דרישות החוטפים
מדינת ישראל ניהלה מגעים עם שליט אוגנדה אידי אמין, ששיתף פעולה עם החוטפים.
החוטפים דרשו את שחרורם של 53 "לוחמי חופש", ביניהם 40 מחבלים הכלואים בישראל, 5 מחבלים הכלואים בקניה, 6 אנרכיסטים הכלואים בגרמניה, אנרכיסטית הכלואה בשווייץ ואנרכיסטית הכלואה בצרפת. בנוסף לכך הם דרשו כופר כספי תמורת בני הערובה.
הם קבעו כאולטימטום שאם לא יענו דרישותיהם עד יום חמישי ה-1 ביולי - יוצאו כל בני הערובה להורג. תוך כדי משא ומתן הסכימו המחבלים להאריך את משך האולטימטום עד 4 ביולי.
מבצע ההצלה
במקביל למשא ומתן לשיחרור החטופים, תיכנן צה"ל מבצע חילוץ נועז, על סמך נתוני מודיעין על שדה התעופה אנטבה. תחילה סירב ראש הממשלה יצחק רבין לאשר מבצע צבאי, וגם הלחצים מצד שר הביטחון, שמעון פרס, לא הועילו. אולם כאשר הונחה בפניו תוכנית של צה"ל לחילוץ החטופים, הוא ערך הצבעה בממשלה וקיבל רוב מוחץ בעד תוכנית חילוץ. גם בצה"ל היו חלוקות הדיעות - הרמטכ"ל מוטה גור התנגד נמרצות לכל תוכנית פעולה, אולם האלופים בני פלד ויקותיאל אדם לחצו על כולם לצאת לחילוץ. עוד לפני שהממשלה אישרה את התכנית, ב-3 ביולי המריאו ארבעה מטוסי הרקולס של חיל האוויר משארם א-שייח' וטסו לאנטבה. רק כשכבר היו מעל אתיופיה קיבלו את אישור הממשלה להמשיך במבצע.
מפקד המבצע בשטח היה תא"ל דן שומרון, סגנו אל"מ מתן וילנאי, מפקד כוח גולני אל"מ אורי שגיא, מפקד טייסת הקרנפים סא"ל יהושע שני, מפקד כוח הפריצה סא"ל יונתן נתניהו וסגנו רס"ן מוקי בצר עמדו בראש כוח הפריצה לטרמינל הישן. על ניהול המבצע מחדר פיקוד במטוס בואינג 707 הופקד אלוף יקותיאל אדם, ראש אג"ם. במבצע השתתפו לוחמים מסיירת מטכ"ל, הצנחנים וגולני. עוד השתתפו במבצע: רס"ן שאול מופז מפקד כוח אבטחה נייד, אל"מ עמי אילון מפקד הכוח האווירי של המבצע, סרן אפי פיין (איתם) מפקד סיירת גולני, אל"מ אהוד ברק עוזר ראש אמ"ן למבצעים, רס"ן עמירם לוין האחראי לתכנונים מבצעיים של סיירת מטכ"ל, סא"ל ד"ר ערן דולב ראש הצוות הרפואי, רס"ן ד"ר אפרים סנה ראש הצוות הרפואי של החפ"ק הקדמי, סרן אליק רון שהיה איש מילואים של סיירת מטכ"ל, סא"ל נחמיה תמרי ראש כוח השתלטות על בית הנתיבות החדש, סא"ל אמנון הליבני היה הטייס שהכיר את השדה הישן בו שהו החטופים, פנחס בוכריס שהיה מחופש לאידי אמין במרצדס שהונחתה בשדה.
הלוחמים הצליחו להגיע בדיוק בזמן שנקבע, ואף הנחיתו את המטוסים בצורה נוחה, למרות שאור שדה התעופה כובה כאשר הם היו בעיצומה של הנחיתה. אולם כאשר פרצו הלוחמים עם המרצדס והג'יפים, הם פעלו בניגוד לכללים שהם עצמם קבעו. על פי התכנון, היה על הכוח לנסוע עד למקום החטופים ולא להשתהות כלל, גם אם הם בסכנה, כדי שלא לאבד את גורם ההפתעה. אולם לפני זמן ההגעה הם נתקלו בשני חיילים אוגנדיים, ובמקום להתעלם מהם ולהמשיך בנסיעה, הם פגעו בחיילים במקלע שהרעיש והפנה אליהם את תשומת הלב של האוגנדיים. מוקי בצר המשיך עם חייליו רגלית למקום החטופים ואילו יוני נתניהו רץ אחריהם, אך חייל אוגנדי ירה עליו ממגדל הפיקוח והוא נפצע קשה. יוני מת מפצעיו לפני שפונו החטופים.
בהגיעם לבניין, זיהו החיילים את המחבלים וירו בהם. החטופה אידה בורוביץ' נהרגה מאש המחבלים; גם פסקו כהן נפגע מחילופי אש, כאשר החיילים ירו לעבר מחבל שישב בקרבתו; כאשר נכנסו כוחות צה"ל, התרומם ממקומו צעיר בן 19 בשם ז'אן ז'ק מימוני וחיילי צה"ל ירו בו בטעות. סמ"ר סורין הרשקו מהפלוגה המסייעת של גדוד 890 (צנחנים), נפצע קשה מקליע אקדח שנורה על ידי איש לבוש אזרחית ונותר משותק מהצוואר ומטה. הנוסעים הועברו למטוסי ההרקולס שטסו לקניה, שם תידלקו ונסעו היישר לישראל. ההפתעה והמהירות של צה"ל היו כל כך גדולים, עד שבסיום הפעולה, כאשר שר הביטחון הורה להתקשר לאידי אמין ולהודות לו על עזרתו לחטופים (בהלצה, כמובן), לא ידע אידי אמין כלל על המבצע והזכיר לישראל כי "מחר מסתיים האולטימטום של המחבלים על כל המשתמע מכך".
אחת החטופות, דורה בלוך בת ה-75, שאושפזה בבית חולים מקומי בקמפלה לפני המבצע, נרצחה בהוראתו של אידי אמין (רק לאחר קץ שלטונו של אמין הוחזרה גופתה לישראל). השם שניתן למבצע בעת ההכנות אליו היה "מבצע כדור הרעם". לאחר המבצע ניתן לו השם "מבצע יונתן", על-שמו של יונתן נתניהו, ובעיקר נודע המבצע בישראל ובעולם כ"מבצע אנטבה". הלוחמים השמידו שמונה מטוסי מיג שחנו בשדה התעופה על מנת למנוע מרדף אפשרי אחרי מטוסי חיל האוויר.
אבידות ונפגעים
כאמור לעיל, במהלך המבצע נהרגו יונתן נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל, וסמ"ר סורין הרשקו נפצע קשה בעמוד השדרה ונותר משותק בארבעת גפיו. שלושה בני ערובה נהרגו, ואחת נרצחה לאחר מכן. 6 בני ערובה נוספים נפצעו. כמו כן, נהרגו כל המחבלים החוטפים וכ-20 חיילים אוגנדים.
תגובות למבצע
בעולם המערבי זכתה ישראל להערצה על התעוזה של מדינת ישראל ולהערכה על הביצוע של צה"ל. צרפת הביעה סיפוק על חילוץ בני הערובה; גרמניה כינתה את המבצע "פעולת חירום והגנה עצמית"; שווייץ בירכה את ישראל; בעיקר התפעלו מהמבצע בבריטניה ובארצות הברית, שקראו למבצע זה "משימה בלתי אפשרית"; בארצות הברית ראו סמליות מסוימת בתאריך שחרור החטופים - הארבעה ביולי - יום העצמאות המאתיים שלהם.
הגוש הקומוניסטי והעולם הערבי גינו את הפעולה. מצרים, סוריה, עירק ותימן, שחלקן יצאו בשעת החטיפה וגינו את החוטפים, הפכו את עורן כאשר גינו לפתע את פעולת צה"ל כהפקרת חיי אדם ופגיעה בלוחמי חירות. ברית המועצות האשימה את ישראל בחדירה למדינה חופשית שוחרת שלום ופגיעה בריבונותה. אפילו האו"ם גינה את ישראל, כאשר מזכירו, קורט ולדהיים, הגדיר את הפעולה "תוקפנות משוועת".
בתרבות
על מבצע אנטבה, נעשו ארבעה סרטי קולנוע המתארים את המבצע:
- "נצחון באנטבה" (1976) - עם אנתוני הופקינס, אליזבת טיילור וריצ'רד דרייפוס.
- "הפשיטה על אנטבה" (1977) - עם צ'ארלס ברונסון
- "מבצע יונתן" (1977) - עם יהורם גאון בתפקיד יוני נתניהו, בבימויו של מנחם גולן.
- "מיס אנטבה" (2003) - עלילת 'מיס אנטבה' עוקבת במשך ארבעה ימים אחר חבורת ילדים בירושלים של קיץ 1976. את החבורה מנהיגה נועה בת ה-12. חטיפת המטוס לאנטבה באותו קיץ, אשר בתוכו נמצאת אימו של דני, אחד מהחבורה, נותנת להם עניין חדש להתעסק בו. כתגמול לחטיפת המטוס, הם 'חוטפים' נער ערבי שתקן, בנו של מנקה הבניין, ומנסים להחזיק בו, בדרכם הילדותית והאנושית כמובן, כקלף מיקוח עד שחרורה של האם החטופה.
- "המלך האחרון של סקוטלנד" - עלילות משטרו של אידי אמין. לקראת סוף הסרט מופיע סיפור חטיפת המטוס ונחיתתו באנטבה. לפי כתובית בסוף הסרט, רק חטוף אחד לא ניצל.
לקריאה נוספת
- אורי דן, מבצע אוגנדה - הסיפור מאחורי הקלעים, ירושלים 1976.
- איתן הבר, ישעיהו בן פורת, זאב שיף, מבצע אנטבה, טיסה 139, תל אביב 1991.
- שמעון פרס, יומן אנטבה, ידיעות אחרונות 1991.
- אביגדור שחן, מבצע כדור הרעם הוא מבצע אנטבה, ראשון לציון 1993.
- עדו נתניהו (עורך), סיירת מטכ"ל באנטבה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2006.
קישורים חיצוניים
- על מחקרו של אביגדור שחן על מבצע יונתן
- אלי אשד, אגדת מבצע אנטבה
- רחל אליה-אחונוב, מבצע יונתן בראי הקריקטורה העולמית, באתר "אומדיה"
- אלי אשד, האמנים של מבצע אנטבה, על יצירות האמנות והקריקטורות השונות שנוצרו בעקבות המבצע
- סדרת כתבות לציון 30 שנה למבצע יונתן:
- שרון רופא-אופיר, חשיפה: המוסד צילם, מבצע אנטבה יצא לדרך, באתר Ynet
- שרון רופא-אופיר, "מוטה אמר: יוני נהרג באשמתו. ביבי יצא נסער", באתר Ynet
- איל בן, למה שכחו את הגיבור שלנו?", באתר Ynet
