הלל ויס – הבדלי גרסאות
←פעילות פוליטית: תוצאות מיידיות |
|||
שורה 22: | שורה 22: | ||
ב-[[26 באוקטובר]] [[2006]], בראיון ל[[הערוץ הראשון|ערוץ הראשון]], נשאל ויס לדעתו על [[מצעד הגאווה]] בירושלים, ואמר, בין השאר, כי "כל אמצעי כשר לטאטוא מצעד התועבה מירושלים כולל מעשה [[פינחס]]", כלומר הריגה מתוך קנאות דתית. |
ב-[[26 באוקטובר]] [[2006]], בראיון ל[[הערוץ הראשון|ערוץ הראשון]], נשאל ויס לדעתו על [[מצעד הגאווה]] בירושלים, ואמר, בין השאר, כי "כל אמצעי כשר לטאטוא מצעד התועבה מירושלים כולל מעשה [[פינחס]]", כלומר הריגה מתוך קנאות דתית. |
||
ב-[[7 באוגוסט]] [[2007]], בעת ש[[צה"ל]] פינה עשרות אנשים שסייעו לשתי משפחות יהודיות (אחת מהן משפחת בתו תהילה יהלום) שגרו בדירות בשוק הסיטונאי ב[[חברון]], אמר ויס למח"ט חברון: "שאמו תהיה שכולה, שאשתו תהיה אלמנה, שילדיו יהיו יתומים ושהוא ימוגר במלחמה הבאה", וכן ש"השוטרים גרועים מגרמנים". [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3434844,00.html]. |
ב-[[7 באוגוסט]] [[2007]], בעת ש[[צה"ל]] פינה עשרות אנשים שסייעו לשתי משפחות יהודיות (אחת מהן משפחת בתו תהילה יהלום) שגרו בדירות בשוק הסיטונאי ב[[חברון]], אמר ויס למח"ט חברון: "שאמו תהיה שכולה, שאשתו תהיה אלמנה, שילדיו יהיו יתומים ושהוא ימוגר במלחמה הבאה", וכן ש"השוטרים גרועים מגרמנים". [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3434844,00.html]. דבריו של ויס עוררו ביקורת חריפה והאירוע זכה להדים הן בציבור הרחב, הן בכנסת והן בצבא, כולל של הרמטכ"ל, והועלו דרישות להעמיד לדין את ויס בגין [[הסתה]] ולהשעותו מפעילות מבר-אילן. |
||
==מספריו== |
==מספריו== |
גרסה מ־01:10, 10 באוגוסט 2007
הלל ויס (נולד בח' בניסן ה'תש"ה, 22 במרץ 1945), פרופסור מן המניין באוניברסיטת בר אילן, וראש להוראת הספרות במכללת אורות ישראל.
פעילות ספרותית ואקדמית
ויס נולד ברמת גן ב-1945 ולמד בתיכון צייטלין בתל אביב. למד לתואר ראשון בספרות עברית וספרות עולם באוניברסיטת בר-אילן ולמד משפטים בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית והוסמך כעורך דין. את תואר הדוקטור קיבל ב-1978 על הדיסרטציה "הדום וכיסא וכיסוי הדם" על סיפורי חתימה של עגנון, בהנחייתם של יוסף דן והלל ברזל.
ויס הוא מרצה וחוקר במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן. בתקופה שבה כיהן כראש המחלקה לספרות עברית (1982-1985) שילב ספרות יידיש ולאדינו בתוכנית הלימודים ושינה את שמה של המחלקה מ"ספרות עברית" ל"ספרות עם ישראל".
ראש החוג להוראת הספרות במכללת אורות ישראל באלקנה, מאז היווסדו ב-1990.
ויס חיבר ספרים אחדים על יצירת עגנון ועל הסיפורת הישראלית, ערך מספר ספרים, כתב מאמרים רבים מסות ומחקרים, כן התמחה בניתוח ממוחשב של יצירות עגנון.
ויס חבר בלשכת עורכי הדין בישראל ובאגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל. בשנים 1990-1992 היה חבר ועדת היגוי לפיתוח מסילות בארץ ישראל ובמזרח התיכון מטעם משרד התחבורה.
פעילות פוליטית
בתחום הפוליטי הוא פעיל ימין רדיקלי, חבר בתנועת מנהיגות יהודית ובחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, יו"ר שוחרי המקדש ודובר ה"סנהדרין". היה ממייסדי הגרעין להתיישבות במערב השומרון שהקים את ההתנחלות אלקנה ב-1972.
הלל ויס הגה את המושג "פוסט-ציוני" במאמר שכתב ב-1974 על העדרם של גיבורים וגבורה בספרות העברית (התפרסם בכתב העת "עמודים").
ויס שולל את הדמוקרטיה כפי שהיא נתפסת על ידי הציבור הישראלי, וקורא למלך הפועל על פי ההלכה.
"שום חוק כנסת, החלטת בית משפט, או מעשה חקיקה במדינת ישראל, היא מדינת היהודים, אינם יכולים לסתור את תורת משה כפי שנתפרשה בתורה שבעל-פה על ידי חכמי ישראל וכפי שהיא עתידה להתפרש."
ב-26 באוקטובר 2006, בראיון לערוץ הראשון, נשאל ויס לדעתו על מצעד הגאווה בירושלים, ואמר, בין השאר, כי "כל אמצעי כשר לטאטוא מצעד התועבה מירושלים כולל מעשה פינחס", כלומר הריגה מתוך קנאות דתית.
ב-7 באוגוסט 2007, בעת שצה"ל פינה עשרות אנשים שסייעו לשתי משפחות יהודיות (אחת מהן משפחת בתו תהילה יהלום) שגרו בדירות בשוק הסיטונאי בחברון, אמר ויס למח"ט חברון: "שאמו תהיה שכולה, שאשתו תהיה אלמנה, שילדיו יהיו יתומים ושהוא ימוגר במלחמה הבאה", וכן ש"השוטרים גרועים מגרמנים". [1]. דבריו של ויס עוררו ביקורת חריפה והאירוע זכה להדים הן בציבור הרחב, הן בכנסת והן בצבא, כולל של הרמטכ"ל, והועלו דרישות להעמיד לדין את ויס בגין הסתה ולהשעותו מפעילות מבר-אילן.
מספריו
- פרשנות לחמישה מסיפורי ש"י עגנון, עקד, תל אביב, 1974
- דיוקן הלוחם: עיונים על גיבורים וגבורה בסיפורת העברית של העשור האחרון, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, 1975
- עגנון: "עגונות" "עידו ועינם", האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1979
- קול הנשמה: חקר "הדום וכיסא" - ספר דברי הימים לש"י עגנון, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן, 1985
- דרך המלך - מדיניות, ספרות, תיעוד, הוצאת מרכז אריאל למחקרי מדיניות, 2003
- עלילה: ספרות הכיליון הישראלית, ספריית בית-אל, בית אל, 1992
ראו גם
קישורים חיצוניים
- Hillel Weiss, באתר של אוניברסיטת בר אילן
- Hillel Weiss, באתר של אוניברסיטת בר אילן
- רשימת פרסומים אקדמיים באתר אוניברסיטת בר אילן (באנגלית)
- אבי גרפינקל, גאולה, הו גאולה, הארץ
- מילון ויס - לקסיקון מונחים.
- ירעם נתניהו, שליפות עם הלל וייס, NRG יהדות